קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להסרת עיקול זמני: בקשה להסרת עיקול בסך כולל של 720,000 ש"ח, שהוטל על נכסי המבקשים, במעמד צד אחד, ביום 12.1.09, במסגרת תובענה שהוגשה נגדם בהמרצת פתיחה, בה עתרו המשיבים לאישור פסק בוררות. לבקשה זו קדמה בקשתם של המשיבים להטלת צו עיקול זמני להבטחת ביצועו של פסק הדין שיינתן בבקשתם לאישור פסק הבוררות שניתן נגד מבקש מס' 1 על ידי הבוררים בבורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן: "הבורסה"), לפיו על מבקש מס' 1 לשלם למשיבים סך כולל של 187,565 $. בעקבות בקשת מבקש מס' 1 לעיכוב ביצוע פסק הבוררות והודעת הערעור שהוגשה על ידו לערכאה השנייה של מוסד הבוררות בבורסה, ניתנה ביום 30.3.08 החלטה לפיה יעוכב ביצוע פסק הבוררות עד ליום הדיון בערכאה השנייה. ביום 6.7.08 התקיים דיון על ידי הערכאה השנייה של המוסד לבוררות בבורסה ובעקבותיו נדחה ערעורו של מבקש מס' 1 שלא התייצב לדיון למרות שהוזמן והוזהר כדין. לאחר שערעורו של מבקש מס' 1 נדחה, ולאחר שלא הוגשה על ידו בקשה לביטול פסק הבוררות, הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק הבוררים. מבקש מס' 1 הגיש תגובתו לבקשה לאישור פסק הבוררות, וביום 8.12.08 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופט אורנשטיין, לפיה על מבקש מס' 1 להגיש בקשה לביטול פסק בוררות. בקשה זו הוגשה על ידי מבקש מס' 1 ביום 15.12.08. ביום 1.1.09 הוגשו על ידי המשיבים תגובה לבקשה לביטול פסק הבוררות וכן בקשה לסילוקה על הסף בשל הסיבה שהוגשה זמן רב לאחר המועד הקבוע בדין. ביום 11.1.09 הוגשה על ידי המשיבים בקשה להטלת צו עיקול זמני והיא, כאמור, התקבלה על ידי ועל המבקשים הוטל צו עיקול במעמד צד אחד ביום 12.1.09. ביום 9.6.09 הוגשה על ידי המבקשים בקשה לביטול העיקול בדרך של המרתו במזומן. המבקשים ביקשו למכור את דירתם שעוקלה כדין במחיר של 1,000,000 ש"ח, להשיב מתוך סכום זה 680,000 ש"ח לנושה המובטח לצורך סילוק משכנתא, מהיתרה לשלם תשלומי מס שבח והיטל השבחה, להעביר 50% למבקשת מס' 2 ולאחר מכן לחלק את שיוותר בין קופת בית המשפט בתיק זה לבין אחד, מר בקשי (להלן: "בקשי"), אשר לטענתם הטיל בעבר אף הוא עיקול על דירתם, וזאת לשם הבטחת ביצועו של פסק דין לפיו חייבים לו המבקשים סך של 350,000 ש"ח. בקשה זו נדחתה על ידי, בין היתר מהסיבה כי בין כותרת הבקשה: "המרת העיקול במזומן" לבין המציאות אין דבר וחצי דבר. בהמשך, הגישו המבקשים ביום 30.6.09 בקשה לצירופו של בקשי כמשיב בבקשה להטלת צו העיקול, וביום 6.7.09, בקשה להסרת העיקול ולמתן הוראות. לעניין צירופו של בקשי, הבעתי את דעתי בהחלטתי בבקשה לצירופו, לפיה אינני מוצא טעם בבקשה. יחד עם זאת בחרו המבקשים להתעלם מהחלטתי זו וצירפו את בקשי כמשיב מס' 7 לבקשה הנוכחית. לעניין הסרתו של צו העיקול: לטענת המשיבים, תביעתם נגד מבקש מס' 1 הנה בעלת יסודות איתנים והינה תביעה אשר נתקבלה הן בהליך הבוררות שהתקיים והן בערעור שהוגש על ידי מבקש מס' 1 ונדחה. כמו כן טענו המשיבים שמאזן השיקולים בבקשה לביטול פסק הבוררות הנו לטובתם והפנו לרע"א 7592/08 פי.די.די. יהלומים בע"מ נ' I.D.O Diamonds (טרם פורסם, , פסק דין מיום 6.10.08), שם נקבע כי משאוחזים מבקשים את פסק הבוררות בידם, מאזן השיקולים עומד לטובתם מלכתחילה ועל המשיב מוטל הנטל להוכיח את סיכויי הצלחתו לבטל את פסק הבוררות. בהמשך דבריהם טענו המשיבים כי קיים חשש סביר וכבד כי אי מתן צו עיקול זמני, עלול לסכל את ביצוע פסק הבוררות שניתן לזכותם. מבקש מס' 1, לטענת המשיבים, מעיד על עצמו כי הוא נמצא במצוקה כלכלית קשה, המונעת ממנו לפרוע את חובותיו ואף הגיש בהליך הבוררות בבורסה בקשה לפטור מתשלום אגרה שאושר לו חלקית. משכך, לטענת המשיבים בהליך זה, צו העיקול המבוקש הכרחי על מנת להבטיח את תשלום הסכום שנפסק לטובתם בבוררות. בסיום בקשתם, טענו המשיבים כי הנזק שיגרם להם באם תדחה בקשתם להטלת עיקולים זמניים, הנו גבוה בהרבה מהנזק שעלול להיגרם למבקש, אם בכלל, אם יוותר צו העיקול על כנו. מבקש מס' 1 הגיש, כאמור, לאחר שהוטלו עיקולים על נכסיו, בקשה להסרתם. בבקשתו טען מבקש מס' 1, כי הוא בצוותא עם אישתו - מבקשת מס' 2, הנם הבעלים החוקיים של הדירה שעל מחצית מהזכויות בה הוטל צו העיקול הזמני. כמו כן טען כי לטובת בקשי הוטל צו עיקול הן על חלקו של מבקש מס' 1 והן על חלקה של מבקשת מס' 2 בדירה, לצורך הבטחת תשלומים שנפסקו לטובתו בפסק דין שניתן במסגרת פשרה בהליכים שנתקיימו בינו לבין המבקש. לטענת מבקש מס' 1, העיקול שנרשם לטובת בקשי על זכויות המבקשים בדירה, קודם לכל עיקול אחר שבא אחריו ובכלל זה, על העיקול שהוטל כשנה וחצי לאחר מכן על ידי המשיבים, על חלקו של מבקש מס' 1 בדירה. לטענת המבקשים, לצורך ביצוע פסק הדין שניתן נגדם במסגרת הפשרה בהליך מול בקשי, פעלו ללא לאות לצורך מכירת הדירה וזאת לצורך פירעון יתרת המשכנתא והעברת מלוא התמורה שתיוותר לידיו של בקשי, לאחר תשלום מיסי החובה. לטענת המבקשים, פנייתם למשיבים בהצעה כי יקבלו לידם את היתרה, ככל שתיוותר כזאת, ממכירת הדירה, לאחר שישולמו תחילה יתרת המשכנתא לבנק, תשלומי החובה לרשויות ויתרת החוב לבקשי על פי פסק הדין, נענתה בשלילה. על פי חישובים שערכו המבקשים, לא תיוותר כל יתרה ממכירת הדירה בסכום של 1,000,000 ₪ לאחר שיופחתו ממנו תשלום של 680,000 ₪ לנושה המובטח - בנק הפועלים, תשלומי חובה לרשויות בגין מס שבח והיטל השבחה ותשלום החוב הפסוק לבקשי, ומשכך, לאור העובדה שלא תיוותר כל יתרה ממנה יוכלו המשיבים להיפרע, יש להורות על הסרת העיקול על מנת שאז תוכל להתאפשר עסקת מכירת הדירה ותשלום לנושים המובטחים. כמו כן, טענו המבקשים שגם אם תיוותר יתרה כלשהי, הרי שמדובר בסכום זניח שיתחלק בין המשיבים ובין מבקשת מס' 2 משום שהעיקול הוטל על חלקו של מבקש מס' 1 בלבד. המשיבים, בתגובתם, טענו כי התנהלותם של המבקשים מאופיינת בחוסר תום לב והגינות וביקשו לדחות את בקשתם או לחילופין להורות על המרת העיקול בכפוף להפקדת סך שלא יפחת מ 500,000 ₪, שיופקד בקופת בית המשפט עד למתן פסק דין בהמרצת הפתיחה. לטענתם, בתקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), נקבעו תנאים אשר רק בהתקיימם יענה בית המשפט לבקשה לעיון מחדש בצו זמני אשר ניתן על ידו, אך המבקשים כלל לא ניסו בבקשתם לטעון שהתמלאו התנאים לביטולו של העיקול. יתרה מזאת, טענו המשיבים כי ההלכה הפסוקה פירשה את אפשרות השימוש בתקנה באופן מצומצם וקבעה לא אחת כי אם לא חל שינוי נסיבות, הסמכות על פיה תופעל רק במקרים נדירים ביותר. במקרה הנוכחי, לטענת המשיבים, שינוי הנסיבות היחיד הנו העובדה שהמבקשים חתמו על חוזה עם צד שלישי למכירת הדירה המעוקלת בלא שנתבקשה על ידם קודם לכן הסרת העיקול. כמו כן טענו כי המבקשים לא הצליחו להביא ראיות כלשהן היכולות להעיד על השתנות הנסיבות אשר הביאו להטלת צו העיקול, לא הוכיחו כי חל שינוי במצבם הכלכלי וכי הוסר החשש שהמשיבים לא יוכלו להיפרע מהם אם וכאשר יינתן פסק דין לטובתם. לטענת המשיבים, תיאור מצב הדברים על ידי המבקשים, בכל הנוגע לדירה, הנו תיאור של מצב חדש ושל התחייבויות חדשות, להן התחייבו המבקשים בניגוד להחלטת בית המשפט, תוך ניסיון לקבוע עובדות בשטח, לחתום על חוזה מכר של הדירה המעוקלת, בלא שנתבקשה הסרת העיקול קודם לכן. בנוסף, טענו המשיבים כי בקשה זו של המבקשים הנה חזרה על האמור בבקשתם הקודמת בבש"א 11700/09, אשר נדחתה על ידי ביום 24.6.09 וכל ששונה בה היא הכותרת וכן כי בבקשתם זו מודים המבקשים כי לאחר מכירת הדירה לא יוותר דבר לסילוק חובות המבקש למשיבים. המשיבים שבו וטענו בתגובתם, כי המבקשים נמנעו מלהתמודד עם טענות שהועלו על ידם בתגובתם לבקשה הקודמת להמרת העיקול, ואי התייחסות זאת, לשיטתם מעוררת תהיות רבות. כך לדוגמא לא התייחסו המבקשים לטענת המשיבים לפיה, עיון בנסח הרישום של הדירה אינו מראה כי קיימת משכנתא לטובת בנק הפועלים על חלקיהם של המבקשים כי אם על שם חוכרים אחרים. בנוסף טענו המשיבים כי גם אם היה מוכח שקיימת משכנתא לטובת בנק הפועלים על חלקיהם של המבקשים הרי שהבנק כלל לא ביקש מימוש הבטוחה שניתנה לטובתו ומשכך לא ברור הצורך במכירת הדירה דווקא עכשיו. כמו כן טענו כי לא ברורה ואף מעוררת תמיהות, הסכמת המבקשים לתשלום עמלת פירעון מוקדם בגובה 13% מיתרת החוב. טענה נוספת של המשיבים היא שהמבקשים לא פירטו בבקשתם את גובה חיובי המיסים וכן לא התייחסו לאפשרות שיבקשו פטור ממס שבח. לעניין צירופו של בקשי לבקשה, טענו המשיבים כי אין לצרפו לבקשה לביטול העיקול הן מפני שמדובר בעיקול שהוטל לפני למעלה מששה חודשים, הן בשל העובדה שהמבקשים כלל לא טענו שצירופו נדרש לצורך הכרעה במחלוקות הנדרשות לבירור, הן מהסיבה כי לבקשתו של בקשי להצטרף כצד להליך לא צורף תצהיר כדין והן מהסיבה כי הטענה לפיה חובו של מבקש מס' 1 לבקשי קודם לחובו למשיבים שנויה במחלוקת הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. במאמר מוסגר ציינו המשיבים בתגובתם כי שיתוף הפעולה בין המבקשים לבקשי והתעקשותם בכל הקשור להעדפתו על פני המשיבים, מעוררת תמיהות. המבקשים, בתשובתם לתגובת המשיבים טענו כי המשיבים לא הבהירו בתגובתם מדוע אין להסיר את העיקול ובמה תפגע זכות מזכויותיהם באם תתקבל הבקשה. כמו כן טענו המבקשים כי אין לקבל את טענת המשיבים לפיה מדובר בעיון מחדש בבקשה אשר לגביה ניתנה החלטה. לטענת המבקשים הבקשה הראשונה שהוגשה על ידם הייתה בקשה להמרת עיקולים בה ניתנה החלטה טכנית אשר קבעה שמהות הבקשה אינו תואם את כותרתה וכפועל יוצא מכך הוגשה בקשה חדשה עם כותרת נכונה. דיון: כידוע, במסגרת דיון בבקשה להטלת עיקול (או ביטולו), יש לבחון האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 לתקנות), והאם קיים חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות). מעבר לשני קריטריונים אלה, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת כללי המוצא את ביטויו בתקנה 362 (ב) לתקנות, הקובעת - "בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". לענייננו, לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה להסרת העיקול הזמני, תוך הותרת צו העיקול על כנו וזאת מהנימוקים הבאים: בכל הקשור לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, דומני כי די בכך שנתקבלה עמדת המשיבים בשתי ערכאות שונות של המוסד לבוררות של הבורסה ושלא הוגשה על ידי המבקשים בקשה לביטולו של פסק הבוררות, מיד עם הניתנו, כדי להצביע כי בידי המשיבים עילת תביעה טובה ומוצקה. לשם ביטול צו העיקול, על המבקש לטעת ספק בצדקת התביעה. עצם קיומו של פסק הבוררות ועצם העובדה שגם הערעור על אותו פסק בוררות נדחה, מהווים, ללא ספק, עילת תביעהמוצקה במיוחד ולא עלה בידי המבקשים לטעת בליבי כל ספק של ממש בצדקת התביעה. יתרה מכך, המבקשים כלל לא התאמצו להצביע על ספק כלשהו בצדקת התביעה אלא התמקדו בבקשותיהם (תחילה בבקשה להמרת עיקולים ובהמשך בבקשה הנוכחית), בטענה לפיה התקשרו בחוזה עם צד שלישי למכירת הדירה המעוקלת ובטענה לפיה קיים נושה נוסף לדירה המעוקלת והוא קודם בחשיבותו למשיבים. סבורני כי די בעובדה שהמבקשים לא הצליחו (וכאמור, לא ניסו) להצביע על ספק כלשהו בצדקת תביעתם של המשיבים, אך אם אתייחס לטענותיהם בבקשה להסרת העיקולים הרי שלא ברור לי כיצד התקשרו המבקשים בחוזה עם צד שלישי לצורך מכירת הדירה בטרם הגישו בקשה להסרת העיקול המוטל עליה וכיצד קבעו כי אותו בקשי הינו נושה הקודם בחשיבותו למשיבים. לעניין קדימות העיקול של אותו בקשי, ככל שהפכתי בבקשה, לא ירדתי לסוף דעת ב"כ המבקשים בעניין זה. העובדה שעיקול אחד נרשם לפני עיקול אחר, אינה יוצרת - יש מאין - עדיפות של אותו עיקול על פני עיקולים מאוחרים יותר. לטענה אין ידיים ורגליים. שאלה נוספת, העומדת לפני בבואי להכריע בבקשה, הנה האם אכן קיים חשש סביר לכך שאי מתן הצו, או בענייננו, ביטולו של הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, כפי שנקבע בתקנה 374(ב) לתקנות. דומני שהתשובה לשאלה זו נמצאת בדברי המבקשים עצמם אשר העידו כי מצבם הכלכלי אינו שפיר, ביקשו ואף קיבלו חלקית פטור מתשלום אגרה במסגרת הליך הבוררות בבורסה (בשל מצבם הכלכלי הקשה) וטענו מפורשות בבקשתם כי ממכירת הדירה לא יוותרו כספים מהם יוכלו המשיבים להפרע. אני סבור שדי בכך כדי לבסס את יסוד ההכבדה ואין כל צורך להוסיף על הנאמר על ידי המבקשים עצמם. כעת נותר לבחון את מאזן הנוחות, תום הלב והמידתיות הראויה כמצוות התקנות. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קובע את זכות הקניין כזכות חוקתית, אך אין הוא מכוון אך ורק לרכושו של נתבע אלא גם לזכויותיו של תובע, כך שאם יזכה בתביעתו לא תגרם לו הכבדה בגביית החוב הפסוק, ומכאן שעל בית המשפט לאזן בזהירות בין הזכויות והאינטרסים המנוגדים של בעלי הדין. באשר למאזן הנוחות, המבקשים לא הצליחו להוכיח כי צו העיקול גורם להם נזקים כלשהם. לא ברור לי כיצד יגרם למבקשים נזק אם צו העיקול יוותר על כנו, כשברור לכל ואף נטען כך על ידם במפורש לא אחת בבקשתם, שאם יוסר צו העיקול ותימכר הדירה, לא יישאר להם ממנה ולו שקל אחד. צו עיקול, ככל סעד זמני אחר, נועד מטבעו להגן על מימוש זכויותיו הפוטנציאליות של התובע, בשלב מקדמי שבו טענות הצדדים טרם התבררו לעומק. משכך, לא ניתן אלא לבחון את מצב הדברים על פי חומר הראיות המקדמי, ובהתאם אליו, כאמור, נראה שלמשיבים תובענה טובה נגד המבקשים וקיים חשש סביר להכבדה על ביצועו של פסק דין פוטנציאלי. אעיר, כי גם צירוף רוכשי הדירה, עימם נחתם הסכם מאוחר לצו העיקול הינו מיותר ואין לו אלא לסרבל את ההליך. לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה כי המשיבים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי ביטולו של צו העיקול עלול להציב בפניהם קושי רב לגבות את החוב שייפסק ומכאן שיש מקום להותרת צו העיקול על כנו והבקשה לביטולו נדחית. המבקשים דכאן ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לשתשלום המלא בפועל. עיקול זמניעיקול