קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן סעד זמני לתקופה קצובה: לפני בקשה למתן צווי מניעה זמניים האוסרים על שינוי או הפסקת הפעילות המשותפת של המבקשת והמשיבה 1 (להלן:"המשיבה") למתן שירותי מוקד גבייה טלפוני לרשויות מקומיות ותאגידי מים. לחילופין, נתבקש מתן צו מניעה זמני האוסר על שינוי או הפסקת הפעילות המשותפת לתקופה של תשעה חודשים לפחות. 1. רקע המבקשת, היא חברה העוסקת החל משנת 1990 בארגון, ניהול והפעלת שירותי גביה בעיקר עבור רשויות מקומיות ותאגידי מים. המשיבה היא בית תכנה של השלטון המקומי בישראל על שלוחותיו. עיסוקה של המשיבה בפיתוח ויישום מערכות ממוחשבות בטכנולוגיות מתקדמות תוך מתן ייעוץ שוטף בכל הקשור לתכנון, הקמה והפעלה של מערכות מידע עירוניות. ביום 28.11.01 נחתם בין המבקשת למשיבה הסכם לשיתוף פעולה (להלן: "ההסכם" או "הסכם שיתוף הפעולה"), להקמה משותפת של מוקד גבייה טלפוני לגביית תשלומים ובירורי חשבונות (להלן: "המיזם"). על פי ההסכם התחייבה המבקשת לספק את כוח האדם לצורך התפעול השוטף של הפרוייקט והמשיבה התחייבה לספק את הטכנולוגיה והתוכנה. בהסכם לא ניתנה התייחסות למועד ודרכי סיום ההתקשרות בין הצדדים. המיזם החל לפעול בשנת 2003. בשלב כלשהו נתגלעו בין המבקשת והמשיבה חילוקי דעות באשר להתחשבנות השוטפת ביניהם. הצדדים נדברו ביניהם ואף נעזרו ביועצים כלכליים, וניהלו מו"מ לכריתת הסכם מפורט. בשלב מאוחר יותר החלה המשיבה להביע עמדה שיש לסיים את פעילות המיזם, עמדה שלא הייתה מקובלת על המבקשת. ביום 3.5.09 הודיעה המשיבה למבקשת כי בכוונתה להפסיק באופן חד צדדי את פעילותן המשותפת כאמור, החל מיום 1.6.09 וכי לאחר אותו מועד "תסתיים הרשאת השימוש בתוכנות החברה, על כל המשתמע מכך" (להלן: "מכתב סיום ההתקשרות"). במסגרת מכתב סיום ההתקשרות הובהר על ידי המשיבה כי הסיבה לסיום הפעילות היא בין היתר, חוסר הסכמות בהיבטים עסקיים מהותיים ואילוצים משפטיים שלפיהם קיימת מניעה להמשיך לקבל שירותים מהמבקשת במתווה הקיים וזאת על רקע דיני ההגבלים העסקיים (נספח "י" לבקשה). בסעיף 5 למכתב סיום ההתקשרות מציינת המשיבה כי כדי למזער את הנזק אשר עשוי להיגרם לרשויות המקומיות המקבלות שירותים מהמבקשת באמצעות התוכנה מוצע כי המבקשת תמשיך לתת שירותים על פי הרשאת שימוש בתוכנות המשיבה בהתאם לתעריפים המקובלים אצל המשיבה ואשר פורטו במכתב סיום ההתקשרות. (ו) לאחר שנשלח מכתב סיום ההתקשרות המשיכו הצדדים והתכתבו ביניהם בעניין (נספחים "יא"- "טו" לבקשה), ואולם ביום 19.5.09 הודיע ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת כי הודעתה של המשיבה במכתב סיום ההתקשרות בדבר סיום הפעילות הקיימת עד ליום 1.6.09 עומדת בעינה. (ז) להשלמת התמונה יצויין כי ביום 30.4.09 התקשרה המשיבה בהסכם עם המשיבה הפורמאלית 2 טל כלל בע"מ בקשר למתן שירותי ניהול ותפעול מרכז שירות טלפוני. (ח) המבקשת הגישה את הבקשה דנן לצווים זמניים ובסמוך לאחר מכן הגישה את התובענה העיקרית בה עתרה לקבלת הסעדים הבאים: (אא) מתן צו מניעה האוסר על המשיבה לבטל או לשנות את ההסכמים בין הצדדים, ובמסגרת זו- להפסיק או לשנות את הפעילות במיזם עד לסיום ההתקשרות עם צדדים שלישיים. (בב) לחילופין מתן צו מניעה האוסר על המשיבה לשנות או להפסיק את המיזם למשך פרק זמן סביר, שלא יפחת מתשעה חודשים המיועד להתארגנות. וכן חיובה לפצות את המבקשת בגין הפסד רווחים צפויים, בסך של 6,000,000 ₪. (גג) סעד הצהרתי שעל פיו זכאית היא להוסיף ולקבל גישה לנתוני הרשויות המקומיות ותאגידי המים הנמצאים על גבי תוכנת המחשב של המשיבה, בכל מקרה שבו רשות מקומית או תאגיד מים מבקשים מהמשיבה לאפשר למבקשת גישה זו, באותה מתכונת טכנית הקיימת כיום, וזאת ללא תשלום. לחילופין מבוקשת גישה זו, באותם המחירים הקבועים היום ולחילופי חילופין במחירי השוק הקבועים לעסקאות דומות. (דד) בנוסף נתבקש בית המשפט לחייב את המשיבה לשלם למבקשת סך של 1,933,961.66 ₪ בשל חובות המשיבה בגין המיזם עד למועד הגשת התובענה דנן. (ט) המשיבה כופרת בטענות המבקשת ומציינת כי ההתקשרות בין הצדדים היא לתקופה בלתי קצובה ולפיכך אינה בת אכיפה וכל אחד מהצדדים רשאי להביאה לסיום בכל עת, בהודעה מוקדמת סבירה וכי אף אם לא ניתנת הודעה סבירה, זכאית המבקשת לפיצוי כספי בלבד כאשר שאלה זו ממילא תוכרע בתביעה העיקרית בלבד. יתר על כן, נטען כי המבקשת ידעה אודות סיום ההתקשרות טרם קבלת מכתב סיום ההתקשרות, וכי סיכויי התביעה נמוכים וממילא לא הוכח כי נגרמו לה נזקים נוכח הפסקת ההתקשרות ולפיכך, אין מקום להעתר לסעדים המבוקשים. (י) בדיון שהתקיים לפני ביום 21.5.09, נתבקש צו מניעה ארעי. בשל אי התייצבות נציגי המשיבה לדיון נעתרתי לבקשה בנוכחות ב"כ המשיבה ובהיעדר נציגיה המוסמכים וקבעתי כי לשאלת הערובות אתייחס במסגרת ההחלטה בצו הזמני. ב"כ המשיבה 2, הבהיר באותו דיון כי משיבה 2 נכנסה למהלך בתום לב ותכבד כל החלטה של בית המשפט. (יא) הצדדים הגישו תצהירים ובדיון שנערך לפני ביום 11.6.09 נחקרו בעניין הצו הזמני, מר יצחק אפלויג מטעם המבקשת וכן מר יהודה שוורץ ומר רפי ליטמן מטעם המשיבה. לאחר הדיון הוגשו סיכומים על ידי הצדדים. מאחר שנקבע מועד לקדם משפט בתיק העיקרי, ארעה תקלה והתיק לא הגיע לעיוני לצורך מתן החלטה בבקשה לסעד זמני. תשומת ליבי הוסבה לכך על ידי ב"כ הצדדים בישיבת קדם המשפט. עם הצדדים הסליחה על התקלה. 2. דיון והכרעה צו מניעה זמני נועד לשמור על המצב הקיים וזאת עד להכרעה בתובענה בנוגע לזכויות הצדדים. בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"), הדנה בבקשה לסעד זמני נקבע כי, סעד זמני יינתן רק אם שוכנע בית המשפט, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה. בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, על בית המשפט להביא בחשבון את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב או לכל אדם אחר אם יינתן הסעד הזמני. בית המשפט אמור לבחון גם אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. כל אחד מהשיקולים הללו ייבחן בנפרד, ואולם, ההחלטה הסופית נובעת ממשקלם הכולל של כל השיקולים במצטבר בהסתמך על העדויות והמסמכים שהוגשו לבית המשפט ((רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (טרם פורסם, 25.6.07); ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (טרם פורסם, , 18.4.05)). (אא) קיומה של זכות לכאורה- סיכויי ההליך. במקרה זה עלי לבחון את טיבה וסיכוייה של התובענה העיקרית שהגישה המבקשת ברמה של קיום זכות לכאורה. בשלב זה איני נדרשת לקבוע באופן סופי מי מהצדדים צודק ודי בכך שנמצא כי יש ראיות מהימנות לכאורה ושהבקשה אינה מופרכת וחסרת סיכוי. בבסיס המחלוקת עומדת השאלה האם ההתקשרות בין הצדדים הייתה במסגרת של "מיזם משותף" כפי שטוענת המבקשת או שמא היא קבלן עצמאי כפי שטוענת המשיבה. אין חולק כי בין הצדדים התנהלה פעילות משותפת ואין חולק כי פעילות זו הוסדרה בהסכם שיתוף הפעולה כאמור. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים נוגעת לטיב היחסים כאמור לעיל ולתקופת ההודעה מראש שנדרשת להפסקת התקשרות. כעולה מהחומר שהובא לפני ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים דומה כי יש בסיס לכאורה לטענות בנוגע לקיומו של "מיזם משותף". מסקנה לכאורית זו נתמכת בנוסח הסכם שיתוף הפעולה המגדיר את יחסי הצדדים כ"פרוייקט" משותף, כך עולה מסיכומי הישיבה מיום 22.1.03 וכן מהמכתבים שהוחלפו בין הצדדים, כך אף עולה מעדותו של מר יהודה שוורץ מנהל לקוחות המשיבה שאישר כי ביקש מהמבקשת התחייבות שהשירותים לעיירית לוד יסופקו במסגרת המיזם המשותף (ראו: עמ' 9, שורות 28-30, עמ' 10, שורות 1-5 לפרוטוקול). גם דוחות שהכין יועץ כלכלי ששכרו הצדדים יחדיו, מעידים לכאורה על כך שמדובר במיזם משותף. מר ליטמן אף אישר בחקירתו הנגדית שהדוחות הוכנו על בסיס מידע שהיועץ הכלכלי קיבל מהמשיבה, אך טען כי החברה לאוטומציה הודיעה ליועץ הכלכלי שהתיאור בדו"ח אינו מקובל עליה (ראו: עמ' 16, שורות 2-6 לפרוטוקול). אף על פי כן, לא הוצגה הודעה כאמור ולא הובא כל תימוכין לטענה זו. לנוכח האמור לעיל, ולאחר עיון מקיף בכל המסמכים שהוצגו לי ניתן לומר כי בשלב הלכאורי שבו אנו מצויים יש בסיס לטענה שלפיה מדובר במיזם משותף, ומכאן שיש צורך במתן הודעה על סיום ההתקשרות כנדרש ביחסים מסוג זה. לטענת המשיבה מאחר שההתקשרות בין הצדדים אינה קצובה בזמן הרי שבהתאם להלכה הפסוקה רשאי כל צד להביא את ההתקשרות לידי סיום בכפוף למתן הודעה לצד השני מראש תוך זמן סביר. דומה שעל כך אין מחלוקת, השאלה שנשאלת ואליה אדרש להתייחס במסגרת התובענה העיקרית היא מהו אותו פרק הזמן הסביר למתן הודעה על סיום התקשרות בנסיבות דנא ובהתחשב בטיבם של היחסים בין הצדדים. בעניין פרק הזמן הסביר שנדרש למתן הודעה מראש, טוענת המשיבה כי ניתנה למבקשת הודעה סבירה מראש וכי היא הסתירה בחוסר תום לב את העובדה שידוע לה כבר חודשים רבים כי בכוונת הצדדים לסיים את שיתוף הפעולה ביניהם. לטענתה, עוד ביום 7.1.09 נשלחה הודעת דואר אלקטרוני למבקשת ובה נאמר שהמשיבה דוחה את חוות הדעת של מנחם פרלמן בנוגע להיות ההתקשרות הסדר כובל. דחיית חוות הדעת היתה ידועה למבקשת (כך אף עולה מעדותו של מר יצחק אפלויג, בעמ' 7, שורות 14-24 לפרוטוקול), כאשר משמעות דחיית חוות הדעת כאמור, היא שלשיטת המשיבה, ההסדר בין הצדדים הוא הסדר כובל ויש להפסיק את ההתקשרות ביניהן. כמו כן, נטען כי כבר בחודש פברואר 2009, הודיעה המשיבה למבקשת על כוונתה לסיים את ההתקשרות, וסיום ההתקשרות עלה גם במספר פגישות מאוחרות בין הצדדים, כאשר השאלה שטרם סוכמה בין הצדדים נגעה לדרך ואופן סיום ההתקשרות. לפיכך נטען כי היה על המבקשת לבצע את פעולות ההתארגנות עוד קודם לכן והיא אינה יכולה לבקש כעת תקופה בלתי סבירה של 9 חודשים. לאחר עיון בטיעוני הצדדים עדויותיהם וראיותיהם לא שוכנעתי כי גרסת המבקשת שלפיה באותן שיחות ופגישות לא נמסר לה במפורש על סיום פעילות המיזם מופרכת, וכי אין ממש בטענתה שהוחלט לדון באופן ובדרכים לסיום המיזם במועד עתידי, כאשר נראה כי כל אותה העת המשיכו הצדדים בפעילות המשותפת. דומה שגם המשיבה סבורה כי התראה של כחודש במקרה זה אינה זמן סביר ולפיכך, טוענת היא כי ההודעה על סיום ההתקשרות נמסרה והיתה ידועה למבקשת עוד קודם לכן. שאלה זו תוכרע במסגרת התובענה העיקרית כאמור ואולם, בשלב בו אנו מצויים אני סבורה כי הבקשה, על נספחיה, לרבות תצהירו וחקירתו הנגדית של יו"ר דירקטוריון המבקשת מר יצחק אפלויג, יש בהם כדי להראות שלכאורה לא ניתנה הודעה על הפסקת ההתקשרות זמן סביר מראש. בשלב זה מחד גיסא, די בכך שהמבקשת מציגה את מכתב סיום ההתקשרות וטוענת כי זהו המועד הראשון בו נודע לה על סיום ההתקשרות, ומאידך גיסא, המשיבה לא הצליחה להפריך גירסה זו ולהציג מועד אחר, מוקדם יותר, בו הודיעה באופן חד משמעי על סיום ההתקשרות. מהמקובץ עולה כי קיימת למבקשת עילת תביעה לכאורה, הגם שהיא אינה חד משמעית ואין להסיק ממנה, משום הכרעה לגופן של הטענות בנוגע לשאלת המיזם והזמן הסביר כאמור. ויודגש בעניין זה כי כוחה של קביעתי כאמור נוגעת לשאלת הסעד הזמני בלבד ולא לתובענה העיקרית (בעניין זה ראה גם ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר פ"ד נו(1) 529 (2001)). (בב) יושר וניקיון כפיים בעניין זה טענה המשיבה בתגובתה לבקשה לצו המניעה כי המבקשת נהגה בחוסר תום לב עת הסתירה מבית המשפט כי ידעה כבר מחודש פברואר 2009 על סיום ההתקשרות בין הצדדים ואף על פי כן בחרה שלא לפנות מיידית לבית המשפט בבקשה לסעד. לטענתה בהתנהגות זו יש משום חוסר תום לב ושיהוי. בשלב זה אין מקום לטענות אלו. שאלת המועד בו ידעה המבקשת על סיום ההתקשרות תיבחן ותוכרע כאמור לעיל במסגרת התובענה העיקרית כאשר טענותיה בעניין בשלב זה מספקות, וזאת בהתחשב בכך שאין חולק כי עם קבלת מכתב סיום ההתקשרות פנתה מיידית והגישה בקשה זו. (גג) חיוניות הסעד ומאזן הנוחות המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה וזאת בשל כך שאם לא יינתנו הצווים המבוקשים, ייגרם לה נזק חמור בלתי הפיך ובלתי ניתן לפיצוי. סיום הסכם שיתוף הפעולה ללא הודעה מוקדמת סבירה יגרום לטענתה לכך שלא תוכל לספק מכלול שירותי גביה ללקוחות. כמו כן, טוענת המבקשת שההודעה המוקדמת נחוצה לה כדי שתוכל לפתח את היכולת לספק שירותים אלו ללא תלות, או בתלות מינימאלית, במשיבה. לשם כך טוענת המבקשת, נדרשת לה גישה לנתוני הרשויות המקומיות, גישה המצויה בשליטת המשיבה וכן נדרשת לה דרך לספק שירותי מענה טלפוני אוטומטי, דבר הדורש זמן. עוד גורסת המבקשת כי אם לא ינתן צו מניעה יגרמו לה נזקים בלתי הפיכים, הנוגעים לאובדן לקוחות, פגיעה ביכולת לתת שירות, פגיעה בהתחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים, וכן פגיעה בהסכמים עם העובדים המועסקים במוקד הגבייה ופגיעה במוניטין החברה. הנטל במקרה זה מוטל על המבקשת להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, קרי שאי הנוחות או הנזק שעשויים להיגרם לה באם לא יינתן צו המניעה גדולים מאי הנוחות העלולה להיגרם למשיבה ממתן הצו כאמור. המבקשת פירטה בבקשתה ובתצהיר התומך בה (החל מסעיף 75) את הנזקים להם היא צפוייה כתוצאה מההפסקה החד צדדית והמיידית של ההתקשרות: אובדן לקוחות, פגיעה ביכולת לתת שירות ללקוחות, פגיעה באפשרויות לעמוד בהתחייבויות כלפי צדדים שלישיים לרבות הסכם שכירות המוקד התקף עד סוף 2010, פגיעה בעובדים, במוניטין ועוד. אמנם המבקשת לא פירטה ואף לא ציינה את שמות הלקוחות המשותפים להם התחייבה להעניק שירות, ולא מסרה פרטים אודות ההתחייבויות שלקחה כלפי צדדים שלישיים ומתי מסתיימים ההסכמים עימם, ואף לא המציאה ראיות בנוגע למספר העובדים המועסקים ומתי מסתיימים חוזי העסקתם, לא הציגה קבלות בגין ציוד שנרכש וכיוצ"ב, אולם, לא יכולה להיות מחלוקת שהפסקה מיידית של ההתקשרות היתה מביאה לפגיעה מהסוגים הנטענים על ידי המבקשת, לנוכח מהות הפעילות העסקית של המבקשת במסגרת המיזם. מאחר שאנו מצויים בשלב מקדמי בו די בתשתית לכאורית, ואין עסקינן בהליך הוכחות סבורה אני שניתן להסתפק בעדותו של יו"ר דירקטוריון המבקשת בעניין זה גם אם לא הובאו לכך כל תימוכין נוספים. בהמשך לאמור סבורה אני שמרבית הנזקים שנטענו על ידי המבקשת, אינם ניתנים לכימות ולפיצוי כספי וחלקם יהיו בלתי הפיכים. המשיבה טענה בעניין זה כי הפסקת ההתקשרות מקנה למבקשים לכל היותר, זכות לעתור לסעד של פיצויים, אך אינה מקנה לה זכות לעתור לסעד זמני שעניינו אכיפת הסכם ההתקשרות ולו לתקופת ההודעה המוקדמת הנדרשת על ידה (לעניין זה הפנתה המשיבה לבר"ע 5284/95 ג'יגי' מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ (טרם פורסם, , 24.10.05) (להלן:"פסק דין ג'יגי'"); רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ (טרם פורסם, 13.12.05) (להלן: "פסק דין איגוד ערים"); ת.א (ת"א) 837/96 ביו ואק בע"מ נ' ויטמאד תעשיות פרמצבטיות בע"מ (טרם פורסם, , 17.9.96) (להלן:"פסק דין ביו ואק"); ע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבנול (ישראל), פ"ד מד (3) 671,661 (1990). בתגובה לכך טענה המבקשת כי אין לטענה זו כל בסיס וכאשר לא ניתנת הודעה מוקדמת מספקת, רשאים בתי המשפט לבחור בין סעד של פיצויים לסעד של אכיפה באמצעות צו מניעה. כן נטען כי כאשר ישנו קושי להוכיח ולהעריך את הנזק נוהגים בתי המשפט לאכוף את ההודעה המוקדמת ולא להסתפק בסעד של פיצויים (לעניין זה הפנתה המבקשת לע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל (טרם פורסם, , 3.5.94); ע"א 189/89 קופת חולים מכבי נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מה(4) 817 (1991); בש"א (ת"א) 25289/05 בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים (טרם פורסם, , 8.1.06). לטענת המבקשת צו מניעה דרוש במקרה זה בכדי למנוע נזקים שאינם ניתנים להערכה ולפיצוי כספי. לטענתה הוכח כי אם לא ינתן צו המניעה תגרם פגיעה במכלול ההתקשרויות שלה עם לקוחותיה ובנסיבות אלו אין להסתפק בפיצוי כספי שכן ניתן למנוע נזק שטרם אירע. זאת ועוד, לטענת המבקשת פסקי הדין אליהם הפנתה המשיבה, פסק הדין בעניין ג'יג'י ובעניין ביו ואק מתייחסים למערכת יחסים אנכית (כגון קשר שבין יצרן למפיץ) ולא בקשר שבין שותפות למיזם משותף וברור שהאינטרסים של המבקשת בקשר כזה חזקים ומובהקים יותר. לטענתה, גם פסק הדין של איגוד ערים אליו הפנתה המשיבה אינו מסייע לה שכן, הוא מתייחס למקרה שבו נדחתה בקשה לצו עשה זמני המשנה את המצב הקיים כאשר בענייננו מדובר בצו המיועד לשמור על המצב הקיים מזה שש שנים. אכן מפסקי הדין אליהם הפנתה המשיבה עולה כי קיימת נטיה להימנע מלאכוף הסכמים כאשר לצד הנפגע מהפסקת הקשר עומד סעד של תביעת פיצויים, ואולם, ההלכה בעניין זה נוגעת להסכמי זיכיון, הסכמי הפצה וכיוצ"ב. בהסכמים מסוג זה קבעה הפסיקה כי ביחסים שבין יצרן (או ספק) לבין משווקים למיניהם אין אפשרות וטעם לחייב אותו להמשיך בהסכם בניגוד לרצונו ולכל היותר יהא זכאי לפיצוי מתאים אם בוטל ההסכם ללא צידוק או התראה סבירה (ראו לעניין זה: רע"א 3031/97, ארז שיווק והפצת סיגריות (1992) בע"מ נ' ש. שמיע בע"מ, (טרם פורסם, , 4.6.97)). ואולם, הלכה זו אינה מתייחסת למיזמים משותפים ולפיכך אינה מסייעת למשיבה. בידי בית המשפט הרשות לבחור בין סעד של פיצויים לסעד של אכיפה באמצעות מתן צו מניעה, כאשר לעיתים כשמדובר בנזק כספי לא יהא מקום למתן צו מניעה ויינתן פיצוי בלבד (ראו: רע"א 10277/08 גסטטנרטק בע"מ נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (טרם פורסם, , 12.3.09); רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, (טרם פורסם, , 24.10.07)). ברם, כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו, כאשר ישנם מקרים בהם יעדיף בית המשפט מתן צו המניעה על פני פיצוי כספי בעיקר כאשר מדובר בנזק שקשה להערכה ולהוכחה. בנסיבות דנן, סבורה אני שמתן צו מניעה זמני לתקופה קצובה כדי לאפשר למבקשת להיערך בהתאם ולא למוטט באחת את עסקיה- מתבקש ואף הכרחי, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בשותפים לעסקים ולא במערכת יחסית אנכית. אין זה המקרה בו ברור שניתן לפצות בכסף באופן מלא לנוכח המעגלים הרחבים שבהם יכול שייגרם לה נזק, שהרי כפי שהזכרתי לעיל, הנזקים להם טוענת המבקשת נוגעים לפגיעה ביכולת לתת שירות, סגירת המוקד הקיים, פיטורי עובדים, הוצאות שכירות של המוקד, רכישת ציוד, השקעת סכומים ברכישה ופיתוח של רכוש קבוע, אי יכולתה לספק שירותי גבייה ללא ההתקשרות, הפרת התחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים, מניעת תחרות הוגנת וטענות בנוגע למעמדה ושמה הטוב של המבקשת בעיני לקוחותיה. אין מדובר בנזקים שניתנים לכימות מדויק ולהערכה כספית ברורה כבר עתה. שוכנעתי כי הסעד לו עתרה המבקשת היה הכרחי באופן שהצדיק בשלב זה בטרם בירור התובענה לגופה את נתינתו. וסבורה אני שלא ניתן להגן על זכותה של המבקשת בדרך פיצוי כספי ואין להעדיף במקרה זה את זכותה של המשיבה להתקשר עם צדדים שלישיים באופן מיידי. לסיכום, מתן הסעד הזמני כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט, ולאחר ששקלתי את מכלול הנתונים כאמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבות המקרה, יש להעתר לבקשה למתן סעד זמני לתקופה קצובה. התקופה הסבירה בעיני, לשלב זה של הדיון עומדת על 6 חודשים ומאחר שתקופה זו חלפה ביום 3.11.09 (שהרי מכתב סיום ההתקשרות נשלח ביום 3.5.09)- מבוטל בזאת צו המניעה. 3. סוף דבר לנוכח האמור לעיל, קיבלתי את הבקשה לצו זמני לתקופה של 6 חודשים, ומשחלפה התקופה- יבוטל הצו. איני עושה צו להוצאות בשלב זה, והוצאות ההליך תישקלנה במסגרת ההוצאות שתיפסקנה בפסק הדין בתיק העיקרי. סעד זמני