הפרת חוזה תוכנית טלוויזיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת חוזה תוכנית טלוויזיה:

1. עניינה של התביעה בתוכנית טלוויזיה ששודרה בערוץ הראשון, ששמה "שישי בגאון".
מנהלה של התובעת (להלן: "מנור"), טען כי הוא הגה תוכנית בעלת קונספט של שעת שידור על אירועים היסטוריים שקרו בשנה מסוימת בעבר. הוא ניסה לעניין את חברת "רשת" בתוכנית, ולאחר ש"רשת" דחתה אותו, הוא בקש להציע את התכנית לנתבעת 4 (להלן: "רשות השידור"). לצורך כך, פנה מנור לנתבע 1 (להלן: "גאון") משום שלגאון – כך טען מנור, היו קשרים עם רשות השידור.

2. אין מחלוקת כי לאחר פגישה עם רשות השידור, התקשרו התובעת (שתכונה להלן גם "מעגלות") ורשות השידור בהסכם (להלן: "הסכם מעגלות-רשות השידור"), לפיו תפיק התובעת עד 40 תוכניות של התוכנית (ששמה היה אז "ימים מאושרים"). כן ניתנה לרשות השידור אופציה להאריך את ההסכם לשנים נוספות. במקביל התקשרה מעגלות בהסכם עם גאון, לפיו הוא ינחה את התוכנית (להלן : "הסכם גאון").

3. התוכנית הראשונה שהופקה – לא התקבלה על ידי רשות השידור. בשלב זה הציע גאון למנור כי יצורף לתוכנית עורך נוסף – הנתבע 3 (להלן: "סמריק"). סמריק דרש להיות מפיק שותף בתוכנית, והוסכם איתו כי הוא יתחלק עם מעגלות ברווחי התוכנית, כך שכל אחד מהם יקבל מחצית מהרווחים. לאחר שסמריק הפך לשותף בהפקת התוכנית, נערכו בה שינויים, בין היתר שונה שמה ל"שישי בגאון", והיא עלתה לשידור.

4. במהלך הפקת התוכניות, נוצר מתח בין סמריק לבין מנור. הטעם לכך היה, לטענת מעגלות, משום שסמריק היה מעוניין להפיק את התוכנית באופן בלעדי, ללא מעגלות. בשלב מסוים, מנור אף הודיע לסמריק כי הוא מפטר אותו מהתוכנית. בסופו של דבר מנור חזר בו מהודעת הפיטורים, ובין הצדדים נחתם מסמך המשקף את ההסכמות ביניהם (להלן: "הסכם מעגלות - סמריק", נספח 7 לתצהיר סמריק). לאחר חתימת הסכם מעגלות - סמריק, הופקו 7 תוכניות נוספות של "שישי בגאון", כאשר בסך הכול שודרו 24 תוכניות של "שישי בגאון", ללא שהיו לרשות השידור כל טענות ביחס אליהן.

5. ביום 10.8.03 הודיע גאון למעגלות כי הוא מבטל את הסכם גאון, משום שלטענתו הסכם זה הופר על ידי מעגלות (מכתבו של גאון ממועד זה יכונה להלן: "הודעת הביטול"). לאחר הודעת הביטול, כתבה רשות השידור ביום 31.8.03 למעגלות, כי נודע לה כי הסכם גאון עומד להסתיים, וכי לכן בדעתה של רשות השידור להתקשר בהסכם עם גורם אחר להפקת התוכנית.

ואכן, ביום 1.9.03 התקשרה רשות השידור עם סמריק ועם הנתבעת 2 (חברה בבעלותו של גאון באמצעותה הופקה התוכנית, להלן: "חמש חמש") בהסכם (להלן: "הסכם רשות השידור – חמש חמש"), מכוחו המשיכו סמריק וחמש חמש להפיק את התוכנית. במסגרת זו הופקו 93 תוכניות נוספות, עד ליום 29/4/2005.

6. בתביעה דנן תובעת מעגלות פיצוי בגין התוכניות שהופקעו ממנה לטענתה שלא כדין, בהתאם לשיעור הרווח שהיא היתה מרוויחה אלמלא פעלו הצדדים האחרים שלא כדין.

כפי שיובהר בפירוט להלן, אני סבורה כי מעגלות זכאית לפיצוי מגאון, אשר התחיל את התהליך שבסופו חדלה מעגלות להפיק את התוכנית – כאשר הודיע, שלא כדין, כי הוא מבטל את הסכם גאון. כתוצאה מכך השתמשה רשות השידור בזכותה החוזית וביטלה את ההסכם עם מעגלות (והתקשרה בהמשך בהסכם ישירות עם סמריק וגאון). לאחר שרשות השידור ביטלה את הסכם מעגלות-רשות השידור, לא היתה עוד תוכנית שמעגלות היתה צריכה להפיק, ולפיכך לא היתה עוד לסמריק מחויבות כלפי מעגלות להפיק ולערוך את התוכנית.

האם הפר גאון את הסכם גאון?
7. כפי שצוין לעיל, שלח גאון ביום 10.8.03 את הודעת הביטול למנור, בה הודיע על ביטולו של הסכם גאון. כידוע, מסירת הודעת ביטול שלא כדין, מהווה הפרה יסודית של הסכם (או הפרה יסודית צפויה - ר' ע"א 3940/94 רונן נ. ס.ע.ל.ר. חברה לבנין בע"מ ואח', פ"ד נ"ב(1) 210 (להלן: "ענין רונן") בעמ' 225, וכן מ' דויטש ביטול חוזה בעקבות הפרתו (תל אביב, 1993), בעמ' 304-306). לכן, יש לבחון האם היתה הודעת הביטול מוצדקת במועד בו נשלחה, ומהטעמים שנזכרו בה – שאלמלא כן יש לרואת בה כהפרה יסודית של הסכם גאון על ידי גאון.

8. שני טעמים לביטול צוינו בהודעת הביטול – הראשון, הטענה לפיה מנור פיטר את סמריק, והשני – הטענה לפיה מנור מאחר בתשלומים שהיה עליו לשלם לגאון עבור התוכנית. כפי שיובהר, אני סבורה כי אף אחד מהטעמים הללו לא הצדיק את ביטול הסכם גאון.


הטענה לפיה מנור פיטר את סמריק –
9. בהודעת הביטול טען גאון כי מעגלות הפרה את ההסכם עם סמריק, בכך שביום 15 במאי 2003 ביטל מנור את ההתקשרות עם סמריק. עוד נטען בהודעת הביטול כי אף לאחר מכן, נגרם נזק רב ובלתי הפיך לאופן שבו מתנהלת התוכנית.

10. אני סבורה כי אף אם התנהלותו של מנור כלפי סמריק היתה מלכתחילה הפרה של הסכם גאון, הרי עד למועד בו נשלחה הודעת הביטול על ידי גאון, אין ספק כי הפרה זו תוקנה במלואה, לשביעות רצונם של כל הצדדים.

אכן, בשלב מסוים הוחלפו בין מנור לבין סמריק דברים קשים, וסמריק אף סולק ממשרדי מעגלות (ר' סעיף 21 לסיכומי מעגלות). אולם, כפי שצוין לעיל, לאחר תקרית זו התקשרו סמריק וגאון במהלך חודש מאי 2003 בהסכם כתוב ביניהם, הוא הסכם מעגלות – סמריק. בהסכם זה גובשו תנאים להמשך שיתוף הפעולה בין מנור לבין סמריק בהפקת התוכנית. כבר ביום ההתקשרות בהסכם מעגלות-סמריק, הוקלטה תכנית נוספת, ושש תוכניות נוספות הוקלטו לאחר מכן. במהלך התקופה הזו המשיכו כל הצדדים (גאון, סמריק ומנור), לעבוד יחד על הפקת התוכניות.

אף שסמריק טען כי המשיך בעבודתו בתקופה זו "בשפתיים קפוצות", הרי אין חולק כי הצדדים השכילו להמשיך בעבודה, ליצור תוכניות נוספות ששודרו, בלא שהיו למי מהצדדים טענות ביחס לכך.

11. לכן, אינני מתייחסת לשאלה האם פיטוריו של סמריק – לו היה מנור מפטר אותו, היו מהווים הפרה של הסכם גאון. לצורך תשובה לשאלה זו, היה מקום לבחון האם העסקתו של סמריק בתוכנית היתה התחייבות של מנור כלפי גאון. על פני הדברים, התחייבות כזו אינה קיימת באופן מפורש בהסכם גאון – אם כי יתכן, לאור החשיבות שראה גאון בהעסקתו של סמריק בתוכנית, כי מדובר בתנאי שהתווסף להסכם גאון. כאמור, אין מקום להכריע בשאלה זו.

12. גאון טען בהודעת הביטול גם כי בעקבות עזיבתו של סמריק את התוכנית, נגרם נזק בלתי הפיך לאופן בו התוכנית התנהלה. אינני סבורה כי טענה זו הוכחה. כאמור, מייד לאחר שסמריק סולק מהאולפן, הגיעו מנור וסמריק להסכמה, שאחריה הצליחו הצדדים להפיק תוכניות שכולן התקבלו על ידי רשות השידור, ולא נטען כי היתה בהן בעיה כלשהיא.

13. גאון טען עוד בסיכומים מטעמו, כי הוא שלח את הודעת הביטול בשל ניתוק הקשר של מעגלות עם סמריק, ניתוק שהתבטא גם בהפסקת תשלומים לסמריק. לטענת גאון, סמריק פנה אליו והודיע לו כי הוא לא יכול להמשיך בהפקת התוכנית.

14. אינני מקבלת את הטענה. ראשית, גאון לא טען בהודעת הביטול כי זה הטעם לביטול ההסכם על ידיו. כפי שצוין לעיל, הודעת הביטול מתייחסת לפיטורי סמריק במאי 2003, ולאווירה שהיתה בתכנית לאחר מכן. גאון אינו רשאי להוסיף נימוק חדש ונוסף לביטול ההסכם על ידיו לאחר מעשה.

15. בהקשר זה קבעה ההלכה הפסוקה כי :
"בשורה של פסקי-דין נקבע בבית-משפט זה כי משנימק הנפגע את הודעת הביטול, אין הוא רשאי להסתמך על עילת ביטול שלא הופיעה בהודעתו המנומקת, אלא אם נתן כדין הודעת ביטול חדשה" (ר' ענין רונן בעמ' 224, וע"א 8729/96 כאכון מלונות נ' עמידר, פ"ד נ"ה (1) 673, בעמ' 679).
מעבר לכך יצוין, כי לא הוכח שמנור או מעגלות ניתקו את הקשר עם סמריק נכון למועד משלוח הודעת הביטול של גאון. מחומר הראיות עולה כי עד למשלוח הודעת הביטול, מנור התכוון להמשיך את הקשר עם סמריק. רק לאחר הודעת הביטול נמנע מנור מלדבר עם גאון וסמריק (ר' בעמ' 46 לפרוטוקול, שורות 21-24). מנור אף העיד כי הוא התכוון לשלם לסמריק, ונמנע מלעשות כן רק לאחר שקיבל את הודעת הביטול. לדבריו "הכנתי לו (לסמריק, ר. ר.) שיק כמו לשאר הצוות, ברגע שקיבלתי את המכתב של יורם (הודעת הביטול, ר. ר.) לא שילמתי".

16. מסקנה דומה עולה מתמליל שיחה בין גאון לבין מנור מיום 21.7.03, מועד המוקדם להודעת הביטול. בשיחה זו לא טען גאון כי מעגלות ניתקה את הקשר עם סמריק. להיפך - גאון מציין כי "הוא (סמריק-ר.ר.) אמר שהוא לא רוצה לעבוד איתך (עם מנור, ר. .ר)". מנגד, מנור מציין בשיחה מספר פעמים כי "יש לי חוזה עם סמריק".

17. יוער בהקשר זה כי לתצהיר מנור צורפו תמלילי שיחות שהוקלטו על-ידיו. בסיכומי הנתבעים נטען כי אין לקבל את התמלילים כראיה קבילה, מאחר שהקלטות המקוריות אבדו, והתמלול נערך על ידי מנור ומזכירתו. עוד נטען כי נציגי הרשות, מר בראל (שכיהן כמנכ"ל רשות השידור בתקופה הרלוונטית) ומר משולם (שכיהן בתקופה הרלוונטית כמנהל חטיבת התוכניות ומנהל הטלוויזיה), הכחישו את שיוחס להם בתמליל. אולם, מאחר שגאון הסתמך על תמלילים אלה (שאף צורפו כנספחים לתצהיר גאון), ומאחר שגאון וסמריק לא הכחישו את קיום השיחות שתועדו בתמלילים הנ"ל, אני סבורה כי ניתן לקבלם כראיה, לפחות ככול שמדובר בסמריק ובגאון.

18. יש לציין עוד, כי מעדות גאון עולה שהסיבה לביטול הסכם גאון על-ידיו היתה האווירה העכורה בין הצדדים, בעיקר בין סמריק ובין מנור – אווירה שבעטיה גאון סבר כי "אי אפשר היה להמשיך אותה" (בעמ' 26 לפרוטוקול). אולם, כל עוד היה גאון מחויב להמשיך להנחות את התוכנית מכוח הסכם גאון, לא היה די באווירה עכורה בין סמריק לבין מנור, כדי להצדיק את ביטול ההסכם על ידיו.

סיכומה של נקודה זו – במועד במשלוח הודעת הביטול, לא היתה לה הצדקה מהנימוק של פיטורי סמריק על ידי מנור.

הטענה בדבר עיכובי תשלומים לגאון –
19. בהודעת הביטול, טען גאון כי טרם שולמה חשבונית מס מיום 1.6.03 בסך 131,924 ₪ וגם המע"מ בגינה טרם נפרע, אף שהוא שולם על-ידי גאון למס הכנסה. עוד נטען כי החשבונית מיום 27.2.03 בסך 32,981 ₪ שולמה באיחור של 60 ימים, וכי חשבונית מיום 11.3.03 בסך 98,943 ₪ שולמה באיחור של 29 ימים.

בחקירתו נשאל גאון לגבי החשבוניות מיום 27.2.03 ומיום 11.3.03 ואישר כי אין מדובר באיחור (ר' בעמ' 20 לפרוטוקול שורות 16 ו-19). גאון לא ידע להבהיר מדוע הודעת הביטול מתייחסת לחשבוניות אלה בחקירתו החוזרת. מכאן, שהחשבונית היחידה שלגביה ניתן היה להעלות טענת איחור היא החשבונית מיום 1.6.03.

20. בהסכם גאון נקבע כי מועד התשלום לגאון הוא שוטף +30 ממועד אישור חשבון המנחה (גאון) על-ידי המפיק (מעגלות). גאון טען בתצהירו כי יש לִמְנות את מועד התשלום מיום הקלטת התוכנית (המוקדם למועד אישור החשבון על –ידי גאון), ולכן לטענתו אחרה מעגלות בתשלום.

21. אינני מקבלת את הטענה. אין חולק כי בפועל ריכז גאון חשבוניות בגין תשלומים המגיעים לו עבור מספר תוכניות, ושלח אותן למעגלות לתשלום (ר' נספח ד' לתצהיר גאון, חשבוניות מספר 123 ו-125, וחקירתו הנגדית של גאון בעמ' 22 לפרוטוקול).

גאון טען כי מנור הודיע לו כי הוא מתכוון לשלם לו רק לאחר שיקבל את הכספים מרשות השידור, ומשום כך הוא דחה את הוצאת החשבוניות למנור שבועות רבים לאחר הקלטת כל תוכנית.

אני סבורה כי מחומר הראיות בכללותו עולה כי גם אם גאון הוציא את החשבוניות באיחור, הדבר נעשה בהסכמה. כך, גאון העיד כי מזכירתו היא שטיפלה בכל הנוגע לתשלום החשבוניות מטעמו (ר' בעמ' 17 לפרוטוקול), וכי הוסכם כי החשבוניות שלו יוגשו כאשר מנור יאמר למזכירה כי יש להגישן. גאון העיד כי "אני יודע שאני צריך להגיש חשבון כשמר מנור מדבר עם מזכירתי ואומר לה להגיש" (בעמ' 21 לפרוטוקול). בסיכומיו של גאון נאמר כי הוא הסכים לבקשת מנור לדחות את מועד הוצאת החשבוניות, עד לאחר קבלת הכספים מרשות השידור (בסעיף 43 לסיכומים). לכן, יש למנות את המועד לתשלום מיום הוצאת החשבונית על ידי גאון.

23. עולה מהאמור לעיל, כי החשבונית מיום 1.6.03 היתה צריכה להיות משולמת בתנאי שוטף +30 ימים לאחר הוצאתה. חשבונית זו טרם שולמה במועד בו נשלחה הודעת הביטול. לפי תנאי הסכם גאון – מדובר לכאורה באיחור. אולם, אני סבורה כי במועד הודעת הביטול לא ניתן לקבוע כי היה באיחור זה משום הפרה של הסכם גאון, משום שגאון הסכים לאיחור, ומנור תיקן את ההפרה עוד קודם להודעת הביטול.

הסכמתו של גאון לאיחור ניתנה באמצעות מזכירתו, שהיא שטיפלה מטעמו כאמור בתשלום החשבוניות. גאון העיד בהקשר זה כי "היתה מערכת יחסים שמנור ביקש ממנה (מהמזכירה תקווה, ר. ר.) להמתין, היו חשבוניות שהיא נעתרה לבקשותיו ושולמו באיחור" (בעמ' 21 לפרוטוקול). הוא העיד גם כי "היתה מערכת יחסים שניתן היה לבוא לקראת" (בעמ' 22 לפרוטוקול).

24. מעדותו של מנור עולה כי הוא הודיע למזכירתו של גאון – עוד בטרם נשלחה הודעת הביטול על ידי גאון - כי השיק עבור החשבונית מיום 1.6.03- מוכן. הוא העיד (בעמ' 47 לפרוטוקול) כי:
"...ביום שקבלתי את השיק מרשות השידור, הרמתי טלפון לתקווה מזכירתו של יורם (גאון – ר.ר.) ואמרתי שהשיק מוכן ושיבואו לקחת אותו, יום למחרת קבלתי מכתב מיורם שאומר שהוא מבטל את החוזה איתי. בעצת עו"ד שלי, אחרי שקבלתי את המכתב לא שלמתי להם".

עוד העיד מנור כי "אמרתי שהיה נתק, אך עדיין מגיע לו כסף. אני מנסה לעמוד בדברתי, הכנתי לו שיק כמו לשאר הצוות, ברגע שקבלתי את המכתב של יורם לא שלמתי".

25. כלומר, יום לפני משלוח הודעת הביטול, דיבר מנור עם תקווה, מזכירתו של גאון. הוא הודיע לה כי השיק מוכן. קיום השיחה לא הוכחש, ולא נטען כי תקווה העלתה השגה כלשהי בשיחה עם מנור (תקווה לא הוזמנה על ידי גאון להעיד מטעמו). מכאן, שגאון באמצעות מזכירתו הסכים לתשלום המאוחר של החשבונית מיום 1.6.03, ולאחר שהודע למזכירה כי השיק מוכן לתשלום – תוקנה ההפרה ככול שהיתה כזו, וזאת - עוד לפני משלוח הודעת הביטול.
בנוסף, במועד בו נשלחה על ידי גאון הודעת הביטול, האיחור בתשלום לא היה "הפרה יסודית" של הסכם גאון. לכן, ועל פי ס' 7(ב) לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה תשל"א – 1970, גאון היה צריך לתת למנור הזדמנות לתקן את ההפרה. משלא ניתנה הזדמנות כזו, ומאחר שממילא במועד משלוח הודעת הביטול ההפרה כבר תוקנה, לא ניתן לקבוע כי גאון היה זכאי לבטל את ההסכם במועד בו התיימר לבטלו.

26. כאמור, בסופו של דבר, מעגלות לא שילמה לגאון את החשבונית הנ"ל, לאחר שגאון הודיע - יום לאחר השיחה עם תקווה על ביטול הסכם גאון. אין מקום לבחון את התנהלותו של מנור לאחר מועד משלוח הודעת הביטול של גאון, מאחר שכפי שנקבע לעיל, במועד בו נשלחה הודעת הביטול לא היתה לה הצדקה, והיא היוותה לכן הפרה יסודית של הסכם גאון, שזיכתה את מעגלות בתרופות בגין הפרת ההסכם, כפי שיפורט להלן.

27. גאון טען בסיכומיו גם כי מעגלות לא עמדה בהתחייבותה לשלם לסמריק עבור התכניות, וכי שיקים שניתנו על – ידיה - לא כובדו. טענה זו לא עלתה בהודעת הביטול, ולכן אין לקבלה.

מעבר לכך, אינני סבורה כי הוכחה הפרה מצד מעגלות בכל הנוגע לתשלומים לסמריק, במועד בו נשלחה הודעת הביטול על-ידי גאון. הסכם סמריק-מעגלות קובע כי התשלום לסמריק יתבצע במזומן ביום בו מקבלת מעגלות את התשלום מרשות השידור (סעיף 3 להסכם סמריק-מעגלות). התשלום מרשות השידור עבור 9 תוכניות ששודרו החל מיום 4.5 התקבל על-ידי מעגלות רק ביום 10.8.03 – הוא היום בו נשלחה הודעת הביטול של גאון. כלומר, במועד זה לא קמה עדין חובה של מעגלות לשלם לסמריק.

אכן, מנור נתן לסמריק שיק דחוי ליום 10.7.2003 שלא נפרע. אולם, מעדות מנור עולה כי שיק זה מתייחס לתוכניות 13,14,15, וכי הוא בקש מסמריק לא לפרוע אותו. מעדות מנור עולה גם כי השיק נמסר לסמריק לפני קבלת הכספים מרשות השידור – כלומר לפני שהיתה למנור חובה לשלם לסמריק. לכן, אין בעובדה שהשיק לא נפרע כדי להוות הפרה של הסכם מעגלות – סמריק.

טענות נוספות של גאון ביחס להפרות הסכם גאון
28. גאון טען עוד, כי מנור לא היה פעיל בהפקת התוכנית. לגישתו, אף בכך היה כדי להצדיק את ביטולו של הסכם גאון. גאון העיד בהקשר זה כי "המפיק התחייב להפיק תוכנית, והוא לא עשה לא את זה ולא את זה, לכן ראיתי את עצמי חופשי מהחוזה" (בעמ' 19 לפרוטוקול).

29. אינני מקבלת את הטענה. ראשית, גאון לא טען בהודעת הביטול כי זה הטעם לביטול ההסכם על ידיו. כלומר, נימוק זה לא היה הטעם לביטול – לגישתו של גאון ב"זמן אמיתי". כאמור, גאון אינו רשאי להוסיף טעם זה כטעם לביטול ההסכם בדיעבד (ר' האמור בעמ' 5 לפסק דין זה).

יצוין עוד, כי אינני סבורה כי הוכח שמנור הפר התחייבות כלשהי שלו ביחס לאופן הפקת התוכנית. גאון וסמריק טענו כי לאחר שסמריק צורף לתוכנית, הוסכם בין הצדדים כי סמריק ומנור יפיקו את התוכנית במשותף. סמריק וגאון טענו כי מנור הודה בכך שסמריק היה "מפיק שותף". בסיכומים מטעמם, פרטו גאון וסמריק שורת פעולות שלטענתם היה על מנור ומעגלות לבצע במסגרת ההפקה המשותפת (ר' בסעיף 32 לסיכומים).

מהחומר שבפני עולה כי הבסיס המסחרי להתקשרות בהסכם גאון, ומאוחר יותר גם בהסכם מעגלות – סמריק, נבע מהעובדה כי מנור התקשר בהסכם עם רשות השידור להפקת התוכנית. גאון הועסק על ידי מנור במסגרת זו כמנחה של התוכנית. בהמשך התקשר מנור גם בהסכם עם סמריק. בהקשר זה אין משמעות לשאלה מי הגה ראשון את הרעיון של התוכנית – שכן אין חולק כי מנור הגיע להסכמה עם רשות השידור על הפקתה, עוד בטרם היה סמריק בתמונה.
30. סמריק היה אמור לערוך את התוכנית, והוא דרש כאמור להתחלק עם מנור ברווחי ההפקה. לכאורה, יכול היה מנור להתקשר עם סמריק גם בהסכם אחר – לפיו הוא ישכור את שירותיו כעורך, וישלם לו עבורם סכום קבוע. במקרה כזה – מובן שלא היתה יכולה לעלות כל טענה כנגד מנור ביחס לעבודה שהוא נדרש לבצע במסגרת התוכנית.

סמריק לא רצה להתקשר עם מנור בהסכם מכוחו הוא יבצע שירותי עריכה בתכנית תמורת תשלום עבורם. סמריק ביקש להיות שותף ברווחי ההפקה. בקשה זו, שמנור נענה לה, איננה משנה את מערך החובות של הצדדים ביחס לתוכנית. סמריק הובא לתוכנית כדי לערוך אותה, ומנור נשאר בתוכנית והמשיך להיות זכאי לאותו חלק מהרווח עליו הוסכם בינו לבין סמריק, תהיה תרומתו לתוכנית אשר תהיה. חלק זה משקף את "דמי היזמות" של מנור, ולא היה תלוי כאמור בביצוע מטלות כאלה או אחרות על ידי מנור במסגרת התוכנית.

31. יוער עוד בהקשר זה, כי גאון וסמריק טענו כי ההסכמות שגובשו בהסכם מעגלות – סמריק, היו כפופות לכך שמעגלות ומנור ישתתפו יותר בהפקת התוכנית. אינני מקבלת את הטענה. בהסכם הכתוב בין מעגלות לבין סמריק, לא באה לידי ביטוי התחייבות כלשהי של מנור לבצע פעולות כאלה או אחרות במסגרת התוכנית. העובדה כי הצדדים בחרו להסדיר את מערכת היחסים ביניהם בהסכם כתוב ולא ציינו בו התחייבות זו, מחזקת את המסקנה כי לא היתה התחייבות כזו במסגרת ההסכם.

32. גאון טען בסיכומים מטעמו, כי מאחר שבהסכם רשות השידור- מעגלות ניתנה לרשות השידור אפשרות לסיים את ההסכם באופן חד צדדי בכל עת לאחר 5 תכניות, גם מנור וגם גאון יכלו להפסיק את הסכם גאון בכל עת.

אינני מקבלת את הטענה. ראשית, מדובר בהרחבת חזית - טענה זו לא נטענה בכתבי הטענות מטעם גאון. מעבר לכך, אין מקום לקבל את הטענה גם לגופה. מערכת היחסים החוזית בין מעגלות לבין גאון הוסדרה במסגרת הסכם גאון. בהסכם זה נקבע באופן מפורש כי גאון חייב להנחות 40 תוכניות, ולא נקבע כי למי מהצדדים יש זכות לבטל את ההסכם באופן חד צדדי בכול עת.

33. גאון וסמריק טענו גם כי מעגלות נקלעה לקשיים כספיים, ובעקבות זאת, לטענתם, חלו עיכובים בתשלומים. לאור הקביעה לעיל לפיה מעגלות לא הפרה את התחייבויותיה כלפי סמריק וכלפי גאון בכל הנוגע לתשלומים במועד בו נשלחה הודעת הביטול, אין מקום לדון בטענה זו. יוער, למעלה מן הצורך, כי אינני סבורה כי טענה זו הוכחה. הטענה מתבססת על שני עיקולים שהוטלו על כספי מעגלות ברשות השידור. מדובר בעיקולים בסכום של כ- 50,000 ₪ כל אחד. עיקולים אלה הוסרו (האחד תוך יום והאחד תוך חודש- ר' נספח ו' לתצהיר גאון וכן חקירת מנור). גם העיקול שהוטל על חשבון הבנק האישי של מנור, אין בו כדי להעיד על כך כי מעגלות נקלעה לקשיים.

סיכומה של נקודה זו – הודעת הביטול של גאון נשלחה שלא כדין, ולכן היא מהווה הפרה יסודית של הסכם גאון על ידי גאון.

34. כתב התביעה הוגש הן נגד גאון באופן אישי והן נגד חמש חמש, שהיא חברה בשליטתו של גאון. הצדדים להסכם גאון הם מעגלות וגאון באופן אישי. הודעת הביטול של גאון נשלחה בשמו של גאון בלבד. לכן, אף אם ההפקה בוצעה בפועל באמצעות חברת חמש חמש (שהחשבוניות הוצאו על שמה והשיקים ניתנו לפקודתה), הדבר אינו יוצר יריבות בינה לבין מעגלות. לכן אין מקום לקבל את התביעה נגד חמש חמש.

האם הפר סמריק את הסכם מעגלות סמריק?
35. כאמור, ביום 1.9.03 התקשרו חמש חמש ורשות השידור בהסכם רשות השידור-חמש חמש, הסכם מכוחו המשיכו סמריק וגאון להפיק את התוכנית עבור רשות השידור. מעגלות טוענת כי בהתקשרותו בהסכם זה, הפר סמריק את התחייבויותיו כלפיה.

כפי שצוין לעיל, מלכתחילה, לאחר שסמריק הצטרף למנור בהפקת התוכנית, לא התקשרו הצדדים בהסכם כתוב. הסכם מעגלות סמריק נערך בכתב רק במאי 2003. הסכם זה אינו מסדיר באופן מפורש את תקופת תחולתו. אני סבורה כי יש לפרש את ההסכמה בין מעגלות לסמריק ככזו שחייבה את סמריק להמשיך ולפעול כמפיק ועורך של התוכנית במהלך תקופת ההסכם, כפי שזו נקבעה בהסכם מעגלות-רשות השידור.

הטעם לכך הוא משום שסמריק התקשר עם מנור לצורך עריכת התוכנית, והיה גורם משמעותי ביותר בעריכתה. בהודעת הביטול של גאון צוין כי "מר סמריק הוא איש מרכזי בתוכנית והוא חיוני ביותר להפקתה של התוכנית ולהצלחתה... הפסקת ההתקשרות עימו היתה מביאה לפגיעה אנושה בתוכנית עד כדי הפסקת שידורה".

לכן, סביר לפרש את כוונת הצדדים בהסכמה ביניהם כך שסמריק ימשיך לערוך את התוכנית למשך כל תקופת הסכם מעגלות – רשות השידור, התחייבות דומה לזו של גאון בהסכם גאון.

36. יחד עם זאת, אני סבורה כי לא הוכח כי סמריק הפר את הסכם מעגלות-סמריק. סמריק לא הודיע בשום שלב כי הוא מבטל את ההסכם או מפסיק את שיתוף הפעולה בינו לבין מעגלות. לטענת סמריק (שלא נסתרה), מנור הוא שניתק עימו את הקשר. גם מעדותו של מנור עולה כי חל נתק בינו לבין סמריק, לאחר שמנור קיבל את הודעת הביטול מגאון.

37. אף לו הייתי קובעת כי כאשר סמריק התקשר עם רשות השידור בהסכם רשות השידור – חמש חמש, בעודו קשור בהסכם מעגלות – סמריק, הוא הפר את ההסכם שלו עם מעגלות (או לפחות בצע הפרה צפויה של הסכם זה), לא היה בהפרה כזו כדי לגרום למעגלות כל נזק. לאחר שגאון הודיע כי לא יוסיף להנחות את התוכנית, השתמשה רשות השידור (כפי שיפורט להלן) בזכותה החוזית להפסיק את הסכם מעגלות – רשות השידור. לכן, אף לו היה סמריק מוכן להמשיך לעבוד עם מנור, לא היתה עוד תוכנית שסמריק ומנור היו יכולים להפיק ולערוך.

האם סמריק גרם להפרת חוזה "מעגלות-גאון"?
38. מעגלות הוסיפה וטענה כי סמריק בצע בהתנהגותו עוולה של גרם הפרת חוזה של הסכם גאון.
טענה זו עלתה בכתב התביעה, אולם מעגלות לא חזרה עליה בסיכומים מטעמה, ולא פירטה באיזה אופן הוכחו יסודותיה של העוולה במסגרת הראיות. כל שנטען בסיכומי מעגלות היה כי סמריק וגאון חברו יחד לגזילת התוכנית ממנה.
אף על פי כן, אתייחס גם לטענה זו למעלה מן הצורך.

39. גרם ההפרה המיוחס לסמריק הוא בשיתוף הפעולה עם גאון, שהביא לכך שגאון הפר את הסכם גאון במשלוח הודעת הביטול.

סעיף 62 לפקודת הנזיקין קובע:
"מי שביודעין ובלא צידוק מספיק גורם להפרת חוזה, הרי זו עוולה, ואם לאדם השלישי נגרם נזק בגינה הוא יוכל להיפרע בנזקיו מגורם ההפרה".

לצורך הוכחת העוולה של גרם הפרת חוזה, יש להוכיח בין היתר הן כי צד שלישי הוא זה שגרם להפרת החוזה בין שני צדדים, והן כי הצד השלישי התכוון להביא לתוצאה של הפרת החוזה.

40. המלומדת נ' כהן מתייחסת בספרה "גרם הפרת חוזה" (ירושלים תשמ"ו), לקשר סיבתי הנדרש בין פעולתו של המתערב לבין פעולת ההפרה:
"צירופו של המתערב והפעלת השפעתו על המפר, גורמים לכך שההפרה נגרמת למעשה בעטיים של שנים- המפר והגורם להפרה" (שם, בעמ' 103).

היא קובעת עוד כי כאשר ההתערבות נעשתה תוך שיתוף פעולה בין החייב לבין המתערב, יש להראות כי ההפרה נגרמה עקב שותפות נפשית בין החייב לבין המתערב - שהמתערב הפעיל השפעה נפשית על החייב, וגרם לו להפרה רצונית של החוזה (ר' שם בעמ' 115). על מנת שיתקיים קשר סיבתי כזה, על התובע להראות כי המתערב התכוון לכך שהמפר יעשה את הפעולה, דהיינו יפר את ההסכם (שם, בעמ' 115).

בהקשר זה מציינת המלומדת כהן עוד כי :
"מניחים ששתי סיבות גורמות לנזק... שיקול דעתו העצמאי של ב' (הצד לחוזה, ר. ר.) מחד גיסא, בהיענותו לשידולו של ג' (המתערב, ר. ר.), ושידולו של ג', מאידך גיסא, הם שגרמו להפרת החוזה. דברי ג' מהווים אפוא חלק מהטעמים לפעולתו של ב'... ההנחה היא, כי אלמלא שידולו של ג' , לא היה ב' מבצע את הפעולה, שתוצאתה הפרת החוזה".

פרופ' כהן מציינת כי :
"אם יוכח כי התערבותו של ג' לא הניעה את הפרת החוזה, וכי ב' היה נחוש בדעתו להפר את החוזה גם קודם לכן – לא ניתן לומר כי שידולו של ב' גרם להפרת החוזה" - אם כי "העובדה שב' יכול היה שלא להיענות לשידולו של ג', אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין שידולו של ג' לבין פעולתו של ב'" (שם).

41. לכן, יש לבחון האם מעגלות הוכיחה כי גאון לא היה נחוש בדעתו להפר את הסכם גאון, וכי הוא החליט להפר אותו משום שידע כי סמריק השפיע עליו לעשות כן. יש לבחון גם האם מעגלות הוכיחה כי סמריק הודיע לגאון כי הוא אינו מתכוון להמשיך בביצוע הסכם מעגלות-סמריק, בכוונה להשפיע על גאון לבטל את הסכם גאון.

42. מחומר הראיות בכללותו עולה כי גאון היה מודע לקשיים שהיו בתקשורת בין מנור לבין סמריק, ולטענותיו של סמריק כנגד מנור. סמריק טען בתצהירו בהקשר זה כי "דיווחתי לגאון כי מנור ומעגלות ביטלו בפועל את ההסכם עם סמריק תקשורת, ולכן לא ניתן להמשיך ולהפיק את התכנית יחד עם מנור" (סעיף 33 לתצהיר סמריק). גאון מתייחס בתצהירו לכך שסמריק הודיע לו כי "מנור ומעגלות ניתקו הקשר עימו, וכי לא יוכל להמשיך ולהפיק את התכנית יחד עם מנור" (סעיף 45 לתצהיר).

בתמליל שיחה בין גאון למנור מיולי 2003, נכתבו הדברים הבאים:
"חיים: משולם (מרשות השידור, ר. ר.) דיבר איתי ואמר לי שאתם לא רוצים לעבוד איתי.
יהורם: סמריק לא רוצה לעבוד איתך ואני תלוי בסמריק. הוא העורך של התוכנית ואני סומך עליו. אין לי שום דבר נגדך אבל אני רוצה לעבוד עם סמריק
חיים : יש עורכים אחרים, וטובים
יהורם: אני לא מוכן לעבוד עם אף אחד אחר.
....
יהורם: אני רוצה לעבוד עם סמריק. אין לי שום דבר נגדך. אבל אני רוצה לעבוד עם סמריק".

בתמליל נוסף נאמר כי :
"יהורם: אני לא מוצא איתך שפה משותפת ואני לא רוצה מצד שני להפסיד את התוכנית. אבל אם הוא (סמריק, ר. ר.) גם לא מצא את השפה המשותפת אז לא... אז שלא תהיה תוכנית".

43. דברים אלה עולים אף מעדותו של גאון אשר העיד כי "זה הגיע למערכת יחסים עכורה בעיקר בין סמריק לבין מנור שאי אפשר היה להמשיך אותה (את התכנית –ר.ר.). מאחר ואני ראיתי בסמריק האיש המרכזי בתוכנית הזו שבלעדיו תכנית לא תיכון, אחרי שהוא פוטר ואפילו שהפיטורים בוטלו, הם ריחפו מעל התוכניות... והתחילו להיות קבוצות מי הולך עם מי ואי אפשר היה להמשיך כך בשום פנים ואופן" (בעמ' 26 לפרוטוקול).

כאמור, גם במכתב הביטול שנשלח על-ידי גאון ציין גאון כי סמריק הוא אדם מרכזי בתוכנית וכי הפסקת ההתקשרות עמו עלולה להביא להפסקת שידורה של התוכנית.

מכול האמור לעיל עולה לכאורה כי אחת הסיבות המרכזיות בשלהן הודיע גאון על ביטול הסכם גאון, היתה משום שסבר כי סמריק אינו מעוניין עוד לעבוד עם מנור, וכי ההתקשרות בין סמריק לבין מנור הגיעה לסיומה.

44. יחד עם זאת, מסקנה זו נסתרת מדברים אחרים שנאמרו על ידי הצדדים בתמלילי שיחות ביניהם, מהם עולה כי בלא קשר למודעותו של גאון לסכסוך בין סמריק למנור, הוא היה נחוש בדעתו לפעול לסיום הקשר החוזי בינו לבין מעגלות. עוד עולה מתמלילי השיחות כי לא הוכח תנאי נוסף לקיומה של עילת גרם הפרת חוזה, התנאי כי סמריק התכוון להשפיע על גאון לפעול כפי שפעל. מתמלילי השיחות בין הצדדים עולה כי גאון פעל כפי שפעל באופן עצמאי, ללא שסמריק ניסה להשפיע עליו או לשכנע אותו לפעול כפי שפעל – ועל כל פנים כי התובעת לא הוכיחה אחרת.

45. כך, בתמליל שיחה בין מנור לבין גאון מיום 21.8.03, אומר גאון למנור "שלא תבין אותי לא נכון, אני מוליך את כל המהלך. סמריק לא מוביל אותי כהוא זה. רק אני נותן לו את כל הרספקט בשביל הפיתוח עליו אתה מדבר". מדברים אלה, אותם אמר גאון ב"זמן אמת", כאשר לא היה מודע עדיין לכך כי הסכסוך יגיע לערכאות, עולה כי גאון מודה בכך שהיוזמה למהלך היא שלו עצמו.

ההסבר לאופן הפעולה של גאון ניתן בדברים נוספים אותם אמר גאון לסמריק – כי הוא "לא רוצה להיות עובד של מישהו", וכי הוא "לא מעביר את התוכנית לסמריק. אני רוצה לקבל את התכנית לידי" (ר' תמליל שיחה 21.7.03). גאון אף נשאל על-ידי מנור, האם הוא סבור כי סמריק יוותר על התכנית, והשיב כי "זה לא ענייני. תאר לך שיש לי רצונות משלי ומחשבות משלי".47. באחת השיחות, ציין מנור בפני גאון, כי סמריק מסר למר יוסי משולם מרשות השידור כי הוא וגאון אינם רוצים לעבוד עם מנור. גאון השיב לדברים אלה כי "הוא (הכוונה לסמריק-ר.ר), לא אמר את זה בחיים". במקום אחר אומר גאון: "נגיד שסמריק יסכים לדבר הזה אני לא אתן לו, לא אתן, זה לא הגיוני, זה לא הגיוני שתרוויח יותר ממני" (ר' תמליל שיחה מיום 21.8.03). גאון מוסיף ומבהיר למנור שסמריק אינו זה ש"מחמם את העניינים. שיהיה לך ברור. אני לא מוצא איתך שפה משותפת ואני לא רוצה מצד שני להפסיד את התוכנית. אבל אם הוא גם לא מצא את השפה המשותפת אז לא" (ר' תמליל שיחה מיום 21.8.03).

מסקנה דומה נובעת גם מדברים שאמר מר בראל, שהיה כאמור מנכ"ל רשות השידור בתקופה הרלוונטית: "גאון בא אלי והודיע לי שיש לו בעיה עם התוכנית והוא רוצה להפסיק אותה כי הוא לא מסתדר עם הבעלים של חב' ההפקה מעגלות" (בעמ' 7 לפרוטוקול). גם מדברים אלה עולה כי גאון היה נחוש לפעול להפסקת הקשר עם מנור, בלי קשר לעזיבתו של סמריק (ור' גם תמליל השיחה עם בראל מיום 1.8.03).

48. בשיחה שנערכה בין מנור לבין סמריק לאחר הודעת הביטול של גאון, אמר סמריק למנור כי "אם יהורם היה רוצה ללכת על זה אני מניח שהוא היה הולך על זה. אני מניח שהיה אומר לך באותו מעמד לסגור... כנראה שהוא לא רוצה ללכת על זה" (ר' תמליל שיחה מיום 3.9.03). גם מדברים אלה עולה כי הגורם להפסקת הקשר בין גאון לבין מנור היה גאון, שפעל באופן עצמאי ולא כתוצאה מהשפעתו של סמריק עליו.

מסקנה זו מתחזקת מדבריו של סמריק בהמשך, מהם עולה כי סמריק עצמו היה מוכן להגיע להסכמה עם מנור, ואילו גאון הוא זה שלא הסכים לכך. סמריק אמר למנור באותה שיחה כי "הבעיה שלך היא ממש לא איתי... אין לי ענין לפתוח היסטוריה, יהורם לא יושב פה ואנחנו צריכים לגרום לו שישב לשולחן". בהמשך אומר סמריק "אני צריך לשמוע את יהורם אחרי מה שאתה אמרת , לי ברור לגמרי שזאת תהיה החלטה של יהורם" (ר' תמליל שיחה מיום 3.9.03).

49. סיכומה של נקודה זאת, אני סבורה כי מחומר הראיות בכללותו עולה כי מעגלות לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי סמריק שידל את גאון להפר את הסכם גאון ולהפסיק את הקשר עם מנור. לא הוכח כי סמריק התכוון לגרום להפרת הסכם גאון, ולא הוכח כי אלמלא שידולו של סמריק – גאון לא היה מפר את ההסכם. מהחומר בכללותו עולה כי גאון היה נחוש להפסיק את הקשר עם מעגלות. לכן, לא ניתן לקבוע כי סמריק גרם להפרת הסכם גאון על ידי גאון.

האם הפרה רשות השידור את הסכם מעגלות – רשות השידור?
50. לטענת מעגלות, רשות השידור הפרה את הסכם מעגלות-רשות השידור בכך שהיא הודיעה על הפסקתו ללא כל טעם שהצדיק זאת, והעבירה את הפקת התכנית ממעגלות לחמש חמש. עוד נטען כי רשות השידור אף לא פעלה בהתאם להסכם, ולא שלחה הודעת ביטול בכתב.

51. הסכם מעגלות – רשות השידור קובע הסדרים ביחס לאפשרות הביטול של רשות השידור. סעיף 19(א) להסכם קובע :
"תקופת ההתקשרות הינה שנה מיום חתימת הסכם זה, הרשות רשאית לחדש ההסכם באותם תנאים לשנים נוספות בהודעה בכתב 30 יום לפני תום הסכם זה. במהלך תקופת ההתקשרות הרשות רשאית להודיע בכתב על תום ההסכם בהתראה של 30 יום".

ס' 27(ב) להסכם קובע כי :
"למרות האמור בס"ק א' לעיל, ומבלי לגרוע מהאמור בסעיף 19 א, רשאית הרשות להפסיק התקשרות זו לאחר כל תכנית מעבר ל-5 התוכניות הראשונות ע"פ שיקול דעתה הבלעדי".

כלומר, בהתאם להסכם מעגלות - רשות השידור, היתה רשות השידור רשאית לבטלו, בכול עת לאחר 5 התוכניות הראשונות, על פי שיקול דעתה הבלעדי. יוער עוד כי מתמליל שיחה בין מר משולם מרשות השידור לבין מנור מיום 14.8.03, עולה כי מנור עצמו הודה בזכותה של רשות השידור להודיע על הפסקת ההסכם (משולם אומר למנור "אני יכול להודיע לך על התוכנית שאני לא ממשיך איתך, זה הכול", ומנור משיב "נכון, נכון").

52. לכן, יש לבחון שני נושאים – האם היתה רשות השידור זכאית לעשות שימוש בזכותה החוזית להפסיק את ההסכם במקרה דנן, והאם היא פעלה בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם.

אני סבורה כי רשות השידור היתה זכאית לעשות שימוש בזכותה החוזית, ולהודיע על ביטול ההסכם, לאחר שנודע לה כי גאון שלח את הודעת הביטול, הן מכוח הוראות ס' 19(א) ו- 27(ב) בהסכם, והן לאור פרשנות הסכם מעגלות - רשות השידור בכללותו. כך, אין חולק כי הנחיית התוכנית על ידי גאון היתה תנאי משמעותי מבחינת רשות השידור לשידור התוכנית. תנאי זה אף נכלל מפורשות בהסכם מעגלות – רשות השידור, בו התחייבה מעגלות להעסיק צוות עובדים אשר "יכלול בין השאר: ...מנחה/ים יהורם גאון" (ס' 15 להסכם).

מר משולם הצהיר בהקשר זה כי:
"הבסיס והמהות של ההסכם בין התובעת לרשות היתה ההנחיה של מר גאון את התוכנית. התובעת ומר מנור ידעו שאין להסכם כל ערך ללא השתתפותו של מר גאון והתוכנית מבוססת ועומדת על הנחייתו כאמור".

כך גם עולה מעדותו של מר בראל, שהעיד כי מה שחשוב היא ההתקשרות עם גאון מאחר ש"הוא עשה את התוכנית, זו התכנית שלו" (בעמ' 9 לפרוטוקול). גם מנור אישר בעדותו כי "זה ברור שאם הוא (גאון, ר. ר.), ביטל אין תוכנית. מר גאון היה הפנים של התוכנית" (בעמ' 52 לפרוטוקול).

53. מעגלות טענה בסיכומי התשובה, כי לא ניתן לקבל את טענת רשות השידור, כי ללא גאון "אין תוכנית", שכן על פי הסכם מעגלות - רשות השידור, ניתן היה להחליף את גאון כמנחה. אינני מקבלת את הטענה. סעיף 15 להסכם הנ"ל שהובא לעיל מציין את שמו של גאון כמי שאמור להנחות את התוכנית. בהתאם לסעיף, כל החלפה של מנחה צריכה להיות בהסכמת רשות השידור, וללא הסכמתה לא ניתן היה להחליף את גאון כמנחה.

54. מתצהירו של מר משולם מטעם רשות השידור, עולה כי הודעת רשות השידור למעגלות ניתנה כשנודע למר משולם כי ההתקשרות בין מעגלות לבין גאון הסתיימה או עומדת בפני סיום. העובדה כי גאון ניסה להתנער מהסכם גאון (אף אם שלא כדין), והספק ביחס להמשך קיום התוכנית, וביחס לאפשרות שגאון ינחה אותה – היא סיבה מספקת לטעמי לכך שרשות השידור בחרה לעשות שימוש בזכותה החוזית ולבטל את ההסכם שלה על מעגלות.

בנסיבות אלה, לא ניתן לראות בהתנהגותה של רשות השידור משום חוסר תום לב. אין כל סיבה להניח כי רשות השידור העדיפה להיות בקשר חוזי עם גאון וסמריק – ולא עם מעגלות, כאשר בסופו של דבר התוכנית ששודרה היא אותה תוכנית עצמה.

55. מנור טען בתצהירו כי היה על רשות השידור להודיע לגאון וסמריק שבדעתה לקיים את הסכם מעגלות-רשות השידור, וכי לו רשות השידור היתה עושה כן, סביר להניח שגאון וסמריק היו שוקלים צעדיהם, וההפרה היתה נמנעת - הן מצד רשות השידור והן מצד גאון וסמריק. מעגלות טענה גם כי הימנעותה של רשות השידור מלפעול באופן זה, גרמה להפרת הסכם גאון על ידי גאון.

מעגלות טענה כי מעדויות נציגי רשות השידור, ה"ה בראל ומשולם, עולה כי לאחר שגאון שלח את הודעת הביטול, הם פנו למעגלות בהצעה לגבש הסדר עם גאון, וניהלו עם הצדדים פגישות ושיחות. מכאן, כך נטען, שרשות השידור היתה מעורבת במערכת היחסים בין הצדדים כולם.

אינני מקבלת את הטענה. לרשות השידור לא היה קשר חוזי ישיר עם גאון או עם סמריק. לכן, לגאון או סמריק לא היתה מחויבות חוזית כלפיה, ואין בסיס ראייתי להנחתה של מעגלות לפיה לו היתה רשות השידור מודיעה כי בדעתה לקיים את הסכם מעגלות – רשות השידור – היתה ההפרה נמנעת. אף מנור עצמו לא השיב תשובה חד משמעית בהקשר זה בחקירתו הנגדית – הוא נשאל: "אם הרשות היתה אומרת לגאון וסמריק להמשיך איתך הם היו מחויבים להמשיך איתך" והשיב "תשאל אותם" (בעמ' 53 לפרוטוקול). על כל פנים, אינני סבורה כי לרשות השידור היתה חובה לפעול באופן לו טוענת מעגלות, ולנסות למנוע את ההפרה הצפויה של גאון.

56. מעגלות הוסיפה וטענה כי אף אם היתה רשות השידור זכאית לבטל את הסכם מעגלות – רשות השידור, היא לא עשתה כן – שכן היא לא שלחה הודעת ביטול בכתב למעגלות כנדרש בהסכם ביניהן. בסיכומי התשובה טענה מעגלות כי רשות השידור לא הציגה כל ראיה לביטולו בפועל של ההסכם.

אינני מקבלת את הטענה. רשות השידור שלחה למעגלות שני מכתבים. ביום 20.8.2003 כתבה רשות השידור למנור כי:
"נודע לנו כי ההתקשרות ביניכם לבין מר יהורם גאון המנחה התוכנית 'שישי בגאון' עשויה להסתיים בקרוב. למעלה מן הצורך, הננו מבהירים כי במקרה כזה, הרשות שומרת לעצמה הזכות להתקשר עם כל גורם אחר, להמשך הפקת התוכנית".

במכתב נוסף מיום 31.8.03 הודיעה הרשות למעגלות, כי "הנחייתו של יהורם גאון ומעורבותו האומנותית הינם מרכזיים לתכנית, והרשות תבצע צעדים על מנת להקטין את נזקה כתוצאה מהפרת ההסכם הצפויה של מרשתך. אשר על כן, בהתאם למכתבו של מר משולם מיום 20/8/2003, הרשות רשאית לסיים ההתקשרות עם מרשתך".

57. אני סבורה כי די במכתבים אלה כדי להוות הודעת ביטול כתובה. כאמור, מטרתה של הודעת ביטול היא להעמיד את הצד השני על מצבו המשפטי והיקף זכויותיו וחבויותיו. הודעת הביטול צריכה לבטא באופן ברור את הכוונה לשים קץ לקשר החוזי בין הצדדים. יחד עם זאת, גם הודעה מותנית תחשב כהודעה חד משמעית, כל עוד ההודעה מעידה על כוונת המבטל להביא את ההתקשרות לידי גמר בהתקיים התנאי שנקבע לכך, באופן המשיג את המטרה של יידוע הצד השני (ר'- ג' שלו, החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2005) בעמ' 364 וכן ע"א 81/89 גולן נ' מדינת ישראל , פ"ד מ"ה (3) 824, בעמ' 829) .

אני סבורה כי מקריאת המכתבים שלעיל, יכלה מעגלות להסיק כי רשות השידור מתכוונת להביא את ההסכם לסיומו לאור עזיבת גאון את התכנית. לכן, אינני מקבלת את טענת מעגלות.

58. לטענת מעגלות, אף אם נראה במכתבים אלה הודעת ביטול, הרי שלא חלפו 30 יום מהודעת הביטול ועד למועד ההתקשרות של רשות השידור בהסכם רשות שידור – חמש חמש. אינני סבורה כי יש בטענה זו כדי לשנות את התוצאה של פסק דין זה.

אינני סבורה כי ההתקשרות של רשות השידור עם גורמים אחרים להפקת התוכנית לאחר מועד משלוח המכתבים הנ"ל מהווה הפרה של הסכם מעגלות – רשות השידור. רשות השידור היתה זכאית כאמור להודיע על ביטול הסכם מעגלות – רשות השידור. תוך 30 יום ממועד ההודעה, קרי לכול המאוחר ביום 30.9.03, פג תוקפו של הסכם מעגלות - רשות השידור. לכן, אף לו היה מדובר בהפרה של רשות השידור – היא לא גרמה למעגלות נזק, משום שממילא היה תוקפו של ההסכם שלה עם רשות השידור פג זמן קצר לאחר מכן.

הפיצוי בגין ההפרה
59. מעגלות טענה כי היא זכאית להפסד הרווח שנמנע ממנה ביתרת התקופה בה היה אמור הסכם מעגלות – רשות השידור להיות בתוקף. הסכם גאון והסכם מעגלות-רשות השידור חל על 40 תוכניות, ובנוסף הוענקה לרשות השידור אופציה להפקת תוכניות נוספות. בפועל הופקו עד לסיום הקשר עם מעגלות 24 תוכניות. מנור טען כי מעגלות זכאית לרווח בגין הפקת 16 תוכניות נוספות בתקופת ההסכם, וכן כי אלמלא הפרת הסכם גאון על ידי גאון, היתה רשות השידור מממשת את האופציה שניתנה לה בהסכם רשות השידור-מעגלות. לכן, זכאית מעגלות לפיצוי גם בגין הרווחים שנמנעו ממנה בתקופת האופציה.

60. הגדרת המונח "נזק" בסעיף 1(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, כוללת גם רווח שנמנע בשל ההפרה. סעיף 10 לחוק הנ"ל קובע כי הנפגע זכאי לפיצוי בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה, שהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. כלומר, מעגלות זכאית לפיצוי בגין הרווח שנמנע ממנה, ככול שרווח כזה הוא תוצאה מסתברת של ההפרה של גאון, שגאון יכול היה לראותה ככזו בעת כריתת הסכם גאון.

פיצוי מעגלות באופן זה, נובע מהכלל לפיו המפר צריך להעמיד את הנפגע במצב בו הוא היה אלמלא ההפרה. המלומד קציר בספרו תרופות בשל הפרת חוזה (חיפה, 1991) קובע בהקשר זה כי:
"המגמה של העמדת הנפגע במצב שבו הוא היה אילו קוים החוזה, באה לביטויה המלא במתן סמכות לפסיקת פיצויים בשל מניעת רווח, שכן מטרתם המוצהרת של הפיצויים היא ליתן לנפגע תחליף כספי לציפיותיו מן העסקה שעשה" (בעמ' 986).

61. הפרת הסכם גאון על-ידי גאון, גרמה בפועל, כפי שהובהר לעיל, לסיום הסכם מעגלות - רשות השידור. הנזק שנגרם למעגלות כתוצאה מסיום ההסכם, הוא הרווח שהיתה מעגלות מפיקה מהתוכניות אלמלא ההפרה. מדובר בנזק שגאון יכול היה לצפות אותו במועד כריתת הסכם גאון, כתוצאה מסתברת של ההפרה. גאון היה יכול וצריך לצפות את הנזק שנגרם למעגלות כתוצאה מהפרת הסכם גאון על ידיו, משום שהוא היה מודע לתפקידו המרכזי בתוכנית מבחינת רשות השידור. לכן, הוא יכול היה לצפות שאם הוא יחדל להנחות את התוכנית, רשות השידור תפסיק את ההתקשרות עם מעגלות – כפי שאכן קרה בפועל.

אלמלא הודיע גאון על כך שהוא מבקש להפסיק את שיתוף הפעולה עם מעגלות בהנחיית התוכנית, אין סיבה להניח כי רשות השידור לא היתה ממשיכה לקיים את הסכם מעגלות – רשות השידור, עד תום התקופה המוסכמת בהסכם. מסקנה זו עולה מפורשות מהטעמים שניתנו על ידי רשות השידור להודעת הביטול שלה – כפי שפורטו לעיל.

62. יתרה מזאת - לרשות השידור ניתנה כאמור אופציה בהסכם מעגלות - רשות השידור, להמשיך את שידור התוכנית למשך 40 תוכניות נוספות, לאחר תום תקופת ההסכם. אני סבורה כי הוכח ברמה הנדרשת, שאלמלא היה גאון מפר את הסכם גאון – היתה רשות השידור ממשיכה בהפקת התוכנית באמצעות מעגלות גם בתקופת האופציה.

בהקשר זה טענה רשות השידור בסיכומיה, כי הסכם גאון היה לעונה אחת, ולאחר מכן אין כל בסיס לטענת מעגלות לזכות בהפקת תוכניות נוספות. רשות השידור טענה כי מוכרים מצבים של חילופי מפיקים, כעולה מעדותו של מר שריר – שהעיד מטעם מעגלות (בעמ' 23 לפרוטוקול).

63. אינני מקבלת את הטענה שכן היא איננה עולה בקנה אחד עם האופן בו נהגה רשות השידור בפועל. כאמור, בפועל, התקשרה רשות השידור בהסכם רשות השידור-חמש חמש, הסכם מכוחו המשיכה רשות השידור בשידור התוכנית, בהנחיית גאון ובהפקת סמריק. במסגרת הסכם רשות השידור-חמש חמש, הופקו 69 תכניות נוספות. כאמור, מדובר בתוכניות זהות לאלה שהופקו בתקופת הסכם מעגלות – רשות השידור, הן מבחינת תוכן התוכנית והן מבחינת הגורמים שהיו מעורבים בהפקתה. אף בסיכומיה מודה רשות השידור כי ההסכם רשות השידור - חמש חמש נחתם במהירות מאחר ש"מדובר היה באותה מסגרת חוזית" (ר' סעיף 50 לסיכומי רשות השידור). לכן, אין סיבה להניח כי רשות השידור היתה מבטלת את ההתקשרות עם מעגלות אלמלא ההפרה של גאון את הסכם גאון.

64. זאת ועוד - מהסכם רשות השידור-חמש חמש עולה כי התמורה ששולמה לחמש חמש עבור הפקת כל תכנית עמד על סכום של 180,600 ₪ +מע"מ (סעיף 19 ב להסכם). מדובר בסכום זהה לסכום ששולם למעגלות עבור הפקת כל תכנית. לכן, גם בהקשר זה, לא היתה מבחינת רשות השידור סיבה להעדיף להפיק את התוכנית באמצעות סמריק וגאון – על פני המשך הקשר החוזי והפקת אותה תוכנית עצמה מסגרת הסכם מעגלות – רשות השידור. מאחר שבפועל שילמה רשות השידור עבור הפקת 69 תוכניות נוספות, ניתן לקבוע כי לו היה גאון ממשיך בקשר עם מעגלות, היתה רשות השידור מממשת את האופציה ומזמינה תוכניות נוספות ממעגלות.

גובה הפיצוי למעגלות
65. מתצהירו של מנור עולה כי רשות השידור שידרה בסך הכול 93 תוכניות. לטענתו, הפיצוי לו זכאית מעגלות הוא עבור 16 תוכניות בעונה הראשונה, ועבור 53 תוכניות נוספות.

איני סבורה כי מעגלות זכאית לפיצוי עבור 16 תכניות בעונה הראשונה. הסכם מעגלות-רשות השידור התייחס לתקופה של שנה (סעיף 19 א' להסכם). תקופה זו היתה אמורה להסתיים ביום 18 בנובמבר 2003. במהלך תקופת ההסכם, היתה רשות השידור רשאית לדרוש ממעגלות להפיק עד 40 תוכניות (סעיף 19 ג להסכם). מר מנור אישר בעדותו כי מספר התוכניות בפועל יכול להיות פחות מ-40 תוכניות (ר' עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 10-11).

כאמור, הסכם מעגלות-רשות השידור בוטל בתחילת חודש ספטמבר 2003. התוכנית הראשונה שהופקה על ידי חמש חמש לאחר מכן – שודרה ביום 19.9.03. ממועד זה עד תום תקופת הסכם מעגלות – רשות השידור, ניתן היה לשדר 9 תוכניות נוספות לכול היותר. יש לקבוע לכן כי במהלך עונת השידורים הראשונה היתה מעגלות זכאית לרווחים רק עבור 9 תוכניות נוספות, מעבר ל-24 התוכניות שהופקו בשיתוף עמה בתקופה בה היה ההסכם בתוקף.

66. כאמור, טענה מעגלות גם כי היא זכאית לפיצוי בקשר עם התוכניות שהופקו במסגרת ההסכם בין סמריק וגאון לבין רשות השידור לאחר תום עונת השידורים הראשונה, בתקופת האופציה שניתנה לרשות השידור בס' 19א להסכם מעגלות – רשות השידור. בהקשר זה יש לציין כי התחייבותו של גאון כלפי מעגלות היתה להנחות 40 תוכניות נוספות בתקופת האופציה – ולא מעבר לכך (ר' סעיפים 2.1 ו-2.2. להסכם גאון). לכן, לו היתה רשות השידור מפעילה את האופציה, היה גאון חייב להמשיך להנחות את התוכנית לעונה אחת נוספת (דהיינו, להנחות עד 40 תוכניות נוספות), אולם מעבר לכך לא היתה לו התחייבות כלפי מעגלות.

67. עבור כל תוכנית שילמה רשות השידור למעגלות 180,600 ₪. על פי תצהיר מנור (שהאמור בו לא נסתר) עמדו הוצאות ההפקה של כל תוכנית על 31,000 דולר בממוצע – קרי על סך של 133,000 ₪ לפי שער הדולר המוסכם. רווח ההפקה הממוצע לתוכנית עמד אם כן על סך של 47,300 ₪. מרווח זה נוכו הוצאות משרד בסכום של 6,450 ₪. היתרה חולקה שווה בשווה בין מעגלות לבין סמריק בהתאם להסכם מעגלות – סמריק – קרי סכום של 20,425 ₪ לכול אחד.
מעגלות היתה אמורה להרוויח סכום זה מהפקה של 49 תוכניות נוספות (9 בתקופת ההסכם ו-40 נוספות בתקופת האופציה).

יוער כי מעגלות טענה בסיכומיה כי מאחר שלאחר הפקעת התוכנית מידיה, היא לא הוציאה הוצאות לאחזקת משרד, היא זכאית למחצית הרווח ללא ניכוי תקורות. אינני מקבלת את הטענה. הפיצוי שנפסק לטובת מעגלות נועד להעמידה מבחינה כספית במצב שבו היא היתה אלמלא הפרת ההסכם. לו היה ההסכם מתבצע, היתה מעגלות מקבלת מכוחו הוצאות להחזקת משרד- אך במקביל היתה מוציאה הוצאות אלה לצורך החזקת המשרד.

68. מעגלות טענה כי היא זכאית לתמורה גם בגין הפקת התוכנית הראשונה שלא שודרה בסופו של דבר. לטענתה, רשות השידור לא העבירה לה הערות על התוכנית הראשונה ולא איפשרה לה לתקנה כפי שההסכם ביניהן מחייב. רשות השידור טענה כי מעגלות לא היתה זכאית לתמורה עבור התוכנית הראשונה (טענה שעלתה כבר בכתב ההגנה של רשות השידור בס' 33.4 ואינה מהווה לכן הרחבת חזית, כפי שנטען על-ידי מעגלות בסיכומי התשובה).

אינני מקבלת את טענת מעגלות. ראשית, אין מחלוקת כי התוכנית הראשונה נכשלה (ר' עדות מנור בעמ' 37 לפרוטוקול, ועדותו של גאון בס' 14-15 לתצהירו ובעמ' 18 לפרוטוקול).
על פי סעיף 19(ג) להסכם מעגלות – רשות השידור, הרשות התחייבה לשלם עבור "כל תכנית המוכנה". אין מקום לקבוע לכן כי מעגלות היתה זכאית לתשלום גם עבור תוכנית שלא היתה מוכנה לשידור, מה עוד שמעגלות קבלה הוצאות חד פעמיות והוצאות שכירת האולפנים להקלטת התוכנית הראשונה (ר' עדות מנור, בעמ' 51 לפרוטוקול).

מעגלות טענה עוד, כי הוצאות הפקת התוכנית הראשונה, היו אמורות להתחלק על פני הרווח מכול יתר התוכניות, וכי כך הבטיחה רשות השידור למעגלות. אני סבורה כי לא הוכח קיומה של הבטחה כזו מצד רשות השידור, ולכן אינני מקבלת את הטענה.

69. מעגלות תבעה פיצוי גם בגין נזק שנגרם לטענתה למוניטין שלה. לטענתה, היא אחת המפיקות הגדולות בארץ, בעבר היא הפיקה תוכניות לרשות השידור, ומאז האירועים נושא התביעה, לא היה לרשות השידור כל קשר עמה. היא טענה עוד כי נישולה מהתוכנית נודע ברבים, דבר שהגביר את אפקט הפרסום השלילי, הפחית פנייה של לקוחות, והקטין את היקף ההזמנות. מעגלות העריכה את הפגיעה בסכום של 150,000$, המבוסס על כך כי רשות השידור לא עבדה עם מעגלות במשך 5 שנים.

אינני מקבלת את הטענה. אני סבורה כי לא הוכח כי רשות השידור הטילה דופי במעגלות או במקצועיות שלה, או כי היא לא פנתה אליה להפקת תוכניות נוספות בשל האירועים נושא התביעה. בנוסף, לא הוכח כי רשות השידור היתה פונה למעגלות להפקת תוכנית כזו או אחרת אלמלא האירועים נושא התביעה. מעגלות לא ציינה תוכנית כלשהי שהיא בקשה להפיק, או שסביר להניח כי רשות השידור היתה פונה אליה לצורך הפקתה.

עוד יוער כי בתמליל שיחה מיום 12.3.04 (כחצי שנה לאחר סיום ההתקשרות עם מעגלות), סיפר מנור לגאון על שני פיילוטים שהוא מפיק עבור "רשת" ועל תכנית סאטירה שהוא מפיק עבור טלעד.

רווחים משידור התכנית ברשויות מקומיות
70. לטענת מעגלות, חלק מהתוכניות ששודרו במסגרת הסכם רשות השידור – חמש חמש, הופקו מחוץ לאולפן, בתחומים של רשויות מקומיות שונות, שמימנו חלק מעלויות ההפקה. לטענת מעגלות עולה מעדויותיהם של גאון וסמריק, כי הרווח עבור תוכנית כזו עולה ב-22,400$ על הרווח משידור של תוכנית רגילה. מעגלות טוענת כי היא זכאית גם לרווח נוסף זה.

אינני מקבלת את הטענה. מעגלות טוענת כי הרעיון לשדר תוכניות מחוץ לאולפן, היה רעיון של מנור – מנור הצהיר כי "גם ראשיתו של רעיון זה שייכים למעגלות, ולכן הרווח הנוסף בשל מימון זה- נכלל בהתעשרותם של גאון וסמריק על חשבון מעגלות" (סעיף 53 לתצהיר).

אין די בטענה סתמית ובלתי מפורטת זו כדי לאפשר קביעה לפיה הרעיון לשדר תוכניות מחוץ לאולפן באופן כפי שתוכניות אלה שודרו בפועל – היה רעיון של מנור, או של מישהו אחר מטעם מעגלות. גאון כפר בטענה זו. גרסתו של גאון לפיה הוא היה זה שיזם את הרעיון, עולה בקנה אחד עם העובדה שיישום הרעיון החל רק בשנת 2004, ולא קודם לכן.

71. לכן, אין מקום לקבוע כי הרעיון להפקת תוכניות מחוץ לאולפן באופן בו בוצע רעיון זה היה רעיון של מנור. לא ניתן אם כן גם לקבוע כי אלמלא הפרת הסכם גאון על ידי גאון, היתה מעגלות שותפה ליוזמה להפקת תוכניות כאלה, או כי הרווחים מהפקת התוכניות באופן הזה, היו רווחים שגאון היה יכול לצפות אותם כתוצאה מסתברת של ההפרה במועד ההתקשרות בהסכם גאון. לכן, מעגלות אינה זכאית לפיצוי בגין הרווח הנוסף שהופק מתוכניות אלה.

התביעה שכנגד
72. גאון, חמש חמש, סמריק ונתנאל סמריק שירותי תקשורת בע"מ (חברה בבעלותו של סמריק אשר סמריק פעל באמצעותה, שתוכנה להלן : "סמריק תקשורת"), הגישו נגד מעגלות ומנור באופן אישי תביעה שכנגד, בה הם טענו כי מעגלות הפרה את התחייבויותיה לשמש כמפיקה של התוכנית ולא תרמה לתכנית דבר. עוד נטען כי מנור התחייב באופן אישי בהסכמים הקשורים להפקת התכנית. לכן, לטענתם, מעגלות ומנור קבלו כספים שלא הגיעו להם, והתעשרו שלא כדין על חשבונם.

כפי שפורט בפסק דין זה לעיל (ר' עמ' 10-11 לפסק הדין), לא הוכח כי מעגלות הפרה התחייבות כלשהיא שהיתה לה לבצע פעולה כזו או אחרת במסגרת הפקת התוכנית. קביעות אלה נכונות גם לגבי מנור, כמי שפעל בשמה של מעגלות בביצוע ההסכמים.

73. עוד נטען בתביעה שכנגד כי על מעגלות ומנור לשלם לחמש חמש, לגאון ולסמריק תקשורת תשלומים בגין 9 התכניות האחרונות שהופקו על ידיהם, ולא שולם להם עבורן עד היום.

אני סבורה כי יש לקבל את התביעה שכנגד, ככל שהיא מתייחסת לתשלומים אלה. מנור הודה כי סכומים אלה לא שולמו לסמריק ולגאון, לאחר שהתקבלה הודעת הביטול של גאון. כלומר, מעגלות איננה חולקת על זכותם של סמריק ושל גאון לקבל את התשלומים הללו.

74. גאון טען כי לא שולמו לו 3 חשבוניות בסכום כולל של 296,827 ₪ בפירוט הבא: חשבונית מס מיום 1.6.03 בסכום של 131,924 ש"ח, חשבונית מס מיום 1.7.03 בסכום של 131,924 ש"ח, וחשבונית מס מיום 23.7.03 על סך של 32,981 ₪. לתצהיר גאון צורף העתק כרטסת הנהלת חשבונות של חמש חמש, בו מפורטים סכומי החשבוניות שהוצאו, הסכומים ששולמו על ידי מעגלות ויתרת החובה (נספח ג' לתצהיר).

75. סמריק טען כי על מעגלות ומנור לשלם לסמריק תקשורת (אליה היו צריכים להיות מועברים התשלומים על-פי הסכם מעגלות-סמריק) סכום של 227,736 ₪ (ר' סעיף 34 לתצהיר סמריק).
מנספח ג' לתצהירו (חשבון עסקה שנשלח למנור על-ידי סמריק ביום 16.9.03), עולה כי הסכום הנ"ל נגזר מסיכום הסכומים שמעגלות טרם שילמה לסמריק תקשורת נכון לאותו מועד (52,962 דולר ארה"ב כולל מע"מ). בתחשיב מפורטים מועדי התוכניות והסכומים שלא שולמו בגין כל תוכנית. סכום זה הומר לשקלים נכון לאותו מועד.

76. מנור בתצהיריו (לרבות בתצהיר התשובה שהתייחס ספציפית לטענה בדבר תשלומים שלא שולמו לסמריק תקשורת ולגאון), לא העלה כל טענה בנוגע לאופן שבו חושבו הסכומים הנ"ל. בסיכומי מעגלות לא הובהר הבסיס על פיו חושב חובה של מעגלות לסמריק תקשורת ולגאון, לגישתה.

לכן, על מעגלות לשלם לגאון סכום של 296,827 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הוצאת החשבוניות ועד היום ובסך הכל 411,813 ש"ח. מנור אינו חייב באופן אישי בחוב לגאון, שכן מעגלות היא הצד להסכם גאון ולא מנור אישית. חובת התשלום היא כלפי גאון באופן אישי, כמי שהוא צד להסכם גאון.

החוב לסמריק תקשורת עומד על סך של 227,736 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה (ממועד הוצאת חשבון העיסקה למנור) ועד היום, ובסך הכל 315,730 ₪. חובת התשלום של הסכום הנ"ל חלה הן על מנור באופן אישי (כמי שחתום על הסכם מעגלות-סמריק כצד לו), והן על מעגלות. מעגלות חייבת משום שהיא לא כפרה בחובתה לשלם, כאשר הסכם מעגלות-סמריק קובע כי רווחי הפקה יתחלקו בינה לבין סמריק הפקות.

77. עוד נטען בתביעה שכנגד כי מעגלות ומנור צריכים לפצות את סמריק ואת גאון בגין ניהול המשא בחוסר תום לב עימם, בגין לשון הרע ופגיעה במוניטין. סמריק טען כי רבים היו מגיעים לספר לו שמנור "מלכלך את שמו", וכי בעקבות דברים אלה אף ערוץ טלוויזיה מוביל לא מימש פנייה אליו. אינני מקבלת את הטענה – מדובר בטענות סתמיות ובלתי מפורטות, שלא הוכחו, ואין לכן מקום לקבלן.

78. גאון וסמריק טענו כי הם זכאים להשבת התשלומים ששולמו למעגלות כחלק מרווחי ההפקה עבור התוכניות שהופקו על ידי הצדדים במשותף, מכוח דיני עשית עושר ולא במשפט. אינני מקבלת את הטענה. אינני סבורה כי מנור הפר התחייבות לבצע פעולות כאלה או אחרות במסגרת הפקת התוכנית.

אני אף סבורה כי אין לקבל את טענת גאון וסמריק לפיה הסכם מעגלות-גאון הושג בזכות גאון, כי חלקה של מעגלות היה פורמאלי בלבד, וכי הרעיון המקורי לתוכנית היה של בראל.

ראשית, יוער כי אין חולק כי זכויות היוצרים על התוכנית הוקנו לרשות השידור. זאת ועוד, יהיה אשר יהיה זה אשר "המציא" את הרעיון לתוכנית, גאון וסמריק הסכימו להתקשר עם מעגלות בהסכמים, משום שהזכויות להפקת התוכנית לתקופת הסכם מעגלות – רשות השידור – היו של מעגלות, מכוח ההסכם שהיה לה עם רשות השידור במועד בו היא התקשרה איתם בהסכמים.

לכן, גם אם בהמשך היו גאון או סמריק סבורים כי הם מסוגלים להפיק את התוכנית ללא שיתופו של מנור, לא היה בכך כדי לגרוע מזכותה של מעגלות מכוח הסכמים אלה לקבל את התשלומים המגיעים לה. הצדדים קשורים ביניהם בהסכמים המשקפים את ההסכמות ביניהם, הסכמות המחייבות אותן ללא קשר למהלכים שקדמו להם

79. סמריק וגאון טענו עוד בהקשר זה, כי פורמאט התוכנית שיצר סמריק שונה בתכלית מהפורמאט של התוכנית המקורית שהוכנה מלכתחילה על ידי מעגלות. מכול הטעמים שפורטו לעיל, אינני סבורה כי יש לקבל גם טענה זו.

80. סמריק וגאון טענו כי על מעגלות להשיב להם את דמי הניהול ששולמו לה, שכן באותה תקופה היה מנור מעורב בהפקות נוספות, שחייבו אותו לשכור שירותי משרד. אינני מקבלת את הטענה. לא הוכח מה היה ה"שווי" של שירותי המשרד שמעגלות סיפקה לתוכנית, ועל כל פנים גם בהקשר זה אני סבורה כי יש לאכוף על הצדדים את ההסכמות ביניהם. הסכם מעגלות – סמריק קבע בהקשר זה כי רווח ההפקה יחולק בין הצדדים "לא כולל החזקת משרד".

81. סמריק וגאון טענו עוד כי בשלב מסוים מעגלות הסכימה להפחתה של חלקה היחסי ברווחים (מ-50% ל-40%). אינני מקבלת את הטענה שכן אין חולק כי ההסכם אליו הגיעו הצדדים בסופו של יום (הסכם סמריק-מעגלות), אינו משקף הסכמה ברוח זאת.

82. סמריק וגאון טענו גם כי מעגלות סיכנה את הפקת התוכנית, כאשר השתמשה בכספים שקבלה מרשות השידור עבור הפקת התוכנית - לצרכים אחרים. סמריק וגאון לא חזרו על טענה זו בסיכומיהם ולכן אין מקום להתייחס אליה.

83. סוף דבר:
גאון חייב לפצות את מעגלות בסכום כולל של 1,000,825 ש"ח (חלקה ברווח עבור תוכנית כפול 49 תוכניות). מעגלות טענה בסיכומים כי יש להוסיף לסכום המתקבל הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.03. הנתבעים בסיכומיהם לא התייחסו לענין זה.

אני סבורה כי בכל הנוגע ל-9 התוכניות שנותרו למעגלות עד לתום תקופת ההסכם (18 בנובמבר 2003), יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מחודש 11.03 ועד היום לרווח מתכניות אלה (183,825 ש"ח), ובסך הכול 254,460 ₪.

בכל הנוגע לתכניות במהלך תקופת מימוש האופציה - הסכם מעגלות -רשות השידור קובע כי כעבור שנה, יוצמדו התשלומים למדד, כאשר מדד הבסיס יהיה מדד ספטמבר 03. לכן, יש להצמיד את הסכום של 817,000 (הרווח מ-40 תכניות) למדד ספטמבר 03, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. הסכום המתקבל הוא 1,137,420 ש"ח.

לכן, אני מחייבת את גאון לשלם למעגלות סכום של 1,391,880 ₪. מסכום זה יקוזז סכום חובה של מעגלות לגאון בסך 411,813 ש"ח. בסך הכול ישלם גאון למעגלות סכום של 980,067 ש"ח.

אני מחייבת את מעגלות ומנור לשלם לסמריק תקשורת סכום של 315,730 ש"ח.

מעגלות תשא בהוצאות הנתבעים 2-4 ובשכר טרחת עורכי דינם בסך 50,000 ש"ח + מע"מ, ובהוצאות נתבעת 5 ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 50,000 ₪ + מע"מ.
הנתבע 1 ישא בהוצאות מעגלות ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 50,000 ₪ + מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חוזה

  2. הפרת חוזה מכר

  3. הפרת הסכם סולחה

  4. הפרת חוזה פרסום

  5. הפרת חוזה נמשכת

  6. הפרת הסכם שותפות

  7. הפרת הסכמה דיונית

  8. הפרת חוזה מכר מגרש

  9. הפרת הסכם רכישת משק

  10. מה נחשב להפרת חוזה ?

  11. עורך דין הפרת חוזה

  12. הפרת הסכם בין שכנים

  13. הפרת חוזה עם אדריכל

  14. הפרת הסכם שיפוץ דירה

  15. הפרת הסכם פתיחת חנות

  16. השלכות של הפרת חוזה

  17. הפרת הסכם הסעת עובדים

  18. הפרת הסכם בהליך משפטי

  19. הפרת הסכם קואליציוני

  20. ארכה לתיקון הפרת חוזה

  21. הפרת הסכם חלוקת רווחים

  22. הפרת חוזה שירותי הגירה

  23. פיצוי חלקי על הפרת חוזה

  24. הפרת חוזה פירוק שותפות

  25. תביעה בגין הפרת הסכם הפצה

  26. הפרת חוזה מכר דירה בחדרה

  27. הפרת הסכם הלוואה עם הבנק

  28. הפרת חוזה תוכנית טלוויזיה

  29. כפל פיצוי בגין הפרת חוזה

  30. פיצוי ציפייה על הפרת חוזה

  31. הפרת הסכם עקב הפסקת מימון

  32. הפרת הסכם פשרה בתשלום שכר

  33. הפרת הסכם בניה עצמית במגרש

  34. הפרת הסכם שיתוף פעולה עסקי

  35. תביעה על הפרת הסכם שותפות

  36. הפרת הסכם להקמת מפעל בטון

  37. הפרת הסכם עקב אי תשלום מס שבח

  38. הפרת חוזה להובלה ימית - ערעור

  39. התיישנות תביעה בגין הפרת הסכם

  40. הוכחת גובה הנזק בגין הפרת הסכם

  41. תביעה בגין הפרת הסכם קונסיגנציה

  42. הפרת חוזה לא תמיד תגרום לביטול החוזה

  43. הפרת הסכם לביצוע עבודות זיפות גג

  44. תביעה בגין הפרת הסכם עבודות הריסה

  45. הפרת הסכם להצבת מכונות אוטומטיות

  46. שיפוי מחברת ביטוח בגין הפרת חוזה

  47. בוררות בעניין הפרת חוזה מכר דירה

  48. הפרת הסכם פשרה - ביזיון בית המשפט

  49. תביעה נגד ועד הורים בגין הפרת הסכם

  50. הפרת חוזה לתקופה קצובה של עובד בכיר

  51. פיצויים ללא הוכחת נזק בשל הפרת חוזה

  52. הפרת הסכם למכירת רכב שנכרת בין הצדדים

  53. הפרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין

  54. היתר המצאה לחו''ל עקב הפרת חוזה בישראל

  55. הפרת הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין

  56. האם אי עמידה בתנאי מכרז מהווה הפרת חוזה ?

  57. הפרת הסכם לרכישת דירה בגין אי רישום זכויות

  58. הפרת הסכם שותפים בקליניקה לרפואה אלטרנטיבית

  59. תביעה לתשלום פיצויים בטענת הפרת הסכם לרכישת חול

  60. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון