בקשה למחיקת כותרת סדר דין מקוצר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת בקשה למחיקת כותרת סדר דין מקוצר: הבקשה וההליך : 1. המשיב - איגוד ערים לענייני ביוב אזור כרמיאל (להלן: "המשיב"), הקים מכון לטיהור שפכים (להלן: "מט"ש"),אותו הוא מפעיל עבור מספר רשויות מקומיות ובכללן - המשיבה. בעקבות מחלוקת בדבר התעריף בו חייב המשיב את הרשויות המקומיות, אותן חוייב לחבר למט"ש למרות שהן לא השתתפו בהקמתו (והמבקשת בכללן), הובא הענין לבוררות. פסק הבוררות ניתן ביום 10.8.02 (להלן: "פסק הבוררות" או "הפסק") 2. בתיק זה הגיש המשיב תביעה, בסדר דין מקוצר, כנגד עיריית סחנין (להלן: "המבקשת"), אשר שפכיה מוזרמים למט"ש ובה תבע סך של 4,336,275 ₪, בגין תשלום חיוב נטען, בגין טיפולו בשפכי המבקשת. לטענתו, החיוב הינו תוצאה של חיובים הנובעים מפסק הבוררות. בבקשה דנן, עותרת המבקשת למחיקת הכותרת ולחילופין - למתן רשות להגן. 3. בישיבת יום 18.5.08 ניתן, בהסכמת הצדדים, פסק דין חלקי ע"ס 534,808.05 ₪, עבור שנים 2002 ו- 2003 (להלן: "פסה"ד החלקי") ולאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה, נשמעה ביום 6.4.09, חקירתו של המצהיר מטעם המבקשת, מר סולימאן עותמאן (להלן: "המצהיר") ולאחר נסיון נוסף להגיע להבנה, אשר לא עלה יפה, סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב. עיקר טיעוני המבקשת : 4. פסק הבוררות אינו יכול לשמש ראשית ראיה בכתב לחוב הנטען והוא אף אינו מפרט את החישוב, על פיו הגיע המשיב לחוב הנתבע בו. 5. מהדוחות או החשבונות שהנפיק המשיב לא ניתן ללמוד שהם מקובלים על העירייה ולכן הם אינם יכולים לשמש ראיה בכתב וממילא, לצורך חישוב החוב, יהיה צורך במינוי מומחה. 6. המשיב אינו יודע מהם כמויות השפכים האמיתיות המוזרמות למט"ש ובכל פעם הוא ממציא שיטת חישוב אחרת ומעריך את הכמויות על פי אומדן. תחילה קבע, כי חלקה של המבקשת הוא 35.45%, לאחר מכן הוא מודה ששיטת האומדן אינה רצויה ומביאה לאי הבנות ובהמשך הוא אומד את הכמויות של המבקשת בשיעור של 38.65% מהכמות הכוללת. המבקשת מפנה להתכתבויות, בענין זה, אשר הוחלפו בין הצדדים ואשר לא צורפו לכתב התביעה. אין די בציון הכמות הכוללת של השפכים, כפי שעשה המשיב, אלא היה עליו להתייחס לכמויות השפכים בכל תקופה (שכן, עם הזמן, חל שינוי בכמויות השפכים המוזרמות ע"י המבקשת) ולא להסתפק בדרישות תשלום סתמיות. 7. לגופו של ענין טוענת המבקשת, שהיא שילמה למשיב (באמצעות קיזוז דרך משרד הפנים), כמליון ורבע שקל למעלה מהמגיע לו. המשיב הסתיר עובדות אלה בטיעוניו ובחר שלא לחקור את המצהיר בנושא זה ודי בכך כדי שתינתן רשות להתגונן. 8. המבקשת חולקת גם על תעריפי החישוב וזאת - לאור הוספת רשויות למט"ש והרחבה שעל המשיב לעשות על מנת לקלוט אותן, הרחבה, אשר על פי פסק הבוררות, אמורה להיות ממומנת בהלוואה שתשולם ע"י כל הרשויות - הקיימת, כולל המבקשת והנוספות. כן חולקת היא, על זכותו של המשיב להפרשי הצמדה וריבית וטוענת, כי, לכל היותר, ניתן לחייבה בהפרשי הצמדה, כאמור בפסק הבוררות. 9. משרד הפנים העביר, במשך השנים, ללא ידיעתה של המבקשת, סכומים המגיעים למבקשת, אל המשיב ועל המשיב להחזירם למבקשת, כחלק מההתחשבנות בין הצדדים. 10. פסה"ד החלקי ניתן ע"ס מידע מטעה ויש לבטלו וכן, כי, לפי הנחיה של משרד הפנים, היה על המשיב לפנות לבוררות, במקום הגשת התביעה. עיקר טיעוני המשיב : 11. התחייבות המבקשת לתשלום כלולה בפסק הבוררות ולכן מתמלא התנאי של התחייבות בכתב ומחלוקת על שערוך הסכומים אינם עילה למתן רשות להתגונן. התביעה הוגשה כדין, בסדר דין מקוצר, שכן מדובר בתביעה לתשלום סכום קצוב - סכום שניתן לקביעה ע"י חישוב חשבוני, מכח התחייבות מפורשת, שיש עליה ראיות בכתב. עצם המחלוקת בדבר כמות השפכים, אינה עילה למחיקת כותרת וניתן לדון בשאלה כיצד תיקבע הכמות, גם בהליך של סדר דין מקוצר. 12. גובה האגרה למ"ק נקבע בפסק הבוררות ולכן כל שיש לעשות הוא חישוב אריתמטי של הכפלת גובה האגרה בכמות השפכים שהזרימה המבקשת למט"ש וחישוב מדוייק צורף לכתב התביעה. 13. אין למחוק את הכותרת ואף אין ליתן רשות להתגונן, שכן המבקשת הודתה בחוב, כפי שעולה מסיכום ישיבה בין הצדדים, מיום 18.4.05, כאשר המשיבה לא העלתה כל טענה לגבי כמויות השפכים, או כל טענה אחרת. 14. חישובי המבקשת אינם נתמכים בתצהיר (למרות שצורפו לתצהירו של המצהיר), באשר המצהיר לא הכין אותם ולא ידע להסבירם ולכן הטענות היחידות של המבקשת, הנתמכות בתצהיר, הינן אלה אשר בטבלאות ח', שנערכו ע"י המצהיר, באשר לכמויות השפכים. המבקשת פועלת בחוסר תום לב, בכך שהיא לא מתקינה ומפעילה מכשירי מדידה לכמויות השפכים. 15. במשך שנים המבקשת לא הכחישה האת דרישות החוב שהמשיב שלח לה וכעת היא מנסה להציג מחלוקת מדומה. 16. ההתראות לתשלום שנשלחו למבקשת כוללות את כמויות השפכים שהוזרמו, אולם הן נותרו ללא מענה. התעלמות המבקשת מדרישות החיוב במשך שנים, יוצרת השתק מלהעלות טענות חדשות כיום. 17. המבקשת התעלמה מפסה"ד החלקי ולא שילמה אותו עד היום ולמרות שגבייתו נפתח תיק הוצאה לפועל, היא לא ביקשה לבטלו. התנהלותה זו "מוכיחה", כי טענות המשיב אמת הן. 18. טענת המבקשת בדבר פניה לבוררות תחת הגשת התביעה הינה טענה סתמית, אשר אינה מפרטת על איזו הנחיה היא נסמכת, אינה מגובה בתצהיר ונטענה לראשונה, בסיכומים ולכן יש לדחותה, מה גם שהיא לא הועלתה ביום בו נטען, לראשונה, לגופה של התביעה, כפי שמחייב סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 - הוא המועד בו הוגשה הבקשה למחיקת כותרת ולרשות להגן. 19. לפיכך, מבקש המשיב לדחות את הבקשה ולחלופין - ליתן למבקשת רשות להתגונן אך ורק לגבי כמויות השפכים. דיון והכרעה : 20. אומר, ראשית, כי טענה בסיכומים לענין מחיקת כותרת ומתן רשות להגן אינה הדרך לביטול פסק דין ולפיכך אין מקום שאתייחס לטענת המבקשת לפיה יש לבטל את פסה"ד החלקי. כך, גם אין מקום שאתייחס לטענת המבקשת, לפיה היה על המשיב לפנות לבוררות, טענה שהועלתה על ידה באיחור, באופן סתמי, ללא פירוט ראוי וללא אסמכתאות. 21. עוד אומר, שלא ניתן, לכאורה, ללמוד מסיכום הישיבה מיום 18.4.05, אשר צוטט ע"י המשיב בסיכומיו, שהמבקשת הודתה בחוב, שכן בסיפא של הציטוט נאמר: "... וזאת, לאחר סיכום כמויות השפכים עד היום", מה גם שסיכום זה אינו עונה על הדרישות של "הודאת בעל דין". 22. מנגד - לאור ההתכתבויות בין הצדדים ולאור המחלוקת באשר לאופן חישוב כמויות השפכים העולה מהן, אין מקום לקבוע, ללא שמיעת ראיות, שהתנהלות המבקשת יוצרת השתק. לפיכך נדחית טענה זו של המשיב. מחיקת כותרת - 23. פסק הבוררות קבע את תעריפי האגרה, בהתאם לנתונים שהובאו בפניו, אשר הביאו בחשבון כמויות שונות של שפכים, שיטופלו במט"ש, כאשר ההנחה היתה שהכמויות יגדלו, עם עבור הזמן. אולם, פסק הבוררות התייחס לכמויות הכוללות של השפכים, שיטופלו במט"ש, ללא הפרדה בין הרשויות השונות. בין היתר הביא הפסק בחשבון את הרחבת המט"ש, לשם טיפול ברשויות נוספות ואף נקבעה דרך מימון ההרחבה, כאשר 505 ממנה יינתנו כמענק וה- 50% הנותרים יהוו חלק מהאגרה השנתית הכוללת. 24. פסק הבוררות הביא בחשבון את כל הגורמים המשתנים, לרבות השקעות והחזר הון, עלות הטיפול במט"ש, תזרים המזומנים של המט"ש ועוד. על בסיס כך ועל בסיס תחזית העבודה, נקבעו תעריפי אגרה, בערכים יורדים משנה לשנה וכן נקבע מנגנון לעדכון התעריפים (סעיף 5(7) לפסק הבוררות) ואופן שערוכם (סעיף 5(8) לפסק) קביעה זו, מחייבת את הצדדים. 25. הבעיה העיקרית בחישוב הסכומים שעל המבקשת לשלם למשיב עבור הטיפול בשפכיה, נעוצה בעובדה שהמט"ש מטפל, גם בשפכים של רשויות נוספות, ללא הפרדה ביניהן (שכן כל השפכים מוזרמים אל המט"ש במוביל אחד), כך שקשה לדעת מהי כמות השפכים של המבקשת וקשה לקבוע את חישוב הכמויות. כאמור, פסק הבוררות לא קבע כיצד תחולק כמות השפכים הכוללת בין הרשויות השונות. 26. אכן, נכונה טענת המשיב לפיה, לאור כך שפסק הבוררות קבע את גובה האגרה למ"ק, לפי שנים, הרי מעת שנקבעת כמות השפכים, דרך החישוב ברורה והיא תיעשה כאמור בפסק הבוררות. אולם, חלקה של המבקשת בכמות השפכים המוזרמים למט"ש, או דרך חישוב הכמויות הבן יש לחייבה, אינם ברורים, כלל ועיקר. 27. לתמיכה בטענתו בדבר היות הסכום סכום קצוב, הפנה ב"כ המשיב הפנה, בין היתר, לספרו של דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכת הפסוקה (מהדורה שישית, 2000, פרלשטיין גנוסר), בעמ' 79, שם נאמר: "למותר לציין, כי סכום התביעה חייב להיות אמנם קצוב אך איננו חייב להיות מוסכם. כפירתו של הנתבע בפרט כזה או אחר של החשבון תהיה טעונה בירור בשעת הדיון (אם תנתן רשות להתגונן), אך איננה פוסלת את התביעה מלהיות בת סדר דין מקוצר. במילים אחרות המבחן לקביעת סכום קצוב הוא, כי הסכום ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או הערכה". לענין משמעותו של סכום קצוב כסכום שניתן להגיע אליו בחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בהערכה או שומה, ראו גם: ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. כלפון, פ"ד מב (3) 339, 342). 28. אך לא זה המצב בענייננו, בו המשיב עצמו התחבט בדבר דרך החישוב הנכונה ובמכתביו אל המבקשת שינה, מדי פעם, את אופן חישוב כמויות השפכים בהן היא מחוייבת. בענייננו אין מדובר ב"פרט כזה או אחר של החשבון הטעון בירור", אלא במחלוקת של ממש בנוגע לרכיב מהותי בחישוב. רכיב זה, היינו - כמויות השפכים אשר מוזרמים ע"י המבקשת, בכלל כמות השפכים המוזרמת אל המט"ש, הינה מחלוקת הצריכה "שומה או הערכה". 29. לפיכך, אין התובענה ראויה לדיון על דרך של סדר דין מקוצר ואני מורה על מחיקת הכותרת והעברתה לסדר דין רגיל. לאור החלטתי זו מתייתר הדיון בשאר טענות הצדדים. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.מחיקת כותרתסדר דין מקוצר