הארכת מועד לתשלום פסק דין מוסכם

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד לתשלום כספים בפסק דין מוסכם: לפני בקשה דחופה להארכת המועד להפקדת תשלומים (להלן:-"הבקשה"), כמפורט להלן בהחלטה זו. 1. רקע המבקשים הם בעלי הזכויות במשק מספר 224 ברחוב הדקל 14 במושב ניר צבי (להלן:-"המשק"). ביום 2.9.08 התקשרה המשיבה בחוזה מכר לרכישת זכויות המבקשים במשק בתמורה לסך של 4,000,000 ₪ שישולמו בתשלומים חלקיים פרושים על פני שנה עד ליום פינויו של המשק בתאריך 15.8.09 (להלן:-"החוזה"). לשיטת המשיבה, כשלושה שבועות לאחר חתימת ההסכם פנה המבקש לבעלה והודיע לו שבשל סכסוך פנימי שנתגלע בין ילדיו המתגוררים במשק, אין ביכולתו לעמוד בחיוביו למסירת המשק, כמתחייב בחוזה במועד שנקבע לכך, וזאת לאחר שהמשיבה שילמה כבר שני תשלומים מסך סכום התמורה. נוכח האמור הגישה המשיבה נגד הנתבעים כתב תביעה ובקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד בהם נתבקשו צו מניעה קבוע האוסר על המבקשים לבצע כל דיספוזיציה במשק, צו המורה למבקשים לבצע את הוראות החוזה, להורות על חיובם של המבקשים בפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה וכן מינוי בא כוחה של המשיבה ככונס נכסים לביצוע הוראות החוזה. המבקשים הגישו כתב הגנה בו טענו, בין היתר, שהתובענה הוגשה בטרם עת מהטעם שלא נתבצעה כל הפרה מצידם, שהרי מועד פינוי המשק טרם הגיע נכון ליום הגשת התובענה. כמו כן נטען שהמבקשים הסכימו לביטול העסקה והשבת הכסף ששולם כמו גם תשלום הפיצוי המוסכם, אלא שסכום זה לא מצוי בידיהם ועל כן פנו לבנק למשכנתאות בבקשה למתן הלוואה. לשיטת המבקשים, דווקא המשיבה היא שחזרה מההסכמה לביטול החוזה. בדיון שהתקיים לפני ביום 14.6.09 הסכימו הצדדים שהחוזה ייחשב כמבוטל בכפוף להשבת כספי המשיבה בסך 1,000,000 ₪ תוך 45 ימים ובמקביל יופקד סכום של 300,000 ₪ שיוותר בקופת בית המשפט עד למתן פסק דין בתביעה שתגיש המשיבה נגד המבקשים בגין נזקיה, אם זו תוגש תוך 60 יום (להלן:-"הכספים"). כן נקבע שאם לא יעבירו המבקשים סכומי כסף אלו ייחשב החוזה כתקף והמשיבה תהא זכאית לנקוט כל הליך למימושו. להסכמה זו נתתי תוקף של פסק דין. ביום 26.7.09 הגישו המבקשים בקשה דחופה להארכת המועד להפקדת התשלומים, זו הבקשה דנן, לה הוגשו תגובות. זימנתי את הצדדים לדיון לפני ליום 16.8.09 אך ב"כ הצדדים הגישו בקשה בה טענו שאין באפשרותם להופיע לדיון וביקשו שתינתן החלטה בהעדר הצדדים. נוכח האמור הגיעה העת ליתן החלטה. 2. טיעוני הצדדים המבקשים הגישו בקשה לקונית ביותר, אותה לא תמכו בתצהיר, בה נטען שהמועד להשבת הכספים למשיבה, על פי הסכמת הצדדים, אמור להסתיים בתאריך 30.7.09, היינו ארבעה ימים לאחר הגשת הבקשה. לטענת המבקשים, מיום מתן פסק הדין ועד ליום הגשת הבקשה עמלו הם בנסיונות לגיוס הכספים ואף פנו לבנקים שונים לצורך קבלת הלוואה. כן פנו הם לחברה העוסקת במתן שירותי הלוואות ומשכנתאות אך זו טרם השיבה לבקשתם למתן ההלוואה וקיים החשש שאף אם תאושר ההלוואה יהיה זה במועד מאוחר למועד עליו הוסכם בפסק הדין. נוכח האמור עתרו המבקשים להאריך את המועד להעברת הכספים ב-21 ימים נוספים, היינו עד ליום 20.8.09. לשיטתם, בקבלת הבקשה לא יגרם כל נזק למשיבה. המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה בטענה שזהו ניסיון נוסף חסר תום לב מצידם של המבקשים לגרום לה נזק ולאלצה לחזור בה מהעסקה לרכישת המשק. ביתר פירוט, מבקשת המשיבה לדחות הבקשה בהעדר תצהיר המפרט את נסיונות המבקשים להשגת הכסף, כטענתם. לטענת המשיבה, אף מהמסמך שצורף לבקשה לא עולה שקיים סיכוי ממשי לקבלת הכספים אלא כל עניינו פנייה נוספת של המבקשים לקבלת אשראי, שאינה שונה מפניות קודמות שביצעו בעבר ונדחו. כמו כן, הבקשה הוגשה באיחור ניכר, ימים ספורים לפני תום המועד להעברת הכספים, שעה שכל העובדות בבקשה היו ידועות למבקשים מבעוד מועד. זאת ועוד, על פי החוזה, נקבע מועד פינוי המשק ליום 15.8.09 ואם תתקבל הבקשה תמצא המשיבה במצב קשה מנשוא בו אין היא יודעת האם עתידה היא לקבל לידיה את המשק ולהתגורר בו כאמור בחוזה או שמא עליה לעבור להתגורר במקום אחר, וזאת לאחר שמכרה כבר את ביתה תוך הסתמכות על העסקה דנן. מה גם שהמבקשים לא מצביעים על נסיבות חדשות שמנעו מהם השבת הכספים. לבסוף, מציינת המשיבה שעל המשק רובצת משכנתה בפיגור אותה לא משלמים המבקשים משך תקופה ארוכה, לה מתוספת בכל יום ריבית פיגורים גבוהה, והבנק אף הודיע שבכוונתו לפעול למימוש המשכון. נוכח האמור אין להישמע לטענת המבקשים שבקבלת הבקשה לא יגרם כל נזק למשיבה. בתגובתם לתגובת המשיבה חוזרים המבקשים ומתארים כיצד מיום מתן פסק הדין עשו כל שביכולתם להשגת הכספים אך נסיונותיהם לא צלחו. עם זאת, עד למועד הגשת הבקשה, סברו שיצליחו לגייס את הכספים ועל כן הגישו הבקשה אך עתה ולא במועד מוקדם יותר. ממשיכים המבקשים וטוענים שחברת TIM, אליה פנו לקבלת הלוואה בסך 3,950,000 ₪, אישרה את בקשתם לקבלת הלוואה ונראה שכבר בימים הקרובים עתידים הם לקבלה ואזי יוכלו להעביר את הכספים בהתאם לפסק הדין. 3. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובתגובה לתגובה החלטתי לדחות את הבקשה. סמכותו של בית המשפט להאריך מועד תשלום עליו הסכימו צדדים, והסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין, היא חלק מ'סמכותו הטבועה' של בית המשפט שמטרתה ליצור, במקרים נדירים, כלים פרוצדורליים שיבטיחו אי ניצול לרעה של ההליכים בבית המשפט ומניעת אי צדק בולט העלול לנבוע מקביעת מועדים לעשיית פעולה שנקבעה בפסק הדין. וכפי שהטיב לתאר זאת כב' שופט מצא בע"א 230/87 יצחק שקולניק נ' יגאל זכאי, פ"מ מו(3) 285, 279 (1992): "סמכותו של בית המשפט להאריך מועד לעשיית דבר שנקבע בפסק דינו הוכרה בע"א 597/72 ובד"נ 22/73.... אך כשם שראוי לו לבית המשפט שלא להרתע מעשיית שימוש בסמכותו הטבועה, במקרה נסיבותיו מחייבות זאת, כך מוטל עליו להשמר מפני עשיית שימוש בסמכות האמורה במקרה שבו אין ההמנעות מכך מובילה לאי צדק ברור ובולט. ראוי לזכור, שבעצם השימוש בסמכות האמורה יש משום פגיעה בעקרונות הכלליים המקובלים. כך, למשל, הארכת מועד למילוי חיוב, שנקבע בפסק דין, פוגעת בעקרון הסופיות של פסק הדין. תוצאה מסתברת מן הניגוד הזה היא ש"יש מקום להאריך מועד לעשיית דבר, שנקבע בפסק דין סופי, רק במקרים נדירים ביותר, כאש הפגיעה בצדק, היוצאת מאי העתרות לבקשה, היא קשה ובולטת... על רקע זה נתגבש הכלל, כי רק במקרים מיוחדים וחריגים, ובהתקיים נסיבות כבדות משקל ויוצאות דופן, רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו האמורה... בטרם ישקול בית המשפט עשיית שימוש בסמכות האמורה, עליו להיווכח, שבמקרה שלפניו מתקיימים שני תנאים כאחד: שמחדלו של החייב למלא את חיובו בעתו אכן נבע מכורח נסיבות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין ושלא היו בשליטתו: ושאם לא תוענק לחייב ארכת חסד, למלא באיחור את המוטל עליו, ייגרם אי-צדק בולט וברור"(הדגשות שלי- ה.ג.). לבסוף מגיע כב' השופט מצא למסקנה הבאה: "אמור מעתה, שהסמכות הטבועה להעניק ארכת חסד נתונה לבית המשפט, באורח חריג לכלל הרגיל, גם אם התנאי של אונס נסיבות איננו מתקיים כל צורכו, ובלבד שהענקת הסעד דרושה ל"מניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עמן". גם כב' שופט אור ברע"א 9351/96 עמנואל איזיקוביץ נ' ציפורה גלר (לא פורסם, ניתן ביום 19.3.97) התייחס לסוגייה וקבע: "צודקים המבקשים בטענתם כי לבית המשפט קמא סמכות טבועה להאריך מועד לביצוע חיוב שנקבע בהסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין... הבקשה מלמדת כי הסיבה לאי קיום הסכם הפשרה במועדו נעוצה בכך שהמבקשים לא הצליחו לגייס במועד את סכום הכסף הנדרש לשם ביצוע התשלום. עובדה זו, כשלעצמה, אינה יכולה להחשב אי עשייה הנובעת מסיבות שלא היתה למבקש שליטה עליהן. לפיכך, על פי ההלכה הפסוקה, אין היא מצדיקה, מתן הארכת מועד" (הדגשות שלי- ה.ג.). (ב) ענינינו רואות, שטענת המבקשים שלא עלה בידם לגייס את מלוא הכסף במועד שנקבע לכך בפסק הדין המוסכם אינה מצדיקה קבלת הבקשה להארכת מועד. ואף למעלה מכך- משלא תמכו המבקשים את הבקשה בתצהיר, דין טענותיהם באשר לנסיונותיהם להשגת הלוואות הן מבנקים שונים הן מחברה העוסקת במתן שירותי הלוואות ומשכנתאות - להידחות. (ג) זאת ועוד. הבקשה דנן הוגשה כה סמוך לתום מועד העברת הכספים, כארבעה ימים טרם סיומו של מועד זה ולאחר שחלפו כבר למעלה מארבעים ימים ממתן פסק הדין המוסכם, והכל ללא שסיפקו המבקשים הסבר המניח את הדעת מדוע התעכבו עד עתה. כל שנטען על ידי המבקשים בהתייחס לכך ניתן למצוא בתגובתם לתגובת המשיבה, באלו המילים:"... ואכן האמינו כי עד למועד שנקבע יספיקו לקבל את הסכומים הדרושים להפקדה על פי פסק הדין."- בכך אין די בכדי לנמק מדוע הגישו הבקשה אך עתה. החלטתי זו מקבלת משנה תוקף נוכח העדרו של כל הסבר מצידם של המבקשים לקיומן של נסיבות חדשות שלא היו ידועות להם מבעוד מועד, כאלו שעשויות היו להצדיק טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד. כמו כן הבקשה נעדרת פירוט לאילו בנקים פנו המבקשים, מתי נעשו פניות אלו וצירופן של הפניות שנעשו בכתב לבנקים השונים וסירובם של בנקים אלו לאשרן. (ד) נוכח האמור לעיל, שעה שאין הנסיבות שתוארו בבקשה נחשבות כאי עשייה הנובעת מסיבות מחוץ לשליטתם של המבקשים, אני מוצאת שאין הצדקה לקבל את הבקשה ולהותיר את המשיבה משך זמן נוסף ללא שיושבו לה הכספים אותם שילמה במועדים שנקבעו בחוזה. סוף דבר אני דוחה את הבקשה. איני עושה צו להוצאות. הארכת מועדפסק דין מוסכם