קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיכבון סטטוטורית של המדינה: הקדמה: לפני בקשה למתן הוראות במסגרתה עותר הנאמן של חברת אחים כאלדי בע"מ (בהקפאת הליכים) (להלן: "החברה") לדחות את דרישתה של המשיבה, חברת סיירת נץ בטחון בע"מ (להלן: "המשיבה" או "סיירת נץ") להכיר בה כבעלת זכות עיכבון ביחס לכלים כבדים שעיכבה תחת ידה באתר בניה בו סיפקה שירותי שמירה עבור החברה, ובתוך כך, לדחות את דרישתה של המשיבה להכיר בה כבעלת מעמד של נושה מובטח, אשר זכות העיכבון שלה גוברת על זכויותיהם של הנושים המובטחים של החברה, להם שיעבודים קבועים על הנכסים המעוכבים. הרקע העובדתי בתמצית: יסודה של הבקשה שלפני בהסכם בין החברה לסיירת נץ (שכפי הנראה לא קיבל ביטוי בכתב, ומכל מקום, לא הומצא לעיוני), במסגרתו התחייבה סיירת נץ לספק לחברה שירותי שמירה על ציוד של החברה באתר בנייה בנעלין. הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לתנאי התשלום שהוסכמו, ובראש ובראשונה ביחס לשאלת מועד התשלום על פי ההסכם (נתון המשליך על מועד גיבוש החוב של החברה לסיירת נץ ועל השאלה אימתי התגבשה זכות העיכבון של סיירת נץ, אם בכלל). מסתבר כי סיירת נץ החלה לספק לחברה את שירותי השמירה ביום 26/8/08, וביום 30/9/08 הגישה לחברה את החשבון עבור חודש 9/08, אשר עמד על סך של 106,971 ₪ (92,400 ₪ + מע"מ). עוד בטרם הוסדר נושא התשלום לסיירת נץ עבור שירותי השמירה, הגישה החברה ביום 28/12/08 בקשה דחופה למתן צו הקפאת הליכים ומינוי נאמן לצורך הצעת הסדר נושים. בתאריך 30/12/08 ניתן צו הקפאת הליכים, ובתוך כך מונה רו"ח יצחק קרמין כנאמן החברה לתקופת הקפאת ההליכים. ביום 1/1/09 שלח ב"כ סיירת נץ לחברה מכתב ובו הודיע לה כי הציוד המכאני ההנדסי הכבד באתר (המונה ששה כלים), יעוכב על ידי סיירת נץ להבטחת כל הסכומים המגיעים לה מהחברה, כפי שהוסכם בין הצדדים - כך על פי הרשום במכתב - למעלה משבועיים קודם לכן. במכתב ששלחה החברה לסיירת נץ ביום 4/1/09, הודיעה החברה לסיירת נץ על צו הקפאת ההליכים שניתן ודרשה ממנה למסור לה חזרה את החזקה בכלים, לצורך חידוש עבודתה באתר. בהמשך, המשיכו הצדדים לנהל ביניהם דין ודברים, עד שביום 7/1/09 הגיעו להסכם לפיו הכלים ישוחררו לידי החברה, מבלי שהדבר ייחשב ויתור על טענות מי מהצדדים, אשר תוכרענה על ידי בית המשפט בבקשה שתוגש בנדון על ידי הנאמן - היא הבקשה בה עסקינן. טענות הנאמן:   לטענת הנאמן, בעת משלוח ההודעה על העיכבון מטעם ב"כ סיירת נץ בתאריך 1/1/09 ובהתחשב בתנאי התשלום שסוכמו (לשיטתו, הוסכם כי החברה תשלם באשראי שוטף + 120), טרם התגבש חובה של החברה לסיירת נץ, ועל כן, סיירת נץ לא היתה זכאית - באותו מועד ובהתחשב בצו הקפאת ההליכים שניתן עוד ביום 28/12/08 - לדרוש תשלום מלוא החוב, וכן לא היתה זכאית לתפוס את רכוש החברה ולנקוט בסעד עצמי של עיכבון. הנאמן סבור שכל עוד לא הגיע המועד המוסכם לתשלום החשבון בגין שירותי השמירה שסופקו, לא קמה לסיירת נץ זכות עיכבון. לחילופין, טוען הנאמן כי התנהלותה של המשיבה נגועה בחוסר תום לב, שכן סיירת נץ מנצלת את המצב אליו נקלעה החברה לצורך קידום מעמדה בסולם הנשייה, שלא כדין. כמו כן, מציין הנאמן כי מדובר בעיכבון של ציוד הנדסי המשועבד כולו לבנקים השונים, כך שבכל מקרה גובר השיעבוד על זכות העיכבון של סיירת נץ, שנוצרה אחריו, וזאת בהתאם לכלל לפיו "ראשון בזמן - ראשון בזכות", ומשכך, זכות העיכבון של סיירת נץ, ככל שקיימת, נדחית מפני השעבודים שנעשו לטובת הבנקים השונים על הכלים ההנדסיים. תגובת המשיבה - סיירת נץ: מנגד, לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה. ראש וראשון טוענת המשיבה כי אלמלא שירותי השמירה שסיפקה לחברה במשך חודשים, לא היה קיים אותו ציוד הנדסי העומד כעת ביסוד המחלוקת בין הצדדים. כמו כן, לטענת המשיבה, הנאמן נמנע מלתמוך את טענותיו העובדתיות בתצהיר, בין היתר, לעניין מועד התגבשות העיכבון לעומת מועד מתן צו הקפאת ההליכים, וזאת לא בכדי. המשיבה מייחדת פרק שלם בטיעוניה לעצם הצורך בשמירה באתר הבניה הספציפי - אתר נעלין. לשיטתה, נדרשה שמירה רצופה, באמצעות חמושים, הן בפרויקט עצמו והן בחניון סמוך לכפר נעלין, שהינו כפר עוין במיוחד הממוקם באזור מסוכן מעבר לקו הירוק, מחוץ לגדר ההפרדה. עוד טוענת המשיבה, כי הכלים ההנדסיים היו ועודם מטרה ליידוי סלעים ומעשי חבלה מכוונים, במטרה לשבש את בניית גדר ההפרדה, ושירותי השמירה שסיפקה נועדו למנוע זאת. אשר לתנאיו של חוזה השמירה, טוענת המשיבה כי על אף שהתמורה המגיעה לה גבוהה מזו המוזכרת על ידי הנאמן בבקשתו, הרי שלצורכי ההכרעה בבקשה, תעמיד את סכומי החיוב הכוללים על הסכומים המופיעים בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה (לשיטתה, מדובר בסכום של 448,505 ₪). כמו כן, טוענת המשיבה בהקשר זה כי טענת הנאמן לפיה שולם לה סך של 92,400 ₪ בשיק אינה נכונה, שכן השיק שהופקד לפירעון ביום 31/1/09 חולל מהסיבה "חשבון מוגבל", כך שיוצא כי למעשה החברה לא שילמה לה על חשבון החוב דבר וחצי דבר. לשיטתה, אף טענת הנאמן לפיה הוסכם על תנאי תשלום של שוטף + 120 אינה נכונה, שכן הוסכם על תנאי תשלום של שוטף + 90, וגם מטעם זה התגבש החוב קודם לעיכבון וקודם לצו הקפאת ההליכים, ומכל מקום, הדין אינו קובע זיקה בין מועד התשלום החוזי לבין גיבוש זכות העיכבון. לטענת המשיבה, עוד ביום 22/12/08 הפעילה את זכות העיכבון בציוד ההנדסי. לשיטתה, מנהל חברת סיירת נץ מסר למנהל החברה כי הציוד ההנדסי שהיה תחת שמירה מעוכב עד לפירעון מלוא החוב של החברה כלפיה, ובהתאם, נמסרה הודעה למפקח מטעם משרד הביטחון. כמו כן, בפועל, נמנעה גישה של מי מנציגי החברה לציוד ההנדסי המעוכב. על פי הנטען בתגובת המשיבה, גם מנהל החברה אישר במספר מועדים והזדמנויות כי זכות העיכבון הופעלה על ידי סיירת נץ עובר למתן צו הקפאת ההליכים. המשיבה טוענת כי בין אם קיים במקרה דנא עיכבון "הסכמי" ובין אם קיים עיכבון "סטטוטורי", הרי שזכותה לעיכבון התגבשה עובר למתן צו הקפאת ההליכים (כפי שעולה מהתכתובות שהועברו בין הצדדים) ומדובר בעיכבון מחייב לכל דבר ועניין. כן טוענת המשיבה כי הפעלת העיכבון הפכה אותה לנושה מובטח מכוח הוראות הדין ומכוח הפסיקה, לרבות פסיקת בית משפט זה, במקרה אחר. עוד טוענת המשיבה כי דווקא החברה היא זו שנהגה בחוסר תום לב, הן בהתנהלותה קודם להגשת הבקשה והן במסגרת הבקשה עצמה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי טענת הנאמן לפיה צו הקפאת ההליכים שולל את העיכבון, שגויה וסותרת את הפסיקה, על אחת כמה וכמה מקום בו העיכבון הסטטוטורי במקרה דנא התגבש והופעל לפני מתן הצו. בנוגע לטענת הנאמן כי זכותם של הבנקים בעלי שיעבוד על הכלים ההנדסיים גוברת על זכות העיכבון, טוענת המשיבה כי אין כל הוכחה שהציוד ההנדסי המעוכב אכן משועבד לבנקים, ומכל מקום, עיכבון סטטוטורי גובר על שיעבוד אחר. לסיום, מציינת המשיבה כי ללא העיכבון שיבטיח שכל החוב ישולם לידיה, תקרוס היא מבחינה כלכלית ו-30 עובדים יאבדו את מקור פרנסתם באופן מיידי. טיעוני הנושים המובטחים: על פי תגובת בנק הפועלים, החברה חייבת לבנק, נכון ליום 30/12/08, סכום של כ- 11.8 מיליון ₪. כמו כן, להבטחת חובות החברה לבנק, עומדים לטובת הבנק שעבוד שוטף על כלל נכסי החברה וכן שיעבודים קבועים, בין היתר על אחד מכלי הרכב המעוכבים. לטענת בנק הפועלים, במקרה דנא לא מתקיימים התנאים לקיומה של זכות העיכבון הנטענת על ידי המשיבה ביחס לציוד ההנדסי נשוא ההליך. מכל מקום, לטענת בנק הפועלים, גובר השעבוד הקבוע שנוצר כדין לטובתו על זכות העיכבון של סיירת נץ, המוכחשת כשלעצמה. לשיטת בנק הפועלים, משמעות טענתה של המשיבה, סיירת נץ, היא כי גופים שונים לא יוכלו עוד להסתמך על שעבודים קבועים, ראשונים בדרגה, גם אם נרשמו כדין, להבטחת האשראי הניתן על ידם (שכן לולא ניתנה לנושה המובטח זכות הקדימה ביחס לנושים אחרים, היה נמנע מהענקת אשראי או מייקר באופן משמעותי את עלותו), ולכך יש השלכות חמורות ומשמעותיות. בהקשר זה, טוען בנק הפועלים כי הואיל ומדובר היה בעסקה מתמשכת לביצוע עבודות שמירה בהיקפים ניכרים, יכולה היתה סיירת נץ לדאוג לבטוחות מתאימות לצורך קבלת התשלום המגיע לה, ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה. דיסקונט ליסינג בע"מ מציינת בטיעוניה כי היא נושה מובטח באחד מפריטי הציוד ההנדסי המעוכבים על ידי סיירת נץ. לשיטתה, החברה הפסיקה לקיים את חיוביה החוזיים כלפיה, ובנסיבות אלה פעלה, באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, לאכיפת השיעבוד שיצרה החברה ביחס לנכס. לטענת דיסקונט ליסינג, ביום 29/12/08 נאכף השיעבוד ואף מונה כונס נכסים ביחס לכלי, ברם בטרם נתפס הכלי, התברר כי ניתן צו הקפאת הליכים ועל כן לא נמשך הליך הכינוס. לטענת דיסקונט ליסינג, לא עומדת לסיירת נץ זכות עיכבון כלשהי ביחס לציוד הנדסי של החברה, בין שציוד זה נמצא בבעלות החברה ובין אם הושכר על ידה. לחילופין, טוענת דיסקונט ליסינג כי זכות העיכבון של סיירת נץ, ככל שקיימת, אינה חלה על ציוד הנדסי שהוחכר לחברה בחכירה מימונית על ידה, וממילא זכות השיעבוד של דיסקונט ליסינג בציוד גוברת על הזכות הנטענת לעיכבון. בהקשר זה טוענת דיסקונט ליסינג כי מקום בו אין מדובר בשירותים המתייחסים לנכס ספציפי הכרוכים בהשבחתו, כי אם בעיקר בשירותים בהיקף כספי ניכר ומשמעותי, נהוג ומקובלי כי נותן השירותים ידרוש בטוחות שונות להבטחת פירעון החוב, וככל שלא דרש בטוחות כלשהן, אין ליצור בטוחות שכאלה מכללא. כמו כן, על פי הנטען, לא יעלה על הדעת להעמיד מלווה מוסדי שהעמיד אשראי ללווה בהתבסס על ציוד וכלי עבודה ששועבדו לטובתו, כדוגמת דיסקונט ליסינג, במצב בו יהא עליו לבדוק בכל עת שמא משמש ציוד זה באתר לגביו ניתנים שירותי אבטחה ושמירה אשר יגרעו מתוקפו של השיעבוד שנרשם כדין לטובתו, ובתוך כך יותירו אותו ללא אותה בטוחה שעל בסיסה ניתן האשראי מלכתחילה. לבסוף, טוענת דיסקונט ליסינג כי בכל מקרה, לא נעשתה על ידי סיירת נץ כל פעולה להשבחת הכלים והעלאת ערכם, כך שגם מטעם זה אין הצדקה לקבוע כי זכותה של סיירת נץ גוברת על זכותה היא בכלים ההנדסיים. אף בנק לאומי לישראל בע"מ טוען כי לא קמה למשיבה, במקרה דנא, זכות עיכבון. לטענתו, סיירת נץ לא קיבלה על עצמה לשמור על הכלים והציוד ההנדסי, כי אם האבטחה נועדה בעיקר לשמור על עובדי החברה ובאי האתר השונים (היינו שמירה על האתר בכללותו), ואילו שמירה על הכלים היתה מטרה משנית ביחס למטרה העיקרית של אבטחת האתר. לדידו, בנסיבות אלה לא מתקיים התנאי הבסיסי של "שליטה" בנכס, ולא עומדת למשיבה זכות עיכבון. עוד טוען בנק לאומי כי זכות העיכבון ממילא היתה יכולה לקום רק במועד בו התגבש חובה של החברה כלפי סיירת נץ ולא קודם לכן, כך שבמועד מתן צו הקפאת ההליכים, וכן במועד בו מסרה סיירת נץ הודעה על העיכבון, טרם התגבש החוב ולא עמדה לסיירת נץ זכות לעכב את הכלים. בנק לאומי מוסיף וטוען, בדומה ליתר הנושים המובטחים, כי הכלים ההנדסיים משועבדים בשעבודים קבועים-ספציפיים לטובת נושים של החברה, כך שגם בהנחה שעומדת לסיירת נץ זכות עיכבון, הרי שזו נדחית מפני זכותם הקניינית של הנושים המובטחים, ובכלל זאת בנק לאומי. לבסוף מציין בנק לאומי כי הסתמך על שעבוד הכלים בעת שנתן אשראים לחברה, וקבלת עמדתה של סיירת נץ משמעה הטלת חובה על הבנק לבדוק בכל עת אם קיימת זכות עיכבון לקבלן כלשהו השומר על הכלים ובדיקה מעין זו אינה אפשרית ואינה מעשית. לשיטתו, אין זה הוגן לפגוע בזכותו הקניינית של הבנק, אשר טרח לרשום שעבוד לטובתו והסתמך עליו בתום לב ובתמורה. השלמת טיעוני הצדדים: במסגרת השלמת טיעוניו, שב הנאמן ומציין כי לא עומדת למשיבה זכות העיכבון מאחר ולא מתקיים התנאי הבסיסי של "שליטה" בנכס מצידה. לטענתו, סיירת נץ נשכרה על מנת להגן, בראש ובראשונה, על חייהם של עובדי ובאי האתר, ואילו השמירה על הכלים היתה רק מטרה משנית. על כן, טוען הנאמן, לא כוונה מלאכת השמירה לנכס ספציפי כזה או אחר, אלא נפרשה על כל אשר היה באתר בכל רגע נתון. כן טוען הנאמן כי המשיבה לא יכולה היתה להיות בעלת זכויות טובות יותר באתר מאלה הקיימות לחברה, כך שמעמדה יכול להיות לכל היותר מעמד של "בר רשות" ולא היתה לה כל זכות חזקה באתר. בנוסף, לטענת הנאמן, ללא יסוד פיזי של "מסירה" או "קבלה", המעניק למעכב את השליטה בנכס, לא ניתן לומר כי נוצרה לסיירת נץ זכות עיכבון על הכלים ההנדסיים. עוד שב הנאמן וטוען כי לא עומדת למשיבה זכות עיכבון מאחר ובמועד מסירת ההודעה על זכות העיכבון, טרם התגבש החוב של החברה כלפי המשיבה, ומשכך, לא היתה המשיבה רשאית כלל לעכב תחת ידה את הכלים ההנדסיים כפי שעשתה. בהקשר זה עומד הנאמן על הכלל לפיו זכות העיכבון אינה עומדת אלא בכפוף לחיוב בר תוקף. לדידו, רק ביום 31/1/09 הגיע זמן פירעון השיק שנמסר על ידי החברה לסיירת נץ, כך שקודם למועד זה לא התגבש חוב של החברה לסיירת נץ ולא עמדה למשיבה הזכות לעכב את הכלים במועד בו הפעילה את זכות העיכבון. כן סבור הנאמן כי לא עומדת למשיבה זכות עיכבון מאחר ומימוש הזכות נעשה לאחר שניתן צו הקפאת ההליכים, כשבהקשר זה (היינו ביחס למועד בו ניתנה לכאורה הודעת העיכבון), רצופות טענותיה של המשיבה בסתירות ואי דיוקים ואין לייחס להן משקל של ממש. לטענת הנאמן, בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שכבר ביום 30/12/08 ניתן צו הקפאת הליכים, לא עמדה למשיבה ביום 1/1/09 זכות עיכבון על הכלים. הנאמן מוסיף וטוען כי בכל מקרה, גוברת זכות השעבוד של הבנקים על זכות העיכבון של המשיבה, ככל שקיימת, וכי אין טעמים המצדיקים העדפת זכות העיכבון על פני זכויותיהם של נושים מובטחים אחרים, הקודמות לזכות העיכבון בזמן. בתמיכה להשלמת הטיעון מטעמו, צירף הנאמן, באיחור של מספר חודשים, תצהיר מטעם מר חיכמי כאלדי, בעל מניות ומנהל בחברה. מנגד, בהשלמת הטיעון מטעמה, מציינת המשיבה, סיירת נץ, כי השעבוד לטובת הבנקים כלל לא הוכח, ועל כן, הטענה בדבר "תחרות" בין זכויות המשיבה לזכויות הבנקים, אין לה יסוד. כמו כן, טוענת המשיבה כי לנאמן ולבנקים אין גם כל גרסה נגדית ביחס לתנאי הסכם השמירה או מועד התשלום המוסכם, וכי אין להתיר הגשת התצהיר התומך בטיעון המשלים מטעם הנאמן באיחור כה רב וללא הסבר, ועל כן, יש לקבל את גרסתה של המשיבה בנושאים אלה. המשיבה טוענת כי החוב של החברה כלפיה התגבש עוד קודם לצו הקפאת ההליכים וקודם להודעה על העיכבון. לחילופין, טוענת המשיבה כי גם אם לא הגיע מועד ה"חיוב", הרי שזכות העיכבון הופעלה על ידה כשלנגד עיניה הפרה צפויה של החוזה מצדה של החברה, וגם מטעם זה עומדת לה זכות העיכבון. יצוין כי הנאמן מבקש לראות בטענה זו משום הרחבת חזית אסורה, ומכל מקום מציין כי לנושים לא היה ידוע אודות מצבה הקשה של החברה עובר למתן צו הקפאת ההליכים, ועל כן, לטענתו, אין אלא לדחות את הטענה. המשיבה טוענת כי אף אם ייקבע שהוכח שעבוד ספציפי לטובת אחד מהבנקים ביחס לאחד מהכלים ההנדסיים, בניגוד לטענתה, הרי שזכות העיכבון שלה (המציבה אותה במעמד של נושה מובטח) גוברת על השעבוד הספציפי. בהקשר זה עומדת המשיבה על האבחנה בין עיכבון סטטוטורי לעיכבון הסכמי, וטוענת כי על פי הפסיקה, מקום בו מדובר בעיכבון הסכמי, ולהבדיל מעיכבון סטטוטורי, לא נדרשת השבחה של הנכס. עוד טוענת המשיבה בהקשר זה כי מכל מקום, הדין אינו דורש משומר השבחה פיזית או תיקון של הנכס, ודי בעצם השמירה ומניעת אובדן הנכס לצורך גיבוש זכות העיכבון. בנוסף, טוענת המשיבה כי הכלל "ראשון בזמן - ראשון בזכות" חל רק מקום בו מדובר בתחרות בין בעל שיעבוד לבין נושה שטוען לעיכבון הסכמי, בעוד שטענתה המרכזית היא כי קיימת לה זכות לעיכבון סטטוטורי. כן כופרת המשיבה בטענת הנאמן והנושים המובטחים לפיה הכלים לא "נמסרו" לידיה ולא היו "בשליטתה". לבסוף, מציינת המשיבה כי לא נפלה כל סתירה בגרסאות שהציגה ביחס למועד התגבשות העיכבון, שכן קיימת הבחנה בין עיכבון הסכמי ועיכבון סטטוטורי, וכל אחד מהם התגבש, במקרה שלפנינו, במועד אחר. דיון והכרעה: האם קמה לסיירת נץ זכות עיכבון? זכות העיכבון מתירה לנושה לעכב תחת ידיו נכס של החייב שהוא - הנושה - מחזיק בו, בזכות או בדין, ולא למוסרו לחייב או לצד שלישי, עד שיסולק החיוב שהוא תובע מן החייב. מהותה ותכליתה של זכות העיכבון היא ליצור לחץ על החייב לשלם את החוב. הרציונל מאחורי העיכבון נשען על ההנחה שעיכוב הנכס על ידי הנושה ייצור לחץ על החייב המעוניין בנכס, וכך יזרזו לסלק את החוב. הנכס עצמו משמש רק כאובייקט לפעולה הפיסית של עיכוב, כאמצעי להשגת ביצוע החיוב בעזרה עצמית. היינו: הנושה מחזיק בנכס כ"בן ערובה" עד לסילוק החוב (נ' זלצמן, "עיכבון" (תשנ"ט-1998) (להלן: "זלצמן") בעמ' 99). המקור המשפטי של זכות העיכבון עשוי להיות הדין או הסכם שבין הצדדים. להבחנה זו בין עיכבון סטטוטורי, היינו: עיכבון שנוצר מכוח הדין, לבין עיכבון הסכמי, הנעוץ בהסכמת הצדדים, יש השלכה על תוכנה הנורמטיבי של הזכות, על כללי הפעלתה על ידי הנושה (שם, בעמ' 24 ו-61) וכן על השלכותיה והשפעותיה של זכות העיכבון על צדדי ג' שטוענים לזכויות בנכס המעוכב. במקרה דנא, טוענת סיירת נץ כי עומדת לה זכות עיכבון סטטוטורית וזכות עיכבון הסכמית, אם כי טענה זו לעיכבון הסכמי הינה טענה משנית מבחינתה, בעוד שטענתה המרכזית היא כי קמה לה זכות עיכבון סטטוטורית. אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי לדידי, במקרה דנא, אמנם התגבשו יסודותיה ותנאיה המקדמיים של זכות העיכבון, לכל הפחות זכות העיכבון הסטטוטורית, ברם זכות העיכבון לא הופעלה במועד המתאים ומסיבה זו אינה תקפה, כפי שיפורט בהמשך. אך תחילה לשאלה הראשונה הטעונה בחינה והכרעה - האם קמה לסיירת נץ במקרה שלפני זכות עיכבון עקרונית? כלומר, האם מתקיימים התנאים שביסודה של זכות העיכבון?   כערובה לקיום חיוב שאופיה "פוססורי", מותנה תוקפה של זכות העיכבון בהחזקה של הנושה בנכס המשמש אובייקט למימוש הזכות. החזקת הנושה בנכס היא תנאי להתגבשותה של הזכות לעכב והיא גם תנאי להמשך קיומה המשפטי של הזכות בידי הנושה (זלצמן, בעמ' 120-121). זלצמן מונה ארבע תכונות עיקריות המלמדות על טיבה של "החזקה" לצורך עיכבון (שם, בעמ' 123-130): החזקה שראשיתה בהחזקה כדין, היינו: הנושה קיבל כדין את החזקה בנכס מהחייב; החזקה שאופיה "שליטה" בנכס; החזקה בלעדית מכוח עיכבון, כלומר מרגע הפעלת זכות העיכבון, יכולת השליטה של החייב בנכס "מוקפאת" ובכל אותה תקופה יש לנושה שליטה בלעדית בנכס; ולבסוף, החזקה באופן רצוף בנכס. במקרה שלפני, דומני כי המשיבה החזיקה בכלים ההנדסיים כדין ומכוח תפקידה באתר העבודה. לדידי, שירותי השמירה שסיפקה המשיבה באתר יועדו למטרה כפולה ודו ראשית - שמירה על חיי האנשים באתר ושמירה על כלי העבודה והציוד - ועל כן, יצירת מדרג בין שתי מטרות אלה אינה נכונה ומדובר במטרה כפולה שהמשיבה חתרה להשיגה במקביל ובו זמנית עבור החברה. עצם העמדת שירותי שמירה באתר הן במשך שעות היום והן במשך שעות הלילה אומרת דרשני ומעידה אולי יותר מכל על כך שהשמירה לא נועדה רק להגנה על חיי האנשים באתר (שכן בשעות הלילה סביר להניח ששרותי השמירה נועדו בעיקר, אם לא רק, לצורך שמירה על הכלים השונים באתר). יושם אל לב כי אף בבקשת הנאמן עצמו צוין תחילה כי החברה ביקשה לקבל את שירותיה של סיירת נץ "לשמירה על ציוד החברה באתר הבניה נעלין" (סעיף 1 לבקשה), ורק בהשלמת הטיעון מטעם הנאמן צוין לפתע כי החברה שכרה את שירותיה של המשיבה על מנת שתגן, בראש ובראשונה, על חייהם של עובדי האתר ובאי האתר, בעוד שהשמירה על הציוד באתר היתה מטרה משנית וטפלה ביחס למטרה זו. אשר על כן, ניתן לקבוע כי החזקתה של המשיבה בכלים ההנדסיים שעוכבו היתה כדין, אף אם אותם כלים לא "סומנו" והוגדרו מראש, אלא רק בדיעבד, לאחר מעשה. משכך, התנאי הראשון שעניינו "החזקה כדין" - מתקיים. באשר לשאלת ה"שליטה" בנכס, עמדתי היא כי אכן נסיבות המקרה מצביעות על כך שלמשיבה עמדה אפשרות להפעיל את זכות העיכבון ללא הפרעה באופן המלמד על "שליטתה" בכלים ההנדסיים, הן בהיבט הפיסי והן בהיבט הנפשי (זלצמן, 125). בנוגע ליסוד הפיסי, ניתן לקבוע כי בנסיבות העניין עמדה למשיבה יכולת להגיע לעשייה פיסית בנכסים המעוכבים או לקבוע את גורלם הפיסי, וזו אכן שלטה ברכבים ומנעה מהחברה לעשות בהם שימוש (עד לאותו הסכם מיום 7/1/09). בנוגע ליסוד הנפשי, שעניינו מודעותה ורצונה של המשיבה לשלוט בנכסים, סבורני כי אף יסוד זה מתקיים בענייננו, לאור התנהגותה של המשיבה והתכתובות שהוחלפו בין הצדדים, שתוכנם ברור ואינו צריך פרשנות. יצוין בהקשר זה כי ההסכם אליו הגיעו הצדדים ביום 7/1/09, לפיו שוחררו הרכבים לצורך המשך עבודתה של החברה באתר עד להכרעה בבקשה, אינו גורע כהוא זה משליטתה של המשיבה בנכסים ואינו מפקיע את זכות העיכבון שלה, שכן במסגרת אותו הסכם הסכימו הצדדים כי הסכמתה של המשיבה לשחרר את הכלים ולאפשר את המשך העבודות, אין בה כדי לגרוע מזכויותיה או להוות ויתור על טענותיה כלפי החברה ו/או הנאמן. התנאי השלישי אותו מונה זלצמן בספרה, כמפורט לעיל, היינו: החזקה בלעדית מכוח עיכבון, מתקיים אף הוא בענייננו, שכן קודם להסכם מיום 7/1/09 (שכאמור אינו משנה דבר מבחינת מהות מערך זכויות הצדדים) למשיבה היתה החזקה ושליטה בלעדית ברכבים ההנדסיים בעוד שלחברה לא היתה שליטה פיסית באותם נכסים, ואין בעובדה שהנכסים נמסרו חזרה לשימוש החברה, בהתאם לאותו הסכם מיום 7/1/09, לתכלית מסוימת ומוגדרת (המשך ביצוע עבודות עבור משרד הביטחון בניסיון להבריא את החברה), כדי לפגוע בהחזקתה ושליטתה הבלעדית של המשיבה בכלים. בנוגע לתנאי הרביעי - הוא התנאי של החזקה באופן רצוף בנכס - דומה כי החזקתה של המשיבה בכלים היתה החזקה רצופה כנדרש, ואין באותו הסכם מיום 7/1/09 כדי לפגוע בהיבט זה של זכות העיכבון (לעניין ויתור מסויג של הנושה על שליטה בלעדית ורצופה בנכס, על כל המשתמע מכך, ראה זלצמן, בעמ' 129-130). גם אם נבחן את הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו באשר להיווצרות זכות עיכבון על פי דין, נראה כי ניתן לקבוע שהתקיימו במקרה שלפני התנאים המקדמיים לקיומה של זכות עיכבון סטטוטורית על נכסי החברה שהיו מצויים אותה עת באתר הבנייה, בין אם מכוח חוק השומרים, התשכ"ז-1967 ובין אם מכוח חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (לעניין הקביעה כי אין מניעה שבמצב עובדתי מסוים יחולו מספר הוראות עיכבון סטטוטוריות, ראה זלצמן, בעמ' 48; וכן ע"א 5789/04 המשביר הישן בע"מ, גאלרי - רשת בתי אופנה בע"מ נ' לוגיסטיקר בע"מ ואח', ). עם זאת, בשל התוצאה הסופית אליה הגעתי, כפי שיפורט בהמשך, ומאחר וממילא יוצא כי אין חשיבות לסיווג זכות העיכבון הסטטוטורית של המשיבה לחוק זה או אחר, לא מתקיים הצורך לקבוע באופן פוזיטיבי ומפורש לאיזו הוראה חוקית משתבצת זכות העיכבון של המשיבה במקרה דנא, ואני רואה עצמי פטור, בנסיבות העניין, מהצורך להכריע בנושא. ויובהר, הטענה שהועלתה לפני, לפיה סיירת נץ לא שמרה על נכס מסוים דווקא אלא עיכבה תחת ידה נכסים מסוימים שבאופן אקראי היו באתר אותה עת, אין בה כדי להשליך על הקביעה כי תנאיה המקדמיים של זכות העיכבון אכן התקיימו, שכן שרותי שמירה, מעצם מהותם, כוללים פעמים רבות שינוי במצבת הנכסים הנתונים תחת שמירה בהתחשב בצרכיו העסקיים של שוכר השירותים, ואין זה משנה מתי הגיע נכס מסוים לידי ספק שירותי השמירה לצורך קביעת זכות העיכבון. במילים אחרות, מצבת הנכסים הנתונים תחת שמירה הוא נזיל ומשתנה מעת לעת, ובעת התגבשות זכות העיכבון והפעלתה רשאי ספק שירותי השמירה לתפוס את הנכסים המצויים תחת ידו, כפי שהם מצויים באותה עת, ללא תלות במועד הגעתם לידיו. אי לכך, ניתן לקבוע כי במקרה שלפנינו התקיימו התנאים הבסיסיים והמקדמיים ליצירת זכות עיכבון סטטוטורית על הכלים ההנדסיים שעוכבו בגין שירותי השמירה שנתנה סיירת נץ לחברה באתר הבניה בנעלין. עם זאת, כבר עתה יש לסייג את הדברים ולהבהיר כי אמנם התנאים להתגבשות זכות העיכבון מתקיימים, אך היות והזכות לא הופעלה על ידי סיירת נץ כדין, כפי שיפורט בהמשך, לא ניתן היה לפעול במסגרתה, בהיותה סעד עצמי, במועד בו הופעלה. אשר לטענת המשיבה כי עומד לה גם עיכבון הסכמי, הרי שאף אם קיימת זכות עיכבון הסכמית כנטען (ואין מניעה כי תקום למשיבה זכות עיכבון הסכמית במקביל לזכות עיכבון סטטוטורית, זלצמן, בעמ' 64), הרי שלא פורטו תוכן החוזה בו הוסכם על זכות העיכבון, תנאיו והיקפו, ובכלל זאת המועד המוסכם לקיום החיוב ולמימוש העיכבון, דין העיכבון אל מול שיעבוד קודם לו בזמן - ככל שהסכמה כזו יכולה לשנות את סדר הקדימויות בנכס המעוכב - ועוד כהנה וכהנה פרטים מתוך ההסכם. בנסיבות אלה, לא ניתן לברר באופן סופי את שאלת היווצרותו של העיכבון ההסכמי והשלכתו על זכויותיה של המשיבה. על כל פנים, הואיל ואין לשאלת היווצרות העיכבון ההסכמי השלכה על התוצאה הסופית של החלטתי, כפי שיפורט בהמשך הדברים, אין צורך להכריע בשאלה לכאן או לכאן. משכך קבעתי, עלי להמשיך ולבחון אימתי התגבשה זכות העיכבון של סיירת נץ והאם הפעלת הזכות (בין מכוח העיכבון הסטטוטורי ובין מכוח העיכבון ההסכמי) בדין היתה.   האם זכות העיכבון של סיירת נץ הופעלה כדין? תנאי התשלום המוסכמים בין החברה וסיירת נץ שנויים במחלוקת והצדדים ייחדו פרק ניכר מטיעוניהם לנושא זה. עם זאת, אפתח ואבהיר כבר כעת כי אין לכך משמעות של ממש לצורך ההכרעה בשאלה אותה העמדתי לדיון בכותרתו של הפרק הנדון, ובין כה וכה, הפעלת העיכבון (לכל הפחות הסטטוטורי) על ידי סיירת נץ, במועד בו הופעל, היתה שלא כדין. במסגרת טיעוניה מציינת המשיבה כי הפעילה את זכות העיכבון בציוד ההנדסי עוד ביום 22/12/08 (כך על פי הבקשה ותצהיר חוסיין סואעד מטעמה). בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהחשבון עבור חודש 9/08 הוגש לחברה ביום 30/9/08, הרי שבין אם הוסכם כי תנאי התשלום עבור שירותי השמירה יהיו שוטף + 90 (דבר שהיה מוביל לכך שמועד התשלום הינו סוף חודש 12/08) ובין אם הוסכם על תשלום של שוטף + 120 (דבר שהיה מוביל לכך שמועד התשלום הינו סוף חודש 1/09), ברי כי במועד הפעלת זכות העיכבון טרם התגבש החוב של החברה לסיירת נץ ובנסיבות אלה, ביום 22/12/08, לא היתה רשאית סיירת נץ לתפוס את רכוש החברה ולנקוט בסעד עצמי של עיכבון, כפי שעשתה, משום שטרם התגבש החוב וטרם הגיע מועד פירעונו. למעשה, הויכוח בין הצדדים בנוגע למועד התשלום המוסכם יכול ותהיה לו השפעה על השאלה האם התגבש העיכבון עובר למתן צו הקפאת ההליכים, אם לאו (כשבהקשר זה, טענתה של המשיבה מובילה למסקנה לפיה העיכבון הופעל עובר לצו הקפאת ההליכים, ואילו טענתו של הנאמן ביחס למועד התשלום מובילה למסקנה הפוכה). עם זאת, משהוברר כי בכל מקרה, לא הופעלה זכות העיכבון הסטטוטורית של המשיבה במועד אלא בשעה שטרם התגבש חוב החברה כלפיה, אין צורך להידרש לכך ודי אם נקבע כי זכות העיכבון הסטטוטורית של המשיבה הופעלה שלא כדין, על כל המשתמע מכך. יצוין בהקשר זה כי ניסיונה של המשיבה לנתק את הזיקה בין מועד התשלום החוזי לבין מועד גיבוש העיכבון נידון לכישלון, שכן הכלל הקובע בנדון מלמד כי זכות העיכבון אינה עומדת אלא בכפוף לחיוב בר תוקף שהגיע המועד לקיומו והוא לא קוים, ובמילים אחרות, רק חיוב כספי תקף שהגיע המועד לקיומו והוא לא קוים מצמיח לצד הנפגע את זכות העיכבון (זלצמן, בעמ' 164-165; ע"א 1776/97 אאורליה ליבוביץ נ' גדעון אוברזון - תעשיות אופנה, פ"ד נד(3) 49 (2000); כן ראה סעיף 555 לתזכיר חוק דיני ממונות, התשס"ו-2006, הקובע כי "עיכבון הוא זכות של נושה, על פי חיקוק, לעכב נכס המצוי בהחזקתו, כערובה לקיום חיוב שמועדו הגיע"). בטרם סיום הדיון בפרק זה מצאתי להעיר, למעלה מן הנדרש, כי יש לקחת בחשבון שמועד פירעון השיק שנמסר למשיבה עבור חשבונה נרשם ליום 31/1/09, עובדה שעשויה ללמד, במידה זו או אחרת, על כך שהיתה הסכמה - אם כי לא מפורשת - על כך שתנאי התשלום הינם שוטף + 120, כטענת הנאמן, שאם לא כן, מדוע הסכימה המשיבה לקבל לידיה שיק שזמן פירעונו 120 יום לאחר הגשת החשבון, במקום 90 יום, כטענתה של המשיבה וכפי שמוטל עליה להוכיח, ולא מחתה על כך באופן מפורש וגלוי. עם זאת, כאמור, לאור קביעתי דלעיל, דברי אלה אינם נאמרים אלא למעלה מן הצורך וכהערת אגב בלבד. מן המקובץ לעיל עולה כי בין אם הגיע זמן פירעון החוב ביום 31/12/08 ובין אם הגיע מועד הפירעון רק ביום 31/1/09, ברי כי ביום 22/12/08, עת הפעילה המשיבה את זכות העיכבון (לשיטתה - הסטטוטורית), טרם הגיע מועד פירעון החוב ולא עמדה למשיבה זכות עיכבון כדין. עוד יובהר ויודגש כי הטענה לפיה המשיבה ראתה לנגד עיניה הפרה צפויה של החוזה ולכן הקדימה ונקטה בעיכבון, מהווה הרחבת חזית אסורה ואף לא הוכחה כדבעי - ודינה דחייה. אשר לשאלה האם זכות העיכבון ההסכמית (להבדיל מהסטטוטורית) הופעלה כדין ובמועד המוסכם, הרי שהואיל ולא פורטו תנאי הסכם העיכבון, לרבות המועד למימוש העיכבון, ככל שהוסכם על מועד כזה, לא ניתן ליתן מענה ברור לשאלה (השווה: זלצמן, בעמ' 63 ו-165). עם זאת, הואיל ולדעתי נסוגה זכות העיכבון ההסכמית - ככל שקיימת - אל מול השיעבוד הקודם של הנושים המובטחים, כפי שיפורט להלן, ממילא אין להכרעה בעניין השלכה על התוצאה הסופית. האם זכות העיכבון ההסכמית של סיירת נץ גוברת על זכות הנושים המובטחים, בעלי שיעבוד ספציפי, שזכותם קדמה בזמן? אם לתמצת בקצרה את אשר קבעתי ובטרם נמשיך בבחינת השאלות הבאות הטעונות הכרעה, עד כה הוברר כי לסיירת נץ לא עומדת זכות העיכבון הסטטוטורית, שכן זו הופעלה בטרם התגבש חובה של החברה כלפיה, ועל כן היא אינה תקפה. באשר לזכות העיכבון ההסכמית, הרי שאמנם זו לא הוכחה כנדרש ולא הובררו תנאיה והיקפה, ברם לצורך הדיון ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, אהיה מוכן להניח כי זו עמדה ועודנה עומדת למשיבה. כעת לא נותר אלא לבחון האם זכות זו - היינו זכות העיכבון ההסכמית - גוברת על זכותם של הנושים בעלי שיעבוד קודם, אם לאו. בראש ובראשונה אציין כי לדידי הוכח במידה מספקת לצורך הכרעה בבקשה שלפני שקיימים לנושים המובטחים שעבודים ספציפיים על הכלים המעוכבים, כמופיע על גבי רישיונות הציוד ההנדסי שצורפו לבקשה, שנערכו על ידי משרד הרישוי. אי לכך, אני דוחה את טענת המשיבה לפיה לא הוכח כל שעבוד לטובת הבנקים. אשר לשאלת התחרות בין זכות העיכבון ההסכמית של סיירת נץ (בהנחה שאכן קיימת) לבין השיעבודים הספציפיים העומדים לרשות הנושים המובטחים על הכלים המעוכבים, אשר נרשמו כדין וקדמו לה בזמן, סבורני כי דינם של השיעבודים הספציפיים על העליונה ובמקרה של זכות עיכבון הסכמית אין מקום לסטות מהכלל "ראשון בזמן - ראשון בזכות", היינו: זכות השיעבוד הראשונה בזמן צריכה לזכות בעדיפות על זכות העיכבון ההסכמית המאוחרת לה (השווה ע"א 6081/99 בנק לאומי לישראל נ' עו"ד עופר בר-און ואח', ; צ' כהן, פירוק חברות (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תש"ס-2000), עמ' 595)). בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדבריה של זצלמן בספרה הנ"ל בעמ' 304-305 כדלקמן: "נראה כי לגבי זכות עיכבון הסכמית לא יהיה קושי לקבוע את עדיפותו של שעבוד קודם רשום על הנכס. בהיעדר הוראה הקובעת כלל של תקנת-שוק בדיני עיכבון, יש לנהוג לפי הכלל שאין אדם יכול להקנות לזולתו יותר זכויות בנכס משיש לו עצמו (nemo dat qoud non habet), לאמור: זכות העיכבון מוענקת לנושה על נכס שבבעלות החייב, אך כשם שלחייב, המקנה את הזכות, אין בעלות מלאה בנכס, אלא זו כפופה לשעבוד קודם של צד שלישי, כך גם זכות העיכבון שהקנה לנושה". סבורני כי דברים אלה יפים גם לענייננו (ואף המשיבה אינה חולקת על כך בטיעוניה), וכל המוסיף - גורע. אשר על כן, משזכותה של סיירת נץ יונקת את חיותה מזכויות החברה בציוד ההנדסי המעוכב, כפופה זכות העיכבון ההסכמית שלה, ככל שקיימת, לשיעבודים הספציפיים הרשומים על אותם כלים, על כל המשתמע מכך. יש לציין כי בע"א 790/85 רשות שדות התעופה בישראל נ' דר' י. גרוס, פ"ד מד(3) 185 (1990) נבחנה שאלת התחרות בין בעל עיכבון לבין נושה מובטח שקדם לו, ובית המשפט קבע כי בעל זכות העיכבון יגבר על הנושה המובטח, תוך התבססות על שיקולים של מסחר תקין ושיפור או השבחת הנכס. עם זאת, בנסיבותיו של אותו מקרה קמה לנושה זכות עיכבון סטטוטורית, שלא כבמקרה דנא, כך שלא ניתן להקיש מאותו מקרה לענייננו (לעניין הקביעה כי יש לסייג את הלכת רשות שדות התעופה בכל הקשור לחלותה על עיכבון הסכמי ראה גם זלצמן, בעמ' 61 ו- 76). אשר על כן, במקרה הנדון גוברת זכותם של הנושים בעלי שיעבוד ספציפי קודם בזמן על הכלים המעוכבים על פני זכות העיכבון ההסכמית של סיירת נץ, תחת ההנחה שקיימת זכות כאמור. עוד אוסיף ואומר כי קביעתי לעיל בדבר נסיגתה של זכות העיכבון ההסכמית, ככל שקיימת, מפני שיעבודים קודמים בזמן, משתלבת עם שיקולי המסחר התקין, משום שלא יתכן להשאיר כוח או אפשרות בידי מקבל האשראי, בעל הנכס, ליצור עיכבון הסכמי על הנכס אשר על ידי שיעבודו הוענקו לו אשראים, תוך שהוא פוגע בשיעבוד שהיווה ביטחון למוסד הפיננסי נותן האשראים. בנוסף, יש להדגיש כי במקרה לפנינו המשיבה לא השביחה את הכלים, אלא רק דאגה לשמור עליהם, כך שגם אם השבחת הנכס המעוכב מעלה את מעמדה של זכות העיכבון ההסכמית (לפחות לגבי שווי ההשבחה), עדיין תגבר זכותו של בעל השיעבוד הקודם (לפחות עד לגובה שוויו של הנכס לפני ההשבחה, ככל שהיתה השבחה) משום שבעל הנכס לא יכול להעניק יותר מאשר יש לו בנכס, וכל אשר יש לו באותו נכס, הוא הנכס הכפוף לשיעבוד. על סמך הנ"ל, גם אם עומדת למשיבה זכות עיכבון הסכמית, הרי הזכות אינה מלווה בהשבחה, וככזו אינה יכולה לגבור על שיעבודים קודמים בזמן. סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, אני נעתר לבקשה ודוחה את דרישת המשיבה לקבוע כי היא בעלת זכות עיכבון סטטוטורית על הכלים שהיו מעוכבים תחת ידה וכן דוחה את טענתה כי זכות העיכבון ההסכמית, ככל שהיא קיימת, גוברת על זכויותיהם של הנושים המובטחים של החברה, להם שיעבודים קבועים על הנכסים המעוכבים. בנוסף, הנטל להוכיח קיומה של זכות עיכבון הסכמית מוטל על הטוען לקיומה של הזכות, דהיינו במקרה שלפנינו על המשיבה, אך זכות עיכבון כזו לא הוכחה במידה מספקת וגם מטעם זה דין טענותיה של המשיבה להידחות. המשיבה - סיירת נץ - תשלם לנאמן ולכל אחד מהנושים המובטחים שמסרו תגובה לבקשה הוצאות בקשה זו ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. הימוריםזכות עיכבון