קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכרז להסעת חיילים: מבוא 1. התובעת, נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ, הינה חברה העוסקת במתן שירותי הסעה ציבורית ונסיעות מיוחדות באוטובוסים (להלן: "התובעת"), והיא מהווה חלק מקבוצת חברות בתחום התחבורה הציבורית באוטובוסים בישראל, שנמצאת בבעלותה ובשליטתה של משפחת עפיפי מנצרת. התובעת הוקמה בשנת 2001 על מנת להתמודד במכרזים מטעם משרד התחבורה להפעלת קווי תחבורה ציבורית, וזאת במסגרת מדיניות הממשלה לפתיחת ענף התחבורה הציבורית באוטובוסים לתחרות (הפרטה). התובעת זכתה במכרז מס' 10/2000 (להלן: "המכרז") בזיכיון בלעדי להפעלת התחבורה הציבורית באוטובוסים בשני אזורים/אשכולות מהותיים: האחד, באזור צפת-נהריה והשני באזור חדרה-נתניה; בעקבות הזכיה במכרז, נחתם ביום 3.1.02 הסכם בין ממשלת ישראל ובין התובעת להפעלת התחבורה הציבורית בשני האשכולות הנ"ל. 2. הנתבעת הפורמלית, מדינת ישראל - משרד התחבורה (להלן: "משהת"ח"), הינה המשרד הממשלתי אשר פרסם וניהל את המכרז מטעם הממשלה ועמו חתמה התובעת על "ההסכם העיקרי" ביום 3.1.02 (להלן: "ההסכם העיקרי" או "הסכם ההפעלה"). הנתבעת, מדינת ישראל - משרד הבטחון (להלן: "משהב"ט") הינה המשרד הממשלתי עמו חתמה התובעת על הסכם הסעת חיילים מיום 3.1.02, לפיו, הסכימה התובעת להסיע חיילים בכל "קווי השירות", כהגדרתם בסעיף 1 לאותו הסכם, המופעלים על-ידי התובעת בשני האשכולות הנ"ל וזאת בהצגת תעודת חייל (להלן: "הסכם הסעת חיילים"); בגין הסכמת התובעת להסיע חיילים "חינם", התחייב משהב"ט לשלם תמורה לתובעת בהתאם למחירים שהתובעת הציעה בהצעתה למכרז. מטעם משהת"ח ומטעם משהב"ט הוגש כתב הגנה אחד בשם מדינת ישראל (להלן: "המדינה"). עובדות שאינן שנויות במחלוקת 3. חלק נכבד מן העובדות בתיק זה אינו שנוי במחלוקת; הכוונה לאותן עובדות העולות מתוך הנספחים שצורפו לכתבי הטענות ולתצהירים. ניתן לסדר את העובדות העיקריות בסדר כרונולוגי כדלקמן; 4. בחודש מרץ 2000 פרסמה הממשלה מכרז למתן רשיונות להפעלת קווי שירות בתחבורה הציבורית באוטובוסים ב- 4 אשכולות שונים של קווי תחבורה ציבוריים באזורים שונים בארץ, לרבות קווים באזור נהריה-צפת (להלן: "אשכול נהריה") ובאזור נתניה-חדרה (להלן: "אשכול נתניה"). 5. המכרז נערך בשני שלבים; בשלב הראשון (מרץ 2000) נבחרו המפעילים הכשירים להתמודד במכרז על הפעלת אשכולות התחבורה הציבורית שהוצעו במכרז. בשלב השני (ספטמבר 2000) נבחר המפעיל לכל אשכול [מכרז 10/2000 -שלב שני], אשר בגדרו זכתה התובעת במכרז להפעלת קווי התחבורה הציבורית באשכול נהריה ובאשכול נתניה. 6 . לצורכי המכרז בוצע סקר בין החודשים נובמבר 1999 למרץ 2000 בכל אשכולות התחבורה הציבורית שהוצעו במכרז, כסקר בסיס (להלן: "סקר הבסיס" או "סקר 99"), וזאת במטרה לאפשר למפעילים להיערך להגשת הצעתם במכרז ובמטרה להוות מסד לחישוב התמריצים, שיגיעו למפעילים הזוכים במכרז בשנת ההפעלה הראשונה, וכקביעת מינימום נוסעים שירידה מתחתיו לא תקנה תמריצים כלל, כאשר לאחר מכן יערך סקר דומה בתחילת כל שנת הפעלה, שעל-פיו יחושב גידול הנוסעים לעומת השנה הקודמת, ועל גידול זה יהיו זכאים המפעילים לתמריץ. כמו כן, אחת ממטרות הסקר היתה, ספירתם של אוכלוסיות נוסעים מיוחדות, שאין אפשרות לזהותם לפי דיווחי המפעילים, ועל כן ההתחשבנות לגביהם נעשית על-פי נתוני סקר, אם על-ידי משהת"ח ואם על-ידי גורם ממשלתי אחר כגון משהב"ט או המשרד לבטחון פנים. 7. בין משהת"ח ובין התובעת התנהלו מגעים בנוגע לביצוע סקר ספירת נוסעים, שצריך היה להתבצע בשנת 2002 לשם חישוב התמריץ המגיע לתובעת בשנה זו. במסגרת מגעים אלה, טענה התובעת, כי ישנה ירידה בכמות הנוסעים לעומת סקר הבסיס, לאור המצב הבטחוני ששרר בתחילת ההפעלה, ועליה במספר החיילים הנוסעים בקווים. בסופו של דבר, נחתמה בין התובעת ובין משהת"ח ביום 30.4.03 "תוספת להסכם מיום 3.1.02", שבמהותה נועדה לערוך שינוי בשיטת חישוב התמריץ הן לשנת 2002 - שנת ההפעלה הראשונה - והן משנת 2003 ואילך. במסגרת תוספת זו, הופחתו נתוני סקר הבסיס ב- 10% לצורך חישוב התמריץ לשנת 2002. כמו כן, נקבע, כי החל משנת 2003 חישוב התמריצים יעשה בהתאם לדיווחי התובעת על פדיון ממכירת כרטיסים ולא על סמך סקרי נסיעות נוסעים. בנוסף, ובהתאם למוסכם בתוספת זו, הזמין משהת"ח מחברת תסקיר, שביצעה את סקר הבסיס, סקר לספירת הנוסעים, לרבות חיילים. אכן, הסקר נערך בחודשים מרץ 2003 עד מאי 2003 באותה מתודולוגיה שבה בוצע סקר הבסיס (להלן: "הסקר המעודכן" או "סקר 2003"). 8. תוצאות הסקר המעודכן התקבלו בחודש יוני 2003 והצביעו, בין היתר, על גידול משמעותי במספר החיילים הנוסעים בקווי התובעת לעומת סקר הבסיס, כמפורט בלוח 2.4 שבעמ' 9 לסקר 2003 (נספח ה' לכתב התביעה המתוקן). טענות התובעת 9. לטענת התובעת, בשלהי שנת 2001 תחילת 2002, הוחלט בממשלה ובמשה"ב, לנוכח המצב הבטחוני והסכנה לשלום החיילים, לפטור ולשחרר לחלוטין את החיילים הנוסעים בתחבורה ציבורית (להלן: "תח"צ") מתשלום כלשהו ולאפשר להם נסיעות חינם, ומאידך נאסר על החיילים לנסוע בטרמפים; בכך נוצר, כך לטענת התובעת, מצב שלא תאם את המכרז, ואשר הביא לשינוי דרסטי ועליה של עשרות אחוזים בשיעור המשתמשים מקרב החיילים בתח"צ באוטובוסים, מה שהפך את נתוני סקר הבסיס, בין השאר, לבלתי רלוונטיים לחלוטין, ונמוכים בהרבה מן המצב בפועל למן תחילת פעילות התובעת בשני האשכולות הנ"ל. התובעת מוסיפה וטוענת, כי כבר בהערותיה לנוסח ההסכם שהוגש לחתימתה על ידי משהת"ח, היא הסתייגה מנתוני סקר הבסיס משנת 99, שהופיעו בהסכם ובמכרז ואשר לא תאמו ולא שיקפו את המציאות האמיתית ערב ההפעלה (ראשית שנת 2002), ולפיכך דרשה התובעת לקיים סקר חדש ומעודכן סמוך למועד ההפעלה כבר בחודשים פברואר-מרץ 2002, שישקף נכונה את כמות הנוסעים לרבות חיילים, כפי שתיספר בסקר זה ותהווה הבסיס לחישוב מספר הנוסעים. היות ומועד תחילת ההפעלה 31.12.01 מימש ובא, ומשלא נערך משהת"ח כנדרש עם מערכת ההסכמים המתחייבים מן המכרז, לא היה סיפק בידי הצדדים להסכם העיקרי, היינו משהת"ח והתובעת, לקיים סקר בסיס עדכני, יחד עם זאת, היה מוסכם וברור, כי סקר הבסיס שנערך בתחילת שנת 2000, לא שיקף את המציאות, שהתהוותה במועד תחילת ההפעלה, ואשר לא נצפתה על ידי הצדדים למכרז. לטענת התובעת, בנסיבות אלה, הוסכם לתקן את סעיף 11 שבנספח ד' להסכם העיקרי, כך שבמקום החודשים 9/02 - 10/02 שנקבעו במקור כחודשים שבהם יערוך משהת"ח סקר ראשון, הוקדם מועד זה לחודשי ההפעלה הראשונים, כאשר הוסכם בין הצדדים, כי סקר ראשון זה יהווה הלכה למעשה את "סקר הבסיס" המעודכן. 10. במקביל, לאחר מו"מ קצר ובלתי מאוזן, כך לטענת התובעת, נדרשה האחרונה לחתום גם עם משהב"ט על הסדר כספי לגבי נסיעות חיילים (הסכם הסעת החיילים - נספח ג' לכתב התביעה המתוקן) וזאת ביום 3.1.02, אותו מועד בו נחתם ההסכם העיקרי עם משהת"ח. לשיטת התובעת, הסכם הסעת חיילים עם הממשלה נסמך על ההסכם העיקרי, שבין התובעת לממשלה על נספחיו, לפיכך, כל שינוי ו/או תיקון בהסכם העיקרי ממילא מתקן וחל על ההסדר שבין התובעת ומשהב"ט. התובעת מוסיפה וטוענת, כי במסגרת אותו מו"מ היא הסכימה ליתן למשהב"ט הנחה של 10% מסכום הפיצוי (התמורה) המגיע לה לפי הוראות המכרז. 11. בסמוך לאחר תחילת הפעלת קווי השירות, פנתה התובעת אל משרדי התחבורה והאוצר ובקשה לקיים את ההבנות וההסכמות שסוכמו ערב חתימת ההסכם העיקרי, לפיהן, יערך בחודשי ההפעלה הראשונים של שנת 2002 סקר הבסיס, שיקבע את ספירות הנוסעים, לרבות החיילים. במקביל דרשה התובעת מנציגי משהב"ט, לבצע סקר בסיס מעודכן, שיאמת ויעדכן את מספר החיילים הנכון בקווי התובעת נוכח השינויים שחלו. בישיבה משותפת שהתקיימה ביום 18.4.02, בלשכתו של מר יהודה אלבז (להלן: "מר אלבז"), מנהל אגף בכיר לתחבורה ציבורית במשהת"ח ומרכז הטיפול בכל נושא המכרז, בנוכחות נציגי משהב"ט והתובעת, סיכם מר אלבז על דעת משהב"ט, "כי ביצוע סקר ספירות הנוסעים יערך על ידי משרד התחבורה בכל ההקדם האפשרי", והתחייב ליתן הנחיות מתאימות לביצועו המוקדם. לטענת התובעת, משהב"ט התחייב לפעול על-פי תוצאות הסקר שיבוצע על ידי משהת"ח ולשלם את המגיע לתובעת בגין נסיעות חיילים וכוחות הבטחון למן תחילת הפעלת קווי השירות על-ידי התובעת. 12. משלא חלה התקדמות בהכנת סקר הנוסעים המעודכן, פנה ב"כ התובעת דאז, עו"ד יוסף גילאור (להלן: "עו"ד גילאור"), באמצעות מכתביו מיום 17.7.02 ומיום ביום 23.9.02, למר אלבז עם העתק למשהב"ט, במסגרתם חזר מפורשות על סיכום הדברים עם משרדי התחבורה והבטחון ודרש עריכתו המיידית של הסקר. בישיבה משותפת נוספת מיום 10.11.02 במשהת"ח, הוסכם, בין היתר: "כי סקר בגין שנת 2002 באשכולות הרלבנטיים יתואם בהקדם על ידי חברת תסקיר, בראשותו ובאחריותו של מר יצחק דיציאן, שיתייחס בין היתר גם לנסיעות חיילים הנוסעים ללא תשלום וכן לחיילי מילואים...". 13. בישיבה מיום 3.7.03, בה נכחו נציגי התובעת ונציגי משהב"ט, הופתעה התובעת מטענת משהב"ט, לפיה, הסקר המעודכן עדיין לא הועבר לידיעתם על-ידי משהת"ח, ולפיכך, אינם יכולים להתייחס לדרישת התובעת, אם כי, לא העלו נציגי משהב"ט כל טענה בענין עצם מחויבותם לשלם לתובעת את המגיע לה על-פי תוצאות הסקר המעודכן. משכך, פנה עו"ד גילאור באמצעות מכתבו מיום 3.7.03 אל מר איכלברג, ממנהלת התחבורה הציבורית, ובקשו לדאוג לכך, כי העתק הסקר המעודכן יועבר בהקדם למר דב קדם ממשהב"ט. לטענת התובעת, רק בשיחה מיום 26.8.03 נטען לראשונה ע"י גב' אורלי רכטמן ממשהב"ט (להלן: "גב' רכטמן"), כי העדכון יבוצע רק ממועד הסקר ולא רטרואקטיבית, כפי שסוכם קודם לכן. ביום 27.8.03 ובעקבות פנייתו של עו"ד גילאור, העבירה גב' מרים מיכאלי, ראש תחום בקרה חשבונאית במשהת"ח, את תוצאות הסקר המעודכן למשהב"ט, ובו ציינה, כי "הסקר האמור נערך לצורכי ביצוע התחשבנות עם החברה כתוצאה מגידול בכמות הנוסעים הכוללת. כמו-כן התבקשה חברת תסקיר לאמוד בנוסף את כמות החיילים והתפלגותם וזאת במתודולוגיה זהה לסקר הבסיס". 14. מאז הועברו למשהב"ט נתוני הסקר המעודכן, מוסיפה התובעת וטוענת, התעלמו נציגי משהב"ט ולא הגיבו לפניות התובעת לביצוע ההתחשבנות המוסכמת על הצדדים. במענה לדרישת התובעת מיום 8.4.04 לתשלום נסיעות החיילים, התקבלה תגובתו של משהב"ט באמצעות מכתבה של גב' רכטמן מיום 13.4.04, ובו לראשונה התכחש משהב"ט לעצם מחויבותו לפעול ולהתחשבן עם התובעת עפ"י תוצאות הסקר המעודכן, והודיעה, כי אין בדעתו של משהב"ט "לשנות או לבצע ספירה בשלב זה". התובעת ממשיכה וטוענת, כי לאחר מכן, התעלמו נציגי משהב"ט מפניותיה ובחרו שלא להגיע לישיבה משותפת שהתקיימה בנוכחות נציגי התובעת ומר שקד ממנהלת התחבורה הציבורית של משהת"ח, ורק ביום 8.6.04 נתקיימה פגישה בין נציגי משהב"ט לבין התובעת, שבסופה סוכם, כי הסקר המעודכן יועבר לבדיקת משהב"ט, שתארך כשבוע ימים, על מנת לאמת את הנתונים הכלולים בו, ולאחר מכן יודיע משהב"ט לתובעת את עמדתו. חרף פניות שונות מטעם התובעת, לא נאות משהב"ט לתת את עמדתו הסופית, עד שביום 18.7.04 דחה משהב"ט את דרישות וטענות התובעת, באמצעות מכתבה של עו"ד ליאורה צברי. 15. למען השלמת התמונה, טוענת התובעת, כי במכתבה מיום 15.12.04 הודיעה על הסכמתה, מבלי לפגוע בתביעתה לגבי העבר, לעריכת סקר חיילים בראשית שנת 2005, שיתייחס לנסיעות החיילים משנת 2005 ואילך. משהב"ט הודיע באמצעות מכתבה של עו"ד צברי מיום 13.1.05 על נכונותו לכך, כי תוצאות הסקר החדש שיערך יחולו החל מיום 1.1.05. לטענת התובעת, בכך נתחמה עילת התביעה נשוא תובענה זו החל מתחילת ההפעלה 1.1.02 ועד ליום 31.12.04. 16. לטענת התובעת, על משהב"ט לשלם לתובעת את ההפרש בין הסכומים ששולמו לה בפועל לבין הסכומים שאמורים היו להשתלם לה, לפי נתוני הסקר המעודכן, על-פי התחשיב המפורט בכתב התביעה, סכום המגיע כדי סך 6,823,100 ₪ (נומינאלי). 17. לטענת התובעת, על משהב"ט לשלם לה את הסכום הנ"ל בתוספת ריבית פיגורים המשולמת על-ידי החשב הכללי, בהתאם להוראות סעיף 6(ב) להסכם הסעת חיילים. 18. לטענת התובעת, משהב"ט מחויב בתשלום סכום התביעה מכוח דיני חוזים, משנשתכלל, כך לטענתה, הסכם מחייב בינה ובין משהב"ט בנוגע לתוצאות הסקר המעודכן, או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט או מכוח חובת ההגינות המוגברת וחובות אחרות מתחום המשפט המינהלי, המוטלות על משהב"ט. טענות ההגנה 19. המדינה טענה בכתב הגנתה, כי התובעת הינה אחת מתוך קבוצת חברות שעיסוקן הוא הפעלת שירותי תחבורה ציבורית, כאשר בקבוצה ישנן גם חברות הפועלות באזור נצרת ואף מפעילות יחד עם אגד קווי תחבורה ציבורית בקו נצרת חיפה: חברת נסיעות ותיירות נצרת וחברת שירותי אוטובוסים מאוחדים; הנתבעת כינתה אותן בכתב הגנתה "החברות הנצרתיות". לטענת המדינה, נציגי החברות הנצרתיות, וביניהם מר אחמד עפיפי ועו"ד גילאור, הם גם נציגי התובעת. 20. לטענת המדינה, סמוך לחתימת הסכם הסעת חיילים, פנו החברות הנצרתיות למשהב"ט וביקשו להגיע להסדר כספי שיאפשר נסיעת חיילים חינם בקווי השירות שלהן. המדינה ממשיכה וטוענת, כי בתיווך משהת"ח, הגיעו משהב"ט והחברות הנצרתיות להסדר כספי, לפיו, חיילים ייסעו חינם בקווי התחבורה הציבורית המופעלים ע"י החברות הנצרתיות, והיות וחיילים נוסעים ללא אמצעי כרטוס (אוטומטי או אחר) היה צורך בביצוע סקר נסיעות חיילים בקווי התחבורה הציבורית של החברות הנצרתיות, שנתוניו יהוו בסיס לתשלום בהסדר הכספי בין החברות הנצרתיות ומשהב"ט. לפיכך, כך לטענת המדינה, בישיבה מיום 18.4.02 בראשותו של מר אלבז, סוכם בין נציגי משהב"ט ובין החברות הנצרתיות, כי יערך סקר ספירת נסיעות חיילים בהזמנת ובמימון משהת"ח. 21. באשר למגעים בין משהב"ט ובין התובעת בעניין הסקר המעודכן, טוענת המדינה, כי החל מחודש יולי 2002, שלח עו"ד גילאור מכתבים למר אלבז, שהעתקיהם הועברו למר דב קדם ממשהב"ט (להן: "מר קדם"), ובהם הועלתה הטענה, כי הוסכם עם נציגי משהב"ט כי הסקר המעודכן יהווה סקר בסיס חדש לגבי נסיעות החיילים. לטענת המדינה, בשל מחדלו של משהב"ט, אשר נבע מבעיות ניהול פנימיות, המכתבים ששלח עו"ד גילאור עובר לסקר המעודכן, לא טופלו ולא נענו. המדינה מאשרת, כי לאחר ביצועו של הסקר המעודכן, פנתה התובעת וביקשה, כי משהב"ט ישלם לה על-פי תוצאותיו של סקר זה. המדינה הדגישה, כי תמיד הובהר לתובעת, כי עמדתה אינה מקובלת על משהב"ט וכי ההסכמות לביצוע סקר נסיעות חיילים היו לגבי החברות הנצרתיות בלבד, ולא דובר על סקר בקווי התחבורה הציבורית המופעלים על-ידי התובעת. המדינה הפנתה לנספח ז' לכתב התביעה המתוקן, מכתבה של גב' רכטמן מיום 13.4.04, ובו ציינה בסעיף 3, כי "לגבי סעיף 2 במכתבך סוכם שיעשו סקרים בחברות 'שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת', ו'נסיעות ותיירות נצרת' אותן אתה מייצג ולא בנתיב אקספרס אבקש את דיוקך". המדינה הפנתה גם לסיכום הישיבה מיום 18.4.02 (נספח ב' לכתב ההגנה), לפיו, הישיבה לא נגעה לתובעת אלא לחברות הנצרתיות (להלן: "הישיבה מיום 18.4.02"). 22. בנוגע להסכמת משהב"ט לערוך סקר החל מיום 1.1.05, טוענת המדינה, כי בסופם של המגעים, הציע משהב"ט הצעת פשרה לפתרון המחלוקות עם התובעת הן לעבר ואף לעתיד, אולם, התובעת לא קיבלה את ההצעה כהצעה כוללת אלא כהסדר לגבי שנת 2005 בלבד ועל כן הוגשה תביעה זו עד לסוף שנת 2004. המדינה מוסיפה וטוענת, כי משהב"ט הסכים כי תוצאות הסקר יחולו החל מיום 1.1.05, ולא במועד אחר מאוחר לסקר, וזאת מתוך התחשבות בטענות התובעת בנוגע לסקר 2003 ולאור העובדה שסקר 2003 מראה על גידול בנסיעות חיילים בקווי התחבורה הציבורית המופעלים על-ידי התובעת. 23. באשר לסקר המעודכן, טוענת המדינה, כי אין בתוצאות סקר זה כדי לחייב את משהב"ט, וכי בהתאם לסעיפים 7(א) ו- 9(ז) להסכם הסעת חיילים, אישור משהב"ט צריך להינתן בכתב. לשיטת המדינה, משהת"ח לא התיימר מעולם לפעול בשם משהב"ט, כך שהסכם ההפעלה והתוספת בעניין שינוי חישוב התמריץ אינם נוגעים כלל לנסיעות חיילים. בשל כל אלה, טוענת המדינה, כי אין התובעת זכאית לסעד המבוקש על ידה, משלא נערך סקר ספירת חיילים כאמור בהסכם הסעת חיילים, ומספר נסיעות החיילים על פי סעיף 5(ג) להסכם זה הינו מספר נסיעות החיילים המפורט בנספח א' להסכם, המבוסס על נתוני סקר הבסיס. 24. בתגובה לטענותיה של התובעת במישור המינהלי, טענה המדינה, כי אכן המדינה ורשויותיה הינן רשויות ציבוריות, שלהן חובות אמון ותום לב מוגברות הנובעות מעצם מהותן כנאמנות הציבור, אולם, יחד עם חובות אלו עומדות לנתבעת חובות נוספות כנאמן הציבור, בין היתר, בשמירה על כך, שכספי תקציב המדינה יוצאו כדין, ועל פי חיוב כדין של הגורמים המוסמכים לחייב את תקציב המדינה בנסיבות העניין. בעניינו, כך טוענת המדינה, חובת תום הלב וחובות האמון של משהב"ט הצדיקו שקילה של העובדות העולות מסקר 2003, ובעקבות כך, הסכים משהב"ט לעריכתו של סקר נסיעות חיילים, כפי שנעשה במהלך שנת 2005. ראיות הצדדים 25. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית; מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר אחמד תופיק עפיפי, המכהן, בין היתר, כיו"ר דירקטוריון התובעת, של עו"ד גילאור, יועצה המשפטי של התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, ושל מר וליד מוסלמאני, המכהן, כסמנכ"ל הכספים של התובעת. מטעם המדינה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר אלבז, המשמש כמנהל אגף בכיר לתחבורה ציבורית במשהת"ח, של גב' רכטמן, המשמשת כיום כראש תחום היסעים באגף אמו"ן במשהב"ט, ושל מר קדם, אשר בחלק מהתקופה הרלוונטית לתביעה, שימש כסגן בכיר לראש אגף אמו"ן וראש החטיבה לתובלה במשהב"ט. במסגרת פרשת התביעה העידו ה"ה אחמד עפיפי, וליד מוסלמאני ועו"ד גילאור. במסגרת פרשת ההגנה העידו ה"ה אלבז, קדם וגב' רכטמן. פרוטוקול שמיעת פרשת ההגנה, שהתקיימה ביום 15.7.07, הוקלט ותומלל ויקרא להלן: "התמליל". בתום הבאת הראיות, הגישו הצדדים, כפי בקשתם, את סיכומיהם בכתב. פרשת התביעה 26. עד תביעה 1, מר אחמד עפיפי (להלן: "מר עפיפי"), יו"ר דירקטוריון התובעת, חזר ופירט בתצהירו את השתלשלות העניינים כמפורט בכתב התביעה. מר עפיפי הדגיש בתצהירו, כי הישיבה מיום 18.4.02, התייחסה גם לחברות הנצרתיות וגם לתובעת. 27. מר עפיפי ציין בתצהירו, כי במהלך המו"מ לחתימת הסכם ההפעלה, הסתייגה התובעת מנתוני סקר הבסיס שהופיעו בהסכם ובמכרז, ואשר לא תאמו ולא שיקפו את המציאות האמיתית ערב ההפעלה (ראשית שנת 2002) והתעלמו משינוי בלתי צפוי בנסיבות - פרוץ "האינתיפאדה" השניה באוקטובר 2000, לאחר עריכת סקר הבסיס, לרבות, פיגועי תופת באוטובוסים, דבר שהביא לירידה משמעותית בכמות הנוסעים האזרחיים, ובמקביל לגידול משמעותי בכמות החיילים המשתמשים בתח"צ, שנבע מהחלטות משהב"ט בדבר הסעת החיילים חינם; בהמשך, הצהיר מר עפיפי, כי בשלב זה, התובעת לא ידעה על החלטת משהב"ט לאסור על חיילים לנסוע בטרמפים. הוסיף מר עפיפי והצהיר, כי חרף עובדות אלו, נדרשה התובעת, תחת לוח הזמנים הקצר שנוצר שלא בעטייה, ולאחר מו"מ קצר ובלתי מאוזן, לחתום על הסכם הסעת חיילים, כאשר כל שינוי או תיקון בהסכם העיקרי, כך הסבירו לו וכך הבין, מתקן וחל על ההסדר שבין התובעת ובין משהב"ט. בנוגע לחוסר האיזון בניהול המו"מ מול משהב"ט, השיב מר עפיפי בחקירתו הנגדית, כי: "הועברו טיוטות קשוחות. מו"מ מסחרי נעשה מול אנשים שיש להם כוחות שונים. לנו אמרו או שתחתום על זה או שלא יהא הסכם. למרות שניסינו בכל הדרכים לשנות את ההסכם. מול משרד הבטחון לא היה מו"מ בעוד שמול משהת"ח נוהל מו"מ ולא חתמנו אלא לאחר שהובטח לנו שיערך סקר שיחליף את סקר הבסיס" (שורות 18-15 עמ' 14 לפרוט'). עוד הצהיר מר עפיפי, כי כבר בהתחלה פנו למר אלבז, אותו הם מכירים שנים רבות, וביקשו את התערבותו, והאחרון הציע להם לחתום על הסכם הסעת חיילים, מבלי לערוך סקר מעודכן, והוא ידאג לרכך אנשי משהב"ט שיסכימו לעדכון סקר הבסיס; ואכן בישיבה מיום 18.4.02, דאג מר אלבז להביא את נציגי משהב"ט לישיבה, שבמסגרתה סוכם על עריכת סקר חדש ועדכני, שיהווה את סקר הבסיס. 28. בנוסף, עולה מתצהירו של מר עפיפי, כי לא פעם היתה התובעת במצב בו אוטובוסים שמלכתחילה יועדו להסעת הציבור הרחב, התמלאו בחיילים, דבר שאילץ את התובעת מחד, לתגבר את כמות ותדירות האוטובוסים, ומאידך, להתמודד עם תלונות של נוסעים "אזרחיים" שנותרו ללא מקום (אף לא מקום עמידה) באוטובוסים, ובעיקר אמורים הדברים ביחס לימי ראשון בבוקר וחמישי אחה"צ. 29. בנוגע לנספח ב' לכתב ההגנה, "סיכום דיון מיום 18.4.02", שנערך ביום 22.4.02, נשאל מר עפיפי, מדוע לא העלה את ההסכמה על הכתב ומדוע לא דרש את אישור משהב"ט; מר עפיפי השיב, כי: "בדיעבד, יכול להיות שהייתי צריך לעשות את זה, אבל אני לתומי הייתי מאד שמח שהוא הסכים ושיש סוף סוף סקר שהולכים לבצע" (שורות 14-13 עמ' 15 לפרוטוקול). מר עפיפי הדגיש, כי הוא סמך על הבטחותיו של מר אלבז, "ובגלל הבטחתו אני הייתי מוכן לחתום על ההסכם גם עם משהת"ח וגם עם משרד הבטחון" (שורות 28-27 עמ' 15 לפרוט'). 30. עד תביעה 2, מר וליד מוסלמאני (להלן: "מר מוסלמאני"), כלכלן בהשכלתו ומוסמך במנהל עסקים, התייחס בתצהירו לסקר פנימי שערכה התובעת בחודשים מאי-יוני 2002 ולסקר פנימי נוסף מחודש נובמבר 2002, אשר הצביעו על גידול משמעותי במספר החיילים. בנוסף, התייחס מר מוסלמאני בתצהירו לתחשיב הסכום הנתבע והצהיר, כי מדובר בתחשיב נכון ומדויק, כאשר הסכומים המצוינים בטור של "סכום יומי לפי סקר מעודכן" הינו לאחר ניכוי של 10% הנחה, כפי המוסכם עם משהב"ט. 31. עד תביעה 3, עו"ד גילאור הצהיר, כי הוא משמש מזה למעלה משלושים שנה כיועצה המשפטי של קבוצת עפיפי, ומאז היווסדה הנו משמש כיועצה המשפטי של התובעת. בנוגע לישיבה מיום 18.4.02, הצהיר עו"ד גילאור, כי בעניינה של התובעת, סיכם מר אלבז על דעת משהב"ט, כי סקר ספירות הנוסעים יערך על ידי משהת"ח בהקדם האפשרי. עוד הצהיר, כי מר קדם ממשהב"ט, התחייב מצדו לפעול ולשלם על-פי תוצאות הסקר המעודכן, שיבוצע על-ידי משהת"ח, ואשר ישמש גם כסקר הבסיס לענין ההתחשבנות בין משהב"ט ובין התובעת. עו"ד גילאור הצהיר בהמשך, כי זכור לו שבאותה ישיבה עלה נושא מימון הסקר, והוא הציע, שכדי לזרז קיומו של הסקר, תממן התובעת את עריכתו על מנת לגשת מידית לביצועו, אולם, מר אלבז התנגד להצעה, בציינו, כי ממלא עריכת הסקר מתוקצבת אצלו לצורך עניין התמריצים של התובעת וכי ניתן בכך לחסוך עלויות הכרוכות בעריכת סקר נוסף. 32. באשר לעיכובים מצד משהת"ח בביצוע הסקר המעודכן ואישרור משהת"ח ומשהב"ט ביחס לסיכום הדברים מיום 18.4.02, הצהיר עו"ד גילאור אודות הפעולות שעשה, ככל שעבר הזמן ולא חלה כל תזוזה מצד משהת"ח בביצוע מחויבותו להזמין סקר נוסעים. בנוסף, הוא הצהיר ארוכות אודות ההתכתבויות, השיחות והפגישות שהיו עם נציגי משהת"ח ומשהב"ט לפני ואחרי קבלת הסקר המעודכן. כמו כן, הצהיר עו"ד גילאור אודות ניסיונותיה של התובעת להימנע מהגשת התביעה. 33. במסגרת חקירתו הנגדית, מסר עו"ד גילאור, כי הוא לא היה מוכן שמרשתו, התובעת, תחתום על ההסכמים כפי שהם, לאור השינוי במצב בשטח, וציין זאת בהערה לטיוטה, אך הופעל עליו לחץ מנציגי המדינה לחתום תוך אבטחה שיבוצע סקר חדש בהקדם, אשר יוחל מיום ההפעלה (עמ' 27-26 לפרוט'). עו"ד גילאור הדגיש בחקירתו הנגדית, כי כל המטרה של הסכם הסעת החיילים עם משהב"ט היתה הסדר כספי, וכי הסכם זה "נובע ויונק מהסכם ההפעלה" (שורות 20-18 עמ' 28 לפרוט'). 34. באשר לסיכום הישיבה מיום 18.4.02, שצורף לתצהירו של אלבז, מסר עו"ד גילאור, כי הוא לא קיבל סיכום זה בזמנו וראה אותו משצורף לתצהירו של מר אלבז. עו"ד גילאור הוסיף, כי סיכום זה אינו משקף את כל הדיון שהיה ולא את כל הנושאים שהועלו בישיבה, אשר קיבלו ביטוי במכתבו מיום 17.7.02 (שורות 29-17 עמ' 29 לפרוט'). בהמשך, מסר עו"ד גילאור, כי גם בלי ההסכמות שהושגו בישיבה מיום 18.4.02, היה ברור כי סקר הבסיס יתוקן על-פי ממצאי סקר בסיס חדש, שיבוצע על ידי משהת"ח בכל ההקדם, ושתוצאותיו תחולנה גם על משהב"ט למן תחילת ההפעלה. תיקון בהסכם ההפעלה משליך מיד, כך לשיטתו של עו"ד גילאור, גם על סקר הבסיס של משהב"ט (שורות 23-18 עמ' 30 לפרוט'). פרשת ההגנה 35. עד הגנה מס' 1, מר יהודה אלבז, סקר בתצהירו עובדות שונות הנוגעות למכרז, לסקר הבסיס ולהסכמים שנחתמו בין התובעת ובין משהת"ח. לאחר החתימה על הסכם ההפעלה, ובעקבות מו"מ בין משהת"ח ובין התובעת, הגיעו הצדדים להסכמות, שבאו לידי ביטוי בתוספת מיום 30.4.03, שבמהותה נועדה לשנות את שיטת חישוב התמריץ. 36. בהתאם להסכם ההפעלה, וכפי ששונה מאוחר יותר בתוספת כאמור, הזמין משהת"ח מחברת תסקיר, שביצעה את סקר הבסיס, סקר נסיעות נוסעים, לרבות אוכלוסיות שאינן רוכשות כרטיסים, הכוללות חיילים, שוטרים, שירות לאומי וכיו"ב. הסקר, כך להצהרתו של מר אלבז, נעשה בחודשים מרץ 2003 עד מאי 2003 באותה מתודולוגיה, בה בוצע סקר הבסיס. על-פי הצהרתו של מר אלבז, סקר 2003 נערך לצורך חישוב התמריץ המגיע לתובעת, ונתוניו של סקר זה הועברו למשהב"ט על-ידי משהת"ח בעקבות פנית התובעת בחודש אוגוסט 2003. 37. מר אלבז הוסיף והצהיר, כי החברות הנצרתיות השייכות לקבוצת עפיפי, פנו אליו על מנת לסייע להן במגעים עם משהב"ט, במטרה להגיע להסדר כספי שיאפשר נסיעת חיילים בחינם בקווי התח"צ המופעלים על-ידיהן באיזור נצרת ובקו נצרת-חיפה. להצהרתו, הישיבה מיום 18.4.02 כונסה לעניין זה בלבד, וכך גם סוכמו הדברים, כמפורט בסיכום הדיון מיום 22.4.02, שצורף לתצהירו כנספח א'. 38. בנוגע להתכתבויות בין עו"ד גילאור ובינו באשר לסקר 2003, הצהיר מר אלבז, כי הוא התייחס לדברים הנוגעים למשהת"ח, שהם בתחום אחריותו וסמכותו, וכי אינו מוסמך להשיב בשם משהב"ט ולא התיימר לעשות כן. בהמשך הצהיר מר אלבז, כי במענה למכתבו של עו"ד גילאור מיום 17.7.02, הוא השיב באמצעות מכתבו מיום 18.8.02, בציינו, כי במסגרת סקר 2003 ישולב אומדן כמות חיילים כחלק מהנוסעים ללא תשלום בקווי התח"צ, וזאת לבקשת התובעת ומאחר והדבר לא היה כרוך בעלות נוספת. 39. במסגרת חקירתו הנגדית, נשאל מר אלבז לגבי היתכנות שינוי במצב בפועל בכמות הנוסעים לעומת המצב שנסקר בסקר הבסיס, והשיב, כי אמנם היה צפוי, שבעקבות החלטת הממשלה, להתיר לחיילים נסיעה חינם בתח"צ, יהיה גידול בהרגלי הנסיעה של החיילים, אולם, הודה, כי הדבר לא נלקח בחשבון בהוראות המכרז (עמ' 9-8 לתמליל). מר אלבז נשאל, מהו נתון הבסיס לפיו תבחן השאלה, אם היה גידול אם לאו, והשיב "על הסקר שייערך במהלך חודשי ההפעלה הראשונים, זה מה שכתוב", היינו, כפי שהבהיר בהמשך, הסקר שייערך בחודשי ההפעלה הראשונים אמור להיות סקר הבסיס, אך ציין, שזה לצורכי חישוב התמריצים (עמ' 16 לתמליל). 40. בנוגע לישיבה מיום 18.4.02, אישר מר אלבז, שהוא היה "השושבין" המרכזי והמתווך של אותה פגישה (עמ' 37 לתמליל), ומסר, בין היתר, כי הוא לא היה חלק מההתקשרות של התובעת ומשהב"ט. לפי עדותו של מר אלבז, הפגישה המשותפת עם משהב"ט ומר עפיפי, כנציג החברות הנצרתיות, היתה בשל כך, שמשהב"ט לא יכל לחתום הסכם מולן כל עוד לא קיבל את ההסכמה של משהת"ח לקזז תשלומים אלה מאגד, ומשכך תפקידו היה כמתווך בלבד (עמ' 50 לתמליל). עוד הוברר בעדותו של מר אלבז, כי סיכום הישיבה מיום 18.4.02, שנערך על ידי גב' מרים מיכאלי ממשהת"ח, לא הומצא בזמנו לתובעת (עמ' 52-53 לתמליל). 41. עד הגנה מס' 2 מר קדם, הצהיר, כי הסכם הסעת חיילים היה בין ההסדרים הכספיים הראשונים, שהסדירו נסיעת חיילים חינם בתח"צ, שאינם דן ואגד. בעקבות הרפורמה בתח"צ, שביצע משהת"ח ויישום החלטת הממשלה, כי גם חיילים כמו חיילות ייסעו בחינם בתח"צ, כל האחריות לתשלום עבור חיילים וחיילות הועברה למשהב"ט. להצהרתו, כחלק מהאחריות שהוטלה על משהב"ט, היה צורך להקפיד, בין היתר, על שמירה על העקרונות שנקבעו במסגרת המכרז - תשלום בהתאם לסקר הבסיס שבוצע על-ידי משהת"ח לצורכי המכרז ושינוי תשלום על-פי סקרי נסיעות חיילים שיבוצעו בעתיד מעת לעת בהתאם לתיאום עם משהב"ט ולפי מתודה המתאימה למשהב"ט ולצורכי ההתקשרות עמו בלבד. עוד הצהיר מר קדם, כי בשנה הראשונה של ההסכם (2002) - התשלום אינו משתנה ונשמרת המסגרת התקציבית הקיימת. החל מהשנה השניה, תהיה אפשרות לבצע סקר ספירת חיילים, אך בתיאום בין הצדדים וחתימת הסכם רלוונטי. מר קדם הוסיף והתייחס למגעים שהיו בין משהב"ט ובין חברות אחרות בקבוצה לה שייכת התובעת, אשר פנו למשהב"ט סמוך לחתימת הסכם הסעת חיילים וביקשו להגיע להסדר כספי, שיאפשר נסיעת חיילים חינם בקווי השירות המופעלים על-ידי החברות הנצרתיות, כפי שנהוג באגד. לפי הצהרתו, העקרונות לאופן ההגעה להסדר כאמור נקבעו בישיבה מיום 18.4.02. עוד הצהיר מר קדם, כי בכל מגעיו עם התובעת ונציגיה, לא הסכים מעולם בשם משהב"ט, כי נתוניו של סקר כלשהו שיבוצע על-ידי משהת"ח באשכולות המופעלים על-ידי התובעת, יחייבו את משהב"ט. 42. בחקירתו הנגדית נשאל מר קדם אודות פעולותיו לאחר קבלת מכתבו של עו"ד גילאור מיום 17.7.02, אשר התייחס להסכמות שעלו, לפי גרסת התובעת, בישיבה מיום 18.4.02, ולפיהן, יבוצע סקר על ידי משהת"ח, שתוצאותיו יחולו גם על ההסכם עם משהב"ט; מר קדם ענה, כי הוא אמנם לא הוציא מכתב מטעמו לתובעת או לעו"ד גילאור, אם כי, היו לו שיחות עם מר אלבז בהן אמר מפורשות, שמהב"ט לא הסכים מעולם לביצוע סקר חדש ומבחינתו הנושא סגור. 43. מתצהירה של עדת הגנה מס' 3 גב' רכטמן, עולה גרסה זהה לגרסתו של מר קדם. גב' רכטמן הצהירה, כי לאחר ביצוע סקר 2003, ביקשה התובעת, כי משהב"ט ישלם לה על-פי תוצאות הסקר. להצהרתה, נערכו פגישות, נשלחו מכתבים ואף נוהלו שיחות טלפוניות רבות בינה ובין עו"ד גילאור, בהם הובהר על ידי נציגי משהב"ט, לרבות על-ידה, כי עמדת התובעת אינה מקובלת על משהב"ט וכי ההסכמות לביצוע סקר נסיעות חיילים היו לגבי החברות הנצרתיות בלבד, ולא דובר על סקר בקווי התח"צ המופעלים על-ידי התובעת. עוד הצהירה גב' רכטמן, כי משהגיעו המגעים עם התובעת למבוי סתום, הוחלט במשהב"ט להעביר את העניין לבחינתה של הלשכה המשפטית במשהב"ט, והמענה למכתבי התובעת ניתן על-ידי עו"ד ליאורה צברי. באשר להסכמת משהב"ט לביצוע סקר בשנת 2005, הצהירה גב' רכטמן, כי היא ניתנה לאחר שנשקלה גם העובדה שסקר 2003 הראה על גידול בנסיעות חיילים בקווי התח"צ המופעלים על-ידי התובעת "ולכן מצדיק ביצוע סקר ספציפי המיועד לספירת נסיעות חיילים על-פי סעיף 7 להסכם". 44. במסגרת חקירתה הנגדית, מסרה גב' רכטמן, כי בישיבה מיום 18.4.02 היו הסכמות רק בעניין החברות הנצרתיות (עמ' 103-102 לתמליל). גב' רכטמן הוסיפה ומסרה, כי הפעם הראשונה ששמעה על טענתה של התובעת, לפיה, היה סיכום באפריל 2002 בנוגע לתובעת, היתה בישיבה במשרדה, ואז היא ביקשה לקבל את הסקר, אך הכחישה, כי היה סיכום כגון דא (עמ' 105-106 לתמליל). גב' רכטמן חזרה על גישת משהב"ט, כי סקר 2003, שנעשה על-ידי משהת"ח, אינו מחייב את משהב"ט לפי הסכם הסעת חיילים (עמ' 108 לתמליל). דיון והכרעה 45. עדותו של מר עפיפי הותירה עלי רושם חיובי ומהימן; עדותו היתה ברורה, מפורטת, עקבית וקוהרנטית, העולה בקנה אחד עם סדר הדברים העובדתיים, כפי שהם עולים ממכלול העדויות והראיות, וכן עולה בקנה אחד עם הגיונם המסחרי של הדברים. גרסתו של מר עפיפי, כפי שהצהיר עליה בתצהירו נותרה איתנה ולא קועקעה במהלך חקירתו הנגדית. עו"ד גילאור לא נחקר על מרבית העובדות שנטענו בתצהירו, במיוחד בעניין המגעים שהיו לו הן מול נציגי משהת"ח והן מול נציגי משהב"ט, למעט בעניין הישיבה מיום 18.4.02; משכך, אני מקבל את דבריו ונותן בהם אימון מלא. באשר לישיבה מיום 18.4.02, היא תידון בנפרד בהמשך. גרסתו של עו"ד גילאור מושתתת בעיקרה על מסמכים ומכתבים והיא משתלבת היטב עם עדויותיהם של יתר העדים ומשתלבת גם עם תוכן המסמכים השונים, שצורפו לכתבי הטענות והוצגו בפני. 46. התרשמותי הכללית ממר אלבז הינה חיובית. הוא שידר אמינות והגינות וחלקים רבים מעדותו מקובלים עלי, כפי שיפורט בהמשך, אולם, מר אלבז, כמו מר קדם וגב' רכטמן, התחמקו ממתן תשובות ברורות וחד משמעיות בשאלות הנוגעות לליבה של המחלוקת. 47. תשובותיו של מר קדם התאפיינו באי דיוקים ובחוסר התמצאות מספקת; כשנשאל מי ניהל את המו"מ עם התובעת לקראת כריתת הסכם הסעת חיילים, הוא מסר שהוא בעצמו, ורק לאחר שנשאל לגבי מעורבותה של גב' רכטמן במו"מ, מסר מר קדם, כי גב' רכטמן אכן נכחה בישיבות בנוגע להסכם הנ"ל (עמ' 70 לתמליל). עוד עלה מחקירתו של מר קדם, כי עת ביקש 20% הנחה מהתובעת במסגרת המו"מ לכריתת הסכם הסעת חיילים, הוא לא היה מודע לעניין הסובסידיה שנותן משהת"ח לתובעת ולמשמעותה של סובסידיה במקרה דנן (עמ' 74-72 לתמליל). מר קדם אף לא ידע, כי בהתאם לתנאי הסכם ההפעלה, מחירי הנסיעה, הנחות, סוגי הכרטיסים וכל תעריף שיונהג בקווים, יהיו על-פי הצעת המפעיל כפי שהוגשה למכרז, וכי שינויים והתאמות בתעריפים יהיו אך ורק באישור משהת"ח או על-פי דרישתו, היינו, כדי שמשהב"ט יקבל מאת התובעת הנחה של 10%, הוא היה צריך לקבל את אישורו של משהת"ח (עמ' 77 לתמליל). מר קדם וגב' רכטמן חזרו ושיננו את עמדת משהב"ט בצורה מגמתית. סקר הבסיס/סקר 99 - הסקר המעודכן/סקר 2003 48. נתוני סקר הבסיס השליכו הן על התמריצים המגיעים לתובעת מאת משהת"ח, בשל הגידול במספר הנוסעים, והן על התמורה, המגיעה לתובעת מאת משהב"ט, בגין הסעת חיילים. 49. אין חולק, כי נתוני סקר הבסיס לא שיקפו נאמנה את המציאות שהתהוותה במועד תחילת ההפעלה בראשית 2002, ואשר לא נצפתה על ידי הצדדים למכרז. טענת התובעת בדבר השינוי במספר הנוסעים בפועל, שקיבלה משנה תוקף, לאור נתוני סקר 2003, נתקבלה על ידי משהת"ח, וזה האחרון הבהיר לתובעת כבר בעת החתימה על הסכם ההפעלה, כי אין באפשרותו לערוך "מהיום למחר", עובר לתחילת ההפעלה, סקר בסיס עדכני; יחד עם זאת, תוקנו סעיפים 11 ו- 12 לנספח ד' להסכם ההפעלה, וצוין בכתב יד "במהלך חודשי ההפעלה הראשונים" יערוך משרד התחבורה, על חשבונו, סקר ראשון, שיהווה הלכה למעשה את סקר הבסיס המעודכן לצורך חישוב התמריצים המגיעים לתובעת. 50. מסיבות התלויות במשהת"ח לא בוצה הסקר העדכני, לא ב"חודשי ההפעלה הראשונים" ואף לא במהלך שנת 2002. הסקר המעודכן בוצע במהלך המחצית הראשונה של שנת 2003. תוצאותיו של סקר זה התקבלו בחודש יוני 2003, והצביעו על ירידה במספר הנוסעים בתח"צ לעומת נתוני סקר 99, אך במקביל הצביעו על גידול משמעותי במספר החיילים. משהת"ח קיים את הבטחתו לתובעת והחיל את תוצאות הסקר המעודכן על הסכם ההפעלה החל מתחילת ההפעלה ובהתאם לכך, שולמו לתובעת התמריצים המגיעים לה. 51. נשאלת השאלה, משאומתה טענתה של התובעת בדבר הגידול המשמעותי במספר החיילים הנוסעים חינם בקוויה, כעולה מתוצאות הסקר המעודכן, מדוע לא נאות משהב"ט לשלם לתובעת את התמורה המגיעה לה עבור הגידול במספר החיילים הנוסעים בקוויה. משהב"ט גורס, כי על-פי הוראות הסכם הסעת חיילים, אינו מחויב לשלם לתובעת את ההפרש לפי תוצאות הסקר המעודכן. לטענתו, חזקה על התובעת, שהיא מסכימה לתנאיו של ההסכם הנ"ל ולתמורה המגיעה לה לפיו, המבוססת על תוצאות סקר הבסיס משנת 99. האמנם? אין בידי לקבל את עמדת משרד הבטחון. להלן נימוקי. חלוף הזמן למן ביצוע סקר הבסיס בשנת 99 עד לתחילת ההפעלה ב- 2002 52. מקובלת עלי גרסתה של התובעת, כי כבר במועד חתימת הסכם ההפעלה והסכם הסעת חיילים, ביום 3.1.02, היא הסתייגה מנתוני סקר הבסיס, עליהן נסמכו שני הסכמים אלה, שכן אין מחלוקת, כפי שכל העדים, לרבות, עדי ההגנה, אישרו, שאכן מספר הנוסעים בפועל בקווי התובעת, לרבות, מספר החיילים, היה שונה בצורה משמעותית ערב החתימה על ההסכמים מכפי שזה השתקף בסקר הבסיס, שכאמור נערך בשנת 99, כשנתיים לפני תחילת ההפעלה. מר אלבז אישר בחקירתו, כי אכן בתחילת ההפעלה בשנת 2002 חל שינוי בשטח, באופן שמספר הנוסעים ירד, שלא באשמת המפעיל, אלא בשל המצב הבטחוני ששרר אז במדינה, ומשהת"ח ראה לנכון, כי הנתונים שבידיו על-פי סקר הבסיס הינם גבוהים, ולכן הוחלט להפחיתם ב- 10%, במטרה להתאימם למצב בפועל (עמ' 18 לתמליל). באשר למגמה המקבילה לירידה במספר הנוסעים, קרי העליה במספר החיילים, נמנע מר אלבז ממתן תשובה משנשאל "ביחס לסקר 99' לפחות. האם אתה לא חושב שכשם שאתם נהגתם בצורה הוגנת והסכמתם להפחית את סקר הבסיס, כך גם היה צריך לנהוג משרד הבטחון ולהסכים אף הוא להגדיל את סקר הבסיס מ- 99"; מר אלבז ביקש להפנות את השאלה למשהב"ט (עמ' 18-19 לתמליל). היחס בין הסכם ההפעלה ובין הסכם הסעת חיילים 53. בסעיף ההגדרות של הסכם הסעת חיילים הוגדר "הסכם ההפעלה" בתור "'ההסכם העיקרי' - ההסכם שנחתם ביום 3.1.02 בעקבות זכיית החברה במכרז בין החברה לבין משהת"ח, בענין מתן השירותים בקווי השירות על ידי החברה, לרבות נספחיו"; שני ההסכמים נחתמו באותו יום בעקבות זכייתה של התובעת במכרז. עיון בהוראותיו של הסכם הסעת חיילים מראה, כי "תחולת ההסכם ותקופתו" (סעיף 2 להסכם) חופפות להסכם ההפעלה; כמו כן, "תנאי השירות" (סעיף 3(א) להסכם) הם בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם ההפעלה, וכפי שישתנו מעת לעת על-פי הוראותיו של משהת"ח או באישורו. בנוסף, הסכם הסעת חיילים, כמו הסכם ההפעלה, נסמך על נתוני סקר 99 בתור סקר הבסיס (סעיף 5(ג)(1)). בנסיבות אלה, אף שנאמר בפרק "הוראות כלליות", כי "כל הוראה מהוראות הסכם זה אינה באה לגרוע מהוראה אחרת של ההסכם כי אם להוסיף עליה" (כאשר הכוונה היא להסכם העיקרי), ברי כי כל שינוי בהוראות הסכם ההפעלה (ההסכם העיקרי) יש בו כדי להשליך גם על הסכם הסעת חיילים. סבורני, כי בהינתן כל אלה, טבעי היה, שהתובעת תצא מנקודת הנחה, שעסקינן במערכת הסכמית אחת ותסמוך על המצגים וההתחייבות של משרד התחבורה, ובמיוחד של מר אלבז, כי תקבל את המגיע לה, אף אם חתמה על ההסכמים והחלה בהפעלת הקווים (ראו: עדותו של מר עפיפי בדבר חוסר האיזון והלחץ שהיו בעת החתימה על הסכם הסעת חיילים וכן עדותו של עו"ד גילאור). כמו כן, מחקירתו הנגדית של מר אלבז עולה, כי בעצם אין בסיס לטענת המדינה, כי הפילוח בסקר 2003 נעשה אך ורק לצורך תחשיב התמריץ (עמ' 35 לתמליל), שכן, מהמשך חקירתו עולה, כי עת הציע לתובעת לבצע את הסקר עבורה, כדי לחסוך ממנה את העלויות לכך, הוא הודה אז, שסקר 2003 היה מיועד גם לצורך ההסכם עם משרד הבטחון. 54. כאמור, בעת החתימה על הסכם ההפעלה תוקנו, ברגע האחרון, הוראות סעיפים 11 ו- 12 לנספח ד' להסכם ההפעלה, וצוין כי, "במהלך חודשי ההפעלה הראשונים" יערוך משרד התחבורה, על חשבונו, סקר ראשון. אמנם, התיקון מתייחס לחישוב התמריצים המגיעים לתובעת בגין הגידול במספר הנוסעים בשני האשכולות המופעלים על ידה, אולם, ומשאין מחלוקת, כי התיקון בוצע בעקבות הסתייגותה של התובעת מנתוני סקר הבסיס, שלא שיקפו נאמנה את מספר הנוסעים בפועל ערב החתימה על ההסכם העיקרי, אני קובע, בהסתמך על עדויותיהם של מר עפיפי, עו"ד גילאור ומר אלבז, כי תיקון זה תקף גם לגבי הסכם הסעת חיילים, המבוסס אף הוא על נתוני סקר 99. בנסיבות כפי שתוארו לעיל, אי החלת תוצאות סקר 2003 על הסכם הסעת חיילים, משמעה, הסעת חיילים רבים בקוויה של התובעת חינם אין כסף על חשבונה של התובעת, ולא לכך התכוונו הצדדים. התחייבות משהב"ט לשלם בהתאם לסקר המעודכן 55. הישיבה מיום 18.4.02 משהב"ט סומך את יהבו על סיכום אותה ישיבה - נספח א' לתצהירו של מר אלבז, לפיו, כביכול לא נידון עניינה של התובעת באותה ישיבה, לא כל שכן, לא הובטח לה שייערך סקר מתקן-מעודכן לצורך ההתחשבנות בגין הסעת חיילים בקוויה, אלא הדיון התמקד בעניינן של החברות הנצרתיות הא ותו לא. בעניין ישיבה זו, אני מעדיף את גרסתם של מר עפיפי ושל עו"ד גילאור, הנתמכת בעיקר על ידי מכתבו של עו"ד גילאור מיום 17.7.02, שהופנה למר אלבז עם העתק למר קדם, בו צוין, בין היתר, כי "... בפגישה שקיימנו בלשכתך בת"א ביום 18.4.02 עם נציגי משרד הבטחון ה"ה דב קדם, חיים רון ואח', סוכם כי ביצוע סקר ספירת הנוסעים מטעמכם יערך בהקדם האפשרי ואתה מצדך הוספת ואישרת כי קיימת לכם יעודה תקציבית לביצוע הסקר... משהב"ט מצדו התחייב לפעול ולשלם עפ"י תוצאות הסקר שיבוצע באמצעותכם המגיע לחברה בשל נסיעות חיילים וכוחות הבטחון למן תחילת פעילות החברה", וכן נתמכת במכתביו הנוספים של עו"ד גילאור במסגרת ההתכתבויות שהיו בין הצדדים. לא היה בתשובותיהם המתחמקות של עדי ההגנה כדי למשוך את הקרקע מתחת לגרסת התובעת; לא הוכח, כי סיכום הישיבה (נספח א' לתצהירו של מר אלבז) הועבר בזמנו לנציגי התובעת אשר השתתפו בישיבה, ואף עורכת הסיכום, גב' מרים מיכאלי, לא העידה מטעם המדינה. אין בעובדה, שבסיכום הישיבה צוין, כי נדון עניינן של החברות הנצרתיות, כדי לשלול מניה וביה את האפשרות, כי גם עניינה של התובעת נדון באותה ישיבה, לא כל שכן, כאשר מדובר באותם נציגים, הן של החברות הנצרתיות ושל התובעת, מצד אחד, והן של משהת"ח ומשהב"ט, מצד שני, וכאשר הנושא שעמד לדיון "הסדר הסעת חיילים" היה רלוונטי גם לחברות הנצרתיות וגם לתובעת. 56. לא זו אף זו, במכתב תשובתו של מר אלבז מיום 18.8.02, עם העתק למר קדם, צוין, כי "בשבועות הקרובים יתואם סקר תוך שילוב אומדן כמות החיילים בקווי החברה במסגרת אותו סקר". תשובה זו שוללת את טענת משהב"ט, לפיה, הסקר המעודכן בוצע ונערך אך לצורכי חישוב התמריצים, שכן, מה טעם היה בציון עניין שילוב החיילים בסקר על ידי מר אלבז, אם לא כהודאה וכהמשך להבטחות שניתנו לתובעת בעניין הסעת החיילים. עדותו של מר אלבז, כי שימש כ"כתובת" לתובעת ולחברות הנצרתיות ל"לכל הבעיות", מחזקת אף היא את גרסת התובעת, כי זו האחרונה הסתמכה על דבריו, שנחזו כתשובות מוסמכות של מי שהיווה "המתווך" ו"הכתובת" עבורה. 57. במהלך חקירתו הנגדית, מסר מר קדם, כי לאחר שקיבל את מכתבו של עו"ד גילאור מיום 17.7.02, הוא לא הוציא מכתב מטעמו לתובעת או לעו"ד גילאור, אך היו לו שיחות עם מר אלבז, בהן אמר מפורשות, שמהבט"ח לא הסכים מעולם "לשום סקר וגם הוא הודה בנושא הזה ולכן מבחינתי הנושא סגור", אך מר קדם לא זכר את המועדים של שיחותיו עם מר אלבז (עמ' 66-65 לתמליל); כשציין בפניו ב"כ התובעת, כי מר אלבז מסר בחקירתו, שהוא לא פנה למשהב"ט בעניין הזה, חזר בו מר קדם מגרסתו ומסר, כי הוא דיבר עם מר אלבז לגבי "כל הנושא של הפרטת תחבורה ציבורית לגבי העקרונות איך מנהלים" (עמ' 67 לתמליל); בהמשך נשאל מר קדם על ידי בית המשפט: "מה עשית לאחר שקיבלת את המכתב? כשקראת את הסיכום או את המכתב שטוענים שיש בו סיכום האם הגבת?"; מר קדם השיב: "יצאתי מתוך הנחה שמשהת"ח יענה לו. שהוא פנה אליו" (שורות 25-22 עמ' 69 לתמליל). יוצא, כי מר קדם שמר על "זכות השתיקה", לא הגיב למכתבו של עו"ד גילאור ולמכתבו של מר אלבז, וסמך על כך, כפי הסבריו בעדותו, כי הוא דיבר עם מר אלבז וכי העניין נסגר על ידי מר אלבז; דא עקא, מר אלבז הכחיש בעדותו שהיו שיחות בינו ובין מר קדם בהקשר זה. 58. גישה זו של מר קדם, כמי שפעל בשמה של המדינה, אינה מקובלת ואינה ראויה; במידה ולא התיימר מר קדם להבטיח בשם משהב"ט לשלם לתובעת בהתאם לסקר שיבוצע, חובה היתה עליו כבר בתחילת ההפעלה, ולכל המאוחר, לאחר קבלת מכתבו של עו"ד גילאור מיום 17.7.02, לפנות לתובעת ולידעה אודות עמדת משהב"ט בדבר סירובו לשנות את נתוני סקר הבסיס, ולא להמתין כשנתיים עד להבהרת עמדה זו בפני התובעת, כשבמהלך שנתיים אלה, הסיעה התובעת חיילים בקוויה במספר העולה על נתוני סקר הבסיס, חינם אין כסף, ונאלצה בשל כך להתאים את עצמה ולנקוט בפעולות שונות הכרוכות, בין היתר, בהוצאות כספיות. 59. בשל כל האמור, אני מקבל את גרסתה של התובעת וקובע, כי בישיבה מיום 18.4.02, הוסכם על ביצוע סקר עדכני, כאשר משרד הבטחון התחייב מצדו לפעול ולשלם לתובעת על פי תוצאותיו, וזאת למן תחילת פעילותה של התובעת. התכלית של הסכם הסעת חיילים 60. בנוגע להסעת חיילים וחיילות, נקבע בהוראות המכרז בחלק ב סעיף 2.3.ג(7) כדלקמן: "א. מצב קיים - חיילים/חיילות, חייל של"ת, מתנדב לשירות לאומי ומתנדב לשנת שירות: מחיר נסיעה לקבוצות אלו בקו שירות שמחיר הנסיעה בו מסומל בסימול 1,2,52,3,4 או 54, הינו כנקוב לצד הסימול המפורט בצו. .... ב. תשומת לב המפעיל מופנית לכך שבכוונת משרד הביטחון להגיע להסכם מסחרי עם המפעילים לפיו חיילים וחיילות יסעו בחינם בכל הקודים". כמן כן, בחלק ב' סעיף 2.3. ד' של המכרז נקבע: "ד. סובסידיות לאוכלוסיות מיוחדות ד1. בגין ההנחות שיוענקו לאוכלוסיות האמורות בסעיף ג (1-6) "הנחות לקבוצות יחודיות" לעיל, הממשלה תחזיר למפעיל 90% מגובה ההנחה המחוייבת עפ"י צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים הנ"ל. ולפי דיווחים שיועברו לרואה החשבון של משהת"ח ויבוקרו על ידו. ד2. בגין ההנחות עבור נסיעות חיילים וחיילות כאמור בסעיף 2.3 -ג7 לעיל - הנחות לקבוצות יחודיות - המפעיל ידרש לחתום על הסדר כספי עם משרד הביטחון. צפוי כי לפי הסכם זה, המפעיל יפוצה בהתאם לסקר ספירות נוסעים שבוצע ובהתאם לסקרים שיבוצעו מעת לעת. הפיצוי יעשה לפי מחיר נסיעה מלא כפי שיוצע ע"י המציע. מובהר כי בהעדר הסכם כאמור, רשאי המפעיל לגבות מחיר נסיעה מלא מחיילים וחיילות". בנוסף, בהסכם הסעת חיילים נקבע בהקשר זה, כי: "נסיעות חיילים 4. (א) חיילים יהיו זכאים לנסוע בקווי השירות בלי שיידרש מהם תשלום כלשהו. (ב) המשרד ישלם לחברה עבור נסיעות חיילים כמפורט בסעיף 5 להסכם זה להלן. מחיר הנסיעה, התשלום ועדכונו 5. (א). המחירים שהמשרד ישלם עבור נסיעת חייל בכל אחד מקווי השירות יהיו בהתאם למחירים שהחברה הציעה בהצעה, וכמפורט בנספח א' להסכם זה. מחירים אלה יתעדכנו מעת לעת ע"י משהת"ח על פי הוראות ההסכם העיקרי. (ב) החברה מתחייבת להתקין באוטובוסים, על חשבונה, מכשירים אוטומטיים לקריאת הפס המגנטי של תעודת החייל. החל ממועד שיקבע בין הצדדים, יבוצע התשלום ע"י המשרד לחברה עבור נסיעות חיילים על סמך הנתונים שיקלטו במכשירים האוטומטיים, דהיינו על-פי מספר הנסיעות בפועל בכל אחד מקווי השירות ובהתאם למוצא ויעד של כל נסיעת חייל. (ג) עד למועד שיסוכם בין הצדדים למעבר לשיטת החיוב כאמור בסעיף 5(ב) המשרד ישלם לחברה עבור נסיעות החיילים בקווי השירות בכל חודש סכום השווה למספר הממוצע של החיילים הנוסעים המפורט בנספח א' להסכם זה בכל אחד מקווי השירות, ... לעניין זה, 'מספר החיילים הנוסעים' - (1) לגבי הקווים המפורטים בהגדרת "קווי השירות" שבסעיף 1 - בהתאם לסקר ספירת נסיעות חיילים שבוצע על ידי משהת"ח לקראת פרסום המכרז ונמסר למתמודדים במכרז (רצ"ב)" נוסף לכך, בסעיף 7(א) להסכם הסעת חיילים נקבע, כי: "החל מן השנה השניה יהיו רשאים הצדדים לסכם ביניהם בכתב על עריכת סקר נסיעות חיילים מידי פעם". 61. בע"א 9323/04 מיצר פיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 ואח' (פסק דינו של כב' השופט א' א' לוי מיום 23.7.06) נפסק באשר לכללי פרשנותו של חוזה, כי: "בית-המשפט עשוי להתערב בחוזה מכוח היותו הגורם הפרשני המוסמך. זאת, בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק החוזים, הקובעת: 'חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות'. כללי פרשנות החוזה הנקוטים עימנו מבקשים להתחקות אחר תכליתו של החוזה, ולצורך כך אנו נדרשים, בראש ובראשונה, לאומד דעתם של הצדדים, שאינו אלא 'המטרות, היעדים, האינטרסים, והתוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים' הנלמד מלשון החוזה - לה מוקנה מעמד מרכזי בתהליך הפרשני של החוזה - ומן הנסיבות החיצוניות לו (ע"א 4628/93 הנ"ל, , בעמ' 311. עוד ראו: דנ"א 2045/05 הנ"ל, , פסקאות 6 ו-10 לפסק-דינו של השופט ריבלין). מקום בו ניתן לעמוד על אותו 'אומד דעת משותף' של הצדדים, מהווה אומד דעת זה את הבסיס לבחינת החוזה ולפרשנותו. כאשר לא קיים אומד-דעת סובייקטיבי משותף, ייבחן החוזה על-פי אמות מידה אובייקטיביות (ע"א 4628/93 הנ"ל, בעמ' 302; דנ"א 2045/05 הנ"ל, פסקה 28 לפסק-דינו של המשנה לנשיא בדימוס מ' חשין. ראו והשוו: רע"א 1185/97 מילגרום נ' משען, פ"ד נב(4) 145, 157)". (ראו גם: ע"א 8239/06 זאן אברון ואח' נ' אברהם פלדה ואח' - , פסק דין מיום 21.12.08). לאחרונה נפסק בע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון - סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (פסק דינו של כב' השופט דנציגר מיום 13.2.08), כי: "לאחרונה הבעתי את דעתי לפיה כאשר לשון ההסכם היא מפורשת, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם [ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (לא פורסם, 28.1.08)..]". 62. סבורני, כי בנסיבות המקרה הנוכחי, אומד דעתם של הצדדים להסכם הסעת חיילים הוא ברור ביותר. הוא עולה במפורש מלשונם של סעיפי ההסכם, שקובעים כי התשלום לתובעת יהא, במידת האפשר, לפי מספר החיילים הנוסעים בפועל. מר קדם אף אישר בחקירתו הנגדית, כי התכלית שעומדת מאחורי הסכם הסעת חיילים, הינה תשלום תמורה לתובעת לפי מספר החיילים בפועל, וכל עוד לא הותקנה באוטובוסים מערכת כרטוס אלקטרונית בהתאם לסעיף 5(ב) להסכם הסעת חיילים, הרי הסקרים הינה "הדרך להגיע למספר החיילים בפועל" (עמ' 79 לתמליל). 63. מטרת ההתקשרות בין התובעת ובין משהב"ט הינה הסדרת הסעת חיילים בשני האשכולות המופעלים על ידי התובעת; הדבר אף עולה מהסכם ההפעלה, אשר מפנה את המפעיל להסדר כספי עם משהב"ט בנוגע להסעת חיילים. משעסקינן בהסכם שנכרת בין התובעת/חברה פרטית ובין משהב"ט/רשות ציבורית, הסכם אשר נוצר בעקבות זכייתה של התובעת במכרז שפורסם מטעם המדינה, ונסמך על כך שהמדינה מסבסדת את התובעת לצורך שמירה על איזונה הכלכלי, הדעת נותנת, כי הרשות, במקרה זה משהב"ט, תגלה אורך רוח ותאפשר לחברה הפרטית להגשים את מטרת ההתקשרות ותנהג כלפיה בהגינות, על ידי תשלום ריאלי ומלא בגין מספר החיילים בפועל, שנוסעים בקוויה. 64. לאור האמור, סבורני, כי החלת נתוני סקר 2003 על הסכם הסעת חיילים, החל מתחילת ההפעלה על ידי התובעת בשני האשכולות, מגשימה את אומד דעתם המשותף של הצדדים, היינו, תשלום תמורה לתובעת, במידת האפשר, לפי מספר החיילים הנוסעים בפועל, וזאת משאין חולק, כי נתוני סקר 2003 הם מדויקים ומשקפים יותר את מספר החיילים בפועל מאשר נתוני סקר 99. חובת תום הלב וההגינות בקיום הסכם 65. מר אלבז מסר בחקירתו הנגדית, כי אמנם היה צפוי, שבעקבות החלטת הממשלה להתיר לחיילים נסיעה חינם בתח"צ, כי יהיה גידול בהרגלי הנסיעה של החיילים, אולם, הודה, כי הדבר לא נלקח בחשבון בהוראות המכרז (עמ' 9-8 לתמליל). נוסף לכך, מסר מר אלבז, כי ההסכם בין התובעת ומשהב"ט אינו מחייב את האחרון לשלם את ההפרש בין סקר 99 ובין סקר 2003 (עמ' 25 לתמליל). יחד עם זאת, מר אלבז נשאל על ידי ב"כ התובעת "... עזוב עכשיו את החובה המשפטית עפ"י ההסכם אם כן חייב או לא חייב. בהנחה שאין חובה, האם כאשר מדינה סבירה, הוגנת ופקיד שפועל בצורה תמת לב מגיע למסקנה שכתוצאה מעיוותים כאלה או אחרים שלא נגרמו באשמת המפעיל או מסיע, הוא סופג 30% ויותר לכיס שלו, אין הצדקה לכך שגם אם כתוב בהסכם אחרת, לפתוח את ההסכם ולתקן את זה כדי לפצות את המפעיל על העיוות הזה שנגרם. אני מזכיר לך שאתה לפני כמה דקות העדת שבמקרים המתאימים אתה עושים את זה"; מר אלבז השיב על כך בחיוב (עמ' 25 לתמליל). לעומתו, מר קדם וגב' רכטמן, חזרו על עמדת משהב"ט, לפיה, ברגע שהצדדים חתמו על ההסכם, הם מחויבים לאותו הסכם, אף אם חל שינוי מהותי בנסיבות לאחר החתימה על ההסכם; מר קדם מסר בחקירתו הנגדית, כי גם בהנחה שהיה גידול מסוים במספר החיילים, הוא לא רואה בכך סיבה לערוך שינוי בהסכם הסעת חיילים, על מנת שלא לפתוח את האפשרות בפני זכיינים רבים שהיו באותה תקופה (עמ' 82 לתמליל). מר קדם אף שלל את האפשרות לעריכת סקר חדש שנה לאחר חתימת ההסכם עם התובעת, שכן לדבריו "כי היינו בתהליך של הפרטה של הרבה אשכולות, ישבנו עם הרבה זכיינים ולא היינו בשלים להתחיל בסקרים כאלו. גם לא חשבתי שזה נכון להתחיל בסקרים כאלו. מה עוד שלא גרסנו שיש כזה גידול בכמות החיילים כמו שאתה מתאר" (שורות 24-21 עמ' 84 לתמליל). מר קדם חזר והדגיש בעדותו, כי תוצאות סקר 2003, שנערך על-ידי משהת"ח, אף שהוא מתייחס למספר החיילים, אינו מחייב את משהב"ט, שכן לפי הסכם הסעת חיילים, סקר חדש ייערך לאחר מו"מ (עמ' 87 לתמליל); מר קדם הוסיף ואמר, כי משהב"ט מחויב לחוק יסודות התקציב והוא לא מוסמך לחרוג ממנו (עמ' 89 לתמליל). באשר לטענה שהיתה עליה במספר החיילים הנוסעים חינם לעומת מספרם בסקר הבסיס, מסר מר קדם, כי: "מבחינתנו המחיר המלא זה המחיר שידעת אותו ערב המכרז והגשת אותו במכרז. אתה יודע במכרז כמה חיילים יש, לפי זה הגשת, לפי זה עשית תוכנית כלכלית. הרי לא יעלה על הדעת שאחרי שאתה זוכה במכרז תתחיל לבוא כל יום שני וחמישי ותשנה את תנאי המכרז כי זה פוגע בעיקרון הבסיסי של חוק חובת המכרזים, מה שכתוב שמה. כי מה יגיד המציע השני והמציע השלישי? ..." (עמ' 80-79 לתמליל). גב' רכטמן עומתה בחקירתה הנגדית עם הטענה, כי ברגע שמקבלים נתונים המלמדים על גידול במספר החיילים הנוסעים "האם לא ראוי וצודק מבחינתכם כמדינת ישראל, מי שצריך להתנהג בהגינות ויושר, לשלם, להיעתר לפניית המפעיל ..." והיא ענתה, כי "כל חברה שהתחייבה ידעה למה היא מתחייבת. היא ידעה שהיא מתחייבת על הסקר שנעשה ע"י משהת"ח בהתחלה והיה לזה המשך ובהמשך רשום ששני הצדדים יסכימו. עובדה עד היום לא עשינו שום סקר עם שום חברה נוספת. חוץ מכם" (עמ' 109 לתמליל); בהמשך הוסיפה גב' רכטמן "כל הדרך אני עובדת עפ"י מכרזים ועפ"י הסכמים. אני לא סוטה ימינה ושמאלה" (עמ' 110 לתמליל) . 66. באשר לתכליתם של חוזי רשות, מציינת המלומדת ג. שלו בספרה חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית, 1999, בעמ' 31, כי: "כאשר מדובר בחוזי רשות יש ליתן משקל מיוחד לעקרונות היסוד של המשפט הישראלי ולמערכת הערכים שחוזים בכלל, וחוזי רשות בפרט, נועדו להגשים. חוזי רשות מבטאים אינטרס ציבורי, ומיועדים לקדם את טובת הציבור. זוהי ההצדקה לקיומם. יתר על כן: חזקה על הרשות הציבורית העורכת חוזה שהיא פועלת על פי אמות המידה הראויות לפעולת רשות צבורית, והן: הגינות וסבירות. הדרישה מהרשות לפעול בהגינות ובסבירות נגזרת מתפקיד הרשות כנאמן הציבור". ובעמ' 44, היא מוסיפה ומציינת, כי: "על הרשות המתקשרת בחוזה או המנהלת משא ומתן לקראת כריתתו חלה איפוא חובה כפולה: על פי המשפט הפרטי, החל עליה כצד למשא ומתן או כצד לחוזה, עליה לנהוג בתום לב; על פי המשפט הציבורי, החל עליה כדינה האישי, עליה לנהוג בהגינות. חובה אחרונה זו מחמירה יותר וכוללת את הראשונה". בנסיבות המקרה שבפני, אין בידי לקבל את עמדתו של משהב"ט, כפי שהיא משתקפת בדברי נציגיו; סבורני, כי מכוח החובה לנהוג בתום לב והחובה המחמירה יותר לנהוג בהגינות, שומה היתה על משרד הבטחון לנהוג כפי שנהג משרד התחבורה, וכפי שמשהב"ט עצמו פעל בנוגע להתחשבנות עם התובעת החל מיום 1.1.05, להתאים את הסכם הסעת חיילים למציאות שנוצרה ערב החתימה עליו ולהיעתר לדרישת התשלום בגין הסעת חיילים בקוויה במהלך השנים 2002, 2003 ו- 2004, בהתאם לנתוני סקר 2003. 67. לא זו אף זו, מקובלת עלי טענתה של התובעת, כי גם בהנחה, שהסקר המעודכן לא נערך מלכתחילה לצורך ההתחשבנות מול משהב"ט, הרי משערך משהת"ח, קרי המדינה, סקר חדש ועדכני, תוך התייחסות ספציפית ונפרדת למספר החיילים, אין זה ראוי שמשהב"ט יתעלם מתוצאות סקר זה ויתכחש לו, לא כל שכן, כאשר תוצאותיו של הסקר הצביעו על גידול משמעותי במספר החיילים. 68. סעיף 7(א) להסכם הסעת חיילים קובע, כי "החל מן השנה השניה יהיו רשאים הצדדים לסכם ביניהם בכתב על עריכת סקר נסיעות חיילים מידי פעם". הוראת סעיף זה מתייחסת למצב דברים רגיל, שבו ערכו הצדדים סקר מתאים ערב חתימתו של ההסכם. במקרה שכזה, ברי שאין טעם בעריכתו של סקר חדש בשנת ההפעלה הראשונה וסביר שסקר חדש ייערך בחלוף זמן ממועד תחילת ההפעלה. דא עקא, במקרה דנן, סקר הבסיס נערך כשנתיים לפני תחילת ההפעלה, אין הוא רלוונטי יותר ואין הוא משקף נכונה ונאמנה את מספר החיילים המוסעים ערב חתימת ההסכם. אין להתעלם מנתונים אובייקטיבים אלה. חובות תום הלב, ההגינות והסבירות מחייבות את המדינה להביא נתונים אלה בחשבון ולהסכים לעריכתו של סקר חדש ועדכני, וזאת כדי להגשים את תכלית ההסכם; ומשנערך סקר כזה, לפעול בהתאם לתוצאותיו. 69. לאור כל המקובץ לעיל, אני מקבל את תביעת התובעת. חישוב ההפרש המגיע לתובעת 70. ההפרש בין הסכומים ששולמו בפועל לתובעת בהתאם לנתוני סקר הבסיס ובין הסכומים המגיעים לה על-פי נתוני סקר 2003, בהתאם לתחשיב התובעת, המפורט בשתי הטבלאות שבפרק "הסעד המבוקש" בסעיף 44 לכתב התביעה המתוקן, הינו בסך 6,823,101 ₪ (נומינאלי). ב"כ המדינה ציינה בסיכומיה, כי הנתונים הנ"ל אינם מוכחשים וההפרשים הנומינאליים אף הם אינם מוכחשים וזאת לאור הבהרת התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 27 לתצהירו של מר מוסלמאני, כי הטבלאות שפורטו בכתב התביעה כוללות את ההנחה בשיעור 10%, שניתנה למשהב"ט. יחד עם זאת, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת זכאותה של התובעת לקבל ריבית פיגורים המשולמת על-ידי החשב הכללי (חשכ"ל); מחד, התובעת סומכת את ידה על סעיף 6(ב) להסכם הסעת חיילים, הקובע: "מוסכם בין הצדדים, כי בגין חשבונית שלא תשולם ע"י המשרד תוך 15 יום מיום קבלתה במשרד תיווסף ריבית המשולמת ע"י החשב הכללי. עלה הפיגור, כאמור על 30 יום, תיווסף על הסכום שבפיגור ריבית פיגורים המשולמת ע"י החשב הכללי". לשיטת התובעת, יש לראות בסירוב המדינה/משהב"ט לשלם לתובעת את המגיע לה על-פי ההסכם, וקודם לכן את השתהותה מלבצע את הסקר אותו התחייבה לבצע כבר בחודשי ההפעלה הראשונים, כפיגור שעלה על 30 יום, כאמור בסעיף 6(ב). מאידך, טוענת המדינה, כי התובעת אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף הנ"ל, מאחר ולא הוצאה חשבונית כלל, ומאחר וסעיף זה נועד למקרים בהם אין מחלוקת על החיוב והוצאה חשבונית, ולא למקרים בהם יש מחלוקת כמו במקרה דנן. 71. במחלוקת זו שנתגלעה בין הצדדים, אני מקבל את עמדתה של המדינה. אכן מדובר בחוב השנוי במחלוקת, אשר לא ניתן להחיל עליו את הוראותיו של סעיף 6(ב). 72. כמן כן, אני דוחה את הסעדים הכספיים הנוספים, ככל שנטענו על ידי התובעת לראשונה בסיכומיה, משלא נתבעו על ידה במסגרת כתב התביעה. סוף דבר 73. לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה ומחייב את המדינה/משרד הבטחון לשלם לתובעת סך 6,823,101 ₪ + מע"מ, בתוספת ריבית חשכ"ל. כמו כן, אני מחייב את המדינה/משרד הבטחון לשלם לתובעת את אגרת המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום הפסוק כאמור, לאחר חישוב שיעורו המלא, וזאת בתוספת מע"מ כחוק. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת תוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. צבאמכרזחיילים