מורשה של חברה זרה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מורשה של חברה זרה:

א. מהות הבקשה



לפני בקשה של התובעת (להלן: המבקשת) להורות כי המצאת כתב התביעה לידי המשיבה 1 עבור המשיבה 2 הינה המצאה כדין לידי "מורשה" כמשמעותה בתקנה 482 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).




ביום 26.10.08 הגישה המבקשת כתב תביעה כנגד המשיבה 1 וכנגד המשיבה 2 לבית משפט זה (להלן: התביעה). העתקים מכתב התביעה הומצאו לבאי-כוחה של המשיבה 1 - הן עבורה והן כ"מורשה בהנהלת עסקים" של המשיבה 2. ביום 2.11.08 הודיעה המשיבה 1 למבקשת כי איננה "מורשה" מטעם המשיבה 2 לצורך מסירת כתב התביעה.


ב. רקע עובדתי



בתיק נשוא הבקשה הוגש כתב תביעה על-ידי המבקשת אולם טרם הוגש כתב הגנה מטעם המשיבות. משכך, הרקע העובדתי כפי שיפורט להלן נסמך על האמור בכתב התביעה, על המפורט בבקשתה זו של המבקשת, על תגובתה של המשיבה 1 וכן על תשובתה של המבקשת לתגובתה הנ"ל של המשיבה 1.




על-פי הנטען בכתב התביעה, במסגרתו מתייחסת המבקשת אל המשיבות 1 ו-2 בכינוי אחד ומשותף בשם "סימנס" - בשלהי חודש דצמבר 2006 נערכו פגישות ראשוניות בין נציגי המבקשת לבין נציגי "סימנס" אשר נועדו להוציא אל הפועל התקשרות שנרקמה בין הצדדים ליצירת סינרגיה בין פעילות המבקשת לפעילות "סימנס" בישראל. התקשרות זו התגבשה לנוכח מגמת "סימנס" ליצור שיתוף פעולה עם חברה ישראלית בתחום עבודות החשמל, ומנגד - רצונה של המבקשת להתחבר למותג בינלאומי בתחום תעשיות החשמל לשם ביסוס מעמדה בשוק הישראלי.


עוד עולה מהנטען בכתב התביעה כי במהלך חודש ינואר 2007 נפגשו נציגיה של המבקשת ונציגיהם של "סימנס" לסדרת פגישות עבודה ראשוניות אשר כללו ניהול משא ומתן לצורך בחינת ייתכנות עסקת ההתקשרות ודרך הפעולה הנדרשת לצורך יצירת ההתקשרות, לרבות האופן בו תיערך בדיקת הנאותות אצל המבקשת על-ידי "סימנס".

בתחילת חודש מרץ 2007, כך נטען בכתב התביעה, שלחו נציגי "סימנס" את הנוסח הסופי והמאושר של ההסכמות אשר הושגו במהלך הפגישות הנזכרות דלעיל ואף נקבע לוח זמנים משוער להמשך ההתקשרות.

מסעיף 19 של כתב התביעה עולה כי לטענת המבקשת ביום 29.5.07 חתמו המבקשת ו"סימנס" על "מזכר הבנות" אשר נועד להסדיר את קידום המשא ומתן בין הצדדים מתוך כוונה לרכז את אשר הוסכם ביניהם באותו השלב, ומתוך מגמה שיישום "מזכר ההבנות" יוביל להתקשרות מחייבת בין הצדדים.
ב"מזכר הבנות" זה פירטו הצדדים את סדר הפעולות אותם יש לבצע, לוח הזמנים לביצוע כל פעולה, ואופן רכישת המניות של המבקשת על-ידי "סימנס".
טענותיה של המבקשת, כמפורט בסעיף 19 של כתב התביעה, מתמקדות בטיעון המתייחס לעקרונות ההתקשרות אשר גובשו והוסכמו בין הצדדים. לטענתה, "סימנס" היתה אמורה לקבל בדרך של הקצאת מניות 25% ממניותיה של המבקשת, ובתמורה לכך היתה "סימנס" אמורה לפעול לשם יצירת ערך נוסף למבקשת באמצעות הגדלת היקף העבודות הקבלניות של המבקשת, וזאת, בין היתר, באמצעות הבאת פרוייקטים ועבודות נוספות בהיקף מינימלי של 20 מליון שקל לשנה. כמו כן ניתנה ל"סימנס" הזכות להגדיל את החזקותיה במניות המבקשת עד לשיעור החזקה של 65% מכלל הון המניות המונפק של המבקשת.
לטענת המבקשת, בדיקת הנאותות הסתיימה בהצלחה, ולאחר שהמנכ"ל דאז של המשיבה 1, מר אורן אהרונסון, נסע לגרמניה ועדכן את הגורמים המוסמכים אצל המשיבה 2 בגרמניה, סוכמו בין הצדדים הנושאים הבאים:
הוגדרו העקרונות לניהול המבקשת לאחר ש"סימנס" תמנה על בעלי מניותיה; על-פי דרישתה של "סימנס" מונה מר יצחק הירש אשר שימש בזמנו כסמנכ"ל ב"סימנס" לשמש כמנכ"ל של המבקשת; המבקשת נקטה בפעולות מסחריות שונות על מנת להטמיע את שיתוף הפעולה שבינה לבין "סימנס" ועל מנת לקדם את מערכת היחסים שבין הצדדים; המבקשת ביצעה שינויים ארגוניים שונים לצורך קידום ההתקשרות בין הצדדים ובין היתר, מכרה נכסי מקרקעין והעבירה החזקותיה בחברות קשורות אל בעלי מניותיה.

בנוסף לכך טוענת המבקשת בסעיף 36 של כתב התביעה כי בחודש ינואר 2008, או בסמוך לכך, השתררה "דממת אלחוט" מצדה של "סימנס", ובירורים שערכה המבקשת בעקבות כך העלו כי שמה של המשיבה 2 נכרך בפרשיות שונות ברחבי העולם אשר מעורבים בהם חשדות לפלילים. המבקשת אף טוענת כי בעקבות הפרשיות הנ"ל נוצרה מערכת יחסים עכורה בתוך הנהלת "סימנס" אשר הובילה - על-פי הנטען בסעיף 39 של כתב התביעה - ל"בריחתה" של "סימנס" מההתקשרות.



המשיבה 1, בתגובתה, חולקת על ההצגה העובדתית של האירועים המפורטים בכתב התביעה. לטענתה, כמפורט בסעיף 2 של התגובה, המגעים אשר נוהלו בין הצדדים לא הבשילו לכדי הסכם מחייב והסתיימו בתחילת שנת 2008. לדבריה, כמפורט בסעיף 5 של התגובה, המשיבה 2 הינה חברה זרה אשר משרדיה מצויים במינכן בגרמניה, והיא שולטת במישרין או בעקיפין בעשרות תאגידים ברחבי העולם הנושאים את השם "סימנס" אשר כל אחד מבין התאגידים האלה הינו גוף משפטי נפרד בפני עצמו אשר מנהל את עסקיו באופן עצמאי בהתאם למדינה שבה הוא התאגד. משכך, העובדה שהמבקשת מסרה למשיבה 1 את כתב התביעה המיועד למשיבה 2 אין בה כדי להוות המצאה כדין הואיל והמשיבה 1 איננה מהווה "מורשה" לצורך המצאת כתבי בי-דין למשיבה 2 אשר מקום מושבה וניהול עסקיה בגרמניה.


ראוי לציין כי המשיבה 1 לא תמכה טענותיה העובדתיות המפורטות בתגובתה בתצהיר מטעמה.

ג. טענות המבקשת בבקשה



תקנה 482 של תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לתובע להמציא כתבי בי-דין לנתבע אשר מקום מושבו נמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, באמצעות מורשה בהנהלת עסקים המצוי בקשר עם הנתבע המתגורר בחו"ל.


תקנה 482 נדונה לא אחת על-ידי בית המשפט העליון אשר פסק כי המבחן הקובע לענין פרשנות המושג "מורשה" היא מידת "אינטנסיביות הקשר" שבין האדם שאליו נמסר כתב בי-הדין לבין הנתבע הזר. לטענת המבקשת, מנסיבות המקרה דנן ניתן לדלות סממנים של שיתוף פעולה עסקי אינטנסיבי בין המשיבה 1 לבין המשיבה 2 המעידים על קשר עסקי הדוק ומתמשך בין שתי החברות, כמפורט להלן:



המשיבה 1 הוקמה כשותפות עם חברת ציגלר הנדסת חשמל (1976) בע"מ (להלן: חברת ציגלר) ובמסגרת שותפות עסקית זו, כנטען בסעיף 7 לתצהירו של מר מאיר סרוסי מיום 7.11.08 אשר ניתן בתמיכה לבקשה - מחזיקה המשיבה 2 ב- 75% מהון המניות של המשיבה 1 באמצעות תאגיד החזקות בשם Holdings B.V. SIEMENS International. יתרת 25% מהון המניות של המשיבה 1 מוחזקת על-ידי חברת ציגלר.

כפי שיובהר להלן, במהלך התקופה שחלפה עד למועד הגשתה של תשובת המבקשת לתגובת המשיבה 1 לכך שהגדילה Holdings B.V. SIEMENS International את החזקותיה במניותיה של המשיבה 1 לכדי החזקה בכל הון המניות (100%).



עין בתדפיס רשם החברות (נספח ג' של הבקשה) מלמד כי בדירקטוריון של המשיבה 1 חברים נציגים "בכירים ביותר" של המשיבה 2 (כהגדרת המבקשת) ולשם הדוגמה נזכר שמו של Dr. Russwurn Siegfried הנמנה על שמונת חברי הדירקטוריון של המשיבה 2 בגרמניה. כמו כן נטען כי ד"ר אוריאל שרף, אשר כיהן עד לאחרונה כיו"ר של המשיבה 1, שימש במקביל לתפקידו זה גם כחבר ההנהלה הבכירה של המשיבה 2.




השם " Siemens " כלול בשמותיהן של המשיבות 1 ו-2, ושתי החברות משתמשות בלוגו זהה של " Siemens " על גבי המכתבים ובאתר האינטרנט שלהן.




ההתקשרות נשוא כתב התביעה בוצעה מול שתי המשיבות גם יחד לאורך כל הדרך, תוך שיתוף פעולה הדדי בין המבקשת לבין המשיבות, ולכל הפחות תוך עדכון של המשיבה 2 על-ידי המשיבה 1. ראיה לחיזוק טענה זו מוצאת המבקשת בנסיעתו לגרמניה של מר אורן אהרונסון, אשר כיהן כמנכ"ל אצל המשיבה 1, על מנת להיפגש עם הגורמים המוסמכים אצל המשיבה 2 לצורך עדכונם בדבר תנאי המשא ומתן נשוא ההתקשרות עם המבקשת.




המשיבה 1 מציגה עצמה כשלוחתה של המשיבה 2 ואף ממתגת עצמה כחברה המהווה חלק אינטגרלי מפעילותה העולמית של המשיבה 2. המבקשת צירפה לבקשתה מספר דוגמאות מאתר האינטרנט של המשיבה 1, אשר לגישתה ממחישות טענה זו וכך למשל:




משפט המופיע תחת הכותרת "About Siemens Israel" לפיו המשיבה 1 היא חברה אזורית המייצגת את קבוצת " Siemens " העולמית בישראל:"Siemens Israel is the Regional Company representing the global Siemens conglomerate in Israel";
ב"דף הבית" של אתר האינטרנט של המשיבה 1 מצוי קישור לאתר האינטרנט של המשיבה 2. באופן דומה קיים קישור לאתר של המשיבה 1 באתר של המשיבה 2.
באתר האינטרנט של המשיבה 1 פורסמה ידיעה לפיה לכאורה היתה זו המשיבה 2 אשר הוציאה את מר אהרונסון לחופשה ומינתה את מר Rolf Heuberger כמחליפו.




כל אלה מלמדים, לשיטת המבקשת, על מעורבותה ופיקוחה האינטנסיביים וההדוקים של המשיבה 2 על החלטותיה של המשיבה 1, מכוח היותה בעלת השליטה במניות ובדירקטוריון של המשיבה 1.


ד. תגובת המשיבה 1 לבקשה



המשיבה 2 הינה חברה זרה אשר משרדיה מצויים בעיר מינכן בגרמניה. חברה זו שולטת בעשרות תאגידים ברחבי העולם הנושאים את השם " Siemens " וכל אחד מהם מהווה גוף משפטי נפרד בפני עצמו המנהל את עסקיו באופן עצמאי.




לטענת המשיבה 1, תקנה 482 נועדה להתגבר על הקשיים במישור של הסמכות המקומית כאשר מקום מושבו של הנתבע מצוי בתחומי מדינת ישראל ורק מאוחר יותר הורחבה תחולת התקנה בפסיקה למקרים בהם מקום מושבו של הנתבע מצוי מחוץ לתחומי המדינה.


לפיכך, טוענת המשיבה 1 כי תקנה 500 של תקנות סדר הדין האזרחי היתה ועודנה "דרך המלך" להמצאת כתבי בי-דין לנתבע זר. להשקפתה, המצאת כתב תביעה לנתבע המתגורר מחוץ למדינת ישראל מכוח תקנה 482 היא "דרך חריגה, אשר יש בה כדי לעקוף את התנאים והמגבלות שנקבעו, בכוונת מכוון, בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי" (סעיף 12 של התגובה מטעם המשיבה 1).

בהקשר זה מפנה המשיבה 1 בתגובתה להחלטה אשר ניתנה כבר בענין ת.א. (ת"א) 1908/04 מרדכי לוצאטו נ' סימנס ישראל ואח' (לא פורסם) (החלטה זו הועברה לעיונו של בית משפט זה על-פי בקשתו לצורך מתן החלטה בבקשה).
לטענת המשיבה 1, בהחלטה שניתנה בענין מרדכי לוצאטו נפסק על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בנסיבות דומות לאלה נשוא המקרה הנוכחי, כי "סימנס ישראל" איננה מוסמכת לקבל כתבי טענות עבור הנתבעת הזרה, "Siemens AG", מכוח תקנה 482, וכי אם המבקש, מרדכי לוצאטו, מעוניין להמציא כתבי בי-דין ל- " Siemens AG" עליו לפעול בהתאם לתקנה 500 של תקנות סדר הדין האזרחי.



בנוסף לכך טוענת המשיבה 1 כי המבקשת לא הרימה את הנטל הראייתי הנדרש לביסוס טענתה בדבר קיום וחלות תנאי תקנה 482 על נסיבות הענין הנוכחי.

באשר לטענות המבקשת טוענת המשיבה 1 כדלקמן:



טענת המבקשת בסעיף 3.2.4 של הבקשה הינה כי "מהלך ההתקשרות נשוא התובענה לא היה רק אל מול סימנס ישראל, אלא גם מול סימנס, שהרי סימנס ישראל, לכל אורך הדרך פעלה בשיתוף פעולה". המשיבה 1 סבורה כי טענה זו לא נתמכה בבדל ראיה מטעם המבקשת, וכי אפילו מר מאיר סרוסי בתצהיר שנתן מטעם המבקשת לא הצהיר על התקיימות העובדות הנטענות בבקשה מתוך ידיעה אישית אלא הוא נסמך על "העולה מכתב התביעה".

עוד מציינת המשיבה 1 כי המבקשת לא פירטה בבקשה כנדרש את טענתה בדבר שיתוף הפעולה העסקי בין המשיבות, וכי טענתה בענין זה של המבקשת הינה טענה כללית ואף איננה רלוונטיות היות והיא מתייחסת למצב הדברים כפי שהיה בעת הגשת כתב התביעה ולא בשעת המצאתו למשיבה 1.



אף אם קיים קשר עסקי שוטף בין המשיבות 1 ו- 2 הרי שמתוך המובאות מאתר האינטרנט של המשיבה 1 המצוטטות בבקשה עולה כי המשיבה 1 משמשת כנציגתה של המשיבה 2 בישראל רק לצורך המצאת כתבי טענות בתביעות הנוגעות לתחום עיסוקה השוטף של המשיבה 1, דהיינו בתחום החשמל, להבדיל מהעסקה נשוא התובענה שעניינה הקצאת מניות של המבקשת למשיבה 1 בלבד.

לטענת המשיבה 1, המגעים שנוהלו בין המבקשת לבין המשיבה 1 אינם נכללים בתחום עיסוקה השוטף של המשיבה 2, אלא מדובר בעסקה מיוחדת, נפרדת וחד-פעמית, החורגת במהותה ובאופייה ממהלך העסקים הרגיל של המשיבה 1.



לטענת המשיבה 1, עיון בתדפיס רשם החברות של המשיבה 1 (נספח ג' של הבקשה) מגלה כי תאגיד ההחזקות Holdings B.V. SIEMENS International הוא שמחזיק בחלק ממניותיה של המשיבה 1 ולא המשיבה 2, אשר מהווה תאגיד משפטי עצמאי ונפרד ושמו "Siemens AG". המבקשת לא הביאה כל ראיה המצביעה על טיב הקשר בין תאגיד החזקות Holdings B.V. SIEMENS International לבין המשיבה 2.


יתר על כן: לטענת המשיבה 1, בבש"א (תל-אביב-יפו) 1363/03 קומברס בע"מ ואח' נ' בן משה אירית (, ניתן ביום 25.2.04) נדונה תחולת תקנה 482 בנוגע לחברה ישראלית הנמצאת בבעלות מלאה של חברה זרה ושם נפסק כי "העובדה כי המבקשת 1 הינה בבעלותה המלאה של המבקשת 2, כמו גם מעורבותה בנושא הקצאת האופציות, אין בהן את מידת האינטנסיביות הדרושה לענין זה".



המשיבה 1 סבורה כי המבקשת לא הביאה כל ראיה בתמיכה לטענתה כי שלושת השמות המצוינים תחת הסעיף "מנהלי תאגיד" בתדפיס רשם החברות של המשיבה 1, מונו על ידי המשיבה 2. יתרה מזו: לטענת המשיבה 1, לנוכח פסק-הדין בענין ע"א (ירושלים) 4125/97 אדמונד ספרא ו-2 אח' נ'amanos Consolidated Inc (, ניתן ביום 28.7.98) העובדה שאדם אחד מכהן בדירקטוריון של שתי החברות אינה מעידה בהכרח על קשר אינטנסיבי מהסוג הנדרש לצורך הוכחת התקיימות יסודות התקנה. לטענתה, בפסק-דין זה נקבע כי חבר דירקטוריון לא ייחשב באופן פרלימינארי כ"מורשה" של בעל מניות בתאגיד, אפילו אם מדובר בבעל מניות שליטה. לפיכך, קל וחומר כי תאגיד לא ייחשב כ"מורשה" של תאגיד אחר רק מכוח העובדה שאדם אחד מכהן כחבר דירקטוריון של השניים.




לטענת המשיבה 1, המבקשת טוענת בבקשתה כי ד"ר אוריאל שרף אכן כיהן עד לאחרונה כיו"ר המשיבה 1 במקביל לתפקידו כחבר ההנהלה הבכירה של המשיבה 2. אולם, לטענתה, לו דייקה המבקשת בדבריה הרי שד"ר שרף חדל מלשמש בתפקיד זה מלפני כשלושה חודשים. לפיכך, וכנדרש על-פי תקנה 482, יש לבחון את התקיימות התנאים הנדרשים לפי "אותה שעה" של המצאת כתבי הטענות, ומשכך - אין רלוונטיות למצב הדברים ששרר טרם המצאת כתב התביעה. זאת ועוד: לטענת המשיבה 1, גזרי העיתונות עליהם מסתמכת המבקשת אינם בעלי משקל ראייתי כלשהו להוכחת התנאים הנדרשים לחלות התקנה.




המבקשת לא ביססה מבחינה ראייתית את טענתה כי המגעים נשוא התובענה נוהלו על-ידי המשיבה 1 מטעם המשיבה 2 בענין עסק או עבודה המנוהלים מטעם או בשם המשיבה 2. מסיבה זו, לטענת המשיבה 1, לא מתקיים במקרה הנוכחי התנאי המפורט בתקנה 482 בדבר היות "התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט ... ".

המשיבה 1 אף טוענת כי מגעים עסקיים אלה הסתיימו זה מכבר, ולפיכך לא ניתן לטעון כי מדובר ב"עסק" אשר במועד המצאת כתב התביעה נוהל על-ידי המשיבה 1 מטעם או בשם המשיבה 2.

ה. תשובת המבקשת לתגובת המשיבה 1



המבקשת ביקשה בתשובתה לדחות על הסף את תגובת המשיבה 1 מן הטעם שהמשיבה 1 לא צירפה לתגובתה תצהיר התומך בעובדות הנטענות בה, וכנדרש מכוחה של תקנה 241(ג) של תקנות סדר הדין האזרחי.




לטענת המבקשת, עיון בדו"ח רשם החברות המעודכן של המשיבה 1 מיום 11.12.08 אשר צורף כנספח א' של תשובתה, מגלה כי תאגיד ההחזקות Holdings B.V. SIEMENS International הינו הבעלים והמחזיק בכל הון המניות (100%) של המשיבה 1, וכל גורמי ההנהלה הבכירה של המשיבה 1 הינם "אנשי המשיבה 2" אשר מונו על ידה ו/או מטעמה, בהיותה השולטת והמחזיקה במישרין ו/או בעקיפין, בכל הון המניות של המשיבה 1.




בנוסף טוענת המבקשת בתשובתה כי פסקי-הדין עליהם נסמכת המשיבה 1 בתגובתה אינם מחייבים את בית משפט זה בשל היותם פסיקה של בית המשפט המחוזי או של בית הדין האזורי לעבודה. לטענתה, גם ההחלטה אשר ניתנה ע"י בית המשפט המחוזי בתל-אביב בענין לוצאטו, המהווה "תקדים" כהגדרת המשיבה 1 – אינה מחייבת את בית משפט זה והיא אף לא צורפה לתגובתה של המשיבה1.


ו. דיון והכרעה



המצאת כתב התביעה לידי תושב חוץ הנתבע בבית משפט ישראלי בהתאם לכללים הקבועים בתקנות, היא המקנה לבית משפט ישראלי את הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה אשר הוגשה כנגד נתבע זר זה (ראו: ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) עמ' 36-35, 228-229). אחת הדרכים להמצאת כתב התביעה לידי נתבע הנמצא מחוץ לגבולות המדינה הינה המצאה לידי אדם הנחשב על-פי התקנות כ"ידו הארוכה" של הנתבע הזר (ראו: זוסמן, שם, עמ' 233).


(א) המסגרת הנורמטיבית - המצאה למורשה בהנהלת עסקים



תקנה 482(א) של תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לתובע להמציא כתב בי-דין לנתבע "שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט" באמצעות "מורשה בהנהלת העסק". וזו לשון התקנה:


"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".

תפקידו של המורשה הוא למסור את כתבי בי-הדין לידי הנתבע או להביאם לידיעתו, כפי שמתאר זאת אורי גורן בספרו: "... זוהי השליחות היחידה שהמחוקק מצפה לה מהם, וזאת בשל ההנחה כי דבר ההמצאה של כתב בי-דין עשוי להגיע באמצעותם לידיעת הנמען" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית (תשס"ז-2007), עמ' 677) (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

תקנה זו יושמה בעיקר בענינים הנוגעים לסמכותם המקומית של בתי המשפט בישראל. אולם, לנוכח הרחבת הפעילות הבינלאומית ושכלול אמצעי התקשורת המצדיקים את חשיפת התושב הזר לתביעות במדינה בה הוא מנהל עסקיו - הרחיבה הפסיקה את תחולת התקנה גם בנוגע ל"מצבים חוצי גבולות" באמצעות המצאת התביעה לידי מי שפועל מטעמו של התושב הזר באותה המדינה (ראו: רע"א 39/89General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מב(4), 762, עמ' 769; רע"א 11822/05 Philip Morris USA inc נ' יובל אל רואי ואח' (, ניתן ביום 8.5.06)).

שאלת פרשנותם של המושגים המופיעים בגדר תקנה 482 התעוררה במלוא עוצמתה ברע"א 2652/94 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) ואח' (, ניתן ביום 25.8.04). במקרה זה היה מדובר בתובע אשר רכש בישראל שירותי תיירות באתר נופש ביוון אשר נמנה על רשת בינלאומית שמרכזה היה בצרפת ואשר התנהלה באמצעות תאגידים נפרדים ברחבי העולם. התובע ניזוק במהלך חופשתו ותבע את התאגיד הישראלי ביחד עם התאגיד הצרפתי. התאגיד הישראלי סירב לקבל את ההמצאה עבור התאגיד הצרפתי ובית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו מן הטעם כי יש לפרש את התקנה ביד קמוצה. בית המשפט העליון (כב' השופט ש' לוין) קיבל את הערעור ודחה את הפרשנות המצמצמת של בית המשפט המחוזי מאחר ולגישתו היא אינה הולמת את "המציאות דהיום של "עולם קטן" בו קיימים קשרים הדוקים בין המדינות השונות ובו מאפשרת התקשורת המודרנית העברת מידע בו-זמנית" (סעיף 4).

בבוחנו את כשרות ההמצאה אשר בוצעה לתאגיד הישראלי השתמש כב' השופט ש' לוין בפרשנות מרחיבה של תקנה 482 בנוגע לשני היבטים: הרחבת המושג "בעניין עסק" והרחבת המונח "מורשה". לגופם של דברים נקבע כי ישנם מספר מאפיינים בנסיבות המקרה המלמדים על קשר הדוק בין התאגידים, באופן שניתן לראות בתאגיד הישראלי "סניף" של התאגיד הצרפתי. כך למשל אוזכר הדמיון בשמות התאגידים וסמלם המשותף המעיד על אינטרס משותף של קידום מכירות והשתייכות לגוף אחד, ההחזקה של התאגיד הצרפתי בכל מניותיו של התאגיד הישראלי, העובדה כי שניים מתוך שלושת מנהליו של התאגיד הישראלי הינם צרפתיים כשאחד מהם הוא מנהל בתאגיד הצרפתי. בנוסף לכך הודגשה בפסק דין זה על-ידי כב' השופט ש' לוין העובדה שישיבות ההנהלה של התאגיד הישראלי מתקיימות מדי פעם בצרפת, העובדה שהתאגיד הישראלי מקבל הזמנות עבור התאגיד הצרפתי, ורק עבורו, בצירוף העובדה שהתאגיד הישראלי מוסמך להנפיק קבלות בשם התאגיד הצרפתי מראות בבירור כי מטרת קיומו של התאגיד הישראלי הינה שיווק של התאגיד הצרפתי לתושבי הארץ ותפעולו בארץ.



השאלה האם המשיבה 1 הינה "מורשה" של המשיבה 2 לצורך תקנה 482(א) תוכרע לפי מידת האינטנסיביות של הקשר שבין שתי החברות (ראו: אורי גורן, שם, עמ' 677). מידת האינטנסיביות של הקשר הנדרשת לשם ביצוע המצאה כדין היא "שאלה שבדרגה". ככל שניתן יהיה לדלות מן הנסיבות העובדתיות יותר סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין האדם אשר אליו נמסר כתב התביעה, כך תגבר הנטייה לראותו כ"מורשה" מטעם הנתבע (ראו:General Electric , שם, עמ' 769).




מבחן "מידת אינטנסיביות הקשר" אומץ באופן גורף לאורך השנים בפסיקת בתי המשפט בערכאות השונות, כפי שהיטיב להביע זאת כב' השופט א' גרוניס ברע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ ואח' נ' חיים חימו ואח' (, ניתן ביום 27.2.06): "המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת הרשאה הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע לבין המורשה. המבקש להמציא כתב בי-דין לידי מורשה נדרש להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע, במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו" (סעיף 6 של פסק-הדין) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).


על הלכות אלה חזר בית המשפט העליון ברע"א 11822/05 Philip Morris USA inc נ' יובל אל רואי ואח' (, ניתן ביום 8.5.06), כשהוא שב ומדגיש כי "משנתרחבה הפעילות הבינלאומית, ולאחר שהאמצעים הטכנולוגיים למיניהם - בתנועה, בתקשורת ושינוע - נשתפרו וקיצרו דרמטית את המרחקים, המבקש למכור מוצריו בארץ פלונית צריך להניח כי אף ייחשף לתביעות" (סעיף ה(2)) (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).



מן הראוי לציין כי בניגוד לנטען על-ידי המשיבה 1, קובעת הפסיקה כי מקום בו בוצעה המצאה כדין בהתאם לתנאיה של תקנה 482, מתייתר הצורך לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו אשר יתיר לתובע להמציא את כתב תביעתו אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. יפים לענין זה דבריו של כב' השופט א' גרוניס בפרשת קמור רכב בע"מ, בסעיף 7: "אף אין ממש בטענה כי הסתמכות על המצאה לפי תקנה 482 מהווה עקיפה של הדרישה לקבל היתר להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט לנתבע הנמצא בחו"ל. פשיטא, שאם בוצעה המצאה כדין לפי תקנה 482, אין מקום וצורך לבקש היתר המצאה לפי תקנה 500".


על יחסי הגומלין בין תקנה 482 לתקנה 500 עמדה כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א (ירושלים) 4125/97 אדמונד ספרא ואח' נ' amanos Consolidated Inc ואח' (, ניתן ביום 28.7.98) באומרה: "המצאה כדין למורשה מייתרת את הצורך בבקשת היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט על פי תקנה 500, שהיה צורך להגישה אלמלא חלופת ההמצאה האמורה. ... נכון הוא כי כאשר נתבע מתגורר מחוץ לישראל אך מנהל עסק בישראל, ניתן להמציא לו כתבי בי-דין באמצעות מורשה להנהלת עסקים באופן המייתר את הצורך במתן היתר המצאה לחו"ל. רואים אז מהבחינה המושגית את ההמצאה למורשה כאילו היתה המצאה לנתבע גופו, מכוח העובדה כי הוא מנהל עסק בישראל. ... הרציונל לכך הוא כי מי שמנהל עסק בישראל, ומוגשת נגדו תביעה בענין העסק בישראל, צריך לצפות ככל ישראלי, שהוא עלול להידרש להתדיינות בנושא העסק בערכאות מקומיות, ומבחינה זו מתקיימת זיקה ישירה בין עניינו לבין סמכות השיפוט הישראלית. על כלל זה אין עוררין" (סעיף 8 של פסק-הדין) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

גם בפרשת עמיחי טנדלר התייחס בית המשפט העליון לסוגיה זו וקבע כי "לא נראה לי כי תקנה 482(א), מרחיבה יתר על המידה את סמכותו הבינלאומית של בית המשפט הישראלי, תוך עקיפת תנאי תקנה 500, שהרי מטרת התקנה היא בעיקר להבטיח הבאת דבר ההליכים לידיעת הנתבע באמצעות מי שעומד עמו בקשרי מסחר באופן שוטף ובמהלך הדברים הרגיל, וכל עוד מתקיימים תנאים אלה ב"מורשה" אין בכך כל פגם" (סעיפים 4 ו- 5 של פסק-הדין).

בדומה לכך נפסק בפרשת General Electric כי אם בוצעה ההמצאה למי שבעיני התקנות נחשב ל"ידו הארוכה" של הנתבע, היא תיחשב כהמצאה כדין אף ללא קבלת היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 "ממש כפי שהמצאה לתייר שהגיע באקראי ארצה היא המצאה כשרה, אפילו אין בינו או בין התובענה לבין מדינת ישראל כל קשר ואף אם לא ניתן היה לקבל נגדו צו להמצאה מחוץ לתחום השיפוט" (עמ' 767). הלכה זו מבוססת על ההנחה כי אדם אשר נמצא בקשר שוטף עם הנתבע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט, יביא לידיעתו את דבר קיום ההליכים כנגדו.

למותר לציין כי מקום שלא מתקיימים התנאים הנדרשים להחלתה של תקנה 482 לא תיוותר לתובע ברירה, אם יחפוץ להקנות סמכות לבית משפט ישראלי בנוגע לתושב הזר, אלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט על-פי תקנה 500.

(ב) מן הכלל אל הפרט - האם המשיבה 1 הינה "מורשה" מטעם המשיבה 2 כמשמעו בתקנה 482



המשיבה 1 הגישה תגובתה מבלי שתמכה את טענותיה העובדתיות בתצהיר כלשהו. בניגוד לנטען על-ידי המשיבה 1, אין תגובתה מוגבלת לטיעונים משפטיים בלבד. מאידך, המבקשת תמכה את העובדות המפורטות בבקשתה בתצהירו של מר מאיר סרוסי המכהן כמנהל של המבקשת. מר סרוסי הצהיר בתצהירו כי העובדות המפורטות בבקשה ידועות לו באופן אישי וכפועל יוצא מתפקידו. יצויין כי מר סרוסי אף נמנה על הצדדים החתומים על "מזכר ההבנות" אשר צורף כנספח ג' של כתב התביעה (ראו סעיפים 3 ו- 4 של תצהירו של מאיר סרוסי).


בהעדר הכחשה בתצהיר מטעם המשיבה 1 לעובדות המפורטות בבקשה ובתצהירו של מר סרוסי, ובהתחשב גם בעובדה שהמשיבה 2 לא הביאה ראיות הסותרות את ראיות המבקשת או כאלה המבססות את הטיעונים העובדתיים הנטענים על ידה – אני סבור כי המבקשת יצאה ידי חובתה בכל הנוגע להוכחת המעורבות העסקית ההדוקה של המשיבה 2 בעסקה המשיבה 1. מעורבות עסקית זו יש בה כדי לבסס את הקשר האינטנסיבי שבין המשיבה 1 למשיבה 2 ברמה הנדרשת לצורך חלותה של תקנה 482.



למען השלמת התמונה והבהרתה יפורטו להלן מירב הזיקות אשר קיומן המצטבר יש בו כדי לבסס את הקשר האינטנסיבי שבין המשיבות 1 ו-2:




המבקשת צירפה לתשובתה שני מסמכים המעידים על הקשר הנוכחי ההדוק שבין המשיבה 1 למשיבה 2, הנדרש על-פי תקנה 482 ב"אותה שעה" של המצאת כתב התביעה. המסמך הראשון מבין שני המסמכים האלה הינו דו"ח רשם החברות בישראל של המשיבה 1, המעודכן ליום 11.12.08 (נספח א' של תשובת המבקשת), ממנו עולה כי תאגיד החזקות Holdings B.V. SIEMENS International מחזיק בכל הון המניות (100%) של המשיבה 1, היא חברת סימנס ישראל בע"מ. המסמך השני מבין שני המסמכים האלה, אשר צורף כנספח ב' לתשובת המבקשת, הינו דו"ח שנתי מחו"ל של המשיבה 2 לשנת 2008 (Annual Report) (להלן: הדו"ח השנתי של המשיבה 2). בהתאם לדו"ח זה, מחזיקה המשיבה 2 בכל הון המניות (100%) של תאגיד החזקות Holdings B.V. SIEMENS International.

מכאן עולה כי המשיבה 2 מחזיקה ב- 100% מהון המניות של בעל המניות היחידי של המשיבה 1 (דהיינו - Holdings B.V. SIEMENS International).

לאור האמור אני סבור כי אף אם באופן פורמלי מדובר בתאגידים נפרדים הרי שמבחינה עסקית מדובר בקונצרן אחד חובק-עולם אשר התנהלותו המסחרית נעשית באמצעות תאגידי משנה הנמצאים בשליטתו המלאה והמוחלטת.

דומה כי בענין זה ניתן לאמץ את דברי המשיבה 1 עצמה כפי שהובאו בפרסומיה באינטרנט ואשר תוכנם מדבר בעד עצמו:

"Siemens Israel is the Regional Company representing the global Siemens conglomerate in Israel"
(ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

מאחר והמשיבה 1 מעידה על עצמה כי הינה מייצגת את קונצרןSiemens העולמי בישראל מה לה להלין על המבקשת המבססת את טיעוניה, בין היתר, גם על עובדה זו.
יתר על כן: משמציגה המשיבה 1 את עצמה כמייצגת בישראל את קונצרן Siemens העולמי אין היא יכולה לטעון שאין היא בבחינת מורשה כנדרש על-פי תקנה 482 מבלי לתמוך טיעון זה בתצהיר מטעמה או בראיה אחרת.



עיון בתדפיס רשם החברות אשר צורף כנספח א' לתשובת המבקשת, וכן בסעיף 8 לתצהירו של מר סרוסי, מעלה כי כל הדירקטורים המכהנים כיום בדירקטוריון של המשיבה 1, קרי: Russwurn Siegfried, Erich Kaeser, Friedr Ich Smax Will, מכהנים בתפקידם זה מטעמה של המשיבה 2 - מכוח היותה הבעלים והמחזיק בכל הון המניות של בעלת המניות היחידה של המשיבה 1. אף טענה זו לא נסתרה על-ידי המשיבה 1.

בנוסף מודה המשיבה 1, בסעיף 30 של תגובתה, כי Dr. Russwurn Siegfried מכהן כדירקטור הן אצל המשיבה 1 והן אצל המשיבה 2.

סעיף 92 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) מגדיר את סמכויותיו ותפקידיו של הדירקטוריון, ובין היתר נקבע בו כי הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על פעולותיו של המנכ"ל; יקבע את תכניות הפעולה של החברה; יבדוק את מצבה הכספי של החברה ויקבע את מסגרת האשראי; יקבע את המבנה הארגוני; יהיה אחראי לעריכת הדוחות הכספיים ולאישורם; ימנה ויפטר את המנכ"ל; יהיה רשאי להקצות מניות וניירות ערך ואף להחליט על חלוקה.
מסעיף זה ניתן ללמוד כי השליטה בחברה, הלכה למעשה, באה לידי ביטוי בהחלטות הדירקטוריון ומטבע הדברים הוא הגוף המנווט את דרכה העסקית של החברה.
תפקידים וסמכויות אלה של הדירקטוריון מחזקים את טענת המבקשת בדבר מעורבותה של המשיבה 2 בפעולותיה או בהחלטותיה העסקיות והניהוליות של המשיבה 1 – לנוכח העובדה כי שלושת הדירקטורים של המשיבה 1 הינם תושבי חוץ, אשר לפחות אחד מהם מכהן במקביל גם בדירקטוריון של המשיבה 2, ובהתחשב בעובדה כי כל הון מניותיה (100%) של המשיבה 1 מוחזק על-ידי תאגיד ההחזקות הנמצא בבעלותה המלאה של המשיבה 2.



המשיבה 1 מצאה לנכון לפנות תשומת ליבו של בית המשפט לפסק-הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בבש"א (תל-אביב-יפו) 1363/03 קומברס בע"מ ואח' נ' בן משה אירית (, ניתן ביום 25.2.04). המשיבה 1 בחרה להביא מובאה מפסק-דין הנ"ל שזו לשונה: "העובדה, כי המבקשת 1 הינה בבעלותה המלאה של המבקשת 2, כמו גם מעורבותה בנושא הקצאת האופציות, אין בהן את מידת האינטנסיביות הדרושה לענין זה" (סעיף 2(ב) של פסק-הדין). אולם, עיון מעמיק ומדוקדק יותר בפסק-הדין הזה מעלה כי פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה בפסק-דין זה התבססה על ההנמקה הבאה: "למעט טענות אלו, לא הביאה המשיבה כל ראיה נוספת מטעמה באשר למידת הקשר שבין שתי המבקשות. אין בפנינו ראיה, כי למבקשת 2 שליטה על אופן הניהול או אופן הביצוע במבקשת 1" (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).




סעיף 122 לחוק החברות מטיל על מנכ"ל חברה חובת דיווח ליושב ראש הדירקטוריון על כל ענין חריג שהוא מהותי לחברה. הווי אומר: מנכ"ל המשיבה 1 חייב היה לדווח לדירקטוריון החברה אודות הגשת התובענה כנגד המשיבות, וכפי שציינתי לעיל, לפחות אחד מבין שלושת הדירקטורים של המשיבה 1 משמש בכהונת דירקטור במקביל גם אצל המשיבה 2. ודוק: על-פי תורת האורגנים, ידיעתו של אורגן בחברה, קל וחומר אורגן בכיר - כמוה כידיעת החברה עצמה.


על יישום ההלכה לפיה ידיעתו של האורגן בחברה כמוה כידיעת החברה עצמה, ראו ד"ר אירית חביב- סגל בספרה דיני חברות (התשס"ז-2007), בעמ' 139: "אומנם, החברה נעדרת תודעה אנושית והיא פועלת רק באמצעות אורגניה, אלא שעל-פי התפישה הריאליסטית של הפירמה – פעולות האורגן נחשבות כפעולותיה של החברה עצמה, וכן, תודעתו של האורגן נחשבת כתודעתה של החברה. זוהי תורת האורגנים" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).



בהתאם לסעיף 11(ו) לתצהירו של מר סרוסי, לשתי המשיבות לוגו משותף, הן משתמשות בין היתר בנייר מכתבים ובאתר אינטרנט הנושא לוגו זה – "עד כדי שלא ניתן להבחין ביניהן", ומכאן ניתן ללמוד כי שתיהן משתמשות בשם המסחרי ובמוניטין הגלום בשם "Siemens".




אני סבור כי ההחלטה בענין מרדכי לוצאטו איננה מהווה "תקדים" מחייב כטענת המשיבה 1. מדובר בהחלטה של בית המשפט המחוזי בנסיבות בהן התובע לא המציא כל ראיה או טענה אשר יש בה כדי לשכנע כי סימנס ישראל הינה מוסמכת לקבל כתבי בי-דין עבור החברה הגרמנית. למען הסדר הטוב אצטט במלואו את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב:


"התובע לא המציא כל ראיה או טענה מפורטת אשר יש בה כדי לשכנע שהנתבעת 3 מוסמכת לקבל כתבי בי דין עבור הנתבעות האחרות. לפיכך, אין לראות במסירה לנתבעת 3 משום מסירה לנתבעות האחרות".

אינני סבור כי כך הם פני הדברים במקרה הנוכחי.



על-פי תצהירו של מר מאיר סרוסי, ההתקשרות נשוא התובענה התנהלה בין המבקשת לבין שתי המשיבות גם יחד. המשיבות פעלו בשיתוף פעולה, או לכל הפחות תוך עדכון של המשיבה 2 על-ידי המשיבה 1 "לכל אורך הדרך" (ראו סעיף 10 לתצהירו).




מר אורן אהרונסון, שכיהן כמנכ"ל המשיבה 1, אף נסע לגרמניה על מנת להיפגש ולעדכן את הגורמים הנדרשים אצל המשיבה 2 בדבר התקשרות עם המבקשת.

למותר לציין כי זוהי פרקטיקה מקובלת בין גורמים עסקיים המנהלים ביניהם פעילות עסקית משותפת, ואך טבעי הוא כי מנכ"ל התאגיד המקומי ידווח ויעדכן את המשיבה 2 על התפתחות עסקית חשובה כגון משא ומתן לרכישת מניות המבקשת.



מאתר האינטרנט של המשיבה 1, אליו מתייחס מר מאיר סרוסי בסעיף 11 של תצהירו, ניתן ללמוד על זיקות הגומלין בין האתרים השונים והקישוריות (links) ההדדיות המפנות בין אתרי המשיבות 1 ו-2.




המשיבה 2 היתה מעורבת במידה רבה בהוצאתו של מר אהרונסון לחופשה מכהונתו כמנכ"ל המשיבה 1 וכן לגבי מינויו של מר Rolf Heuberger במקומו. מעובדות אלה, על-פי הנטען בסעיף 11(ה) של תצהירו של מאיר סרוסי אשר לא הוכחש בתצהיר מטעם המשיבה 1, ניתן ללמוד על עומק מעורבותה של המשיבה 2 בהחלטות ניהוליות המתקבלות ביחס למשיבה 1.


מסקנה זו נובעת גם מהידיעה שפורסמה באתר האינטרנט של המשיבה 1 הנושאת את הכותרת: "Siemens places CEO of regional company in Israel on leave" אשר צורפה במסגרת נספח ו' של הבקשה, ממנה עולה כי ב- 17 למרץ החליט הדירקטוריון של המשיבה 1 להחליף את מר אורן אהרונסון, מנכ"ל המשיבה 1, ולמנות במקומו את Rolf Heuberger, ששימש בתקופה זו כסמנכ"ל הכספים של המשיבה 1. למותר לציין כי אף עובדה זו המפורטת בסעיף 11 של תצהירו של מר סרוסי – לא נסתרה על-ידי המשיבה 1.



(א) מבדיקה כמותית ועניינית גם יחד של המשקל המצטבר של כל הזיקות המפורטות לעיל ניתן ללמוד ולהסיק כי התובענה נשוא הבקשה קשורה "בעסק" המנוהל על-ידי המשיבה 1 כ"ידה הארוכה" של המשיבה 2.




טענה נוספת של המשיבה 1 הינה כי התובענה נשוא הבקשה איננה מקיימת את דרישת תקנת 482 בדבר היות התובענה "בענין עסק או עבודה". על-פי גירסתה, המחלוקת נשוא התובענה מתייחסת לעסקה חד פעמית החורגת ממהלך העסקים הרגיל של המשיבה 1, ואין היא קשורה לניהולו השוטף של העסק.


אין בידי לקבל טענה זו. לא מצאתי תימוכין לטענה זו בנוסח תקנה 482. יתר על כן: הפרשנות המצמצמת למונח "עסק" המוצע על-ידי המשיבה 1 נוגדת את ההלכה אשר נקבעה בבית המשפט העליון בדבר מתן פרשנות מרחיבה למונח זה. בית המשפט העליון פסק בצורה מפורשת כי יש לפרש את המונח "עסק" לצורך יישומה של תקנה 482 באופן מרחיב, כפי שנקבע על-ידי כב' השופט ש' לוין בפרשת עמיחי טנדלר: "המשיבה מס' 1 טענה לפני טענה שלא נדונה בערכאות שקדמו לי שאין מדובר במקרה דנן בתביעה "בענין עסק". לדעתי מחייבת פרשנות מרחיבה של תקנה 482(א) גם מתן פרשנות מרחיבה לדיבור זה, הכוללת גם התקשרות מסחרית לרכישת שירותי נופש שבעטייה או בעקבותיה ניזק רוכש השירותים" (סעיף 8(א) של פסק-הדין) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

ראוי גם להדגיש כי בעוד שהמשיבה 1 סומכת טיעונה, בין היתר, על אופי העסקה אשר אמורה היתה להירקם בין התובעת לבינה, לצורך בחינת המונח "עסק", הרי שטיב ומהות הקשר שבין "המורשה" לבין "הנתבע הזר" נבחן לאור אינטנסיביות הקשר העסקי שבין המשיבות בינן לבין עצמן.

ז. סיכום ומסקנות



לנוכח ההלכה אשר נקבעה בפסק-הדין בענין קמור רכב בע"מ לפיה "מורשה הוא אדם אשר נמצא בקשר שוטף עם הנתבע ויש מקום להניח כי יביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו" (סעיף 6 של פסק-הדין) (ההדגשות אינן במקור - ב.א.) – יהיה זה סביר להניח, בהתחשב במשקלן המצטבר של הזיקות המפורטות לעיל, כי המשיבה 1 תעביר לידיעתה של המשיבה 2 את דבר קיומה של התביעה אשר הוגשה כנגדה בתיק זה על-ידי המבקשת.




שקלולם המצטבר של כל הנימוקים המפורטים לעיל מוליך למסקנה כי המבקשת הרימה את הנטל המונח על כתפיה להוכיח כי ההמצאה של כתב התביעה לידי המשיבה 1 עבור המשיבה 2 עונה על התנאים הקבועים בתקנה 482 של תקנות סדר הדין האזרחי ועל-כן הינה המצאה כדין. משכך - דין הבקשה להתקבל.




בנסיבות הענין אני פוסק כי על המשיבה 1 לשלם למבקשת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין בקשה זו, בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין חברות

  2. שם חברה מטעה

  3. אישור שם חברה

  4. חתימה בשם חברה

  5. חוב לחברת ניהול

  6. מורשה של חברה זרה

  7. קיפוח המיעוט בחברה

  8. חריגה מהרשאה בחברה

  9. עורך דין הקמת חברה

  10. סעיף 191 לחוק החברות

  11. עורך דין פתיחת חברה

  12. חוב לחברת השכרת רכב

  13. תביעה נגד חברה משכנת

  14. חתימה פגומה בשם החברה

  15. הגדרת ''עובד'' בחברה

  16. חובות של חברה לעירייה

  17. תביעה נגד חברת ווב סק

  18. סעיף 232 לפקודת החברות

  19. שימוש בשם של חברה אחרת

  20. סעיף 353א לחוק החברות

  21. חובות חברה שקרסה כלכלית

  22. תביעות נגד חברות שמירה

  23. סעיף 267 לפקודת החברות

  24. מינוי הכנ''ר כמפרק חברה

  25. חיוב מנהל בחובות החברה

  26. חשבון חח''ד חוב של חברה

  27. חיוב אישי בחובות החברה

  28. חובת האמון של מנהל חברה

  29. תביעה נגזרת חברה לא פעילה

  30. חוקיות אסיפה כללית בחברה

  31. חובת חברת ליסינג לבטח רכב

  32. שינוי תקנון חברה מנדטורית

  33. העברת פעילות מחברה לחברה

  34. החלפת מעבידים בחברת שמירה

  35. העברת שליטה בחברה ציבורית

  36. מינוי מפרק זמני לחברה זרה

  37. השתת חבות על אורגנים של חברה

  38. ביטול חברות במועצה מקומית

  39. בקשה להפסקת שימוש בשם חברה

  40. דמי טיפול ארגוני חברת שמירה

  41. תביעה נגד חברת אחסון אתרים

  42. זימון לחקירה ע''י מפרק חברה

  43. הפחתת הון חברה לצורך חלוקה

  44. הגשת דוח כוזב של חברה פרטית

  45. תביעה נגד חברת הובלות על חוב

  46. תביעה נגד חברה לייצור ממתקים

  47. רישום חברת נדל''ן כעוסק מורשה

  48. התחייבות אישית על חוב של חברה

  49. חובת דיווח על חילופי משרה בחברה

  50. הון עצמי מינימלי של חברה בבורסה

  51. חברה בייסוד (טרם נרשמה) כבעל דין

  52. האם אפשר לחייב להשקיע כספים בחברה

  53. הטלת חבות אישית על אורגן של חברה

  54. "מבחן הרווח" סעיף 302 לחוק החברות

  55. חברות העירייה במרכז השלטון המקומי

  56. העברת שליטה בחברה ציבורית מיד ליד

  57. רישוי חברות לאספקת שירותי אמבולנס

  58. תביעה נגד חברת מבחני התאמה לעבודה

  59. תביעה נגד בעלים של חברה חדלת פרעון

  60. משיכת כספים מחברה ע''י אחד הבעלים

  61. תביעת חברה ממצרים נגד חברה ישראלית

  62. תביעה נגד בעלים של חברה לתשלום חוב

  63. האם חברת ניהול יכולה להיות ועד בית ?

  64. החלפת חברות כדי להתחמק מתשלום לעובדים

  65. עסק ניהול ופיתוח חברות או חברת אחזקות

  66. רישום חברה לאחזקות נדל''ן כעוסק מורשה

  67. מחיקת תביעה של חברה עקב חדלות פירעון

  68. בקשה לאישור חלוקה לפי ס' 303 לחוק החברות

  69. תביעת חברת השכרת רכב לקבלת בעלות על רכב

  70. ביצוע עסקאות סמוך לפני הפסקת פעילות חברה

  71. תביעה נגד חברה מחו''ל שאינה פועלת בישראל

  72. אישור בית משפט לרכישת חברה: תמורה בלתי הולמת

  73. האם ב"חריגה מהרשאה" אין לפעולה תוקף כלפי החברה ?

  74. עדיפות ל"אינטרס הכלל" על פני "אינטרס הפרט" בדיני חברות

  75. אישור חלוקה שלא עומדת במבחן הרווח הקבוע בסעיף 303 בחוק החברות

  76. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון