קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לזימון עד תושב חוץ להעיד בבית משפט בישראל / גביית עדות בחו"ל: בפניי בקשה של התובעת והנתבעת שכנגד, לזימונו של מר גרהרד שווינג מנכ"ל ובעלים של הנתבעת והתובעת שכנגד, שמקום מושבו בגרמניה, ליתן עדות בתיק זה. הנתבעת והתובעת שכנגד היא חברה לייצור ושיווק משאבות בטון. התובעת הייתה סוכן בלעדי של הנתבעת בישראל ומכרה משאבות מתוצרתה במשך 18 שנה, עד לחודש ינואר 2002. הנתבעת הפסיקה את ההתקשרות הבלעדית (או את ההתקשרות בכלל) שבין הצדדים, ובשל כך פרצה מחלוקת בין הצדדים, אשר הובאה לפתחו של בית משפט. התובעת טוענת שמגיע לה מהנתבעת בגין הפסקת הסכם הבלעדיות סך של 10,000,000 ₪ ומנגד טוענת הנתבעת בתביעה שכנגד כי התובעת חייבת לשלם לה סך של 700,000 ₪. התובעת סבורה שעליה להוכיח במסגרת התובענה את מהות הקשר בין הצדדים, והדבר ייעשה באמצעות זימונו של מר שווינג. לטענת התובעת היחסים העסקיים שבין הצדדים הוגדרו בעל פה בין בעלי השליטה בתובעת, מר מר בנימין קובלסקי שנפטר בשנת 2007 ומר אבי קובלסקי, לבין מר שווינג. טענות התובעת התובעת טוענת שלמר שווינג מעורבות אישית ביחסים שבין הצדדים ובפירוקם כפי שהדבר בא לידי ביטוי במכתב שכתב מר שווינג ומופנה למר קובלסקי מיום 7.5.2002 ובו מאשר מר שווינג את מחויבות הנתבעת לפתרון המחלוקת שנוצרה בעקבות הפסקת היחסים המסחריים. התובעת מודעת למצב המשפטי לפיו לבית המשפט בישראל אין סמכות לזמן עד תושב חוץ שאינו צד להליך המשפטי, אלא שבמקרה דנן, לטענת התובעת, עסקינן בעד שהינו בעל תפקיד ובעלים בחברה אשר מנהלת משפט בישראל מזה 7 שנים, ואשר מעולם לא כפרה בסמכותו של בית המשפט ואף הגישה תביעה שכנגד לבית המשפט על סך של כ- 700,000 ₪. לטענת התובעת, התנגדות הנתבעת להבאת מר שוינג לא נתמכה בתצהיר. ולא ברור אפוא מה המניעה לזימונו. לחילופין, מבקשת התובעת, לבצע את החקירה בגרמניה, מקום מושבו של העד שזימונו מבוקש, באמצעות הווידיאו. במקרה כזה, מבקשת התובעת לחקור את העד פנים מול פנים באנגלית ובאמצעות מתורגמן. התובעת מציינת כי היא תשא בהוצאות הטיסה, לרבות שהייתו של העד, במקרה שהחקירה תתבצע בגרמניה, מבקשת התובעת להשית את כל ההוצאות על הנתבעת. עיקר הטענה שמר שוינג יכול להעיד לטובת התובעת דווקא בכל הקשור לתיקונים והשקעת שעות עבודה למשאבות בתקופת האחריות. טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת לבית משפט ישראלי אין סמכות לזמן לעדות מי שאינו מצוי בתחום השיפוט של מדינת ישראל ואינו בעל דין באופן אישי. זאת ועוד, כי גם הבקשה החלופית ל "וידיאו קונפרנס" בגרמניה חורגת מסמכות בית המשפט, שכן עיקרון כיבוד הריבונות של המדינה הזרה מחייב בנסיבות אלו לברר מהי עמדתה של המדינה הזרה. לטענת הנתבעת, ההליך הנכון בו שהיה על התובעת לנקוט היה, להגיש את הבקשה על פי תקנות עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ט-1999, הקובעות כי העברת אדם למדינה אחרת לצורך עדות טעונה הסכמה בכתב של העד. הנתבעת טוענת, כי מאחר ואין הסכמה בכתב של מר שווינג, הרי דין הבקשה להידחות. עוד טוענת הנתבעת כי על פי תקנת 13 (א) (6) לתקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), תשל"ז-1997, יש לצרף לבקשה לגביית ראיות בחו"ל את "השאלות שיש להציגן לנחקרים או תאור הנושא שאודותיו יש לחקרם". לטענת הנתבעת, הוראת חוק זו מעידה כי חקירת העד מתבצעת בבית המשפט שבמדינת מגוריו של העד. הנתבעת טוענת כי סעיף 1 (ב) לפקודת הראיות הקובע את הסמכות להזמין עדים מתקיים בענייננו: "בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת". לטענתה, שני התנאים הדרושים לסירוב הוצאת הזמנה מתקיימים. (א) אין צורך בעדות. (ב) המטרה האמיתית של הזימון איננה גילוי האמת, אלא סחיטה של תושב זר על מנת לגרום לו כי יסכים "לפדות בכסף" את עצמו "מהחובה" לקבל זימון להתייצב בפני בית משפט בישראל. עוד טוענת הנתבעת לחוסר תום לב מצדה של התובעת, שכן המדובר בבקשה מניפולטיבית, בעלת אופי סחטני מובהק. תכליתה היחידה של הבקשה היא הפעלת לחץ פסול שיגרום לחברת "שווינג" לשלם למבקשת כספים. לטענתה של הנתבעת, קיימות ארבע אינדיקציות נפרדות - שכל אחת מהן בנפרד, ומשקלן המצטבר, הן עדות חותכת לחוסר תום לב. הראשונה - המייל שקיבל מר שווינג מהתובעת מעיד שבקשת התובעת הוגשה "למטרה שאיננה גילוי האמת", אלא להפעלת לחץ סחטני. בעניין מציינת הנתבעת תוכנה של הודעת דוא"ל שנשלחה ממנכ"ל התובעת ושבו נכתב (בתרגום חופשי) "מאחר שיש לנו הצעה להסדר ומאחר שאני מעוניין להימנע מזימונך לבית המשפט כדי להעיד בבית משפט ישראלי, אני מציע שתדבר איתי בטלפון בהקדם האפשרי ..." השנייה - ההתייחסות למר שווינג באופן אישי מופיעה לראשונה בבקשה זו. אין כל התייחסות פרסונאלית למר שווינג בכתבי הטענות, תצהירי העדות הראשית, בתשובות לשאלון ובעשרות המוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט. השלישית - סירוב המבקשת להסדר הדיוני שהציעה המשיבה, לפיו שאלת זימונו של מר שווינג לעדות תידחה לאחר שתישמע עדותו של מר לאופר, על מנת שהמבקשת תזכה ביתרון דיוני, לפיו עד מטעמה יעיד לאחר עדי המשיבה. הרביעית - הניסיון השקרי שעשתה המבקשת בבקשתה המקורית להיתלות בפטירתו של מר בנימין קובלסקי ז"ל, במהלך המשפט, כ"טעם" לזימונו של מר שווינג. הנתבעת טוענת, כי כשהורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית בתיק, היה מר בנימין קובלסקי בחיים, וחרף זאת בחרה המבקשת שלא להגיש תצהיר מטעמו. עוד טוענת הנתבעת להעדר רלוונטיות, שכן עדותו של מר שווינג איננה "קבילה ושייכת לעניין". לטענתה של הנתבעת, המכתב הנ"ל מיום 7.5.2002 שנשלח על ידי מר שווינג דווקא מחליש את טענות התובעת, שכן יש בו כדי להעיד שמר שווינג מינה אדם אחר, בשם מר גורליך, שיטפל בנושא. הנתבעת טוענת כי לא נעשה כל הסכם בעל פה עם מר שווינג. זאת ועוד, כי בתשובותיו של מר קובלסקי לשאלון הופיעה תשובה לפיה אדם אחר (מר אורליך בולטה) הבטיח לו בלעדיות. לטענת הנתבעת, אין ולו מסמך אחד בחתימתו של מר שווינג המתייחס לסוגיית הבלעדיות. לעניין הטענה כי הזיכיון היה בלעדי בהסכמה בין שמשפחת שווינג למשפחת קובלסקי (סעיף 11.1.1 לבקשה), טוענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן אין זכר לטענה זו בכתבי הטענות ו/או בתצהיריו של מר קובלסקי. לטענתה של הנתבעת, ההחלטה על סיום הזיכיון מעולם לא התקבלה על ידי מר שווינג, כפי שטוענת התובעת (סעיף 11.1.2 לבקשה). ולא רק, אלא שמר קובלסקי הצהיר בתצהירו כי ההחלטה התקבלה על ידי מר גורליך. הנתבעת מכחישה את האמור בסעיף 11.1.3 לבקשה, כי מר שווינג "הודה" בדיעבד כי "הוטעה". לטענתה של הנתבעת, אין כל זכר לטענה זו בכתבי הטענות ו/או בתצהיריו של מר קובלסקי ו/או בכל מסמך אחר. המדובר בטענה בעלמא, הרחבת חזית אסורה. הנתבעת אף מכחישה את האמור בסעיף 11.1.4 לבקשה, כי מר שווינג העניק את הזיכיון לזכיין החליפי בישראל, עוד בטרם הודיע בכלל לתובעת על הפסקת הזיכיון שלה. לטענתה של הנתבעת, אין כל זכר לטענה זו בכתבי הטענות ו/או בתצהיריו של מר קובלסקי ו/או בכל מסמך אחר. יתרה מכך, הטענה עומדת בסתירה לאמור בכתב התביעה ובתצהירו של מר קובלסקי, שם נטען מפורשות כי מי שהודיע לו על מינוי סוכן נוסף הוא מר גורליך. הכרעה המדובר בזימונו לעדות של מר שווינג שלו תפקיד ניהולי בכיר והוא בעל שליטה בחברה גרמנית שנתבעת בארץ והגישה תביעה שכנגד. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת חיובי הצדדים בקשר להסכם שביניהם, שעה שניתנה הודעת ביטול או הודעת ביטול הבלעדיות על ידי הנתבעת והתובעת שכנגד. מהמסמכים שהוגשו לתיק עולה כי מר שווינג שלח מכתב למנכ"ל התובעת ביום 7/5/02 בו נכתב שמר שווינג מינה את מר גורליך ליישב את המחלוקת בין הצדדים. אין להתעלם מהעובדה שהמכתב הופנה באופן אישי למר קובלסקי. יחד עם זאת קשה להבין מהמכתב שיש בו הודאה בקשר אישי כלשהו בין מר שווינג לבין מר קובלסקי מנכ"ל התובעת. לעומת זאת מר לאופר אשר נתן תצהיר עדות ראשית בתיק זה מטעם הנתבעת מציין כי יחסי הצדדים בוססו בין היתר על היחסים הטובים ששררו בין מר שווינג נשיא הנתבעת לבין משפחת קובלסקי בעלי התובעת (ר' סעיף 4 לתצהירו). הנה כי כן המדובר בעד שזימונו מבוקש שהוא בעל תפקיד ובעלים בחברה אשר מנהלת הליכים משפטיים בישראל כנתבעת וכתובעת שכנגד. נראה כי לעד מעורבות אישית במידה זו או אחרת בניהול העסקים עם התובעת ואפשר שעדותו יש בה כדי לשפוך אור על המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים. המטרה שבגינה סבורה התובעת שיש לזמן את מר שוויג לעדות נכתבה בסעיף 11 לבקשה. נדמה כי העד יכול לתת תשובות לשאלות: האם הזיכיון של התובעת היה בלעדי בהסכמה בין משפחת שווינג לקובלסקי? האם הועבר הזיכיון לזכיין חלופי, בטרם הודע לתובעת על הפסקת הזיכיון שלה וכן שאלות בדבר מהות ההסכם בין הצדדים, בכל הקשור לתיקונים והשקעת שעות עבודה למשאבות בתקופת האחריות . לכן יש צורך לכאורה לשמוע את עדותו של מר שווינג. אם יסתבר שהזמנתו הייתה מיותרת, כי אז ניתן לאזן את העניין בהשתת הוצאות על התובעת שביקשה הזמנתו. אינני סבור שהזמנות של מר שווינג נגועה בחוסר תום לב של התובעת או מנהליה. כמובהר לעיל, מצאתי לדחות את טענות הנתבעת בקשר להעדר רלוונטיות של העדות. לא זו אף זו, הנתבעת לא הבהירה לי מדוע מר שווינג אינו מעוניין לבוא ולתת עדות בישראל או מה מונע אותו מלעשות כן וזאת לאחר שהתבועת התחייבה לשאת בכל הוצאותיו. אין מחלוקת בין הצדדים שאין סמכות לבית משפט לזמן לעדות אזרח ותושב של מדינה ריבונית אחרת. שני הצדדים כאחד אוחזים בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין רע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין ( 24.9.2007 להלן: "עניין דורי"). עניינו של פסק הדין בעניין דרורי הוא דחיה של בקשה למתן עדות באמצעות וידאו קונפרנס. בעניין דורי היה מדובר בעדות של תובע שנמצא בארה"ב וטען שאינו יכול להגיע לארץ ליתן עדות. בין היתר יש בפסק הדין התייחסות לסמכותו של בית משפט בישראל, להזמין אזרח של מדינה זרה להעיד בפניו. ההלכה היא שכאשר עד נמצא מחוץ לתחום השיפוט אין סמכות להזמינו לעדות מכח תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 ובמידה ומתעורר הצורך להזמינו לעדות יש לעשות כן בהתאם לחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק העזרה משפטית"). כב' השופט גרוניס מציע דרך מעשית לזמן עד שאינו נמצא בישראל כדי להימנע מהפעלת המנגנון המורכב של חוק העזרה המשפטית. הדרך היא לשאול את העד לעמדתו ואם הוא מוכן להתייצב למתן עדות להסדיר את עדותו באופן לא פורמאלי ובלשונו: נקודה חשובה נוספת שיש לציינה, על רקע הנתונים במקרה דנא, נוגעת לשיתוף הפעולה של העד והסכמתו להעיד. ברור, כי בית משפט בישראל אינו רשאי להוציא הזמנה למתן עדות או להצגת מסמך לאדם הנמצא מחוץ לתחום השיפוט (עד המצוי בישראל יזומן למתן עדות בהליך אזרחי בהתאם לתקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי)). כאשר עד נמצא מחוץ למדינה ואין הוא מסכים ליתן עדות, לא יהא מנוס מלהשתמש בדרך הקבועה כיום בחוק עזרה משפטית 1998 ובתקנות שהותקנו מכוחו ועל פי החוק שקדם לו. במלים אחרות, כאשר עד מודיע שנכון הוא ליתן עדות מרצונו, איני רואה מניעה מלפעול בדרך בלתי פורמלית בכדי להסדיר את מתן העדות ולבצע את כל התיאומים הנדרשים. התוצאה היא שנוכח העובדה שמר שווינג הוא אזרח ותושב מדינה זרה, לא ניתן לזמנו לעדות מכח סעיף 178 לתקנות כפי שביקשה התובעת. לפיכך במידה ואינו נכון להעיד במשפט, אשקול מתן אפשרות לתובעת לפתוח בהליכים לפי חוק העזרה המשפטית ולזמנו לעדות בהתאם לסעיף 49 לחוק העזרה המשפטית. אשר על כן על ב"כ הנתבעת/התובעת שכנגד לברר עם מר שווינג ולהודיע לבית המשפט לא יאוחר מיום 1/9/09 אם הוא מוכן להתייצב ולהעיד במשפט. היה כי יאות לעשות כן כי אז ינתן צו להפקדת כספים למימון טיסתו ושהייתו בארץ ויתואם מועד לשמיעת עדותו. היה כי תינתן תשובה שלילית אשקול מתן היתר לתובעת לזמנו לעדות בהתאם לחוק העזרה המשפטית אם על דרך מתן עדות בארץ אם על דרך מתן עדות בחו"ל אם באמצעות וידיאו קונפרנס. הזמנת עדיםתושב חוץ