קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיכוב הליכים עקב ניהול בוררות: א. מבוא מונחת לפני בקשתן של המבקשות - המועצה האזורית חבל מודיעין (להלן: המועצה) והעמותה למען החבר הוותיק במודיעין (להלן: העמותה) לחדש את ההליכים בתובענה אשר הוגשה על-ידי המועצה בתיק ה"פ 431-03-08 , כנגד המשיבות 1 ו-2 בבקשה זו - חברת SCHIFF R.E. INTERNATIONAL Corp (N.Y) (להלן: שיף) וחברה קבלנית בשם רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (להלן: רסקו), וכן כנגד העמותה כמשיבה פורמאלית (להלן: ה"פ 431-03-08). במסגרת המרצת הפתיחה שהוגשה בתיק ה"פ 431-03-08 ביקשה המועצה להצהיר כי הפקיעה כדין את זכויותיה של שיף בפרוייקט לבניית בית אבות (להלן: הפרוייקט) אשר שלדי הבניינים שלו הוקמו על המקרקעין המהווים חלקות שונות המפורטות בבקשה הנכללות בגושים 4122 ו- 4227-9, והנמצאים בישוב שוהם הממוקם בתחום שיפוטה של המועצה (להלן: המקרקעין). בנוסף לכך ביקשה המועצה להצהיר כי לארבע חברות שונות אשר הוקמו על-ידי שיף והידועות בשמות: "אחוזת בית במודיעין בע"מ", "תשלובת ישראפולד בניה מתועשת וטרומית בע"מ", "חברה לבינוי ופיתוח שוהם בע"מ" ו"שוהם גולדן-סנטר מלון דירות בע"מ" אין כל זכויות בפרוייקט או במקרקעין המפורטים בבקשה, וכי המשכונות שנרשמו לטובתן בטלים ומבוטלים מעיקרם, או מחמת הפקעת הפרוייקט משיף, וכן מחמת היותן חברות סרק שכולן נמחקו או חדלו מלהתקיים והפסיקו את פעילותן מזה שנים רבות. שיף השיבה להמרצת הפתיחה שהוגשה כנגדה בתיק ה"פ 431-03-08 וטענה כי יש לסלקה על הסף מחמת התיישנות, השתק פלוגתא, אי חוקיות והעדר הרשאה מוועדת ההפקעות הממשלתית והשר הממונה להליך ההפקעה דנן. לחילופין טענה שיף כי יש להורות על עיכוב הליך המרצת הפתיחה בטענה של הליך תלוי ועומד. לחילופי חילופין ביקשה שיף לדחות את המרצת הפתיחה לגופה. לשם השלמת התמונה אציין כי במסגרת פרשה עובדתית זו הגישה שיף בקשה למינוי כונס נכסים קבוע ולמימוש שטר משכון בהתאם לתקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בתיק ה"פ 4191-06-08 (להלן: ה"פ 4191-06-08). המרצת פתיחה זו הוגשה כנגד המועצה, העמותה וכנגד המשיבות הפורמאליות: כפר דן שוהם - ישוב קהילתי לחברים ותיקים בע"מ (להלן: שוהם) Euro Continental Builders Inc (להלן: Euro Continental) וחברת ארט-קיו אדריכלים & בי.אר. מהנדסים חברה לתכנון וניהול פרוייקטים בנאים בע"מ (להלן: ארט-קיו). בתגובה להמרצת פתיחה זו הגישו המועצה והעמותה במשותף בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות בשל העובדה כי כל המחלוקות שבין העמותה רסקו ושיף אשר היו צד להסכם שנחתם בשנת 1995 (ראו פירוט בהמשך) הועברו להכרעתו של בורר יחיד. כיום מתנהלת בוררות זו לפני כב' השופט בדימוס יעקב שמעוני. בנוסף לכך הגישה אף רסקו בקשה למחיקת התובענה על הסף, ולחילופין - בקשה לעיכוב ההליכים על-פי הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות בגין הליכי בוררות המתנהלים בינה לבין שיף בנושא התובענה. לטענת רסקו, הליכי הבוררות המתנהלים בין הצדדים מקיפים את כל הסוגיות שהן נושא בקשתה של שיף. ב. רקע עובדתי ביום 30.7.92 נחתם הסכם בין המועצה והעמותה לבין שיף להקמת בית אבות על מקרקעין הידועים כמגרש 950 בישוב שוהם בהיקף של כ- 11.5 דונם, המצויים בתחום שיפוטה של המועצה ומוחכרים לעמותה (להלן: ההסכם משנת 1992). בהתאם לסעיף 5(י) של ההסכם ולצורך ביצועו, הפקידה העמותה בידי שיף יפויי כוח בלתי חוזרים. על-פי ההסכם משנת 1992, רשמה שיף ביום 29.11.93 משכון לטובתה על 90% מכלל זכויותיה של העמותה בפרוייקט. לאחר ההתקשרות בהסכם משנת 1992 ולאחר שנחתם הסכם הפיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל בשנת 1993, חיפשו העמותה ושיף במשותף גורם קבלני אשר יהיה מוסמך לבצע את הפרוייקט תוך התחייבות למימון הבנייה באופן מלא על ידו. לתפקיד זה נבחרה חברת רסקו. ביום 30.5.95 נחתם הסכם קבלנות וקומבינציה בין שיף והעמותה מצד אחד לבין רסקו מצד שני. במסגרת הסכם זה התחייבה שיף, בין היתר, להעביר 50% מהרווחים של הפרוייקט לטובת רסקו כנגד ביצוע התחייבותה של רסקו כקבלן מממן וכמבצע של הפרוייקט (להלן: ההסכם משנת 1995). ביום 26.6.00 נחתם הסכם חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל לפיו זכאית העמותה להירשם כבעלת זכויות החכירה המהוונות במקרקעין. בין הצדדים התגלעו סכסוכים בקשר לפרוייקט ובקשר למחדלים שונים הקשורים לביצועו, אשר כל צד מייחסם לזולתו. מחלוקות אלו ניתן לסווג לשתי חזיתות עיקריות: מערכת היחסים שמקורה בהסכם משנת 1992 ומערכת היחסים נשוא ההסכם משנת 1995. ביום 14.11.04 הודיעה ב"כ רסקו על ביטול ההסכם משנת 1995, וביום 26.5.05 הודיעה ב"כ העמותה על ביטול ההסכמים משנת 1992 ומשנת 1995. אשר לסכסוך הנוגע למערכת היחסים שמקורה בהסכם משנת 1992 הסכימו הצדדים לפנות להליך של בוררות על יסוד סעיף 14 של ההסכם משנת 1992, הקובע כדלקמן: "כל מחלוקת בין הצדדים תובא לבוררות זבל"א. הבוררים משוחררים מדיני הראיות והדין המהותי. דין סעיף זה כדין הסכם בוררות. הצדדים מסכימים שמטעם המועצה והעמותה יהיה בורר עו"ד מאיר פז או עו"ד אחר שיקבע מטעמו ועל דעת המועצה ו/או העמותה, ועו"ד דן קרני בעצמו ו/או עוה"ד הכט מניו יורק ו/או מי מטעמם ו/או מטעם החברה יהיה הבורר מטעם החברה". סעיף זה נדון לפני כב' השופטת (כתוארה דאז) הילה גרסטל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר אישרה את הסכמת הצדדים והורתה על עיכוב ההליכים בתובענות נשוא ה"פ 541/03 וה"פ 1016/03 בשל העברת התובענות לבוררות (סעיף ד', עמ' 2 לפרוטוקול מיום 19.11.03). בנוגע לסכסוך המתייחס למערכת היחסים שבין שיף לרסקו בקשר להסכם משנת 1995, פנו הצדדים בהסכמה להליך בוררות זבל"א לנוכח סעיף 17 של ההסכם לפיו הסכסוכים הקשורים לפרוייקט יועברו להליך בוררות זבל"א ובמקרה שהבוררים לא יצליחו להגיע להסכמה ביניהם תועברנה המחלוקות להכרעתו של בורר שלישי שימונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. משנקלעה הבוררות למבוי סתום עתרה רסקו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למינוי בורר יחיד על מנת שיכריע במחלוקות שבין הצדדים (ה"פ 989/04) . בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ענת ברון) נעתר לבקשה ביום 22.9.05 והורה על מינויו של כב' השופט (בדימוס) ישי לויט כבורר יחיד בין הצדדים. בהחלטתה זו קבעה כב' השופטת ברון, בין היתר, כי "הבוררים כפי שברור מהתנהלותם עד כה, לרבות עמדתם כפי שניתן לה ביטוי בערב רב של הבקשות והתגובות שבפני, אינם מסכימים בשום דבר, קטן כגדול. מכאן, ברי כי אין כל סיכוי שיגיעו לפתרון כלשהו בלא התערבות בורר שימונה על ידי בית המשפט" (עמ' 10, שורות 19 - 23 לפרוטוקול). על החלטה זו הגישה שיף בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובקשה זו נדחתה (רע"א 10134/05) . ביום 31.5.06 הודיע כב' השופט (בדימוס) ישי לויט על התפטרותו מתפקידו כבורר בין הצדדים, וזאת - כלשונו "בשל התנהגותו הבלתי נסבלת של מר א. זכאי ...". בעקבות התפטרותו של הבורר לויט עתרה רסקו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למינוי בורר חליף. בית המשפט נעתר לבקשה (כב' השופטת ענת ברון) והורה ביום 18.9.06 על מינויו של כב' השופט (בדימוס) דן ארבל כבורר בין הצדדים. ביום 10.1.07 התפטר כב' השופט בדימוס ארבל מתפקידו כבורר בסכסוך הנ"ל תוך שהוא מציין בהחלטתו: "אינני מוכן להמשיך בוררות באווירה קשה מעין זאת כאשר במקום לנהל את הבוררות ארגיש עצמי מתגונן כנגד טענות ומענות מכל הסוגים ..." (עמ' 2, שורות 1-2 להחלטה). בעקבות החלטתו של כב' הבורר ארבל עתרה רסקו פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למינוי בורר חליף שיכריע בטענות הצדדים. גם בקשה זו הובאה לפני כב' השופטת ענת ברון אך שופטת זו פסלה עצמה מלדון בבקשה והיא הועברה לכב' השופט ישעיה - אשר מינה את כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני לדון כבורר בסכסוך שבין רסקו שיף והעמותה. במסגרת הבוררות, המתנהלת מזה תקופה ארוכה וגם בימים אלה, תובעת רסקו משיף והעמותה תשלום בגין הבנייה על המקרקעין בסך של 35 מיליון שקלים. ביום 28.10.07 הודיעו העמותה ורסקו כי הגיעו להסכמה לפיה הן מוותרות על הטענות ההדדיות ביניהן במסגרת הבוררות. ביום 18.12.05 הגישה שיף כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 7494/05) , ובמסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי ההסכמים משנת 1992 ומשנת 1995 עומדים בתוקפם ובהתאם לכך להורות למועצה ולעמותה לקיים את חיוביהן על-פי הסכמים אלה. מכתב התביעה עולה כי מטרת התובענה היא בראש ובראשונה "להסיר את המכשולים המונעים מהיזמת (שיף - ב.א.) להמשיך את הבניה במקרקעין על פי הסכם היזום (ההסכם משנת 1992 - ב.א.) לאור הודעת רסקו על ביטול הסכם הקומבינציה (ההסכם משנת 1995 - ב.א.)" (עמ' 3, סעיף 24 של כתב התביעה). ביום 22.2.09 קיבל כב' בית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופט יוסף שפירא, את בקשתה של רסקו לחייב את שיף ויתר התובעות בתובענה שהוגשה לפניו בהפקדת ערובה על סך של 85,000 ₪ לשם הבטחת תשלום ההוצאות במקרה שהתובעות תכשלנה בתביעתן כנגד רסקו. על-פי הנטען על-ידי המועצה והעמותה בבקשתן לחידוש ההליכים בתובענה נשוא תיק זה, שיף לא הפקידה את הערובה שנדרשה כאמור בהחלטתו של בית המשפט ובעקבות זאת נמחקה התובענה כנגד חברת רסקו. ביום 20.5.09 איפשר בית המשפט המחוזי בירושלים לשיף להודיע האם ברצונה לדון בנושא הפקדת הערובה לטובת המועצה והעמותה שאם לא כן תימחק התובענה גם כנגדן. אך משלא הומצאה הודעה כאמור מטעם שיף נמחקה התובענה אף כנגד המועצה וכנגד העמותה. ביום 11.5.09, עוד בטרם ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע על-ידי בית משפט זה כי יש לעכב את ההליכים המתנהלים במסגרת התובענות בשני התיקים ה"פ 431-03-08 וה"פ 4191-06-08 (להלן: ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים). ג. עיקר טענות הצדדים על-פי טענת המועצה והעמותה, אין כיום אף ערכאה משפטית המוסמכת לדון בטענתה של המועצה כי הפקיעה את הפרוייקט כדין מכוח סעיף 15 להסכם משנת 1992, זולת בית משפט זה. יתר על כן: המועצה והעמותה טוענות כי כיום לא תלוי שום הליך משפטי מקביל המתנהל בין המועצה לבין שיף, זולת ההליך בפני בית משפט זה. המועצה והעמותה מבקשות להעיר בהקשר זה כי גם הבורר, כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני הורה לשיף להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של חברת רסקו על סך של 100,000 ₪ וזאת במסגרת תביעה שהוגשה כנגדה על-ידי שיף, והמועד להפקדת הערובה חלף זה מכבר. משלא הפקידה שיף כל ערובה בהתאם להחלטת הבורר - סבורות המבקשות כי הבורר יידרש להכרעה האם לדחות את תביעתה של שיף כנגד חברת רסקו. לכך מוסיפות המועצה והעמותה כי אם ההחלטה שניתנה על-ידי בית משפט זה ביום 11.5.09 אשר מורה על עיכוב ההליכים בתובענות תישאר על כנה - אזי לא תקבל המועצה את יומה בבית המשפט. מנגד, כך טוענות המועצה והעמותה, הצהרה שיפוטית בדבר תקפותה של ההפקעה לא תשלול משיף זכויות כלשהן, והיא אף תהא זכאית להסדר פיצויים במקרה של הפקעה בהתאם לסעיף 16 של ההסכם משנת 1992. שיף מתנגדת לבקשה לחידוש ההליכים וזאת מהטעמים הבאים: בהליך הבוררות מתנהלת תביעתה של העמותה כנגד שיף וממילא שיף רשאית להעלות בהגנתה בהליך הבוררות טענות הגנה המבוססות, בין השאר, גם על ההסכם משנת 1992. אחד הנתבעים במסגרת התובענה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בירושלים הוא עו"ד אמנון חכימי, בתפקידו כמוציא לפועל וכמיופה כוח של שיף והעמותה. כפי שעולה מכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, עו"ד חכימי רשאי ומוסמך לפעול בשם העמותה ובמקומה בעניינים הדרושים לצורך קיום חיובי העמותה בהסכם הייזום משנת 1992, וזאת - על-פי ייפוי הכוח והסמכויות המוקנות לו בהתאם למפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 3.6.09 (ה"פ 541/03, בש"א 9836/03). בין היתר הוסמך עו"ד חכימי לעשות שימוש בייפוי הכח שנמסר לו על-ידי העמותה לצורך רישום 90% מהזכויות במקרקעין על שם היזמת או לפקודתה. אליבא דשיף, מאחר והיא ביקשה מהנאמן לעשות שימוש בייפוי הכוח שנמסר לו על-ידי העמותה ולבצע חלק מהפעולות המפורטות בתגובתה, ומאחר והנאמן לא נענה לבקשתה זו מהטעם שלא נדרש לכך על-ידי בית משפט - התבקש בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת התביעה המתנהלת בפניו ליתן לנאמן הוראות בדבר השימוש שיעשה על ידו בייפוי הכוח לשם ביצוע הפעולות הנדרשות בשם העמותה ובמקומה. לפיכך סבורה שיף כי להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים ישנה השפעה ישירה על ההכרעות הנדרשות במסגרת התובענה אשר בירורה עוכב על-ידי בית משפט זה בה"פ 431-03-08, גם במצב הנוכחי. יתר על כן: שיף טוענת כי אם תינתן הכרעה שיפוטית כנגד עו"ד חכימי הרי שזו יכולה אף לחייב את העמותה, ובעקבותיה את המועצה. מסיבות אלה, כך טוענת שיף, אין מקום לחדש את ההליכים בתובענה שבירורה עוכב עד עתה. המועצה והעמותה השיבו לטענות אלו של שיף במסגרת תשובתן, כאשר הן מציינות בפתח הדברים כי ביום 31.8.09 הודיע עזבון המנוח לאופולד שיף ז"ל למר זכאי ולעו"ד יונגר כי הם אינם מוסמכים לייצג את חברת שיף, וכי הם נדרשים לחדול מיידית מלפעול בשם החברה בכל נושא שהוא. בנוסף טוענות המועצה והעמותה כי כיום אין פורום אשר אמור לברר את התחייבויותיה של העמותה שעה שהתביעה במסגרת הבוררות לא הוגשה על-ידי שיף כנגד העמותה. יתרה מזאת: אף אם היתה אפשרות לברר את חבותה של העמותה במסגרת הבוררות הרי שההליך המשפטי אינו מכיר מצב דברים בו עקב בירור חבותו של גוף אחד (קרי - העמותה) תוכרז חבותו של גוף אחר שאינו צד לאותו ההליך (קרי - המועצה). לכך מוסיפות המועצה והעמותה כי מן הראוי לקבל את טענתן בדבר הצורך לחדש את ההליכים בתובענה נשוא תיק זה בהתחשב גם בכך שהן היו כבר צד להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, אך בית המשפט הורה על מחיקת התובענה כנגדן. זאת ועוד: המועצה והעמותה טוענות כי לשם קביעת תקפותה של ההפקעה אין צורך לקבוע ממצאים בעניין חבותו של צד כלשהו להליך אשר יתברר בפני בית משפט זה. אשר לעו"ד חכימי טוענות המועצה והעמותה כי הלה מעולם לא מונה כדין כנאמן מטעם העמותה, כפי שאף עו"ד חכימי עצמו הצהיר במפורש במכתבו מיום 2.3.08 לב"כ המבקשות. לפיכך, אין בידיו כל סמכות לפעול בשמה של העמותה. המועצה והעמותה מוסיפות בהקשר זה כי הן אינן אותו גוף, ולפיכך לא קיימת זיקה בין טענות ההגנה של שיף כלפי העמותה במסגרת הבוררות, לבין טענות ההגנה של שיף כלפי המועצה בהליך אשר בירורו עוכב על-ידי בית משפט זה. ביום 2.7.09 הועברה בקשתן של המבקשות לחידוש ההליכים לתגובת כל המשיבות לבקשה בתוך 20 ימים. עד למתן החלטה זו טרם ניתנה תגובתה של רסקו לבקשה זו. ד. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענותיהם של הצדדים המפורטות בכתבי הטענות שהוגשו מטעם המבקשות והמשיבות, לא מצאתי כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות את שינוייה של ההחלטה אשר ניתנה ביום 11.5.09 בדבר עיכוב ההליכים נשוא התובענה בתיק ה"פ 431-03-08 בבית משפט זה. כפי שיפורט להלן, בחינת טענותיהם של הצדדים מלמדת כי המחלוקות העובדתיות והמשפטיות נשוא ההליך המעוכב בבית משפט זה חופפות במידה רבה ביותר את המחלוקות נשוא ההתדיינות בהליך הבוררות. המרצת הפתיחה שהוגשה על-ידי המועצה בתיק ה"פ 431-03-08 מושתתת על הטענה כי ההסכם משנת 1992 הופר על-ידי שיף בשל עיכוב בלתי סביר בביצוע העבודות. כמו כן טוענת המועצה כי שיף העבירה את המשכון שנרשם לטובתה על 90% מכלל זכויותיה של העמותה בפרוייקט לחברות המוחזקות על ידה בניגוד לסעיף 17(ב) להסכם משנת 1992 המחייב קבלת אישור בכתב של המועצה או העמותה להעברת זכויות כזו. על סמך טענות אלה מפנה המועצה לסעיף 15 של ההסכם משנת 1992, המקנה לה, על-פי תפיסתה, זכות להפקיע את הפרוייקט בשל "פיגור לא סביר באחד מן המועדים המפורטים בסעיף 8 דלעיל" ו/או "הפסקת העבודות בפרוייקט, הפסקה לא סבירה ובתנאי שההפסקה לא נגרמה עקב כוח עליון ...". בפני הבורר, כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני, מתבררות ונדונות מספר שאלות מרכזיות המשותפות כאמור גם לתובענה אשר הונחה לפתחו של בית משפט זה, ובכלל זה גם שאלת תוקפם המחייב של ההסכמים משנת 1992 ומשנת 1995, בחינת ההפרות הנטענות על-ידי מי מהצדדים להסכמים אלו, בחינת תוקפן המחייב של הודעות הביטול שנשלחו הן על-ידי העמותה והן על-ידי רסקו, שאלת תוקף הערבות שניתנה על-ידי המועצה להתחייבויות העמותה, ושאלות האחריות לנזקים הכרוכים בכך תוך בדיקת היקף הנזקים הנטען על-ידי כל אחד מהצדדים. הדעת נותנת כי הפעלת מנגנוני ההפקעה והפיצויים, כמבוקש על-ידי המועצה בהמרצת הפתיחה בתיק זה, וכהגדרתם בסעיפים 15 ו- 16 של ההסכם משנת 1992, נגזרת באופן ישיר מההכרעה בשאלת ההפרה של ההסכם משנת 1992, שיעור הנזקים שנגרמו, אם בכלל, למי מהצדדים להסכם, ומהקביעה בנוגע להיקף ההשקעה וההוצאות של שיף בפרוייקט. שאלות אלה כאמור מתבררות בימים אלה לפני כב' הבורר שמעוני ובעניין זה אף הוגשה לעיונו חוות דעת מטעם העמותה לשם ביסוס טענתה בדבר נזקים בשיעור של כשישה וחצי מיליוני שקלים שנגרמו לה, על-פי טענתה, עקב העיכוב בהשלמת הפרוייקט. בנסיבות אלה אני סבור כי אין אפשרות לדון בנושא הפקעת זכויותיה של שיף בפרוייקט במנותק מהדיון ביתר המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים ואשר מתבררות בפני כב' הבורר שמעוני במסגרת הליך הבוררות. הליך זה נפתח זמן רב טרם הגשת התובענה לבית משפט זה וממצאיו יהוו הכרעה מחייבת לגבי זכויות הצדדים במקרקעין ובפרוייקט נשוא המחלוקת. למותר לציין כי אין כל נימוק המצדיק את ההכבדה המיותרת על בעלי-הדין ועל ערכאה שיפוטית נוספת שתדון בעניין מעצם ניהולם של הליכים נוספים בבית משפט זה. ההליכים המתנהלים בבית משפט זה ובמסגרת הבוררות סובבים סביב אותו הסכסוך כאשר כל אחד מהם מתמקד בהיבט אחר אשר לדעתי אינו מנותק, מבחינה מהותית, מהסכסוך הכולל. דיון בהליכים מקבילים שכאלה לא רק שאינו מתיישב עם הצורך לייעל את הדיון מבחינת הזמן השיפוטי ומבחינת בעלי הדין אלא שאף עלול להוביל לממצאים מנוגדים ולהכרעות שיפוטיות סותרות. נושא נוסף הכרוך בקביעת הממצאים בשאלות המרכזיות השנויות במחלוקת הוא תוקפה המחייב של הערבות אשר ניתנה על-ידי המועצה למען העמותה לשם הבטחת קיום התחייבויותיה של העמותה כלפי שיף, לרבות תוקפם המחייב של ההסכמים ושל ההודעות שניתנו לגבי ביטולם. ראוי להעיר בהקשר זה, כי לסוגיית תוקפה המחייב של הערבות הנ"ל מעניק כל אחד מהצדדים פרשנות שונה, וממילא שלא ניתן לדון בסוגיה זו במנותק מהדיון ביתר השאלות המרכזיות המצויות בלב המחלוקת שבין הצדדים. מבחינה מהותית המסכת העובדתית עליה מושתתתים הן ההליך המעוכב בתיק ה"פ 431-03-08 והן הליך הבוררות מקורה בהתקשרויות חוזיות לביצועו של פרוייקט להקמת בית אבות אשר בנייתו החלה עוד לפני כ- 10 שנים אך שלדי הבניינים שכבר נבנו עודם עומדים כאבן שאין לה הופכין. מכאן נובע כי לשם בירור הנושאים הטעונים הכרעה במסגרת הליך הבוררות נדרשת קביעה בנוגע לממצאים הנובעים מאותה מסכת עובדתית, כפי שהובהר לעיל, ואף נדרשת הכרעה במספר לא מבוטל של סוגיות מהותיות זהות. ממצאים וקביעות אלו אשר יפסקו על-ידי כב' הבורר שמעוני ישליכו באופן ישיר על ההכרעה במסגרת ההליכים בתובענה בתיק ה"פ 431-03-08, ואף ייתכן כי יובילו ליצירתם של השתקי פלוגתא אשר תהא להם השפעה ישירה על ההתידנות שלפני. מבלי להכריע לגופם של דברים מוצא אני לנכון להתייחס לטענתה של שיף בדבר היחסים המיוחדים אשר שררו בין המועצה לבין העמותה ובכלל זה גם לעניין הערבות שניתנה על-ידי המועצה להתחייבויותיה של העמותה במסגרת הסכם משנת 1992 (ראו: סעיף 5 לתגובתה של שיף). המגמה השלטת בפסיקה נוטה להחיל את הכלל בדבר מעשה בית-דין גם כאשר אין זהות מוחלטת בין בעלי הדין בשני ההליכים ובתנאי שקיימת "קירבה משפטית" בין בעלי הדין, או שקיימת זהות אינטרסים בין המתדיינים. הרעיון הוא כי די בזהות בין בעלי הדין מבחינה משפטית כדי להשתיק את ה"קרוב לעניין", על אף שלא היה בעל דין במשפט קודם, כל זאת - כאשר הצדק מחייב זאת (ע"א 431/80 גד רוזנברג ואח' נ' קרן חזן, פ"ד לה(2) 742, עמ' 758 (1981); ע"א 718/75 שרה עמרם נ' גד סקורניק, פ"ד לא(1) 29, עמ' 32 (1976)). הלכה זו אומצה גם בנוגע לפסק בוררות ובהקשר זה נקבע כי בנסיבות בהן אדם שאינו צד פורמאלי לבוררות שימש כ"צד פעיל בהליך הבוררות" נוצרת "קרבה משפטית" ולפיכך סמכותו של הבורר תחול גם לגביו בהעדר כוונה אחרת בהסכם (ראו: ע"א 7853/02 מיכל דוידי נ' חברת מצפה אבו טור בע"מ, פ"ד נח(5) 681,עמ' 688 (2004)). לנוכח ההלכה הפסוקה הקובעת כי בנסיבות מסויימות יווצר מעשה בית-דין (השתק פלוגתא) לא רק בין הצדדים הישירים להתדיינות כי אם גם לגבי "צדדים קרובים למתדיינים" הרי שייתכן ויהיה מקום לשקול יישומה של הלכה זו גם במהלך בירורה של התובענה אשר עוכבה בהחלטת בית משפט זה מיום 11.5.09. אין צורך להכביר במילים על חשיבותם של הממצאים העובדתיים אשר יקבעו במסגרת הבוררות לגבי המחלוקות הקשורות בהסכמים משנת 1992 ומשנת 1995 לגבי הדיון בהמרצת הפתיחה נשוא ה"פ 431-03-08. יש להדגיש בהקשר זה כי עיקר הפלוגתאות המשפטיות המהוות את לב-ליבה של המחלוקת נשוא ה"פ 431-03-08 ניצבות להכרעה בפני כב' הבורר שמעוני ועל-כן אין חשיבות לכך שהסעד המבוקש בהליך אחד אינו בהכרח הסעד המבוקש בהליך האחר. למעלה מזאת: אין להוציא מכלל אפשרות כי חלק מהסעדים הנתבעים בבית משפט זה יתייתרו לנוכח ממצאים שייקבעו בהליכי הבוררות. תמיכה לכך ניתן למצוא דווקא בהמרצת הפתיחה אותה הגישה המועצה לבית משפט זה אשר בה נטען כי "במסגרתה של הבוררות טוענת העמותה ששיף הפרה את חוזה 1995 וכי מהפרת הסכם זו נגזרת המסקנה ששיף הפרה גם את חוזה 1992" (עמ' 9, סעיף 43 להמרצת הפתיחה). זאת ועוד: המשיבה 2, חברת רסקו, לא הגישה תגובה מטעמה לבקשה לחידוש ההליכים עד למתן החלטה זו. אולם ב"כ רסקו, עו"ד שמואל לביא, הביע דעתו ביחס לניהול ההליכים במסגרת התובענות המעוכבות בפני בית משפט זה עוד בקדם המשפט שהתקיים ביום 10.3.09 כדלקמן: "אני סבור כי חברת שיף תצא ללא שום זכויות בפרוייקט ודבר זה יקבע על ידי הבורר" (עמ' 9, שורה 14 לפרוטוקול). בהמשך תשובתו מוסיף עו"ד לביא: "אני סבור כי בית המשפט צודק בגישתו. קיום הליך בפני בית המשפט זה לפני תום הליכי הבוררות יסבך את ההליכים המתנהלים בין הצדדים [...] הבוררות היא זו שתתיר את המכשלה המונעת התקדמות בבירור המחלוקות שבין הצדדים. לאחר שתהא הכרעה בבוררות אז בית משפט זה יוכל להכריע בתביעות שבפניו" (עמ' 9, שורות 21-25 לפרוטוקול) (ההדגשות אינן במקור - ב.א.). לנוכח כל המפורט לעיל אני סבור כי מן הראוי להמתין עד לסיום ההליכים המתנהלים מזה שנים בבוררות בפני כב' השופט (בדימוס) יעקב שמעוני, בטרם יחודשו ההליכים בתובענה אשר בירורה עוכב ביום 11.5.09 על-ידי בית משפט זה ואשר במסגרתם אמורה לידון גם שאלת תוקפה המחייב של החלטת המועצה להפקיע משיף את הפרוייקט. מהטעמים המפורטים בהחלטה זו עודני מחזיק בדעתי כפי שהובעה בהחלטה מיום 11.5.09 לפיה ההכרעה בטענות המועלות במסגרת התובענה שלפני כרוכה ושלובה בממצאים ובקביעות כפי שיוכרעו על-ידי כב' הבורר שמעוני במסגרת הליכי הבוררות, וסעיף 15 של ההסכם משנת 1992 אינו עומד בפני עצמו ויש להשקיף עליו כחלק ממכלול שלם של התחייבויות וזכויות אשר הוסדרו בין הצדדים במסגרת ההסכמים שנכרתו ביניהם. משכך, אין אני סבור כי הונחה לפני תשתית עובדתית ומשפטית המצדיקה כיום את שינוי ההחלטה מיום 11.5.09. ה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לחידוש ההליכים המתנהלים בתובענה נשוא ה"פ 431-03-08. בנסיבות העניין אינני מוצא מקום ליתן עתה צו להוצאות אך נושא פסיקת ההוצאות יילקח בחשבון בעת מתן פסק-הדין בתובענה, באם יידרש לכך. עיכוב הליכיםיישוב סכסוכיםבוררות