התראת פשיטת רגל ניתן לשלוח לחייב על פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1080 (להלן: "הפקודה"), משנתקיימו התנאים כמפורט בסעיף 3 לפקודה, דהיינו, יש כנגד החייב פסק דין חלוט אשר לא עוכב ביצועו. אין מחלוקת שתיק ההוצאה לפועל "פתוח", ועל פי הפסיקה נושה רשאי לנקוט בהליך פשיטת רגל במקביל להליכי הוצאה לפועל (שלמה לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, תשס"א - 2000, שם-72; (להלן: "לוין וגרוניס"); ע"א 92/76, יהושע בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(ו), 164). פסק הדין מהווה אפוא ראיה לכאורה לחוב, ובמיוחד כשמדובר בחוב שניתן נגד החייב בהסכמתו. לגבי מהות החוב נאמר בספרם של לוין וגרוניס, כדלקמן: "המבקש להניע את בית המשפט לבדוק מה מסתתר מאחורי הפסק - עליו הראיה ושומה עליו להצביע על נסיבות המעוררות חשש לגבי חוב פסק הדין". (שם, 97). מטעם זה אין אף בסיס לטענת המתנגדת שיש להחיל את הוראת סעיף 13 לפקודה שכותרתו: "חקירת תוקף החוב ותמורתו", שהרי הדבר יעשה רק כאשר יש חשד למרמה או חוסר תום לב ביצירת החוב. (ראו בש"א (ח'י) 11512/05 משה דהאן נ' עו"ד ראובן שרגיל (1.1.06), כב' השופטת (כתוארה אז) ו' אלשיך). ##קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התראת פשיטת רגל:## לפני דיון בהתנגדות להתראת פשיטת רגל מטעם הגב' גזאוי, לבקשה שהוגשה מטעם בנק מסד בע"מ. טיעוני המתנגדת 1. המתנגדת טוענת כי החוב נשוא התראת פשיטת הרגל סולק, וכי היא שילמה על כספים רבים על חשבון החוב. ההתראה הוגשה פחות מחודש ממועד מתן פסק הדין המוסכם, ועל אף שלנושה שולמו כספים בהתאם לפסק הדין. עיקר ההתנגדות הינה כמפורט על ידה: "תדפיס פירוט הזיכויים מתיק ההוצל"פ המצורף להתנגדות זו מוכיח כשלעצמו כי על חשבון קרן החוב לנושה שעמדה על סך של כ-1,415,000 ש"ח נכון לסוף שנת 2001 שולם למעלה מ-800,000 ש"ח החל משנת 2003. להתנגדות זו מצורפים חלק מאישורי התשלום וכן תצהירו של מר ג'ורג' גזאוי המפרט תשלומים נוספים אשר זכרם לא בא בתיק ההוצל"פ נשוא ההתראה - דבר המוכיח כי יתרת החוב בתיק ההוצל"פ הנ"ל אינה נכונה ואינה יכולה לשמש כבסיס להתראת פשיטת הרגל. החייבת זקוקה לצו בית המשפט המחייב את הנושה לגלות את כל המסמכים הקשורים בחשבונות החייבת ושאר החייבים עליהם חל פסק הדין המוסכם, וזאת לשם הוכחת מלוא הסכומים ששולמו לנושה על חשבון החוב הפסוק ולהגיש בקשה בטענת "פרעתי" בתיק ההוצאה לפועל. החייבת פנתה למומחה לצרכי חישוב סכומי התשלומים שבוצעו בפועל אל מול יתרת החוב, ולאחר גילוי המסמכים הנ"ל ע"י הנושה, יעלה לאל ידה להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה את המפורט בתצהירים מטעמה. בנוסף, פורט בתצהירים מטעם המבקשת כי על פי ההסכם עם הנושה בשנת 2005 טען הנושה כי יתרת החוב עמדה על סך 60,000$ ארה"ב וסוכם כי היתרה תיפרע ממכירת 6 הרכבים בשווי של כ-100,000$ ארה"ב על פי המחירון. הרכבים הועברו למגרש המכירה מטעם הנושה בהתאם לסיכום ונמכרו, וגם בכך היה כדי לסלק את יתרת החוב". (שם, שם). תשובת הבנק (המשיב) 2. דין ההתנגדות להדחות שכן הטענות המועלות הינן מסוג טענת "פרעתי" שמקומה בתיק ההוצאה לפועל ולא בהליך זה. תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2001 והחייבת הגישה שם בקשה בטענת פרעתי רק ביום 3.3.09, דהיינו 8 שנים לאחר פתיחתו, ורק לאחר הגשת הבקשה להתראת פשיטת הרגל. משלא פרעה המתנגדת את חובה בהתאם לפקודה, הרי שעשתה מעשה פשיטת רגל. דיון 3. התראת פשיטת הרגל הינה בגין חוב הנטען שהינו 4,118,082 ש"ח, על פי התדפיס מלשכת ההוצאה לפעול (תיק 03-28082-01-6) שצורף להתראה. המתנגדת הינה ערבה לחוב הנטען, יחד עם בעלה מר ג'ורג' גזאווי לחובה של חברת אוטו ניישן רנט א-קאר. המתנגדת העידה את מר ג'ורג' גזאוי שטען כי הבנק אינו רשאי היה לפתוח את תיק ההוצאה לפועל לאור פסק הדין שאישר פשרה בין הצדדים. כן הגישה המתנגדת חוות דעת מטעם מר דניאל פולישוק, שאף העיד כאן, הקובע כי על פי הנתונים שבפניו, החוב לפי הסדר הפשרה שולם ביתר. עוד טענה המתנגדת כי ישנם סכומים ששולמו ולא קוזזו. בסיכומי המתנגדת נאמר כי לאור הראיות שהוצגו מן הדין לברר קיומו של החוב ולקבוע כי הוא סולק, או לעכב ההליך עד למתן החלטה בטענת פרעתי שהוגשה להוצאה לפועל. המתווה הנורמטיבי 4. התראת פשיטת רגל ניתן לשלוח לחייב על פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1080 (להלן: "הפקודה"), משנתקיימו התנאים כמפורט בסעיף 3 לפקודה, דהיינו, יש כנגד החייב פסק דין חלוט אשר לא עוכב ביצועו. אין מחלוקת שתיק ההוצאה לפועל "פתוח", ועל פי הפסיקה נושה רשאי לנקוט בהליך פשיטת רגל במקביל להליכי הוצאה לפועל (שלמה לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, תשס"א - 2000, שם-72; (להלן: "לוין וגרוניס"); ע"א 92/76, יהושע בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(ו), 164). פסק הדין מהווה אפוא ראיה לכאורה לחוב, ובמיוחד כשמדובר בחוב שניתן נגד החייב בהסכמתו. אשר לטענת המתנגדת לגבי מהות החוב נאמר בספרם של לוין וגרוניס, כדלקמן: "המבקש להניע את בית המשפט לבדוק מה מסתתר מאחורי הפסק - עליו הראיה ושומה עליו להצביע על נסיבות המעוררות חשש לגבי חוב פסק הדין". (שם, 97). מטעם זה אין אף בסיס לטענת המתנגדת שיש להחיל את הוראת סעיף 13 לפקודה שכותרתו: "חקירת תוקף החוב ותמורתו", שהרי הדבר יעשה רק כאשר יש חשד למרמה או חוסר תום לב ביצירת החוב. (ראו בש"א (ח'י) 11512/05 משה דהאן נ' עו"ד ראובן שרגיל (1.1.06), כב' השופטת (כתוארה אז) ו' אלשיך). אף הטענה כי ב"כ הנושה הבטיח לג'ורג' גזאוי כי ה"התיק בוטל", מקומה בטענת פרעתי או הליך אחר. "טענת פרעתי" 5. כבר נקבע בפסיקה לא אחת, כי אין מקומה של טענה זו בהליך פשיטת רגל. יתרה מכך, ולענין חוב השנוי במחלוקת, נאמר: "אף אם פרע המבקש את חובו, אין בכך כדי להפוך את עצם חובו לחוב "השנוי במחלוקת" שלא ניתן לנקוט על פיו בהליכי פשיטת רגל". (ה"מ) (ת"א) 6903/91 דב גרשוני נ' כפר הס מושב עובדים בע"מ (5.12.91); (כן ראו פש"ר (ח') 670/02, בנק הפועלים בע"מ נ' שביט יהושע. אי עדכון החוב 6. המתנגדת אף טוענת כי החוב בהוצאה לפועל לא עודכן חרף תשלומים נוספים. המדובר במספר תשלומים בסדר גודל של 172,600 ₪, ואין בעדכונים כדי לאפס את החוב בהוצאה לפועל העומד ע"ס פתיחה של 1,498,365 ואשר עודכן ביום 5.2.09 והינו 4,019,121 ₪. בהקשר זה יש אף לדחות את טענת המתנגדת בסיכומי התשובה, לפיה ביום 15.6.09 פנה ב"כ הנושה להוצאה פועל בבקשה לעדכן אתה חוב. אשר לחוות הדעת של מר פולישוק, הרי שהראשונה מתייחסות למעשה לחישוב על פי נתונים שהיו בפניו מטעם המתנגדת, ולא מתוך תיק ההוצאה לפועל, דבר שאושר למעשה על ידי העד (פרו', מיום 9.3.09, ע' 8). אשר לחוות הדעת השניה, אף ממנה לא ניתן להגיע למסקנה המבוקשת על ידי המתנגדת שכן הנחת היסוד בה הינם דברים שנאמרו לו על ידי המתנגדת ובעלה, וכן כי נאמר לו כי לא סוכם שיפתח תיק הוצאה לפועל. (שם, פסקה 3-8). המומחה מציין כי על פי חשבונות הבנק החוב היה 1,334,000 ₪, וכי לאחר שהומצאו לו דפי החשבון: "מתברר כי הצגת הנתונים כפי שנרשמו בהסכם שונים לחלוטין..." (שם, פסקה 3.1.). 7. מכאן שלא זו בלבד שלא מדובר אפילו בטענת פרעתי אלא בתקיפת פסק הדין, ואין זה ההליך המתאים לכך לכל הדעות. בע"א 4972/06 חזקיהו (אקי) בבכנוף נ' דוד קמי (17.2.08) מציין כב' השופט י' דנציגר (בהסכמת המשנה לנשיאה א' ריבלין וכב' השופטת א' פרוקצ'יה), כדלקמן: "יש להבדיל בין טענתו של החייב כי פרע את הסכום בו חויב בפסק הדין, טענה אשר מצריכה הוכחות מצידו לפירעון זה, או טענה בנוגע לכך שאינו חייב עוד למלא אחר פסק הדין, אשר גם היא מצריכה הוכחות וכמובן שאינה יכולה להתבסס על טענות אשר נדונו ונדחו על ידי בית המשפט, לבין טענה כי פסק הדין עצמו שגוי שכן טעה בית המשפט כשדחה גרסת החייב לפיה כבר פרע את החוב לזוכה. ברור כי טענה מן הסוג האחרון איננה מהווה טענת "פרעתי" בהתאם להוראות החוק. לא כל שכן שלא ניתן להתנגד באמצעותה להתראת פשיטת רגל" (שם, פסקה 6). כמו כן, המתנגדת ערערה על פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל (ע"א 11208/07 מחוזי ירושלים), וביום 18.12.09 הערעור נדחה בהסכמת הצדדים ללא צו להוצאות. למותר לציין כי המתנגדת אף הגישה בהוצאה לפועל בקשה בטענת פרעתי עוד בשנת 2002 אשר נמחקה על ידי הרשם איתי כץ ביום 24.2.02. לאור כל האמור נראה בעיני כי אין בהתנגדות כל ממש. מנימוקי ההתנגדות שצוטטו לעיל במלואם, לא ניתן להבין מהו הסכום אותו המתנגדת סוברת ששילמה בעודף, אין כל נתונים, ואף בסופו של יום אין המתנגדת מצביעה על נתונים בדוקים מתוך תיק ההוצאה לפעול או קבלות על תשלומים ביתר, כפי שטענה מן השפה אל החוץ. אין אף מקום "להציץ אחורי פסק הדין", כפי שנאמר בפרשת דהאן הנ"ל, בהעדר נתונים כאמור, ובוודאי שלא הונח הבסיס להתערבות בית המשפט בהליך זה בקביעת הריבית במטרה למנוע עיוות דין. ההתנגדות נדחית אפוא, לאור האמור לעיל. המתנגדת תישא בשכ"ט עו"ד המשיב בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ לתשלום תוך 20 יום, שאם לא כן ישא סכום זה בהצמדה וריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל. משלוחפשיטת רגל