קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לצאת לעבודה במעצר בית: 1. לפני בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 26.11.08 (להלן: "ההחלטה"), לפיה ישהו המבקשים במעצר בית מלא, באיזוק אלקטרוני. ההחלטה ניתנה בגדר בקשה למעצר עד תום הליכים, הנסמכת על בקשת הסגרה של ארה"ב, שבמוקדה הונאת קשישים. מבוקש עתה לאפשר למבקשים לצאת לעבודה בשעות היום. 2. בבקשה הוצעו מפקחים שילוו את המבקשים לעבודה, ישהו עמם שם, ויחזירו אותם לביתם. המשיב מתנגד לבקשה. 3. הבקשה באה בעקבות החלטתי לאפשר יציאה לעבודה לשלושה אחרים באותו תיק - ליאור אורגד, יניב קלברס, ודוד ימין (ב"ש 8587/09), , החלטה שלא הוגש עליה ערר (להלן: המעורבים האחרים). 4. בבקשה נטען, כי יש מקום לשנות את תנאי השחרור לאור חלוף הזמן מאז מתן ההחלטה על מעצר הבית, שבמהלכו הוכיחו המבקשים כי ניתן לתת בהם אמון. עוד נטען, כי אין מקום להפלות בין המבקשים לבין שלושת המעורבים האחרים שהתאפשרה יציאתם לעבודה. 5. ב"כ המשיב טענה, כי עניינם של המבקשים שונה מזה של המעורבים האחרים, מאחר שמידת מעורבותם בפרשה וסכנת ההימלטות הנשקפת מהם גדולים יותר. מבקשים 1 ו-2 הוגדרו על ידי רשויות ארה"ב, הדורשות את הסגרתם, כ"מנהיגים ומנהלים", ומעורבות מבקש 1 במסכת המרמה אף היא הוגדרה כ"מעורבות גבוהה". על פי הראיות שצורפו לבקשת ההסגרה, מבקשים 1 ו-2 היו מעורבים בשכירת המשרד ממנו התבצעה מסכת המרמה, ושניהם זוהו בהודעותיהם של חלק מהמעורבים האחרים בפרשה כ"מנהלים" במשרד ממנו התבצעה המרמה, וכמי שנתנו הוראות והנחיות לאחרים. כך הילה חייט מסרה, כי מבקש 1 לימד אותה כיצד פועלת מסכת המרמה. גם אודליה בלחסן סיפרה זאת, והוסיפה כי הוא הורה לה וליתר עובדי המשרד כי אם ייחקרו על ידי המשטרה, עליהם לומר כי הגיעו למקום לראיון עבודה ולגרוס את המסמכים במשרד. ב"כ המשיבה טוענת, כי כל אלה מורים על תחכום רב, ואף על ניסיון של המבקש 1 לשבש ראיות עוד קודם למעצרו. כמו-כן, בעת מעצרו, נתפס ברשותו של מבקש 1 דיסק-און-קי שהכיל מידע רב על קורבנות התרמית ועל סכומי כסף גבוהים שאלה העבירו לרשות המבקשים ושותפיהם, ובעת מעצרו ניסה מבקש 1 להיפטר ממנו. בנוסף, ברשותו של מבקש 1 נמצא חשבון השקעות בו הופקדו סכומי כסף גבוהים (כ-1.1 מליון ₪). חשבון זה מוקפא כיום על ידי משטרת ישראל. גם מבקש 2 זוהה על ידי אודליה בלחסן כמנהל המשרד, וכמי שאליו העבירו אנשי המכירות שיחות טלפון כדי שישכנע את הקשישים להעביר במרמה אלפי דולרים לישראל. מבקש 2 הוא שגייס את בלחסן לעבודה במשרד, וגם הילה חייט מסרה כי הוא היה מנהל במשרד ואחד האנשים שהנחו אותה. ב"כ המשיב מדגישה, כי בבעלותו של מבקש 2 חנות לממכר מזון, שיש בה כדי להוות מקור פרנסה עבור מבקש 2, גם עת נתון הוא במעצר בית מלא. גם מבקש 3 הוגדר על ידי רשויות ארה"ב כ"מנהל" במשרד ממנו התבצעה התרמית. בלחסן וחייט זיהו אותו בהודעותיהן כאחד המנהלים במשרד. בעת מעצרו נתפס ברשותו טלפון סלולארי שמספרו נמסר לקורבנות לצורך יצירת קשר עם המשרד, ובנוסף, על מסמך שנתפס ברשותו בעת מעצרו הופיע נוסח טקסט המרמה כשלידו, בכתב יד, נכתב "יש יש זקן גמור". באת כח המשיב מוסיפה, כי אף מתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית משפט השלום בירושלים לגבי המעורבים האחרים, עולה שוני מהותי בין המבקשים למעורבים האחרים, כנובע מאופן התייחסותם למעורבותם בפרשה. 6. ב"כ המבקשים מטעים, כי גם ליאור אורגד הוגדר כ"מנהל". אכן, בעתירה להכריז על המשיבים בני הסגרה נעשתה אבחנה בין חמישה, הכוללים את המבקשים וגם את ליאור אורגד, שכונו "מנהלים", ובין המעורבים האחרים. ואולם, חומר הראיות שפורט בבקשת המעצר יוצר אבחנה ברורה בין רמת המעורבות של המבקשים, שכונו בגדרו "מנהיגי החבורה", ובין ליאור אורגד, שתואר כ"מנהל במשרד". האמור לעיל מבסס שוני בין המבקשים למעורבים האחרים ששוחררו, מבחינת רמת המסוכנות והשלכתה על חשש ההימלטות. 7. בהחלטתי הנזכרת בענין המעורבים האחרים (ב"ש 8587/09), השוויתי בין הסיכון שיש ליחס לשחרורם ביחס לחלופה שאושרה ע"י בית המשפט העליון (כב' השופט א. לוי), ואשר עמדה ביסוד עמדת המשיב לגבי קבלת חלופת מעצר הבית לגבי רוב המעורבים באותה פרשה, והגעתי למסקנה כי העדר רכיב איזוק אלקטרוני בשעות היציאה לעבודה אינו משנה באופן מהותי את החלופה. כאשר מתבצעת יציאה מן הבית במצב של איזוק מתקבלת התראה על עצם היציאה, ואולם, אין האיזוק נותן מידע על מקום הימצאו של האזוק. הוספתי שם, כי בית המשפט העליון, בסמכו ידו על מעצר הבית, הגדיר למעשה את רמת מסוכנותם של המבקשים כמאפשרת מתן אמון בהם, כשהיסוד המרכזי בשמירתם הוא הפיקוח, וכן הערבויות הכספיות שנקבעו. 8. אני סבורה, כי חרף השיקול האמור, התומך בהשוואה בין המבקשים לבין המעורבים האחרים, יש מקום לנהוג באופן שונה לגביהם. מקובל עלי, כי הסיכון הגלום בשחרורם של המבקשים הוא באופן משמעותי גדול יותר מזה שהיה גלום בשחרור המעורבים האחרים שצוינו. זאת, גם אם אומצה לגבי כולם, על יסוד החלטת בית המשפט העליון, חלופת מעצר הבית. מסוכנותם של המבקשים גבוהה יותר, זאת הן מהיבט העונש הצפוי להם, שיש בו כדי להעצים את רצון ההימלטות, והן מהיבט יכולתם להגות ולהגשים תכנית בריחה מתוחכמת, כנובע ממידת מעורבותם במעשי המרמה, ובהקשר זה יודגש כי התחוור כבר כי מבקש 1 ניסה לשבש הליכי חקירה, ועל כן, הסיכון הכרוך בשחרורו הוא גדול אף יותר. בנוסף, החלק הארי של הכספים שהוצאו מן הקורבנות טרם נמצא (מתוך 2 מיליון דולר, נמצאו רק 1.1 מיליון ש"ח), וניתן להעריך שהמנהיגים יודעים היכן הכסף מצוי ויוכלו להסתייע בו לבריחה. 9. בשל מסוכנות זו, אני סבורה כי הגם שהחלטת בית המשפט העליון בערר הנזכר לא עמדה על השוני ברמת הסיכון ואימצה חלופת מעצר בית לגבי כלל המעורבים, יש מקום לאבחן ביניהם. השיקול שהועלה על ידי בהחלטה בב"ש 8587/09, היוצא מהשוואה בין טיב החלופות - זו שבית המשפט העליון סמך עליה ידיו וזו המוצעת נחלש, כאשר מדובר ב"מנהיגי" החבורה. אכן, יש גם ביד מפקח להודיע למשטרה כאשר המפוקח נעלם מעיניו, ואולם, האיזוק האלקטרוני מוסיף למצער בטחון שהידיעה על היציאה מהבית תגיע באופן מידי לרשות המפקחת מבלי שמועד מסירת המידע לגביה יימסר רק לשיקול דעת המפקח, וכך תגובת המשטרה, אשר תנקוט אמצעים לאיתור, תהא מיידית. אמנם עד עתה לא הסתמנה הפרה של תנאי החלופה, ואולם, עדיין אין לומר שעובדה זו די בה כדי לבסס את הטענה, שאף בתנאים חמורים פחות מידת האמון אמורה להיות שווה. 10. לאור האמור אני דוחה את הבקשה. מעצר ביתמעצר