היתר המצאה לחו''ל עקב הפרת חוזה בישראל

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר המצאה לחו''ל עקב הפרת חוזה בישראל: 1. בפניי בקשה להורות על ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום שניתן במעמד צד אחד ביום 6/4/2009, במסגרת בש"א 7556/09 (להלן: "הבקשה להיתר המצאה"). העובדות הצריכות לעניין 2. המשיבה הינה חברה ישראלית העוסקת בשיווק וקידום מכירות איזורי של ציוד למערכות טלקומוניקציה המיוצרות על ידי המבקשת, שהינה חברה ציבורית שמקום מושבה במדינת קליפורניה. 3. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת החליטה להקים בישראל מרכז מכירות איזורי באמצעות הקמת חברה ישראלית. לצורך כך הוקמה המשיבה, בשנת 2001, על ידי מר יונתן כהן, ששימש כסמנכ"ל מכירות בינלאומיות אצל המבקשת. בתחילת העבודה המשותפת שילמה המבקשת את כלל הוצאות המשיבה, ולקראת שנת 2003, הוחלט כי המערכת ההסכמית בין הצדדים תשתנה, כך שהתשלום למשיבה יתבסס אך ורק על עמלות מכירה. לטענת המשיבה, במסגרת עבודתה היא השקיעה מאמצים ומשאבים רבים בקידום פרוייקט עם חברת בזק הישראלית, כל זאת במטרה להביא למכירת מוצרי המבקשת בהיקפים של מיליונים. המאמצים נשאו פרי והמבקשת זכתה בפרוייקט, שאמור היה להתפרס על פני מספר שנים, תוך שהמבקשת התחייבה כי העמלות בגין אספקת הציוד ישולמו לאורך כל חיי הפרוייקט. לטענת המשיבה, החליטה המבקשת להביא את ההסכם בין הצדדים לידי סיום בחוסר תום לב, בהודעה פתאומית ותוך סירוב לשלם את העמלות המגיעות על פי ההסכם, ומכאן התובענה למתן חשבונות. טענות הצדדים 4. טענתה העיקרית של המבקשת הינה כי בסיס התובענה הוא הסכם שנחתם במדינת קליפורניה, אשר קובע מפורשות בגדרו של ס' 15.6, כי חל עליו דין מדינת קליפורניה. המשיבה לא הוכיחה מהו דין מדינת קליפורניה וגם לא טענה לקיומו. לאור העובדה שעילת התביעה הנטענת מבוססת על הדין הישראלי, הרי שלא קמה עילת תביעה, ובהיעדרה - דין היתר ההמצאה להתבטל. כמו כן, לנוכח תניית ברירת הדין יש להורות על ביטול היתר ההמצאה. לחלופין, טוענת המבקשת כי לא התקיימו תנאי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א"). לדידה, הבקשה להיתר המצאה אינה באה בגדר אף לא אחד מסעיפי המשנה של התקנה, לא על פי לשונן ולא על פי הפרשנות בפסיקה. טענה שלישית הינה כי גם אם הבקשה הייתה מגלה עילה והיתה באה בגדר תקנות המשנה של תקנה 500, עדיין יש מקום להורות על ביטול היתר ההמצאה מן הטעם שמדובר בפורום לא נאות לבירור התובענה. 5. בתגובתה, מעלה המשיבה טענות חלופיות אחדות; ראשית, לבית משפט בישראל סמכות לדון בתביעה, מאחר שבוצעה המצאה כדין של כתב התביעה, לנציג המבקשת ששהה בישראל, תוך הסתמכות על לשון תקנה 482 לתקנות סד"א, כפי שפורשה בפסיקה. שנית, כי ההסכם שנחתם בין הצדדים לסכסוך אינו כולל תניית שיפוט מכל סוג (להבדיל מתניית דין). בהתייחס לתניית ברירת הדין נטען כי זו אינה קשורה לשאלת סמכותו של בית המשפט הישראלי, ואינה בגדר עובדה שיש חובה לגלותה. שלישית, תנאי תקנה 500 לתקנות סד"א התקיימו בענייננו. רביעית, בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון, משקלה של טענת פורום לא נאות, בעולם הגלובלי בו אנו חיים, הולך ופוחת, ומכלול הנסיבות ומירב הזיקות בתובענה הינם לפורום השיפוט הישראלי. ניהול עסקים חובקי עולם טומן בחובו גם את הסיכון להיתבע במדינות רבות. 6. המבקשת הגישה תשובה לתגובה, ובה חלקה על טענות המשיבה. דיון לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ומשלא נתבקשה חקירה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, שכן היתר ההמצאה ניתן כדין לאחר שהמשיבה מילאה אחר התנאים הנדרשים לקבלתו. מכאן שיש להותיר את היתר ההמצאה מחוץ לתחום על כנו, מן הטעמים המפורטים להלן. 8. על מנת שבית המשפט יתיר המצאה אל מחוץ לתחום, על המבקש לעבור שלוש משוכות מצטברות: האחת, להוכיח כי בקשתו עומדת באחת החלופות של תקנה 500 לתקנות סד"א; השנייה, להוכיח כי יש בידו עילת תביעה, והשלישית, תמיכת בקשתו בתצהיר לאימות העובדות המבססות עילת תביעה. הלכה היא, כי גם אם המבקש מילא אחר שלושת התנאים המצטברים, לא קנויה לו זכות לקבלת היתר המצאה, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. (ראה רע"א 5150/02 דר' משה ויינברג, עו"ד נ' קרון ביילס, עו"ד, פ"ד נח(2) 205). משמעות מתן היתר להמצאת כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט הינה, כי בית המשפט סבור כי הוא בעל סמכות לדיון בתובענה שהובאה בפניו, לאחר ששקל את כל השיקולים הנדרשים. היתר המצאה אל מחוץ לתחום לפי תקנה 500 9. המשיבה טוענת כי מתקיימים במקרה דנן תנאי תקנות 500(4)(א), 500(5) ו - 500(7) לתקנות סד"א הקובעות כדלקמן: "500. המצאה מחוץ לתחום השיפוט רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה: ... התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו, או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה: החוזה נעשה בתחום המדינה; ... תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה. ... התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה; ..." 10. בהתייחס לתקנה 500(4)(א), סבורני כי הדין עם המבקשת, שכן החוזה נחתם תחילה בישראל, ורק לאחר מכן נחתם בארצות הברית. חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. הקיבול במקרה דנן היה בארצות הברית, ולכן החוזה נכרת שם, ולא בישראל. על כן לא קיימת עילת המצאה לפי תקנה 500(4)(א). 11. מלשון תקנה 500(5) עולה כי אם החוזה הופר בתחומי המדינה, מהווה הדבר טעם למתן היתר המצאה לחו"ל. על בית המשפט להשתכנע, שהחיוב היה אמור להתבצע בתחום השיפוט המקומי. יפים לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 4501/05Delux Laboratories Inc נ' דה לקס הוליווד /ישראל-פילם אנד וידאו פרוססינג בע"מ ואח' , , תק-על 2005(4), 550 ,עמ' 552: "שלושה תנאי יסוד מציבה תקנה 500(5) לצורך מתן היתר המצאה: עצם קיומו של החוזה שנטען להפרתו; קיומה של הפרה; התרחשותה של ההפרה בתחום המדינה (טליה קונפינו-שר, סמכויות שיפוט על נתבע זר, 83). לפי לשונה הברורה של החלופה, כאשר הפרה מתבטאת באי ביצוע, די בכך שרק חלקו של החוזה אמור להתבצע על ידי הצד המפר בתחום השיפוט המקומי, וחלק זה לא בוצע ..." במקרה דנן, נטען כי הפרת החוזה באה לביטוי בכך שהמבקשת לא שילמה למשיבה את התמורה החוזית, תשלום שאמור היה להתקבל בישראל. המבקשת לא כפרה בכך שהתשלום לפי החוזה היה אמור להתבצע בישראל, והסתפקה בטיעון כי אין כל הגיון להסתפק בכך לצורך היתר המצאה לחו"ל, באשר בדרך זו לעולם יוכל תובע ישראלי להצדיק המצאה לחו"ל של תביעתו. אינני מקבל את טענת המבקשת. על פי לשונה ותכליתה, תקנה 500(5) חלה במקרה שבו הופר חיוב לשלם לתובע בישראל, כמו בעניננו (בהנחה שאכן הופר חיוב כזה, הנחה שתתברר בשלב שמיעת הראיות). כתב התביעה, מתבסס בין היתר על הפרות לכאורה של ההסכם שבוצעו על ידי המבקשת. מבלי להיכנס בשלב זה לעובי הקורה, די בכך שאציין כי על פי ההסכם המבקשת התחייבה לשלם למשיבה עמלות בגין מכירות, והתשלום אמור היה להתקבל בחשבונה של המשיבה בישראל. כך פעלו הצדדים עד להודעת המבקשת על סיום ההתקשרות בין הצדדים. 12. לנוכח קיומה של עילת המצאה לפי תקנה 500(5), אין צורך לדון בקיומה של עילת המצאה לפי תקנה 500(7). קיומה של עילת תביעה 13. התנאי השני לשם קבלת היתר המצאה מחוץ לתחום הוא כי בית המשפט יתרשם שעומדת למבקש עילת תביעה טובה. אין צורך בהוכחת עילת תביעה וודאית, ודי בכך שיוכח כי על פני הדברים קמה עילת תביעה לכאורה, מבלי שבית המשפט ייכנס לעובי הקורה בבחינת הסכסוך גופא. 14. המבקשת טוענת כי התביעה נעדרת עילה, שכן לא הוכח תוכנו של הדין במדינת קליפורניה. אינני מקבל טענה זו. אם אכן מדובר בחוזה שהופר, יש להניח כי גם במדינת קליפורניה הכלל הוא שיש לכבד חוזים. מכל מקום, כל זמן שלא הוכח תוכנו של הדין הזר, זכאית המשיבה ליהנות מ"חזקת שיוון הדינים" לפיה קמה חזקה שתוכנו של הדין הזר זהה לתוכנו של הדין הישראלי. יפים לעניין זה דברי כב' השופט גולדברג בד"נ 1558/94 ויקטוריה נפיסי נ' סימנטוב נפיסי, פ"ד נ(3), 573 : "...החלת הוראת דין הפורום, מכוח חזקת שיתוף הדינים, אינה ביטוי להכרה שמעמדו הייחודי של דין הפורום, אלא היא נגזרת מן ההנחה כי הוראות דין הפורום הינן בבואה לעקרון אוניברסלי המקובל בכל מדינות תרבות..." אני סבור כי בשלב מקדמי זה, הנטל להוכחת תוכנו של הדין הזר הוא על מי שטוען לקיומו, קרי, על המבקשת. משלא הוכיחה המבקשת את תוכנו של הדין הזר, ויותר מכך, שלפי הדין הזר לא הפרה את החוזה עם המשיבה, אין מקום לקבוע כי התביעה נעדרת עילה. אינני סבור כי ניתן לפרש את פסק הדין בענין נפיסי הנ"ל באופן בו מפרשת אותו המבקשת, קרי, באופן שמטיל את הוכחת תוכנו של הדין הזר דווקא על מי שתובע מכוחו של הדין הישראלי. כל שנאמר בהקשר זה בפסק הדין נפיסי הנ"ל הוא שמי שמבקש לסמוך על הדין הזר, יכול ליהנות מחזקת שויון הדינים אם יצביע על מקור משותף לשתי מערכות הדינים. בעניננו, המשיבה כלל אינה מבקשת להסתמך על הדין הזר, אלא על הדין הישראלי. בעניננו, לנוכח מכלול טענות המשיבה, שאומתו בתצהיר, ניתן לקבוע כי כתב התביעה מגלה עילת תביעה הראויה לברור. 15. לנוכח התוצאה, אין לי צורך לדון בשאלה האם נעשתה במקרה דנן המצאה למורשה בהנהלת עסקים לפי תקנה 482. פורום לא נאות 16. האם הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות? אף אם מילאה המשיבה אחר התנאים הקבועים בתקנות, מסור לבית המשפט שיקול הדעת, אם להתיר את ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. בין יתר השיקולים הנלקחים בחשבון, יש לבחון אם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה. דוקטרינת "פורום לא נאות" נותחה על ידי בית המשפט העליון בהרחבה ופסקי דין רבים עוסקים בסוגייה זו. גישת בית המשפט העליון סוכמה על ידי כב' הנשיאה ד. בייניש בבג"צ 8754/00 עינת רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625, עמ' 660-661. "...תכליתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות היא למנוע מהנתבע ומבית-המשפט הליכים שאינם יעילים באופן בולט, עקב ניהול התביעה בפורום המקומי (ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה הנ"ל, בעמ' 560). יחד עם זאת, הגישה המסתמנת בפסיקתנו הינה כי הערכאות בישראל לא ייטו להיענות בקלות לטענת פורום לא נאות. הטעם לכך כפול: ראשית, כפי שכבר נאמר, הכלל הוא כי משקנתה ערכאה בארץ סמכות-שיפוט, עליה להפעיל סמכותה. סטייה מכלל זה לא תעשה כדבר שבשיגרה. הטעם השני הינו כי נוכח ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים, יינתן פחות משקל לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת. משכך- הנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות, מצטמצמת..." שיקול הדעת המופעל על ידי בית המשפט, בהחלטה מהו הפורום הנאות לדיון בתובענה מתבסס, בעיקרו, על מבחן "מירב הזיקות הרלבנטיות". על פי מבחן זה, הפורום הטבעי והנאות לדיון, הוא אותו בית משפט, שאליו מתנקזות מירב הזיקות המהותיות בתובענה, כלומר, על בית המשפט לבחון מהי מידת הזיקה של הנתבע הזר, בנסיבות סכסוך מסוים, לישראל. יחד עם זאת, לאור ההתפתחות הטכנולוגית, והעובדה שהעולם הופך למעין כפר גלובלי, הולכת ופוחתת החשיבות שעל בית המשפט לייחס לטענת פורום לא נאות. במקרה דנן, אינני מוצא שמירב הזיקות מובילות דווקא למדינת קליפורניה. למעשה, הזיקות למדינה זו שקולות לזיקות המובילות לפורום הישראלי: מקום מושבה של המבקשת הוא במדינת קליפורניה, אך מאידך, מקום מושבה של המשיבה הוא בישראל. מקום מושבם של עדי המבקשת הוא בקליפורניה, אך מאידך, מקום מושבם של עדי המשיבה הוא בישראל. הדין החל על ההסכם הוא הדין במדינת קליפורניה, אך מאידך, ההפרה הנטענת נעשתה בישראל. כמו כן, המבקשת מנהלת פעילות כלל עולמית, במדינות רבות, ולכן עליה להביא בחשבון כי תאלץ להתדיין בכל אותן מדינות בהן היא פעילה. גם העובדה שהמבקשת לא כללה תניית שיפוט בהסכם, מדברת בעד עצמה, ויש בה משום ראיה לכאורה לכך שהמבקשת הביאה בחשבון אפשרות כי תאלץ להתדיין גם מחוץ למדינת קליפורניה. הואיל והנטל בענין זה מוטל על המבקשת, הרי שלנוכח העובדה שהנטל לא הורם, לא ניתן לקבוע כי הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בתביעה. סיכומם של דברים 17. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הפרת חוזהחוזההיתר המצאה מחוץ לתחוםמשפט בינלאומי