המבקשים הינם קשישים המתקיימים אך ורק מקצבת ביטוח לאומי, אשר הבית המדובר הינו בית מגוריהם היחיד. המבקשת 1 ילידת 1932, ניצולת שואה, עיוורת ונכה, והמבקש 2 יליד 1923, חולה ומרותק לכסא גלגלים. כעולה מן הבקשה למימוש משכנתא, כנגד המבקשים הוצא צו פינוי מהבית. לאחר הליך של התמחרות עמדו על הפרק שתי הצעות סופיות אשר הובאו על ידי כונס הנכסים לפני כב' ראש ההוצל"פ. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימוש משכנתא דירת מגורים של קשישים: 1. לפניי בקשת המבקשים מיום 19.4.09 להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות כב' ראש ההוצאה לפועל (צכנוביץ אמיר) בתיק מס' 0-98-43414-01 מיום 2.4.08 ומיום 8.7.08 (להלן: "ההחלטה הראשונה" ו"ההחלטה השנייה", בהתאמה). 2. עסקינן בתיק הוצל"פ אשר נפתח ע"י המשיב 1 (להלן: "הבנק" או "המשיב") כנגד המבקשים, לשם מימוש משכנתא הרשומה לטובת הבנק על זכויות המבקשים בבית מגוריהם אותו רכשו בשנת 1995 ביחד עם כלתם - המשיבה 3 (להלן: "הבית" או "הנכס"). זאת, לאחר שתשלומי ההלוואה בסך 250,000 ₪ שנטלו המבקשים והמשיבה 3 אצל הבנק המשיב, לא נפרעו כסדרם. נטען, כי המבקשים היו אלו ששילמו את מלוא התמורה בגין הבית, למעט סכום ההלוואה הנ"ל, אשר סוכם כי המשיבה 3 היא המחוייבת לבדה בפירעון תשלומיה לבנק. 3. יוער, כי מדובר בבית בן שתי קומות אשר תחילה התגוררו בו המבקשים בקומת הקרקע, ביחד עם בנם והמשיבה 3 - בקומה העליונה. כיום מתגוררים בו המבקשים לבדם, לאחר שבנם והמשיבה 3 עזבו בעקבות פרידתם. המבקשים הינם קשישים המתקיימים אך ורק מקצבת ביטוח לאומי, אשר הבית המדובר הינו בית מגוריהם היחיד. המבקשת 1 ילידת 1932, ניצולת שואה, עיוורת ונכה, והמבקש 2 יליד 1923, חולה ומרותק לכסא גלגלים. 4. כעולה מן הבקשה, כנגד המבקשים הוצא צו פינוי מהבית. לאחר הליך של התמחרות עמדו על הפרק שתי הצעות סופיות אשר הובאו על ידי כונס הנכסים לפני כב' ראש ההוצל"פ: הצעה אחת היתה לרכישת הבית תמורת 170,000$ כמכר תפוס ע"י המבקשים והמשך התגוררותם בקומת הקרקע שבו עד לאחרית ימי חייהם. ההצעה השניה היתה הצעתם של המשיבים 2, לרכישת הבית בסך 195,000$ כשהבית פנוי. 5. ביום 28.2.08 הוגשה תביעת המבקשים למתן פסק דין הצהרתי לפיו סעיף הויתור על הגנת הדיור החלוף בהסכם המשכנתא עליו חתמו בטל מחמת טעות או הטעייה, מאחר שכלל לא הוסברה להם משמעותו עובר לחתימתם. כן הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי הפינוי בתיק ההוצל"פ עד למתן החלטה בתביעתם זו. צו מניעה כנ"ל ניתן כמבוקש, תוך שנקבע מועד לדיון במעמד הצדדים. 6. ביום 1.4.08 הגיש כונס הנכסים בקשה לאישור מכר, ובו ביום הוגשה הודעת המבקשים בה התבקש ראש ההוצל"פ שלא לאשר אף אחת מן ההצעות לנוכח צו המניעה הזמני ועד למתן החלטה סופית לאחר הדיון במעמד הצדדים. 7. במסגרת ההחלטה הראשונה נשוא בקשת רשות הערעור, מיום 2.4.08, קיבל ראש ההוצל"פ את בקשת כונס הנכסים לאישור מכר הנכס למשיבים 2 תמורת 195,000$ ארה"ב. זאת, כך ציין בהחלטתו, "בהעדר צו מניעה המעכב הליך מימוש הנכס ומכירתו", להבדיל מצו המניעה הזמני שניתן, ואשר עניינו עיכוב הליך פינוי המבקשים מהנכס. 8. ביום 9.4.08, ולאחר קיום דיון במעמד הצדדים, ניתנה החלטת בית המשפט השלום בחדרה (כב' הש' סברי מוחסן, ס"נ) בה"פ 141/08 בש"א 1677/08, לפיה צו המניעה הזמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל של הדירה יוותר על כנו, בכפוף להמצאת ערבויות צד ג' בסך 100,000 ₪. כן הותנה הצו בכך שהמבקשים ישלמו למשיב תשלומים חודשיים ורצופים ע"ס 700 ₪ החל מיום 1.5.08 ואילך. 9. ביום 10.4.08 ובעקבות ההחלטה הנ"ל, הוגשה בקשה דחופה לביטול אישור המכר למשיבים 2 ואישור המכר להצעה הנמוכה יותר לרכישת הבית כמכר תפוס. ביום 16.4.08 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, כי "בהתאם להחלטה הנ"ל מורה על עיכוב הליכים בתיק זה ... עד למתן החלטה אחרת לא ישולמו על ידי הקונה (המשיבים 2- א.ז.) כספים נוספים ע"פ הסכם המכר אלא באישור בית המשפט". 10. בין לבין, הוגשו בקשות נוספות וניתנו החלטות בעניינן, הכל כמפורט בבקשה, ואינני מוצא לנכון להאריך בהשתלשלות העניינים בתיק זה מעבר לנחוץ כרקע הדברים לבקשה שבפניי. 11. במסגרת ההחלטה השנייה נשוא בקשת רשות הערעור, מיום 8.7.08, קיבל ראש ההוצל"פ את בקשת הבנק למתן צו פינוי המבקשים מן הנכס; נדחתה בקשת המבקשים לביטול אישור המכר למשיבים 2, וכב' ראש ההוצל"פ הורה על הוצאת הודעות פינוי כנגד המבקשים ליום 7.9.08. זאת, לנוכח החלטת בימ"ש השלום בחדרה מיום 10.6.08 לפיה פקע צו עיכוב הליכי ההוצל"פ אשר ניתן ביום 9.4.08 עקב אי עמידת המבקשים בתנאי ההפקדה אשר הותנה בו. בהתאם, נקבע גם כי פינוי המבקשים יעוכב למשך 60 ימים על מנת לאפשר להם מציאת דיור חלופי. 12. בקשת רשות הערעור על שתי ההחלטות הנ"ל, בגינה מבוקשת הארכת המועד דנן, הוגשה על ידי המבקשים ביום 26.8.08. 13. כעולה מתצהיר המבקשים, רק ביום 30.7.08 נודע להם אודות ההחלטה השנייה, לאחר שהגישו ביום 24.7.08 בקשה דחופה למתן החלטה בבקשתם לביטול המכר, והתקבלה החלטת כב' ראש ההוצל"פ המפנה להחלטה השנייה הנ"ל, שבמסגרתה נדחתה זה מכבר בקשתם. 14. הנימוק הנטען להארכת המועד, הינו כי עד ליום 30.7.08 עת קיבלו את החלטתו הסופית של ראש ההוצל"פ, סברו המבקשים כי בקשתם לביטול המכר למשיבים 2 תתקבל, שכן באותה עת הצעתם היתה לרכישת הבית כשהוא פנוי וללא שנמצא למבקשים כל פתרון לדיור חלוף, בעוד שלהצעה המתחרה לרכישת הבית כמכר תפוס על ידי המבקשים לא היתה באותה עת כל התנגדות של מי מן הנושים. וכמצויין בסעיף 46 לבקשה: "מחד חוב המשכנתא והוצאות הכינוס משולמים במלואם ... ומאידך המבקשים נשארים לגור בקומת הקרקע שבדירתם, ללא תשלום נוסף מצידם ובכך מסיימים את שארית חייהם בכבוד... רק לאחר ניסיונות רבים מצד המבקשים לשנות החלטת כב' ראש ההוצל"פ, התברר, ביום 30.7.08 ובאופן סופי ומוחלט כי החלטתו זו של ראש ההוצל"פ בעינה עומדת וכי במסגרת ההוצאה לפועל לא ניתן לשנות את החלטת הרשם". 15. בדיון מיום 2.3.09 בהליך הבר"ע, בבית משפט זה (כב' השופטת שטופמן), הגיעו המבקשים והמשיבים 2 לכדי הסכמה לפיה המשיבים 2 ישלמו תמורת הבית סך 170,000$ ארה"ב בלבד, כסכום ההצעה הנמוכה יותר, ויאפשרו למבקשים להמשיך ולהתגורר בו, בקומת הקרקע, בכפוף לתנאים מסוימים. ביום 9.3.09 אישרה כב' השופטת שטופמן את הסדר הפשרה הנ"ל, ובאותו היום הוגשה גם בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. ביום 16.3.09 ולאור החלטתה הנ"ל של כב' השופטת שטופמן, הוריתי על מחיקת הבקשה להארכת מועד שהיתה תלויה ועומדת באותה העת (בש"א 5791/09). 16. אלא, שלבקשת כונס הנכסים וב"כ הבנק, אשר טענו להטעיית בית המשפט על ידי המבקשים שכן הסדר הפשרה כלל לא היה על דעתם, בוטלה ביום 5.4.09 ההחלטה המאשרת את הסדר הפשרה ונקבע כי על המבקשים להגיש מחדש בקשתם להארכת מועד להגשת הבר"ע תוך פירוט נסיבות העניין הרלוונטיות. 17. הבנק מתנגד להארכת המועד המבוקשת. בתגובתו נטען כי המכר אושר כדין ועל שתי ההחלטות לאשרו לא הוגשה בקשת רשות ערעור במועד. כמו כן, נטען כי לא הוגשה במועד בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 16.4.08, לפיה עד למתן החלטה אחרת עוכב המשך התשלומים על ידי המשיבים 2 על פי הסכם המכר אולם אישור המכר למשיבים 2 לא בוטל. כך, גם בנוגע להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 4.5.08, בה נדחתה בקשת המבקשים לביטול המכר (נספח א' לתגובת הבנק), אשר המועד האחרון להגשת בר"ע בגינה חלף ביום 20.5.08. 18. נטען כי ההחלטה השנייה נשוא בקשת רשות הערעור דנן איננה אלא החלטה בבקשה חוזרת ונשנית של הבקשות הקודמות שכבר נדחו - ביום 2.4.08, ביום 16.4.08 וביום 4.5.08. לאור האמור, אין מקום לקבל את ניסיון המבקשים "למחזר" החלטות במטרה להרוויח זמן, שכן הפסיקה קובעת כי הגשת בקשה לביטול החלטה אינה יוצרת מועד חדש להגשת בר"ע. 19. כן צויין, כי ב"כ המבקשים ניסתה לדחות את הקץ בהגישה תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו ויתורם על הזכות לדיור חלוף מכוח הוראות החוק הרלוונטיות בטל מחמת טעות או הטעייה, אלא שאף תובענה זו בסופו של יום נדחתה בפסק דינה של כב' השופטת אסיף מיום 26.10.08 (ה"פ 141/08) . 20. המשיבים 2 אף הם מתנגדים להארכת המועד המבוקשת. לטענתם, המבקשים לא ציינו ולא הוכיחו כי התקיים טעם מיוחד לאיחורם בהגשת בקשת רשות ערעור במועדה, הן ביחס להחלטה הראשונה והן ביחס להחלטה השנייה, הכל כמפורט בתגובתם. 21. שבתי ועיינתי בטענות הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, כפי שיוסבר להלן. 22. כידוע, תקנה 528 לתקנות מחייבת קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק. "טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד... " (בש"א 4584/08) . 23. הלכה פסוקה היא כי טיבו של אותו "טעם מיוחד", מבוסס הוא על איזון בין שתי מגמות עיקריות, האחת הינה החשיבות הרבה שקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם. שכן, השהיית הליכי ערעור וממילא היעדר סופיות של ההליכים יכולה בנסיבות מסוימות לפגוע בתפקודה התקין של הרשות השופטת. עם זאת, קיימת גם מגמה, שעיקרה התחשבות באינטרסים אחרים שיש בהם כדי לאפשר סטייה מן המועדים הקבועים בדין. 24. באשר לקיומו של הליך תלוי ועומד - קיימות נסיבות בהן מוצדק להאריך את המועד נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד באותו העניין, אפילו המדובר בהליך שהדיון בו נערך בפני ערכאה אחרת. הטעם לכך הוא שישנם מקרים בהם ההכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת הערעור או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא מתברר. בהקשר זה, ישנה  חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ובעיקר לשאלת הקשר שבינו ובין הערעור שיש להגישו. ככל שהמדובר בהליך שההכרעה בו מהותית יותר לנשוא הערעור ומשליכה ממשית על עצם הצורך בערעור, בהכרעה בו או בהיקפו, כן תגבר עוצמתו של הטעם להארכת המועד, במסגרת בחינת קיומו של "טעם מיוחד" (ע"א 9984/04) . 25. בענייננו, סבורני כי מכלול הנסיבות, השינויים וההתפתחויות במסגרת תיק ההוצאה לפועל וכפי שפורטו לעיל בתמציתם בלבד, יש בהם כדי לגבש "טעם מיוחד" מן הסוג של "הליך תלוי ועומד". בלתי מופרכת היא כלל ועיקר סברת המבקשים לפיה בקשתם תיענה במסגרת ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת לנוכח השלכה אפשרית של אותן החלטות שהתקבלו על עצם הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור בעניינם. 26. כמצויין לעיל, ביום 9.4.08, כשבוע לאחר מתן ההחלטה הראשונה בדבר אישור המכר למשיבים 2, ניתן צו עיכוב הליכי ההוצאה לפועל של הבית עד מתן פסק הדין בתביעה העיקרית שהוגשה בעניין ויתור המבקשים על דיור חלוף. צו העיכוב הנ"ל, אשר על פי נוסחו איננו מוסב על הליכי הפינוי בלבד כי אם על כלל ההליכים (ס' 19 להחלטה אשר צורפה כנספח ט' לבקשה דנן), פקע רק בהחלטה מיום 10.6.08, כך, שבהחלט יש למבקשים הסבר סביר ומניח את הדעת על השאלה מדוע לא הוגשה בר"ע מטעמם על ההחלטה מיום 4.5.08 שניתנה באותו שלב ביניים שניתן לאפיינו כ"איזור דמדומים" מעורפל בכל הנוגע להחלטה האם יש מקום להגשת בקשת רשות ערעור אם לאו. בהחלטה מיום 16.4.08 גופא הורה ראש ההוצל"פ על עיכוב הליכים בתיק לנוכח החלטת בית המשפט המוסמך מיום 9.4.08 כמצויין לעיל, וכן הפנה את בקשת המבקשים לביטול המכר לתגובת הבנק והמשיבים 2 תוך 10 ימים. לאור האמור, אף כאן ברי כי הגשת בר"ע בטרם ניתנו תגובות המשיבים ובטרם ניתנה החלטה סופית בבקשה, אך בשל כך שפורמלית טרם בוטל אישור המכר למשיבים 2, אולם עוכב המשך התשלומים ע"פ הסכם המכר - איננה עניין כה ברור וחד משמעי (נספח י"א לבקשה דנן). 27. גם בבחינת השיקול המשמעותי בעניין הסתמכות בעל הדין שכנגד על סופיות ההליך נראה כי הכף נוטה לטובת המבקשים, שכן ריבוי הבקשות מטעמם, לרבות הגשת התובענה לפסק דין הצהרתי, שולל כמעט לחלוטין ציפייה מצד המשיב לסופיות התדיינותו עמם בעניין ההחלטות נשוא הבר"ע, בדבר אישור המכר למשיבים 2. המשיב ידע כל העת על אי השלמתם עם ההחלטה בעניינם ועל ניסיונם לתקוף אותה בהליכים המשפטיים השונים בהם נקטו, ומכאן שעוצמת הפגיעה בציפיות המשיב לסיום ההתדיינות הינה פחותה באופן יחסי. 28. על עמימות תמונת המצב בכל הנוגע לעניינם של המבקשים תעיד גם העובדה שבחודש מרץ 2009, לאחר הדיון השני שהתקיים בהליך הבר"ע, וכמובן בטרם ניתנה החלטה בעניין הארכת המועד, הושג הסדר פשרה בכתב לפיו נאותו המשיבים 2 לרכוש את הבית כמכר תפוס בסכום ההצעה המקורית הנמוכה יותר שעמדה על הפרק בתחילת הדרך בפני ראש ההוצאה לפועל. אמנם, מדובר בהסדר שבוטל מאחר שלטענת המשיב לא היה על דעתו, ואף המשיבים 2, לימים, חזרו בהם מהסכמתם זו, אולם יש בכך כדי להמחיש במידת מה את אי הוודאות ואי הסופיות שנראה כי אפפה את המחלוקת נשוא הליך הבר"ע למן תחילת הדרך ועד שלביה המאוחרים והמתקדמים, ולמותר לציין כי לאור האמור מתחדד גם הצורך בבירור טענות המבקשים בבר"ע לגופן, חרף האיחור שבהגשת ההליך. 29. אף מטעם זה מוצא אני הצדקה, בנסיבות המיוחדות לענייננו, ליתן משקל לתפיסה הרואה בזכות הערעור זכות יסוד ולאפשר למבקשים להישמע בטענותיהם לגופן בפני ערכאת הערעור, ולא לחסום דרכם. זאת, הגם שבקשתם לרשות ערעור הוגשה ביום 26.8.08, באיחור של מעט למעלה מ- 20 ימים מן המועד שבו אליבא דידם נודע להם על ההחלטה השנייה של ראש ההוצל"פ - 30.7.08 (ע"א 3565/02 וידר דוד נ' קצין תגמולים, ). 30. לא למותר להדגיש, כי השיקול העיקרי בו מוצא אני "טעם מיוחד" להיעתר להארכת המועד המבוקשת הינו מהות ההליך. העובדה שמדובר בהליך מימוש משכנתא על בית מגוריהם של זוג קשישים, אשר מעבר לגילם המבוגר הינם מוגבלים גם מן הבחינה הפיזית והבריאותית, ודאי מהווה שיקול משמעותי לאפשר להם מיצוי זכותם לערער על החלטות שלטענתם היו שגויות במועד שבו הן ניתנו, מנימוקים המפורטים בבקשתם, ואשר השלכתן על חייהם וקורת הגג אשר לראשם הינה דרסטית. על הזהירות המתחייבת בכל הנוגע להליכי פינוי נכס המשמש כדירת מגורים, והמחייבת במידה רבה קיום דיון לגופן של הטענות ללא דחייתן על הסף מטעמים פרוצדוראליים ראו רע"א 1605/09 נעמי בינסקי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, 25.6.09 . 31. יפים לעניינו דבריה של כב' השופטת מ' נאור בהחלטתה ברע"א 4038/09 , שם דובר באיחור בן 13 ימים בהגשת הודעה לצד שלישי: "המשיבים הגישו את בקשתם להארכת המועד להגשת ההודעה לצד שלישי ללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה, בניגוד לקבוע בתקנה 241, ואף לא סיפקו טעם לאיחור, לא כל שכן טעם מיוחד, כנדרש בתקנה 528. בית המשפט המחוזי ראה לנכון לאפשר הגשת ההודעה לצד שלישי על אף הפגמים הללו. החלטתו זו אינה נטולת בסיס, שכן "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן" (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)). בנסיבות המתאימות, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה, כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ואינו פוגע בבעל הדין האחר (השוו: ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 19.2.2009)). מכל מקום, כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בדבר אופן ניהולו של ההליך, ובעניין שבפניי אין הצדקה לחריגה מכלל זה. (רע"א 4038/09 גיל ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' - מ.א.ר בע"מ, 19.7.09) (ההדגשה שלי- א.ז.). 32. סיכומו של דבר, הבקשה להארכת מועד מתקבלת. אין צו להוצאות. משכנתאמימוש משכנתאמקרקעין