קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשות דומות לאישור תביעה ייצוגית: 1. בקשה לעיכוב הליכים ובקשה להעברת דיון במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. המבקשים טוענים כי המשיבים, שלושה עיתונים יומיים וספק שרותי אינטרנט, ניצלו את הורדת שיעורי מס ערך מוסף להעלאת מחירים אפקטיבית, בכך שלא הורידו את המחיר כמתחייב מהפחתת שיעור המע"מ, והשיעור הנחסך הפך להיות הכנסה נוספת של המשיבים. התביעה מורכבת מ-4 תביעות שונות שכל אחת מהן עוסקת בחבות של ספק אחד כלפי צרכן אחד, ולא ב"חבות צולבת". עניינם העיקרי של כולם דומה. 2. נגד המשיבה מס' 1, הוצאת עיתון הארץ בע"מ (להלן "הארץ"), ניתן לאחרונה פסק דין בת"א (מחוזי ב"ש)4134/05 בש"א 4309/05 בארי נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (טרם פורסם, , 26.5.2009), בו נדחתה בקשה של מנוי של עיתון הארץ לאשר תובענה ייצוגית לחיוב העיתון בהשבת הסכום ששלם לטענתו ביתר, כאשר מחירו של העיתון לא הופחת למרות הפחתת מע"מ משיעור של 18% לשיעור של 17% ביום 1.3.2004. לכתחילה ביקש "הארץ" לעכב את ההליכים בתובענה זו עד מתן פסק הדין. משניתן, התקיים קדם משפט, ובו ניסו הצדדים לברר אפשרויות נוספות להשהיית ההליכים. לבסוף הסכימו, כי אם תמחק התובענה הייצוגית יהיו התובעים המבקשים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית רשאים להגישן מחדש לאחר שינתן פסק דין חלוט. עתה עותרים המבקשים דוקא לעכב את שמיעת התביעה, ואם לא תיענה בקשתם - הם מבכרים להמשיך בשמיעת התובענה. 3. כיום מבקשות המשיבות כולן, פה אחד, להעביר את הדיון בתובענה הייצוגית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שם נשמע לפני כב' השופטת ע' ברון ת"א 2216/08 (בש"א 20161/08) רון לדרמן נ' אינטרנט גולד - קוי זהב בע"מ, תובענה ייצוגית ובקשה לאישורה, שהוגשו ביום 20.11.2008 (התביעה שלפני הוגשה ביום 11.12.2008). המבקשים מתנגדים להעברה. לטענתם אין זהות בין תביעת לדרמן לבין התביעה הנוכחית: תובענת לדרמן עוסקת אמנם בשתי העלאות תעריפים המיוחסות לאי הפחתת המע"מ בשעה שהופחת, אולם גם ל- 4 העלאות מחירים שאינן קשורות בהפחתת המע"מ, ומתיחסות להפרת הסכם. הנמוק המשפטי שביסוד ההתנגדות להעברה הוא שאין חשש להחלטות סותרות, משום שתובענת לדרמן עוסקת ברובה בעניינים שונים מעניננו. לא אוכל לקבל טענה זו, מן הטעם הפשוט שטענת העלאת מחירים שנסמכה להפחתת מע"מ זהה בשתי התובענות. 4. סעיף 7 בחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 מורה כדלקמן: "7. (א) (1) מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת - לאותו שופט או מותב. (2) מצא בית המשפט כי מתקיים האמור בפסקה (1), והיתה הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, יורה בית המשפט על העברת הדיון בבקשה לאישור המאוחרת לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת - לאותו שופט או מותב. (ב) על בית משפט שאליו הועבר הדיון כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות כמפורט להלן, לפי הענין: (1) לענין בקשה לאישור קודמת שטרם החל הדיון בה - בית המשפט רשאי להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור הקודמת ולדון בהן יחדיו, או על מחיקת אחת הבקשות, כולה או חלקה, ורשאי הוא להורות על צירוף או החלפה של מבקש או של בא כוח מייצג, והכל כדי שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר; (2) לענין בקשה לאישור קודמת שהחל הדיון בה - בית המשפט רשאי להורות כאמור בפסקה (1), ובלבד שלא יורה על החלפת המבקש שהגיש את הבקשה לאישור הקודמת או בא הכוח המייצג, אלא אם כן שוכנע שהדבר דרוש כדי שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר, והכל בהתחשב בשלב שבו נמצא הדיון בבקשה לאישור; (3) לענין תובענה ייצוגית קודמת שהוגשה בשם אותה קבוצה, כולה או חלקה - בית המשפט יורה על מחיקת הבקשה לאישור המאוחרת, כולה או חלקה, ואולם רשאי הוא להורות אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שלא יורה על צירוף עילות תביעה נוספות או חברי קבוצה נוספים אלא אם כן מצא כי התקיימו לגבי עילות תביעה או חברי קבוצה כאמור כל התנאים וההליכים הנדרשים לפי חוק זה לשם אישור תובענה ייצוגית; הורה בית המשפט על צירוף כאמור, יראו את החלטתו כהחלטה בבקשה לאישור. (ג) בית המשפט לא יורה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) עד (3) אלא לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם לענין זה." כלומר, שהמחוקק הבחין בין מקרה שבו מתעוררות בשתי התובענות שאלות משותפות של עובדה או משפט שהן זהות או דומות בעיקרן, שאז רשאי הוא להורות על העברת הדיון למותב שדן בבקשה הקודמת או לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה הקודמת, ואם נקבע מותב לדון בבקשה הוקדמת - לאותו שופט; לבין מקרה שבו הן שאלות משותפות של עובדה ומשפט הן קבוצה דומה של תובעים מיוצגים - שאז עליו להעביר את הדיון. בעניננו אין זהות בין קבוצות התובעים, שעל כן ההעברה היא בשיקול דעת בית המשפט. 5. השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהעברת הדיון אינם מנויים בחוק תובענות ייצוגיות. ניתן ללמוד אותם מן העיקרים המקובלים של שיטת המשפט ומן המטרות שבבסיס חוק תובענות ייצוגיות. הליך תלוי ועומד (lis alibi pendens) הוא לרוב הסיבה שבשלה יעוכבו ההליכים במקרים שבהם בין הצדדים לתובענה מתנהלים הליכים נוספים שמתעוררות בהם שאלות דומות (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 289,113-114 (מהדורה תשיעית, 2007) ; ע"א 9/75 מוחמד אל - עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד כט(2) 477, 481 (1975); המרצה 804/75 מדינת ישראל נ' סימיון, פ"ד ל(1)744, 747 (1976). ההצדקה לעיכוב ההליכים היא מניעת כפל דיון שמביא להכבדה מיותרת על היריב, שמביא לרוב לבזבוז זמן שפוטי יקר, ואשר עלול להביא למתן הכרעות משפטיות סותרות. כך נאמר בקשר לעיכוב דיון בתובענות ייצוגיות, לפני חקיקת חוק תובענות ייצוגיות: "סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות אינה שנויה במחלוקת. זוהי סמכות שבשיקול דעת והיא הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב. אם נכונים הדברים לגבי הליכים רגילים, קל וחומר כך לגבי הליכי תובענות ייצוגיות לרבות בקשות לאישורן, באשר לא ראוי משום בחינה לאפשר ניהול מספר הליכים כאלה בו זמנית בשאלות דומות, בעילות דומות ובעניינים דומים שתשתיתם זהה. הדברים נכונים לא רק כאשר מדובר בין אותם צדדים בשני ההליכים, אלא גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה." רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ נ' קפלן (לא פורסם, , 28.1.2002). אשר לשיקולים שבבסיס חוק תובענות ייצוגיות: כך קובע סעיף 1 בחוק: "1. מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה: (1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות." מטרתה של התובענה הייצוגית הצרכנית אינה רק בסעד לצרכן היחיד, אלא בפתרון כולל לצרכנים מאותו סוג, שניתן לאגד אותם במסגרת התובענה הייצוגית, דבר שישיג גם את מטרת ההרתעה. המטרות צריכות להיות מושגות באמצעים משפטיים יעילים. ככל שהמדובר בעילות תביעה דומות, או בבסיס עובדתי דומה, ראוי הוא שמותב אחד ידון בתביעות ויכריע בשאלה המשפטית המתעוררת בהן, ולא מותבים שונים, לשם חסכון בזמן שיפוטי יקר. אין לחשוש גם מפני הנזק העלול להגרם לתובעים, בעיקר לא בתובענה ייצוגית צרכנית כגון זו שלפני, שהנזק שהיא טוענת לו לתובע היחיד אינו גבוה. הנזק יתבטא בסרבול ההליך המשפטי לפני המותב שאליו יועבר הדיון, מפני ששם ייאלץ בית המשפט לנהל הליך שבו טענות עובדתיות שונות. אך הדבר יגרום לכל היותר להתארכות ההליך המשפטי. בנסיבות שבהן הנזק לפרט התובע אינו גבוה, נראה שהאינטרס של הפרט בקיום הליך ענייני ומהיר בעילה שלו ניגף בפני האינטרס של הכלל בשמיעת התביעה לפני מותב אחד. באופן זה תינתן הכרעה משפטית אחת בשאלה המשפטית העומדת לדיון, וייחסך זמן שיפוטי בדרך כלל. ראוי להדגיש בהקשר זה את הוראות סעיף 7(ב) בחוק תובענות ייצוגיות, שלפיהן בית המשפט שאליו הועבר הדיון הוא שיקבע את סדרי הדיון שלפניו. 6. ובחזרה לעניננו: התובענה שלפני עוסקת בשלושה מקרים שבהם למרות שהופחת שיעור המע"מ (בתאריכים 1.3.04, 1.9.05, ו-1.7.06) מחיר העסקה המתמשכת נותר כשהיה. התביעה הוגשה נגד שלושה עיתונים יומיים וספקית אינטרנט. תביעת לדרמן הוגשה נגד ספקית אינטרנט אחרת (אינטרנט גולד - קווי זהב בע"מ), ועניינה שני מקרים שבהם למרות הפחתת שיעור המע"מ נותר המחיר על כנו ( 1.9.05 ו-1.7.06), ובנוסף עוסקת התביעה ב-4 העלאות מחיר שאינן קשורות בהפחתת שיעור המע"מ. הענין העובדתי המשותף הוא, כמובן, סמיכות הזמנים שבין העלאת המחיר של העסקה לבין הפחתת המע"מ. תביעת שיינבלט רחבה יותר משום שהיא כוללת מועד נוסף של הפחתת מע"מ על פני תביעת לדרמן. תביעת לדרמן רחבה יותר משום שהיא כוללת שינויי מחיר נוספים. מנגד, אפשר שכל הפחתת מע"מ והעלאת מחיר נובעת מעובדות שונות שיהיה צורך לברר, ומשום כך העברת התובענה עלולה להתברר כסרבול מיותר של הדיון. הנתון המכריע את הכף לטובת העברת הדיון הוא שהמבקשים בתביעת שיינבלט, הם עצמם רואים את השאלה המשפטית כשאלה העיקרית. משום כך צירפו ארבע תביעות שונות, של מבקשים שונים, שייצגו קבוצות שונות של מבקשים מיוצגים אם תתקבל בקשתם, כלפי נתבעים שונים זה מזה, שאין קשר ביניהם לצורך התביעה שלפני. כלומר שכשם שעולה שאלה משותפת של עובדה ומשפט בין כל אחת מן התביעות הנפרדות בתביעת שיינבלט, כך היא עולה גם בתביעת לדרמן. בכך עונה ענייננו על הגדרת סעיף 7(א) בחוק תובענות ייצוגיות, ומכל השיקולים של יעילות הדיון ומתן הכרעה משפטית אחת בשאלה משפטית זהה - יש להעביר את הדיון. ליישום החוק בנסיבות דומות ראה החלטת כב' השופטת ר' רונן בבשא (מחוזי ת"א) 2129/04 בשא 15705/07 ת"א 2421/03 מגדל חברה לבטוח בע"מ נ' עו"ד יערי אליהוד (טרם פורסם, , 3.10.2007)); להגיון שבבסיס סעיף 7 בחוק תובענות ייצוגיות ראה החלטות כב' השופטת ע' ברון בבשא (מחוזי ת"א) 5317/09, תא 2173/02 חוה ברן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, , 31.8.2009) ובשא (מחוזי ת"א) 3075/08 רכבת ישראל בע"מ נ' יואל רייסנר (טרם פורסם, , 13.6.2008). 7. טרם שניתן פסק דין בארי, ניתן היה לסבור שיש להפריד את התובענה כלפי "הארץ" מאלו שכלפי המשיבים האחרים. משניתן, ושוב לא ניתן להצטרף לאותה תובענה, וזו שכנגד "הארץ" כיום רחבה יותר, וכוללת מקרים רבים יותר של העמדת המחיר ביחד עם הורדת שיעור המע"מ; ומנגד, מקום שהמשיבים כולם, כולל "הארץ" נוקטים עמדה אחידה ומבקשים את העברת התובענה כולה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ללא אבחנה בין התביעה נגד "הארץ" לבין התביעה נגד המשיבים האחרים - נראה שיש לאגד את התובענות כולן לאגודה אחת, ולהעבירן למותב הדן בתביעה שעניינה דומה, על מנת שאותו מותב יחליט כיצד לנהל את הדיון המאוחד שלפניו. 8. בשל האמור לעיל, אני מורה על העברת הדיון לפני כב' השופטת ענת ברון, שדנה בענין לדרמן (ת"א 2216/08 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב). המבקשים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית יישאו בשכר הטרחה של המשיבים, 5,000 ₪ בצרוף תביעה ייצוגית