הבקשה מושתתת על הנחה מוטעית כי הטקסט שנותר בשוגג בפרוטוקול הדיון, הינו החלטה שיפוטית תקפה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסתמכות על טיוטת פרוטוקול החלטה בבית משפט: בקשה לעיכוב ביצוע החלטה אשר ניתנה על-ידי בית-משפט זה ב-25.5.09. מדובר בבקשה לסילוק על הסף של הודעה על הגשת בקשה לאישור פסק בוררות, שניתן בבית-הדין הרבני הגדול בירושלים, בכ"ו אדר תשס"ח (תיק מס' 1-35-900031624). בית-הדין הרבני הגדול דחה ערעור על פסק בוררות שהוציא בית-הדין הרבני האזורי בירושלים, בו' תמוז תשס"ו (2.7.06). בית-משפט זה דחה את הבקשה לסילוק ההודעה על הסף, ב-25.5.09. כתוצאה מובנית מהחלטה זו, אושר פסק הבוררות (סעיף 28 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968). בפסק הבוררות חויב המבקש לשלם לעזבון כב' פלוני ז"ל, תמלוגים בגין הוצאת ספרו של המנוח, לפי תחשיב שפורט בגוף הפסק. ב-5.7.09 הגיש המבקש לבית-המשפט העליון בקשת רשות ערעור על ההחלטה. הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הוגשה לבית-משפט זה ב-11.8.09. לבקשה לא צורף תצהיר המפרט עובדות המבססות את הצורך בעיכוב ביצוע ההחלטה. הוחלט במהלך הפגרה כי אין בבקשה דחיפות, וכי הבקשה תישמע בפני בית המשפט שנתן את ההחלטה. נימוקי הבקשה לטענת המבקש, הוציא בית משפט מתחת ידו שתי החלטות שאינן מתיישבות זו עם זו. לידיו של המבקש הגיע מסמך הנושא כותרת "החלטה" והמתוארך ל-17.5.09. בהחלטה זו, נדחתה הבקשה לאישור פסק הבוררות. אליבא דהמבקש, המסמך מה-17.5.09, שהיה חלק מהפרוטוקול שהתפרסם בסוף אותו יום ב"עמדת המידע", מהווה החלטה המסיימת את הדיון ועל כן לא היה מקום לאשר את פסק הבוררות, בניגוד לאמור בה. מטעם זה עתר המבקש לעיכוב ביצועה של ההחלטה המאשרת את פסק הבוררות, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. נימוק נוסף בפי המבקש: "מימוש הליכי ההוצאה לפועל יגרמו למבקש נזקים כבדים, אשר לא ניתן יהיה לפצות אותו עליהם אם יתברר לאחר קבלת רשות הערעור כי ההחלטה השניה מיום 25.5.09 מבוטלת". טענה זו, המבוססת על ממצאים שבעובדה, לא נתמכה בתצהיר כנדרש בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. אשר על כן, ניתן לדחותה כבר בשלב זה. תגובת המשיב המשיב מפנה אל ההחלטה החתומה על-ידי בית-המשפט, מה-25.5.09, שהומצאה לצדדים באמצעות בית המשפט. לטענתו, קיבל המבקש פרוטוקול מאושר של הישיבה מה-17.5.09, הכולל החלטה לא חתומה, לאחר שכבר הומצאה לו ההחלטה החתומה על-ידי בית-המשפט, הכוללת אישור של פסק הבוררות. היה ברור כי אירעה תקלה וכי ההחלטה שלא הייתה חתומה, לאו החלטה היא. ואולם, לדברי המשיב, העדיף המבקש לעשות שימוש במסמך שפורסם בשוגג בגוף הפרוטוקול ולהצביע עליו כעל "החלטה", על-מנת לעכב ביצוע פסק הבוררות ובכך לקדם את עניינו של מרשו, להתחמק מהשבת תמלוגים המגיעים לעזבון המנוח כב' הרב חסידה. אשר על כן, מתנגד המשיב לעיכוב ביצוע ההחלטה, המונעת אכיפת פסק בוררות שניתן לאחר התדיינות ארוכה ומייגעת. המשיב אף מצביע בתשובתו לבקשה, על מאמציו הכנים לבירור התקלה, אשר הובילו בסופו של יום לכך שהצדדים זומנו לבית המשפט, בנוגע לתקלה שגרמה לפרסום של שתי החלטות סותרות לכאורה, שבהן אוחז המבקש (ישיבת ה-2.8.09). גם לגופו של עניין, טוען המשיב, אין מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע. שהרי על דרך הכלל, הגשת בקשה לערעור אינה עילה לעיכוב ביצועו של פסק דין וזאת במיוחד כאשר הבסיס לה כה רעוע. עוד הוסיף המשיב כי האמירה הכוללנית בדבר גרימת נזקים למבקש, כתוצאה מביצוע ההחלטה שמשמעה הוצאה לפועל של פסק הבוררות, אינה יכולה לבסס עילה ראויה לעיכוב ביצוע ההחלטה. דיון עיכוב ביצוע החלטה נשלט על-ידי תקנות 466-467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הנורמה הבסיסית נוסחה בתקנה 466: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". אכיפה יעילה, הבאה לאחר התדיינות מתמשכת, היא חלון הראווה של הרשות השופטת. אמון הציבור תלוי בה. אי לכך, עומדת כסלע איתן ההלכה שאין מעכבים אכיפתם של חיובים כספיים, אלא בנסיבות חריגות במיוחד, כאשר נשקפת סכנה מוחשית שלא ניתן יהיה להשיב מצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור (ע"א 466/06 זילברמן נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, סעיפים 17-18, 24.1.06, ; ע"א 8777/08 סלאמה ניהול ואיזון בע"מ נ' מריסאת, סעיף 3 (), 8.2.09; וכן זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 666 ואילך, עמ' 859). ברוח זו קבע מחוקק המשנה, מסלול מיוחד לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין, הכולל בראשונה פניה אל הערכאה הדיונית שמלפניה יצא פסק-הדין והיא תדון, מטבע הדברים, בשאלה האם עלולה האכיפה לסכל את תוצאות הערעור: "בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מיד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית המשפט או הרשם אף בלי שניתנה הודעה עליה" (תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי). רק לאחר שמוצה ההליך בפני הערכאה הדיונית, ייפתחו שערי בית-המשפט שלערעור בפני העותר: "סירב בית המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על העיכוב" (תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי). יתירה מכך, תקנה 468 מורה כי כל עוד לא הוגשה הבקשה לערכאה הדיונית וסורבה, בית המשפט שלערעור לא קונה סמכות לדון בה (בש"א 5/88 גורן נ' מחסני ערובה כלליים בע"מ, פ"ד מב(1) 755 (1988)). הערכאה הדיונית הינה הפורום הראוי לדיון בבקשה כגון זו שבפנינו. שכן, היא מצויה בנבכיו של ההליך שהסתיים לא מכבר בהחלטה שיפוטית. ובפרט יקל לערכאה זו להתמצא במארג העובדתי המונח בבסיס שקלול מאזן הנוחות. משכך, הערכאה הדיונית מהווה את הבחירה הטבעית לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. לא בכדי מחייבות התקנות להיזקק לערכאה זו כאשר הדיון בסכסוך כבר עבר לרשות שיפוטית גבוהה יותר. נראה כי הסדר דיוני זה מפגיש בין שבילי היעילות והצדק ומבטיח איזון ראוי בין תוקפו המחייב של פסק דין לבין הזכות הדיונית לנקוט בהליכי ערעור. דומה כי המקרה שבפנינו מדגים נאמנה עיקרי פרוצדורה אלה. יחד עם זאת, על הערכאה הדיונית הדנה בבקשה כגון דא לנקוט זהירות, על מנת שלא לייתר את הדיון בערעור. כמו כן, עליה להיות ערה לרגישות המתחייבת מן הסיטואציה בה בית המשפט שעליו מערערים צריך לחוות דעה באשר לסיכויי הערעור (השוו: ע"א 8777/08 סלמה ניהול וייזום בע"מ נ' מריסאת, סעיף 3 (, 8.2.09). החשש האחרון פג כמעט לחלוטין במקרה שבפנינו, מאחר שהוא מכוון כלפי עובדות הקשורות בפן המנהלי של העשייה השיפוטית, להבדיל מערעור שגרתי המתרכז בהשגה על תוכן הקביעות השיפוטיות שהובילו לתוצאת פסק הדין. בקשה לעיכוב ביצוע - יש לה שני ראשים, אשר על המבקש מוטל להוכיח את קיומם (ע"א 2499/09 פראנס ישראל שותפות נ' וואליד, סעיף 4 (, 22.7.09). הראש האחד, הינו סיכוייו של הערעור; לצידו, קיים הראש השני, הנוגע למאזן הנוחות בין הצדדים (בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי (, 14.8.94)). רוצה לומר, האם אי עיכובו של פסק הדין ישנה לרעה את מצבו של המבקש באופן בלתי הפיך והאם הרעת מצב כגון זו ביחס למבקש הינה גדולה יותר מזו שתיגרם למשיב אם יעוכב ביצועו של פסק הדין. בהקשר זה יצוין כי בין שני הראשים דלעיל מתקיימים יחסי גומלין והשפעה הדדית (עע"ם 3416/09 עיריית ירושלים נ' כהן, סעיף 13 (, 4.5.09)). לעיתים בית המשפט פטור מלדון בסיכויי הערעור, כאשר נראה על פניו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש (עע"ם 1672/09 מודיעין אזרחי בע"מ נ' השמירה בע"מ, סעיף 8 (, 31.3.09)). מן הכלל אל הפרט. הבקשה מושתתת על הנחה מוטעית כי הטקסט שנותר בשוגג בפרוטוקול הדיון, הינו החלטה שיפוטית תקפה. אין להנחה זו בסיס. מדובר בטיוטא של החלטה שיפוטית שלא נחתמה ולא שומעה. אף לא היה מקום לכלל טעות בעניין זה, שכן ההחלטה המפורטת והיחידה שנשלחה לצדדים הינה זו מה-25.5.09. אין צורך להכביר במילים על היעדר הנפקות המשפטית של "תוצרי ביניים" הכרוכים בעשייה השיפוטית (בסוגיה זו ראו: תקנה 190 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א (מחוזי ת"א) 54/51 רוזן נ' פישמן, פ"מ ז 392, סעיף 2; על"ע 6/72 סופרין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כז(2) 125, בסיפא לעמ' 126 (1973); בש"א 834/91 סלומון נ' דרמן, פסקה שלישית (, 28.5.91); רע"א 5007/92 לוין נ' ארנס, סעיף 2 (, 2.2.94); רע"א 3017/97 י.מושקוביץ חברה לבנין בע"מ נ' מ.ר.פ.ר בניה והשקעות בע"מ, פ"ד נא(3) 745, סעיף 3 (1997) ; ע"א 530/07 מנהל מס שבח מרכז נ' לנגזם, סעיף 5 (, 13.8.07); ע"א 10321/08 המאגר הישראלי לביטוח נ' סלע, פסקה שנייה (, 22.1.09)). עמד על כך בזמנו הנשיא זוסמן: "פסק דין שנכתב אבל לא שומע, אינו פסק דין והשופט יכול לבטלו" (י' זוסמן סדר הדין האזרחי 520 (מהדורה שביעית, 1995)). יחד עם זאת, יש להצטער על התקלה שנפלה במקרה זה, בו טיוטא של פסק דין התפרסמה יחד עם פרוטוקול הדיון. אין הדבר מהווה חזון נפרץ ואולי זה המחיר שיש לשלם בשל ההתקדמות הטכנולוגית הכרוכה במלאכת השפיטה. כך, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ברע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל, סעיף 3 (, 27.11.01)): "מלאכת השיפוט וההכרעה היא מלאכה מורכבת הכרוכה לא אחת בלבטים קשים בתהליך קבלת ההחלטות, בין לצורך קביעת ממצאי עובדה, בין בפרשנות וביישום הדין, ובין בעריכת האיזונים הראויים בדרך להשגת הפתרון הצודק. בתהליך גיבושה של ההכרעה השיפוטית קורה לא אחת כי מתרחשות תפניות בחשיבה ובהערכת הדברים לכאן ולכאן. יש ותהליך גיבוש ההחלטה על תפניותיו ותהפוכותיו מתרחש כולו במוחו וברוחו של השופט; פעמים מוצא תהליך זה את ביטויו בניירות עבודה, בטיוטות בכתב, ולפרקים אף ביותר מטיוטה אחת. קיומן של טיוטות המשקפות שלבים שונים בתהליך החשיבה וגיבוש ההחלטה השיפוטית הן מציאות רווחת וטבעית, אלא שטיוטות אלה הן חומר עבודה פנימי ועל פי רוב אינן מתפרסמות לעין הציבור. פרסומה של טיוטה ראשונית של פסק דין במאגר מידע הפתוח לעיון הציבור היא ללא ספק פרי תקלה. בעידן המודרני העמוס במערכות תקשורת ומיחשוב תקלות כאלה מתרחשות. ברי, כי לתקלה מעין זו שהיא אך תקלה של פרסום, אין השלכה על מהות וטיב ההכרעה השיפוטית הסופית שנתקבלה על ידי הרשות השיפוטית. הענין שאנו נדרשנו לו נסב על נכונות ההכרעה השיפוטית הסופית שנתקבלה על ידי בית המשפט ולא על שלבים או תפניות שחווה השופט בתהליך גיבוש הכרעתו." באשר לשיקולי מאזן הנוחות, הגעתי למסקנה כי לא הובאה ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענה כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך בעקבות המצב הקיים. וודאי שבנסיבות אלו גם עלה בידו להוכיח שנזק זה עולה על הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב ביצוע פסק הדין. כידוע, על דרך הכלל לא מעכבים ביצועו של פסק דין כספי, אלא אם מוכחות בתצהיר נסיבות חריגות המביאות למסקנה כי ביצוע פסק הדין יביא להתמוטטות כלכלית של המבקש (ע"א 4779/09 שעבאן נ' פקיד שומה רמלה, סעיף 14 (, 29.7.09). בענייננו, נטענו הדברים באופן כללי בלבד, מבלי לפרט בתצהיר את העובדות המהוות בסיס לטענה זו (שם, שם). אף לא יהיה זה מיותר לציין כי החיוב הכספי הושת על המבקש ב-2.7.06, כאשר מדובר בפסק בוררות, המיועד לחסוך בזמן שיפוטי. סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 5000 ₪ כולל, בצירוף מע"מ כדין. פרוטוקול דיוןפרוטוקול דיון בית משפטמסמכיםפרוטוקול