האם ביטול הסכם מבטל את כל סעיפי ההסכם

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם ביטול הסכם מבטל את כל סעיפי ההסכם:

פתח דבר
1. התובעת, B.V. Machinefabriek Aarding(להלן: "ארדינג"), היא חברה הולנדית שנמצאת בהליכי פירוק - כאשר בתקופת פעילותה עיסוקה היה בייצור מערכות מכאניות בתחום הבנייה, ההארקה ואף בתחום המספנות; והיא היתה בעלת ניסיון רב בעבודה עם גופים מוסדיים גדולים כדוגמת חיל האוויר הישראלי (ראו עדותו של מר Gilbert Versteeg - מי שהיה המייסד, הבעלים והמנהל של ארדינג, להלן: "פרסטך" – בעמ' 93 לפרוטוקול ש' 7-9).

הנתבעת מס' 1, שקבר השקעות בע"מ (להלן: "שקבר"), היא הבעלים בפטנט וסימן מסחר הרשומים במספר רב של מדינות ברחבי העולם בגין חניון מודולארי ממוחשב הקרוי "פרקומט" (להלן: "הפרקומט"; ראו רשימת פטנטים וסימני מסחר המצורפת כנספח א לתצהיר גבעתי מיום 30/5/02, להלן: "התצהיר הראשון של גבעתי").
הנתבע מס' 2, יצחק גבעתי (לעיל ולהלן: "גבעתי"), הוא הבעלים והמנהל של שקבר. לגבעתי ניסיון רב בתכנון ופיתוח מוצרים בתחום ציוד ההרמה וההידראוליקה, והוא אף הממציא של הפרקומט (ראו סעיף 1.ב. לתצהיר גבעתי מיום 1/1/04, להלן: "התצהיר השני של גבעתי"). יובהר כי הפרקומט משמש כחניון בן מספר משתנה של קומות לחניית כלי רכב, באופן המאפשר ניצול אולטימטיבי של חלל לצורך אחסון כלי הרכב - כאשר חנייתם והוצאתם מן הפרקומט מבוצעת באמצעות מעליות אופקיות ואנכיות.

עסקינן בתביעה כספית על סך 4,000,000₪ שהגישה ארדינג נגד שקבר ונגד גבעתי באופן אישי - על יסוד הטענה כי שקבר הפרה את מערכת ההסכמים שבין הצדדים, שבמסגרתה ניתנו לארדינג זכויות ייצור והפצה של הפרקומט במדינות שונות, ובכך הסבה לארדינג נזקים כלכליים כבדים. התביעה נגד גבעתי נסמכת על הטענה שלפיה התנהלותו במסגרת היחסים שבין הצדדים מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות שבינו לבין שקבר.

רקע עובדתי וגרסאות הצדדים
2. הפרקומט הוא מוצר מורכב ומתקדם מבחינה טכנולוגית, שכולל מאות רבות של פריטים וחלקים נעים ומשלב מערכות מתחומים שונים – כגון קונסטרוקציה, מכאניקה, הידראוליקה, מחשוב ובקרה, אלקטרוניקה וחשמל; ופרט לגבעתי היו מעורבים בפיתוחו של הפרקומט, בשלבים שונים, מספר מהנדסים המתמחים בתחומים אלה. קבוצת המומחים ייצרה אב טיפוס ראשון של הפרקומט (להלן: "האב טיפוס"); ובהמשך עמלה על הכנת תיק ייצור מפורט, הכולל כ- 1,700 תוכניות שונות, מתוך מטרה למסרו בידי מפעל ייצור שיוכל בהסתמך על תיק זה לייצר יחידה מושלמת של הפרקומט (להלן: "תיק הייצור") (ראו סעיף 11 לתצהיר השני של גבעתי).

ביום 18/1/95 התקשרו שקבר וארדינג בהסכם שלפיו שקבר העניקה לארדינג זכות ייצור בלעדית של הפרקומט לצורך שיווקו לארצות בנלוקס (הולנד, בלגיה ולוקסמבורג), כאשר שקבר היא שאמונה על השיווק והמכירות של הפרקומט (להלן: "הסכם הזיכיון"; צורף כנספח ב לתצהיר הראשון של גבעתי). יצוין כי עובר להתקשרות בהסכם הזיכיון, ביקרו נציגי ארדינג בישראל ובחנו את האב טיפוס בפעולה (ראו עדותו של פרסטך בעמ' 93 לפרוטוקול ש' 27-29), וגבעתי מצידו ביקר במפעל של ארדינג על מנת להתרשם מיכולת הייצור שלה (ראו סעיף 7 לתצהיר השני של גבעתי).

3. הסכם הזיכיון קובע כי ארדינג תייצר תחילה מתקן בחינה ("test line") של הפרקומט שיכיל 9 מקומות חנייה בשלוש קומות, עד ליום 1/6/95 (להלן: "מתקן הבחינה"); ומיד לאחר השלמתו היא תייצר יחידה ראשונה של הפרקומט, שיכיל 48 מקומות חנייה בארבע קומות, ואותה היא תשלים עד ליום 31/8/95 (להלן: "הפרקומט הראשון"). יחד עם זאת, נאמר בהסכם הזיכיון כי התאריכים האמורים הם תאריכי יעד משוערים בלבד, שייתכן ויהיה צורך לחרוג מהם (סעיף 6.a. להסכם). עוד הוסכם כי היחידה הראשונה שתיוצר תוצב על ידי ארדינג באתר שייבחר על ידה, על מנת שניתן יהיה להציג אותה בפני לקוחות פוטנציאליים (סעיף 6.b.2. להסכם). שקבר התחייבה לספק לארדינג במהלך הייצור שירותי ייעוץ וסיוע טכני ומקצועי ללא תשלום במשך 14 ימי עבודה, ועבור כל יום נוסף של סיוע וייעוץ הוסכם שארדינג תשלם לשקבר סכום של 400$ ליום. נוסף על כך, ארדינג התחייבה לשאת בכל הוצאות הנסיעה והאירוח מחוץ לישראל של נציגי שקבר במשך שתי תקופות הייעוץ והסיוע – הן זו שאינה בתשלום והן זו שבתשלום. ואולם ככל שיידרשו לארדינג ייעוץ וסיוע עקב פגמים בתיק הייצור – נקבע בהסכם כי אלה יסופקו לה על ידי שקבר ללא תשלום (ראו סעיף 8 להסכם). שקבר מצידה התחייבה כי במידה שלא יעלה בידה להביא למכירת היחידה הראשונה של הפרקומט עד ליום 31/8/97 – היא תרכוש אותו בעצמה מארדינג, תמורת 400,000$ (ראו סעיף 7 להסכם).

עוד נקבע בהסכם הזיכיון כי ארדינג תייצר יחידות פרקומט על פי הזמנות שתקבל מעת לעת משקבר, בהתאם לתוכניות שבתיק הייצור ובהתאם לשיפורים ושינויים במידה שיידרשו על ידי שקבר, כאשר על כל יחידה יצוין באופן בולט:PARKOMAT GIVATI (PATENTED) (ראו סעיף 9 להסכם). ארדינג תמכור את יחידות הפרקומט במחיר כקבוע במחירון שצורף כנספח A להסכם הזיכיון (להלן: "המחירון", ראו סעיף 10 להסכם); בנספח A להסכם, שנחתם על ידי הצדדים ביום 18/1/95, נאמר בקצרה וללא פירוט כי הצדדים מעריכים את מחיר הפרקומט על פי מפתח של 10,000$ לערך לכל מקום חניה, וכי ארדינג תהיה רשאית לעדכן מחירון זה עד ליום 5/3/95. לימים ארדינג הגישה לשקבר מחירון מעודכן רק ביום 24/12/96, ולפיו מחירה של חניה אחת ביחידת פרקומט שבה 100 מקומות חניה מוערך בסכום של 7,660$ - תוך שהובהר כי את המחיר הסופי של כל פרקומט ניתן יהיה לקבוע אך ורק בהתאם למאפיינים היחודיים שלו (כגון מיקומו, מספר הקומות שבו, ההוראות המחייבות אותו מבחינת רמות רעש, הגנה מפני אש וכיוצב') (ראו סעיף 5 לתצהיר פרסטך, המחירון מיום 24/12/96 צורף כנספח 10 לתצהיר פרסטך).

עבור זכות הייצור הבלעדית של הפרקומט בארצות בנלוקס התחייבה ארדינג לשלם לשקבר סכום חד פעמי של 350,000$ (להלן: "דמי הזיכיון") - כאשר במקום תשלום במזומן, נקבע כי סכום זה ישולם לשיעורין באופן שארדינג תעביר לשקבר 5% ממחיר המכירה של כל יחידת פרקומט או חלקי פרקומט שיימכרו על ידה, וסכום זה ייזקף לזכותה של ארדינג על חשבון דמי הזיכיון (ראו סעיף 11 להסכם). ארדינג התחייבה לשלם לשקבר, בנוסף לדמי הזיכיון, גם תמלוגים קבועים ממכירות הפרקומט (להלן: "התמלוגים") – בשיעור של 5% ממחיר המכירה של כל יחידת פרקומט או חלקי פרקומט (ראו סעיף 12 להסכם).
בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה אם הבסיס לחישוב שיעור התשלום על חשבון דמי הזיכיון ושיעור התמלוגים המגיעים לשקבר מארדינג בגין כל מכירה של יחידת פרקומט או חלקי פרקומט, הוא התמורה שהתקבלה אצל ארדינג בפועל או שמא מחיר המכירה שנקבע במחירון (ראו סעיף 21 לתצהיר פרסטך וכן סעיף 5.ה. לתצהיר הראשון של גבעתי) – ואולם כפי שיובהר בהמשך, סוגיה זו אינה רלוונטית לנושא הדיון שבפניי.

יצוין כי במסגרת הסכם הזיכיון הסכימו הצדדים לשמור על סודיות מרבית בכל הנוגע לתכנון והייצור של הפרקומט וחלקיו במשך כל תקופת ההסכם, וארדינג התחייבה לשמור על סודיות כאמור גם במשך שלוש שנים וחצי נוספות לאחר פקיעתו (ראו סעיף 17 להסכם).

4. אין מחלוקת כי ארדינג לא השלימה את ייצורו של מתקן הבחינה במועד שנקבע לכך בהסכם הזיכיון, אלא רק כארבעה חודשים לאחר מכן – בחודש אוקטובר 1995 (ראו סעיף 18 לתצהיר השני של גבעתי); וכי גם ייצור הפרקומט הראשון התעכב – והושלם רק בחודש פברואר 1997, כשנה וחצי לאחר המועד שנקבע לכך בהסכם הזיכיון (ראו סעיפים 24, 28 ו- 29 לתצהיר השני של גבעתי). לצדדים טענות הדדיות בנוגע לאחריות לעיכוב בייצור מתקן הבחינה והפרקומט הראשון – כאשר לגרסתה של ארדינג העיכוב נבע מפגמים ובעיות שהתגלו בתיק הייצור שקיבלה משקבר, ואילו לעמדתה של שקבר העיכוב נוצר כתוצאה מחוסר המקצועיות של ארדינג ושינויים שהיא ערכה בתוכניות של הפרקומט על דעת עצמה. שקבר מוסיפה כי ארדינג למעשה לא השלימה את חובותיה בקשר עם ייצור הפרקומט הראשון – מאחר שהיא לא בחנה כלל את תפקודו במשך תקופת הרצה (ראו סעיף 29 לתצהיר השני של גבעתי).

טרם שהושלם הייצור של הפרקומט הראשון חתמו הצדדים על תוספת להסכם הזיכיון, שבמסגרתה שקבר העניקה לארדינג זכות בלעדית לייצור 50 מנשאים (רכיב מרכיבי הפרקומט) עבור השוק האירופאי (להלן: "התוספת להסכם הזיכיון"; צורפה כנספח לט לתצהיר השני של גבעתי). תוספת זו נחתמה ביום 4/6/96, כאשר על פי האמור בה הרקע לחתימתה היה הרצון המשותף לספק לארדינג מקור הכנסה נוסף שיסייע לה במימון השקעותיה בייצור הפרקומט (ראו סעיף 2 לתוספת להסכם הזיכיון). אף על פי כן, לגרסתה של ארדינג התוספת להסכם הזיכיון נחתמה לנוכח הכרתה של שקבר בכך שיש לפצות את ארדינג בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפגמים שנתגלעו בתיק הייצור; ואילו לגרסתה של שקבר התוספת נחתמה על ידה בכפייה, כאשר ארדינג הודיעה לגבעתי כי היא לא תמשיך בייצור הפרקומט אלא אם כן שקבר תעניק לה זכויות ייצור נוספות (ראו סעיפים 30-34 לתצהיר השני של גבעתי).

כך או אחרת, בסופו של יום ארדינג לא הפיקה תועלת כלכלית כלשהי מן התוספת להסכם הזיכיון – שכן לא נמכרה ולו יחידת פרקומט אחת בשוק האירופאי (ראו סעיף 4.4 לתצהירו של פרסטך).

5. לאחר השלמת הייצור של הפרקומט הראשון והצבתו באתר בהולנד, הציגה אותו שקבר בפני מספר תאגידים סיניים. בחודש אפריל 1997 חתמה שקבר על הסכם עם אותם תאגידים, שלפיו אלה רכשו משקבר זכויות ייצור ושיווק של הפרקומט בסין ובהונג קונג; ועוד במסגרת אותו הסכם התחייבו התאגידים הסיניים לרכוש משקבר באופן מיידי רכיבים ליחידה אחת של פרקומט תמורת 550,400$. שקבר מצידה העבירה ביום 27/7/97 את הזמנת הייצור של אותם רכיבים לארדינג – וזאת באופן חד פעמי, שכן הסכם הזיכיון הקנה לארדינג זכויות ייצור של הפרקומט רק עבור ארצות בנלוקס (להלן: "העסקה הסינית"; טופס ההזמנה צורף כנספח 43 לתצהיר פרסטך).

לגרסתה של ארדינג, שקבר לא שילמה לידיה את התמורה המוסכמת בגין העסקה הסינית; ואילו שקבר טוענת כי היא שילמה לארדינג את מלוא התמורה המוסכמת, ואולם סירבה לדרישתה של ארדינג לשלם לה כספים עבור הוצאות נוספות שבהן היא נשאה לטענתה – שכן לגישתה של שקבר מדובר בהוצאות שנגרמו משום שארדינג ייצרה רכיבים שלא תאמו את התוכניות שסופקו לה (ראו סעיף 10 לתצהיר הראשון של גבעתי וסעיף 125 לתצהיר השני של גבעתי).

6. בחלוף כשנה ותשעה חודשים מהמועד שבו הושלם הייצור של הפרקומט הראשון, לא עלה בידה של שקבר להשיג הזמנה כלשהי לייצור הפרקומט על ידי ארדינג במדינות בנלוקס; כאשר יוזכר כי על פי הסכם הזיכיון התחייבה שקבר לשלם לארדינג סכום של 400,000$ בגין ייצור הפרקומט הראשון, במידה שלא יעלה בידי שקבר להבטיח ולו הזמנה אחת לייצור הפרקומט עבור מדינות בנלוקס עד למועד זה. ביום 19/11/98 הודיעה ארדינג לשקבר כי במצב דברים זה היא רואה שתי אפשרויות להמשך היחסים בין הצדדים בעתיד: אפשרות אחת היא להביא את הסכם הזיכיון אל קיצו - שאז יהא על שקבר לשלם לארדינג את תמורת הפרקומט הראשון וכן החזר הוצאות שבהן היא נשאה בסכום של 200,000 גילדן, כאשר ארדינג מצידה תספוג הפסדים בגין תהליך הייצור בסכום של 602,000 דולר; אפשרות שנייה היא להמשיך בביצוע הסכם הזיכיון, שאז הצדדים יערכו בו שינויים - באופן שייטיב עם ארדינג מבחינה כלכלית (המכתב צורף כנספח מו לתצהיר השני של גבעתי).

ואמנם, ביום 1/3/99 חתמו הצדדים על הסכם מתקן להסכם הזיכיון – שבמסגרתו ניתנו לארדינג זכויות בלעדיות לשיווק והפצה של הפרקומט בארצות בנלוקס, איחוד האמירויות והודו (להלן: "ההסכם המתקן"; צורף כנספח 13 לתצהיר פרסטך). במבוא להסכם המתקן נאמר כי הרקע להתקשרות בו היא כוונתם של הצדדים לסייע לארדינג להחזיר את ההשקעה הכלכלית שהיא השקיעה בייצור הפרקומט; ואולם בסעיף 3 להסכם המתקן הובהר כי קבלת הזכויות באמירויות מותנית בהצלחתה של ארדינג למכור לפחות יחידה אחת של פרקומט בתוך שנה ממועד החתימה, וכי קבלת הזכויות בהודו מותנית בהצלחתה למכור לפחות יחידה אחת בתוך שנתיים ממועד החתימה. גם בהקשר זה התגלעה בין הצדדים מחלוקת – כאשר ארדינג סבורה כי המשמעות של התנאי הקבוע בסעיף 3 להסכם המתקן היא שבד בבד עם זכויות השיווק, שקבר הקנתה לארדינג גם זכות לייצור כל פרקומט שיימכר להודו; ואילו לגרסתה של שקבר מדובר בהרשאה חד פעמית וספציפית לייצור יחידה אחת של פרקומט להודו, וזאת כנגד תשלום של דמי זיכיון ותמלוגים לשקבר כקבוע בהסכם הזיכיון.

7. סעיף 4.a. להסכם המתקן מתייחס לדמי הזיכיון אותם התחייבה ארדינג לשלם לשקבר במסגרת הסכם הזיכיון:

"The parties acknowledge that the sum of $350,000 - (three hundred and fifty thousand U.S Dollars), as detailed in paragraph 11.a. of the Agreement, will be paid by Aarding to Shakbar – in addition to the 5% (five percent) royalties as detailed in paragraph 12 of the Agreement – in a way that Aarding will pay Shakbar a sum equivalent to 2.5% (two and a half percent) of the price of each Parkomat which will be sold in the Benelux countries and/or UAE."

אין מחלוקת בין הצדדים כי על פי הוראה זו, בכל הנוגע ליחידות פרקומט שישווקו למדינות בנלוקס ולאמירויות – ארדינג תשלם לשקבר, בנוסף לתמלוגים בשיעור 5% ממחיר הפרקומט, רק 2.5% ממחיר הפרקומט על חשבון דמי הזיכיון (עד לסכום של 350,000$), וזאת בניגוד להסכם הזיכיון שקבע כי התשלום על חשבון דמי הזיכיון יהיה 5% ממחיר כל פרקומט. ואולם, ארדינג סבורה כי משמעותה של הוראה זו היא שבכל הנוגע למכירות בהודו – ארדינג לא תידרש לשלם לשקבר כל סכום שהוא על חשבון דמי הזיכיון (ראו סעיף 9.7 לתצהיר פרסטך); ואילו שקבר טוענת כי המשמעות היא שבגין מכירה של פרקומט להודו על ארדינג לשלם דמי זיכיון בשיעור 5% ממחיר הפרקומט, כפי שנקבע בהסכם הזיכיון.

בסעיף 7.b. להסכם המתקן הצהירו הצדדים כי הם מוותרים על כל התביעות הכספיות שצמחו להם אחד כלפי השני עד למועד חתימתו. במסגרת זאת ויתרה ארדינג על זכותה על פי הסכם הזיכיון כי שקבר תרכוש ממנה את היחידה הראשונה של הפרקומט תמורת 400,000$, משלא עלה בידיה של שקבר להביא למכירת יחידת פרקומט כלשהי בתוך הזמן שהוקצב לכך בהסכם הזיכיון; ואילו שקבר מצידה ויתרה על זכותה כי ארדינג תשלם לה בגין ייעוץ וסיוע טכני שסופק לה על ידי שקבר מעבר ל– 14 ימי העבודה שארדינג היתה זכאית לקבל ללא תשלום (ראו סעיף 9.8 לתצהיר פרסטך וסעיף 45.א. לתצהיר השני של גבעתי).
בסעיף 7.a. להסכם המתקן נאמר כי הסכם זה והסכם הזיכיון מהווים יחדיו את המערכת ההסכמית המלאה המחייבת את הצדדים.

8. לאחר חתימתו של ההסכם המתקן החלה ארדינג במשא ומתן למכירת יחידת פרקומט לחברת Simplex Project Ltd., שמקום מושבה בהודו (להלן: "הלקוח ההודי"). במהלך המשא ומתן ביקשה ארדינג לטענתה להוזיל עד כמה שניתן את מחיר המכירה של הפרקומט – מאחר שראתה בעסקה זו משום אפשרות מצוינת לחדור לראשונה לשוק ההודי. משכך, ארדינג הציעה למסור את הייצור של שלד הפרקומט והמנשאים שלו ללקוח ההודי כקבלן משנה ובכך לחסוך עלויות יקרות של מכס שהיה מוטל על ייבואם להודו, וכן להחליף את שלד הפלדה של הפרקומט במבנה מבטון שהוא זול יותר (ראו סעיף 10 לתצהיר פרסטך). ביום 2/2/00 חתם הלקוח ההודי על מכתב שכותרתו "Letter of intent", שבמסגרתו הוא הזמין מארדינג פרקומט שבו 136 מקומות חנייה תמורת סכום של 897,963 גילדן, כאשר סכום זה אינו כולל את שלד הפרקומט והמנשאים שלו (צורף כנספח 19 לתצהיר פרסטך); ההסכם בין ארדינג לבין הלקוח ההודי למכירת הפרקומט לא הוצג על ידי ארדינג לתיק בית המשפט - ועל כן לא ברור מתי הוא נחתם ומה היתה תמורת העסקה, ואולם אין חולק כי על פי הסכם זה הלקוח ההודי הזמין מארדינג בסופו של דבר פרקומט שבו 146 מקומות חניה.

עוד נטען על ידי ארדינג כי בפועל הייצור וההרכבה של הפרקומט בהודו התמשכו מעבר לדרישת הלקוח ההודי, ועל מנת לסיים את הפרויקט במועד התקינה ארדינג בפרקומט מעלית ושני מנשאים "יד שנייה" – מתוך הפרקומט הראשון שיוצר על ידה זה מכבר והוצב בהולנד – תחת לייצר רכיבים חדשים.

בחודש מרץ 2001 שילמה ארדינג לשקבר סכום של 75,000 גילדן על חשבון התמלוגים המגיעים לשקבר בגין העסקה עם הלקוח ההודי (להלן: "תשלום התמלוגים"), כאשר לגרסתה של ארדינג הסכום הכולל של התקבולים לו היתה זכאית שקבר הוא 92,402 גילדן, בעוד אשר שקבר טוענת כי היתה זכאית לסכום גבוה בהרבה (תכתובת בין ארדינג לשקבר בנדון צורפה כנספחים 33 ו- 34 לתצהיר פרסטך).

9. לגרסתה של ארדינג, שקבר הביעה את הסכמתה הן למחיר המכירה של הפרקומט ללקוח ההודי, הן לייצור שלד הפרקומט והמנשאים על ידי הלקוח ההודי והן לבניית השלד מבטון במקום פלדה – ואפילו סייעה בשינוי שרטוטי המבנה כך שיתאימו לבנייה בבטון (ראו סעיף 11 לתצהיר פרסטך). עוד לגרסתה, שקבר הסכימה כי ארדינג תספק ללקוח ההודי שני מנשאים ומעלית "יד שנייה", ואף כי חלקה של שקבר בתמורת העסקה יהיה בסכום של 92,402 גילדן בלבד (ראו סעיפים 13.9-13.10 לתצהיר פרסטך).

שקבר מצידה טוענת כי התנהלותה של ארדינג במסגרת העסקה שהיא ערכה עם הלקוח ההודי התבררה בדיעבד כמסכת של הטעיה והונאה כלפי שקבר – שבמסגרתה ניסתה ארדינג לגרום לשקבר לוותר על חלק מן התקבולים המגיעים לה מתוך תמורת העסקה, בטענת שווא שלפיה הדבר נחוץ לצורך השלמת העסקה ולקידום המטרה של החדרת הפרקומט אל השוק ההודי (ראו סעיף 49 לתצהיר השני של גבעתי). בפועל שקבר לטענתה אסרה על ארדינג למסור ללקוח ההודי את הייצור של שלד הפרקומט ומנשאיו (ראו סעיף 54 לתצהיר השני של גבעתי), וכן התנגדה לכך שהשלד ייבנה מבטון במקום פלדה (ראו סעיף 60 לתצהיר השני של גבעתי) – כאשר הדבר היחיד שהיא הסכימה לו מתוך אותן "הסכמות" שארדינג מייחסת לה, היה לבחון אפשרות כי מבנה הפרקומט ייוצר בהודו, ואולם לא על ידי הלקוח ההודי כי אם על ידי ארדינג או חברת בת שלה. בכל מקרה, מדגישה שקבר, היא לא הסכימה להעברת תוכניות, שרטוטים או כל ידע אחר הנוגע לפרקומט לידי הלקוח ההודי, ובוודאי שהיא גם לא הסכימה כי חלקים מתוך הפרקומט הראשון שבהולנד יועברו לפרקומט בהודו – מאחר שאז היחידה בהולנד תצא מכלל שימוש ולא ניתן יהיה להציגה לרוכשים פוטנציאליים ממדינות בנלוקס. על פי גרסתה של שקבר, ארדינג התקשרה עם הלקוח ההודי מאחורי גבה של שקבר, תוך שהבטיחה לו הבטחות שונות שעומדות בניגוד להוראות יסודיות בהסכם הזיכיון – מבלי שהגיעה עם שקבר להסכמה כלשהי בנושא, לא מראש ולא בדיעבד.

עוד לגרסתה של שקבר, היא אמנם נאותה לקבל מידי ארדינג בחודש מרץ 2001 את תשלום התמלוגים – ואולם בעשותה כן נענתה למחווה של רצון טוב כביכול מצידה של ארדינג שביקשה בכך להניח את דעתה של שקבר כי אין בכוונתה של ארדינג להפר עוד את המערכת ההסכמית שבין הצדדים. דא עקא שהיה זה מצג שווא מצידה של ארדינג, אשר חרף העובדה שבשום שלב לא הגיעה להסכמה קונקרטית עם שקבר בדבר מכירת הפרקומט על ידי ארדינג ללקוח ההודי, בכל זאת השלימה ארדינג את העסקה עם הלקוח ההודי על פי ראות עיניה. במצב דברים זה הודיעה שקבר לארדינג ביום 11/4/01 על ביטול המערכת ההסכמית שביניהן (להלן: "הודעת הביטול"; צורפה כנספח כג לתצהיר הראשון של גבעתי).

תמצית המחלוקת בין הצדדים
10. ארדינג טוענת כי שקבר הפרה באופן יסודי את מערכת ההסכמים שנקשרה בין הצדדים. תיק הייצור שנמסר על ידי שקבר לארדינג היה רצוף לטענתה של האחרונה בטעויות ופגמים, באופן שמנע ייצור מסחרי של הפרקומט וגרם לארדינג להוצאות ניכרות שנדרשו כדי להביא לתיקונן של תוכניות הייצור. שקבר גם לא עמדה בהתחייבותה לשלם לארדינג את התמורה המגיעה לה לטענתה בגין העסקה הסינית. ומעל לכל, ארדינג סבורה כי הודעת הביטול ניתנה על ידי שקבר שלא כדין – באופן העולה אף הוא כדי הפרת ההסכמים שבין הצדדים – שכן לעמדתה של ארדינג, העסקה עם הלקוח ההודי התנהלה בידיעתה ובהסכמתה המלאה של שקבר.

לטענתה של ארדינג, הפרת ההתקשרות בין הצדדים מצידה של שקבר הסבה לארדינג נזקים רבים, שבעטיים היא זכאית הן לפיצויי הסתמכות - בגין ההוצאות שבהן היא נשאה בקשר עם קיום ההסכמים, והן לפיצויי קיום – בגין אובדן הרווחים שהיו צפויים לה על פי ההסכמים הללו.
במסגרת פיצויי ההסתמכות עותרת ארדינג להשבת עלות התיקון, הבנייה והשיפור של מתקן הבחינה והפרקומט הראשון – בסכום כולל של 1,976,883 גילדן ובתוספת הצמדה וריבית; וכן לתשלום התמורה לה היא זכאית לטענתה בגין העסקה הסינית, בסכום של 189,962 גילדן. יצוין כי בסיכומי הטיעונים מטעמה זנחה ארדינג טענות שנטענו על ידה בכתב התביעה, שלפיהן היא זכאית גם להחזר עלויות קידום מכירות של הפרקומט בבנלוקס, איחוד הנסיכויות והודו, בסכום של 532,000 גילדן; לתמלוגים ששולמו על ידה לשקבר ביתר בגין מכירת הפרקומט ללקוח ההודי, בסכום של 28,800 גילדן; ואף לתמורה הקבועה בהסכם הזיכיון בגין ייצור הפרקומט הראשון בסכום של 400,000$.
במסגרת פיצויי הקיום, ארדינג ציפתה לטענתה למכור שני פרקומטים בשנה במשך חמש השנים שלאחר מכירת הפרקומט הראשון, במחיר ממוצע של מיליון גילדן כל אחד ובסך כולל של עשרה מיליון גילדן. מקדם הרווח לטענתה של ארדינג הוא 10% ממחיר כל מכירה – ועל כן אובדן הרווחים מסתכם בסכום של מיליון גילדן. עוד נגרם לארדינג לטענתה הפסד בסכום של 500,000 גילדן – כתוצאה מכך שהיא לא קיבלה משקבר זכויות ייצור למדינות אחרות פרט לבנלוקס. לבסוף, שקבר העניקה לארדינג זכויות בלעדיות לייצור 50 מנשאים עבור הפרקומט לשוק האירופאי – כאשר הרווח הצפוי לארדינג ממכירת כל אחד מהם היה 19,200 גילדן, ובסך הכל 960,000 גילדן.

ארדינג טוענת כי גבעתי נושא באחריות אישית לנזקים שנגרמו לה על ידי שקבר, בנוסף לאחריותה של האחרונה. לגרסתה של ארדינג, גבעתי העביר ביום 21/4/05 שני פטנטים שהיו רשומים בבעלותה של שקבר לבעלותו הפרטית – כאשר מטרת ההעברה היתה הברחת נכסיה של שקבר לנוכח מצב צפוי שבו שקבר תוכרז כחדלת פירעון. במצב דברים זה, גבעתי לא כיבד את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, עירב בין נכסי שקבר ונכסיו הפרטיים לצורך הברחת נכסיה של שקבר מנושיה והתערב בהתנהלותה של שקבר באופן שהיה עלול למנוע ממנה לתפקד כמוקד רווח עצמאי; על כן, לטענתה של ארדינג יש להרים את מסך ההתאגדות שבין גבעתי לבין שקבר.

11. שקבר מצידה טוענת כי לא היא שהפרה את הסכם הזיכיון, אלא שהיתה זו ארדינג שעשתה כן: ארדינג לא השלימה את ייצור מתקן הבחינה ואת הפרקומט הראשון במועדים שנקבעו לכך – וזאת משום שהיא ערכה שינויים בתיק הייצור שרק הפריעו לתהליך הייצור ופגמו בו, ממילא מבלי שקיבלה את הסכמתה של שקבר לעשות כן. אשר לעסקה הסינית – שקבר טוענת כי היא שילמה לארדינג את מלוא התמורה המגיעה לה בגין עסקה זו.

עוד נטען על ידי שקבר כי הודעת הביטול ניתנה על ידה כדין, לאחר שארדינג הפרה באופן יסודי את מערכת ההסכמים שבין הצדדים, כדלקמן:
ארדינג הפרה את חובת הסודיות המוטלת עליה שעה שהעבירה ללקוח ההודי חלק מתוכניות הייצור של הפרקומט; ארדינג פירקה חלקים מן הפרקומט הראשון, שאמור היה לשמש לצורך הדגמה ללקוחות פוטנציאליים בארצות בנלוקס, ומסרה אותם ללקוח ההודי; ארדינג אף הסתירה משקבר את המחיר האמיתי של העסקה עם הלקוח ההודי, מכרה ללקוח ההודי יחידת פרקומט במחיר הנמוך ממחיר המכירה שבו היא התחייבה במסגרת המחירון, ולא שילמה לשקבר את מלוא התמלוגים המגיעים לה בגין מכירה זו; ולבסוף – ארדינג ערכה שינויים בתוכניות של הפרקומט ללא הסכמתה של שקבר.

שקבר מוסיפה וטוענת כי בכל מקרה ארדינג לא הוכיחה את הנזקים הנטענים על ידה, והיא מכחישה את העובדות העומדות ביסוד טענתה של ארדינג להרמת מסך ההתאגדות בין שקבר לבין גבעתי.

דיון
12. ראשיתו של הסכסוך המשפטי בין הצדדים הוא בתביעה כספית שהגישה שקבר ביום 23/5/01 נגד ארדינג לבית משפט השלום – לתשלום התמלוגים המגיעים לשקבר לטענתה ממכירת הפרקומט ללקוח ההודי. ארדינג מצידה הגישה נגד שקבר תביעה שכנגד – במסגרתה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי הודעת הביטול ניתנה על ידי שקבר שלא כדין, ועל כן היא בטלה; לאכיפת ההסכמים השונים שנקשרו בינה לבין שקבר; וכן לפיצוי כספי בסכום של 4,000,000₪.
בשלב המקדמי של הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד התברר כי החלו זה מכבר הליכים משפטיים בהולנד לפירוקה של ארדינג – ובנסיבות אלה עתרה שקבר לתיקון כתב התביעה כך שיצורפו אליה נתבעים נוספים, ובין היתר פרסטך באופן אישי וכן הלקוח ההודי (ת.א. 57348/01, בש"א 164401/03). במסגרת בקשת רשות ערעור שנדונה בפני בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל כתוארה אז) על החלטת בית משפט השלום בעניין תיקון כתב התביעה, התברר כי למעשה התביעה שכנגד כלל אינה בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום (בר"ע 2378/03). משכך, הדיון הוחזר לבית משפט השלום לבירור סוגיית הסמכות, שאז הורתה כבוד השופטת נ' גרוסמן ביום 11/3/04 על העברת הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי.

לאחר העברת הדיון לבית המשפט המחוזי לא הסדירו הצדדים את תשלום האגרה – ועל כן הן התביעה והן התביעה שכנגד נמחקו (ראו החלטות כבוד השופטת ר' לבהר שרון מיום 14/6/04 ומיום 21/11/04). ביום 23/5/05 ביקשה ארדינג לחדש את ההליכים בתביעה שכנגד – ובית המשפט נעתר לבקשה, בכפוף לתשלום האגרה (ראו החלטת כבוד השופטת ר' לבהר שרון מיום 30/6/05). שקבר מצידה לא ראתה לחדש את הליכי התביעה המקורית – מאחר שהיא סברה כי לנוכח הליכי הפירוק שבהם נתונה ארדינג היא ממילא לא תוכל לפרוע סכומים שייפסקו נגדה. משכך, הגם שהסכסוך בין הצדדים נפתח בתביעה שהוגשה על ידי שקבר, תביעה זו נמחקה ונותרה רק תביעתה של ארדינג (להלן: "תביעת ארדינג").

13. בישיבה שנערכה בפני בית המשפט (כבוד הרשם ש' ברוך) ביום 29/9/05 (דיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני), הצהיר ב"כ ארדינג כי לנוכח הליכי הפירוק בהם נתונה ארדינג, אין עוד בכוונתה לעתור לאכיפת מערכת ההסכמים שבין הצדדים – ועל כן תביעת ארדינג נותרה כתביעה כספית בלבד (ראו עמ' 8 לפרוטוקול יום 29/9/05, ש' 12-14). כמו כן, ב"כ ארדינג הציג בפני בית המשפט תצהיר מאת המפרק הרשמי של ארדינג, שמונה על ידי בית המשפט בהולנד, שלפיו הוא הוסמך על ידו לייצג את החברה בתובענה דנן (ראו החלטה בעמ' 9 לפרוטוקול יום 29/9/05). בשלב זה ביקשה ארדינג תיקון כתב התביעה תוך הוספתו של גבעתי כנתבע באופן אישי (בש"א 21490/05) – והבקשה התקבלה בהחלטת בית המשפט (כבוד הרשם ש' ברוך) מיום 1/5/06.

רק בשלב שבו תמו ההליכים המקדמיים בתביעתה של ארדינג, החליטה שקבר לפתע כי היא דווקא מעוניינת להמשיך בתביעה המקורית נגד ארדינג – ואף להוסיף לה עילות וסעדים. משכך הגישה שקבר תביעה חדשה נגד ארדינג (ת.א. 1839/06; להלן: "תביעת שקבר"), אך כינתה אותה "תביעה שכנגד" – ועל כן הורה בית המשפט ביום 12/10/06 (כבוד הרשם ש. ברוך) על מחיקתה ככזו (בש"א 17545/06). בדיון שנערך ביום 1/11/06, ולאחר שהוברר על ידי בא כוחה של שקבר כי תביעת שקבר אף שהוכתרה "תביעה שכנגד" היא תביעה עצמאית ונפרדת מתביעת ארדינג – ביטל בית המשפט (כבוד הרשם ש' ברוך) את החלטת המחיקה, ואולם הבהיר כי לא ניתן לאחד את הדיון בתובענות שכן הדיון בתביעת ארדינג, להבדיל מהדיון בתביעת שקבר, כבר היה בשלב שבו הגיעו ההליכים המקדמיים אל קיצם. שקבר הגישה ערעור על ההחלטה שלא לאחד את הדיון בתובענות (ע"א 3518/06), שבמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה כי שקבר תגיש בקשה מפורטת בכתב לאיחוד הדיון בהן, כאשר החלטת הרשם לא תהווה מניעה לכך – מאחר שמלכתחילה היא ניתנה בחוסר סמכות; ההסכמה אושרה על ידי בית המשפט (כבוד השופטת ה' גרסטל) ביום 6/6/07 וקיבלה תוקף של החלטה. במצב דברים זה הגישה שקבר ביום 28/6/07 בקשה חדשה לאיחוד הדיון בתובענות (בש"א 13778/07) שנדונה על ידי כבוד הנשיא א' גורן – אשר הורה ביום 11/7/07 כי שתי התביעות ידונו בפניי, תוך שהותיר בידי את ההחלטה בנוגע לאיחוד הדיון.
משהועבר הדיון בתביעת ארדינג לטיפולי, בשלהי שנת 2006, הקציתי ביומן מועדים לשמיעת הוכחות. משהובאה בפניי גם תביעת שקבר, ביקשתי לזרז את ההליכים המקדמיים במסגרתה על מנת שגם תיק זה יבשיל לשמיעת הוכחות. ואולם הדבר לא נסתייע, לנוכח העובדה שההליכים המקדמיים בתביעת שקבר היו בראשיתם, אף כתב הגנה טרם הוגש, וניתן היה להעריך כי אלה יתמשכו עוד זמן לא מבוטל, כאשר בין היתר עמדו על הפרק שאלה של סמכות בינלאומית ומתן היתרי המצאה מחוץ לתחום (ראו: החלטותיי מיום 5/11/06, מיום 18/9/07 ומיום 27/11/07, בתביעת שקבר). בנסיבות אלה, לא ראיתי לעכב עוד את הדיון בתביעת ארדינג עד להשלמת ההליכים המקדמיים בתביעת שקבר, ומשכך התובענות מתבררות בנפרד.

14. מטעם ארדינג הוגש תצהיר פרסטך; תצהירו של מר Martin Pranger – מהנדס שעסק מטעם ארדינג בייצור מתקן הבחינה (להלן: "פרנגר"); תצהירו של עו"ד Mari Arjen Kale, המשמש כיום כמפרק הרשמי של ארדינג על פי צו של בית משפט בהולנד (להלן: "המפרק"); ותצהירו של מר דוד דוד – מנהל פרויקטים בחברת ארדן ייצור ובקרה בע"מ, אשר שימשה כקבלן משנה של שקבר לצורך פיתוח מערכת הבקרה של הפרקומט שנמכר על ידה במסגרת העסקה הסינית (להלן: "דוד").

מטעם שקבר הוגשו שלושה תצהירים של גבעתי (התצהיר הראשון, התצהיר השני ותצהיר נוסף מיום 6/12/06); תצהירו של מר צבי רז – אשר שימש כמהנדס האחראי מטעם שקבר על תיק הייצור וכאיש הקשר הטכני בין ארדינג לשקבר במשך תקופת הייצור (להלן: "רז"); חוות דעתו של המהנדס מר אהוד ליביס – שעניינה בסוגיית תקינותו של תיק הייצור והתאמתו לייצור פרקומט בר הפעלה (להלן: "המומחה ליביס"; חוות הדעת סומנה נ/16); ותצהירו של מר ריצ'רד וגנר – מי ששימש כמהנדס האחראי מטעמה של שקבר לתכנון המערכת ההידראולית של הפרקומט (להלן: "וגנר").

המצהירים נחקרו על תצהיריהם, והמומחה ליביס נחקר על חוות דעתו.

האם שקבר הפרה את הסכם הזיכיון ואת תנאי העסקה הסינית?
15. ארדינג טוענת כי שקבר הפרה את הסכם הזיכיון באופן יסודי, שעה שתיק הייצור שהיא מסרה לארדינג נמצא רצוף בשגיאות ופגמים - באופן שהאריך עד מאוד את תהליך הייצור של מתקן הבחינה ושל הפרקומט הראשון, וגרם לארדינג להוצאות ניכרות שנדרשו לתיקון השגיאות והפגמים הללו. ארדינג ביכרה שלא לתמוך טענה זו בחוות דעת מקצועית, ותחת זאת היא מפנה בסיכומי הטיעונים מטעמה לשורה של התכתבויות שנערכו בין הצדדים במהלך תקופת הייצור – המלמדת לטענתה על כך ששקבר הודיעה לה על ביטולן של עשרות רבות של תוכניות והחלפתן בתוכניות חדשות, תוך שהיא גורמת לארדינג לשאת בהוצאות ייצור עודפות בסכומים נכבדים.

אומר מיד כי ארדינג לא הרימה את הנטל הרובץ לפתחה להוכיח כי שקבר מסרה לידיה תיק ייצור פגום – וזאת בראש ובראשונה משום שסוגיית תקינותן של תוכניות הייצור של הפרקומט היא שאלה שבמומחיות, שלא ניתן לקיים דיון משפטי ראוי בעניינה ללא עדות מומחה בעל ידע מקצועי בתחום [על הצורך בהגשת חוות דעת מקצועית לשם הוכחת טענות שבהן אין לבית המשפט ידיעה שיפוטית ראו: יעקב קדמי על הראיות חלק שני 660-661 (2003); וראו בהשאלה ע"א 4744/05 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, , שעניינו בהוכחת שאלות שבמומחיות בתחום הרפואה]. במצב דברים זה, העובדה שארדינג בחרה שלא להציג חוות דעת מומחה נזקפת לחובת גרסתה; והדברים מקבלים משנה תוקף מקום ששקבר הציגה מצידה את חוות דעתו של המומחה ליביס – אשר בחן את תיק הייצור וקבע כי על פניו לא ניתן לאתר בו כל פגם שהוא (ראו סעיף 2 לחוות הדעת). ודוק: פרסטך עצמו הבהיר במהלך עדותו כי מדובר בשרטוטים ובתוכניות כה רבים ומורכבים, עד כי גם ארדינג התקשתה לבדוק את תקינותם עובר לתהליך הייצור (ראו עדותו בעמ' 111 לפרוטוקול, ש' 26 עד עמ' 112, ש' 17).

16. אמנם התכתובת בין הצדדים שהוצגה על ידי ארדינג מלמדת כי שקבר ערכה מעת לעת שינויים בתוכניות הפרקומט, אף בחלוף מספר חודשים ושנים לאחר מסירתו של תיק הייצור לארדינג – כטענת ארדינג – ואולם העובדה ששינויים כאלה נערכו אינה מעידה כשלעצמה על כך שהתוכניות המקוריות שבתיק הייצור היו פגומות.

ובמה דברים אמורים?

רז, מהנדס מכונות בהכשרתו ובעל ניסיון של שנים רבות בניהול פרויקטים מורכבים ופיתוח מוצרים חדשים (ראו סעיף 1 לתצהירו), הבהיר בעדותו כי הטעם לשינויים שנערכו בתיק הייצור לא היה נעוץ בפגם שנפל בתוכניות - אלא שכחלק אינהרטי מתהליך הייצור התעורר צורך להתאים את התוכניות למהלך הייצור בשטח, ואף להביא לשיפור של הדגם:

"כל איש מקצוע יודע היטב כי במהלך ייצור של מוצר מורכב מסוגו של הפרקומט, מתעוררות שאלות, נדרש בירורם של פרטים שונים, מבוצעים שינויים והתאמות בהתאם ללקחים הנלמדים בשטח – ושלא ניתן לעמוד עליהם בשרטוטים – כך שאלה יתאמו לתהליך הייצור בפועל, וכל אותם עניינים היו גם במהלך ייצור הפרקומט על ידי Aarding.
בתהליך שהתבצע בפועל לא היו כל אירועים חריגים מצידה של שקבר, לא נדרשו התאמות ו/או שינויים שלא ניתן לצפות להם בפרויקט בסדר גודל כמו הפרקומט, ואותן מקצת בעיות שנתגלו במהלך העבודות נפתרו טלפונית או בפקס, ללא צורך בביקור שלנו בשטח." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (ראו סעיף 5 לתצהירו).

דברים דומים נאמרו גם על ידי דוד, שהעיד מטעמה של ארדינג, במהלך חקירתו:

"...מן הסתם, כשמייצרים מכונה, כמעט, אני יכול להגיד מניסיון רב, לא קרה מצב שמשולחן השרטוט יצא לביצוע וזה עובד, אבל בגלל זה עושים את הפיילוט במפעל. מכינים את הדברים האלה. ... בונים את המערכת על סמך שרטוטים, מתאימים, עושים את התאמת התוכניות עפ"י מה שקורה בשטח ולאחר מכן נכנסים לייצור." (ראו בעמ' 14 לפרוטוקול, ש' 3-8).

אף המומחה ליביס, שהוא מהנדס בהכשרתו ובעל ניסיון רב בפיקוח וניהול פרויקטים מורכבים, הבהיר בחוות הדעת שניתנה על ידו מטעם שקבר (סומנה נ/16) כי שינויים ושיפורים הם דבר שיש לצפות לו בכל תהליך של ייצור מוצר טכנולוגי מורכב; ויצוין כי המומחה כלל לא נשאל בעניין זה במהלך חקירתו:

"העובדה שבמהלך ייצורו של מוצר טכנולוגי מורכב מסוגו של הפרקומט, מוכנסים שינויים ושיפורים על ידי המתכנן, על מנת שהמוצר ימשיך ויעמוד בחזית הטכנולוגיה וההתקדמות העולמית, אין בה כדי להעיד על כך שהתכנון הקודם של המוצר היה לקוי או פגום.
...
כאשר יצרן המוצר (Manufacturer) אינו משמש כקבלן (contractor) לבניית יחידה ספציפית של המוצר על פי תכניות הנמסרות לו, אלא שהוא ממונה כיצרן מקורי של המוצר מטעם המתכנן (OEM – Original Equipment Manufacturer) הוא מכניס בתהליך ייצור המוצר את השינויים והשיפורים הנמסרים לו מעת לעת על ידי המתכנן, כדי שהוא יהיה מסוגל לייצר את הגרסה המתקדמת ביותר של המוצר, כפי שתוכננה על ידי המתכנן." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (ראו סעיף 7 לחוות הדעת).

ודוק: בענייננו התמונה המצטיירת מכלל חומר הראיות היא כי ארדינג לא שימשה אך ורק כ"קבלן ייצור" של הפרקומט, אלא כ"יצרן מקורי" שקיבל על עצמו לייצר את הפרקומט לראשונה והיה מחויב גם לפיתוח שלו; והדברים עולים כבר מהאמור במבוא להסכם הזיכיון:

"AARDING is interested in receiving from SHAKBAR the sole rights to manufacture the PARKOMAT in the BENELUX countries, according to the patent and the invention on which the patent is based, and to receive advice and guidance from SHAKBAR in the manufacture and development of the PARKOMAT, in accordance with the terms and instructions as detailed hereafter in this agreement"
(ההדגשות שלי- ע.ב.).

בהקשר זה אין לקבל את גרסתה של ארדינג, אשר ביקשה להמעיט מחלקה בייצור הפרקומט וטענה כי במערכת היחסים שבינה לבין שקבר התמצה תפקידה של ארדינג אך ורק ביישום פשטני של התוכניות שבתיק הייצור (ראו עדותו של פרסטך בעמ' 97 לפרוטוקול, ש' 7-13). יחד עם זאת, יובהר כי אין כוונה לייחס לארדינג שותפות עם שקבר בפיתוח הפרקומט, שכן אין חולק כי שקבר היא זו שהיתה אמונה לאורך כל הדרך על שרטוט תוכניות הייצור ועריכת שינויים בהן במידת הצורך – אלא כי בין השתיים התרחש תהליך טבעי של היזון חוזר המקובל בין יצרן למתכנן, שבמסגרתו מתקבלות אצל המתכנן הערות והארות מאת היצרן בקשר עם יישום התוכניות בפועל (ראו גם סעיף 6 לחוות דעתו של הממוחה ליביס, ועדותו של גבעתי בעמ' 188 לפרוטוקול ש' 10-22).

לא נעלמה מעיני העובדה שפרנגר, שיוזכר כי הוא מהנדס שלקח חלק מטעם ארדינג בתהליך הייצור של מתקן הבחינה, טען בעדותו כי כמות התיקונים שנערכו בתוכניות הפרקומט נראתה לו חריגה ביחס לתהליך ייצור רגיל ומקובל (ראו בעמ' 31 לפרוטוקול, ש' 14-21). ואולם לנוכח התרשמותי מן העדויות אני מעדיפה על פניה את עדותו של רז, שהבהיר כמפורט לעיל כי מדובר היה בתיקונים שנדרשים באופן רגיל בעת פיתוח של כל מוצר מורכב – מה גם שנתברר שרז הוא בעל ניסיון עשיר בתחום הניהול והביצוע של תהליכי ייצור, בעוד שבעת הייצור של הפרקומט היה פרנגר חסר ניסיון לחלוטין בהיותו מתמחה בלבד בראשית דרכו המקצועית (ראו עדותו של פרנגר בעמ' 23 לפרוטוקול, ש' 11-17).

17. ארדינג משליכה את יהבה על שני פרוטוקולים שנכתבו על ידה, בהמשך לפגישה שנערכה בין נציגי הצדדים בחודש ספטמבר 1995 ובה נדונו שינויים שונים שהוסכם על הצדדים כי יש לערוך בתיק הייצור – האחד מיום 13/10/95, והשני מיום 17/10/95 (סומנו ת/2-ת/3); כאשר יוזכר כי בשלב זה הושלם מתקן הבחינה זה מכבר, וטרם החל תהליך הייצור של הפרקומט הראשון. לגרסתה של ארדינג, פרוטוקולים אלה מהווים הודאה מצידה של שקבר כי תיק הייצור היה רצוף בפגמים מהותיים שאינם מאפשרים בנייה של פרקומט בר הפעלה, ועל כן התחייבה שקבר לתקן את התוכניות ולהחליפן (ראו סעיף 3.3 לתצהיר פרסטך וסעיף 8 לתצהיר פרנגר). ואולם, רז הבהיר בחקירתו כי חלקם הארי של התיקונים שהיה צריך לבצע בתיק הייצור יסודם בעובדה שארדינג חרגה מהוראות הייצור שניתנו לה על ידי שקבר (ראו עדותו בעמ' 161 לפרוטוקול ש' 22-24, ובעמ' 162 ש' 21 עד עמ' 163 ש' 2): כך למשל, מערכת הבקרה של מתקן הבחינה נבנתה על ידי ארדינג שלא על פי השרטוטים של שקבר (ראו עדותו של רז בעמ' 163 לפרוטוקול ש' 11-14), והגלגלים שהותקנו על ידי ארדינג בפרקומט היו קטנים מכפי שנדרש בתיק הייצור (ראו עדותו בעמ' 166 לפרוטוקול ש' 24 עד עמ' 167 ש' 6) (לפירוט והרחבה ראו סעיפים 14-17 לתצהיר השני של גבעתי). ואמנם, פרסטך עצמו אישר במהלך עדותו כי ארדינג בחרה על דעת עצמה לעשות שימוש בגלגלים בקוטר שונה מן האמור בתיק הייצור, משום שהעדיפה להשתמש בגלגלים קיימים בשוק תחת לייצרם בעצמה (ראו עדותו בעמ' 114 לפרוטוקול ש' 24 עד עמ' 115 ש' 6).

יש לדחות גם את ניסיונה של ארדינג להוכיח כי תיק הייצור היה פגום בהסתמך על עצם חתימתה של התוספת להסכם הזיכיון. לגרסתה של ארדינג תוספת זו נחתמה במטרה לפצות את ארדינג בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפגמים שהתגלו בתיק הייצור – באופן ששקבר העניקה לה זכות בלעדית לייצור 50 מנשאים לפרקומט עבור השוק האירופאי. אלא מאי? אין לגרסה זו כל אחיזה בלשונה של התוספת להסכם הזיכיון, אשר קובעת באופן מפורש כי הרקע לחתימתה הוא רצון הצדדים לספק לארדינג מקור הכנסה נוסף להחזר ההשקעות שהיא נדרשה להשקיע בתהליך הייצור של מתקן הבחינה והפרקומט הראשון. ודוק: מלשונה של התוספת להסכם הזיכיון ברור כי באותו מועד לא היתה כל מחלוקת בין הצדדים כי ארדינג היא שצריכה לשאת בכל עלויות הייצור, כאשר שקבר נאותה לאפשר לה מקור הכנסה שישמש למימון עלויות אלה.

כפי שהוברר לעיל, ארדינג בחרה שלא לילך בדרך המלך להוכחת טענותיה בנוגע לתיק הייצור באמצעות חוות דעת מקצועית, ותחת זאת היא מבקשת להוכיח את גרסתה "באופן נסיבתי" - באמצעות שורה ארוכה של מסמכים המעידים על תיקונים כאלה או אחרים שנערכו על ידי שקבר בתוכניות הייצור. ואולם לא רק שעריכת השינויים אינה מעידה כשלעצמה על כך שתיק הייצור היה פגום – אלא שבין כל המסמכים הרבים שהוצגו על ידי ארדינג לתיק בית המשפט לא נמצא ולו מסמך אחד שממנו ניתן ללמוד כי ארדינג הלינה בפני שקבר בזמן אמת על הפגמים הנטענים בתוכניות. בדומה לכך, הגם שלטענתה של ארדינג במהלך הייצור התגלו פגמים מהותיים במערכת ההידראולית של הפרקומט (ראו סעיף 2.3 לתצהיר פרסטך וסעיף 2 לתצהיר פרנגר) – וגנר, אשר שימש כמהנדס האחראי מטעם שקבר על תכנון מערכות ההידראוליקה, הבהיר בעדותו כי ארדינג מעולם לא פנתה אל שקבר בכל שאלה או דרישה בנוגע לתכנון ההידראולי של הפרקומט (ראו עדותו בעמ' 156 לפרוטוקול, ש' 14-18). הנה כי כן, הטענה שלפיה תיק הייצור היה פגום היא טענה חדשה שנולדה על ידי ארדינג בדיעבד, אך ורק לצורך התובענה דנן – וגם מטעם זה דינה דחייה.

עוד ייאמר, הגם שלמעלה מן הצורך, כי ארדינג ממילא כשלה להוכיח את שיעורו של הנזק שנגרם לה לטענתה כתוצאה מהפגמים שלשיטתה נפלו בתיק הייצור. לתצהירו של המפרק אמנם צורפו רשימות של ההוצאות שהוצאו על ידי ארדינג לגישתה בקשר עם ייצור מתקן הבחינה והפרקומט הראשון (נספחים 1-10) - כאשר לטענתו של המפרק רשימות אלה מבוססות על חשבוניות וקבלות שהוצאו לארדינג ושולמו על ידה לספקים וכן על דוחות כוח אדם שנערכו על ידה בזמן האמת (ראו סעיף 1 לתצהירו), שנבדקו ואושרו על ידי רואי החשבון של ארדינג (ראו עדותו בעמ' 50 לפרוטוקול, ש' 8-16). אלא מאי? רשימות אלה הן בשפה ההולנדית, וברי כי אין כל אפשרות לדעת אם האמור בהן משקף נאמנה את טענותיה של ארדינג. ואמנם במהלך חקירתם, הן פרסטך והן המפרק אישרו כי רשימות אלה כוללות בין היתר גם הוצאות בגין ארוחה במסעדה והשכרת רכב – שעל פניו ברי כי אין דבר בינן לבין ייצור מתקן הבחינה או הפרקומט (ראו עדותו של המפרק בעמ' 53 לפרוטוקול ש' 8 עד עמ' 54 ש' 10; וכן עדותו של פרסטך בעמ' 107 לפרוטוקול ש' 17 עד עמ' 108 ש' 24).

18. ארדינג מוסיפה וטוענת כי שקבר נמנעה מלשלם לה את התמורה לה היתה ארדינג זכאית בגין העסקה הסינית – ובהקשר זה היא מציגה ארבע חשבוניות לתשלום שהוצאו על ידה, אך לא נפרעו לטענתה על ידי שקבר (צורפו כחלק מנספח 43 לתצהיר פרסטך). יובהר בהקשר זה כי בעוד שבסיכומי הטיעונים מטעמה טוענת ארדינג כי שקבר נמנעה מלשלם לה את מלוא התמורה בגין העסקה הסינית, בסכום נומינלי של 189,962 גילדן - בתצהירו של פרסטך נאמר כי רק חלק מן התמורה לא הועבר לידיה של ארדינג, בסכום נומינלי של 170,000 גילדן (ראו סעיף 8.1 לתצהיר); ואילו החשבוניות עצמן מסתכמות על פניהן בסכום של כ- 100,000 גילדן בלבד. יתר על כן, חשבונית אחת מתוך הארבע היא בשפה ההולנדית ועל כן לא ניתן לדעת אם היא בכלל נוגעת לעסקה הסינית; ושאלה דומה מתעוררת גם בנוגע לחשבונית נוספת – שמתייחסת למשלוח רכיבים של פרקומט לנמל חיפה בישראל, ולא לסין. דא עקא שאפילו המפרק, אשר קבע בתצהירו כי החשבוניות הללו מעידות על חוב של שקבר לארדינג (ראו סעיף 5 לתצהירו), לא הצליח לשפוך אור על טיבו של החיוב העומד ביסודה של כל אחת מהחשבוניות (ראו עדותו בעמ' 71 לפרוטוקול ש' 22 עד עמ' 74 ש' 14).

אם לא די בכך, הטענה בדבר כשלון התמורה של העסקה הסינית נטענה על ידי פרסטך בתצהירו בלשון רפה, בלא שפירט מה שיעורו של חלק התמורה שכן שולם לארדינג בגין העסקה הסינית, מתי שולם, ועל סמך מה הוא טוען כי לא שולמה היתרה. לעומת זאת, גבעתי הכחיש בתצהירו בכל תוקף כי מלוא התמורה שלה זכאית ארדינג בגין העסקה הסינית טרם שולמה לה (ראו סעיף 10 לתצהיר הראשון של גבעתי וסעיף 125 לתצהיר השני של גבעתי), ואולם הוא כלל לא נשאל בנושא במהלך חקירתו – כאשר את הימנעותה של ארדינג מלחקור את גבעתי בנדון יש לזקוף לחובת לגרסתה.

המסקנה המתבקשת מכל האמור היא שארדינג כשלה להוכיח את טענתה שלפיה שקבר לא שילמה לה את התמורה לה היא זכאית בגין העסקה הסינית, וממילא היא לא הוכיחה את שיעור התמורה לה היא זכאית, אם בכלל.

19. לא זו אף זו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת ההסכם המתקן ויתרו ארדינג ושקבר באופן הדדי על כל התביעות הכספיות שצמחו להן האחת כלפי השנייה עובר לחתימתו של ההסכם; וגם אין חולק כי המשמעות של הצהרה זו לענייננו היא שארדינג מצידה ויתרה על טענותיה כלפי שקבר בנוגע לעלויות הייצור שבהן ארדינג נשאה, ואף בנוגע ליתרת התמורה לה היא היתה הזכאית לטענתה בגין העסקה הסינית. ואולם, בסיכומי הטיעונים מטעמה טענה ארדינג לראשונה כי לא מדובר בוויתור מוחלט ובלתי חוזר – אלא שמאחר ששקבר ביטלה את ההסכם המתקן שלא כדין, באופן העולה כדי הפרתו, ממילא פוקע גם תוקפה של הוראת הוויתור ההדדי שבהסכם זה. ואולם אין לשעות לטענה זו, שכן לגישתה של ארדינג אין יסוד בהלכה הנוהגת; ואבאר.

מן המפורסמות הוא שביטולו של הסכם עקב הפרתו אינו מביא לבטלות מעיקרא של כל הוראותיו – אלא רק משחרר את הצדדים מקיום התחייבויותיהם העתידיות:

"נקודת המוצא של גישה זו - לפיה חוזה, שבוטל בגין הפרתו, מתבטל למפרע - אינה מובנת מאליה כלל ועיקר. כשלעצמי, סבור אני, כי אין כל בסיס לקביעה, כי עם ביטול החוזה הוא מתבטל למפרע. אם כך הדבר, כיצד ניתן לסמוך על הוראה בדבר פיצויים קבועים מראש, המצויה בחוזה? ומדוע תיפגע זכות, שרכש צד שלישי? (ראה: ע"א 459/78). אכן, כל עוד החוזה לא בוטל בשל הפרתו, הרי הוא עומד בתוקפו. ביטול החוזה משמעותו שחרור הצדדים מחובתם לבצע חיוביהם בעתיד, אך אין פירושו עקירת החוזה מהמציאות המשפטית שבין הצדדים." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין נ' הורביץ, פ"ד לה(3) 533, 538-839 (1981); ראו גם: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 1108-1110 (1992)].

יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כבוד הנשיא ברק בדעת רוב בפרשה דומה לענייננו, מבחינה זו שנדונה בה סוגיית תוקפה של הוראת ויתור הדדי על תביעות כספיות בהסכם שבוטל עקב הפרה:

"ההסכם הרביעי נועד להסדרה מחודשת של מכלול היחסים בין המערערות למשיבים. הוא בא להחליף את שלושת הסכמי השיווק שקדמו לו. ... אין כל הצדקה לקבוע כי דווקא במקרה של הפרת ההסכם מצד המערערות וביטולו עקב כך, תשוב על כנה המערכת החוזית שבהסכם השלישי. ההתקשרות בהסכם הרביעי והפרתו מצד המערערות שוללות את דרכן של המערערות לחזור להוראות ההסכם השלישי ולקבל פיצוי בגין הפרתו. זכות זו עמדה למערערות טרם חתימה על ההסכם הרביעי, ככל שהסכם השלישי אכן הופר על ידי המשיבים. המערערות בחרו, מטעמיהן, להתקשר בהסכם הרביעי תחת עמידה על דרישת פיצויים בשל הפרת ההסכם השלישי. למהלך זה יש לתת נפקות מלאה. אין לתת יד - במישרין או בעקיפין - להתכחשותן של המערערות להסכם הרביעי. ... אין בביטולו של החוזה כדי לבטל את פועלו למפרע (ע"א 741/79 כלנית השרון נ' הורוביץ, פ"ד לה(3) 533). אין הוא 'מקים לתחיה' הסכמים קודמים שהוחלפו על ידו. ביטול חוזה אינו פועל באופן רטרואקטיבי (ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו(4) 798, 805). ... למערערות לא עומדת, איפוא, כל טענה או תביעה בקשר להסכמי השיווק, לרבות ההסכם השלישי. בעקבות ביטולו של ההסכם הרביעי עומדות לצדדים אך ורק התרופות הקבועות בהסכם הרביעי ובדין הכללי בקשר להפרה וביטול." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 1514/04 שיכון עובדים השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ, ].

נמצאנו למדים, כי הוראת הוויתור ההדדי על תביעות כספיות מחייבת את הצדדים גם במקרה של ביטול ההסכם המתקן, לא כל שכן מקום שארדינג היא שהפרה אותו באופן יסודי, כפי שיפורט בהמשך; והתוצאה היא שארדינג מנועה בשל כך מלטעון כי היא זכאית לפיצוי בגין פגמים בתיק הייצור או בגין תמורת העסקה הסינית.

האם הודעת הביטול ניתנה על ידי שקבר שלא כדין?
20. אין מחלוקת בין הצדדים כי ארדינג התקשרה עם הלקוח ההודי בעסקה למכירת יחידת פרקומט – שבמסגרתה ארדינג מינתה את הלקוח ההודי כקבלן משנה לצורך ייצור שלד הפרקומט והמנשאים שלו, מסרה ללקוח ההודי את תוכניות הייצור של רכיבים אלה שהיו פרי עטה של שקבר, אישרה ללקוח ההודי לייצר את שלד הפרקומט מבטון במקום פלדה, ונטלה מן הפרקומט הראשון שבהולנד מעלית ושני מנשאים לצורך הרכבתם בפרקומט שהיא מכרה ללקוח ההודי. גם אין חולק כי פעולות אלה, ככל שנעשו ללא היתר מצידה של שקבר, מהוות הפרה יסודית של מערכת ההסכמים שבין הצדדים. חזית המחלוקת בין הצדדים היא אפוא בשאלה אם שקבר נתנה הסכמתה לביצוע מהלכים אלה על ידי ארדינג, אם לאו.

אומר מיד כי ארדינג לא הרימה את הנטל להוכחת גרסתה שלפיה התקשרותה עם הלקוח ההודי נעשתה בהסכמתה של שקבר, ולא שוכנעתי כלל ועיקר כי הסכמה כזו ניתנה. במיוחד אמורים הדברים, מקום שהצדדים נהגו לתעד בכתובים את ההסכמות שביניהם ואף את המגעים שקדמו לכך; וכאשר ההסכמה הנטענת בקשר עם מכירת הפרקומט ללקוח ההודי היא מהותית ומנוגדת באופן ברור לאמור בהסכמים שבהם התקשרו הצדדים קודם לכן. מכל מקום, ראיה פוזיטיבית בדבר הסכמת שקבר למהלכיה של ארדינג בהתקשרותה עם הלקוח ההודי, לא הוצגה. את גרסתה סומכת ארדינג על תילי תילים של מסמכים ותכתובות שהוחלפו בינה לבין שקבר – תוך שהיא מבקשת לדלות מהם חלקי משפטים ושברי פסקאות המעידים לכאורה על הסכמתה של שקבר לפרט כזה או אחר מפרטי העסקה עם הלקוח ההודי. ואולם, מדובר בהצגה חלקית ומגמית של השתלשלות המגעים שהתנהלו בין הצדדים בקשר עם כוונתה של ארדינג למכור פרקומט ללקוח ההודי, ולא ניתן למצוא במסמכים אלה את שארדינג מבקשת להסיק מתוכם. כך למשל, בסעיף 11.2 לתצהירו טוען פרסטך כי ביום 15/12/99 שלחה שקבר לארדינג תוכניות לבניית שלד הפרקומט מבטון על ידי הלקוח ההודי (המסמך צורף כנספח 17 לתצהיר פרסטך). עיון במסמך זה מלמד כי שקבר אמנם העבירה לארדינג תוכניות של שלד הפרקומט – ואולם לא נאמר בו כי מדובר בשלד מבטון, ואף לא כי התוכניות מיועדות לשימושו של הלקוח ההודי. בדומה לכך, בסעיף 12.5 לתצהירו טוען פרסטך כי גם במכתב מיום 5/3/00 הביעה שקבר את הסכמתה להעברת ייצורם של שלד הפרקומט והמנשאים לידי הלקוח ההודי, ואף לייצורו של השלד מבטון (צורף כנספח 22 לתצהיר פרסטך); ואולם עיון במכתבה של שקבר מלמד כי ההיפך הוא הנכון: שקבר הסכימה כי שלד הפרקומט ייוצר באופן חד פעמי בהודו, כאשר ארדינג היא שתהיה אחראית לייצור ולא הלקוח ההודי, ואף הבהירה כי תוכניות הייצור לא יימסרו לגורם שלישי ללא הסכמה של שקבר מראש ובכתב (והדברים אף עולים בקנה אחד עם האמור במכתבו של ב"כ שקבר לארדינג מיום 1/5/00, אשר צורף כנספח נו לתצהיר השני של גבעתי). כמו כן, בסעיף 12.6 לתצהירו טוען פרסטך כי במכתב מיום 11/4/00 הביעה שקבר פעם נוספת את הסכמתה לייצור שלד הפרקומט מבטון על ידי הלקוח ההודי (צורף כנספח 24 לתצהיר פרסטך) – ואולם אין בטענה זו ממש, שכן המכתב מעיד כי שקבר נאותה לשקול ייצור מבטון אך ורק של עמודי השלד, וגם זאת בכפוף לכך שהיא תאשר את התוכניות שישורטטו על ידי הלקוח ההודי לשם כך.

אם לא די בכך, ארדינג עצמה הציגה מכתבים שנכתבו לה מאת שקבר, בהם מביעה שקבר את התנגדותה הבלתי משתמעת לשני פנים לייצור רכיב כלשהו מרכיבי הפרקומט על ידי הלקוח ההודי, לייצור שלד הפרקומט מבטון במקום פלדה, להעברת תוכניות הייצור של הפרקומט לגורם שלישי ללא הסכמתה מראש ובכתב, וכן להעברת רכיבים מהפרקומט הראשון שבהולנד לפרקומט המיוצר עבור הלקוח ההודי (ראו מכתב מיום 3/2/00 - נספח 21 לתצהיר פרסטיך; מכתב מיום 20/3/01 - נספח 35 לתצהיר פרסטך; ומכתב מיום 30/3/01 - נספח 36 לתצהיר פרסטך). יתר על כן, שקבר הציגה טיוטות להסכם בינה לבין ארדינג שמטרתו להסדיר את מכירת הפרקומט ללקוח ההודי, אשר נוסחו על ידי שקבר במהלך המגעים שנערכו בין הצדדים בנדון. מטיוטות אלה ניכר כי ככל שהיתה שקבר מוכנה לסטות מן העקרונות הנזכרים לעיל לצורך קידום המכירה ללקוח ההודי והחדרת הפרוקמט לשוק בהודו, היה זה אך ורק בנוגע לכך ששלד הפרקומט והמנשאים ייוצרו בהודו על ידי ארדינג (ראו: טיוטא מיום 28/5/00, נספח נט לתצהיר השני של ארדינג; וכן טיוטא מיום 14/12/00, נספח סד לתצהיר השני של גבעתי). עוד באותו עניין, את התנגדותה הנחרצת להעברת חלקים מן הפרקומט הראשון שבהולנד לפרקומט בהודו הביעה שקבר במכתבים שנשלחו על ידה לארדינג בסמוך לאחר שהודיעה לה ארדינג לראשונה כי בכוונתה לעשות כן (ראו: מכתב מיום 27/1/01, נספח סז לתצהיר השני של גבעתי; מכתב מיום 31/1/01, נספח סט לתצהיר השני של גבעתי).

21. לא זו אף זו.

בניגוד לנטען על ידי ארדינג, התכתובת שהוחלפה בין הצדדים מלמדת על כך שארדינג פעלה מאחורי גבה של שקבר בהתקשרותה עם הלקוח ההודי – מתוך כוונה להסתיר משקבר את העובדה שבהתחייבותה כלפי הלקוח ההודי הפרה ארדינג את מערכת ההסכמים שבינה לבין שקבר; ואבאר.

גבעתי הוזמן על ידי ארדינג בשלהי חודש ינואר 2000 לבקר בהולנד על מנת להיפגש לראשונה עם נציגיה של ארדינג ועם נציגי הלקוח ההודי – לצורך משא ומתן למכירת יחידת פרקומט על ידי ארדינג ללקוח ההודי (ראו סעיף 50 לתצהיר השני של גבעתי). ואולם, רק בדיעבד התברר לשקבר כי בפועל הלקוח ההודי חתם כבר ביום 8/11/99 על הסכם עם עיריית כלכותה - שלפיו העירייה הקצתה ללקוח ההודי קרקע לבניית שתי יחידות של פרקומט בעיר, ואילו הלקוח ההודי התחייב כי הקמת היחידה הראשונה תושלם עד ליום 1/3/00 (ההסכם צורף כנספח מח לתצהיר השני של גבעתי). הנה כי כן, על פניו נראה כי ארדינג התקשרה עם הלקוח בהסכם לייצור יחידת פרקומט, ואולי אף לייצורן של שתי יחידות פרקומט, זמן רב טרם שהיא ביקשה את אישורה של שקבר לעסקה זו – שאחרת לא היה הלקוח ההודי מתחייב בעצמו לספק את היחידות לעיריית כלכותה. ודוק: הגם שארדינג העמיסה על תיק בית המשפט מסמכים רבים התומכים לטענתה בגרסתה – היא בחרה שלא להציג דווקא את המסמך החשוב מכל לעניין זה: ההסכם שבו היא התקשרה עם הלקוח ההודי למכירת הפרקומט. במצב דברים זה לא ניתן לדעת מתי הסכם זה נחתם, ועובדה זו פועלת לחובת גרסתה של ארדינג – שחזקה עליה כי אלמלא כן היא היתה מציגה את ההסכם שבינה לבין הלקוח ההודי.

יתרה מכך, במועד שבו הגיעו נציגי שקבר להולנד לראשונה על מנת לדון עם נציגי ארדינג ונציגי הלקוח ההודי בתנאי המכירה של הפרקומט (שלהי חודש ינואר 2000 כאמור וראשית חודש פברואר 2000) – ארדינג העבירה זה מכבר ללקוח ההודי את תוכניות הייצור של שלד הפרקומט והמנשאים, ואף החתימה אותו על הסכם לשמירה על סודיותן (ראו סעיף 11.3 לתצהיר פרסטך, הסכם הסודיות צורף כנספח 18 לתצהיר פרסטך). חמור מכך, שקבר – שדבר מסירת התוכניות ללקוח ההודי הוסתר ממנה – פנתה אל ארדינג ביום 5/3/00 והבהירה כי היא אוסרת על העברת התוכניות לצד שלישי ללא הסכמתה מראש ובכתב (ראו נספח 22 לתצהיר פרסטך); ואולם ארדינג מצידה התעלמה מדרישה זו במשך חודש ימים – ולבסוף, ביום 4/4/00 כתבה כי היא מסכימה שלא יועברו תוכניות כאמור, הגם שבדיעבד התברר כי במועד זה היא העבירה אותן זה מכבר ללקוח ההודי (ראו סעיף 8 למכתב, צורף כנספח נ לתצהיר השני של גבעתי). רק ביום 14/4/00 הודיעה ארדינג לשקבר באופן כוזב כי היא העבירה ללקוח ההודי, ממש בסמוך לאותו מועד, את התוכניות - לאחר שהחתימה אותו ביום 11/4/00 על מסמך סודיות (ראו מכתב נספח נב לתצהיר השני של גבעתי); ובהמשך היא גם שלחה לשקבר את הסכם הסודיות המדובר (נספח טו לתצהיר הראשון של גבעתי). הנה כי כן, הרושם הבלתי נמנע הוא שהסכם הסודיות מחודש אפריל 2000 הוא מסמך כוזב, שכל מטרתו היתה להסתיר מפני שקבר את העובדה כי תוכניות הייצור הועברו על ידי ארדינג ללקוח ההודי כבר זמן רב קודם לכן; ויודגש כי פרסטך התחמק במהלך חקירתו מליישב את הקושי הניכר בהתנהלותה של ארדינג כפי שפורט, ואף לא עלה בידו להסביר מה בין הסכם הסודיות מחודש פברואר 2000 להסכם הנוסף מחודש אפריל 2000 (ראו עדותו בעמ' 126 ש' 19 עד עמ' 127 ש' 20; בעמ' 128 ש' 7 עד עמ' 129 ש' 12; בעמ' 129 ש' 20 עד עמ' 130 ש' 6; ובעמ' 132 ש' 1-23). וזאת יש להבהיר: מסמך הסודיות, גם אלמלא היה כוזב, אינו מכשיר את מסירת התוכניות ללקוח ההודי – שהרי הדבר עומד בניגוד להוראות הסכם הזיכיון ושקבר התנגדה לכך באופן מפורש ונחרץ. יחד עם זאת, עצם הקושי שמעוררת התנהלותה של ארדינג בנוגע למסירת התוכניות ללקוח ההודי והחתמתו על מסמך הסודיות מעיד על כך שארדינג ביקשה להסתיר משקבר את מהלך התקשרותה עם הלקוח ההודי.

22. יש לדחות גם את נסיונה של ארדינג לראות בקבלת תשלום התמלוגים משום הסכמה מצידה של שקבר לכך שארדינג תבצע את העסקה עם הלקוח ההודי תוך כדי הפרת מערכת ההסכמים עם שקבר - שכן מעדותו של גבעתי, שהתרשמתי מאמינותו, ניכר כי גם במועד קבלת תשלום התמלוגים היתה נטושה בין ארדינג לבין שקבר מחלוקת נכבדה בנוגע לאופן ביצוע מכירת הפרקומט ללקוח ההודי, כאשר שקבר מצידה חזרה והבהירה כי לא תשלים עם הפרת מערכת ההסכמים שבין השתיים (ראו סעיפים 84-94 לתצהיר השני של גבעתי).

יוער בנקודה זו כי לצדדים גרסאות שונות בנוגע לשיעור דמי הזיכיון והתמלוגים המגיעים לשקבר, אם בכלל, בגין מכירת הפרקומט ללקוח ההודי – כאשר בהקשר זה כל אחד מהם מציע פרשנות אחרת להוראות הרלוונטיות בהסכם הזיכיון ובהסכם המתקן. ואולם, הדיון בסוגיה זו מתייתר – שכן ממילא הוכח כמפורט באריכות לעיל, כי ארדינג פעלה בניגוד למערכת ההסכמים שבינה לשקבר; ואין אפוא צורך ב"תימוכין" נוספים להפרתה של ארדינג את ההסכמים כאמור.

23. מן המקובץ עולה כי ארדינג הפרה באופן בוטה את מערכת ההסכמים שבינה לבין שקבר בהתקשרה בעסקה למכירת הפרקומט ללקוח ההודי בניגוד להסכמות שבינה לבין ארדינג, ומשכך נשמט היסוד מטענתה כי הודעת הביטול ניתנה על ידי שקבר שלא כדין. במצב דברים זה, ברי כי ארדינג אינה זכאית לפיצוי כלשהו מאת שקבר – ועל כן מתייתר הדיון הן בשאלת שיעורו של הנזק הנטען, והן בסוגיית אחריותו האישית הנטענת של גבעתי לנזק זה.

בטרם סיום אני מוצאת לנכון להוסיף ולומר, כי ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניי ניכר כי במועד ההתקשרות בין הצדדים האמינה ארדינג כי היא רוכשת משקבר זכויות ייצור, ובהמשך גם זכויות שיווק, של אמצאה פורצת דרך בתחומה – שאותה ניתן יהיה לשווק למדינות רבות ברחבי תבל, ובאמצעותה לגרוף רווחים עצומים. משכך, ארדינג השקיעה מאמצים ומשאבים כלכליים בייצור מתקן הבחינה והפרקומט הראשון, וייתכן שגם בשיווק הפרקומט במדינות שונות – כאשר לנגד עיניה המטרה הנכספת של פריצת הפרקומט לשוקי העולם. ואולם, ככל שהיא היתה מעוניינת בביצוע העסקה עם הלקוח ההודי, אשר כפי הנראה נראתה לה כצוהר לשוק גדול ורווחי – העובדה היא שלא היתה לה כל זכות שבדין להתקשר עם הלקוח ההודי ללא הסכמתה של שקבר לפרטי העסקה, שאין מחלוקת שהם מנוגדים להבנות שביסוד מערכת ההסכמים שבין ארדינג לשקבר, ובוודאי שלא היתה רשאית לפעול מאחורי גבה של שקבר בעניין זה כפי שעשתה.

סוף דבר
24. התוצאה היא שהתביעה נדחית, וכך אני מורה.

ארדינג תשלם לשקבר ולגבעתי הוצאות משפט, וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 50,000₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל, בגין הוצאות משפט ממועד הוצאתן ובגין שכר טרחת עורך דין ממועד פסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול הסכם פשרה

  2. ביטול חוזה הפצה

  3. ביטול הסכם פיתוח

  4. הסכמה לביטול חוזה

  5. ביטול הסכם דברים

  6. ביטול הסכם זיכיון

  7. ביטול הסכם מייסדים

  8. הזכות לביטול חוזה

  9. ביטול חוזה עקב כפיה

  10. ביטול הסכם שנחתם בלחץ

  11. השבה לאחר ביטול חוזה

  12. ביטול חוזה למכירת משק

  13. ביטול הסכם פרסום שלטים

  14. ביטול חוזה במהלך המשפט

  15. ביטול הודעת ביטול חוזה

  16. ביטול הסכם החלפת חלקות

  17. ביטול הסכם למכירת מגרש

  18. ביטול הודעה על ביטול חוזה

  19. ביטול הסכם פשרה מחמת עושק

  20. ביטול חוזה מקרקעין בעל פה

  21. ביטול הסכם הצטרפות למועדון

  22. ביטול חוזה עקב חולשה שכלית

  23. ביטול הסכם סילוק חוב ארנונה

  24. ביטול הסכם פשרה בתיק פלת''ד

  25. ביטול הסכם פשרה עם חברת ביטוח

  26. תביעה לביטול הסכם להעברת נכס

  27. ביטול חוזה עקב מות בן משפחה

  28. ביטול הסכם בגלל חשד לקנוניה

  29. ביטול הסכם פשרה אחרי 5 שנים

  30. ביטול הסכם בנושא הסדר תשלומים

  31. ביטול חוזה קניית דירה בארה''ב

  32. ביטול חוזים אישיים עם עובדי אגד

  33. הודעה על ביטול הסכם תוך זמן סביר

  34. פיצויים מוסכמים - תוצאות של ביטול חוזה

  35. ביטול חוזה תוך זמן סביר עקב כפיה

  36. הודעה על ביטול הסכם שלא נעשתה כדין

  37. ביטול חוזה עקב דרישה כספית מוגזמת

  38. ויתור בהתנהגות על הודעת ביטול הסכם

  39. אי מסירת הודעת ביטול חוזה במשך זמן רב

  40. נדחתה תביעה נגד נטוויז'ן לביטול הסכם

  41. ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס''ד

  42. ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה

  43. ביטול הסכם בעל פה לתקופה בלתי קצובה

  44. האם ביטול הסכם מבטל את כל סעיפי ההסכם

  45. השבה מחמת ביטול הסכם עקב פגם בכריתתו

  46. ביטול הסכם קומבינציה על ידי בית המשפט

  47. ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין

  48. ביטול הסכמה לביצוע שינויים בדירה בבית משותף

  49. ביטול הסכם לתקופה בלתי קצובה עקב מיצוי תכלית

  50. נדחתה תביעה לביטול "הסכם פיקטיבי" לטענת המבקשת

  51. חוסר אפשרות של הבנק לממש משכון בגלל ביטול חוזה

  52. ביטול הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה

  53. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון