קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות תביעה לביצוע פסק דין / התיישנות תביעה לאכיפת פסק דין: 1. בקשה לסילוק על הסף של תביעה בעניין זכויות במקרקעין שהגיש המשיב. השאלה העיקרית העולה במסגרת בקשה זו הינה סיווגו של פסק דין לצורך הכרעה בשאלת התיישנותו, כאמור בסעיף 21 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958. רקע 2. ביום 7/4/1964 רכשו המנוחה חאג'ה בדארנה ז"ל (להלן - "חאג'ה") ואחיה ראג'ה חטיב ז"ל (להלן "ראג'ה") את הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 19035 חלקה 56 (להלן "החלקה"), בישוב מאג'ד אל כרום. הרכישה בוצעה במסגרת עסקת חליפין בין חאג'ה וראג'ה מחד, לבין מינהל מקרקעי ישראל מאידך. חאג'ה קיבלה 9/15 חלקים מהחלקה וראג'ה 6/15 חלקים. 3. אף שהזכויות בחלקה נרכשו על ידי חאג'ה וראג'ה יחדיו, נרשמו, בשנת 1978, כל הזכויות בחלקה על שמה של חאג'ה בלבד. 4. המשיב, יליד 1923, תושב הכפר מאג'ד אל כרום התקשר בשנת 1972 או בסמוך לכך בהסכם עם ראג'ה, לפיו רכש מראג'ה את כל הזכויות בחלקה תמורת סך של 31,750 לירות. בעסקת המכר התיימר ראג'ה לפעול בשמה של חאג'ה ולמכור גם את זכויותיה. 5. אין חולק כי המשיב תפס חזקה בחלקה לפני שנים רבות, שכן כבר בשנת 1976 הגישה חאג'ה תביעה כנגדו לסילוק ידו מהמקרקעין (ת.א. (עכו) 2126/76). גם בשנים מאוחרות יותר נוהלו הליכים כנגד המשיב לסילוק יד מהחלקה, אולם אין חולק כי המשיב המשיך להחזיק בחלקה וכנראה עושה כך גם היום. 6. בשנת 1979 הגיש המשיב תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד חאג'ה וראג'ה למתן פסק דין המצהיר כי הינו הבעלים של החלקה מכוח הסכם הרכישה שנחתם בינו לבין ראג'ה (ת.א. 234/79) ולרישום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין. הדיון נדון בפני כב' השופטת ט' שטרסברג כהן וביום 30/3/82 ניתן בו פסק דין (להלן "פסק הדין הראשון"). בפסק הדין הראשון נקבע כי בין המשיב לראג'ה נחתם הסכם למכירת החלקה. עם זאת נקבע כי לראג'ה לא היתה הרשאה לפעול בשמה של חאג'ה. על כן נקבע כי המשיב רכש רק את זכויותיו של ראג'ה בחלקה דהיינו 6/15 חלקים. בחלק האופרטיבי של פסק הדין הראשון נקבע: א. אני מצהירה כי מובדא (המשיב- ר' ס') רכש זכות להרשם כבעלים של 6/15 בחלקה 56, בגוש 19053 שבכפר מג'דל כרום. ב. אני מחייבת את בדרנא הנתבעת מס' 2, להעביר 6/15 מהחלקה, לאחיה ראג'ה, באופן שהחלקה תרשם 9/15 חלקים על שמה ו-6/15 חלקים ע"ש אחיה ראג'ה, כמתחייב מההסכם עם המנהל. ג. אני מחייבת את ראג'ה הנת' מס' 2, להעביר את כל חלקו בחלקה (6/15 מהחלקה), שיירשמו על שמו, כאמור, על שם מובדא התובע. ד. אני מורה לרושם המקרקעין למחוק את הרישום הנוכחי לפיו רשומה החלקה בשלמותה ע"ש בדרנא ולרשום במקומו את הזכויות בחלקה, ע"ש בדארנה 9/15 וראג'ה 6/15 עפ"י ההסכם עם המנהל, ואח"כ לרשום העברת חלקו של ראג'ה ע"ש מובדא, כל זאת לאחר שישולמו המיסים, האגרות ותשלומי חובה אחרים הכרוכים בבצוע הרישומים הנ"ל". 7. אין חולק כי מאז ניתן פסק הדין הראשון ועד היום לא הועברו הזכויות בחלקה על שמו של המשיב. כמו כן אין חולק כי המשיב לא נקט בשום הליך, עד כה, להשלמת ביצועו של פסק הדין ורישום הזכויות ב-6/15 חלקים מהחלקה על שמו. 8. במועדים שלא הובררו, הלכו חאג'ה ז"ל וראג'ה ז"ל לעולמם. ביום 12/4/07 הועברו 6/15 חלקים מהחלקה על שמם של שלושה מיורשיה של חאג'ה, הם המבקשים מוחמד אברהים בדארנה, עומר אברהים בדארנה וחאלד אברהים בדארנה (שלושתם יחדיו להלן גם "יורשי חאג'ה"). מנסח הרישום שצורף לכתב התביעה בתיק זה, עולה כי יתרת החלקים בחלקה 9/15 נרשמו ביום 8/11/93 על שמם של מחמוד מוחמד מנסור ואברהים מוחמד מנסור (שניהם יחדיו להלן "מנסור"). בנסח הרישום צוין גם כי מנסור רכשו את הזכויות בעסקת חליפין, אולם פרטיה לא הובאו בפני. 9. בכתב התביעה בתיק זה חוזר המשיב ועותר לקבל סעדים שיבטיחו את זכויותיו הקנייניות בחלקה. בתביעתו עותר התובע המשיב ליתן פסק דין הצהרתי לפיו הינו זכאי להירשם כבעלים של 6/15 חלקים מהחלקה. עוד טוען המשיב כי הינו זכאי לקבלת 6/15 חלקים מאלו הרשומים על שם יורשי חאג'ה. לצורך ביצוע פסק הדין, עותר המשיב לחייב את יורשי חאג'ה להעביר 6/15 חלקים ליורשיו של ראג'ה ולחייב את אלו להעביר את החלקים על שמו. 10. בבקשה הנוכחית שהגישו יורשי חאג'ה נטען כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת מעשה בית דין והתיישנות. המבקשים טוענים כי טענות המשיב נדונו והוכרעו בתיק 234/79 ואין לשוב ולדון בהן בשנית. עוד נטען כי על פי סעיף 21 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 רשאי נתבע להעלות טענות התיישנות כנגד ביצועו של פסק דין לאחר שחלפו 25 שנים מיום נתינתו. הואיל ופסק הדין ניתן בשנת 82, הרי שתקופת ההתיישנות חלפה. 11. המשיב מבקש לדחות את הבקשה. לטענתו, על פי סעיף 21 לחוק ההתיישנות, אין התיישנות על זכויות על פי פסק דין הצהרתי, ולכן ההצהרה כי הינו בעל זכויות לקבלת 6/15 חלקים בחלקה שרירה וקיימת. עוד נטען כי אין גם מקום להעלאת טענות התיישנות כנגד ביצוע פסק הדין, שכן במשך השנים נעשו על ידי המשיב פעולות המעידות כי הינו עומד על זכויותיו, כמו החזקת המקרקעין והשכרתם לצד שלישי. דיון 12. כאמור בתביעה שבפני, עותר המשיב לקבלת אותם סעדים בדין שנפסקו לטובתו בפסק הדין הראשון. כידוע תביעה נוספת לקבלת אותם סעדים חותרת כנגד עקרון הסופיות, המתבטא בין היתר בכלל בדבר השתק עילה. כבר בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968) אומר בית המשפט: "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה". כלל השתק העילה משמעו כי לתובע שזכה בתביעתו אומרים שעילתו "נבלעה" בפסק הדין ואילו למי שתביעתו נדחתה אומרים כי תביעתו "נחסמה". 13. כלל השתק העילה חל לא רק בתביעה בין בעלי הדין המקורים אלא גם בין חליפיהם. לעיתים יש מקום להחיל את כללי ההשתק גם כנגד צדדים שלישיים בעלי "קרבה משפטית" מוכרת לבעלי דין (ראה נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי 367, 525 (תשנ"א)). יורשיו של בעל דין שהיה צד להליך הם-חליפיו, על כן יחולו כללי ההשתק גם לגביהם. 14. מכלל "השתק העילה" מתחייבת המסקנה כי התביעה לפסק דין הצהרתי המצהיר כי המבקש הינו בעל 6/15 חלקים מהחלקה, דינה להדחות, שהרי כבר ניתן פסק דין הצהרתי זהה. אין כלל מקום שבית המשפט ידון מחדש בעניין שכבר נדון והוכרע. 15. הסעדים הנוספים להם עותר המשיב הינם סעדים לצורך מימוש ההצהרה האמורה. המשיב עותר לכפות על המבקשים להעביר 6/15 חלקים על שמו, או מדויק יותר להעברתם ליורשי ראג'ה שיעבירו את הזכויות אליו. בפסק הדין הראשון הורה למעשה בית המשפט הוראות חלופיות שתוצאתן צריכה להיות זהה; מחד הורה לחאג'ה להעביר 6/15 חלקים לראג'ה והורה לראג'ה להעביר חלקים אלו למשיב, ומאידך הורה בסעיף (ד) לרשם המקרקעין למחוק את הרישום הקיים ולהתאימו להוראת פסק הדין ההצהרתי. למעשה, רשאי היה המשיב לפנות לרשם המקרקעין, עם פסק הדין ולבקשו למלא אחר ההוראות (כפוף לתשלום האגרות והמיסים). בכל מקרה התוצאה היתה אמורה להיות זהה; המבקש היה אמור להירשם כבעל 6/15 חלקים בחלקה ועל שמה של חאג'ה היו אמורים להישאר רשומים רק 9/15 חלקים. 16. סעיף 21 לחוק ההתיישנות קובע: "פסק-דין בתובענה שעברו עליו עשרים-וחמש שנה בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כל שהיא כדי לבצעו, רשאי החייב לטעון טענת התיישנות; ואולם פסק-דין בתובענה שלפי תכנו אינו טעון ביצוע אינו נתון להתיישנות". על תכלית הוראת סעיף 21 אומר בית המשפט בע"א 288/95 לחאם נ' אל-זארובי, פ"ד נד(2) 598, 621 (2000) באמרו: "תקופת ההתיישנות של 25 שנים שנקבעה בסעיף 21 לחוק להתיישנותו של פסק-דין, היא תקופה ארוכה ביותר. ההתיישנות הכללית להגשת תביעות היא, בדרך-כלל, שבע שנים. הטעם להבדל הוא כי אין דין התיישנותה של זכות התביעה, שבה מתבקש בית-משפט להכיר בזכותו של אדם, כדין התיישנותו של פסק-דין שהכיר בזכות והעניק סעד בגין הפגיעה בה. עם זאת, מצא המחוקק - ולא בכדי - להגביל בזמן גם ביצוע פסק-דין ועשה כן בהקציבו שנות דור למטרה זו. בכך שירת המחוקק תכלית כפולה: מחד גיסא לא ביטל את ההתיישנות לחלוטין, מאידך גיסא קבע תקופה ארוכה דייה כדי לממש זכות לפי פסק-דין, שלאחריה לא ניתן לממשו עוד". 17. סעיף 21 מבחין בין פסק דין "הטעון ביצוע", הנתון להתיישנות, לפסק דין שאינו "טעון ביצוע" שאינו נתון להתיישנות. בע"א 288/95 הנ"ל התחבטו השופטים כיצד לסווג פסקי דין וכיצד לקבוע איזהו פסק דין "הטעון ביצוע" שלגביו יש תחולה לתקופת ההתיישנות של 25 שנים. עמדת הרוב, שנכתבה על ידי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן היתה כי פסק דין לאכיפת "התחייבות אובליגטורית של הסכם למכירת מקרקעין" הוא פסק דין הטעון ביצוע. בית המשפט הדגיש כי בכל פסק דין טמונה למעשה הצהרה על זכות, אולם בכך לא די לצורך סיווגו של פסק הדין. עוד הדגיש בית המשפט כי אף אם רשם המקרקעין מחויב לרשום פסק דין בדבר זכויות במקרקעין, אין בכך כדי לשנות את מהותו של הפסק, שכן רק "רישום המקרקעין, הוא המקנה זכות בעלות בקרקע, באשר הרישום הוא קונסטיטוטיבי ובלעדיו אין עוברת זכות הקניין במקרקעין" (שם עמ' 620). עוד הבהירה השופטת שטרסברג-כהן כי "יש לקבוע את סיווגו של פסק הדין על פי תוכנו, על פי מהותו ועל פי מאפייניו" (עמ' 620) ועל כן הגיעה למסקנה כי פסק דין לאכיפת התחייבות מכר מקרקעין הינו פסק דין "הטעון ביצוע". פסק דין שכזה מתיישן כעבור 25 שנים. 18. יצוין כי בקשה לדיון נוסף שהוגשה בעקבות פסק הדין בע"א 288/95 נדחתה בדנ"א 4309/00 (ניתן ביום 11/7/00). באותה החלטה מוסיף השופט מצא: "נראה לי שבשאלת סיווגו של פסק דין כ"טעון ביצוע" או כהצהרתי גרידא יש ככלל להכריע על-פי תוכנו של פסק הדין גופו". 19. משבאים אנו לבחון כיצד לסווג את פסק הדין הראשון, בת.א. 243/79, דומני כי מתחייבת המסקנה כי בפנינו פסק דין "הטעון ביצוע" ועל כן נתון להתיישנות. אף שבפסק הדין ניתנה הצהרה הרי שבמהותו מדובר בפסק דין שנועד לאכוף התחייבות למכר מקרקעין. יתירה מזו, הסעדים שהוענקו בפסק הדין מחייבים ביצוע; בין ביצוע על ידי חאג'ה וראג'ה ובין ביצוע מצידו של המשיב ופניה לרשם המקרקעין, תשלום המיסים האגרות וכו'. כך או כך העתירה לסעד הצהרתי דינה כאמור להידחות וכל שנותר למשיב היה העתירה לסעדים לאכיפת ביצוע. ועל כן עסקינן בפסק דין הטעון ביצוע. 20. אין גם לקבל את הטענה כי מרוץ ההתיישנות נפסק או מעוכב מהטעם שהמשיב עשה פעולות לביצוע הפסק. ראשית, בע"א 288/95 דחו שופטי ההרכב את הטענה כי פעולות לביצוע פסק הדין מפסיקות או מעכבות את מרוץ ההתיישנות (שם עמ' 623). שנית, אין בכתב התביעה ובתשובה לבקשה לבסס את הטענה כי המשיב פעל לביצוע פסק הדין. המשיב מצביע על החזקת המקרקעין והשכרתם בפעולות המעידות על "ביצוע" פסק הדין אולם ברי שלא כך הדבר. פעולות לביצוע פסק הדין אמורות להיות פעולות לקידום הליכי הרישום ולא פעולות המעידות על תפיסת החזקה במקרקעין. 21. בשים לב לאמור, יש לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית התביעה על הסף. אוסיף עוד כי התביעה כפי שהוגשה אינה יכולה לעמוד גם מטעם נוסף. כפי שראינו, 9/15 חלקים מהחלקה הועברו על שם מנסור. בידי יורשי חאג'ה נותרו רק 6/15 חלקים, כלומר פחות מהחלק שאמור להיוותר להם על פי פסק הדין הראשון. העברת הזכויות על שם מנסור לא נזכרה בתביעה ולא ברור לי באילו נסיבות בוצעה. למעשה, לאחר שינוי הרישום מצויים המשיב, יורשי המנוחה, ומנסור בתחרות בין זכויות; מחד המשיב טוען לזכויות מכוח הסכם שנערך בינו לבין ראג'ה ואשר זכה לאישור בית המשפט בפסק הדין הראשון, ומאידך מצויים יורשי חאג'ה שקבלו זכויות בירושה. מנסור קבלו זכויות בעסקה שלא הובררה. לפיכך, אפילו הייתי מגיע למסקנה כי אין מקום לדחות את התביעה מחמת התיישנות, הרי שהיה מקום למחיקת התביעה, שכן התביעה כפי שנוסחה אינה מתייחסת למחלוקת האמיתית שהיא תחרות בין הטוענים לזכות בחלקה. מטעם זה ואף שיורשי ראג'ה לא הדגישו כל בקשה אין טעם להותיר את התביעה כנגדם. מכל מקום הסעדים שהתבקשו כנגד יורשי ראג'ה מותנים בהענקת סעדים כנגד יורשי חאג'ה וגם מטעם זה דין התביעה כנגדם להימחק. סוף דבר 22. בשים לב לכל האמור, הנני מורה על דחיית התביעה. המשיב (התובע) ישלם למבקשים (יורשי חאג'ה - נתבעים 2-4) הוצאות הבקשה בסך של 7,000 ₪ + מע"מ סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. הצו הזמני מיום 23/7/08 מתבטל.ביצוע פסק דיןהתיישנות