קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא 2 טענות שונות בתביעות שונות: מבוא שתי שאלות עיקריות מחייבות מענה בבקשה דנא, שעניינה עתירת המבקש-תובע להטלת עיקול זמני על נכסי המשיב-נתבע: הראשונה - עד כמה, אם בכלל, יכול בעל דין לטעון טענות סותרות במסגרת הליכים שונים אותם הוא מנהל בבית המשפט; השניה - עד כמה, אם בכלל, יכולה וצריכה דרך התנהלותו של נתבע חמקמק להכתיב את תוצאתו של הליך הטלת עיקולים המתנהל נגדו. ההליך הדיוני המבקש הגיש תובענה נגד המשיב, לתשלום הסך של 12,306,000 ש"ח. במקביל להגשת התובענה, התבקש צו עיקול על נכסי המשיב. כב' השופט זמיר, אליו הגיעה הבקשה, נעתר לה במעמד צד אחד והורה על הטלת עיקול כמבוקש. בחלוף ימים לא רבים, הוגשה בקשה לביטול העיקולים ולאחר קבלת תגובה לה, נקבע דיון במעמד הצדדים. במסגרת הדיון, נחקרו המצהירים (בעלי הדין) ולאחר שניסיון שנעשה להגיע להסדר דיוני שלא צלח, סיכמו הצדדים טענותיהם. טענות המבקש המבקש שימש כיו"ר מועצת המנהלים של חברת הסלולר הבולגרית, שהיתה אותה עת בשליטת מיכאל צ'רנוי. אותו צ'רנוי ביקש למכור את אחזקותיו בחברה, ובין הצדדים הוסכם כי יפעלו למכירת אחזקות אלה וכי כל עמלה שתתקבל בגין המכירה, תתחלק ביניהם בחלקים שווים. בין לבין, הועמדו לרשות המשיב שתי הלוואות, שסכומן הכולל הוא ששה מיליון דולר, המהוות תשלום על חשבון העמלה בגין העסקה העתידית, לכשזו תיקשר (כשהוצעו מספר רוכשים פוטנציאליים). בגין אותן הלוואות מסר המשיב המחאות לחברת אלומיניום החזקות א.ה. בע"מ (להלן - החברה), ומשאלה לא נפרעו הוגשו הן לביצוע, אלא שבסופו של יום נדחתה התובענה השיטרית, תוך שבית המשפט (כב' השופטת פלפל) מקבל את טענת המשיב לפיה מדובר בתשלום על חשבון העמלה העתידית. אמנם החברה אינה מסכינה עם פסק הדין ואף הגישה עליו ערעור לבית המשפט העליון, אך לאור קביעת בית המשפט בתובענה השיטרית כי מדובר בעמלה, ולאור גרסתו העובדתית של המשיב עצמו לפיה מדובר בתשלום על חשבון העמלה, הרי שמחצית מסכום העמלה מגיעה למבקש, בהתאם למוסכם בין הצדדים ומשכך - חייב המשיב למבקש סך של שלושה מיליון דולר, אותו הוא אינו משלם ומכאן התובענה. המבקש הוסיף וטען, כי עתה דורש המשיב מאותו צ'רנוי את הפרש העמלה בגין עסקת מכירת חברת הסלולר, בסך של 31.5 מיליון דולר נוספים. המבקש עמד בבקשתו על קשיים כספיים מהותיים בהם ניתקל המשיב, על היותו חמקמק וחלקלק, על הליכים פליליים ואזרחיים נוספים המתנהלים נגדו, על חוב עתק בגין פסק דין שניתן לחובתו ולטובת המדינה וגרס כי בשים לב לכל הנתונים הללו ולמוסר התשלומים הירוד שלו, כפי שהוכח, יש להטיל עליו עיקולים זמניים כמבוקש. טענות המשיב טענתו הבסיסית של המשיב, היא כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב קיצוני. החברה, אינה אלא ישות שבבעלות המבקש. המבקש עצמו הצהיר בבית המשפט, חזור והצהר, כי הכספים הנתבעים בהליך שלפני אינם עמלה, והכחיש את טענותיו העובדתיות של המשיב בענין זה. הוא אף מתמיד בטענותיו אלה במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן בתובענה השטרית. חרף זאת, בהליך הנוכחי, טוען המבקש טענה הפוכה בתכלית, לפיה כן מדובר בעמלה ומשכך - חב המשיב בתשלום מחצית סכומה. אין להעלות על הדעת - טוען המשיב ללא הרף - שבעל דין יטען בהליך אחד (התובענה השיטרית) טענה אחת, ובהליך אחר (התובענה דכאן) טענה הפוכה. ודוק - אין מדובר "סתם" בטענה הפוכה, אלא בטענה עובדתית אותה הכחיש המבקש ועודנו מכחיש במסגרת התובענה השיטרית והערעור שהוגש על פסק הדין שניתן בה. נמצאנו אם כן במצב, בו בעל דין טוען שתי טענות הפוכות, מהבחינה העובדתית, בשני הליכים אותם הוא מנהל במקביל וזאת אין להעלות על הדעת. המשיב הוסיף וטען, כי גם אם היה ממש בטענות המבקש, הרי שתביעתו התיישנה, ומעבר לכך, הכחיש את הטענות בדבר דרך הילוכו בניהול ענייניו. למשיב טענות נוספות, לגופם של דברים, הנוגעות לעסקת מכירתה של חברת הסלולר הבולגרית, אך מאחר ולטעמי אין להליך תקומה מחמת שתי טענות מקדמיות של המבקש, אין בכוונתי להיכנס אליהן. הערת פתיחה בטרם הכרעה בבקשה, אני חייב להעיר, ובכך אתייחס לשאלה השניה שהצגתי בפתח החלטתי, כי בהנתן כל תשתית עובדתית אחרת, הייתי מוצא לנכון לקבוע כי התנהגות המשיב ראויה לכל גנאי. מדובר במי שלכאורה לפחות, מנהל עסקים במיליוני דולרים, מקבל סכומי עתק מגורמים שונים, מתנהל (והדברים גם בלטו בדיון) באדנות הגובלת ביוהרה, אך בפועל, אין דרך (או לפחות דרך נראית לעין) לשייך לו נכסים ספציפיים או כספים. כל העיקולים שהוטלו העלו חרס, כספים ונכסים הרשומים על שמו אין בנמצא ומשעומת עם נתונים אלה בחקירתו, ענה אמנם בבוטות רבה לשאלות, אך תשובה עניינית לא ניתן היה להציל מפיו (עמ' 3 שורות 8-10, שורות 19-21, עמ' 4 שורות 19-20 ושורות 22-23). לו הייתי מצוי במצב בו מתחרות ביניהן זכויות המבקש והמשיב, באופן שאין להכריע בתחרות בצורה מובהקת בשלב העיקולים, היה בנתונים אלה ובדרך הילוכו של המשיב, כדי להטות את הכף לחובתו. עם זאת, כאמור, לדעתי ניצב המבקש בפני מחסום בלתי עביר (שהוא מחסום דו ראשי), לפחות בשלב הנוכחי של תביעתו, ודינה של בקשתו להטלת עיקולים על נכסי המשיב להדחות. האם יכול המבקש לטעון טענות סותרות בהליכים שונים? לדעתי, התשובה לשאלה זו הינה בשלילה. כזכור, המבקש החזיק בטענה עובדתית, לפיה הסך של 3 מיליון דולר הנתבע במסגרת ההליך הנוכחי, הינו חלק מהלוואה שאותה קיבל המשיב מהחברה, אלא שכיום הוא מעלה טענה שונה ולפיה מדובר בעמלה אותה קיבל המשיב בגין עסקת חברת הסלולר ומשכך הוא חב בתשלום מחצית ממנה לידיו. הטענה עולה אמנם בקנה אחד עם קביעת כב' השופטת פלפל בתובענה השיטרית אך אינה מתיישבת עם טענותיו של המבקש עצמו בעבר ולמעשה היא הפוכה להן לחלוטין. קראתי את התגובה לבקשת הביטול ואת סיכומי המבקש, וקשה לומר שמצאתי תשובה ראויה לטענה זו. ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נט(6) 625 , 632, אמר בית המשפט העליון, מפי כב' השופט גרוניס: "הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (…). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט." עם זאת, תנאי לקבלת הטענה, היא כי אותו טיעון התקבל בהליך הראשון, ובלשון בית המשפט העליון: "השאלה הנוספת שיש ליתן עליה את הדעת היא מה המשמעות של הדרישה בדבר הצלחה בהליך הראשון. האם מתחייב מכך בהכרח שהמתדיין זכה בדין בהליך הראשון? התשובה לכך היא שלילית. די בכך, שהטענה התקבלה על ידי בית המשפט אף אם בסופו של יום בעל הדין לא צלח במשפט." אך הוסיף: "אעיר, כי איני משוכנע שאומנם הדרישה של הצלחה קודמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי." על דברים אלה הוסיף כב' השופט רובינשטיין ואמר: "אף אני איני סבור - על פני הדברים - כי לשם השתק שיפוטי נחוץ בכל מקרה התנאי של הצלחה קודמת בטענה כחוסמת העלאתה שוב, קרי שאם נתקבלה הטענה יש חשש להיווצרותן של החלטות סותרות של בתי המשפט, אך אם נדחתה אין החשש קיים וניתן להעלות את הטענה. לדידי, באספקלריית תום הלב - ובלשון פשוטה, הגינות - אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה זו. אי אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי המשפט, יהיו לטוען בחינת "תכנית כבקשתך"." כפי שניתן לראות מפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון, דומה כי התנאי לפיו נדרשת הצלחה בהליך המקורי, הולך ונזנח (ע"א 3991/06 ארווין כץ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' (לא פורסם, , 13.7.08), ע"א 10704/05 חיים לוגסי נ' פקיד שומה אשקלון (לא פורסם, , 10.7.08), רע"א 9288/07 גאזי איוב נ' שפיגל צבי (לא פורסם, , 7.11.07)). בכל מקרה, במקרה הנוכחי, בו אין מדובר ב"סתם" טענות עובדתיות סותרות, אלא בטענות הסותרות חזיתית האחת את רעותה, בצורה כה מובהקת ובוטה, קשה להלום מצב בו התנאי להצלחת ההליך יוותר כמכשול בפני העלאת הטענה להשתק שיפוטי. התיישנות לכאורה לפחות, יש למשיב טענת התיישנות ראויה להשמע (אם כי, לאור גדר המחלוקת, סביר יותר להניח שזאת תישמע במסגרת ההליך העיקרי), שיש בה כדי לגרוע מהבסיס עליו מושתתת תביעת המבקש. במה דברים אמורים? הסכם העמלות בין הצדדים, כפי שהוזכר לעיל, נחתם בשנת 1999. העסקה למכירת חברת הסלולר ידעה צדדים שבאו והלכו, אך דומה שלא ימצא חולק על כך שהעסקה האחרונה בשרשרת ההתקשרויות ביחס לחברת הסלולר, נכרתה ביום 20.12.01, עת נמכרה חברת הסלולר לקרן פרטית, בבעלותו של אחד - מרטין שלאף. באותו מועד, אם כן, לכל המאוחר, קמה הזכות לקבלת העמלה (ככל שזאת מגיעה) מאותו צ'רנוי. אם אכן סכום התובענה דכאן הינו חלק מהעמלות, הרי שמועד הזכאות לתשלומו החל, לכל המאוחר, בשנת 2001, ומשכך, התיישן בשנת 2008. אין אלה פני הדברים ביחס לסכומים שטרם שולמו, אך גם המבקש עצמו טוען בתביעתו ובבקשה להטלת עיקולים, כי הסכומים מתוכם נגזרת התובענה דכאן, הועברו לידי המשיב בשנת 2000 ולפיכך, למן הרגע בו נולדה הזכות לעמלות, הפכו ההלוואות לחלק מהעמלה ועל המשיב היה לשלם למבקש את חלקו (בהנחה שטענתו שמדובר בהלוואה שאינה קשורה לעמלות תידחה על ידי בית המשפט העליון). טענתו של המבקש כי לא היה מודע להיווצרות העילה באשר לא שותף במו"מ, תיבחן מן הסתם בבוא העת, אך נכון לרגע זה אינה נראית רצינית, לאור העובדה לפיה הוא כיהן שיו"ר מועצת המנהלים של חברת הסלולר הבולגרית, מכוחו היותו נציגו של הבעלים, אותו צ'רנוי, כך שגם אם נודה מהליכי המכירה משלב מסוים, קשה לקבל את הטענה לפיה לא ידע על קיומם. סיכום תביעת המבקש בעייתית ביותר וניצבת בפני מחסומים דיוניים משמעותיים. לא השתכנעתי כי לצורך הליך העיקולים, יש בידי המבקש להצביע על בסיס ראייתי, שניתן להשתית עליו החלטה המורה על הטלת עיקול, ולא נחה דעתי כי בידי המבקש להתמודד עם טענת ההשתק השיפוטי, ואף טענת ההתיישנות תורמת את חלקה להחלשת תביעתו. משכך, נדחית הבקשה להטלת עיקולים והעיקולים הזמניים מבוטלים. עם זאת, מעוכב ביצוע החלטת הביטול ל-14 ימים מהיום, על מנת לאפשר למבקש להגיש ערעור. אם יוגש ערעור, יש לפנות לבית המשפט של ערעור בבקשה מתאימה לסעד בתקופת הערעור. ככל שיסבור המבקש שאין ברצונו לערער על החלטתי, יודיעני בהקדם ותינתן החלטה מתאימה לביטול צו העיקול והודעות למחזיק. בנסיבות הענין, בשים לב להתנהלות המשיב ודרך התבטאותו, אין צו להוצאות. טענות סותרות