קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מעצר הברחת שוהים בלתי חוקיים (שב"חים): 1. לפני בקשה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם ב-ת"פ 441/09. המדובר בכתב אישום הכולל 14 אישומים שעניינם "תעשיה" של הברחת שב"חים, שהיו מעורבים בה כל המשיבים במועדים שונים בחודש ספטמבר 2009. עוד כולל כתב האישום אישומים בעבירות נוספות נגד המשיב 1. 2. ביתר פירוט, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום שירת המשיב 1 כמפקד צוות בפלוגה נ"ו של מג"ב, המהווה אחת מיחידות עוטף ירושלים. במסגרת תפקידו שימש, בין היתר, כמפקד מחסום שועפאט ומחסום ראס חמיס (להלן: המחסומים). המשיבים 2 עד 4 הם תושבי בית חנינא ומחנה הפליטים שועפאט, אשר על-פי האמור בכתב האישום עסקו בהברחת שב"חים לישראל, תמורת כסף (כ-250 ₪ מכל שב"ח שהעבירו). המשיבים 2 עד 4 חברו למשיב 1, כך שפעלו עימו לצורך ביצוע הברחות השב"חים במחסומים, תמורת מתן שוחד. הארבעה נהגו לתאם מראש בשיחות טלפון רבות מועדים מדוייקים בהם יגיעו המשיבים 2 עד 4 עם השב"חים המוברחים אל אחד המחסומים בהם עובד המשיב 1, והלה עידכן אותם לגבי נתיב הבידוק במחסום שבו יהא כדי שיוכל לאפשר את המעבר במחסום ללא בדיקה. על-פי האמור בכתב האישום, פעמים רבות התנדב המשיב 1 להחליף חיילים או שוטרים אשר היו אמורים להיות מוצבים באותם נתיבי בידוק שלגביהם תוכננה העברת השב"חים. באופן זה עברו השב"חים את המחסומים ללא בידוק בטחוני ונכנסו לתחומי ישראל. האישום הראשון בכתב האישום מיוחס למשיבים 1 ו-2, ועל פי האמור בו, ביום 11.9.09 בשעות הערב הבריחו באופן שתואר שתי שב"חיות דרך אחד המחסומים. תמורת ההברחה קיבל המשיב 1 מן המשיב 2 סך של 100 ₪. בגין אישום זה מואשמים המשיבים בעבירות של סיוע לעבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) וסעיף 31 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל. המשיב 1 מואשם גם בעבירות של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין ומרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, ואילו המשיב 2 מואשם גם בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין. האישום השני מיוחס למשיבים 1 ו-4 ומתייחס ליום 12.9.09. על-פי האמור בכתב האישום, פעלו המשיבים להברחת שב"ח באופן שתואר, ואולם בשל טעות הסיע משיב 4 את השב"ח אל מסלול בדיקה אחר. במהלך הבדיקה, התברר שהשב"ח נושא תעודת זהות מזויפת, והוא נעצר. המשיב 4 נמלט מן המחסום כאשר תעודת הזהות שלו נותרה בידי החייל הבודק. האירוע הועבר לטיפול מפקד המחסום, וכחלק מן הטיפול בו קיבל המשיב 1 לידיו את התעודה המזויפות שנשא השב"ח, את תעודת הזהות של משיב 4 וכן את מכשיר הטלפון הנייד של השב"ח. המשיב 1 הסתיר את תעודת הזהות של המשיב 4 ולא העביר אותה להמשך טיפול חקירות עוטף ירושלים, ובשלב מאוחר יותר השיב אותה לידי המשיב 4. אשר למכשיר הטלפון של השב"ח, מחק המשיב 1 ממכשיר הטלפון את מספרי הטלפון של המשיבים 2 ו-3, כל אלה בכוונה למנוע או להכשיל את הליך בירור הברחת השב"ח. בגין מעשים אלה מואשמים המשיבים 1 ו-4 בעבירה של נסיון לסייע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל והסעה שלא כדין. המשיב 1 מואשם גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין (שני מקרים) ובעבירה של מרמה והפרת אמונים. האישום השלישי מיוחס למשיבים 1 ו-2, ומתייחס ליום 17.9.09 בשעות הבוקר. על-פי האמור באישום זה, הועברה שב"חית דרך אחד המחסומים באופן הפעולה שתואר לעיל. בגין מעשים אלה, הואשמו המשיבים בעבירות של סיוע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל והסעה שלא כדין, ואילו המשיב 1 הואשם גם בעבירה של מרמה והפרת אמונים. האישום הרביעי מיוחס למשיבים 1, 2 ו-3 ומתייחס ליום 20.9.09 בשעות הערב. על-פי האמור באישום זה, פעלו המשיבים להברחת 16 שב"חים דרך אחד המחסומים, בשתי קבוצות, אשר הועברו בזו אחר זו. הקבוצה הראשונה הגיעה ברכבו של המשיב 2 והקבוצה השניה הגיעה ברכבו של המשיב 3, זמן קצר לאחר מכן. תמורת ההברחה האמורה קיבל המשיב 1 מן המשיבים 2 ו-3 סכום של 800 ₪. בגין מעשים אלה מואשמים המשיבים בעבירות של סיוע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל והסעה שלא כדין. המשיב 1 מואשם גם בעבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים, ואילו המשיבים 2 ו-3 מואשמים גם בעבירה של מתן שוחד. האישום החמישי מיוחס למשיבים 1, 2 ו-3 ומתייחס ליום 23.9.09 בשעות אחר הצהרים. על-פי האמור באישום זה העביר המשיב 1 באחד המחסומים שתי קבוצות של חמישה שב"חים בכל קבוצה, אשר הגיעו למחסום בזו אחר זו (לא ברור אם הגיעו ברכב או ברגל). בגין מעשים אלה מואשמים המשיבים בעבירה של סיוע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל, ואילו המשיב 1 גם בעבירה של מרמה והפרת אמונים. האישום השישי מיוחס למשיבים 1 ו-3 ומתייחס ליום 23.9.09 בשעות הערב. על-פי האמור באישום זה העביר המשיב 1 באחד המחסומים קבוצה של שבעה שב"חים אשר הגיעה למחסום (לא ברור אם הגיעו ברכב או ברגל), תמורת סך של 350 ₪ שקיבל מהמשיב 3. בגין מעשים אלה מואשמים המשיבים 1 ו-3 בעבירה של סיוע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל, המשיב 1 מואשם גם בעבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים, ואילו המשיב 3 מואשם גם בעבירה של מתן שוחד. האישום השביעי מיוחס למשיבים 1 ו-3 ומתייחס ליום 24.9.09 בשעות הערב המאוחרות. על-פי האמור באישום זה, הועברו באחד המחסומים 40 שב"חים באמצעות רכב בו נהג המשיב 3. המשיב 1 קיבל תמורת ההעברה סך של 1,500 ₪. בגין מעשים אלה מואשמים המשיבים בעבירות של סיוע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל והסעה שלא כדין. המשיב 1 מואשם גם בעבירה של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים, ואילו המשיב 3 מואשם גם בעבירה של מתן שוחד. האישום השמיני מיוחס למשיבים 1, 3 ו-4 ומתייחס לאותו יום, 24.9.09, בשעה מאוחרת יותר בלילה, ביחס להברחתם של 40 שב"חים. על-פי תיאום מוקדם בין המשיבים, המשיב 4 עבר במחסום במכונית ריקה, ולאחר מכן עברו את המחסום שתי מכוניות נהוגות על-ידי אחרים ובהן הוברחו השב"חים. תמורת העברת השב"חים קיבל המשיב סך של 2,000 ₪ מן המשיב 3. בגין מעשים אלה הואשמו המשיבים בעבירות של סיוע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל והסעה שלא כדין. המשיב 1 הואשם גם בעבירה של קבלת שוחד ומרמה והפרת אמונים, ואילו המשיבים 3 ו-4 הואשמו בעבירה של מתן שוחד. האישום התשיעי מיוחס למשיבים 1, 3 ו-4 ומתייחס ליום 25.9.09, קצת לאחר חצות. על-פי האמור באישום זה העביר המשיב 1 באחד המחסומים 12 שב"חים באמצעות שני כלי רכב בהם נהגו המשיבים 3 ו-4, תמורת סך של 600 ₪ ששולם לו על-ידי המשיב 3. בגין מעשים אלה הואשמו המשיבים בעבירות של סיוע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל והסעה שלא כדין. המשיב 1 הואשם גם בעבירה של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים, ואילו המשיבים 3 ו-4 הואשמו בעבירה של מתן שוחד. האישום העשירי מיוחס למשיבים 1 ו-4 ומתייחס לשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום, 25.9.09. על-פי האמור באישום זה העביר המשיב 1 באחד המחסומים 14 שב"חים ברכב שהיה נהוג על-ידי המשיב 4, תמורת סך של 500 ₪. בגין מעשים אלה הואשמו המשיבים בעבירות של סיוע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל והסעה שלא כדין. המשיב 1 הואשם גם בעבירה של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים, ואילו המשיב 4 הואשם גם בעבירה של מתן שוחד. האישום האחד עשר מיוחס למשיבים 1 ו-3 ומתייחס ליום 29.9.09 בשעות הבוקר. על-פי האמור בכתב האישום, העביר המשיב 1 באחד המחסומים 80 שב"חים אשר הגיעו למחסום בשלושה כלי רכב, אשר באחד מהם נהג המשיב 3. בגין מעשים אלה הואשמו המשיבים בעבירות של סיוע לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל והסעה שלא כדין. המשיב 1 הואשם גם בעבירה של מרמה והפרת אמונים. האישום השנים עשר מיוחס למשיבים 1 עד 4, ועל פי האמור בו בחודשים יולי עד ספטמבר 2009 קיבל המשיב 1 מן המשיבים 2 עד 4 טובות הנאה שונות, ובהן שימוש בכלי הרכב של המשיבים 2 ו-3 לצורך נסיעה לכפרו סג'ור שבצפון, חולצות, ראשי נרגילה, שתיה קלה וסיגריות. בגין מעשים אלה הואשם המשיב 1 בעבירה של לקיחת שוחד, ואילו המשיבים 2 עד 4 בעבירה של מתן שוחד. האישום השלושה עשר מתייחס למשיב 1 בלבד, ועל פי האמור בו בשלושה מועדים שונים (בימים 13.9.09, 16.9.09 ו-24.9.09) מסר למשיבים 2 ו-3 מידע אודות פעילות כוחות הבטחון שנועדה לסכל הברחת שב"חים בגזרה. באישום זה מואשם המשיב בעבירה של גילוי בהפרת חובה לפי סעיף 117(א) לחוק העונשין. האישום הארבעה עשר מתייחס לעבירות בנשק ומיוחס למשיב 1 ולנאשם 5 בכתב האישום. על-פי האמור באישום זה, ביקש הנאשם 5, תושב הכפר סג'ור בו מתגורר המשיב 1, מן המשיב 1, להשיג עבורו רימון הלם. ביום 29.9.09, לבקשת נאשם 5 שישיג לו בדחיפות רימון הלם, גנב המשיב 1 רימון הלם שנשא באפודו במסגרת תפקידו. בגין מעשים אלה מואשם המשיב 1 בעבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 293(2) לחוק העונשין, עסקה בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין ומרמה והפרת אמונים. 3. המשיבים לא חלקו על התקיימותן של ראיות לכאורה. ב"כ המשיב 1 טען בדיון מיום 13.10.09, כי קיים פער בין עוצמת הראיות הלכאוריות לבין הדרך שבה הוצגו בכתב האישום, אך לא התייחס לענין זה בהמשך. 4. לקראת הדיון הבא, ביום 5.11.09, ערך שירות המבחן תסקיר מעצר אודות ארבעת המשיבים. על-פי האמור בתסקיר בעניינו של המשיב 1, המדובר באדם בן 26, נשוי ואב לילדה בת שנתיים, אשר התגייס כשוטר למג"ב בחודש מרס 2008. שירות המבחן התרשם כי המדובר באדם צעיר, בעל קווי אישיות ילדותיים ובלתי בשלים, אשר מבטא שאיפות לניהול אורח חיים תקין, אך קיים פער בין הצהרותיו מזה לבין יכולותיו ואורח חייו בפועל. באופן כללי לא התרשם שירות המבחן מקיומם של דפוסי חשיבה והתנהגות עברייניים מגובשים. הרקע לביצוע העבירות הוא מצבה הכלכלי של משפחת המשיב וסברתו כי פנייה לעזרה לאביו תתפרש כהוכחה לכשלונו. המשיב ביטא מצוקה קשה במעצרו ותחושת בושה כלפי משפחתו, במיוחד ביחס לאביו המשמש בתפקיד בכיר במג"ב. שירות המבחן בחן את הערבים שהוצעו על-ידי המשיב ומצא כי אביו, סבו, דודו ושני בני דוד יכולים להיות ערבים ראויים. סופו של דבר, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר בבית המשפחה בכפר סג'ור בפיקוח הערבים המוצעים, בתוספת העמדתו בפיקוח קצין מבחן למשך חצי שנה. על-פי האמור בתסקיר בעניינו של המשיב 2, המדובר באדם בן 34, נשוי ואב לשני ילדים, אשר התגורר עם משפחתו בדירה שכורה בבית חנינא. שירות המבחן התרשם, כי מדובר במי שסובל מקשיים רגשיים ואישיותיים, על רקע פטירת אביו בהיותו בגיל 10. המשיב נפלט מבית הספר בכיתה ו' ובמשך השנים לא הצליח לרכוש מקצוע ולהתמיד במסגרת תעסוקתית. המשיב ביטא בשיחה עימו תחושה של קורבנות, ושירות המבחן התרשם כי לאחרונה סבל ממצוקה כלכלית קשה בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים. שירות המבחן בחן את הערבים שהוצעו על-ידי המשיב והתרשם כי האם, האחים פתחי וסלים ואשת המשיב יכולים לשמש כערבים ראויים. עוד ציין שירות המבחן, כי למשיב שלוש הרשעות קודמות, שהאחרונה בהן היא בגין הסעת שב"ח שבוצעה בשנת 2002. סופו של דבר, שירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר בביתו בפיקוח הערבים, בתוספת העמדתו בפיקוח קצין מבחן למשך חצי שנה. על-פי האמור בתסקיר בעניינו של המשיב 3, המדובר באדם בן 29, נשוי ואב לשני ילדים אשר התגורר עם משפחתו במחנה הפליטים שועפאט ועבד לרוב כצבע באופן עצמאי. המשיב סיים 12 שנות לימוד, ובמהלך לימודיו עבד וסייע לאימו בפרנסת אחיו (הוריו התגרשו). למשיב שתי הרשעות קודמות, האחת משנת 2001 בגין עבירה של שוטטות והשניה משנת 2009 בגין עבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע. שירות המבחן התרשם, כי מדובר במי שהוא בעל כוחות ויכולות לתפקוד תקין בדרך כלל, אך נוטה לטשטש חלקים בעייתיים באישיותו ולמזער בעייתיות בהתנהגותו. שירות המבחן בחן את התאמתם של הערבים שהוצעו על-ידי המשיב ומצא את חמיו של המשיב, המתגורר בשכונת אל-טור, כערב ראוי בתוספת בני משפחה נוספים (אביו, אחיו מוחמד ואשת המשיב). שירות המבחן שלל את בית המשפחה כחלופה מתאימה בשל מיקומו ליד אחד המחסומים והמליץ על בית החם, בתנאי מעצר בית מלא, כחלופת מעצר בעניינו של המשיב 3. על-פי האמור בתסקיר בעניינו של המשיב 4, המדובר באדם בן 20 שנה, רווק, אשר עד למעצרו התגורר בבית אימו בשכונת שועפאט ועבד כצבע. המשיב בוגר 11 שנות לימוד, ולאחר מכן יצא לעבוד כדי לסייע בפרנסת משפחתו. זאת, לאחר שאביו החל לרצות עונש מאסר שנגזר עליו בגין עבירות סמים. שירות המבחן התרשם, כי המשיב נתון במצוקה עקב מעצרו. באישיותו קווים ילדותיים והוא מתקשה לקבוע גבולות פנימיים וחיצוניים להתנהגותו ולמעשיו, ואולם חוויית המעצר הביאה לרצון להתחיל בבדיקה עצמית באשר להתנהלותו הבעייתית. המשיב הביע חרטה וצער ולקח אחריות על מעשיו. שירות המבחן התרשם, כי חוויית המעצר השפיעה על המשיב באופן קשה ומרתיע, ולכן קיימת אך רמת סיכון בינונית להישנות העבירות. שירות המבחן בחן את התאמתם של הערבים שהוצעו על-ידי המשיב, דודיו מחמד ואמין והוריו, ומצאם מתאימים. סופו של דבר הומלץ על שחרורו של המשיב 4 לחלופת מעצר בבית הוריו, בהשגחת הערבים, בתוספת העמדתו בפיקוח קצין מבחן למשך חצי שנה. 5. ב"כ המבקשת ביקשה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים ולהימנע משחרורם לחלופות מעצר כפי שהמליץ שירות המבחן. לדבריה, בית המשפט העליון חזר וקבע כי מסוכנותן של העבירות של הכנסת שב"חים לתחומי המדינה אינה ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר, במיוחד כאשר המדובר במי שהפכו את ביצוע העבירות לאורח חיים ולמקור פרנסה עיקרי. בענייננו, מדובר באישומים המתפרשים על פני כחודש ימים, שבמהלכו הפכה העברת השב"חים במחסומים לעיסוקם העיקרי של המשיבים, באינטנסיביות רבה. כך במיוחד בנוגע למשיב 1, אשר אמור היה להתפרנס מעיסוקו כשוטר אך בפועל לא רק מנע העברת שב"חים במחסומים אלא עסק בכך וקיבל בתמורה אלפי ש"ח. לדבריה, המדובר במשיבים שהם חסרי מעצורים, הן פנימיים והן חיצוניים. עוד ציינה, כי העבירות שביצעו המשיבים לכאורה נעשו בתחכום רב. כך, למשל, באחד המקרים בשיחה שצותתה נשמע המשיב 1 אומר למשיב 3 להניח על חלונות הרכב קרטונים על-מנת שלא ניתן יהיה להבחין בשב"חים המועברים. לדברי ב"כ המבקשת, המדובר בעסק חי שהתנהל באמצעות הטלפון, כאשר בחלק מן המקרים בוצעו ההעברות של השב"חים באמצעות נהגים אחרים. ב"כ המבקשת התייחסה באופן פרטני לכל אחד מן המשיבים ושללה את האפשרות לשחררו לחלופה. אשר למשיב 1, הודגשו המעילה באמון וקבלת השוחד. עוד הוטעם, כי בנוסף לעיסוק בהעברת שב"חים, הואשם המשיב 1 גם בעבירה של שיבוש הליכי משפט, קבלת שוחד באופן כללי, גילוי בהפרת חובה, וכן - ולכך יש לייחס חומרה יתירה - בעבירות הקשורות בנשק ביחס לרימון ההלם. ב"כ המבקשת אישרה, כי הנאשם 5 בכתב האישום שוחרר ללא תנאים, ואולם ביקשה להבחין בין חלקם של השניים בביצוע העבירות. עוד נטען, כי אם ישוחרר המשיב 1 מן המעצר הוא עלול גם לשבש את הליכי המשפט בשל כך שרבים מן העדים הם שוטרים מחבריו. אשר למשיבים 2 עד 4, מחומר הראיות עולה כי הללו פעלו מול השב"חים כדי למנוע הלשנה והעברת מידע עליהם כמבריחים. עוד עמדה ב"כ המבקשת על כך שהמדובר בעניינם בחלופות הקרובות למקום ביצוע העבירות, והפנתה לכך כי לחלק מן הערבים שהוצעו ישנו רישום פלילי קודם (אחד המפקחים המוצעים על המשיב 2 ושלושה מן המפקחים המוצעים על המשיב 3). 6. ב"כ המשיבים טענו, איש איש עבור שולחו, כי ניתן לשחרורם לחלופות המעצר ששירות המבחן סמך עליהן את ידיו. ב"כ המשיב 1 טען, כי מסוכנותו של המשיב 1 היא נקודתית, במקום שירותו במחסומים, ומשיורחק משם לכפרו בצפון לא יוכל עוד לחזור ולבצע עבירות. למשיב אין עבר פלילי, והוא משתייך למשפחה נורמטיבית בעלת רקע בפעילות בטחונית, כך שניתן לסמוך על הערבים המוצעים כי יפקחו על ביצועם של כל התנאים המגבילים שיוטלו על-ידי בית המשפט. אשר לטיעון בדבר שיבוש הליכי משפט נאמר, כי המדובר בטיעון תיאורטי, במיוחד לנוכח הודאתו הנרחבת של המשיב 1. לסיכום נטען כי המדובר בחלופה אופטימלית, שיש בה כדי למנוע באופן מוחלט את המשך הסכנה לציבור, תוך העלאת המשיב על מסלול השיקום. ב"כ המשיב 2 הדגיש כי המדובר במעידה לפרק זמן קצר, וכי המשיב הודה בחקירתו ושיתף פעולה. אין המדובר בחלק מהתארגנות או ארגון, אלא בנסיון כושל להתפרנס. ב"כ המשיב 2 הטעים, כי הרשעותיו הקודמות של מרשו אין בהן כדי להשפיע על ההחלטה בעניינו וכי הרשעתו של אחד הערבים המוצעים היא בעבירה משנת 1996 בגינה נדון אך למאסר על תנאי. ב"כ המשיבים 3 ו-4 טען אף הוא, כי אין המדובר בהתארגנות או ב"רשת" וכי כל אחד מן המשיבים פעל לבדו. עוד נטען, כי אל מול המסוכנות הכללית הקיימת בעניינם של העוסקים בעבירות על חוק הכניסה לישראל יש לבחון את המסוכנות האינדיבידואלית, הן מבחינת העושה והן מבחינת המעשה. אשר לכך, המדובר במי שניתן לסמוך עליהם שיקיימו אחר תנאים מגבילים ובחלופות מעצר ראויות, ששירות המבחן, העוסק בהערכת מסוכנות ובבחינת חלופות, סמך את ידו עליהן. ב"כ המשיבים 3 ו-4 הדגיש, כי אין בענייננו עילת מעצר סטטוטורית, ואף נתון זה שוקל לזכותם של המשיבים. עד כאן טענות הצדדים. 7. בית המשפט העליון חזר וציין את המסוכנות הרבה הטמונה בפעילות שעניינה הכנסת שב"חים לשטח מדינת ישראל, במיוחד מקום שמדובר במי שהפך פעילות זו לאורח חיים ולמקור פרנסה עיקרי (ראו, למשל, בש"פ 10001/04 מדינת ישראל נ' אנזה , מיום 5.11.04; בש"פ 7985/09 חאלד נ' מדינת ישראל, , מיום 15.10.09; בש"פ 6779/09 אדריס נ' מדינת ישראל, , מיום 6.9.09, ורבים אחרים). ואולם, בית המשפט העליון הורה גם, כי יש לבחון את האפשרות לשחרר לחלופת מעצר כל אימת שבית המשפט מגיע למסקנה כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בדרך שיהא בה כדי לפגוע פחות בחירותו ולהימנע ממעצר ממש. אשר לענייננו, בחנתי בכובד ראש את האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופות המעצר שהוצעו ואשר שירות המבחן המליץ עליהן, ובכך לקבל את טענתם של כל הסניגורים כי ב"פירוק החבילה" והשמת כל אחד מן המשיבים במעצר בית, בהשגחת ערבים ראויים, ותוך קביעת תנאים מגבילים, יהא כדי למנוע הישנותן של העבירות. לפי טענה זו, יכולים המשיבים לבצע עבירות ולסכן את הציבור רק במחסומים וסביבותיהם, ומשייקבע כי יהיו מאחורי דלת מוברחת, בפיקוח ערבים ראויים, לא יוכלו עוד לסכן את הציבור במעשיהם. ואולם, לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות הענין, הגעתי לכלל מסקנה כי מסוכנותם של המשיבים לבטחון הציבור, כעולה מעובדות כתב האישום וממכלול נסיבות הענין, אינה ניתנת להפגה באמצעות שחרור לחלופה. במה דברים אמורים. על-פי האמור בכתב האישום, שאין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתו, עסקו המשיבים בפרק זמן של כחודש ימים בהעברת שב"חים במחסומים תמורת כסף. אין המדובר בהעברה של שב"ח באופן חד פעמי, אלא בפעילות שניתן לכנותה כ"תעשיה משומנת" של הברחת שב"חים. באחדים מן המקרים הועברו ביממה אחת קבוצות אחדות. מספר השב"חים שהועברו באופן זה מגיע לכ-200 איש, כאשר יש לזכור כי לכל אחד מהם לא היה אישור שהייה בישראל ולא נעשתה ולו בדיקה מינימלית בדבר תכלית כניסתו לגבולות המדינה. בחלק מן האישומים הוברחו קבוצות של עשרות שב"חים בהזדמנות אחת (למשל, באישומים 7, 8 ו-11). ניתן לתאר את מידת התכנון והתחכום הנדרשים למבצע שכזה, וזאת פעמים חוזרות, מידי יום. יש צורך בגיוס כלי רכב, תיאום עם כל השב"חים, גביית כספי התמורה, תיאומים חוזרים עם המשיב 1, היערכות לקראת סיכול אפשרי של הפעילות, וכיוצ"ב. תכיפות ביצוע העבירות ומספר השב"חים הרב שהועברו באופן זה, כאשר לכך מצטרפת העובדה כי מדובר בביצוע בחבורה, תוך חבירה מסוכנת מאין כמוה בין "אנשי השטח", המשיבים 2 עד 4, לבין המשיב 1, אשר הוצב במחסומים בין היתר כדי לסכל הברחת שב"חים, כל אלה מובילים לכלל מסקנה כי אין המדובר במעידה עבריינית שניתן למנוע את הישנותה באמצעות חלופת מעצר הכוללת מעצר בית ופיקוח. לכל האמור לעיל יש להוסיף את הנתון בדבר התמורה הכספית שנגבתה מכל אחד מהשב"חים שהועברו. בחלק מן המקרים קיבל המשיב 1 חלק מן התמורה עבור שירותיו, ובכך חומרה נוספת. עוד אציין, כי על-פי האמור בכתב האישום ובתסקיר שירות המבחן, התגייס המשיב 1 לפעילות של העברת השב"חים במחסומים תמורת בצע כסף (וכן שווה כסף), ובמהלך חודש ספטמבר 2009 גרף לכיסו באופן זה אלפי ש"ח. במסגרת החבירה למשיבים 2-4 לא היסס המשיב 1 אף למסור מידע בטחוני רגיש למשיבים 2 ו-3, ובאחת ההזדמנויות אף שיבש, לכאורה, הליכי משפט, בכך שמנע את המשך הטיפול בהעברת השב"ח שנכשלה על-ידי מחיקת מספרי הטלפון של המשיבים 2 ו-3 ממכשיר הטלפון של השב"ח שנתפס, ואי העברת תעודת הזהות של המשיב 4 (אישום 2). יש בנתונים אלה כדי להעיד עד כמה היתה מעורבותו של המשיב 1 בביצוע העבירות עמוקה ומסוכנת. איני סבורה כי בנסיבות אלה ניתן לדבר במסוכנות נקודתית, כדברי הסניגורים, אשר שינוי מקום ופיקוח יכולים לאיין אותה. המדובר במסוכנות בדרגה גבוהה הרבה יותר - כוללת ורוחבית - אשר לצערי רק מעצר ממש יוכל להבטיח את מיגורה. אכן, חלופות המעצר שהוצעו ביחס לכל אחד מן המשיבים יכולות היו להיות חלופות מעצר ראויות בנסיבות אחרות (בכפוף לאי התאמתם של אלו מן המפקחים בעלי רישום פלילי קודם), ואולם בנסיבות הענין שלפנינו הענין המרכזי הוא חוסר היכולת לתת אמון במשיבים עצמם, כי יקיימו אחר התנאים המגבילים ויימנעו מביצוע עבירות נוספות בעתיד. המשיבים גילו במעשיהם, כמפורט בכתב האישום וכמוכח בראיות לכאורה, מעורבות עמוקה בביצוע עבירות, בהיקפים ללא תקדים, וכאמור לעיל, תוך חבירה מסוכנת בין נציג שלטון החוק במחסומים לבין עבריינים, שפירותיה בביצוע לכאורה של עבירות שטמונה בהן סכנה עצומה לבטחון המדינה. תעוזתם העבריינית של שני הצדדים לעסקה - "נציגי" השב"חים אשר ההינו לפנות לשוטר מג"ב ולגייסו למיזם העברת השב"חים במחסומים, מזה; והמשיב 1, אשר נראה לכאורה כי מעל בתפקידו באופן החמור ביותר שניתן לתאר, תמורת טובות הנאה כספיות ואחרות, מזה, מצויה בדרגה כזו שרק מעצר יוכל לה. 8. במהלך גיבוש החלטה זו בחנתי את האפשרות להבחין בין עניינו של המשיב 4, שהוא צעיר המשיבים וללא עבר פלילי כלל, לבין עניינם של המשיבים האחרים, ואולם פסלתי אפשרות זו לאחר שנוכחתי לדעת שהמשיב 4 היה שותף לאישומים רבים וביחס לעשרות רבות של שב"חים שעברו במחסומים. 9. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. הארכת מעצרהסעת שב"ח (שוהה בלתי חוקי)מעצר