קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת הנאמנות של הבנק כלפי ערב: לפני תביעה בסדר דין מקוצר, בה דרש התובע, בין היתר, במסגרת תביעה רבת היקף, לחייב את הנתבע, עמי פרטוש (להלן:"פרטוש" או "הנתבע") לשלם לתובע בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") סך של 147,600.25 ₪ בגין ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, עליה חתם ביום 29/10/1997 להבטחת חובה של חברת טל מיקי שירותי הובלה בע"מ( להלן:"חברת טל מיקי"). תובענה זו הוגשה כנגד פרטוש ושישה נתבעים נוספים. ההליכים כנגד נתבעים 1,3,5,4,7 הסתיימו בהסדרי פשרה, הנתבעת 2 נמצאת בהליכי פירוק. על כן, כל שנותרה בפני, הינה תביעת הבנק כנגד הנתבע 6 פרטוש. רקע 1. מיסדייה של חברת טל מיקי היו דב הרטמן - הנתבע 3, יוסף עטיה הנתבע 4 ועמי פרטוש - הנתבע. 2. ביום 15/10/1995 פתח הבנק לחברת טל מיקי, חשבון חוזר דביטורי שמספרו 138500/36 (להלן:" חשבון טל מיקי"). מאז פתיחת החשבון העניק הבנק לחברת טל מיקי מעת לעת הלוואות ואשראים בדמות משיכות יתר. 3. לפי תנאי החשבון התחייבה חברת טל מיקי לסלק כל יתרת חובה שתיווצר בחשבון מיד עם דרישת הבנק. 4. ביום 29/10/1997 חתמו דב הרטמן - הנתבע 3, עטיה יוסף - הנתבע 4 ופרטוש, בעלי המניות בחברת טל מיקי, על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום כלפי הבנק, להבטחת תשלום כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מחברת טל מיקי, והתחייבו לשלם לבנק לפי דרישתו הראשונה את כל סכומי הכסף המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מחברת מיקי טל. ביום 14/07/1998 חתמה טל מיקי על גרסה חדשה של תנאי ניהול חשבון. 5. ביום 07/09/2000 חתם גם הנתבע 7 - ניר אלכס אף הוא על ערבות מתמדת להבטחת חובותיה של חברת טל מיקי לבנק זאת עת נכנס כשותף בחברת טל מיקי. 6. במועד חתימת כתבי הערבות, היו הנתבעים 3,4,6,7 בעלי עניין בחברת טל מיקי. 7. ביום 29/08/1993 פתח הבנק לנתבע 1 דב הרטמן ולנתבע 4 עטיה יוסף, חשבון חוזר דביטורי שמספרו 208900/31 (להלן:"החשבון המשותף"). מאז פתיחת החשבון העניק הבנק להרטמן ועטיה הלוואות ו/או אשראי בדמות משיכות יתר. 8. בין היתר בוצעו העברות מחשבון טל מיקי לחשבון המשותף, לצורך הקטנת יתרת החוב בחשבון המשותף. 9. התביעה נגד נתבעים 3,4 ו-7 הסתיימה בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, 10. נכון ליום 06/04/2005 יתרת החוב בחשבון טל מיקי עמדה על סך של 147,600.25 ₪ . מכאן התביעה שבפני, אשר הופנתה גם כנגד הנתבע 6-פרטוש בגין ערבותו לחובה של חברת טל מיקי. 11. ביום 07/05/2006 ניתנה לפרטוש רשות להתגונן. טענות הבנק להלן טענותיו של הבנק כנגד פרטוש, הנתבע על ידו לפרוע כערב, את חובה של חברת טל מיקי: 12. כתב הערבות קובע מפורשות, כי מתן הודעת ביטול על ידי הערב אינה פוגעת בערבותו לתשלום יתרת החוב במועד הביטול, וכן לתשלום הסכומים המובטחים שיגיעו לבנק בגין החיובים שיווצרו, עד לתום 30 יום, מהיום בו קיבל הבנק את הודעת הביטול. כתב הערבות קובע, כי יש לקבע את היתרה במועד ההודעה על ביטול ערבות. למעשה אין להביא בחשבון כל פעולה שבוצעה לאחר מכן בחשבון הן לזכות והן לחובה, כך שהערב ממשיך להיות ערב לסכום החוב הקיים במועד הביטול. 13. ערבותו של הנתבע 7 -אלכס, לא החליפה את ערבות פרטוש, כטענתו של פרטוש, כי אם את ערבותו של עטיה הנתבע 4. 14. הוכח, כי במועד קבלת ההודעה על ביטול הערבות, יתרת החוב השוטף בחשבון טל מיקי עמדה על סך של 203,403.02 ₪. כן הוכח כי לטל מיקי היו התחייבויות נוספות ובסך הכל הסתכמו חובותיה בסך של 478,000 ₪ נכון לסוף חודש יולי 2000. הוכח כי בתום 30 יום ממועד ההודעה על ביטול הערבות, עמדה יתרת החוב השוטף בחשבון טל מיקי על סך של 193,559.78 ₪. 15. טענת פרטוש בעדותו ובתצהירו לפיה יתרת החוב בחשבון טל מיקי עמדה על סך של 10,000 ₪ חסרת כל בסיס ותמיכה. 16. במהלך התקופה נעשו, אמנם העברות כספים מחשבון טל מיקי לחשבון המשותף, אולם אלה נעשו על פי בקשת החברה ובהסכמתה. השותפים מעולם לא הלינו על כך ומשכך הם מנועים מהעלאת טענה כי אינם ערבים לחובות שנוצרו בגין העברת כספים מחשבון החברה לחשבון המשותף. 17. טענתו של פרטוש, לפיה מנהל הבנק הודיע לפרטוש כי ערבותו תבוטל, אין בה כדי לגרוע מחבותו. אף לא הוכחה טענת פרטוש, לפיה סוכם בינו לבין הבנק כי הוא לא חייב בתשלום סכום החוב שהיה ערב הודעתו על ביטול ערבותו. 18. הטענה, לפיה הסכמי פשרה שנחתמו בין הבנק לנתבעים 1,3,5 מפטירים את פרטוש מהתחייבויותיו, משוללת כל בסיס. נוסחם של הסכמי הפשרה מתייחס אך ורק לנתבעים 1,3,5. טענות פרטוש להלן אפרט את טענות פרטוש בקצרה: 19. בעיקרי דבריו, טוען פרטוש, כי הוא מסר הודעה בדבר ביטול ערבותו לבנק, אך זה לא טופלה על ידי הבנק. אם בקצבתה לסכום מוגבל, אם במניעת העברות כספים לצדדים שלישיים ובהימנעות מיצירת מצגי שווא. 20. כתב הערבות עליו חתם הינה ערבות שאינה מוגבלת בסכום. מאחר וחדל להיות בעל עניין בחברה היה על הבנק, במידה וסבר כי הערבות עודנה בתוקף, להחתימו על ערבות מוגבלת בסכום. מאחר ולא עשה כן ערבותו בטלה. 21. הבנק לא הציג כל ראיה הסותרת את טענתו, לפיה הוא חדל להיות בעל עניין בחברת טל מיקי בשנת 98. משכך יש לראות טענה זו כמוכחת. הבנק משך כספים מחשבון החברה והעבירם לחשבון המשותף, בסכומים גבוהים, ובכך גרם ליצירת חובות חדשים, להם הוא לא ערב. 22. הבנק פעל בחוסר תום לב, תוך הפרת חובות נאמנות החלות על תאגיד בנקאי, פעולות אשר גרמו לו לנזקים כספים כבדים, אשר נבעו ממצגי שווא לרבות הטעייתו לחשוב כי ערבותו בטלה. כך לא גילה הבנק כי הגדיל מסגרות אשראי לחברה, על אף העובדה כי ראה בו כערב לחובות החברה ועל אף העובדה כי ידע כי הוא אינו פעיל בחברה ויתכן ובעלי המניות האחרים בחברה יוצרים חובות נגד רצונו. 23. הנתבע מסכים כי אין בידו להוכיח כי שלח הודעה לבנק על ביטול ערבותו כבר בשנת 1998 ועל כן אין מקום לדון בטענתו זו. עם זאת, הוא מסר הודעה בכתב ביום 26.7.00 באשר לביטול ערבותו - והודעתו זו, הנושאת אף את חותמת הבנק, נתקבלה בסניף הבנק. 24. מאחר והבנק לא נהג כדין ולא הקפיא את יתרת החוב שהייתה בחשבון במועד הודעתו, ואת הפעילות בחשבון הקשורה לאותה יתרה, אלא המשיך במתן אשראים ופעילות סדירה בחשבון יש לראותו כמי שויתר על ערבות הנתבע . 25. כאשר הוחתם הנתבע 7 על כתב ערבות מתמדת, סוכם כי ערבותו תבוטל. כך למעשה התקיימה דרישתו של הבנק והיא-המצאת ערב אחר במקום הנתבע כתנאי לביטול הערבות. 26. החתמתו של הנתבע 3, דב הרטמן, על כתב ערבות חדש (ת-8), למרות שכבר היה חתום על כתב ערבות קודם( ת-7) מלמדת כי הבנק התייחס לכתב הערבות הקודם כבטל. 27. לחילופין, הסכם הפשרה עם הנתבעים 1,3,5 יש בו כדי להביא לסיום ההתדיינות בין הבנק לנתבע, כאשר יש לראות בנתבעים אלה כנתבעים עיקריים אשר עם הפטרתם מופטרים כל הערבים והנתבעים המשניים. דיון הערה מקדמית 28. בתחילתם של ההליכים, טען פרטוש כי חתימתו על כתב הערבות זויפה וכי למעשה כבר בשנת 1998 הודיע לבנק על ביטול ערבותו. הצדדים שניהם, טענו בפני רבות, באשר לטענות אלה. הצורך לדון בסוגיות אלה התייתר. שכן, בדיון שהתקיים ביום 19/05/2008 חזר בו פרטוש מטענת הזיוף שנטענה ואילו בסיכומיו זנח את טענתו לפיה הודיע לבנק על ביטול ערבותו בשנת 1998 וזאת מפאת חוסר יכולתו להוכיחה. משכך, אני קובע כי החתימה על כתב הערבות הינה חתימתו של פרטוש וכן כי פרטוש הודיע לבנק על ביטול ערבותו ביום 26/07/2000. פרישתו של פרטוש מחברת טל מיקי 29. לטענת פרטוש, הוא חדל להיות בעל עניין בחברת טל מיקי עוד בשנת 1998. מנגד טוען הבנק כי פרטוש מעולם לא הודיעו, כי הוא אינו בעל עניין בחברה, ולמעשה אף לא הביא ראיה לכך. מעדותו של מר עטיה, הנתבע 4 עולה, כי למעשה פרטוש עזב את החברה סמוך לשנת 1997/1998. "ש. אתה מציין שעמי פרטוש החליט בשלב מסוים בשנת 97 - לעזוב את החברה ואתה ודב הסכמתם. אתה גם אומר שהדבר תואם באופן כללי עם הבנק. מה זאת אומרת. ת. הבנק ידע שעמי עוזב. ש. האם כתבת מסמך על כך לבנק. ת. לא. אני לא עבדתי מול הבנק. אבל הבנק ידע שעמי עוזב את החברה. ש. פרטוש טוען שהוא ביקש בפעם הראשונה לצאת וזה היה במהלך 98 אתה טוען שהוא ביקש לצאת במהלך 97 - המסמך היחיד שיש בבנק שהוא מבקש לצאת ולבטל את ערבותו היא משנת 2000. מה הנכון. ת. מדובר על 10 שנים אחורה, וכדי לדייק בחודשים זה קשה מאוד. זה יכול להיות סוף 97 ואולי תחילת 98 - אבל אני יודע כי בזמן זה הוא ביקש." (עמ' 23 לפרוטוקול). ואילו מעדותו של עד התביעה מר שמעון קורנפלד, עולה, כי אכן הובא לידיעת הבנק כי עמי פרטוש אינו בעל עניין בחברת מיקי טל. תחילה טען העד כי אינו זוכר וכי גם בחומר המצוי בבנק, לא מצא מסמך המעיד כי פרטוש אינו בעל עניין. אולם, אגב חקירתו הנגדית, הודה בשפה רפה, כי הבנק היה מודע לכך כי פרטוש אינו בעל עניין. "ש. אתם לא ידעתם כי בשנת 98 - 99 הוא כבר הפסיק להיות בעל מניות. ת. לא. אני לא זוכר. גם מהחומר שראיתי לא ראיתי כל מכתב של שלושת השותפים שאדון פרטוש הוא לא שותף או בעל מניות. ש. בחומר של ההחלפה שאתה צירפת לתצהיר, כל המסמכים של ההחלפה משנת 2000, השם פרטוש מופיע. כלומר בוודאות בשנת 2000 ידעתם שאין הוא בעל עניין. ת. מה שקבלנו זוהי החלטה של מועצת המנהלים עם אישור רואה החשבון, ההחלטה היא לא דעת הבנק. המכתב לא הבנק יצר אותו. הנכון היה שהם יבואו לשאול את הבנק. ש. אבל החומר הובא לידיעתכם. ת. בסדר". (עמ' 4 לפרוטוקול). אף מעדותו של עד התביעה, הרצל כהן, עולה כי הבנק ידע כי עמי פרטוש אינו בעל ענין בחברת טל מיקי: "ש. בשנת 2000 באותה תקופה, האם היה ידוע לך מי הם בעלי המניות בטל מיקי. ת. אני חושב שאלכס ודוב. כיוון שהעברת המניות בוצעה בחברה במרץ 2000. אפשר לראות זאת במכתב. ש. כלומר ידוע היה לך שעמי לא בעל מניות. ת. כן. אבל הוא היה ערב לחברות אחרות". (עמ' 9 לפרוטוקול). לאור דברים אלה, ולאור הראיות שהובאו בפני, נראה כי נכונה הטענה, לפיה פרטוש חדל להיות בעל עניין בחברת מיקי טל כבר בשנת 1998. כי אסופת המוצגים שהוצגה על ידי הבנק במסגרת ראיותיו בתיק, מעידה, כי לא היתה כל אינטרקציה בין הבנק לבין עמי פרטוש כבר משנת 1998. עם זאת, הראיה היחידה שהוצגה, מעידה כי רק ב-26/07/2000 פרטוש עצמו יצר קשר עם הבנק כדי להודיע על ביטול ערבותו. לעובדה זו של העדר הקשר בין החברה לבין פרטוש משמעות לעניין חובותיו המוגברות של הבנק כלפיו, כערב - המחוסר ידיעה משל עצמו על הפעולות בחשבון הנערב. ערבות מתמדת 30. כאמור, ביום 29/10/1997 חתם פרטוש על כתב הערבות יחד עם הנתבע 3-הרטמן והנתבע 4- עטיה. פרטוש הודיע לבנק על ביטול ערבותו ביום 26/07/2000. כאשר התביעה נשוא פסק דין זה הוגשה ביום 21/04/2005. לטענת פרטוש, התנהל הבנק בצורה חסרת תום לב, תוך הפרת חובות נאמנות החלות על תאגיד בנקאי. כך לא גילה הבנק כי הגדיל מסגרות אשראי לחברה, ונתן אשראי נוסף, חדשות לבקרים לחברה, על אף העובדה כי ראה בו כערב לחובות החברה ועל אף העובדה כי ידע כי הוא אינו פעיל בחברה ויתכן ובעלי המניות האחרים בחברה יוצרים חובות נגד רצונו. לטענת הבנק, הנסמכת על תנאי כתב הערבות, חייב פרטוש לבנק את סכום יתרת החוב, אשר נותרה בחשבון החברה, בתום 30 יום, ממועד הודעתו לבנק על ביטול ערבותו. חרף זאת, כך לטענתו, הוא אינו תובע את פרטוש בגין מלוא יתרת החוב אשר בה הוא חייב מתוקף ערבותו, אלא הוא תובע את פרטוש רק בגין יתרת החוב בחשבון החברה, כפי שהייתה במועד הגשת כתב התביעה -04/2005 בסך של 147,600.25 ₪ . סכום זה נמוך יותר מסכום החוב, שנוצר בתום 30 יום, ממועד ביטול הערבות. לפיכך הוא טוען כי טענתו של פרטוש כי אי הקפאת הפעילות בחשבון גרמה לו נזק, הינה טענה מופרכת. עוד טוען הבנק, כי העברות הכספים מחשבון טל מיקי לחשבון המשותף, נעשו על פי בקשת החברה ובהסכמתה. השותפים מעולם לא הלינו על כך. משכך, הם מנועים מהעלאת טענה זו. עוד הוא טוען כי משהסמיכו השותפים את הנתבע 3 הרטמן לחתום בשמה של טל מיקי ולחייב את חשבונה, נתנו הסכמתם כי כל פעולות שיבוצעו בחתימתו של הרטמן יחייבו אף אותם. משכך, אין כל בסיס לטענת פרטוש, לפיה הבנק לא פעל כדין ו/או שלא בסמכות. טענה הבנק דינה להדחות. סעיף 3 (ב) לכתב הערבות (נספח ז' לתצהירו של הרצל כהן, עד התביעה) קובע: "כל אחד מהערבים או- במקרה של פטירה, גריעת כושר, פשיטת רגל או פירוק - הבא במקומו יהיה רשאי לבטל את ערבותו, על ידי מתן הודעה בכתב לבנק לפחות שלושים יום מראש ובלבד שהודעת ביטול כנ"ל לא תפגע כלל באחריותם של שאר הערבים החתומים על כתב ערבות זה (אשר ימשיכו להיות ערבים כאילו כתב זה נחתם מלכתחילה על ידיהם בלבד) ובתנאי ששום הודעת ביטול כנ"ל לא תפגע באחריות נותן ההודעה לתשלום סכומים מובטחים שיהיו קיימים בעת הביטול (בין אם הגיע זמן פרעונם בין אם לאו) ולתשלום סכומים מובטחים שיגיעו לבנק מאת החייבים על החשבון, בגין או בקשר עם חיובים/ התחייבויות שיווצרו עד לתום שלושים יום מהיום בו הבנק יקבל את הודעת הביטול ( בין אם הגיע זמן פרעונם ובין אם לאו);" סעיף 4 קובע: הודיע ערב כלשהו על ביטול ערבותו כאמור בסעיף 3(ב) לעיל, יהיה הבנק רשאי (אך לא חייב) לאפשר לחייבים להמשיך לפעול בכל חשבון שלהם בבנק (ואף להמשיך ליתן לחייבים אשראים או משיכות יתר בכל חשבון כנ"ל( ובגין סכומים מובטחים אחרים) תמשיך להיות בתוקפה כאמור בסעיף 3(ב)לעיל בלא שיובאו בחשבון פעולות שנעשו לאחר מכן לחובת או לזכות אותו החשבון". (הדגשה שלי ב.א.). יש לציין, כי הטענות ביחס להוראות סעיפים 3 ו- 4 לכתב הערבות, לא הועלו כלל בכתב התביעה. למעשה, אין בכתב התביעה כל רמז לכך כי פרטוש הודיע על ביטול ערבותו, או כי ערבותו שינתה את אופיה ועברה להיות ערבות המוגבלת בסכום, ואף לא נטען מהו גובה ערבותו זו. הנה כי כן, סעיף 3(ב) לכתב הערבות מתיר לערב לבטל את כתב ערבותו ואילו סעיף 4 קובע למעשה כי גובה הערבות יקובע ללא כל תזוזה, אף אם יופקדו כספים בחשבון ואף אם יילקחו אשראים נוספים. הוראה זו אינה סבירה, אינה הוגנת, עומדת בניגוד להוראות סעיף 15 לחוק הערבות תשכ"ז - 1976, ופעולה לפיה מהווה חוסר תום לב. למעשה, יש בפרשנות הבנק משום יצירת נסיבות, בהן ערב פרטוש לחובות החברה או למי שנהנה מכספיה, כגון בעלי החשבון המשותף, עד קץ הימים, ללא כל יכולת להשתחרר מערבותו לחובותיהם של אחרים ושל בעלי עניין חדשים בחברת טל מיקי, ובעלי עניין בחשבון המשותף, שאינו חשבון לו התכוון כלל לערוב, כאשר הוא עצמו נעדר כל שליטה או ידיעה כלשהיא על המתרחש. כך, רואים אנו כי, חשבון טל מיקי, לו פרטוש ערב, רוקן מכספים, שהועברו לחשבון המשותף, תוך הותרת חשבון טל מיקי ביתרת חוב. בשים לב לעובדה כי פרטוש למעשה אינו בעל עניין בחברת טל מיקי כבר משנת 1998, הרי למעשה התנהל החשבון בלא שתהא לו כל ידיעה אודות התנהלותו, וחרף זאת אינו יכול להשתחרר לגישת הבנק, מערבותו לחובות שנוצרו על ידה מעת לעת. יתר על כן, הבנק המשיך ונתן במהלך כל השנים, אשראי חדש לחברה, על דרך של אישור משיכות יתר חדשות, מעת לעת, ובסכומים המגיעים ל- 20 אלף ₪ ואף 40 אלף ₪, מידי חודש בחודשו, אשר נועדו לכיסוי יתרות חובה בחשבון המשותף (ר' עדותו של פקיד הבנק, מר מוסטפא, בעמ' 15 לפרוטוקול). 31. פרטוש חתם על ערבות מתמדת. ומהי אותה ערבות מתמדת? בחתימתו על ערבות מתמדת מבטיח הערב פרעונן של עסקאות בנקאיות קיימות ועתידיות שבין הבנק לחייב העיקרי. כאשר למעשה ההתחייבות, אינה לקיומו של חיוב ספציפי, אלא לקיומם של חיובים המוענקים או המתחדשים מעת לעת. סך התחייבות הערב היא כלפי היתרה הסופית בחשבון של החייב העיקרי, כפי שהיא מתבטאת במועד מסוים שנקבע מראש, בהסתמך על האשראי שהחייב קיבל ועל הפעולות השונות שבוצעו לסילוק החוב. (ראה, ריקרדו בן אוליאל דיני בנקאות: ערבות לטובת תאגיד בנקאי ומשכון של נכסים נדים ונירות ערך, 44, [2002]). לשונו של כתב הערבות המתמדת כפי שהובא לעיל, הוא רחב ביותר, ויש בו ניסיון להכיל כל חיוב של אחד החייבים, בין חיוב קיים ובין חיוב עתידי. הערבות המתמדת מתייחסת לסכומים, המגיעים מאת כל החייבים, ביחד או מאת אחד או אחדים מהם, שיגיעו בעתיד. אכן, ערבות מעין זו הוכרה על ידי המחוקק ובפסיקה, והיא נפוצה בחיי המסחר. למעשה, אלמלא ערבות מעין זו, לא ניתן היה לנהל את המערכת הפיננסית-מסחרית כדבעי. שכן, מעצם טבעם של חשבונות בנקאיים, שהם מהווים מערכת דינאמית של הענקת אשראים חדשים ופרעונם מעת לעת. למעשה, כל משיכה מחשבון בנק חוזר דביטורי, דוגמת החשבון נשוא התביעה דידן, מהווה משום הענקת אשראי חוזר ללקוח - החייב העיקרי. כן גם, כל הפקדה מהווה משום פירעון ולו חלקי, של האשראי בחשבון. ראה לעניין זה, ע"א 424/86, נאות מרינה בע"מ נ' הבנק הבין לאומי הראשון, פ"ד נג [2], 355, 369 [1989] ע"א 395/67 חברת בתי מלון איילה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד כב [1], 20 בו נאמרו הדברים הבאים: "הסכם למשיכת יתר הוא, כמו שבצדק אומרת המשיבה, הסכם הלוואה; הבנק מלווה והלקוח לווה ממנו. על-ידי כך שסכום משיכת היתר הופחת, הופחת סכום ההלוואה המוסכם".  ברי, כי מטיבו של עולם, ערבים לחובותיה של חברה מסחרית הינם, בדרך כלל, בעלי עניין באותה חברה, בין שהינם מנהליה ובעלי מניותיה, ובין כאלה, הקשורים עם אנשים אלה בצורה כלשהיא. על כן, סביר כי כל ערב כאמור, יהא זכאי להודיע על הפסקת ערבותו, במצבים בהם שוב אין לו עניין לתמוך בעסקיה של החברה, כגון במקרה דידן, בהם הוא העביר את מניותיו לאחרים. ואכן, גם הוראת סעיף 15(א) לחוק הערבות התשכ"ז-1967 קובעת: "(א)   ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול." ומכאן, מרגע שניתנה על ידי הערב הודעה על הפסקת ערבותו, שוב לא יוכלו הבנק והחייב ליצור חיובים חדשים, שהינם בגדר חיובים, אשר טרם נוצרו במועד מתן ההודעה, ולהכלילם בגדר ערבותו של הערב. במקרה דנן, נוסחו של סעיף 4 לכתב הערבות אינו עולה בקנה אחד עם אפשרות ממשית להפסקת הערבות, ויש בו אף משום חוסר תום לב, באשר הוא אינו מתייחס למצב בו מודיע הערב על ביטול ערבותו והבנק ממשיך ליתן אשראים חדשים לחברה. על כן, משקובעה ערבותו של הערב, הרי, במידה והופקדו כספים לחשבונה של טל מיקי, היה על הבנק להפחית את גובה הערבות בהתאם. בפועל נהג הבנק בחוסר תום לב, עת קבע כי כל פעולה בחשבון לחובה או לזכות לא תלקח בחשבון. אף לא נמצא כי הבנק הבהיר לפרטוש, כי משמעה של ההוראה היא כי הבנק יהא רשאי להוסיף וליתן אשראים לחברה עד קץ הימים. כך למעשה, לאחר שניתנה הודעתו של פרטוש על ביטול הערבות, סביר כי יתרת החוב בחשבונה של חברת טל מיקי ירדה, אך הבנק השאיר את גובהו של החוב כבמועד תום שלושים יום ממועד הודעתו על ביטול הערבות, בכך שהוא המשיך לתת אשראים חדשים, אשר נועדו לפרעון חוב בחשבון המשותף, אשר פרטוש אינו קשור אליו. כתוצאה מכך חזרה ועלתה יתרת החוב בחשבונה של טל מיקי. טענת הבנק, לפיה העברות הכספים לחשבון המשותף היו בידיעת החברה ובהסכמתה, כאשר הנתבע 3 היה מורשה חתימה, רלוונטית אולי למועדים בהם פרטוש היה בעל עניין בחברה. אך מרגע שפרטוש חדל להיות בעל עניין בחברת טל מיקי והודיע על ביטול ערבותו, הוא למעשה חסר ידיעה על המתרחש בחברת טל מיקי והעברות כספים מחשבונה לחשבון המשותף. במצב דברים זה, אבד לו למעשה כושר הפיקוח על הנעשה בחשבון החברה והמטרות לשמן נמשכו כספים מחשבונותיה, כאשר הוא נותר בן ערובה בידי מנהלי החברה והבנק, ללא יכולת להשתחרר מחיוביו, על פי שיטתו של הבנק. מצב זה אינו ראוי ואינו עולה בקנה אחד, לא עם דרישת תום הלב ולא עם הוראות סעיף 15 לחוק. 32. מעדותו של הרצל כהן, עד התביעה, עולה כי לאחר הודעתו של פרטוש על ביטול הערבות לא נעשה כל בירור ולא ננקטה כל פעולה, באשר למניעת העברת כספים מחשבונה של טל מיקי לחשבון המשותף, כאשר חשבון החברה מזין למעשה את החשבון המשותף. כך אף לא הציג הבנק כל מסמך המאשר העברות כספים שכאלה. "ת. היתה תקופה קצרה מאוד שהוא טיפל בהפקדות לטל מיקי והוא עשה ניכיון שיקים.למעשה עטיה הרטמן הוא היה חשבון לא פעיל. חשבון עטיה והרטמן היה חשבון בהסדר עם תשלום הלוואה של 20,000 ₪ לחודש והפעילות בטל מיקי היתה אמורה להזין את התשלומים. ש. עד מתי שולמו הסך של 20,000 ₪. ת. עד משהו כמו 2002 או 2003." (עמ' 8-9 לפרוטוקול) ובהמשך- "ש. עמי פרטוש למעשה הוא לא ערב לחשבון המשותף. האם נכון. ת. למיטב ידיעתי, לא. ש. חשבון שהוא ערב עליו טל מיקי, מממן מידי חודש 20,000 ₪ שעוברים לחשבון המשותף. ת. כן. ש. האם אחרי שהוא מודיע לבטל ערבותו, שקלתם להפסיק להשתמש בחשבון טל מיקי, כדי לממן את ההלוואה בחשבון המשותף. ת. מר הטרמן הוא האיש הדומיננטי בשני החשבונות, הוא שבשלב הראשוני של ההסדר היה מושך שיק על חשבון טל מיקי, ובאיזה שהוא שלב הוא נתן הוראה להעביר את התשלום הזה מהחשבון של טל מיקי. ש. לא נראה לך סביר לעשות בירור משפטי האם כאשר ערב מודיע על ביטול ערבותו, צריך לראות האם הבנק מגדיל את החוב באופן מלאכותי בחשבון על מנת לכסות חוב אחר שהערב לא קשור אליו. בדקת זאת. ת. לא בדקתי." (עמ' 9-10 לפרוטוקול) ובהמשך- ש. כשאתה אומר שהעברות מחשבון טל מיקי לחשבון המשותף, בוצעו בהוראת החברה ועל פי בקשתה. איפה מסמכי העברות ואיפה ההוראות. ת. בחלק מהתקופה הראשונית זה הועבר בשיקים וזה הופקד בחשבון עטייה והרטמן, ובשנת 2001 זה החל להיות מועבר בהוראת קבע. ש. איפה מסמכי הוראת הקבע, איפה ההוראות האלה. ת. בתיק המסמכים. ש. אין כאן מסמך כזה. ת. לא." (עמ' 10-11 לפרוטוקול) ובהמשך מודה העד כי החוב בחשבון המשותף החל להיות מועמס על טל מיקי. "ש. חוב חשבון השותפות בעצם תפח ובאיזה שהוא שלב הגיע לידי בקשה של הבנק לפעול למימוש או בהליכים משפטיים. אתה זוכר זאת. ת. כן ש. מתי זה היה ת. בשנת 2003 או בשנת 2002 שהפסיקו את הוראת הקבע, כאשר החוב התחיל להיות מועמס על טל מיקי." (עמ' 11-12 לפרוטוקול) אף מעדותו של עד התביעה מוסטפא מוסטפא עולה, כי מחשבונה של טל מיקי, אשר פרטוש ערב לו, נמשכו, לאחר הודעתו על ביטול הערבות, כספים בסכומים שונים שהועברו לחשבון המשותף. "ש. מהחומר שראית, ידוע לך שח-ן טל מיקי ממנו שולמה ההלוואה בחשבון המשותף, האם משבון זה שולמה ההלוואה של הפריסה לחשבון המשותף. ת. לפי מיטב זכרוני, כן, אכן הועברו כספים לפי הוראות לחשבון המשותף. ש. העד שהיה לפניך, הרצל כהן, מסר כי הוראת הקבע נחתמה על ידי מורשה החתימה לטל מיקי, אבל לא הציג המסמך, האם היום תוכל להציג מסמך זה. ת. לא. ש. טוענים פרטוש ומר עטיה שהבנק העביר כל כסף פנוי שהיה בטל מיקי לחשבון המשותף כדי לכסות את ההלוואה. ת. כמו שזכור לי, בתקופה שהחשבון עדיין נוהל, הועבר כל חודש סך של 20,000 ₪ בהוראת קבע. ש. עד איזו שנה. ת. לא זוכר. ש. הרצל כהן אמר כי זה היה ב- 03', יתכן. ת. יתכן, אך איני בטוח. ש. האם הסכום אותו אני מציג לך כעת, 45,000 ₪, מיוני 2002, מפנה אותך לאותו סכום בח-ן המשותף, ז"א שהיו גם סכומים לא של 20,000 ₪ אלא סכומים משתנים. ת. צריך לבדוק את זה, אני רואה סכום של 45,000 ₪, אבל כפי שאני זוכר הסכום היה 20,000 ₪ כל חודש, יכול להיות שחודשיים לא עברו, אז זה הועבר בבת אחת, ניתן לבדוק את זה. ביומן עצמו היו רושמים מה בדיוק נעשה שם. (עמ' 14-15 לפרוטוקול)   נראה, כי בשלב מסוים הועברו סכומים גבוהים יותר מחשבונה של טל מיקי לחשבון המשותף, העולים על 20,000 ₪. כך שאף אם היינו רוצים לומר כי כאשר פרטוש היה בעל עניין בחברת טל מיקי ידע על העברת הכספים. אין לומר כי ידע כי הועברו סכומים העולים על 20,000 ₪. למעשה, בפועל, הסב הבנק את ערבותו של פרטוש, והפכה לערבות בפועל לחשבון המשותף, תוך שהבנק מזין את החשבון המשותף מן החשבון הנערב. 33. למעשה, סוגיה זו שבפני, דומה לסוגית "ערבות מתמדת מתגלגלת", אשר עלתה בת"א (ירושלים) 5272/03 אסתר אילוז נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, . באותו מקרה הוחתמה התובעת יחד עם בעלה על ערבות, לפיה כל אחד מהם ערב לחובו של האחר. וכן, במידה ויחתום אחד מהם ערבות לצד שלישי, יהפוך החייב העיקרי לערב אף הוא. כאשר חתם בעלה של התובעת ערבות לחברה מסוימת, טען הבנק כי אף התובעת ערבה לחובותיה של אותה חברה. באותה פרשה התייחס כבוד השופט אוקון למשמעה של תנית ערבות מתמדת המתגלגלת וגבי חובות עתידיים, וקבע: "תניית ערבות מתמדת היא תנייה חשודה. צפון בה יסוד גדול - ניתן לומר גדול מידי - של חוסר וודאות. היא משחררת את הבנק מהצורך לוודא בכל רגע נתון עם הערב את דבר נכונותו לערוב לחיוב, על היקפיו השונים. כאשר נוספת לערבות זו תניה המאפשרת גלגול נמשך לחיובים של חייבים אחרים, הופכת התניה למלכודת עבור הערב. כך, ערב נתן הסכמתו לשאת בחיובי חברה א', חברה א' מתחייבת לשאת בחיוביה של חברה ב', חברה ב' חייבת בחיוביה של חברה ג'. הערב עלול, בלא שנתן דעתו על כך, לשאת בחיובים שאינם ידועים לו כלל. הבנק עלול להעמיד אשראי לטובתה של חברה ג' לא בשל האמצעים הכספיים שיש לה, אלא בשל ידיעתו על נכסיו של הערב." (שם, עמ' 7159). אין ספק, כי ככל שרמת הסיכון עולה, אף מוגברת חובת הגילוי של הבנק, או כלשונו של כב' השופט אוקון: "ככל שטובות ההנאה של הבנק גדלות כך מתרבות חובותיו. דרישת הלימות זו עולה מעקרון תום הלב". (שם, עמ' דברים אלה, עם כל הצניעות והענווה מקובלים, אף עלי. בפסק דיני בעניין ה"פ 134/03, בן יוסף נ' בנק הפועלים, , הבעתי כבר עמדתי באשר למעמדו של בנק, המקבל בטוחות מצד שלישי שדינו כדין ערב (סעיף 12 לחוק המשכון התשכ"ז-1967) וחובותיו כלפי ערבים אלה: "הלכה פסוקה היא, כי בנק חב חובת זהירות מוגברת לא רק ללקוחותיו, כי אם גם כלפי צד שלישי, לגביו יכול הבנק לצפות, כי ינזק אם לא ינקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת סיכון כלפיו (ראה לעניין זה ע"א 168/86 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ ואח' פ"ד מב(3) 77; ע"א 5302/93 בנק מסד נ' לויט ואח', פ"ד נא(4) 591; רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט, פ"ד נא(4) 464). היקפה של חובת הזהירות המוטלת על הבנק משתנה מעיסקה לעיסקה, בהתאם לנסיבות, אישיותו של הלקוח ומהות הפעולה שמבצע הבנק. הבנק הינו סוכנות חברתית וככזה, הוא חב בחובות אמון מוגברות כלפי הציבור בכללותו וכלפי לקוחותיו בפרט (ראה ע"א 1304/91 טפחות בנק למשכנתאות נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 304; ע"א 5893/91 בנק טפחות נ' נתן צבאח, פד"י מח (2) 573, מעמ' 590 ואילך). חובות אלה, מציבים דרישה לגילוי מלא ולמתן הסבר מפורט. לבנק אף ידע וכלים לערוך בדיקות ראויות, כגוף שהינו בבחינת "נושה מקצועי", המודע למגבלות הרישום (ר' ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד נ' אברהם גדי, )." חובת הגילוי החלה על התאגיד הבנקאי, שואבת את חיותה מעקרון העל של תום הלב. חובת תום הלב דורשת כי בנקאי נדרש למסור לערב, או לממשכן, מידע מספיק על השלכותיו של המסמך עליו הוא חותם. מעמדו של הבנק וחוסר האיזון שבינו לבין הערב, מטיל עליו חובת גילוי מוגברת, ובנסיבות שכאלה, הרי שחובה זו אמורה להיות מוגברת כמה מונים, שעה שמדובר בערבות מתמדת ללא הגבלת סכום, שנועדה להבטחת כל חוב עתידי, שאין לדעת את תחומי השתרעותה. מרגע שתאגיד בנקאי מקבל בטוחה בדמות זו, יוכל הוא בעתיד ליתן לנערב אשראי ככל שידבנו ליבו, מבלי שהערב ידרש להביע הסכמתו למתן אשראי זה. בכך מוגברת רמת הסיכון המוטלת על הערב כמה מונים, גם אם ערבותו הוגבלה כספית. בענייננו נוצר מצב בו הערב לא יהא לעולם פטור מהתחייבותו. כאשר נראה כי הבנק אף לא טרח להודיע לו מה מצב ערבותו, מהם האשראים הניתנים לחברה ומה מצבו של החשבון, לו הוא ערב. יש לזכור, כי עם הודעתו של פרטוש על הפסקת ערבותו, נוצר למעשה, חוזה ערבות חדש בין בעלי הדין, אשר הבנק לא טרח להודיע לפרטוש את תוכנו ומהותו. חובתו זו של הבנק הינה חובה עיקרית ומהותית, היונקת את מהותה ממאזן היחסים הבלתי שווה בין הצדדים, ומהווה חלק מחובות הגילוי המוגברות של הבנק מכוח היותו "סוכנות חברתית". בע"א 7451/96, אביבה אברהם, נ' בנק מסד בע"מ, פ"ד נג [2] 337 [1999], התייחס בית המשפט העליון לחובת הגילוי המוטלת על הבנק כלפי הערבים [ראה שם, עמוד 348, 349], והוסיף, גבי היחסים בין הבנק לערב [בעמוד 352 - 353]: "משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהלכות ערבות ועסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון, אותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. מלבד המידע הנמסר לו על ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב. הבנק אם כן, עשוי באמצעים פשוטים למנוע נזק שעשוי להיגרם לערב. שיקולים אלה הובילו לתיקון החוק אולם לדעתי הם היו קיימים גם לפניו. חובת תום הלב צריכה להשתרע על כל פעולותיו של הבנק.  תכליתו של חוק הבנקאות היא להגן על הציבור מפני פגיעות העשויות להיגרם בהתקשרות עם בנק. במסגרת זו איני מוצא כל קושי להכיר בערב כחלק מאותו ציבור הראוי להגנה.  מכאן שיש לקרוא את החובות המוטלות על הבנק לגבי "לקוח" גם על ערב; עולה שהבנק חייב לגלות לערב כל גורם סיכון המצוי בידיו של הבנק ובכלל זה היותו של החשבון ביתרה שלילית".   יש לזכור, כי על פי סעיף 3[א][7] לכללי הבנקאות [שירות ללקוח וגילוי נאות ומסירת מסמכים] התשנ"ב- 1992, מחוייב תאגיד מסחרי לערוך הסכם ערבות במסמך בכתב, כאשר על פי כלל 4, מחובתו למסור העתק הימנו ללקוח. הוראות אלה נועדו להבטיח ולוודא כי אכן הערב מכיר ומודע להיקף חבותו כלפי הבנק. מכלל זה אין להסיק אלא, כי כאשר הסכם הערבות נשתנה, הרי על הבנק לנהוג באופן העולה בקנה אחד עם חובת הגילוי המוטלת עליו, ולהביא את דבר השינוי והשלכותיו על הערב, לידיעתו של הערב, ולא להסתתר מאחורי סעיף כללי וגורף בכתב ערבות שנערך בעבר, ואין לדעת האם הערב מודע לחובותיו. חובתו זו של הבנק נגזרת אף מכלל 5 לאותם כללים, הקובע: "תאגיד בנקאי הרשאי לפי ההסכם עם הלקוח לשנות את תנאי ההסכם, יודיע ללקוח על כל שינוי, בציון מועד השינוי, שבועיים לפחות לפני מועד השינוי, זולת אם נאמר אחרת בכללים אלה". אין ספק, כי במקרה דידן חרף השינוי שחל בערבותו של פרטוש כלפי הבנק, לא טרח הבנק לידעו אודות השינוי. דומני, כי חובתו המינימלית של הבנק היתה, למצער, למסור לפרטוש הודעה, באשר לקיבוע ערבותו ולעובדה כי לא יוכל, משך כל ימי חייו, להשתחרר מערבות מקובעת זו. כפי שאתייחס בהמשך פסק דיני זה, למעשה, חי פרטוש בהרגשה כי הוא הופטר מערבותו כלפי הבנק. גם אם תימא, כי נוכח חתימתו על כתב הערבות, הוא היה מודע להוראת סעיף 4 שבו, הרי אין ספק כי הבנק לא הודיעו על גובה גדר ערבותו החדשה, ואף לא על השלכות הוראותיו של סעיף 4, אשר איפשר לבנק להמשיך ולהעניק הלוואות בעתיד לחברה, באופן אשר ישפיע מהותית על חובותיו כערב. בכך הפר הבנק את חובת האמון המוגברת שלו כלפי פרטוש, הנגזרת מעצם קיומה של מערכת היחסים ביניהם. לעניין חובות אלה, מוצאים אנו בע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, פ"ד מח [2] 573, 595 - 596 [1994]: "לכן, משנקבע בארץ כי מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח היא מערכת יחסים שמטילה מעצם הגדרתה חובת אמון על הבנקים, הרי שרמת הסתמכותו של הלקוח ופעולותיו של הבנק תשפענה לא על עצם יצירתה של החובה, כי אם על היקף החובה ומידתה. כאמור, היקף החובה ומידתה ישתנו על פי הנסיבות במקרים השונים בהתאם למהות היחסים ודרך פעולתו של הבנק. כך, לדוגמה, כאשר הבנק מיעץ ללקוח להשקיע בקרן נאמנות מסויימת בה יש לבנק אינטרס, תחול עליו חובת נאמנות רחבה יותר מאשר במקרה בו הבנק מעניק הלוואה ללקוח ואין הוא יודע כלל לאיזו מטרה נלקחת הלוואה זו". וכן: "משקבענו כי בין הבנק ללקוחותיו מתקיימים יחסי נאמנות, הרי נובע מכך כי על הבנק מוטלות חובות נוספות מעבר לחובות הרגילות שבין צדדים לחוזה. אחת מחובות אלו היא חובת הגילוי". [שם]. לסיום פרק זה: תנאי החוזה בין בעלי הדין השתנו עם מתן הודעת הביטול. על הבנק מוטלת היתה החובה לערוך חוזה חדש, בכתב ולמסרו לפרטוש, ולמצער להודיעו אודות פרטיו. הבנק הפר את חובותיו אלה, כלפי פרטוש. מעמדו של פרטוש כערב יחיד 34. לטענת הבנק, אין פרטוש נכלל בהגדרתו של ערב יחיד. אין חולק כי במועד חתימתו על כתב הערבות המתמדת היה פרטוש בעל עניין בחברת טל מיקי. סעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 קובע: "בפרק זה - "נושה" - מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי; "ערב יחיד" - מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה ; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד ; לענין זה, "בעל ענין בתאגיד" - כהגדרת "בעל ענין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 3; " סעיף 1 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 קובע: "בעל ענין", בתאגיד - (1) מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מכוח ההצבעה בו, מי שרשאי למנות דירקטור אחד או יותר מהדירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי, מי שמכהן כדירקטור של התאגיד או כמנהלו הכללי, או תאגיד שאדם כאמור מחזיק עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק שלו או מכוח ההצבעה בו או רשאי למנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהדירקטורים שלו; ביום 26/07/2000 הודיע פרטוש לבנק על ביטול ערבותו. זאת לאחר שכבר בשנת 1998 חדל להיות בעל עניין בחברת טל מיקי. לטענת הבנק, אין פרטוש נכלל בהגדרת "ערב יחיד" לצורך הוראות החוק. אכן אין חולק כי בעת חתימתו של פרטוש על כתב הערבות היה פרטוש בעל עניין בחברה. יחד עם זאת, נראה כי אכן יש טעם בטענה לפיה חל שינוי במעמדו עקב הודעתו על ביטול הערבות, באופן שהוא הפך להיות ערב יחיד. ובמה דברים אמורים? אמנם, קיימת דעה, לפיה המועד הרלוונטי לבחינת התקיימות תנאי הגדרת "ערב יחיד" הוא מועד החתימה על כתב הערבות. בספרו של רוי בר קהן ערבות, 471, [2006] נאמר גבי סוגיה זו כך: "מהו המועד בו יש לבחון ת תנאי התקיימות הגדרת "ערב יחיד". לדוגמא: מה דינם של גבר או אישה נשואים אשר חתמו על ערבות לבן זוגם במועד בו היו נשואים, אך במועד הגשת התביעה כבר נפרדו, מה דינו של שותף אשר חתם על ערבות לשותפו, אך במועד הגשת התביעה כבר פורקה השותפות? מה דינו של בעל מניות אשר במועד הגשת התביעה כנגדו כבר מכר מניותיו אינו משמש כמנהל בחברה לה ערב? התשובה לכל המצבים האמורים לעיל היא אחת: המועד הרלוונטי לבחינת התקיימות תנאי הגדרת "ערב יחיד" הוא מועד החתימה על כתב הערבות". ובהמשך- "הגדרת ערב יחיד חובקת מכלול שלם של זכויות וחובות משפטיים. האפשרות כי זכויות וחובות אלו יותנו ברצונו של הערב, אינה מעשית ואינה אפשרית. לא יתכן, כמובן כי מעמדו של ערב ישתנה בכל פעם בו ימכור או ירכוש מניות, או בכל פעם בו ישנה את מצבו המשפחתי". ככלל מקובלת עלי עמדה זו. יחד עם זאת בענייננו הנסיבות שונות. מעבר לשינוי מעמדו של פרטוש בחברת טל מיקי, קימת הודעתו לבנק מיום 26/07/00 על ביטול ערבותו. למעשה אפשרות ביטול הערבות הוסכמה על ידי הבנק מראש בסעיף 3(ב) לכתב הערבות הקובע - "כל אחד מהערבים או- במקרה של פטירה, גריעת כושר, פשיטת רגל או פירוק - הבא במקומו יהיה רשאי לבטל את ערבותו,..". למעשה, במקרה דנן, מדובר בשינוי פוזיטיבי של מעמדו של הערב בשל ההודעה על ביטול הערבות. מעמדו של פרטוש השתנה בהסכמת הבנק, שגולמה בסעיף 3(ב) לכתב הערבות עליו חתם. כתב הערבות, שנחתם עוד בהיותו של פרטוש בעל עניין בחברת טל מיקי, יצר אפשרות לשינוי במעמדו. אף טענתו של הבנק, לפיה כתב הערבות עצמו איפשר את קיבוע הערבות, עם מתן הודעת ביטול, מעידה כי מעמדו של פרטוש משתנה. על כן, נראה כי הצדדים עצמם יצרו מערכת הסכמים אשר אפשרה את שינוי מעמדו של פרטוש מבעל עניין, אשר ניתן להחתימו על ערבות בלתי מוגבלת בזמן ובסכום, לערב יחיד. 35. לטענת פרטוש, הוא מעולם לא זומן, עם קיבוע ערבותו, לשם חתימה על כתב ערבות שתהא מוגבלת בסכום. הבנק אומנם טוען כי הערבות קובעה. עם זאת, לא הוצג בפני כל מסמך בו ננקב סכום הערבות קבוע. כך אף עולה מעדותו של עד התביעה מוסטפא מוסטפא: ש. ברמה העקרונית, כשיש מישהו שחותם על ערבות ללא הגבלת סכום, באיזה שלב חדל להיות בעל עניין בחברה, מה הנוהל הבנקאי אומר שצריך לעשות. ת. צריך לקבע ערבותו לסכום החוב שהיה קיים. ש. האם דבר זה נעשה במקרה של פרטוש. ת. כפי שראיתי במסמכים החוב מאז שמר פרטוש הגיש המכתב ועד היום ירד ולא עלה. ש. האם מר פרטוש זומן לשם חתימה על ערבות מוגבלת בסכום. ת. לא ידוע לי. גם זה לא היה בתקופתי, בשנת 2000 לא עבדתי בסניף. (עמ' 14 לפרוטוקול) 36. לטענת פרטוש, מנהל הבנק בזמנים הרלוונטים, מר איתן ויטמן, הודיע לו בתחילת שנת 2005, כי תוך זמן קצר תבוטל הערבות ולא ישלחו תזכורות נוספות. עוד הוא טוען כי מר איתן ויטמן לא זומן להעיד ולסתור טענות אלה, בכך יש כדי לחזק את טענתו. מנגד טוען הבנק, כי הודעת מנהל הבנק לפרטוש כי ערבותו תבוטל, אין בה כדי לגרוע מחבותו, וכי פרטוש לא הוכיח סיכום בינו לבין הבנק לפיו הוא לא חייב בתשלום סכום החוב שהיה ערב הודעתו על ביטול ערבותו. מקובלת עלי טענת פרטוש. הבנק לא סתר את טענת פרטוש, לפיה הודיע לו מנהל הבנק על ביטול הערבות, ולא טרח להביא את מנהל הבנק לעדות מטעמו, לצורך הפרכת דברים אלה. כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת חשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין אשר נמנע מהבאתו חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"א 548/78 - אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1), 736, עמ' 762-763(1980) שם נקבע הכלל כי: "דרך זו שנקט אותה המחוקק מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים מימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה." פרטוש אף לא נחקר על עדותו בסוגיה זו. על כן, נותרה עדותו לעניין זה בלתי מופרכת, ואין לי אלא לקבלה כנכונה. 37. על כן, בעוד שעל פי תנאי הערבות אמור היה פרטוש להיות עם שינוי מעמדו "ערב יחיד", הרי שנמנע הבנק להודיעו על גובה ערבותו, לא הושלמה מחדש התחייבותו, ומאידך, יש בעובדה זו כדי להוות בסיס ויסוד לטענתו כי הבנק הסכים להפטירו מערבותו, כטענתו. 38. למעשה, דין התביעה הינו להדחות גם מטעם אחר. שכן הבנק לא טען בכתב התביעה ולא הביא ראיות באשר לגובה החוב, לו ערב פרטוש ביום בו קובעה הערבות. כך, שלמעשה, אין לדעת מהי גובה ערבותו של פרטוש ביום הקובע. על כן, לא יוכל הבנק לתבעו בגין ערבות עד לסכום קצוב שאין לדעת מהו. 39. בסיכומיו טען הבנק כי הוכח על ידו כי בתום 30 יום ממועד הודעתו של פרטוש על ביטול הערבות, ביום 25/08/2000, עמדה יתרת החוב השוטף בחשבון טל מיקי על סך של 193,559.78 ₪. אלא, שהבנק לא טרח כלל להוכיח את טענתו זו. במסגרת ראיותיו הציג הבנק בפני בית המשפט דפי חשבון שונים, המעידים על מצב החשבון ביום 30.7.2000, אך אף לא אחד מהם הצביע על יתרת חוב בסך של 193,559.78 ₪, אשר התגבש, לטענת הבנק, ביום 25/08/2000. משאין לדעת מה היה החוב ביום 25.8.00, הרי ממילא לא נוכל לדעת מהו הסכום הנערב. בכך כשל הבנק מלהוכיח את תביעתו. יש לציין, כי בכתב התביעה לא הופיע, ולו זכר, לעובדה כי ערבותו של פרטוש קובעה, ואף לא נטען מהו סכום החוב לו הוא ערב. הבנק ניסה לתקן את מחדלו בכך שצירף לסיכומיו דפי חשבון, שלא הוצגו כראיות במסגרת ההליך. ברי, כי דפי חשבון אלה לא הוצגו כראיה ולפרטוש לא ניתנה האפשרות להתמודד עם הצגתם. עלי להביע את מורת רוחי על כך שב"כ הבנק, נטלה לעצמה חרות ומצאה לנכון לנקוט בנוהג הנפסד, אשר עליו התריעו בתי המשפט לא אחת, של צירוף מוצגים לסיכומים. אין לי אלא לחזור ולהביע את שאט נפשי ממנהג בלתי ראוי זה, אשר קנה לו נחלה של קבע במקומותינו. כידוע, הלכה פסוקה היא, שאין מקום לצרף ראיות לכתב הסיכומים. (ראה יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 313, [מהדורה 7 - 1995] ע.א. 621/85 לומניץ נ. פקיד השומה, פדי מב' (3) 177, 182 [1988] . ע.א. 442/88, ארגון הקניות נ. תנובה, פד"י מד' (2), 666, 676 [1990]] על-כן, איני מקבל את דף החשבון שצורף לסיכומי התביעה, ואיני מתייחס אליו. סוף דבר 39. לאור כל האמור התביעה נגד פרטוש נדחית. הבנק ישא בהוצאותיו של פרטוש כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנקערבים (ערבות)נאמנות