בקשה לקיום דיון בבית המשפט של הפירוק

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקיום דיון בבית המשפט של הפירוק: 1. מחלוקת בין חברה שבפירוק לבין צד ג' בדבר הפורום הנאות להכרעה ביניהם. כרגיל, מבקשת החברה שבפירוק לדון בעניין בבית המשפט של הפירוק ולצורך זה הוגשה הבקשה שבפניי, לפי סעיף 310(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983. המשיבה, כמקובל, טוענת, כי אם בכלל, מן הראוי לקיים את הבירור בפני בית המשפט האזרחי המוסמך לדון בעניין מבחינה מהותית, ואין כל מקום לדרך המקוצרת שבחר המפרק. 2. לפי הסכמה דיונית שהוגשה על ידי באי כוח בעלי הדין, שמעתי בעניין זה טענות בעל-פה מאת עורכי הדין והחלטתי זו מתייחסת אך ורק לנושא העומד על הפרק היום. ראו בהקשר זה החלטה מיום 13/01/08 במסגרת תיק בש"א 16001/07 שבתיק פש"ר 1046/07 . טענות עורכי הדין מהיום הוקלטו והפרוטוקול בעניין זה יתומלל בנפרד. 3. את הרקע העובדתי הרלבנטי לענייננו ניתן ללמוד מהתדיינויות קודמות בין בעלי הדין. ראו למשל רע"א 8654/00 בולוס גרניט ושיש בע"מ נ' רשות שדות התעופה (, החלטת כב' השופטת ד. דורנר מיום 29/11/00). בין המשיבה כאן לבין החברה שבפירוק נכרת, לאחר מכרז, חוזה שבגדרו הוסכם על הספקה למשיבה של אבני גרניט מסוג פלוני לצורך בניית פרוייקט נתב"ג-2000. ההליכים הקודמים, שהוזכרו נסובו סביב חילוט ערבויות בנקאיות אוטונומיות שנמסרו על-ידי החברה שבפירוק למזמין לפי החוזה, היא המשיבה כאן. 4. במסגרת הבקשה למתן הוראות טוען המפרק טענות שעניינן פרשנות ההסכם בין בעלי הדין וכן טענות שעניינן האופן שבו יישמה המשיבה את הוראות ההסכם הן באשר לביטול שנעשה על ידיה והן באשר לתשלום התמורה וחיובים בגין פיצוי מוסכם לפי הוראות ההסכם. המשיבה טוענת, כי פעלה לכל אורך הדרך כדין ומכוח הזכויות שהוקנו לה לפי החוזה. עוד מדגישה המשיבה כי מדובר בהסכם שנחתם בעקבות מכרז, כי החברה שבפירוק, אשר חתמה על ההסכם קודם לתחילת הליכי הפירוק כמובן, קיבלה על עצמה, כמו יתר המתמודדים במכרז, את כל הוראות ההסכם וכי חלפו שנים לא מעטות בין חתימת ההסכם, ביצועו וחילוט הערבויות הבנקאיות, ולבין דרישותיו דהיום של המפרק כפי שבאו לידי ביטוי בבקשה שהוגשה לבית המשפט. המשיבה מציינת, שלא היתה מניעה של ממש לבעלי השליטה בחברה להביא טענותיהם כלפיה במועד סמוך לאירועים שבמחלוקת. 5. אחרי ששמעתי בהרחבה את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, אני סבור, שאין מקום לקבלת עמדת המשיבה לפיה אין בית המשפט של הפירוק המקום הראוי לבירור המחלוקות העובדתיות והמשפטיות שבין בעלי הדין. בשים לב לכך שההחלטה הנוכחית מתייחסת אך ורק לשאלה דיונית, נראה לי כי ראוי לקצר גם בהתחשב בכך שמטבע הדברים אין בהכרעה בשאלה הדיונית כדי לקבוע מסמרות לגוף המחלוקות שבין הצדדים. 6. כפי שהערתי במהלך הדיון בפניי, הרי בשני נושאים עיקריים, דהיינו היקף המוצר שסופק על ידי החברה שבפירוק למזמין וכן הסכומים ששולמו בפועל על ידי המשיבה לחברה, ניתן להגיע לכלל קביעה בהסתמך על ספריה של המשיבה. גם המפרק לא חלק על נקודת מוצא זו, בנתון לכך שיתאפשר לו עיון בתיעוד הרלבנטי. לכך יש להוסיף, כי נושא תפקיד בכיר מטעם המשיבה במועד הרלבנטי נחקר על ידי עו"ד מטעם המפרק ועל דבריו באותה חקירה סומך המפרק ידיו בהליך שבפניי. גם בהנחה שעומדת זכותה של המשיבה לחקור על הדברים שנאמרו שם, הרי עדיין, כך נראה לי לצורך הדיון הנוכחי, יש בעצם ההסתמכות של המפרק על דבריו של נושא תפקיד בכיר אצל המשיבה, כדי לתרום לקיצור המחלוקות העובדתיות. 7. נותרה שאלה של פרשנות ההסכם שבין הצדדים בכל הנוגע לפיצוי המוסכם ואופן חישובו של פיצוי זה במקרה הקונקרטי. עמדת המשיבה היא, כי משעה שמדובר בחוזה שנחתם בעקבות מכרז, וכאשר (גם) המשיבה לא תקפה את הסעיף המתייחס לפיצוי המוסכם במסגרת הליכי המכרז, אלא חתמה על ההסכם ללא הסתייגות, הרי אפשרות ההתערבות של ביהמ"ש של הפירוק, בדיעבד, בהסתמך על הסמכות הכללית המוקנית לביהמ"ש להפחתת הפיצוי לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, היא מצומצמת ביותר. לא הובאה בפניי, בשלב הנוכחי, כל אסמכתא לפרופוזיציה מרחיקת לכת זו שבפי המשיבה. עם זאת, אם תתקבל הטענה, הרי ברור שהדיון בקשר לפרשנות ההסכם ושאלת הפיצוי המוסכם, יהיה קצר יחסית. אם לא תתקבל הטענה, לגופה, הרי סביר להניח, כי הטענות הבאות לתקוף את ההוראות בהסכם בנושא הפיצוי המוסכם הן בעיקרן משפטיות ולא עובדתיות. בשלב הנוכחי, שמעתי טענות בדבר הצורך בהבאת ראיות רבות בנושא זה, אך ההתייחסות בפועל בתצהיר שהוגש מטעם המשיבה, לא היתה בהיקף שצויין על ידי באי כוחה בטענותיהם המפורטות. 8. אין להקל ראש בזכותה של המשיבה, כמו של כל בעל דין אחר המבקש להתגונן, להביא את מלוא הראיות הרלבנטיות לעניינה. עוד ברור, שבעלי הדין זכאים גם לקיום הליכים מקדמיים ובעיקר גילוי מסמכים ועיון בהם. עם זאת, אינני סבור שהמורכבות של ההליך, כפי שהוצג בפניי עד עתה, מחייבת את בירורו מחוץ למסגרת בית המשפט של הפירוק. 9. מעבר לשיקולים שהובאו בפסיקה בהקשר זה, ראו למשל: רע"א 259/99 פליציה ראובן בע"מ נ' ציפורה סופיוב פ"ד נה(3) 385, 399; רע"א 2906/96 סולי ש. ואנו נ' מכון התקנים פ"ד נ(1) 298, 299; ע"א 2019/92 משרד הבינוי והשיכון נ' מרדכי זיסר פ"ד נב(3) 208, 215 ג-ו; ע"א 37/66 גלחא נ' מתכות פ"ד כ(3) 144, 149-150; פש"ר מחוזי תל-אביב 1707/04 עו"ד צוריאל לביא כמנהל מיוחד של צמנטכל נ' רשות שדות התעופה, 28/6/05 סע' 14, ; יוסף כהן, דיני חברות כרך ג' (1994) 735, - נראה לי כי מן הראוי להביא גם את השיקול הבא: כאשר חברה נמצאת במצב של חדלות פרעון, מתרחבת התחרות על הקופה מעבר לצדדים הישירים להתקשרות החוזית המקורית. בעלי העניין הם לא רק החברה שבפירוק, והצד שכנגד לחוזה, אלא גם כלל הנושים של החברה. גם לאלה עניין של ממש בבירור היקף הזכויות והחובות של החברה, שאלה שלגביה, לעיתים, החברה שבפירוק עשויה להיות אדישה. המפרק בענייננו ציין את הקשיים, שהיו מנת חלקו בבירור מצבת הזכויות והחובות של החברה לאור העדרה של הנהלת חשבונות מסודרת, כאשר נכנס לתפקידו. בית המשפט של הפירוק רואה, במקרה מתאים, לא רק את עניינם של הצדדים לחוזה, אלא הוא גם מופקד על שמירת זכויותיהם של כלל המעורבים בהליך הפירוק. ציינתי דברים אלה רק כדי להצדיק נוספות את הכלל התומך, בדרך כלל, בשמיעת ההליכים המתייחסים לחדלות הפרעון בפני בית המשפט המופקד עליהם. 10. התוצאה בשלב הנוכחי היא, שתשובתי לשאלה שהציגו בעלי הדין בסעיף 2 להסכמה הדיונית היא, כי המחלוקת שנתגלעה ביניהם תידון בבית המשפט של הפירוק. 11. אני קובע קדם משפט בהליך שבפניי על מנת שעד מועד זה ישלימו בעלי הדין את כל הליכי הביניים הדרושים לעניין: א. בתוך 21 יום מהיום רשאי המפרק להגיש כתב טענות מתוקן; ב. המשיבה רשאית בתוך 21 יום, אם תמצא זאת לנכון, להשיב לכתב הטענות המתוקן מטעם המפרק; ג. אם לא יוגשו כתבי תשובות מתוקנים בהתאם לאמור כאן, יימשך הדיון על סמך כתבי הטענות הנוכחיים; ד. ניתנים בזאת צווים לגילוי מסמכים כללי, הדדי, לרבות עיון במסמכים שגולו, הכל עד יום 28/2/09. 12. בשלב זה אינני עושה צו בדבר הוצאות. הוצאות ההליך בפניי יהיו חלק מהוצאות המשפט בהליך העיקרי. דיוןפירוק חברה