זכויות אלמנה מתאונה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כמה כסף מקבלת אלמנה מתאונה / זכויות אלמנה מתאונה: כללי 1. זוהי תביעת עיזבון המנוח יליד 18.03.1946 (להלן: "המנוח") ואלמנתו, יורשתו החוקית היחידה מכוח צו ירושה מיום 12.7.04, בגין נזקים שנגרמו לעיזבון ולאלמנה, עקב מות המנוח, שקיפח את חייו בתאונת דרכים שארעה ביום 05.05.2004, כאשר נפגע ממשאית שהיתה נהוגה על-ידי הנתבע מס' 1 ובוטחה באמצעות הנתבעת מס' 2. המנוח היה כבן 58 שנים במותו. 2. בשנת 1998 בעת שהיה כבן 52, נפגע המנוח בתאונת דרכים (להלן: "התאונה הראשונה") וכתוצאה, סבל מפגיעה מוחית קשה, שברים בצלעותיו, בידו השמאלית ובעצם הבריח וכן שבר בארובת העין. נכותו הרפואית של המנוח עקב התאונה הראשונה, נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") על שיעור 53.54% ובתוספת תקנה 15 עמדה על שיעור 81%. טרם פציעתו בתאונה הראשונה, המנוח ניחן בכישורים גבוהים במיוחד והשכיל להגיע להישגים מרשימים בכל תחומי חייו, הן בקרירה צבאית, במהלך שרות קבע והן בתפקיד ניהולי בכיר שביצע לאחר שחרורו מהצבא, במפעל "צינורות המזרח התיכון", שם כיהן כסמנכ"ל שיווק, בעשור השנים טרם פציעתו. המנוח היה מיועד לתפקיד מנכ"ל החברה, ברם פציעתו בתאונה הראשונה קטעה את הקריירה שלו והוא נאלץ לפרוש מתפקידו זמן קצר לאחר פציעתו. 3. עובר לתאונה נשוא התובענה (להלן:"התאונה"), המנוח נהנה משני מקורות הכנסה, האחד, פנסיה צבאית והשני, גמלת נכות עבודה מהמל"ל, בעקבות פציעתו בתאונה הראשונה. 4. בתביעה זו עותרים התובעים לפיצויים עקב נזקים שנגרמו לעיזבון ולאלמנה כתוצאה ממות המנוח. גדר המחלוקת 5. שאלת גובה הפיצוי ודרך חישובו עומדת ביסוד המחלוקת שבין הצדדים בראשי הנזק הבאים: ה"שנים האבודות" - מהו סכום הפנסיה שהמנוח קיבל מצה"ל עובר למותו והאם גמלת הנכות כלולה בבסיס שכרו ואם כן, מה דין הפטור ממס הכנסה שחל על הגמלה בחייו? בסיס שכרה של אלמנת התובע. גובה הפיצוי בגין אובדן שירותי בעל. הוצאות קבורה והלוויה. חישוב ניכויי תשלומי המל"ל. ניכוי תשלומי פנסיית השארים וסכומיהם. להלן תיבחנה סוגיות אלו. הפיצוי בגין ה"שנים האבודות" גובה הפנסיה 6. תוחלת חייו הצפויה של המנוח, אלמלא פטירתו, היתה עד לשנת 9/2027. בשנת 1988, עם פרישתו מצה"ל, המנוח היוון כ- 25% מסכום הפנסיה לה היה זכאי, לתקופה בת 30 שנה שאמורה היתה להסתיים בשנת 2016. התובעים טוענים, כי דין כספי ההיוון כדין הלוואה שניתנה למנוח ואשר נפרעה על ידו לאורך השנים, באמצעות ניכוי חודשי ממשכורתו. לפיכך, יש לכלול את סכום הניכוי החודשי בבסיס השכר של המנוח, לצורך חישוב הפיצוי בגין השנים האבודות. הנתבעים טוענים מנגד, כי סכום ההיוון שולם למנוח במלואו והניכוי החודשי גורע מהמשכורת את החלק ששולם. לפיכך, סכום הניכוי אינו חלק משכרו של המנוח ואין לכלול אותו בחישוב בסיס השכר. אין חולק, כי בשנת 2016 הניכוי החודשי בגין ההיוון היה מסתיים ובסיס השכר היה חוזר לשיעורו המלא. 7. טענת הנתבעים מקובלת עלי. היוון שכר המנוח בשיעור 25% משכרו, משמעו הקדמת תשלום חלק מהפנסיה החודשית לה היה זכאי, למועד שחרורו מצה"ל. הסכום שולם אפוא במלואו והניכוי מתשלומי הפנסיה החודשיים גורע מהשכר בשיעורים, את הסכום ששולם. אלמלא הניכוי החודשי, המנוח היה זוכה לכפל שכר, בשיעור 25% ממשכורתו. ברי, כי המנוח ומשפחתו נהנו מסכום ההיוון, ממועד קבלתו, ביום שחרורו מצה"ל ולאורך חייו. אין מקום להשוות את כספי ההיוון להלוואה כמו גם, אין לראות בניכוי החודשי משום פירעון של הלוואה. טענה זו נבחנה ונדחתה על ידי בית המשפט העליון ולעניין זה, ראה בג"צ 4157/98 צוות אגודת גמלאי שירות הקבע בצה"ל ואח' נ' שר האוצר ואח': "טענה זו שלעותרים - טענה המזהה בין היוון לבין הלוואה - טענה שובת-לב היא, ואולם נתקשה לקבלה באשר הנדרש ממנה נוגד את אופיו ואת תכליתו של הסדר ההיוון. אכן, לא נתקשה למצוא צדדי דמיון בין ההיוון בענייננו לבין הלוואה האמורה להיות מוחזרת בתשלומים לשיעורין: בשני המקרים עובר סכום חד-פעמי מיד ליד - הסכום המהוון מזה וההלוואה מזה - ושומה עליו על המקבל - הגמלאי או הלווה - לפרוע את שקיבל (בהיוון - בתשלומים לשיעורין, ובהלוואה - בתשלומים לשיעורין או באורח חד-פעמי). ואולם בכך מסתיים צד הדמיון, ומכאן נפרדות דרכי השניים. כל אחד מהסדרים אלה הולך לדרכו הנבדלת מדרכו של חברו, ולו משום שכל אחד מן השניים תכליתו תכלית כלכלית שונה היא". סכום הניכוי אינו מהווה אפוא, חלק מבסיס שכרו של המנוח, לצורך חישוב הפיצוי בגין ה"שנים האבודות". לפיכך, בסיס שכרו של המנוח יעמוד על סך של 8,140 ₪ (נטו) - שכר היסוד בתוספת פיצוי שחיקה, תוספת יוקר ותוספת ביגוד ודמי הבראה. הסכום נגזר מנתונים שהוצגו על ידי הגב' קארין קרון מהמחלקה לשירותי הפרט, הפרישה והתשלומים (מופ"ת) בתעודת עובד ציבור ת/6. בסיס שכר זה נכון עד הגיע התובע לגיל 70 (18.3.2016). החל ממועד זה ועד תום תוחלת חייו, בסיס שכרו יעמוד על סך 11,131 ₪ נטו. הפנסיה לה זכאית אלמנת המנוח 8. אלמנת המנוח מקבלת מאז מות המנוח, פנסיה בשיעור העומד על כ - 60% מסכום הפנסיה לה זכה בחייו. התובעים טוענים, כי זכויותיה לפנסיה לא נפגעו כתוצאה ממות המנוח, אלא בהפרש שבין גובה הפנסיה לה היה זכאי בחייו לבין השיעור המופחת שהיא מקבלת מאז מותו. 9. לפיכך, לטענתם, הפיצוי בגין ה"שנים האבודות" עומד על ההפרש בין הפנסיה ששולמה למנוח בחייו לבין זו המשולמת לאלמנתו לאחר מותו. הואיל והמדינה אינה זכאית לשיפוי בגין תשלומי הפנסיה - אין לנכות את סכום הפנסיה במלואו מסכום הפיצוי שיתקבל. את טענתם הם סומכים על הוראת סעיף 64(ד) לחוק שירות הקבע בצה"ל וכן, על הוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין. 10. הנתבעים טוענים, כי שיטת החישוב המוצעת על ידי התובעים נדחתה זה מכבר על ידי ההלכה הפסוקה, הדוגלת בשיטה גלובאלית, קרי, תחילה יש לאמוד את כלל הפיצוי לו זכאי הניזוק ומתוכו לנכות את כלל הניכויים ובגדרם, את תשלום הפנסיה שהאלמנה מקבלת. 11. בחינת טיעוני הצדדים מעלה, כי הגם שדרך החישוב המוצעת על ידי התובעים אינה משוללת היגיון, הרי שיש לדחותה ולו מהטעם, שהיא נוגדת את רוח הפסיקה. יתירה מזאת, סעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אינו חל על המקרה הנדון, שכן עניינו בגמלה שמקורה בחוזה - גמלה שאינה רלוונטית לענייננו. 12. אשר על כן, לאור האמור לעיל, בסיס השכר של המנוח לצורך חישוב הפיצוי בגין ה"שנים האבודות" ייעשה על פי הפנסיה ששולמה למנוח בפועל, עד הגיעו לגיל 70 אלמלא התאונה ולאחריו, עד תום תוחלת חייו. מסכום הפיצוי הכולל שיתקבל, תנוכה הפנסיה המשולמת לאלמנה, כמו גם ניכויים אחרים. גמלת נכות 13. עקב פציעתו בתאונה הראשונה, המנוח הוכר כנכה עבודה על ידי המל"ל ושולמה לו גמלת נכות בסך 21,153 ₪ לחודש, סכום אשר שיעורו עומד כיום על סך של כ- 23,402 ₪. הגמלה היתה פטורה ממס הכנסה, מכוח מכוח סעיף 9(6ג) לפקודת מס הכנסה. 14. התובעים טוענים, שאין לראות בגמלת הנכות חלק מבסיס שכרו של המנוח לצורך חישוב אובדן כושר השתכרותו וממילא, אין להחיל עליה את מגבלת שילוש השכר במשק, לפי סעיף 4(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לטענתם, הגמלה לא שולמה בתמורה לעבודה, הגם שהיתה מקור הכנסה למנוח. לפיכך, מעמדה עצמאי, בבחינת ראש נזק נפרד, אשר בגינו קמה לתובעים זכות עצמאית לפיצוי. 15. הנתבעים אף הם טוענים, כי גמלת הנכות אינה מהווה חלק מחישוב הפסד כושר השתכרותו של המנוח, אולם טעמיהם שונים וכמובן שאין הם רואים בגמלה ראש נזק נפרד, בר- פיצוי; לשיטתם, גמלת הנכות, כשמה כן היא, נועדה לספק את צרכיו המיוחדים של הנכה ועם פטירתו, אין ליורשיו או לתלויים זכות ליהנות ממנה או מפירותיה. לחילופין, אף אם ייקבע שגמלת הנכות מהווה חלק מבסיס שכרו של המנוח, הרי ששיעור של 100% מסכומה (קרי, במלואה) נועד לסיפוק צרכיו המיוחדים. לחילופי חילופין, אף אם ייקבע שגמלת הנכות מהווה חלק מהכנסת המנוח, לצורך חישוב הפיצוי בגין "השנים האבודות", הרי שיש להכפיפה למגבלת שילוש השכר הממוצע במשק ולנכות ממנה מס הכנסה בשיעור 25%. 16. מעמדה של גמלת הנכות מיוחד, בשל העובדה שהיא פטורה ממס הכנסה. זכות המנוח לקבלה קמה מכוח נכותו, בעטיה נשלל כושרו להמשיך ולעבוד כפי שעבד טרם פציעתו. הגמלה הפכה למקור הכנסה למנוח ואין לקבל את טענת הנתבעים לפיה, היא נועדה לספק אך ורק את צרכיו המיוחדים. לצורך סיפוק צרכים מיוחדים של נכה, קיימת גמלת שירותים מיוחדים, המשולמת לנכה שהמל"ל מכיר בנכותו, בשיעור של 75% ומעלה. גמלת הנכות נועדה אפוא, להבטיח את קיומו של המנוח בכבוד. גובהה נגזר מגובה הכנסתו של המנוח טרם פציעתו ללמדך, כי הגמלה מהווה תחליף הכנסה ובאה לפצות על אובדן כושר השתכרות, בבחינת החזרת המצב לקדמותו. 17. לפיכך ברי, כי יש לראות בגמלה חלק מהכנסתו של המנוח, לצורך חישוב אובדן כושר השתכרותו. בשל גובהה, יש להכפיפה למגבלת בסיס שילוש השכר במשק. ניכוי מס הכנסה 18. אין חולק, כי גמלת הנכות ממנה נהנה המנוח היתה פטורה ממס הכנסה. השאלה העומדת לדיון היא, האם הפטור מתשלום מס הכנסה עומד גם ליורשיו ולתלויים? 19. הפטור ממס הכנסה החל על גמלת הנכות הוא בבחינת זכות אישית, שהמנוח נהנה ממנה עקב נכותו. בדרך זו, ביקש המחוקק להיטיב עמו. זוהי אם כן, זכות שאינה ניתנת להעברה או להורשה. לפיכך, הזכות לפטור ממס הכנסה פקעה עם מות המנוח ואין היא קנויה לעיזבונו או לאלמנתו. 20. המחוקק היה ער לפערים שעלולים להיווצר בין צרכיהם השונים של נפגעים וניזוקים בתאונות דרכים לבין מצבם הכלכלי טרם פציעתם ועל כן, קבע בסעיף 4(א)(2) לחוק הפלת"ד, מדיניות אחידה ביחס לכלל הנפגעים ולפיה, הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות, או לחילופין בגין ה"שנים האבודות" לא יעלה על מגבלת שילוש השכר הממוצע במשק, אשר ממנו ייגבה "מס אחיד" בשיעור של 25% - שיעור הנמוך משיעורי המס החלים על בעלי הכנסות שגובהן מגיע לשילוש השכר במשק ומעבר לו. בדרך זו, ביקש המחוקק ליצור איזון ראוי ומידתי בין ניזוקים, בעלי הכנסות שונות. 21. אין אפוא מקום להפלות את התובעים דנן מנפגעים אחרים, אשר פעמים, אף הם נהנו טרם פציעתם משיעור הכנסה העולה על שיעור שילוש השכר הממוצע במשק. כמובן שאין נפקא מינא, אם מקור ההכנסה, טרם הפציעה, היה בעבודה או בשל העובדה שהמנוח נהנה מפטור ממס. כך או כך, עם מות המנוח חלים על האלמנה ועל העיזבון אותם כללים שנקבעו לצורך חישוב אובדן כושר ההשתכרות, לרבות החיוב במס בשיעור של 25%. לפיכך, אין לחרוג מכללים אלו. 22. ובאותו עניין - אף אין לקבל את שיטת התובעים, לפיה יש לחשב תחילה את גובה שכרו הריאלי של המנוח, ממנו לנכות מס הכנסה ואז לבחון אם יש להחיל עליו את מגבלת שילוש השכר הממוצע. על פי שיטה זו, גובה הפיצוי גדל ועימו גדל אף הפער בגובה הפיצוי בין הניזוקים וזאת, בניגוד לרוח החוק והוראותיו. (ראה לעניין זה, ע"א 9621/06 עזבון המנוח וולפרם ריינר ז"ל נ. קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, ניתן ביום 13.7.09, וכן, ע"א 5/84 יחזקאל נ. אליהו חב' לביטוח בע"מ, פד"י מ"ה(3) עמ' 374). 23. לסיכום, סכום הפנסיה ששולמה למנוח (בין עד הגיעו לגיל 70 ובין לאחריו) בצירוף גמלת הנכות, עולה על שילוש השכר הממוצע במשק ועל כן, יש להכפיפו למגבלת שילוש השכר הממוצע במשק כפי שהיה במועד התאונה, העומדת על 20,427 ₪ (לפי שמ"ב של 6,809 ₪ נכון לחודש מאי 2004) וממנו לנכות מס בשיעור של 25% באופן שבסיס שכרו של המנוח לצורך חישוב הפיצוי בגין השנים האבודות יעמוד על סך של 15,905 ₪. חישוב בסיס הכנסת האלמנה 24. אלמנת המנוח, מורה במקצועה, עבדה בשנים האחרונות עובר לפטירתו, כקוסמטיקאית. התובעים טוענים, בהסתמכם על הכנסותיה מהשנים 2002 - 2004, כי שכרה הממוצע עמד על סך של 1,667 ₪ לחודש. הנתבעים טוענים, כי שכרה הממוצע של האלמנה עמד על סך של 1,855 ₪ לחודש בצירוף שכרה הממוצע בשנת 2007, במהלכה היא עבדה בנוסף, גם כטכנאית בבית חולים "הדסה" בירושלים והרוויחה סך של 44,226 ₪. לפיכך, לטענתם, יש להעמיד את בסיס שכרה על השכר הממוצע במשק, שכן, לשיטתם, האלמנה לא מיצתה את יכולתה, טרם פטירת המנוח. למצער, הנתבעים מבקשים להעמיד את בסיס שכרה של האלמנה, על סך של 5,540 ₪ (הכולל את שכרה הממוצע כקוסמטיקאית בסך 1,855 ₪ בצירוף שכרה הממוצע כטכנאית ב"הדסה" בסך 3,685 ₪ נכון ל - 1/07). לחילופי חילופין, טענו, כי יש לחשב את שכרה של האלמנה כדלהלן: עד ליום 31.12.2006 סך של 1,855₪ ומיום 01.01.2007 ואילך - סך של 5,540 ₪. 25. אין ספק כי לאחר פציעת המנוח בתאונה הראשונה, האלמנה השתכרה פחות מכפי יכולתה, בשל הכורח לסייע לבעלה הנכה. מתוך הראיות שהובאו עולה, כי ממועד פציעתו בתאונה הראשונה ועד למותו בתאונה השנייה, המנוח סבל מנכות קשה ונזקק מאוד לסיועה של אשתו. חזקה עליה, כי השקיעה ממיטב זמנה ומרצה בטפול בבעלה. העיון בתשובותיו של המנוח לשאלון, במסגרת תביעה שהגיש לפיצוי עקב נזקיו בגין התאונה הראשונה, מלמד, כי אכן כך. ראה סעיף 14(ב) לתשובות לשאלון ה/2: "אני מקבל עזרה מבני משפחתי ובעיקר מאשתי בנהיגה (לעיתים), עבודות הבית וגינון אותם הייתי נוהג לעשות בעבר. בנוסף, וכדי לנסות לשפר את זכרוני אשתי משמשת כעין מזכירה וזאת עקב קשיי הזיכרון שלי". ובהמשך, בסעיף 19(2): "עזרה בבית - אני מקבל עזרה מאשתי בלבוש, עבודות מעין מזכירות ועבודות בבית אותם הייתי מסוגל לעשות סה"כ בשיעור של 2 שעות ביום." 26. האלמנה גרסה בבית המשפט, כי עובר לפטירתו, חל שיפור משמעותי בתפקודו של המנוח, אשר לשיטתה, הקל עליה את הטיפול בו ושיחרר אותה, למצער, באופן חלקי מהנטל בו נשאה קודם לכן. בנסיבות אלו, חזקה על האלמנה, כי היתה מרחיבה את היקף עבודתה ומגדילה את הכנסתה, כפי שאכן עשתה לאחר מותו. יחד עם זאת, בהינתן העובדה ששכרה של האלמנה מעולם לא הגיע לגובה שכר הממוצע במשק, אין לקבל את טענת הנתבעים, כי יש לחשב את בסיס שכרה, על יסוד השכר הממוצע במשק. פוטנציאל השתכרותה של האלמנה נגזר מהיקף הכנסתה לאחר מותו של המנוח. 27. לפיכך, על יסוד האמור לעיל, שכרה הקובע של האלמנה, לצורך חישוב הקופה המשותפת, יעמוד על סך 5,540 ₪. יוער, כי בהגיעה לגיל הפנסיה, שכרה יופחת מטבע הדברים, אולם מנגד, תתווסף לה קצבת זקנה ועל כן, הסכום כפי שנקבע משקף נכונה את תרומתה של האלמנה לקופה המשותפת לאורך השנים. אובדן שירותי בעל 28. עובר לתאונה הראשונה וסמוך לאחריה, עבד המנוח כסמנכ"ל שיווק בחברת "צינורות המזרח התיכון". הוא פרש מעבודתו, עקב נכותו ולא שב לעבוד בכל עבודה אחרת. לאורך השנים הראשונות שלאחר התאונה הראשונה, תפקודו של המנוח היה דל ונבצר ממנו לתמוך באשתו ולסייע לה, כעולה ממסמכי התביעה שהגיש לפיצוי בגין התאונה הראשונה. בהמשך, לפי עדות האלמנה, המנוח עבר תהליך שיקום ואט אט, כוחו ויכולותיו שבו אליו, הגם שספק אם עלה בידו לספק את שירותי הבעל הנטענים. ודוק; למעט עדות האלמנה, לא הובאו ראיות להוכחת תהליך השיקום שהמנוח עבר לכאורה. 29. בהעדר ראיות להוכחת השיפור הנטען שחל במצבו הרפואי של המנוח, סבורתני כי יש לפסוק פיצוי גלובאלי בגין אובדן שירותי בעל בסך של 30,000 ₪. כאב וסבל 30. מוסכם על הצדדים, מכוח הוראות חוק הפלת"ד, שהפיצוי בגין כאב וסבל יעמוד על שיעור של 25% מ"הסכום המכסימלי" קרי, 40,105 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, סה"כ - 48,697 ₪. הוצאות קבורה ולוויה 31. בהעדר אסמכתאות להוכחת ראש נזק זה, ייקבע פיצוי גלובאלי על דרך האומדנא בסך של 10,000 ₪. היחס בין תביעת העיזבון לתביעת התלויים 32. האלמנה - יורשתו היחידה של המנוח - היא אף התלויה היחידה בו. לפיכך, קיימת חפיפה בין תביעת העיזבון לבין תביעת התלויה. אין מחלוקת, שתביעת העיזבון גבוהה מתביעת התלויה שכן, חישוב הפיצוי בתביעת העיזבון כולל ארבע ידות (שתי ידות בני הזוג, ידת קיום וידת חיסכון) בעוד שבתביעת התלויה קיימות שלוש ידות בלבד. 33. ביחס לפיצוי בגין ה"שנים האבודות" - לנוכח החפיפה שקיימת בין שתי התביעות, זו של העיזבון וזו של האלמנה, יש לנכות מהפיצוי בגין ה"שנים האבודות" את הפסד התמיכה, למניעת כפל פיצוי. ביחס לראשי נזק אחרים, הואיל ולא חלה חפיפה בין שתי התביעות - לא חלה חובת ניכוי: "מרכיב זה של אובדן שירותים אינו יכול להיות מובא בחשבון בתביעת הניזוק, שכן זו מקנה זכאות לניזוק על נזקיו שלו ולא זכאות לתלויים על נזקיהם" (גלעד, במאמרו הנ"ל, בעמ' 90-89). במלים אחרות: העובדה שהתלויים קיבלו לידיהם פיצוי עבור אובדן שירותים אינה משפיעה על ההפסד של העיזבון (קרי: של המנוח). אין, לפיכך, לנכותה, וממילא, בנסיבות אלה, אמת המידה של "הגבוה מבין השניים" אינה הולמת. ..... ואולם, עומדים אנו על הקביעה כי מתביעת העיזבון - כעניין שבעיקרון - אין לנכות פיצויים הנפסקים לתלויים בגין ראשי נזק שאינם הפסדי תמיכה, כגון אובדן שירותים. ... יחד עם זאת ... בכל הנוגע ליחס שבין הפיצוי עבור הפסדי תמיכה (בתביעת התלויים) לבין הפיצוי בגין הפסדי השתכרות (בתביעת העיזבון), כבר נפסק כי יש לקבוע מנגנון של ניכוי או קיזוז, המתחייב ממהותו המיוחדת של העניין. הפיצוי בגין הפסד השתכרות "בשנים האבודות" מקפל בתוכו פיצויי-תמיכה. זהו פיצוי לעיזבון, קרי: לניזוק, אך יש בו מרכיב של תמיכה. הוא כולל תמיכה + חיסכון. מכאן הצורך להבטיח, שמרכיב התמיכה לא ייפסק פעמיים - פעם בתביעת העיזבון ופעם בתביעת התלויים. לעניין זה, אין נפקא מינה איזו תביעה מוגשת קודם, וככל שהן מוגשות יחד - איזו תביעה גבוהה יותר. לעניין זה גם אין נפקא מינה האם ישנה זהות בין היורשים לבין התלויים, אם לאו. כך או כך, ככל שמדובר בפיצוי לעיזבון בגין הפסד ההשתכרות " בשנים האבודות", יש להישמר מפני פיצוי כפול בעקבות תביעתם הנפרדת של התלויים בגין הפסדי התמיכה בהם." [ראה ע"א 4431/05 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' אורנית צרור ]. וכן, ראה ע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' אסדי רזקאללה : "... כך, למשל, בתביעת התלויים עשוי להיפסק פיצוי בגין ראש הנזק של אובדן שירותים, ובתביעת העיזבון עשויים להיפסק פיצויים בגין כאב וסבל וראשי-נזק נוספים. לגבי ראשי נזק אלה הייתה קיימת עד כה הבחנה בין מקרה שבו תביעת העיזבון גבוהה יותר לבין מקרה שבו תביעת התלויים גבוהה יותר. כאמור, אין מקום להבחנה הזו ומן הראוי להחיל דין אחד, קוהרנטי, שלפיו ראשי נזק המצויים מחוץ לתחום החפיפה לא "ינוכו" ולא "יקוזזו", אלא ייפסקו לתלויים ולעיזבון, לפי העניין ומבלי קשר לשאלה (המקרית) איזו תביעה גבוהה יותר. ודוק: לא בשינוי של עקרון הניכוי אנו עוסקים. עקרון זה מלווה אותנו משכבר הימים, והוא עומד במלוא תוקפו גם היום. כל שאמרנו הוא שיש לתקן את המישגה שנפל ביישומו של העקרון החשוב הזה, בהקשר של תביעות מקבילות שנובעות מעילה אחת, ובמקום שבו מדובר בראשי נזק המצויים מחוץ למתחם החפיפה שבין התביעות." גובה הפיצוי לנוכח העקרונות שהתוו לעיל, גובה הפיצוי יהא כלהלן: 34. "השנים האבודות" 2,993,891 ₪ אובדן שירותי בעל 30,000 ₪ הוצאות קבורה והלוויה 10,000 ₪ כאב וסבל 48,697 ₪ סה"כ 3,082,588 ₪ ניכויים ניכוי קצבת שאירים 35. מוסכם בין הצדדים כי יש לנכות את קצבת השארים שהאלמנה מקבלת. הניכוי יבוצע בהינתן העובדה, שלתובעת תקום זכות לקצבת זקנה החל מגיל 62, כפי שציין האקטואר, מר שי ספיר בתחשיבו, נכון ליום 1.7.09 בסך 306,394 ₪. בהתאם להודעת ב"כ הנתבעים בסיכומיו (סעיף 111), תוגש בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין חוות דעת אקטוארית מעודכנת, מטעם מר שי ספיר ובהתאם ובמידת הצורך - פסיקתא. ניכוי מענק פטירה 36. הצדדים חלוקים בשאלה אם יש לנכות את מענק הפטירה שהאלמנה קיבלה לאחר מות המנוח מהמל"ל מסכום הפיצוי. התובעים טוענים, כי אין לנכות את סכום המענק שכן, הזכות לקבלו קמה לאלמנה, מכוח הוראת סעיף 310(ג) לחוק הביטוח הלאומי, לפיה מענק פטירה מוענק, מקום בו סבל המנוח מנכות בשיעור של למעלה מ-50% טרם פטירתו. הואיל וכך, טוענים התובעים, כי ממילא האלמנה היתה זוכה במענק הפטירה, אלא שעקב פטירת המנוח בתאונה השנייה, הוא הוקדם. בנוסף, לטענתם לא הוכח כי למל"ל זכות שיפוי בגין מענק הפטירה, מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. 37. הנתבעים טוענים מנגד, כי אלמלא התאונה, שהובילה, למרבה הצער, למות המנוח, לא היה משולם לאלמנתו מענק הפטירה ואין לדעת אם היתה זוכה לו בעתיד. לפיכך, לשיטתם, קיימת זיקה ברורה בין אירוע התאונה אשר גרם למות המנוח לבין תשלום מענק הפטירה. משכך, ברי שהנתבעים חשופים לתביעת שיבוב מהמל"ל. אשר על-כן, הנתבעים טוענים, כי יש לנכות מסכום הפיצוי את מענק הפטירה במלואו ולחילופין, את הערך המואץ שנגרם עקב הקדמת תשלום המענק. 38. אין מחלוקת כי מותו של המנוח, בטרם עת וכתוצאה מתאונת הדרכים החיש את תשלום המענק, שיש ובנסיבות אחרות היה משולם לאלמנתו בשלב מאוחר יותר בחייה. די בכך, כדי להצדיק ניכויו, למצער, של חלק מהמענק מתוך הפיצוי - המבטא את האצת קבלתו, מה גם שאין לשלול את האפשרות כי בנסיבות אחרות, אם חלילה היתה האלמנה הולכת לעולמה לפני המנוח, כי אז לא היתה זוכה למענק כלל. אשר על כן, הנתבעים זכאים לניכוי החלק המואץ מתוך סכום הפיצוי, אשר אלמלא מות המנוח בתאונה, האלמנה לא היתה זכאית לקבלו. סכום הניכוי יעמוד על סך 283,998 ₪ (החישוב מבוסס על האמור בסיכומי ב"כ הנתבעים, עמ' 19). ניכוי פנסיית שארים 39. נקבע לעיל, כי מסכום הפיצוי ינוכה סכום הפנסיה המשולמת לאלמנה. התובעים מבקשים למנוע את ניכויה, בהסתמכם על סעיף 81(1) לפקודת הנזיקין, אשר קובע כי פנסיה שמקורה בחוזה ביטוח, לא תנוכה מסכום הפיצוי הפסוק. דא עקא, הפנסיה מצה"ל אינה פנסיה שמקורה בחוזה ביטוח ולפיכך, דין הטענה להידחות. (ראה לעניין זה, ע"א 154/70 בידה נ' רובין, פ"ד כה(2) 43; ע"א 813/81 ציון נ' בוסקילה, פ"ד לח(4) 784; ד"נ 24/81 חונוביץ נ' אאידה כהן, פ"ד לח(1) 413; ע"א 331/75 מבטחים נ' אליהו פלאצ'י, פ"ד לב(1) 63; קציר, שם, עמ' 1268 - 1270). אשר על כן, סכום הפנסיה המהוון בסך של 1,987,845 ₪ ינוכה מסכום הפיצוי הפסוק. סה"כ הניכויים 40. קצבת שארים 306,394 ₪ מענק פטירה 283,998 ₪ פנסיית שארים 1,987,845 ₪ סה"כ 2,578,237 ₪ יתרה לתשלום 41. הסכום הפסוק 3,082,588 ₪ בניכוי הניכויים 2,578,237 ₪ סה"כ לתשלום 504,351 ₪ 42. הנתבעים ישלמו לתובעים את הסך 504,351 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום לתשלום בצירוף מע"מ כחוק. אלמנות / אלמנים