קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפסק דין חלקי פיצוי על הפקעה: התובעים בת"א 1737/07 והתובעים בת"א 1744/07 עותרים למתן פסק דין חלקי המחייב את הנתבעות בשני ההליכים לשלם עבורם את פיצויי ההפקעה שאינם שנויים במחלוקת, בסך 17,323,341 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף דמי שימוש שנתיים בשיעור 6% ממועד ההפקעה (14/5/00) ועד ליום התשלום בפועל, ולחלופין לחייבן בתשלום כל סכום אחר כתשלום שאינו שנוי במחלוקת בגין פיצויי ההפקעה (בנוסף, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעות בתשלום שכר טירחת באי כוחם בשיעור 15%+מע"מ מסכום פיצויי ההפקעה שייפסקו). שתי התביעות (שאוחדו בהחלטתי מיום 28/9/08 בבש"א 18144/08) נסבות על זכאותם הנטענת של התובעים לקבלת פיצויי הפקעה בגין המקרקעין שהופקעו על ידי הנתבעות, לצורך הקמת פארק עירוני בהרצליה. בהחלטתי בקדם המשפט מיום 14/1/09 הוריתי לצדדים לשקול האם קיים טעם מעשי לנהל הליך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") והליך לפי דיני ההפקעה, או שמא ראוי להגיע להסכמה כוללת גם לגבי הרכיב של הקדמת תשלום בנוגע לסכום שאינו שנוי במחלוקת. ביום 16/6/09 הודיעו התובעים כי הם לא הצליחו להסדיר את המחלוקות ביניהם ללא החלטה שיפוטית, ובהתאם לכך ביקשו להכריע בבקשה. התובעים טוענים בבקשתם כי פיצויי ההפקעה טרם שולמו להם למרות שהם אינם שנויים במחלוקת, והוערכו על ידי שמאי מטעמם וכן על ידי שמאי אובייקטיבי מטעם ועדת הערר המחוזית, מר יצחק סיוון. לטענת התובעים, ניתן לקבוע את פיצויי ההפקעה בהתאם להערכתו של מר סיוון. במסגרת תגובתן, משיגות הנתבעות על חוסר אחידות בין כתבי התביעה לבין הבקשה הנוכחית, בכל הנוגע לרכיב של החיוב בדמי שימוש. בנוסף, מעלות הנתבעות טענות מקדמיות שונות שהמרכזיות והמהותיות שבהן, לטעמי, הן טענות חוסר סמכות, מניעות, התיישנות ועניין תלוי ועומד (טענות מקדמיות נוספות עניינן פרטים חסרים של כל התובעים וטענה לפיה תובעים מסויימים אינם אישיות משפטית הכשירה לתבוע). הנתבעות מפנות, בהקשר זה, לכתבי ההגנה מטעמן, במסגרתם טענו כי בגין הפגיעה הנטענת על ידי כל אחת משתי התוכניות הוגשו על ידי התובעים תביעות לפיצויים על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה וכן הוגשו עררים לוועדה המחוזית. בהתאם לכך, טענו הנתבעות, כי יש לדחות על הסף את רכיב התביעה הנוגע לירידת ערך המקרקעין עקב אישורן של התכניות. לחלופין, ביקשו הנתבעות להורות על פיצול הדיון בין רכיב הפגיעה במקרקעין על ידי התוכניות לבין רכיב הפיצויים בגין הפקעת המקרקעין במצבם הקיים, תוך שהן מבהירות, כי בהמשך יתבקש בית המשפט להעמיד את ההליכים בתביעה עד אשר יוכרעו באופן סופי ההליכים התלויים ועומדים בפני וועדת הערר לתכנון ובנייה, לקביעת הפיצויים להם זכאים התובעים. הנתבעות מסבירות, כי בשלב התביעה לפיצויים על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה יש לקבוע את שווי המקרקעין לפני אישורה של התכנית החדשה כמו גם את שווים של המקרקעין בייעוד הציבורי החדש, אלא שמאחר שפיצויי ההפקעה נקבעים על פי שוויים של המקרקעין בייעודם הציבורי החדש, הרי שהתביעה לתשלום פיצויי הפקעה ראויה להתברר רק לאחר שהתביעה לתשלום פיצויים על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה תוכרע באופן סופי. בנוסף, לטענתן, התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הרלוונטית להגשת תביעה על פי סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבנייה (שלוש שנים). בנוסף, טוענות הנתבעות כי חוות דעתו של מר סיוון אינה נסבה על שווים של מקרקעי התובעים (אלא על שוויים של מקרקעין דומים) ומכל מקום הכרעתו אינה סופית, מאחר שלצדדים שמורה הזכות לערער על החלטת ועדת הערר המחוזית, ורק לאחר שיתברר האם הוגשו ערעורים על ידי מי מהצדדים להליכים בועדת הערר, ניתן יהיה לקבוע בבירור מהו שוויים של המקרקעין המופקעים על פי שוויים הנוכחי, והערכה זו תהווה את הבסיס לקביעת שווי פיצויי ההפקעה. הנתבעות מבהירות, כי הן אינן כופרות בזכאותם של התובעים לקבלת פיצויי ההפקעה שאינם שנויים במחלוקת, אלא התנגדותן נובעת מהטעמים הדיוניים האמורים. בתשובתם לתגובה, מפנים התובעים לטענת הנתבעות, במסגרת התביעה בגין ירידת ערך, לפיה לא נגרמה ירידת ערך לחלקות ואין מקום לפצל את שתי התביעות (ירידת ערך ופיצויי הפקעה) אלא יש לראות בהליך אישור התכנית כחלק אחד ובלתי נפרד מהליך ההפקעה (נספח א' לכתב התשובה בת"א 1744/07). תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת- "בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור". על פי רוב, יינתן פסק דין חלקי כאשר הנתבע מודה בחלקים מכתב התביעה, באופן שברור כי לא קיימת מחלוקת לגביהם. עם זאת, לעיתים אין מניעה שיינתן פסק דין חלקי גם בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים, כל עוד בית המשפט סבור שבאותו מקרה, המשך הדיון בשאלות העומדות להכרעה אינו צפוי לשנות את הממצאים ביחס אליהן (ע"א 171/88 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' ברמן (19/4/90); רע"א 7725/02 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (28/11/02); ע"א 3199/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פרידנברג (26/1/06)). אחד הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הוא סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שלפיו- "(א) נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמו, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף .200 (ב) התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית; שר הפנים רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף אם כבר עברה התקופה". היחס הראוי בין מנגנון פיצויי ההפקעה לבין פיצויים בגין ירידת ערך, נדון, בין היתר, בהחלטתו של כב' הנשיא אורי גורן בה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 433/05 חברת מקרקעין גוש 3922 חלקה 3 בע"מ נ' מדינת ישראל-המחלקה לעבודות ציבוריות (3/2/08), בה נקבע, כי: "...מקום בו הפגיעה בערך המקרקעין נגרמת על-ידי תכנית שלאחריה מופקעת הקרקע, יוצר החוק שני מסלולי פיצוי נפרדים, אשר מטרתו של כל אחד מהם לפצות על פגיעה מסוג אחר. בכך מפוצל הפיצוי לשניים- חלקו הראשון של הפיצוי ינתן בהתאם לסעיף 197, על-פי הנזקים שנגרמו לבעל המקרקעין, כתוצאה מהתכנית המפחיתה את ערך הקרקע על-ידי שינוייה מקרקע לשימוש פרטי לקרקע לשימוש ציבורי; וחלקו השני- בעבור הפקעתה הממשית של הקרקע- היינו לקיחתה הפיזית, על-פי שווייה בייעודה החדש לשימוש ציבורי... הסדר "דו שלבי" זה מאפשר להגיש תביעות מקבילות בשני מסלולים שונים, כאשר מטרתם של הפיצויים בשני המסלולים, הינה השבת המצב לקדמותו, היינו- העמדת בעל הקרקע במקום בו היה אלמלא שינוי התכנית והפקעת הקרקע. מכאן עולה, כי שני מסלולי הפיצוי באים להשלים זה את זה, ולהבטיח כי בשילובם יחדיו תושג התוצאה של השבת מצבו של בעל המקרקעין לקדמותו, עובר לפגיעה. בהתאם לכך, הלכה היא, כי הפיצוי הכולל שיתקבל בשני מסלולים אלה אינו יכול לעלות על שווייה המקורי הכולל של הקרקע- שהרי בכך יהא משום כפל-פיצוי. הכוונה בכך היא, כי בעל קרקע שהופקעה וערכה ירד כתוצאה מתכנית, יפוצה בגין כלל הנזק שספג (בכפוף לסייגים הקיימים בחוק באשר לשיעורי פגיעה הפטורים מפיצוי), ולא יפוצה מעבר לנזקו, היינו- מעבר לערכה המקורי של הקרקע (ראו לעניין זה ספרו של אהרון נמדר, פגיעה במקרקעין- פיצויים בגין נזקי תכנית (2002), בעמ' 224)". קיים היגיון דיוני רב בטענת הנתבעות בדבר העדר ההצדקה בהכרעה בתביעה הנוכחית, בטרם מוצו ההליכים על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה (ולא לחלוטין ברור מהם פני הדברים כעת בהקשר זה). על פני הדברים, הכרעה, אפילו חלקית, בהליך הנוכחי, בטרם מיצוי ההליכים המקבילים, ככל שעדיין מתנהלים, עלול להוביל לקושי בהערכת פיצויי ההפקעה או למצב של חוסר קוהרנטיות בסכום הפיצוי (כפל פיצוי או פיצוי בחסר). מבחינה זו, קיים יסוד מסויים לחלק מטענותיהן המקדמיות של הנתבעות (ואיני מכריע באופן מובהק בעניינן). מנגד, ייתכן שגורם הזמן הוא הגורם העיקרי המונע, לפחות בשלב זה, קביעת סכום פיצוי מוסכם, שכן כאמור, במסגרת תגובתן, מבהירות הנתבעות כי הן אינן כופרות בזכותם של התובעים לקבלת פיצויי ההפקעה שאינם שנויים במחלוקת. נראה איפוא שבנסיבות העניין, הבקשה הקדימה את זמנה, ומבחינת תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, המשך הדיון עשוי להשליך על הממצאים והמסקנות במסגרת ההליך. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. המזכירות תקבע ישיבת קדם משפט נוספת, לפי היומן. יש להגיש כל בקשה בכתב בכל עניין נדרש לפחות 60 יום עובר לאותו מועד.פסק דין חלקיקרקעותפיצוייםהפקעה