קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבלת ראיון טלויזיוני לא ערוך: הנסיבות ביום 5.3.08 שודר שידור טלוויזיוני, במסגרת שידורי חדשות ערוץ 10, של ראיון שערכו העיתונאים מיקי חיימוביץ וברוך קרא עם "א' ממשרד התיירות" שהיא אחת המתלוננות בפרשת האישום נגד משה קצב (להלן בהתאמה: "חדשות 10" או: "המבקשת"; "הראיון"; "המראיינים"; "המתלוננת" ו- "הנאשם"). המפגש בין המתלוננת לבין המראיינים ראיון הוקלט וצולם מראשיתו ועד אחריתו, אולם השידור בפועל היה של ראיון ערוך. תקליטור (דיסק) המפגש מורכב משלושה אלה: 1) הראיון כפי ששודר (להלן: "הראיון הערוך"; 2) קטעי ראיון, נעדרי רצף, שלא שודרו משיקולי עריכה שונים (להלן: "קטעי העריכה"); 3) קטעי שיחה וצילום של חילופי דברים ותגובות בין המתלוננת למראיינים, קודם לראיון, בהפסקות שונות במהלך הראיון ובעקבות הראיון (להלן: "קטעי רקע"). התביעה וההגנה במשפט אוחזות רק בתקליטור של הראיון הערוך. ההגנה פנתה לבית המשפט ביום 7.9.09 וביקשה, בהסכמת התביעה, שיינתן צו המורה לחדשות 10 להעמיד לרשות הצדדים במשפט את התקליטור המלא על שלושת מרכיביו (להלן: "התקליטור הגולמי"). בראשונה ניתן הצו המבוקש אולם משהגיעה, ביום 14.9.09 השגה מטעם חדשות 10 ובה התנגדות נחרצת להעברת התקליטור הגולמי לגורם חיצוני כלשהו, עיכבתי את ביצוע ההחלטה וקיימתי דיון במעמד בא כוח חדשות 10 ובאי כוח הצדדים במשפט. טענות חדשות 10 עו"ד נאור, ב"כ חדשות 10, מבסס את התנגדותו להעברת התקליטור הגולמי על שלושה טיעונים: א) פגיעה חמורה בחופש העיתונות; ב) פגיעה בפרטיות של המתלוננת; ג) העדר אינטרס גילוי המעוגן בדין. פגיעה חמורה בחופש העיתונות קבלת מידע שלא לציטוט ולא לייחוס היא אחת מאבני היסוד שעליהן מושתתת עבודת עיתונאי. שמירת סוד זו היא לחם חוקו של העיתונאי ובה נעוץ כוחו ויכולתו לאסוף מידע ולפרסמו. כמו שמשון המקראי שכוחו סר ממנו עם גזיזת מחלפות שערו כך נטילת זכותו של העיתונאי לשמור בסוד את מה שהמקור מבקש שיישמר בסוד, שומטת ממנו את בסיס כוחו ואת חיוניותו. מקור שלא יובטח לו חסיון על קטעי מידע שהוא אינו מוכן שיתפרסם, עלול להירתע מפני מסירת מידע כלשהו לעיתונאי. בכך תמצא מלאכת העיתונאי פגומה וחסרה. פגיעה ביכולת התפקוד של העיתונאים היא פגיעה בחופש הפעולה ובתקינות הפעולה של העיתונות בכלל. אמצעי התקשורת ממלאים תפקיד בעל חשיבות ראשונה במעלה במשטר דמוקרטי. מסירת מידע לציבור באמצעות אמצעי התקשורת מאפשרת העלאת עניינים חשובים על סדר היום הציבורי ומאפשרת את בחינתם בידי הציבור. חופש הפעולה העיתונאי מבטיח את חופש הביטוי שהוא מאמות היסוד של משטר דמוקרטי. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת ציטרין: הזכות לאסוף מידע כוללת בחובה מכללא את הצורך להגן על מקורות המידע. הדבר נובע מן ההישענות של העיתונאים על מקורות המידע, מיחסי האמון החיוניים להשגת המידע ומן ההשפעה המרתיעה, העלולה לנבוע מן החיוב הבלתי מוגבל לגלות מקורות. עולה מכך, כי זכותו של עיתונאי לחיסיון מפני החובה לגילוי מקורות המידע שלו יונקת מעקרון חופש הביטוי ומהווה, לכן, נדבך חשוב במערכת הזכויות והחירויות, שעליהן מושתת המשטר הדמוקרטי [ב"ש 298/86 ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין פ"ד מא(2) 337, 357 (להלן: " הלכת ציטרין")] אף בדידן כך. הראיון נושא הדיון קוים לאחר שנערך הסדר טיעון בין המאשימה לבין הנאשם ולאחר שבית המשפט העליון נמנע מהתערבות בהסדר (לימים ייסוג הנאשם מן ההסדר ולאחר מכן יוגש כתב האישום המתברר כעת). סוגיית ההצדקה של הסדר הטיעון הייתה נושא לדיון ציבורי שבו נטלו אמצעי התקשורת חלק חשוב. העיתונאי ברוך קרא טרח ועמל קשות לשכנע את המתלוננת לקיים עמו ראיון שבו תימסר גרסתה באשר לתלונתה כנגד הנאשם כדי שניתן יהיה להציב על מדוכת הדיון הציבורי את ההצדקה להסדר. הסכמתה של המתלוננת לראיון ניתנה על סמך ההבטחה שחומרי הרקע לא ייחשפו לעינו ולאוזניו של שום גורם שלא היה שותף לראיון. חדשות 10 מבקש אם כן שהחלטת בית המשפט לחשוף את התקליטור הגולמי במלואו תבוטל. בכך יהיה משום חיזוק ותמיכה לעקרונות החוקתיים של חופש הביטוי, חופש הפעולה ומימוש התכלית של קיומם של אמצעי תקשורת במדינה דמוקרטית. פגיעה בפרטיות פעמיים חתמה המתלוננת על הצהרת ויתור על חיסיון עיתונאי . בפעם הראשונה הייתה החתימה באוקטובר 2006, זמן רב לפני שנערך עמה הראיון. בפעם השנייה נעשתה החתימה ב-4.9.08 כחצי שנה לאחר שנערך הראיון. מספר ימים לאחר מכן, ביום 7.9.08 חזרה על נכונותה לוותר על החיסיון באוזני רפ"ק רונן מאיר מאנשי צוות החקירה. הודעות ויתור אלה נושאות אופי כללי וכוללני. אין הן מתייחסות באורח פרטני לראיון. ביום 8.9.08, בעקבות שיחה שערכה המתלוננת עם העיתונאי ברוך קרא, היא הביעה באוזני רפ"ק רונן מאיר הסתייגות החלטית מחשיפת תוכן התקליטור הגולמי. על עמדה זו חזרה ביום ו-12.10.08. ביום 9.9.09 ערכה המתלוננת מכתב ממוען לבית המשפט (צורף לבקשת חדשות 10) ובו היא חוזרת על התנגדותה לחשיפת התקליטור הגולמי. היא מציינת שחשיפה כזאת תהווה פגיעה בפרטיותה שכן קטעי הרקע מכילים שיחות לא פורמאליות בינה לבין המראיינים שנאמרו בהפסקה בראיון בלי שידעה שהמצלמה פועלת ומבלי ששיערה כי אפשר יהיה לעשות בדבריה שימוש כלשהו. נוכח העמדה העקבית, המאוחרת, של המתלוננת ובשל כך שאת עמדתה המוקדמת ניתן להסביר בחוסר ערנות לקיומם של קטעי הרקע, נסמכת התנגדות חדשות 10 גם על הגנת הפרטיות של המתלוננת. הפרטיות מוגנת בחוק ואף נתעלתה למעמד חוקתי - על חוקי. חוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981 אוסר פגיעה בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו (סעיף 1) וקובע שפגיעה בפרטיות היא עבירה פלילית (סעיף 5) ועוולה אזרחית (סעיף 4). החוק מציג שורה של טיפוסי התנהגות העולים כדי פגיעה בפרטיות. ביניהם תמצא: "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתוכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב..."[סעיף 2(5)]; "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" [סעיף 2(9)]. ברי שמסירת התקליטור הגולמי לידי התביעה וההגנה במשפט תהווה שימוש בתוכן של כתב (מדיה אלקטרונית של הקלטה וצילום היא בגדר "כתב") בלי רשות בעלת הכתב שענייניה הפרטיים נחשפים. הוא הדין בעצם השימוש ב"ידיעה" המגולמת בקטעי הרקע. כפיית חדשות 10 למסור את התקליטור הגולמי עשויה לגרום "הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" [סעיף 2(8)]. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקנה לזכות לפרטיות מעמד על חוקי בקובעו באורח כללי: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו" [סעיף 7(א)] וכן באורח פרטני: "אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו" [סעיף 7(ד)]. ענייני המתלוננת המגולמים בתקליטור הגולמי מוגנים לפי חוק היסוד ואין לפגוע בהגנה זו אלא בחוק או לפי חוק ובאורח מידתי (סעיף 8 לחוק היסוד). העדר אינטרס גילוי המעוגן בדין המבקשת ערה לכך שהחסיונות שעליהם נשענת השגתה הם חסיונות יחסיים; לאמור שהם עשויים להינגף מפניו של עניין (אינטרס) או זכות גילוי מעוגני דין שערכם עדיף. על כן היא טוענת שלא ניתן להצביע על אינטרס או זכות גילוי כאמור. בקשת הנאשם, שנתמכה על ידי התביעה, לגלות לו את התקליטור הגולמי הוגשה בהליך של "גילוי חומר חקירה". יסודה, אם כך, בסברה שהתקליטור הוא בחזקת "חומר חקירה". ככזה חלה חובת גילויו לנאשם או למי הוסמך לכך מטעם הנאשם (סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי). אולם המבקשת טוענת שהפסיקה הענפה הקיימת בסוגיית מתווה תחומו של "חומר חקירה" משמיעה שבגדרו של "חומר חקירה" יבואו חומרי ראייה מאופיינים באחד משלושה אלה: א) חומר חקירה שנאסף בחקירה ומצוי בידי התביעה ושחובת התביעה למסרו לנאשם; ב) חומרי ראייה הנוגעים לליבת האישום שאינם מצויים בידי התביעה אך הם בהישג ידה; ג) חומרי ראייה השייכים ל"סביבת (פריפריה) כתב האישום" העשויים להיחשב כשייכים לעניין ואין במסירתם לעיון הנאשם משום פגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים או פגיעה באינטרסים ציבוריים חיוניים (בש"פ 6507/09 קצב נ' מ"י, ). הראיון ניתן זמן רב לפני שהוגש כתב האישום. גירסת המתלוננת המצויה בראיון התפרסמה והיא מצויה ברשות הצדדים למשפט. גירסה (או גירסאות) נוספת שלה ניתנה בחקירת המשטרה והיא נמסרת שוב, בימים אלה, בבית המשפט. לרשות הצדדים חומרים די והותר הנוגעים ל"ליבת כתב האישום" מפי המתלוננת ולאיל ידם לחקור אותה עליהם. אין כל צורך ואין ערך משמעותי להידרשות ל"פכים קטנים" שנאמרו ב"סוד שיח" המתלוננת והמראיינים. דרישת הגילוי של קטעי הרקע אינה שווה בנזק העשוי להיגרם לאינטרס הציבורי החיוני של חופש העיתונות ולפגיעה בפרטיות המתלוננת, במיוחד במקום שמדובר במתלוננת בעבירת מין. טיעוני המשיבים עיקר ההתנגדות לבקשת ערוץ 10 ועיקר העניין בגילוי התקליטור הגולמי הם של הנאשם. התביעה מסכימה, בעיקרון, לטענות באי כוח הנאשם בסוגיה זו אך אין לה עניין מיוחד בגילוי. הטיעון המרכזי של באי כוח הנאשם הוא שלנאשם זכות בסיסית רבת ערך לקבל לרשותו, ערב עדותה של המתלוננת בבית המשפט, את מכלול ההתבטאויות שלה. מנגד המבקשת לא הצביעה על כל אינטרס ציבורי שיש לו עיגון בדין השוקל כנגד זכותו האמורה של הנאשם. זכות העיון של הנאשם זכותו של נאשם לקבל לרשותו כל ראייה העשויה להועיל להגנתו ולסייע ב"חקר האמת" אינה טעונה הסבר והרחבת אמרים. מזכותו של הנאשם שיתקיים משפט הוגן שבמסגרתו יוכל לפרוש את מלוא יריעת הגנתו נגזרת זכותו לעיון בכל חומר ראייה, בין שהוא מצוי בידי התביעה ובין שהוא מוחזק בידי גורם אחר. קיים מספר רב של התבטאויות של המתלוננת בנסיבות שונות. קטעי המלל השונים הללו מאפשרים למתבונן בהם לבחון ולשקול את מהימנות ואמינות הגירסה המוצגת על ידה בבית המשפט. גם השיח שבין המתלוננת למראיינים, לרבות "שפת הגוף" של המתלוננת בזמן התנהלות אותה שיחה, שייך ל"שביל ההתבטאויות" של המתלוננת. ההגנה עשויה להפיק תועלת דווקא מאמירות של המתלוננת במסגרת שיח לא פורמאלי ומדברים שהושמעו בהיסח הדעת. התקליטור הגולמי על קטעי הרקע, חומרים שלא שודרו והראיון המשודר הוא בגדר התבטאות של המתלוננת שהנאשם זכאי לעיין בה. העדר אינטרס ציבורי הנוגד את הגילוי כל ראייה חייבת גילוי זולת ראייה החוסה בצלו של חיסיון מוכר המעוגן בדין או בהלכה הפסוקה. המבקשת ביקשה להישען על חסיון מקורות עתונאיים ועל החיסיון המעוגן בהגנת הפרטיות. שני אלה אינם שייכים לעניין דנן. חסיון מקורות עיתונאיים כשמו כן הוא, הגנת זהות מקור המידע העיתונאי. חסיון זה הוא יציר ההלכה הפסוקה. הגיונו נעוץ בצורך להבטיח את חופש מסירת מידע לאמצעי התקשורת מבלי שיחול על מוסר המידע מורא גילוי זהותו (גילוי העלול לחשוף אותו לתגובות נקמניות, לסילוק ממקום עבודה, לאובדן מקור פרנסה ועוד). קביעתו של חיסיון פסוק זה נעשתה לאחר בחינה מעמיקה של טעמי הצדקתו, עיגונו החוקתי, מקורותיו ויישומו בשיטות משפט אחרות והתועלת הגלומה בו כשהיא ניצבת מול הנזק האפשרי מגריעת מידע מהצדדים למשפט ומבית המשפט (הלכת ציטרין). לא ניתן להרחיב בהבל פה ואף לא ביד קלה של כתיבה שיפוטית את תחומו המוגדר של החיסיון. הגילוי גם אינו חודר את תחומה של הגנת הפרטיות. ראשית, כשהתייצבה המתלוננת לראיון הייתה עמה נכונות גילוי מלאה. היא לא הציבה למראיינים תנאים מגבילים ולא דרשה לשמור בסוד דבר מן הדברים שהשמיעה בכל מהלך הראיון. עובדה זו נתמכת במלואה בהצהרות הויתור על החיסיון שעליהן חתמה לפני הראיון ואחריו ושאותן מסרה לחוקרי המשטרה. העמדה המאוחרת המתנגדת לגילוי ננקטה רק אחרי שיחה עם העיתונאי קרא. איננו יודעים את תוכן השיחה אך ממזכר שערך החוקר רפ"ק רונן מאיר נמצאנו למדים שהשיחה עוררה את המתלוננת ל"מחשבה נוספת" ושהתובנה שהתגבשה אצלה בעקבות השיחה היא שאין לה רצון שקטעי הרקע יהיו כחומר ביד היוצר (הסנגור) לשם פירוש שיחות החולין לטובת ההגנה במשפט ולשם הסקת מסקנות מתגובותיה וממצב רוחה בעת שנערכו קטעי הרקע. שנית, גילוי השיח שבין המתלוננת למראיינים וכן פרטי "שפת גוף" או תגובות המעידות על מצב רוחה של המתלוננת (צחוק, דמע, התרגשות, חרדה וכיו"ב) אינם יכולים לבוא בגדר של פגיעה בפרטיות שכן המתלוננת חשפה הן למשטרה והן לציבור כולו את היותה, לטענתה, קורבן לעבירת מין. מכאן שפרטי הפרשה - לרבות הפרטים הפריפריאליים - הוצאו, ביוזמת המתלוננת, מגדר זכותה לשמור על פרטיותה. שלישית, בחינת אופי "חומרי הראייה" הכלולים בקטעי הרקע, על פי התיאור התמציתי שלהם שנכלל בבקשת ערוץ 10, באמות המידה הטיפוסיות של פגיעה בפרטיות המגולמות בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, תראה שחשיפת החומרים הללו לעיון לצדדים במשפט איננה פוגעת בפרטיות. איזון אינטרסים באי כוח הנאשם מסכימים כי זכות העיון המוקנית לו אינה בלתי מוגבלת. אינטרס חסיוני עשוי להסיגה אחור. הפרקליטים המלומדים אינם סבורים שמתקיים אינטרס חסיוני כלשהו (התביעה מתקשה לקבוע אם אינטרס כזה מתקיים. היא גורסת שיש ליתן בידיה את החומרים הנדרשים כדי שתסנן את מה שמוגן באינטרס חסיוני כלשהו). אולם בהנחה שקיים אינטרס חסיוני, אזי גם הוא איננו מוחלט וזכות העיון של הנאשם עשויה להסיגו מפניה. מתבקשת מלאכת איזון שתיעשה בידי בית המשפט. כך סוכמו הדברים מפי עו"ד פלדמן בטיעונו לפניי: אדם ייתן ראיון ואומר יש לי עוד סיפור, יש על זה חיסיון. אדוני יראה את הראיון אם מדובר בחלק נפרד ייחודי במלל הזה...ואדוני יבחן את הדברים בחיסיון יחסי. אם תגיד הכל עלילת שווא, עשיתי הכל כי פיטר אותי מהעבודה אבל אל תפרסם את זה, אדוני יתיר זאת. האם אי העברת החומר פוגעת בהגנת הנאשם או שיח כללי שאין בו ייחוד של דבר שלא פורסם וייחודי בשיח הזה, או אמירות שנאמרו בהיסח הדעת וזה לפעמים מאד חשוב להגנה, אין בהם משקל כזה של חסיוניות. זה חלק מעבודת עיתונאי. לפני הראיון מחליפים דברי ליצנות אבל [אין] בהם ייחוד וקדושה של דברים שלא לפרסום... דיון זכות העיון והזכות למנוע עיון האינטרס המצוי בבסיס המשפט הפלילי הוא גילוי האמת כדי שניתן יהיה לקבוע את אשמת האשם ואת זיכוי הזכאי. השגת התכלית הזאת מותנית בכך שכל המידע הקיים בהקשר לפרשת האישום, יועמד לעיון הצדדים למשפט ובדרך כלל גם יוצג לבית המשפט. מידע חסר עלול לפגום ביכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת. הדברים אמורים במיוחד בעניין החסרת מידע מן הצדדים למשפט שכן בשיטת משפט לעומתית (אדוורסרית), המאפיינת את שיטתנו, הצדדים למשפט מופקדים על הצגת המידע לבית המשפט. מכאן שבידי הצדדים למשפט זכות טבועה לעיין בכל מידע רלוונטי למשפט. כך הוצגו הדברים מפי השופט (כתוארו אז) ברק: ...קיים האינטרס, העומד ביסוד ההליך הפלילי כולו, והוא גילוי האמת, כדי שהחף מפשע יזוכה והאשם יחויב בדינו. "ההליך הפלילי הוא מסגרת דינים, הבאים להגשים את המשפט הפלילי, דהיינו, לקבוע חפות או אשמה. לשם כך על ההליך הפלילי לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית" (ע"פ951/80 קניה נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 505, 516). לשם חשיפת האמת יש לחשוף את כל חומר החקירה כולו לנאשם ולבית המשפט. דבר זה חשוב הוא במיוחד בשיטה האדוורסארית שלנו, שבה נטל הבאת חומר החקירה לפני השופט מוטל על הצדדים עצמם... על יסוד חומר זו כולו יוכל הנאשם להוכיח את חפותו, אם בדרך הצגת גירסה משלו ואם בדרך חקירת עדי התביעה, תוך ערעור גירסת התביעה. בדרך זו יובטחו אמינותה של מערכת המשפט הפלילי ואמון הציבור בה.... מנקודת מבט זו, כל מידע רלוואנטי עשוי לשמש את הנאשם וחשוב הוא להגנתו , שכן "אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו" (ע"פ 35/50 מלכה ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ד 429, 433).אמת, אינטרס זה של חשיפת האמת משותף הוא לכל הצדדים בהליך הפלילי... (ב"ש 838/84 לבני ואח' נ' מ"י פ"ד לח(3) 729, 732-733). למימוש זכות זו העמיד המחוקק לצדדים כלים דיוניים. כך למשל סעיף 1 לפקודת הראיות מתיר לצדדים במשפט להזמין לעדות כל אדם שעדותו קבילה ושייכת לעניין. סעיף 106 לחוק סדר הדין הפלילי מנחה את בית המשפט להזמין, לבקשת בעל דין, כל אדם להעיד במשפט אם בית המשפט סבור שהעדות עשויה להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט. סעיף 108 של אותו חוק מרשה לבית המשפט להורות לעד שהוזמן להמציא לבית המשפט מסמכים המצויים ברשותו. באלה אין כדי למצות את מקורות העיגון החוקיים כדי לדרוש את עדותו של אדם או המצאת מסמכים או חפצים המצויים בידו. בהינתן זכותו - המעוגנת בדין - של צד למשפט פלילי לדרוש לעיין בראייה רלוונטית, בהכרח ניצבת מנגד מחויבות של הגורם המחזיק במידע למסור אותו. לשון אחר אין לגורם המחזיק במידע מסגרת זכות או כוח התנגדות "סתם" למסירתו לידי הצדדים או לידי בית המשפט. אלמלא אותה מסגרת דין המאפשרת את דרישת המידע לשם הצגתו (או שקילת הצגתו) במשפט, יכול היה גורם פרטי , כגון חדשות 10, לסרב להמציא את המידע המבוקש. המסקנה הזאת מאפשרת להקדים ולקבוע כי לצדדים במשפט זכות לקבל את חלק התקליטור הגולמי הכולל את "קטעי העריכה". ההתנגדות למסירת אותם קטעים היא התנגדות "סתמית" הנשענת על חוסר רצונה של המבקשת למסור את המידע. חוסר רצון זה אינו מקים עילת התנגדות. זכות העיון מול חסיון והקו השקול ביניהם שונים פני הדברים במקום שבו הסירוב למסור את המידע מעוגן בחסיון מוכר (דין או הלכה פסוקה). לא ארחיב אמרים על כך שהרי הדברים ידועים. זכות העיון לצורך משפט, כמוה ככל זכות או אינטרס חוקי איננה מוחלטת. היא נסוגה, או עלולה לסגת, מפני מניעה חוקית המורה במכוון להותיר מיני מידע מסוימים חסויים. לא בכדי מבקשת חדשות 10 לסמוך את בקשתה על חיסיון מוכר (חסיון מקורות עיתונאיים והגנת הפרטיות) שכן אם עלה בידיה להוכיח את חלותו של אחד החסיונות הללו, יקום לה פתחון פה לסרב למסור את המידע. בנסיבות שבהן ניצבות זו מול זו, כשני לודרים בזירה, הזכות לגילוי מידע לשם משפט והזכות לחסיון אותו מידע מתבקשת הבחנה שקולה ומאזנת; בין "איזון אנכי" הקובע, בנסיבות עניין קונקרטי את עדיפותה של זכות אחת על פני השנייה ובין "איזון אופקי" הקובע, בנסיבות העניין הקונקרטי, את מידת הנסיגה (או ה"ויתור") של זכות אחת מפני הזכות השנייה. האם עלה בידי המבקשת להוכיח קיומו של חיסיון הטיעון של חסיון מקורות המידע העיתונאיים נתקל בקושי לא מבוטל. הקושי נעוץ בכך שהחיסיון, שהוא יציר הפסיקה, תוחם עצמו להגנת זהות המקורות ולא להגנת תוכן המידע שנמסר מפיהם. הפוך והפוך בפס"ד ציטרין - שהוא האבן הראשה של החיסיון הזה כפי שנקלט במשפטנו - ולא תמצא בו - ובפסיקה הזרה רבת האנפין הנסקרת בו - דבר בעניין חסיון תוכן המידע שנמסר לעיתונאי. מאמץ לאתר דיון שיפוטי בסוגיית הרחבת מסגרת החיסיון העלה תוצאות מזעריות. בפסק דין אחד הביעה שופטת בית משפט השלום (כדרגתה אז) מרים דיסקין דעה שאינה שוללת את הרחבת החיסיון [ב"ש (ת"א) 919/06 שידורי קשת נ' מ"י, ) דעה פוזיטיבית יותר ומנומקת הביע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יונתן עדיאל: השיקול של עידוד המקורות לשתף פעולה עם העיתונות, שהוא השיקול העומד ביסוד החיסיון, תומך בהרחבת החיסיון גם על המידע עצמו, ולא רק על זהות המקור. עם זאת, נכון הדבר כי מידת החיוניות שבהרחבה זו של החיסיון, פחותה מזו של חשאיות המקורות, והיא דרושה כדי שהחיסיון "יזכה למלוא המשמעות"... אני נוטה לדעה שהחיסיון צריך שיחול בעקרון גם על המידע ולא רק על זהות המקור. פתרון זה נתמך, כאמור, בשיקולים שעליהם מושתת החיסיון. העובדה כי חיוניותו של חיסיון זה, מבחינת המקורות, פחותה מזו של החיוניות על חשאיותם, יכול שתבוא לידי ביטוי בשיקולי בית המשפט להסרת החיסיון ובהתחשב בכך שמדובר, בכל מקרה, בחיסיון יחסי. כך תינתן לבית המשפט גמישות בהפעלת החיסיון, באופן שניתן יהיה להביא בחשבון בכל מקרה נתון את כל השיקולים הנוגעים בדבר, ולמנוע תוצאות קשות העלולות לנבוע מאי הכרה מוחלטת בגזרה זו של החיסיון [ת.א (י-ם) 455/94 הכשרת היישוב נ' רשת שוקן בע"מ, ] בספרות המשפטית מצאתי הערה קצרה של פרופ' זאב סגל לאמור: הכרת חוק חופש המידע בזכות הציבור לקבל מידע ציבורי מחדדת את הצורך בחקיקה שתכיר במפורש בחיסיון עיתונאי רחב, או כמעט מוחלט מפני גילוי זהות מקורות עיתונאיים ואף מפני גילוי פרטים שבתוכן המידע [ז. סגל זכות הציבור לדעת באור חופש המידע (תש"ס - 2000), 196 (ההדגשה הוספה)]. גישתו של השופט עדיאל מקובלת עליי. עיון בפס"ד ציטרין מגלה שטעמיו של החיסיון הנוצק בו נשענים על הצורך לקיים יחסי אמון בין עיתונאים למקורותיהם במגמה להבטיח שיתוף פעולה של המקור עם העיתונאי. אכן הגנה מפני חשיפת זהות המקור היא תנאי ראשון במעלה לשם יצירת האמון ושיתוף הפעולה ואילו הגנת תכניי המידע פחותה בחשיבותה (הגע בעצמך. המתלוננת, שזהותה אינה ידועה לציבור, מסרבת להתיר לצדדים במשפט נגישות אל פרטי מידע שנאסף במסגרת הראיון שמסרה לעיתונאים. נניח שהמידע יימסר לצדדים במשפט ונניח שתוכנו ייחשף לידיעת הציבור לאחר שיימסר במשפט. כמו כן נניח שתוכן המידע מעמיד את המתלוננת באור לא נעים ואף מגוחך; איזו פגיעה תגרם למתלוננת? הרי הציבור לא יוכל לייחס את תכני המידע הלא נעימים לדמות מסוימת? מזה גם אפשר לגזור שאין כל סיבה שמסירת תוכן המידע יפגום באמון המתלוננת (או מקורות מידע אחרים בנסיבות דומות) באמצעי התקשורת ואין סיבה שייגרע דבר משיתוף הפעולה בין מקורות מידע לבין עיתונאי העוסק במלאכתו. הא ראייה שהמתלוננת הסבירה לקצין המשטרה שטעמי הסירוב שלה נעוצים באי רצון להועיל לנאשם ולהגנתו יותר משהיא מעוניינת לשמור על סודיות דבריה. שאלתי ואשיב אמרים לעצמי. פגיעה לא מבוטלת בשיתוף הפעולה של מקורות עם עיתונאים עשויה להיגרם בכל מקום שבו המקור עלול לחשוש שמידע שימסור ויבקש להשאירו חסוי יימסר לגורם כלשהו. טעמי המניעה של המקום עשויים להיות אישים (סובייקטיביים) ומבוססים על חשש (של הדלפת זהות), צרות עיין, קנאה ואפילו שרירות לב. העיקר הוא שאם העיתונאי לא יוכל לקיים את הבטחתו למקור, ייפגע הדבר בתקינות הפעילות העיתונאית. כשלעצמי אני סבור שבחיסיון הקיים מגולמת גם הגנה על תכני המידע שהעיתונאי הבטיח לשומרם בסוד ולא רק הגנה צרה על זהות המקור. תורת הפרשנות התכליתית המקובלת אצלנו מאפשרת לראות בביטוי "חיסיון המתיר לעד-עיתונאי שלא לגלות את מקורות המידע שלו" גם משמעות רחבה - ההולמת בפירוש את תכלית הביטוי - הכוללת לא רק את זהות המקור אלא גם את תוכן המידע שנמסר מפי המקור. גילוי המידע, בנסיבות מסוימות, כמוהו כגילוי המקור, באשר "המקור" - באותן נסיבות - כולל גם את תכני המידע. השקפה כזאת, "משחררת" אותי מן השאלה האם אפשר להרחיב את מסגרתו של החיסיון הפסוק במסגרת החלטת ביניים בעלת חשיבות משנית במשפט פלילי. אשר להגנת הפרטיות. נראה לי שבעניין זה דרכה של המבקשת סלולה. המתלוננת הביעה עמדה (בין היתר בפנייה לבית המשפט) המתנגדת לגילוי הנדרש מטעמים של הגנת הפרטיות. בא כוח המבקשת נקב בהוראות הדין הרלוונטיות המגדירות טיפוסי התנהגות העולים כדי פגיעה בפרטיות. אדם זכאי לשמירת סודיות שיחו עם האחר, לשמירת סודיות דברים שהעלה אותם על הכתב (גם כאשר הכתוב אינו נוגע לצנעת הפרט). בעניין זה, קודם שמגיעים לשאלת ה"איזון" אין, לדעתי, לנאשם או לתביעה פתחון פה. סיכומה של נקודה זו הוא שקטעי הרקע חוסים ככל הנראה בצלו של חיסיון מקורות עיתונאיים ובוודאי בצילה של הגנת הפרטיות. איזון קונקרטי בין זכויות ואינטרסים לבקשתי העמידה חדשות 10 לרשותי שני קובצי מדיה אלקטרונית נפרדים; האחד הוא התקליטור הגולמי על כל מרכיביו והשני הוא תקליטור שבו שובצו בנפרד קטעי הרקע, קטעי העריכה והראיון הערוך. כך ניתן היה בצפייה בקבצים הללו להבחין בקטעים השנויים במחלוקת ולהעריך את משקלם בגדרו של האיזון הנדרש. בא כוח חדשות 10 תיאר בבקשתו את טיבם של קטעי הרקע וכך כתב: ...קטעים נוספים שאינם חלק מן הראיון, כגון שיחות בלתי פורמאליות בין המתלוננת למראיינים, ענייני עריכה, דברים שאמרו המראיינים עצמם למתלוננת. ההתנהלות "מאחורי הקלעים" של הראיון, לרבות הדברים שהעיתונאים המעורבים אמרו למתלוננת, תגובותיה של המתלוננת ועוד... מאחר שצפיתי בחומרים הללו אני יכול לומר שהתיאור שניתן די ממצה וקולע. אולי הייתי מוסיף שקטעי הרקע כוללים גם תגובות שניתן להגדיר אותן כהבעת רגשות או חיווי למצב הרוח של המתלוננת, תנועות חלקי גוף מסוימים (לא ניתן לראות את פני המתלוננת) שמעידות, אולי על מצב נפשי (נינוחות או מתח, התרגשות או שקט פנימי וכיו"ב) וכן עולה מאותם קטעים התכוננות להשמעת מסרים צופי עתיד לציבור או למתלוננות בכוח. אין בקטעי הרקע הללו דבר וחצי דבר לעניין תכני התלונה נגד הנאשם וגם לא התייחסות כלשהי של המתלוננת אל הנאשם. אם כן במענה לשאלה ששאל עו"ד פלדמן בשם הנאשם: "[האם אמרה] הכל עלילת שווא, עשיתי הכל כי פיטר אותי מהעבודה אבל אל תפרסם את זה" - התשובה שלילית באורח נחרץ. האם יש רלוונטיות לקטעי הרקע? האם ניתן לעשות בהם שימוש לשם הגנת הנאשם? התשובה לכך עשויה להיות חיובית. תוכן קטעי הרקע ייחשב כרלוונטי אם ההגנה תוכל לעשות בו שימוש כלשהו במשפט. ניתן להניח שבהתבטאות של מתלוננת, לתגובותיה ובהבעת רגשות מצדה עשוי להימצא שימוש - ולו גם שימוש עקיף - במשפט. כבר נזכרה לעיל אמרתו האלמותית של השופט (לימים נשיא בית המשפט העליון) אולשן ש"אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו" (ע"פ 35/50 מלכה ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ד 429, 433). הגם שייגעתי את מוחי בניסיון להיות "סנגור לשעה" ובעניין הזה, שלא כבחסיונות אחרים, גם "תובע לשעה" לא "הניבה" יגיעתי שלל אפשרויות שימוש בקטעי הרקע לצורכי צד מן הצדדים במשפט. אלא שגם בהנחה ש"מה שרואים מכאן לא רואים משם" ולהיפך, מה שנחזה מנקודת ההתבוננות של תובע או סנגור לא בהכרח נראה מנקודת התבוננות של שופט, עלי - שוב לפי "ההדרכה" של בא כוח הנאשם- להוסיף ולשאול האם אי העברת החומר פוגעת בהגנת הנאשם או שמא מדובר "בשיח כללי שאין בו ייחוד של דבר שלא פורסם". תשובתי היא שספק רב בעיני אם הימנעות מהעברת החומר תגרע אפילו כמלוא הנימה מהגנת הנאשם. מפי הסנגור שמעתי שיש למתלוננת שלל התבטאויות גדול מאד, חלקן נעשו בחקירת המשטרה, חלקן מחוץ לחקירה. יש אפילו התבטאויות שההגנה תציג אותן (בין שהתביעה אינה מודעת להן ובין שאין לה חפץ בהצגתן). התבטאויות אלה במצורף לראיון שפורסם ולקטעי העריכה שאתיר למסרם לצדדים במשפט מהווים כר נרחב לחקירתה ולהסקת מסקנות בדבר מהימנותה ובדבר השתלבות דבריה במערך הראיות במשפט. גריעת החומר השולי (תרתי משמע בכמות ובמשקל) מידיעת הצדדים לא תעלה ולא תוריד. הנה כי כן צו המתיר את גילוי קטעי הרקע עלול לפגוע בשני האינטרסים מוגני החיסיון. צו כזה בוודאי יפגע בפרטיות המתלוננת. הצו, בהסתברות לא מבוטלת עלול לגרוע מן האמון של מקורות מידע בעיתונאים אוספי המידע. פגיעה כזאת היא פגיעה בת משמעות בתפקודם התקין של אמצעי התקשורת הצועדים על מקורותיהם ועל אמון אלה באלה אהדדי. צו האוסר את גילוי קטעי הרקע ימנע מחד גיסא את הפגיעה באינטרסים מוגני החיסיון ומאידך גיסא לא יגרע כמעט מאומה מיכולתו של הנאשם להתגונן ומיכולתה של התביעה לערוך את מערכותיה במשפט. זו מלאכת האיזון ותוצאתה המתבקשת היא שאין להתיר את גילוי קטעי הרקע. ההחלטה צו הגילוי של התקליטור הגולמי שיצא מלפניי, בטל ומבוטל. אני מורה לחדשות ערוץ 10 להעביר לעיון הצדדים במשפט את קטעי העריכה, היינו את חלקי הראיון שלא שודרו משיקולים של עריכה. פשיטא שביחס לקטעים אלה לא מתקיים כל אינטרס חיסוי. מזכירות בית המשפט תחזיר למבקשת את התקליטורים שנמסרו לבית המשפט לצפייה. עיתונות