בקשה להגשת ראיה נוספת

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להגשת ראיה נוספת: הבקשה 1. בבקשה אשר בכותרת, מבקשים התובעים בתיק העיקרי, להגיש - במסגרת ראיות התביעה, כראיה נוספת - את היתרי הבנייה שניתנו למשיבה 1, בקשר לבנייה בפרוייקט "ארזי הבירה", שעניינו הוא נשוא ההליך העיקרי (להלן - "המתחם" או "הפרוייקט"). נימוקי הבקשה 2. לטענת המבקשים, על אף ששלב הראיות בתיק הסתיים, יש לקבל את היתרי הבנייה כראייה נוספת, הן כדי שמכלול הנתונים והעובדות הרלוונטיים יהיו בפני בית המשפט, והן כיוון שלטענת המבקשים, היתריי הבנייה מהווים עדות הזמה לעדותו של עד ההגנה, מר פתחיה ליצמן, שהעיד מטעם הנתבעים. 3. המבקשים טוענים, כי הסיבה להגשת הראייה באיחור נעוצה בתקלה משרדית, אשר מקורה בכמות החומר הרב אשר הצטבר בעניינים של המבקשים, ובריבוי התביעות אשר בהם מטפל ב"כ התובעים, ביחס לאותו מתחם. נימוקי המשיבים 4. בתגובתם, מיום 10.6.09, התנגדו המשיבים לבקשה. 5. לטענת המשיבים, היתרי הבנייה היו בידי המבקשים, עוד בטרם הכריזו המבקשים (התובעים), כי הם סיימו את הבאת ראיותיהם. 6. המשיבים טוענים, כי המבקשים השהו את הגשת הראיות הנוספות, עד לאחר שהנתבעים סיימו להגיש ראיותיהם, וזאת לטענת הנתבעים (התובעים), בכוונה תחילה [אם כי לא ברור מה היא אותה כוונה ומה רצו התובעים להשיג, לפי טענת הנתבעים, שהרי רישיונות הבנייה של הפרוייקט נמצאים ברשות הנתבעים כל העת, והנתבעים יכלו לשער, כי התובעים יגישו מסמכים אלה כראייה]. 7. עוד טוענים המשיבים, לקבילותם ולמשקלם של היתרי הבנייה כראייה, וכראייה מפריכה, כמו גם, לפגמים פרוצדורליים בבקשה. דיון 8. כידוע, מטרת ההליך המשפטי היא כי לכל אדם יהיה יומו בפני בית המשפט. לאחר שייפרסו בפניו כל ראיות הצדדים, יכריע בית המשפט בדין, והאמת תצא לאור. 9. כך כבר נפסק בעבר, והדברים צוטטו עשרות ומאות פעמים בשלל פסקי דין (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477, 479): "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה". 10. אולם, בצד פסקי הדין, אשר מעלים על נס את אותם אינטרסים וזכויות שהוזכרו לעיל, נאמר בפסיקה, כי "אכן סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אין הם הפקר" (ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין, , ניתן ביום 31.8.06). 11. כמו כן, לא נעלמו מעיניי דבריו של כב' השופט - כתוארו אז - ד"ר מישאל חשין, בדונו בעניין אחר (ע"א 32/89 גולן נ' עלוני פ"ד מו(3), 665, 670): "תובע זכאי ליומו בבית המשפט, אך זכות זו נטל בצידה, והוא, שלא יכביד שלא כראוי לא על בית המשפט ולא על הנתבע, ושלא יטריח את אלה מעבר למידה ולצורך. תובע אין זכותו בידו לפגום בניהולו התקין של המשפט". 12. כאשר דן בשאלה בה אנו עוסקים, אמר כב' השופט - כתוארו אז - ד"ר מישאל חשין, בלשונו הציורית, את הדברים הבאים (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742): "אומנם כך הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד. ויכולת הפניה לבתי המשפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור להגישן ב'חבילה אחת' - כך ולא בתפזורת, זעיר פה זעיר שם." 13. כפי שניתן לראות, הטעם העומד בבסיס פסיקה זו, הוא הפגיעה, אשר עלולה להיגרם, אם תיענה כל בקשה להגשת ראיות באיחור. הפגיעה היא בסדר הטוב של הדיון המשפטי הספציפי, בתיק הקונקרטי, בפרט, ובדיונים בבית המשפט, בכלל (רק היום, ממש - יז בתמוז תשס"ט (9.7.09) - ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין, אשר דן בקשר שבין היעילות השיפוטית, ככל שהיא נוגעת לצדדים לאותו הליך, לבין היעילות של המערכת השיפוטית בפרט. אמנם עיקר האמור באותו פסק דין הוא בתיקים הפליליים, אך הדיון הוא רחב וכולל גם התייחסות לתיקים האזרחיים; ראה: את פסק דינו של כב' השופט ד"ר אשר גרוניס - אשר לדבריו הסכימו כב' השופטת ישראל חיות וכב' השופט ד"ר יורם דנציגר בע"פ 4865/09 אביגדור פלדמן נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב, ). 14. טעם חשוב נוסף הוא, כי הצגת ראיות בשלב מאוחר, לאחר שהצד שכנגד כבר הגיש את הראיות מטעמו, וטען את טיעוניו, עלולה להפר את האיזון העדין שבין הצדדים, איזון אשר עליו מושתתת השיטה האדוורסרית, שהיא - כך מקובל לחשוב - עומדת ביסוד סדרי הדין, בשיטת המשפט הישראלית. 15. מבלי לגלוש מעבר לתיק זה, אעיר, כי בספרות המשפטית החדשה, אשר עוסקת בסדרי הדין, מוצגת תמונה מורכבת יותר, אשר על פיה, כלשון הפרק השני בספרו של ד"ר דודי שוורץ, סדר דין אזרחי : חידושים, תהליכים ומגמות (קרית אונו, תשס"ז), עמ' 47 ואילך, המצב היום הוא זה: "כרסום בשיטה האדוורסרית ואימוץ יסודות מהשיטה האינקוויזיטורית". 16. ברם, ועל אף שאין לזלזל חלילה בחשיבותם של העקרונות האחרונים, עדיין, לטעמי, כפי שציינתי בהחלטתי בבש"א 7577/09 פלוני נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, , מיום יח באייר תשס"ט (12.5.09) (להלן - פרשת פלוני"), החתירה לאמת היא היא מטרתו של ההליך השיפוטי, ועל כן יש להעדיף עקרון ראשון זה. 17. אם תיטול את האמת, או אם ייגרע מכוחו של בית המשפט לבררה, תוצאות פסק הדין לא תהיינה נכונות. במצב זה, מה הטעם בכל ההליך השיפוטי?! 18. בראשית קום המדינה, נאמר על ידי נשיא בית המשפט העליון, תוך פרפראזה של מילות תפילת שחרית: "אמת ויציב - אמת עדיף" ( כבוד הנשיא, השופט ד"ר משה זמורה, בע"א 376/46 אהרון רוזנבאום נ' שיינה מרים רוזנבאום, פ"ד ב 235, בעמ' 254, פיסקה 32, בין האותיות א-ב). בקל וחומר, ניתן לומר: "אמת וסדר - אמת עדיף". 19. בכדי להגיע לתוצאה צודקת, יש לשקול את האינטרסים השונים, ולמצוא בכל מקרה ומקרה את האיזון הראוי בין כללי הפרוצדורה, והרציונאל אשר בבסיסם, לבין מיצוי זכויותיו של המבקש להגיש את אותה ראייה, באיחור, והכול תוך מתן משקל ראוי ומשמעותי לחובתו, לתפקידו ולייעודו של השופט, במטרה להגשים ולהפעיל את ההליך המשפטי, כדי להגיע ליעד אשר אליו חותר כל הליך שיפוטי, דהיינו: קביעת הממצאים העובדתיים האמיתיים, יישום נכון של הנורמות המשפטיות הרלבנטיות, כאשר הפועל היוצא מכול אלה הוא: פסק דין של אמת. 20. כך, ביחס לכל התנגשות בין הפרוצדורה לבקשות המתדיינים, וכך אף בשאלת הגשת ראייה, לאחר תום שלב הראיות, כאשר, על פי השקפתי, עדיין המצפן אשר מנחה כל שופט הוא החתירה לאמת, כדי שבית המשפט, המופעל על ידי שופטים, יוכל להוציא תחת ידו פסק דין, שיעמוד באמות המידה הנדרשות. 21. כאשר הוא נדרש לסוגיית סמכותו של בית המשפט להתיר הגשת ראייה באיחור, מציין המלומד, פרופ' אליהו הרנון (דיני ראיות (חלק ראשון, תשל"ט), עמ' 132), כי, בדרך כלל, ישמור בית המשפט על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, וידרוש שבעל דין ימצה את שלב הבאת ראיותיו, ויגישם "חבילה אחת". 22. אולם, מוסיף פרופ' הרנון, כי, כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל דין לתקן טעות שטעה, בשלב הראשון של פרשתו, מן הראוי כי בית המשפט ייענה לו. 23. ברוח זו, אף כתב השופט זילברג, (ע"א 507/64 ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי, פ"ד יט(4) 337, 339): "אבל כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-דין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו". משפט עברי 24. ב"כ המשיבים, עו"ד בנימין שור, רומז למקורות המשפט העברי, בטיעונו - המודגש - בסעיף 51 לתגובת הנתבעים, באומרו את הדברים הבאים: "מעולם לא שמענו פריצה כזו בסדר הבאת הראיות, כאשר עסקינן בראיה שהייתה באפונדתו של התובע, באולם בית-המשפט, כאשר הצהיר 'אלו עדיי'". 25. המינוח שבו השתמש ב"כ המשיבים - "עסקינן בראיה שהייתה באפונדתו של התובע" - לקוח מן המשנה שבמסכת סנהדרין, פרק שלישי, משנה ח (מובאת בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין, דף לא, עמ' א; נוסח המשנה צוטט, במלואו, בפיסקה 87 לפרשת פלוני). 26. האמור במשנה, נפסק, הלכה למעשה, ברמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ז, הלכה ז: "אבל אם סתם [בעל הדין, סגר, או סיים] את טענותיו - אינו סותר. כיצד? אמרו לו [בית הדין, לבעל הדין]: 'יש לך עדים?'. אמר: 'אין לי עדים!'. [אמרו לו:] 'יש לך ראיה?'. אמר: 'אין לי ראיה'. ודנו אותו, וחייבוהו. כיון שראה שנתחייב, אמר: 'קרבו פלוני ופלוני והעידוני', או, שהוציא ראיה מתוך אפונדתו - אין זה כלום ואין משגיחין על עדיו ועל ראייתו". 27. כך גם נפסק בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ, סעיף א: "אבל אם אמרו לו להביא עדים או ראיה, ואמר: 'אין לי', אע"פ שמצא אחר כך - אינו כלום. ואצ"ל [ואם צריך לומר], אם אמרו לו: 'יש לך עדים?', ואמר: 'אין לי עדים'; 'יש לך ראיה?', אמר: 'אין לי ראיה', ודנו אותו וחייבוהו, כיון שראה שנתחייב, אמר: 'קרבו איש פלוני ופלוני והעידוני', או, שהוציא ראיה מתוך אפונדתו (פי' [פירוש] חלוק קטן בתפירות כעין כיסין) - אין זה כלום, ואין משגיחים עליו ועל ראייתו". 28. מהו הטעם לאי קבלת מסמך שהוצא על ידי צד מתוך אפונדתו (חגורתו - כפירוש רש"י, סנהדרין, דף לא, עמ' א. ד"ה פונדתו; "חלוק קטן בתפירות כעיון כיסין" - כלשון הרמ"א על השולחן ערוך, שם), או לאי קבלת העדים בשלב המאוחר האמור? 29. רש"י מסביר את אי קבלת העדים, שאותם מנסה להעיד הצד, בשלב כה מאוחר של המשפט, בטעם הבא: "שהרי אמר: 'אין לי', וחיישינן [ואנו, בית הדין, חושש] שמא זייף או שכר עדים" (מסכת סנהדרין, שם, ד"ה הרי זה אין כלום), ובהמשך: "אפילו שמעון בן גמליאל מודה, שכיוון שהיה יודע בהן, ואמר: 'אין לי', ודאי שקרנים הן [העדים]" (רש"י, שם, ד"ה קרבו פלוני ופלוני). 30. וכך נכתב, בנוסח זהה, בנימוקי יוסף על הרי"ף, מסכת סנהדרין, דף ט, עמ' א (בדפוס וילנה). 31. במסגרת "בירור הלכה" (על סנהדרין, שם, עמ' קד, טור ימני), נכתבו דברים אלה: "חכמים אומרים, שאינו יכול להביא ראיה אחר שאמר שאין לו עוד עדים וראיה, ומפרש רש"י את טעמם, משום שיש לחשוש שזייף עכשיו את ראייתו או ששכר עדים. הסבר זה מובא ברמ"ה, בנימוקי יוסף, במאירי ובפירוש הברטנורא". 32. אעיר, כי בבירור ההלכה (שם) מופיעה גישה פרשנית אחרת, לפיה, "[ש]הכרזתו על כך שאין לו עדים וראייה, נחשבת כהודאת בעל דין, שכל ראייה אחרת שיביא - אינה ראייה". 33. ברור, על פני הדברים, שאין מקום ליישום דרך שנייה זו בענייננו, שכן הראייה אשר אותה מבקשים התובעים להגיש - היתרי הבנייה של הפרויקט שהוצאו על ידי עיריית ירושלים - אינה תלויה בבעלי הדין, שכן מדובר במסמכים רשמיים של עיריית ירושלים. 34. לכן, בנסיבות כאלה, הצהרתם של התובעים שאין להם יותר ראיות (באמירה המקובלת, בתום ראיות התביעה: "אלה עדי", שמקורה, כפי שראינו, זה עתה, היא מן המשפט העברי), אינה מעלה ואינה מורידה, לעניין תקפותה של הראייה הנוספת והאוטנטיות שלה. 35. מכאן, שאין כל קשר בין סוגיית הוצאת הראיה מאפונדתו של הצד, לבין המקרה שלנו, שכן אין כל חשש לזיוף או לשקר, כאשר מדובר במסמך רשמי של העירייה, שהוא היתר הבנייה. משבטל הטעם - בטל הדין. 36. לכן, ניסיונו של ב"כ הנתבעים להיתלות במשפט העברי ובמונחיו, לא צלח. 37. מסקנתי היא, איפוא, כי גם על פי המשפט העברי, זכאים התובעים להביא כראיה את היתרי הבנייה של הפרוייקט, גם בשלב מאוחר זה. 38. אוסיף ואומר: אם אכן בכוונת הנתבעים להתבסס על המשפט העברי, כי אז התנגדות הנתבעים לבקשת התובעים להגשת היתרי הבנייה כראיה - לא ברורה לי. כיצד יכול צד, שהאמת לנגד עיניו (וזו הרי מטרת ההליך על פי המשפט העברי), לבקש למנוע מבית המשפט לראות את היתרי הבנייה?! מן הכלל אל הפרט 39. במקרה שבפניי, היתרי הבנייה הוזכרו בעדותו של עד ההגנה, מר פתחיה ליצמן. 40. מדבריו של העד, מר ליצמן עולה, כי להיתרי הבנייה פוטנציאל להפוך לראיה בעלת משמעות, כדי להעמיק ולהגיע לחקר האמת. 41. אף שברגיל, יש גורסים (ואין חלקי עמהם), כי "תקלה משרדית" אינה נימוק ראוי להגשה מאוחרת של ראיה, אשר הייתה לכאורה בידי צד, אך לא הוגשה בזמן, עמדתי היא, כי בנסיבות הספציפיות של תיק זה, לאור הפוטנציאל הראייתי של היתרי הבניה, וכיוון שאכן, כדברי ב"כ המבקשים, כנגד המשיבים נוהלו תביעות שונות בנוגע לפרוייקט זה, נכון אני לקבל את דברי ב"כ המבקשים, כי התקלות הטכניות הן שגרמו לכך שב"כ המבקשים לא הגיש את היתרי הבנייה, כראיות מטעם התובעים, בשלב מוקדם יותר. 42. בכל מקרה, היענות לבקשה להגשת היתרי הבנייה כראייה, בשלב זה, גם אם יוביל הדבר ל"פתיחה מחודשת זוטא" של שלב הבאת הראיות, לא תגרום נזק של ממש לנתבעים. 43. מכל מקום, גם אם טעיתי, לעניין הנזק האמור, עמדתי היא, כי אין בכך כדי למנוע את הגשת הראיה. באיזון שבין חשיבות הראייה האמורה, לבין "הסיכון" בהארכת הדיון, אפילו במספר חודשים, לדידי, הצורך להגיע לאמת - מכריע, ועל כן, יש לאפשר את הגשת הראייה הנוספת של היתרי הבנייה. 44. אשר להיעדר תצהיר של המבקשים, נושא שעליו דן ב"כ המשיבים, עו"ד שרון, החל מסעיף 42 לטיעוניו, התשובה היא ברורה: אין כאן מחלוקת עובדתית, ולכן, אין ולא היה צורך בתצהיר לתמוך בבקשת המבקשים, וגם ב"כ המשיבים לא הצביע על נושאים שבכוונתו היה לחקור את התובעים, אילו היו מגישים תצהיר בתמיכה לבקשה להגשת הראייה הנוספת. התוצאה 45. על כן, המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי אני מתיר את הגשת הראייה. 46. עם זאת, למען הצדק, למשיבים שמורה הזכות להגיש ראיות נוגדות, כמו גם לטעון כל טענה כנגד ראייה זו, בסיכומיהם. 47. ב"כ הצדדים יציעו - עד 20.7.09 - מועדים מוסכמים לסיום הראיות, בתיק זה, וזאת במועדים אלה: בשבוע האחרון של הפגרה או בשבוע הראשון של ספטמבר 2009. 48. במועד שאקבע, יישמעו העדים ויובאו הראיות הנוספת, כאשר עו"ד הקר, ב"כ התובעים, יביא, ראשון, את עדיו והמסמכים הרלוונטיים להוכחות היתרי הבנייה. ב"כ הנתבעים, עו"ד שור, יביא עדים מטעמו, בעניין זה בלבד. 49. בנסיבות אלה, אין מקום לפסיקת הוצאות. 50. הצדדים רשאים, בסיכומים שיוגשו על ידי כל אחד מהם, בתיק כולו, להתייחס להוצאות המשפט ולשכ"ט עו"ד הראוי בגין ההליכים בבש"א זו. הוספת ראיותהגשת ראיות