קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימת עורך דין על הסכם בשם הלקוח / חריגה מהרשאה של עורך דין: 1. התובעים הם תושבי חוץ, המתגוררים בארצות הברית. התובעים היו בעלים של מחצית הזכויות של מגרש בדרום נתניה, הידוע כחלקה 7 בגוש 8449 (להלן: "המגרש"). הנתבעת 1 (להלן: "חברת נץ") היא הבעלים של המחצית השנייה של הזכויות במגרש. חברת נץ הגישה בשנת 1999 תביעה לפירוק שיתוף כנגד התובעים לבית משפט השלום בנתניה, בת.א. 135/99. בית המשפט בנתניה (כב' השופטת בלטמן קדראי) הורה ביום 31.10.2001 על פירוק השיתוף במגרש, ומינה את באי כוחם של שני הצדדים ככונסים על המגרש לצורך פירוק השיתוף. בא כוחם של התובעים באותה עת היה עורך הדין יעקב תור (להלן: "עו"ד תור"). 2. במסגרת הליך פירוק השיתוף, התנהלה בין הצדדים התמחרות, במסגרתה הציעה חברת נץ את ההצעה הגבוהה ביותר, לרכוש את חלקם של התובעים במקרקעין תמורת הסכום של 400,500$ (ר' פרוטוקול ישיבת ההתמחרות, נספח י"א לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים). לאחר זכייתה של חברת נץ בהתמחרות, התנהל משא ומתן בין עו"ד תור לבין חברת נץ, על אפשרות להמיר את מכירת חלק התובעים במגרש בעסקת קומבינציה. עו"ד תור אכן חתם בשם התובעים על הסכם קומבינציה ביום 29.1.2002. מאוחר יותר ביום 17.2.2002 נחתם נוסח נוסף של הסכם הקומבינציה (ההסכם הנ"ל מיום 17.2.2002, יכונה להלן "הסכם הקומבינציה"). על פי הסכם הקומבינציה, היו התובעים זכאים לדירת גג בקומה העליונה של הבניין שייבנה על המגרש על ידי חברת נץ. 3. התובעים טוענים כי הם לא היו מודעים לכך כי עו"ד תור חתם בשמם על הסכם הקומבינציה, כי הם מעולם לא הסמיכו אותו לעשות כן, וכי לכן אין תוקף להסכם. הם מוסיפים וטוענים כי להסכם הקומבינציה אין תוקף גם משום שהוא איננו מסוים דיו. עוד נטען כי הסכם הקומבינציה היה בלתי סביר מבחינת התנאים שנקבעו בו, והמחיר שנקבע בו כתמורה עבור זכויותיהם הוא מחיר שאדם סביר לא היה מסכים לו. התובעים טוענים גם, כי אף בהנחה שהסכם הקומבינציה היה תקף, הוא הופר על ידי חברת נץ בהפרה יסודית. זאת, משום שעל פי הסכם הקומבינציה היה על חברת נץ להגיש בקשה להיתר בניה לוועדה המקומית עד יום 19.6.2002, בקשה שלא הוגשה עד מועד הגשת התביעה. התובעים היו זכאים, לכן, לבטל את הסכם הקומבינציה. 4. הנתבעים כופרים בטענות התובעים. הם טוענים כי עו"ד תור היה מוסמך לחתום בשם התובעים על הסכם הקומבינציה. הם טוענים כי התובעים היו מודעים לכך שההסכם נחתם - הן עובר לחתימתו והן לאחר מכן. עוד נטען כי אף בהנחה שעו"ד תור לא היה מוסמך לחתום על הסכם הקומבינציה בשם התובעים, הוא נחזה כמי שהיה מוסמך לעשות כן, ויש לראותו כשליח של התובעים מכוח שליחותו הנחזית. הנתבעים כופרים בטענה כי תנאי הסכם הקומבינציה היו בלתי סבירים, בעיקר לאור האלטרנטיבה שעמדה באותה עת לתובעים - למכור את חלקם במגרש לחברת נץ שזכתה בהתמחרות. כן נטען כי הסכם הקומבינציה היה מסוים דיו, משום שהמפרט של דירת הפנטהאוז לה היו זכאים התובעים, היה אמור להיות זהה למפרט דירת הפנטהאוז בבנין הסמוך, שנבנה על ידי הקבלן זנזורי. הנתבעים טוענים כי הם לא הפרו את הסכם הקומבינציה בכך שלא הגישו במועד בקשה להיתר בנייה, שכן היה עליהם לשנות את התב"ע כדי לאפשר להם לבנות על המגרש בנין בגובה הבניין שנבנה על ידי הקבלן זנזורי במגרש השכן. ענין זה - כמו גם ההתנגדויות שהגישו התובעים, עכבו את פרק הזמן עד למועד בו יכלו הנתבעים להוציא היתר בנייה. דיון 5. מספר שאלות טעונות הכרעה במסגרת פסק דין זה. יש לבחון את השאלה האם עו"ד תור היה מוסמך לחתום על הסכם הקומבינציה בשל התובעים. אם התשובה היא שלילית, יש לבחון האם עו"ד יידע את התובעים - בין לפני חתימת ההסכם ובין לאחריו, על כך שהוא חתם על הסכם קומבינציה עם חברת נץ. יש לבחון את שאלת השליחות הנחזית של עו"ד תור, בהנחה שהוא לא היה מוסמך בפועל לחתום על ההסכם בשם התובעים. כן יש לבחון את הטענה לפיה ההסכם לא היה מסוים דיו, ומשום כך - חסר תוקף. עוד יש לבחון האם הופר הסכם הקומבינציה בהפרה יסודית, שהקנתה לתובעים זכות לבטל אותו, בהנחה שהיה זה הסכם תקף. שאלות אלה ייבחנו להלן. האם היה עו"ד תור מוסמך לחתום על הסכם הקומבינציה בשם התובעים? 6. אני סבורה כי הוכח שעו"ד תור לא היה מוסמך לחתום על הסכם הקומבינציה בשם התובעים. הנתבעים טענו בהקשר זה, כי התובעים הודו כי הם חתמו על יפוי הכוח נספח י"ח 1 לתצהיר הנתבעים. לטענתם על פי יפוי הכוח הזה הוסמך עו"ד תור לייצג את התובעים, בין היתר גם במשא ומתן לעסקת הקומבינציה וגם בתביעת פירוק השיתוף. לטענתם, יפוי הכוח המקורי נחתם ע"י התובעים בשנת 1995, במקום יפוי כוח קודם שניתן לאביו של עו"ד תור, עו"ד אברהם תור. יפוי הכוח נחתם, לטענת הנתבעים, שכן במועד זה - קרי בשנת 1995, החל להתנהל משא ומתן בין הצדדים ביחס לאפשרות של חתימה על הסכם קומבינציה ביניהם. עו"ד תור הודה בחקירתו כי יפוי הכוח ניתן לו בין היתר על מנת שהוא יוכל לטפל בעסקאות מקרקעין שונות שעמדו על הפרק, לרבות הסכם הקומבינציה נושא התביעה דנן. הנתבעים טוענים כי אין לקבל את טענת התובעים לפיה עו"ד תור מונה על ידיהם רק לצורך רכישת המגרש וניהול חשבון נאמנות, הן משום שטענה זו סותרת את גרסת התובעים לפיה עו"ד תור מונה רק לצורך ייצוג בתביעה על פירוק השיתוף, והן משום שהתובעים הודו כי עו"ד תור מונה על ידיהם לפחות כדי לנהל משא ומתן ביחס להסכם קומבינציה. עוד נטען כי התובעים הודו כי הם סמכו על עו"ד תור ב"עיניים עצומות", וכי ביפוי הכוח אין כל מגבלה על הגבלת ההרשאה של עוה"ד תור. 7. יפוי כוח הוא מכשיר לביצוע התחייבויות מכוח הסכם שליחות. יש לפרש יפוי כוח בהתאם להסכם השליחות ולהיקפה, שכן יפוי הכוח הוא אמצעי, שנועד לאפשר לשליח לבצע את שליחותו (ר' ע"א 712/74 פרומן נ. פרומן פ"ד ל(3) 110). לכן, יש לבחון מהי הפרשנות הנכונה של ההסכם בין התובעים לבין עו"ד תור, והאם על פי פרשנות זו, הוסמך עו"ד תור לחתום בשם התובעים על הסכם הקומבינציה, גם ללא קבלת אישור מהם מראש שלהם. בהקשר זה נפסק כי "כל עוד מהות השליחות ותנאיה לא התבררו כדבעי להנחת דעתו של בית המשפט, לא היה ביפוי הכוח כשלעצמו כדי להוכיחם" (ע"א 3812/97 ונידה נ' כהן ואח' ). עוד קבעה ההלכה הפסוקה ביחס לפרשנות יפוי הכוח, כי "אין לו חיים משלו, ואין לפרשו כמעניק זכויות מעבר לאלה שניתנו בהתחייבות. לפיכך, על-אף הניסוח המילולי של ייפוי הכוח, יש לפרשו כך שיעלה בקנה אחד עם ההתחייבות, ולא מעבר לכך" (ע"א 2602/94 אקראייזן ואח' נ' ישראל בע"מ, פ"ד מ"ט (ה) 701). לכן, אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה יפוי הכוח ניתן לעו"ד תור גם לצורך חתימה על הסכם קומבינציה, רק משום שאין ביפוי הכוח עצמו מגבלה על סמכותו של עו"ד תור. כאמור, המסקנה ביחס להיקף השליחות של עו"ד תור צריכה להיגזר מהסכם השליחות בין התובעים לבין עו"ד תור, ולא רק מנוסחו של יפוי הכוח. פרשנות כזו תיבחן לאור מכלול נסיבות הקשר בין התובעים לבין עורך הדין, כפי שאלה הוכחו בחומר הראיות. 8. מהן הנסיבות הרלוונטיות לפרשנות הסכם השליחות בין התובע לבין עו"ד תור? התובע עצמו ניהל עם מר ברנץ משא ומתן ביחס לאפשרות לחתימה על הסכם קומבינציה במשך מספר שנים. מסקנה זו עולה מהעדויות של כל הצדדים הרלבנטיים. כאמור, הנתבעים עצמם טענו כי כבר בשנת 1995 עלתה האפשרות כי הצדדים יתקשרו בהסכם קומבינציה. אולם התובע 1 דחה את כל הצעותיו של מר ברנץ בהקשר זה, והצדדים לא הגיעו משום כך להסכמה, ולא התקשרו, לכן, בהסכם קומבינציה. התובע העיד בהקשר זה כי הוא דחה את כל ההצעות של מר ברנץ, משום שהמספרים שהוצעו לא היו הגיוניים, וכי "כל דבר שהוא (מר ברנץ) שלח אני דחיתי אותו" (ר' עמ' 10 לפרוטוקול יום 4.1.2009). 9. בנסיבות כאלה, כאשר התובע ניהל משא ומתן ישירות עם מר ברנץ ביחס לאפשרות להתקשר איתו בעסקת קומבינציה, המסקנה לפיה הוא הסמיך את עו"ד תור לחתום בשמו על הסכם קומבינציה בלא לקבל כלל את אישורו לתנאיו -איננה מסקנה סבירה. לכן, יש לפרש את ההסכמה בין התובע לבין עו"ד תור כהסכמה שאיננה כוללת הסמכה של עו"ד תור להתקשר בהסכם קומבינציה בשם התובעים, בלא לקבל את אישורם של התובעים. 10. מסקנה זו היא מסקנה סבירה גם לאור מהלך העניינים הסביר בין עורך דין לבין לקוח. האפשרות של עורך דין להתקשר בהסכם מורכב ומשמעותי כמו הסכם קומבינציה בשם לקוחו, ללא קבלת אישור שלו מראש, היא אפשרות חריגה. היא עשויה להתקיים בנסיבות חריגות: כאשר ישנה מניעה מעורך הדין ליצור קשר עם הלקוח, או כאשר ישנה דחיפות בהתקשרות מהירה בהסכם. ס' 5(ב) לחוק השליחות המתייחס לאפשרות לבצע פעולה דחופה לשמירה על ענייני הלקוח גם אם היא חורגת מתחום ההרשאה. התקשרות בהסכם ללא הסכמה של הלקוח עשויה אולי להתקיים גם מקום בו הלקוח איננו מעוניין כלל לדעת את תנאי העסקה, והוא מייפה את כוחו של עורך הדין להתוות את התנאים על דעתו שלו. אולם כאשר אין מניעה ליצור קשר עם הלקוח (ובענייננו לא היתה מניעה ביצירת קשר טלפוני עם התובע), כאשר אין בהילות להתקשר בהסכם הקומבינציה באופן מיידי, וכאשר הלקוח ניהל כבר משא ומתן על תנאי ההסכם באופן אישי, ויש לו ענין בתנאיו - אין מקום לקבוע כי הלקוח הסמיך את עורך הדין להתקשר בהסכם, בלא לקבל אישור שלו. 11. יוער כי ב"כ הנתבעים טען בסיכומים מטעמו כי פעולת החתימה על הסכם הקומבינציה היתה פעולה דחופה , שכן אלמלא היה ההסכם נחתם, היה יוצא לפועל ההסכם למכירת הזכויות על פי תוצאת ההתמחרות. אני סבורה כי טענה זו לא הוכחה - שכן אין הוכחה שלו היה עו"ד תור מבקש לקבל הסכמה מפורשת של התובעים להסכם הקומבינציה - לא ניתן היה להמתין ולברר האם התובעים מסכימים לתנאיו, ורק אלמלא היתה הסכמה שלהם, היה יוצא לפועל הסכם המכר שהוא תוצאת ההתמחרות. 12. עוד יש לציין כי מקובלת עלי טענת התובע לפיה עורך הדין תור לא חתם על הסכם הקומבינציה במסגרת תפקידו ככונס נכסים. בית משפט השלום בנתניה החליט - לבקשת הצדדים בתיק הפירוק, למחוק את התובענה, ובאי כוח הצדדים בקשו לבטל את המינוי שהיה להם ככונסי נכסים (ר' נספח י"ד לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים, ס' 2 סיפא). המסקנה לפיה עו"ד תור לא היה מוסמך לחתום על הסכם הקומבינציה בשם התובעים, מתחזקת גם נוכח העובדה שתפורט להלן, כי גם הנתבעים היו מודעים לכך שיפוי הכוח של עו"ד תור לא כלל את האפשרות לחתום על הסכם קומבינציה ללא ידיעתם ואישורם של התובעים. 13. הנתבעים טענו כי עיתוי חתימת יפוי הכוח - בשנת 1995, ערב תחילת המשא ומתן עם הנתבעים על אפשרות של התקשרות בהסכם קומבינציה, מעידה על כך שהוא ניתן על מנת לאפשר לעו"ד תור לטפל בשם התובעים בביצוע עסקה כזו. אינני מקבלת את הטענה - כפי שהובהר לעיל, בפועל היה התובע שותף פעיל בהדברות עם מר ברנץ ביחס לתנאים של הסכם הקומבינציה, היתה לו עמדה מפורשת ומדוקדקת בהקשר זה, שהיא שמנעה את ההתקשרות בהסכם קומבינציה קודם לכן. לכן, אין לפרש את הסכם השליחות בין התובע לבין עו"ד תור כהסכם שאפשר לעו"ד תור להתקשר בשמו בהסכם קומבינציה ללא אישור מראש של התובעים ביחס לתנאיו. הנתבעים טענו כי אין ראיה לפיה כל פעולה שבוצעה עבורם על ידי עו"ד תור, בוצעה רק עם מתן הסכמתם המפורשת. לא ברור אם התובעים נתנו הסכמה מפורשת לפעולות אחרות שעו"ד תור ביצע עבורם. כך או אחרת, וכפי שהובהר לעיל, אני סבורה כי התובעים היו צריכים לתת את הסכמתם המפורשת לעו"ד תור ביחס להתקשרות בהסכם קומבינציה, מכול הטעמים שפירטתי לעיל. הנתבעים טענו כי לגישת התובעים הם סמכו על עו"ד תור בעיניים עצומות. אולם - כאמור, התובע 1 היה מעורב בניהול המשא ומתן ביחס להסכם הקומבינציה, היתה לו עמדה בנושא זה - ולכן לא ניתן לקבוע כי הוא סמך בהקשר זה על עו"ד תור ב"עיניים עצומות" במידה כזו שהוא אפשר לו לחתום בשמו על ההסכם ללא קבלת אישור מראש. האם היו הנתבעים מודעים לכך שעו"ד תור לא היה מוסמך לחתום על הסכם הקומבינציה בשם התובעים? 14. גם אם עו"ד תור לא היה מוסמך להתקשר בהסכם הקומבינציה בשם התובעים, יש לברר האם הוא נחזה כמי שמוסמך לעשות זאת מטעמם. ההלכה הפסוקה קבעה כי אם השולח יוצר מצג אובייקטיבי של הרשאת השלוח כפי הצד השלישי, הרי שרואים את פעולת השלוח כפעולת השולח. השליחות - כך נקבע - היא קטגוריה אובייקטיבית, לכן- "אם צד שלישי סביר היה יודע או יכול היה לדעת כי התנהגות השולח אינה מקימה מצג של הרשאה, הרי שאין הרשאה. לעומת זאת, אם הצד השלישי הסביר היה גורס כי אכן מתוך התנהגות השולח כלפיה קיימת הרשאה לשלוח לבצע פעולה מסוימת, הרי שההרשאה שרירה וקיימת" (ר' ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ. ורד הלבשה, פ"ד מ"ח (5) 799, בעמ' 812). עוד נפסק בהקשר זה כי "הקנייתה של הרשאה זו תלמד מהודעתו של השולח וככל שמדובר בהתנהגותו, מהשאלה 'אם צד שלישי סביר היה מסיק מהתנהגות השולח כי השלוח רשאי לבצע את אותה פעולה משפטית'" (ר' ע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס ). 15. אני סבורה כי התובעים הוכיחו כי הנתבעים היו מודעים לכך שהתובעים לא ידעו על הסכם הקומבינציה, שהם לא הסכימו לתנאיו, וכי יפוי הכוח של עו"ד תור לא כלל את הסמכות לחתום בשמם על הסכם כזה. לכן, לא ניתן לקבוע כי היה קיים מצג כלפי הנתבעים לפיו עו"ד תור הוסמך לחתום בשם התובעים על ההסכם ללא אישור. 16. מספר טעמים למסקנה זו. ראשית, במסגרת הדיון בצו המניעה בתובענה דנן (שהחלה בדיון בפני בית משפט השלום בנתניה), הצהיר ב"כ הנתבעים כי לתובעים יש עו"ד "שנתנו לו סמכות לדבריהם לנהל משפט פירוק שיתוף... יפוי הכוח שניתן הוא רק לפירוק השיתוף" (פרוטוקול הדיון מיום 11.7.2005, בש"א 1997/05 בת. א. 3636/05, עמ' 4 שורות 12-13, נספח מ"ח לתצהיר הנתבעים). מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי במסגרת הסכם הקומבינציה, הסכימו הצדדים בסעיף 5 בו כי התובעים - המוכרים "יחתמו באופן אישי על יפוי הכוח נספח ב', וימציאו עותק ממנו לידי ב"כ הקונה (קרי חברת נץ, ר. ר.), זאת תוך 4 חודשים מיום חתימת ההסכם". אין חולק כי יפוי כוח בהתאם לאמור בהסכם הקומבינציה לא נחתם מעולם על ידי התובעים. אולם, הדרישה בהסכם לחתימה של התובעים באופן אישי על יפוי הכוח, מעידה על כך שהצדדים להסכם הקומבינציה - קרי הנתבעים ועו"ד תור, היו מודעים לכך שלא ניתן להתקשר בו בלא חתימה אישית של התובעים על יפוי הכוח. הדרישה לחתימה אישית של התובעים, מעבר לחתימה של בא כוחם עו"ד תור (בהתאם לרישא לסעיף 5), מעידה על כך שנושא הידיעה וההסכמה האישית של התובעים לא נעלם מעיניהם של עו"ד תור ושל הנתבעים ובא כוחם במועד ההתקשרות בהסכם הקומבינציה. כאשר מר ברנץ נשאל בהקשר זה בחקירתו הנגדית, לא היתה לו תשובה ממשית לשאלת הוספת התנאי הנ"ל להסכם. הוא העיד "אולי זו בקשה של תור. אני לא זוכר מי בקש את זה. היה איזה שהוא הליך שהוא היה צריך לשלם השבחה על המגרש ושילמו השבחה אני לא יודע מי שילם את הכסף" (ר' עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 25-26). 17. בסיכומים מטעמם, טענו הנתבעים כי הפרשנות של התובעים להוראה זו איננה סבירה. לא סביר לגישתם כי חברת נץ היתה מוותרת על הזכות הבטוחה שהיתה לה לאחר שזכתה בהתמחרות - אילו היתה סבורה כי יפוי הכוח אינו מספק, ולא סביר כי עו"ד תור היה מסתכן בחתימה על הסכם הקומבינציה ללא הרשאה. אינני סבורה כי יש לקבל את טענת הנתבעים. יתכן כי הנתבעים הסכימו לתנאי הנ"ל משום שהם היו סבורים כי התובעים יסכימו ללא קושי לתנאי ההסכם. על כל פנים, יהיו שיקוליהם של הנתבעים אשר יהיו, אני סבורה כי ניתן להסיק מסעיף 5 להסכם הקומבינציה כי הצדדים היו מודעים לכך כי התובעים צריכים להסכים לו באופן אישי - ואין די בהסכמתו של עו"ד תור לצורך כך. באשר לעו"ד תור - יתכן כי אכן הוא היה זה שבקש כי סעיף זה יתווסף להסכם הקומבינציה (כפי שהעיד מר ברנץ), כדי להבטיח את הסכמת התובעים, שהוא ידע כי היא הכרחית ונחוצה. 18. זאת ועוד, כאשר הוגש ערר על שומת מס השבח בהסכם, פנה ב"כ הנתבעים לעו"ד תור ביום 3.9.2003, ובקש כי הוא ימציא לו יפוי כוח מטעם התובעים לצורך הגשת הערר (ר' ס' 5 למוצג במ/7). לו היו הנתבעים סבורים כי עו"ד תור מוסמך לבצע כל פעולה מטעם התובעים, הם לא היו מבקשים ממנו להציג יפוי כוח מטעם התובעים לחתימה על הערר. הנתבעים טענו בהקשר זה כי המסמך שהתבקש היה יפוי הכוח המקורי שנותר אצל עו"ד תור. אינני סבורה כי המסקנה הזו עולה מהמכתב במ/7, בו לא התבקש העתק של יפוי הכוח המקורי, אלא "יפוי כוח". 19. הנתבעים טענו גם כי הם היו יכולים להניח כי עו"ד תור היה מוסמך להתקשר בהסכם הקומבינציה לאור התנהגות התובעים לאורך השנים, המביאה למסקנה כי הוא היה מורשה לפעול מטעמם ללא הגבלה. אינני מקבלת את המסקנה הזו. ראשית, כפי שהובהר לעיל, אין חולק כי התובע עצמו בא בדברים עם מר ברנץ ביחס להסכם קומבינציה אפשרי - וזאת באופן אישי. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה במסגרת ההדברות הזו. לכן, מר ברנץ הבין - או לפחות יכול היה להבין כי לתובע יש עמדה ביחס לתנאי הסכם הקומבינציה, וכי ההסכם על כל מכלול תנאיו הוא ענין חשוב עבורו, וכי בנושא זה הוא מתנהל באופן אישי מול מר ברנץ. זאת ועוד, התקשרות בהסכם קומבינציה היא ענין מהותי ומשמעותי, ואין אינדיקציה כי לאורך השנים התובעים אפשרו לעו"ד תור להתקשר בשמם בעסקאות מסוג זה. נהפוך הוא - התובע העיד כי כאשר הוא יוצג על ידי אביו של עו"ד תור, אברהם תור, הוא לא אפשר לו לפעול לפי שיקול דעתו בעסקאות של רכישת נכסים, אלא עו"ד אברהם תור היה מבקש ממנו אישור טלפוני או בכתב בטרם ביצוע העסקה. 20. לכן, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כי חלות בענייננו הנסיבות של שליחות נחזית. מסקנה בדבר שליחות נחזית נשללת כאשר הצד השלישי יכול לדעת שהשלוח אינו פועל במסגרת הרשאתו. בענייננו, כאמור, הנתבעים ידעו בפועל כי לעו"ד תור אין סמכות לחתום על ההסכם בשם התובעים, ועל כל פנים, ולאור מכלול הנסיבות, הם ודאי יכלו לדעת זאת. האם עו"ד תור יידע את התובעים על חתימת הסכם הקומבינציה? 21. אני סבורה כי התובעים הוכיחו כי הם לא היו מודעים לכך שהסכם הקומבינציה נחתם, וזאת - עד לינואר 2005 או בסמוך לכך (ר' עדותו של התובע בעמ' 8 שורה 18 לפרוטוקול יום 4.1.09). מסקנה זו נובעת לטעמי גם מעדותו של עו"ד תור. עו"ד תור העיד אמנם כי "מר אלוף ידע מלכתחילה שאני חותר לעשות עסקה בנוגע לקרקע הזאת, וזאת על מנת למנוע מצב שבו הקרקע תימכר במזומן למר ברנץ, והוא יצא מהתמונה. לאחר הדברים האלה היו במשך השנים בין 2002 ל-2005 שיחות ביני למר אלוף שבו אמרתי לו שקיים הסכם ואנחנו מחכים לתוכניות של הפנטהאוז שיסכימו להסכם הזה" (ר' עמ' 6 שורות 19-22). מעדות זו עולה לכאורה כי עו"ד תור הודיע לתובע על קיום ההסכם. 22. יחד עם זאת, מדברים אחרים בעדותו של עו"ד תור, עולה מסקנה שונה. ראשית, עו"ד תור מעיד מייד בהמשך דבריו, כי מר ברנץ העביר אליו תוכניות שלא היו מקובלות עליו, ולכן הוא כלל לא העביר אותן לתובע (ר' עמ' 6 שורות 25-27). לא היתה אם כן סיטואציה של העברה של התוכניות שהועברו אל עו"ד תור ע"י מר ברנץ לתובע, תוך ציון כי אלה התוכניות נושא הסכם הקומבינציה. לו היה עו"ד תור משוכנע כי התובע מודע להסכם - סביר להניח כי כך הוא היה נוהג. זאת ועוד, וזה העיקר. עו"ד תור הודה בהגינותו בהמשך עדותו כי "בדיעבד מסתבר שהוא (התובע, ר. ר.) לא הבין שקיים הסכם", וכי "כנראה שאני טעיתי וייחסתי למר אלוף הבנה של כל מיני דברים שכנראה לא היתה קיימת שם, וזה לאורך כל הדרך. לכן 'נפלתי'" (ר' עמ' 7 שורות 7, ו-14-16). לו היה עו"ד תור משוכנע כי הוא יידע את התובע בדבר קיומו של הסכם הקומבינציה עליו הוא חתם בשמו, היה עו"ד תור מעיד על כך. לו הוא היה משוכנע כי הוא מסר לתובע במפורש, לפחות פעם אחת, מידע ברור וחד משמעי על קיום ההסכם, הוא היה מן הסתם מפרט ענין זה בעדותו. העובדה כי עו"ד תור מודע לכך שהתובע לא הבין כי קיים הסכם - מעידה על כך שהוא מודע לכך שהוא לא מסר לו מידע מפורש וברור בהקשר זה. לכן הוא מוכן להניח ולהסכים כי התובע אכן לא ידע על קיומו של הסכם הקומבינציה. לעו"ד תור היה כמובן אינטרס משמעותי להציג את עצמו כמי שיידע את לקוחותיו בדבר העסקה שהוא ערך בשמם. העובדה שעדותו של עו"ד תור איננה חד משמעית בהקשר זה, כפי שהובהר לעיל, מחזקת מאוד את המסקנה כי התובעים אכן לא היו מודעים לקיומו של הסכם הקומבינציה, משום שעו"ד תור לא מסר להם פרטים אודותיו. 23. יוער עוד, כי לא קיימת כל ראייה כתובה - מכתב או הודעה כתובה אחרת, שנשלחה מעו"ד תור לתובעים ביחס להסכם הקומבינציה. הדעת נותנת כי מאחר שמדובר בתובעים שאינם חיים בארץ, ולאחר שעו"ד תור התקשר בשמם בעסקה משמעותית, כי הוא יודיע להם על כך בכתב (רצוי תוך צירוף העתק של ההסכם ותרגום שלו). אולם, כאמור, אין כל טענה כי נכתב אי פעם מכתב לתובעים ביחס להסכם הקומבינציה, או כי העתק ההסכם הנ"ל נשלח אליהם. הנתבעים העלו מספר טענות בהקשר זה. הם טענו כי מעדות עו"ד תור עולה כי היתה שיחת טלפון בין עו"ד תור לבין התובעים מספר ימים לפני ההתמחרות, בה נדונו כל האפשרויות, ושבה עו"ד תור הסביר לתובע מה עשוי לקרות בהתמחרות (ר' עמ' 10 שורות 20-24 לפרוטוקול). לטענתם, התובעים ידעו כי עו"ד תור חותר לעסקת קומבינציה, הם הסכימו מראש לכול התרחישים, וידעו כי בסופו של דבר תבוצע במועד ההתמחרות עסקה כלשהי. 24. אינני מקבלת את הטענה. העובדה כי היתה שיחת טלפון בין עו"ד תור לבין התובע ערב ההתמחרות, אין פירושה בהכרח כי התובע הסכים בשיחה זו כי עו"ד תור יחתום בשמו על הסכם קומבינציה - וודאי לא על הסכם שתנאיו עדיין לא היו ידועים לו. נהפוך הוא - העובדה שעו"ד תור התקשר לתובע ושוחח עמו ערב ההתמחרות, מעידה על כך כי עו"ד תור הבין כי עליו ליידע את התובע ביחס למהלכים הצפויים (משום שאין די ביפוי הכוח שלו כדי שהוא יוכל לפעול ללא הסמכה מפורשת). מסקנה דומה עולה מעדותו של עו"ד תור לפיה התובע קבל עדכון במהלך המשפט בתביעת הפירוק ביחס למהלכים בהם הוא נוקט (עמ' 10 שורות 5-6). מדוע לא עדכן עו"ד תור את התובע אם כן ביחס למהלך המשמעותי בו הוא נקט - של התקשרות בהסכם הקומבינציה? כפי שעו"ד תור דבר עם התובע במהלך תביעת, הפירוק עדכן אותו לקבל ממנו הנחיות והסכמות, היה עליו לפנות שוב אל התובע כאשר נדונו תנאים כאלה ואחרים של הסכם הקומבינציה, ולקבל ממנו את הסכמתו לחתימה בשמו על הסכם כזה. אין אינדיקציה לקיומה של שיחת טלפון כזו, ואין כל עדות כי היא התקיימה. 25. עוד טענו הנתבעים כי אין זה סביר שהתובעים לא גילו כל ענין בתוצאות ההתמחרות ובגורל נכסיהם, ולא סביר כי עו"ד תור הסתיר זאת מהם. אכן יש מקום לבחון את השאלה מה סברו התובעים במהלך השנים ביחס למגרש. התובע העיד בהקשר זה כי לאחר ההתמחרות, נודע לו כי למר ברנץ היה התקף לב, וכי לאחר מכן היתה אינתיפאדה. הוא העיד כי עו"ד תור אמר לו בדצמבר 2003 כי מר ברנץ רוצה לבנות שוב, והתובע שאל לגישתו איך הוא רוצה לבנות, הרי הוא עצמו לא קבל תוכניות (ר' עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 26-29). לאור ההתרחשויות בכללותן, עמדה זו של התובע איננה בלתי סבירה בעיני. ראשית, גם עו"ד תור הודה כאמור לעיל, כי במהלך השנים הוא לא שלח תוכניות לתובע, שכן התוכניות אותן הציע מר ברנץ לא היו מקובלות עליו. יתרה מזאת, אין זה בלתי סביר כי עו"ד תור לא עדכן את התובע ביחס להסכם הקומבינציה, שכן לגישתו של עו"ד תור, הוא לא הגיע להסכמה עם מר ברנץ ביחס לתנאי ההסכם. 26. כך, עו"ד תור העיד כי: "...בשלב מסוים ברנץ פתאום גילה שזנזורי בנה למעשה שני פנטהאוזים על הגג, וניסה לתפוס 'טרמפ' על זה ולומר שהוא צריך לבנות פנטהאוז רק על חצי גג ולכך לא הסכמתי. זה היה מופרך.." חילוקי הדעות הללו- כך העיד עו"ד תור, לא נפתרו מעולם (ר' עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 9-18). לכן, מבחינת עו"ד תור - לא היה לו על מה לדווח לתובע, שכן לא היתה הסכמה בינו לבין מר ברנץ ביחס להיקף חובתו כלפי התובעים. יתכן כי עו"ד תור סבר מלכתחילה כי הסכם הקומבינציה הוא עסקה טובה עבור התובעים, ולכן הוא התקשר בו בשמם. יתכן כי לאחר שראה שהעניינים מסתבכים, כי אין הסכמה ביחס להיקף הבנייה, כי מר ברנץ מציע תנאים שהם מופרכים לגישתו של עו"ד תור - עו"ד תור נמנע מלדווח לתובעים על העסקה הבעייתית שהוא ערך עבורם. 27. הנתבעים הפנו להודעת מייל ששלח התובע לעו"ד תור (במ/8 מיום 28.12.2003). לטענתם, עולה מהודעה זו כי התובעים ידעו על תוכניות בניה שהוגשו על ידי מר ברנץ. לטענת הנתבעים, עולה מהודעה זו כי התובעים ידעו על התוכניות עוד קודם לכן מעו"ד תור. מאחר שהם בקשו במייל הזה עדכון על התוכנית ולא על תוצאות ההתמחרות, הרי שהם ידעו על תוצאות אלה עוד קודם לכן. אינני מקבלת את הטענה. עיון בהודעת המייל במ/8 מעלה כי כאשר היא נשלחה, יתכן שהתובע לא היה מודע עדיין לקיומו של הסכם הקומבינציה. לו היה התובע מודע להסכם זה, הוא היה מן הסתם שואל את עו"ד תור האם הושגה הסכמה ביחס להיקף הפנטהאוז שלו הוא זכאי על פי ההסכם - ענין שכאמור היה שנוי במחלוקת בין עו"ד תור לבין מר ברנץ. העובדה כי התובע איננו מציין דבר בהקשר זה - מחזקת את טענתו לפיה הוא לא היה מודע לכך כלל. יתכן כי התובע שמע כדבריו מעו"ד תור כי הנתבעים מבקשים לבנות על המגרש, ולכן בקש להתעדכן בהקשר זה - וזאת בלא שידע כי עו"ד תור הסכים בשמו זמן רב קודם לכן להסכם הקומבינציה. 28. סיכומה של נקודה זו - הוכח כי עו"ד תור חרג משליחותו כאשר חתם בשם התובעים על הסכם הקומבינציה. הוכח כי התובעים לא ידעו על ההסכם עד ינואר 2005 או בסמוך לכך, וכי עו"ד תור לא מסר להם על ההתקשרות שלו בהסכם זה. לא הוכח כי התקיימו התנאים ל"שליחות נחזית". לכן, הפעולות שביצע עו"ד תור לכאורה בשם התובעים - אין בהן כדי לחייב או לזכות אותם, ובכלל זה אין תוקף להסכם הקומבינציה כלפי התובעים. האם היו תנאי הסכם הקומבינציה בלתי סבירים מבחינת התובעים? 29. מאחר שכפי שהובהר לעיל, אני סבורה כי עו"ד תור לא היה מוסמך להתקשר בהסכם הקומבינציה מטעם התובעים, אין עוד רלוונטיות לשאלה האם מדובר בהסכם שתנאיו היו בלתי סבירים מבחינת התובעים. לענין זה התייחסו חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים - מר סידאווי מטעם התובעים ומר טיגרמן מטעם הנתבעים. גם מעדותו של השמאי מטעם הנתבעים עולה כי הסכם הקומבינציה, לו היה נבחן כשלעצמו הוא לכול הפחות "על הצד הנמוך של העסקה" (ר' עדותו של השמאי טיגרמן, בעמ' 25 שורה 22 לפרוטוקול). אולם, את הסכם הקומבינציה לא נכון לבחון רק "כשלעצמו", אלא גם מול האלטרנטיבה שעמדה באותה עת לתובעים. לולא היו התובעים חותמים על הסכם הקומבינציה, היה נמשך הליך פירוק השיתוף שהחל בבית משפט השלום בנתניה, אשר בו זכתה כאמור חברת נץ. חברת נץ היתה זכאית מכוח הליך זה לרכוש את חלקם של התובעים במגרש תמורת סכום של 400,500$. 30. המומחה מטעם התובעים נשאל ביחס לאפשרות של מכירת החלק הזה של המגרש על ידי התובעים. השוואת האפשרות הזו לאפשרות של עסקת הקומבינציה כרוכה בבירור שאלות מס (מה שיעור המס שהיו התובעים צריכים לשלם, לו היתה עסקת המכר מכוח ההתמחרות יוצאת לפועל). לא ניתנו לשאלה זו תשובות חד משמעיות. יצוין כי בתצהיר שנתן עו"ד תור בתמיכה להתנגדות התובעים לתביעה לפירוק השיתוף (נספח ה' לתצהיר העדות הראשית של מר ברנץ), הוא ציין כי פירוק יגרום נזק בין היתר לאור "שיעורי מס השבח הגבוהים החלים על העסקה" (ס' 7 לתצהיר זה). 31. לכן, אינני סבורה כי הוכח שעסקת הקומבינציה היתה מקפחת או בלתי סבירה באופן קיצוני מבחינת התובעים. יחד עם זאת, כפי שהובהר, לשאלה זו אין השלכה לטעמי על שאלת תוקפו של הסכם הקומבינציה שנחתם בחריגה מהרשאה. האם היה הסכם הקומבינציה מסוים דיו? 32. התובעים טענו כי לא ניתן לראותם כמי שהתקשרו בהסכם קומבינציה עם חברת נץ, גם משום שנוסחו של ההסכם איננו מסוים דיו. זאת משום שלא היתה למעשה הסכמה בין עו"ד תור לבין חברת נץ ביחס לשאלה המשמעותית, האם על הגג ייבנה פנטהאוז אחד או שני פנטהאוזים. בשאלה זו - כך נטען - נותרו חילוקי דעות בין הצדדים (עו"ד תור ומר ברנץ), חילוקי דעות שלפי עדותו של עו"ד תור לא נפתרו (ר' עמ' 16 לפרוטוקול יום 22.4.09). הנתבעים טענו כי ההסכם היה מסוים דיו, וכי הטענה בדבר העדר מסוימות מהווה הרחבת חזית. 33. מאחר שכפי שהובהר לעיל, אני סבורה כי יש מקום לקבל את התביעה מאחר שהסכם הקומבינציה נחתם על ידי עו"ד תור תוך חריגה מסמכות, אין צורך להכריע בטענות הצדדים בהקשר זה. 34. למעלה מן הצורך אציין כי אני סבורה כי הסכם הקומבינציה הוא מסוים דיו, בהתאם לכללים שנקבעו בהקשר זה בהלכה הפסוקה. קיומם של חילוקי דעות פרשניים ביחס למהות ההסכמה בהסכם הקומבינציה, אין פירושה כי ההסכם אינו מסוים דיו. לו היה מדובר בהסכם תקף, היה צורך לפרשו ביחס להסכמת הצדדים באשר להיקף הבנייה של הפנטהאוז לו היו התובעים זכאים, וזאת על פי כללי הפרשנות המקובלים. הטענה בדבר הפרת הסכם הקומבינציה וביטולו 35. לאור האמור לעיל עד כה, גם שאלת הפרת הסכם הקומבינציה, והביטול הנטען כתוצאה מהפרה זו, היא שאלה שאין צורך להכריע בה. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אציין כי אני סבורה כי לו היה הסכם הקומבינציה תקף, היה מקום לקבוע גם כי הוא הופר על ידי חברת נץ, הפרה שהקנתה לתובעים את הזכות לבטל את ההסכם. 36. התובעים הפנו לס' 6.1 להסכם הקומבינציה הקובע: "הקונה תגיש תוכניות להיתר בניה תוך 4 חודשים לאחר שתרשם הערת אזהרה לטובת הקונים על פי הסכם זה ותתחיל לבנות לאחר הוצאת היתר בניה סופי בין ע"י הוועדה המקומית ובין ע"י הוועדה המחוזית". הערת האזהרה נרשמה ביום 19.2.200, כלומר היה על חברת נץ להגיש את התוכניות לא יאוחר מיום 19.6.2002. אין חולק כי הנתבעים לא קיימו את ההתחייבות בסעיף זה. בקשה להיתר בנייה לבניית 15 יח"ד ללא פנטהאוז הוגשה רק ביום 3.7.2005. ביום 3.7.2006 הוגשה בקשה להיתר בנייה ל-16 יח"ד. מר ברנץ הודה בעדותו כי רק ביום 21.3.07 הוא הגיש לוועדה המחוזית בקשה לבניית בנין בן 9 קומות. היתר בנייה לא ניתן למעשה עד עצם היום הזה. יש לציין בהקשר זה כי ביום 8.5.2005 נשלח מכתב הביטול על ידי התובעים, וכעולה מהאמור לעיל, חלק מהפעולות בהן נקטה חברת נץ, מאוחרות למועד זה. 37. אי קיום התחייבות חוזית היא הפרה של ההסכם - אלא אם כן קיימות נסיבות של "סיכול" (שאין כל טענה כי התקיימו בענייננו). הנתבעים טענו כי במגרש הסמוך למגרש, בנה הקבלן זנזורי בנין עם שתי קומות נוספות, שנבנו ללא היתר. הם טענו כי בניה חורגת זו נעשתה לפני חתימת הסכם הקומבינציה, ואושרה בדיעבד רק בשלהי שנת 2002. בניה זו יצרה צורך לגישת הנתבעים, להשוות בין גובה שני הבניינים באופן שהיה משביח גם את ערכה של דירת הפנטהאוז לה היו התובעים זכאים. השוואת גובה הבניינים חייבה הגשת בקשה לשינוי התב"ע ותוספת זכויות בנייה, שאישורה עלול להימשך זמן רב. הנתבעים טענו כי הם פעלו כל העת בעצה אחת עם עו"ד תור, והסכמתו להגיש תוכנית להשוואת גובה הבניינים מעידה על כך כי הוא הסכים לשנות את הסכם הקומבינציה לרבות ביחס למועדים להגשת היתר הבנייה. חברת נץ פעלה לטענתה ללא לאות להביא לאישור התב"ע. היא הגישה את התוכנית הראשונה כבר ביום 9.5.02 - לפני שחלף פרק הזמן של 4 החודשים מיום רישום הערת האזהרה. 38. אינני מקבלת את הטענה. העובדה כי לחברת נץ היו אולי טעמים כבדי משקל שהצדיקו מבחינתה את ההפרה - איננה שוללת מההפרה את אופייה כהפרה (ר' למשל את פסה"ד המנחה בענין ד"נ 20/82 אדרס נ. הרלו ג'ונס , פ"ד מ"ב( 1) 2210). לכן, הטעמים שפורטו על ידי הנתבעים ביחס לסיבה בשלה הם התעכבו בהגשת הבקשה להיתר - אינם רלוונטיים לשאלה האם הסכם הקומבינציה הופר על ידי חברת נץ אם לאו. עוד יש לציין כי אינני סבורה כי הנתבעים הוכיחו כי עו"ד תור הסכים לכול המהלכים שלהם, והסכים לשינוי תנאי הסכם הקומבינציה. כמו כן לא הוכח כי עו"ד תור הוסמך להסכים בשם התובעים על שינוי כזה בתנאי ההסכם, או כי הוא קבל הסכמה של התובעים לשינוי. 39. שאלה נוספת שיש לבחון אותה היא האם הפרת הסכם הקומבינציה היתה הפרה יסודית, שזיכתה את התובעים לבטלו ללא צורך במתן ארכה לקיומו. הנתבעים טענו כי אין מדובר בהפרה יסודית, שכן בהסכם הקומבינציה לא נקבעה הוראה שהפרתה מהווה הפרה יסודית, וכי בחוזה בנייה זמן הביצוע אינו נחשב בדרך כלל כאחד התנאים היסודיים של ההסכם. הפרה יסודית מוגדרת בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א -1970 כ"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה...". בענייננו, יתכן כי עיכוב קצר של מספר חודשים בהגשת תוכניות להיתר - לא היה נחשב כהפרה יסודית של הסכם הקומבינציה. אולם, מאחר שהצדדים קבעו בהסכם הקומבינציה כי על הקונה להגיש את התוכניות תוך 4 חודשים, הרי שהיתה משמעות עבורם לפרק הזמן הזה. העיכוב שנגרם - של מספר שנים, הוא ודאי עיכוב החורג מהציפייה הסבירה של הצדדים במסגרת ההסכם, ולכן ההפרה מהווה הפרה יסודית (ר' בענין זה פס"ד רובין נ. זוהר ע"א 187/89, פ"ד מ"ה(5) 824 וכן ע"א 11386/05 שרבט נ' אלמוג ). 40. הנתבעים טענו כי התובעים לא היו זכאים להודיע על ביטול ההסכם אף בהנחה שהוא הופר. זאת משום שבא כוחם עו"ד תור לא העלה כל טענה לפיה ההסכם הופר בכול הקשור למועד הגשת הבקשה להיתר בניה, ולכן התובעים מנועים היום מלהעלות טענה כזו. אינני מקבלת את הטענה. אף בהנחה שעו"ד תור היה מוסמך לייצג את התובעים ביחס להסכם הקומבינציה, ואף בהנחה שבמשך מספר שנים הוא לא העלה טענות לפיהן העיכוב בהגשת הבקשה להיתר בנייה מהווה הפרה של ההסכם - אין בכך כדי לשלול מהתובעים את האפשרות להודיע על ביטול ההסכם לאור חלוף הזמן. כפי שהובהר לעיל, ההפרה שבאיחור הפכה להפרה יסודית רק לאחר שחלף פרק זמן ארוך מאוד מהמועד שנקבע בהסכם לקיום ההתחייבות להגשת בקשה להיתר בנייה. לכן, בחלוף פרק זמן כזה - ולא קודם לכן, היו התובעים זכאים להודיע על ביטול ההסכם בשל הפרתו היסודית (בלא שהיו חייבים לתת לנתבעים ארכה לקיומו לפי ס' 7(ב) לחוק התרופות). 41. הודעת הביטול צריכה להינתן "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה" (סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה, תשל"א-1970)). כלומר, המועד לבחינת הזמן הסביר למתן הודעת הביטול בהפרה יסודית הוא מעת היוודע לנפגע על ההפרה. על המפר הנטל להוכיח את המועד בו נודע לנפגע על ההפרה, וכן להוכיח שחלף זמן מעבר לסביר עד להודעת הביטול (קציר, תרופות בשל הפרת חוזה, בעמ' 686; ע"א 305/87 שרביב בע"מ ואח' פרוביזור ואח', פ"ד מ"ד (3) 40). בעניינו, לגרסת התובעים (שלא נסתרה) ביום 8.5.2005, כשנודע להם על דבר הסכם הקומבינציה, נשלחה אל הנתבעים הודעת ביטול, שבה טענו התובעים כי הם זכאים לבטל את ההסכם בין היתר לאור ההפרה היסודית הנובעת מהאיחור בהגשת תכניות הבניה. לכן לא הוכח כי התובעים השתהו במשלוח הודעת הביטול. 42. לכן, ומכול הטעמים שלעיל, אני מקבלת את התביעה כמבוקש בה. בתביעה התבקש בית המשפט להצהיר כי "ההתקשרות ההסכמית בין התובעים לנתבעים בטלה ומבוטלת, באשר היה פגם יסודי בגמירות הדעת בכריתת ההסכם, אשר נעשה תוך חריגה מהרשאה" (ר' סעיף 54 לכתב התביעה). סעד זה מתקבל כמבוקש. הסעד של תשלום הפיצוי הקבוע ומוסכם מראש שנקבע בהסכם הקומבינציה, נתבע בתביעה כסעד חלופי - שכן הוא מניח את האפשרות כי הסכם הקומבינציה היה תקף. מאחר שהתקבלה עמדתם הראשונית של התובעים לפיה לא קיים הסכם בינם לבין חברת נץ, התובעים אינם זכאים לסעד זה. יוער כי קבלת התביעה איננה סוף הדרך מבחינת הצדדים, אשר חוזרים להיות שותפים במגרש - כפי שהיו לפני ההתקשרות בהסכם הקומבינציה. הצדדים לא הביעו עמדתם ביחס למצב הדברים שיהיה ביניהם לאחר ביטול הסכם הקומבינציה - לאיזו נקודה הוא יחזור. לכן, אינני מתייחסת לנושא זה במסגרת פסק הדין. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורכי דינם בסך כולל של 40,000 ₪ + מע"מ.עורך דיןמסמכיםלקוחות