קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מניעת השתתפות באסיפה כללית של עמותה: 1. בקשה למתן סעד זמני המונע השתתפותם של המשיבים 2-6 באסיפה הכללית של עמותת ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר, המשיבה הפורמלית 1, עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית, ולחילופין, צו המונע קיום האסיפה הכללית ביום 25.6.09 ודחייתה ליום 6.7.09, או למועד נדחה אחר. רקע עובדתי 2. עמותת ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר היא עמותה רשומה המנהלת, בין היתר, פנימייה הסמוכה לישיבה התיכונית נתיב מאיר (להלן - העמותה). בעמותה 29 חברים ו-5 חברי ועד המונים כיום את שני המבקשים, ואת הרב חיים דרוקמן, הרב ניסן קפלן, והמשיב 4, דוד הדרי. על פי תקנון העמותה, ועד העמותה הוא המוסמך לצרף חברים חדשים לעמותה (ס' 1(ג) לתקנון). ועד העמותה עצמו נבחר ע"י האסיפה הכללית של העמותה (ס' 7 לתקנון). 3. הבקשה שלפני היא הפרק האחרון בשרשרת התדיינויות המתנהלת בין חברי העמותה מזה כעשור על רקע מאבקי שליטה של קבוצות שונות בעמותה. המחלוקת בין הקבוצות השונות הוגדרה ע"י כב' השופט זילברטל בהליך קודם כ"מחלוקת הנובעת, ביסודה, מהשקפות שונות בדבר האופי הראוי שיש לשוות לישיבה ובאשר לצביונה הדתי (האם דתי-לאומי והאם חרדי), אם כי, כפי שעולה מתצהירי הצדדים, המחלוקת אינה נעדרת סממנים אישיים בוטים ומצערים ומאבקים על משרות ועמדות כוח" (פסק הדין בת"א 2584/00 של בית משפט המחוזי בירושלים ). 4. הפרק הקודם בהתדיינות, השלוב וכרוך בהליך זה, נרשם בשנת 2008. בישיבת ועד של העמותה מיום 22.6.08, בה נכחו שלושה מבין חמשת חברי הועד (המבקשים 1-2 והרב ניסן קפלן), נתקבלה החלטה על צירופם של חמישה חברים חדשים לעמותה. בעקבות החלטה זו, פנו שני חברי הועד הנוספים, דוד הדרי והרב חיים דרוקמן, למבקש 1, במכתב חריף בו טענו כי העלאת סוגיית צירופם של חברים חדשים לעמותה נעשתה בניגוד לסיכום מראש. עוד דרשו כינוסה של האסיפה הכללית של העמותה לדיון דחוף, כשעל סדר יומה תעמוד בחירה של ועד חדש לעמותה. האסיפה הכללית לא כונסה, ותחת זאת ניסו חברי הועד האמורים לכנס ישיבת ועד נוספת. בעקבות אירועים אלה הגישו 11 מחברי העמותה, בהם הרב דרוקמן והדרי, ביום 13.7.08, בקשה למתן צו מניעה זמני המונע את קיום ישיבת הועד. עוד ביקשו להגביל את פעולת הועד לנושאי "תפעול שוטפים בלבד", ולמנוע מהמצטרפים ליטול חלק באסיפה הכללית של העמותה. בעקבות המלצת בית המשפט, הועבר הסכסוך לבוררות בפני כב' השופט (בדימוס) ב' אוקון, תוך שהוסכם כי עד להחלטת הבורר לא תכונס אסיפה כללית של העמותה. 5. ביום 19.5.09 ניתן פסק הבוררות. בפסק הבוררות הורה הבורר כי החלטת ועד העמותה מיום 22.6.08 בטלה ומבוטלת. הבורר קבע כי החלטה זו היתה מחטף שמקורו בזימון הישיבה לצורך דיון בעניין אחד, וניצולה לצורך צירופם של חברים נוספים לעמותה. עוד הורה על כינוסו של הועד בתוך 10 ימים, לישיבה בה ידון הועד רק בסדרי עבודתו: "זימון ישיבות ועד, המניין הנחוץ לצורך זה, ודרך ניהול הישיבות, לרבות הפצת סדר יום מוקדם". הבורר הוסיף וקבע כי אין זה בסמכותו להורות לוועד אילו החלטות לקבל, אך מוצע לצדדים לקבוע כללים בנוגע לדרכי הזימון של ישיבות הועד, ובנוגע לצירוף חברים חדשים. הבורר דחה את הבקשה לאסור על ועד העמותה להתכנס או לבחור חברים חדשים לעמותה, אולם קבע כי זה לא יתכנס אלא לאחר שתתקיים ישיבת הועד בה ידון הועד בקביעת סדרי עבודתו. 6. במסגרת דיוני הבוררות, בהם נדונה סוגיית צירופם של חברים חדשים לעמותה, עלתה באופן אגבי סוגיית צירופם של מי שנקראו 'נציגי עירית ירושלים' כחברים בעמותה. כך עלה כי ביום 14.2.05 פנה מר שמואל שקדי, אז סגן ראש עירית ירושלים, אל הרב דרוקמן, אז יו"ר ועד העמותה, וביקש "להביא לאישורה של הנהלת העמותה, צירופם של נציגי עירית ירושלים בעמותה" (להלן - מכתב שקדי). המכתב נקב בשמותיהם של ארבעה מועמדים, עובדי עירית ירושלים, שלושה מהם בוגרי הישיבה. בישיבתו מיום 21.2.05 החליט הועד על מינויים של שניים מהם, הם המשיבים 4 (הדרי) ו-5. צירופם הושלם לאחר שחתמו על מכתבי בקשה כנדרש בישיבת הועד מיום 8.8.05. בקשה נוספת של שקדי לצירוף שלושה חברים מתוך ארבעה מועמדים הובאה בפני הועד ביום 17.7.06, ובעקבות זאת התקיימה ישיבה נוספת בה צורפו המשיבים 2, 3 ו-6 כחברים בעמותה. תוקפם של מינויים אלה לא עמד לבחינה בבוררות. יחד עם זאת, בפסק הבורר נקבע אגב אורחא כי צירופם של 'נציגי עירית ירושלים', המשיבים 2-6, כחברים בעמותה, נעשה על סמך ההנחה שהעירייה זכאית לבצע מינויים כאלה או לפחות לדרוש אותם, הנחה אשר נתבררה כשגויה. יוסף לאמור כי גם לטענת המבקשים, קיים "ספק רב בנוגע למודעותה של עיריית ירושלים לעצם קיומם של נציגים מטעמה בעמותה" (ס' 7 לבקשה). 6. לאחר שניתן פסק הבורר, התכנס ועד העמותה ביום 25.5.09 לקביעת נהלי עבודת הועד, אולם לא השלים את מלאכתו. כל אחד מן הצדדים תולה במשנהו את הטעם לאי השלמת גיבוש הנהלים. עוד קודם לכן, ביום 18.5.09, פנו 7 מחברי העמותה לועד העמותה בדרישה לזימון אסיפה כללית שלא מן המנין, כשעל סדר היום "הצעה לבחירת ועד חדש ובחירת ועד חדש". משחלפו 21 יום ולא כונסה אסיפה כללית על פי דרישתם, הודיעו יוזמי האסיפה, מכוח הוראת ס' 20(ב1) לחוק העמותות, תש"ם-1980, על כינוס אסיפה כללית ביום 16.6.09. מועד זה נדחה, לאחר שחלק מחברי העמותה טענו כי ההזמנה לא נמסרה להם במועד המתחייב מן החוק, ליום 25.6.09 (מחר). להזמנה לאסיפה הכללית הנדחית הצטרפו עוד 10 חברי עמותה. טענות הצדדים 7. לטענת המבקשים, התקבלו המשיבים 2-6 (להלן - המשיבים) כחברים בעמותה על יסוד מצג שווא, טעות או הטעיה, לפיהם זכאית העירייה לצרף נציגיה כחברים בעמותה. מצג שווא זה נחשף, לטענתם, רק לאחרונה, במסגרת פסק הבוררות, ממנו נתברר למבקשים כי אין כל חובה למנות נציגים של עיריית ירושלים לעמותה. עוד הם טוענים כי משעמד מצג שווא בבסיס צירופם של המשיבים 2-6 כחברים בעמותה, צירופם בטל מעיקרו, ואין לאפשר להם להשתתף באסיפה הכללית, ולהשפיע על "השליטה" בעמותה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי תפקידיהם של המשיבים 2-6 בעירית ירושלים מעוררים חשש לניגוד עניינים בין תפקידם בעירייה לבין חברותם בעמותה, ניגוד עניינים היורד לשורשו של עניין, והמצדיק מניעת השתתפותם באסיפה הכללית. טענה נוספת המועלית ע"י המבקשים היא כי לא ניתן לקיים אסיפה כללית של העמותה בטרם יתכנס ועד העמותה וישלים את קביעת נהלי עבודתו בהתאם להוראות פסק הבוררות. לחילופין הם טוענים, כי יש לדחות את מועד האסיפה הכללית הקבוע ליום 25.6.09 למועד שלא יקדם מיום 6.7.09, בשל חוסר יכולתם של 8 מחברי העמותה להתייצב במועד שנקבע. 8. המשיבים טוענים כי כל עניינה של הבקשה הוא ניסיון להנצחת מעמדם של המבקשים כחברי ועד העמותה. הבקשה הוגשה רק לשם התחמקות מדרישתם של מרבית חברי העמותה לקיים אסיפה כללית שלא מן המנין לשם בחירתו של ועד חדש, וזאת לאחר שלושה ניסיונות קודמים של המבקשים לבצע מחטפים ע"י צירוף חברי עמותה חדשים בדרך לא דרך, ניסיונות אשר סוכלו רק לאחר שננקטו הליכים משפטיים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המבקשים לא צירפו לבקשתם צדדים נפגעים וחיוניים, ובראש ובראשונה את יוזמי האסיפה הכללית שלא מן המנין, אשר המבקשים רוצים לבטלה או לדחותה. טענותיהם הפרטניות של הצדדים ידונו להלן. קיומה של עילה לכאורה טענת מצג השווא וההטעיה 9. המבקשים טוענים כי בחירתם של המשיבים כחברי ועד העמותה נעשתה על יסוד מצג שווא, טעות או הטעיה, לפיהם זכאית העירייה לצרף נציגיה כחברים בעמותה. עוד הם טוענים כי מצג שווא זה נחשף בפניהם רק במהלך הליך הבוררות. יש לדחות טענה זו. המבקשים מעגנים טענותיהם בפסק הבוררות ובממצאיו, וכן בתצהירו של המבקש 1. ככל שהטענות מעוגנות בפסק הבוררות, מן הראוי להביא את הדברים בשלמותם. הליך הבוררות לא עסק, כאמור, במינויים של המשיבים כחברי העמותה, ותוקף מינויים לא היה שנוי במחלוקת. בפסק הבוררות קבע הבורר אגב אורחא כי צירופם של המשיבים כחברים בעמותה נעשה על סמך ההנחה השגויה כי העירייה זכאית לבצע מינויים כאלה. יחד עם זאת הוסיף וקבע: "קיים ספק בעיני בנוגע לאפשרות תקיפתם המאוחרת של הליכי קבלה אלה על ידי הנתבעים. הטעם לכך הוא שהנתבעים לא העלו הסתייגות של ממש בשעת מעשה מקבלת 'נציגי העיריה' חרף הביקורת של פרופ' ברכיהו. הניסיון לרכב בשלב זה על הביקורת של פרופסור ברכיהו איננו משכנע והוא לוקה בשיהוי. ברגיל הכלל הוא ש'הימנעות מנקיטת צעדים או פעולות, כאשר הדבר הוא מחויב המציאות תוך ידיעת מצב הדברים, עשויה להתפרש כהודאה שבשתיקה או כקבלת הדין המונעת מהצד הנוגע בדבר לטעון כעבור זמן את ההיפך מזה'. כלל זה חל גם על קבלת חברים לעמותה או לארגון אוטונומי אחר (ע"א 84/64 בית חנניה נ' משה פרידמן)..." (בס' 28 לפסק הבורר). פסק הבורר מייחס, אפוא, למבקשים הימנעות מנקיטת צעדים תוך "ידיעת מצב הדברים", והשלמה עם צירופם של המשיבים כחברים בעמותה. פסק הבוררות לא ערער, אם כן, על מעמדם של המשיבים כחברים בעמותה. תצהיר המבקש 1 שצורף לבקשה אינו משנה את פני הדברים. עיון בתצהיר מעלה כי טענת ההטעיה או מצג השווא, כפי שהיא מועלית ע"י המבקש, מתבססת על ייעוץ משפטי שקיבל (ס' 3, 4 לתצהיר), או מועלית באורח כללי ביחס לכלל חברי ועד העמותה ("במועד ישיבות ועד העמותה....התבססו חברי ועד העמותה על דרישתו של שקדי ועל המצג שהוצג להם כאילו לעירייה זכות מוקנית מכוח הסכם לצירוף נציגיה כחברים", בס' 21 לתצהיר). לא נטען מיהו אשר הציג את המצג, ואין כל טענה ישירה כי המבקש 1 הוטעה עקב המצג הנטען. המבקש 2 לא הגיש תצהיר כלל להוכחת הטעייתו. אופן ניסוח התצהיר איננו מקרי. עיון בתצהיר המבקש 1 מיום 23.7.08, אשר הוגש בהליכים קודמים, מגלה עובדות שונות לחלוטין. בהתייחסו למכתב שקדי טוען המבקש: "...מיותר לציין שאין כל סמכות לעירייה להשתתף בכל דרך שהיא או להשפיע על הנעשה בממשל התאגידי של עמותה זו. ניצול כוחו של סגן ראש העיר לצורך ביצוע מינויים פנימיים בעמותה תוך סילוקם של אחרים מעל פניו, כל אלה החוק לא יכירם (ס' 12 לתצהיר נספח כ"א לתשובה לבקשה). ועוד שואל המבקש בתצהירו: "מה למר שקדי ולעמותה בעלת רקע של ישיבה לתפארת, שפארה ורוממה את כל חבריה, תלמידיה ובוגריה במשך עשרות שנים? ממתי רשאית העיריה להיכנס ברגל גסה לתוך עמותה ולנהוג בה כבתוך שלה? והתשובה ברורה מאליה: זהו חלק מפעילות בלתי חוקית בעליל של השתלטות גורם זר לעמותה..." (ס' 14 לתצהיר). עולה, אפוא, מן התצהיר כי המבקש 1 ידע כבר בעת הצירוף, כי אין כל סמכות לעיריה לדרוש צירופם של חברים לעמותה. כך עולה גם מפרוטוקול עדותו בפני הבורר (ראה נספח כ"ב לתשובה לבקשה). נעלה מספק כי ידע זאת עוד קודם לפתיחת הליכי הבוררות. למרות זאת, ואף שהתנגדו בתחילה לצירוף, צירפו המבקשים בסופו של דבר את קולותיהם, והמשיבים נבחרו על דעת כל חברי הועד. עולה, לכאורה, כי המבקשים הסכימו לצירופם של המשיבים כחברים בעמותה, מתוך ידיעת המצב לאשורו, וממילא אין הם יכולים להישמע בטענתם כיום, שלוש וארבע שנים לאחר הצירוף. אי העלאת טענה זו לאורך שנים מעידה על כך שגם המבקשים, שהיו שותפים להליך בחירתם של המשיבים, לא ראו פגם בחברותם של המשיבים בעמותה. 10. בשולי הדברים יוסף כי שלושת חברי הועד הנוספים שהיו שותפים לצירופם של המשיבים כחברים לעמותה (הרב חיים דרוקמן, מר גדליה שרייבר ומר שרון הורוביץ) מצהירים כי איש לא טען בפניהם כי חובה עליהם לקבל את המשיבים כחברים, וכי המשיבים נתקבלו פה אחד מטעמים של טובת העמותה, גם על דעת המבקשים. עוד הם מצהירים כי המשיבים, שארבעה מהם בוגרי ישיבת נתיב מאיר והחמישי בוגר בני עקיבא, ובעלי ניסיון בעשייה ציבורית, נתקבלו מתוך שיקול דעת חופשי (נספח ב' לתשובה לבקשה). 11. ניתן לקבוע, אם כן, כי המבקשים לא הוכיחו, לכאורה, את עילתם הנשענת על מצג שווא והטעיה שעמדו, לטענתם, בבסיס בחירתם של המשיבים כחברי עמותה. ניגוד עניינים 12. המבקשים מוסיפים וטוענים כי תפקידיהם של המשיבים 2-5 בעיריית ירושלים (המשיב 6 אינו עובד עיריה), מעוררים חשש לניגוד עניינים בין תפקידם בעירייה לבין חברותם בעמותה. ניגוד עניינים זה יורד לשורשו של עניין ומצדיק מניעת השתתפותם באסיפה הכללית. את ניגוד העניינים רואים המבקשים בעובדה כי העמותה מקבלת תקציבים מעירית ירושלים. לטענתם, חבר עמותה, שהוא גם עובד עיריה, ישאף לצמצם את הקצבות העירייה לעמותה, מטעמים של שמירת תקציב העיריה. אין ממש גם בטענה זו. ראשית, היותם של המשיבים 2-5 עובדי עירייה הייתה ידועה למבקשים מעת צירופם כחברים לעמותה. הדבר לא מנע עד כה מן המבקשים לשתפם באסיפות כלליות של העמותה ובישיבות הועד (הדרי). המשיבים פועלים כחברי העמותה מזה שלוש וארבע שנים, ללא עוררין מצד המבקשים, חרף ידיעתם על עבודתם בעירייה. לא ניתן כל הסבר מדוע סוגיית ניגוד העניינים עולה דווקא עתה, שנים לאחר צירופם לעמותה ומספר ימים טרם כינוסה של האסיפה הכללית. להסבר זה חשיבות של ממש עת מתבקש סעד זמני דחוף למניעת השתתפות המשיבים באסיפה כללית שעל סדר יומה הצעה לבחירת ועד חדש. שנית, הכלל שעניינו ניגוד עניינים אוסר על עובד ציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים בין אינטרס שלטוני ואינטרס פרטי או בין שני אינטרסים שלטוניים. בענייננו אין מדובר במילוי תפקידם הציבורי של המשיבים, אלא במילוי תפקידם כחברי עמותה. גם פניית שניים מהם לעירייה, בעקבות פסק הבוררות, נועדה לבחון את הטענות לניגוד עניינים מן הזווית של תפקידם הציבורי. המשיבה 1, עירית ירושלים, לא ידעה כלל על קיומם של 'נציגים' מטעמה בעמותה. לפי תגובתה לבקשה ועמדתה כפי שהובעה בדיון, מתמנים נציגי העיריה בתאגידים עירוניים לפי ס' 249א' לפקודת העיריות באישור מועצת העיר. העמותה איננה תאגיד עירוני, ומועצת העיריה לא נתבקשה ולא אישרה את מינויים של המשיבים כחברי עמותה. המשיבים אף לא פעלו בעמותה כנציגי העירייה. ב"כ העירייה הוסיף וציין כי בעקבות פנייתם של חלק מן המשיבים, בוחנת העירייה את שאלת ה"היתכנות של ניגוד עניינים בין עבודתם של המשיבים בעירית ירושלים לבין חברותם בעמותה", וכשבדיקתה תסתיים יונחו המשיבים כיצד עליהם, כעובדי עירייה, לנהוג. העירייה מוסיפה וטוענת כי אין בעצם היותם של חברי העמותה עובדי עירייה כדי להשפיע על שיעור התמיכה שתקבל העמותה מן העירייה. תמיכות אלה, ככל שהן ניתנות, מוענקות על פי כללים ומנגנוני אישור ברורים. לאור כל אלה, אין העירייה רואה טעם למנוע מן המשיבים, כעובדיה, מלהשתתף באסיפה הכללית. גם אם נאמר כי יש להחיל את הכלל בדבר ניגוד עניינים על עיסוקם "הפרטי" של המשיבים בעמותה, מכוח עקרונות של תום לב וחובת אמון, המבקשים לא הראו כיצד עשוי תפקידם של המשיבים בעירייה להתנגש עם עניינם "הפרטי" כחברי עמותה, וכיצד זה עשוי להשפיע על החלטתם בעת כינוס האסיפה הכללית. לעניין זה אין די בחשש סובייקטיבי, תיאורטי, אלא יש לערוך בדיקה של "נקודות המגע והחיכוך" בין התפקידים ולהתמקד אך בשטח בו קיים "עימות בין האינטרסים"(ע"א 6983/94 פחימה נ' פרץ, פ"ד נא(5) 829 (1998)). יש לבחון את טיב הנושא לגביו מתקיים ניגוד עניינים, מידת האינטנסיביות של הניגוד, ועוצמתו. בענייננו, עומדת על סדר יומה של האסיפה הכללית הצעה לבחירת ועד העמותה, ולא ענייני תקציב. לא הובהר איזה אינטרס של העירייה עלול לעמוד לנגד עיניהם של המשיבים בעת כינוס האסיפה ובחירת הועד, ככל שאכן ייבחר. יודגש לעניין זה שגם הבורר מצא לציין בפסק הבוררות כי המשיבים אינם פועלים בעמותה כשלוחי העירייה או למען אינטרסים של העירייה (בס' 7 לפסק הבוררות: "'הנציגים', ובהם חלק מהתובעים כאן, לא הראו כי הם פועלים כשלוחי העירייה או למען אינטרס שלה'", ובס' 28 לפסק הבוררות: "הנציגים עצמם, ככל שניתן ללמוד מהליכים אלה, אינם פועלים כנציגי העירייה בעמותה, למרות שזה היה כרטיס הכניסה שלהם אליה"). כינוס האסיפה הכללית- אי מילוי הוראות הבורר 13. המבקשים טוענים כי לא ניתן לקיים אסיפה כללית של העמותה בטרם יתכנס ועד העמותה ויקבע את נהלי עבודתו בהתאם להוראות פסק הבוררות. אף שקוימה ישיבת ועד אחת בה נדונו נהלי העבודה, אלה טרם גובשו במלואם, ויש להמתין עד להשלמתם. לטענת המשיבים, עושים המבקשים שימוש בהוראות הבורר כדי לחסן עצמם מפני כינוס האסיפה הכללית, ומונעים במכוון דיון מהיר ויעיל בסוגיית הנהלים. מכל מקום, הם טוענים, אין בהוראות פסק הבורר כדי למנוע כינוסה של האסיפה הכללית. אין יסוד לטענה כי יש בפסק הבורר כדי למנוע כינוסה של אסיפה כללית שלא מן המנין בטרם גובשו נהלי העבודה של הועד. הוראותיו של הבורר התייחסו רק לכינוסו של ועד העמותה, ואופן הדיון בו (וראה ס' 68, 69, 71 ו-72 לפסק הבוררות, ובמיוחד לחלק האופרטיבי שבסיפא לס' 72 לפסק הבוררות). לא ניתנה כל הוראה ביחס לכינוסה של האסיפה הכללית, וממילא לא ניתן למנוע מחברי העמותה לפעול לכינוסה מכוח זכות הנתונה להם בדין. הבורר אף ציין מפורשות כי לא ניתן למנוע כינוס האסיפה הכללית, תוך שהוער כי יש לשמור על הוראות התקנון בכל הנוגע לדרכי כינוסה (ס' 12 ו-71 לפסק הבורר). יוסף כי גם המבקשים עצמם לא סברו כי יש בפסק הבורר כדי למנוע כינוסה של האסיפה הכללית, ובאחד ממכתביהם אף הציעו כי הועד החדש שייבחר באסיפה הוא שיעסוק בקביעת הנהלים (נספח י"א לתשובה לבקשה). שינוי מועד כינוס האסיפה הכללית 14. המבקשים עותרים, לחילופין, לדחיית מועד האסיפה הכללית הקבועה ליום 25.6.09 למועד שלא יקדם מיום 6.7.09. הטעם לכך הוא שמועד זה "איננו נוח" לשמונה מבין חברי העמותה (ראה מכתב השמונה מיום 16.6.09, נספח י"ז לבקשה). יש לדחות גם בקשה זו. מועד האסיפה נקבע תחילה ליום 16.6.09, ונדחה למועד הנוכחי לאחר שחלק מחברי העמותה טענו כי ההזמנה לא נמסרה להם במועד המתחייב מן החוק. גם המבקשים מודים כי לא קיימת להם עילה שבדין לדחיית מועד האסיפה. המשיבים הציעו כי לאחר האסיפה הכללית, תוצב קלפי לאורך 48 שעות על מנת לאפשר לכל חברי העמותה להצביע. בקשתם נדחתה ע"י המבקשים. טעמים נוספים לדחיית הבקשה 15. יש לסכם ולקבוע כי המבקשים לא הוכיחו עילה, לכאורה, לקבלת הסעדים להם עתרו. ואולם, גם אם היה עולה בידם להוכיח קיומה של עילה כזו, לא היה מקום להענקת הסעדים הזמניים המבוקשים, וזאת משני טעמים: האחד, בשל שיהוי כבד בהגשת הבקשה. והשני, בשל טיב הסעדים שנתבקשו. כל אחד מטעמים אלה כוחו יפה לדחיית הבקשה. 16. כפי שתואר לעיל, ידעו המבקשים מעת בחירתם של המשיבים כחברי עמותה כי לא חלה חובה על העמותה למנות נציגי עירייה כחברים בעמותה. ברי לחלוטין כי כל העובדות הנטענות בבקשתם היו ידועות להם יותר משנה. חרף זאת, לא עשו דבר לשינוי המצב. נהפוך הוא. המבקשים המשיכו והתייחסו להדרי, גם לאחר פסק הבוררות, כחבר ועד לכל דבר, הזמינוהו לישיבת הועד שנתכנסה ביום 25.5.09, והתדיינו עמו בכל ענייני העמותה שעל הפרק תוך ציפייה ברורה כי יפעל לקידום ענייני העמותה (וראה מכתביהם מיום 19.5.09, מיום 21.5.09, מיום 27.5.09, מיום 3.6.09 ועוד, הכלולים בנספח י"א, והעוסקים בנושא זכויות חתימה, מועדים לכינוס הועד, הסמכת הדרי לקדם הכנת הדו"חות הכספיים של העמותה ועוד). המבקש 1 עצמו יזם זימונם של כל חברי העמותה, בלא להוציא את המשיבים מן הכלל, לאסיפה כללית, כפי שעולה מהודעת מייל ששלח למנכ"ל העמותה ביום 1.6.09 (נספח ח' לתשובה לבקשה). הבקשה הוגשה לבית המשפט רק לאחר שניסיונותיהם של המבקשים לשינוי מועד כינוס האסיפה הכללית לא צלחו, ואך שבוע ימים טרם כינוסה. מדובר בשיהוי כבד שיש בו בלבד כדי להביא לדחייתה של הבקשה. 17. טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בטיב הסעד המבוקש בה ועיתויו. בתי המשפט סירבו לא אחת ליתן צווי מניעה לכינוס אסיפה כללית, גם כאשר הועלו טענות לפגמים בכינוסה, מן הטעם שככל שיתברר כי אכן נפלו פגמים, ניתן יהיה לבטל את החלטותיה בדיעבד. כך הורה בית המשפט העליון ברע"א 7691/05 ח'ליל נ' חברת החשמל למחוזות ירושלים בע"מ, : "כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו שניתנה היום, אין סיבה למנוע כינוס אסיפה של בעלי המניות של המשיבה ...אם מטרתה לתקן ליקויים שונים עליהם מלינים המבקשים בהליך העיקרי. זאת ועוד, אם יתברר כי האסיפה האמורה נגועה בפגמים שונים, ניתן יהיה לבטל את החלטותיה. מניעה של כינוס האסיפה איננו סעד מתאים, בוודאי לא על דרך סעד זמני על פי צד אחד מערכאת הערעור" (ניתנה ביום 11.8.05). וראה גם רע"א 1630/99 סימון גבי נ' נצב"א חברה להתנחלות בע"מ, : "...לא מצאתי כי שגגה יצאה מלפני בית משפט קמא, שסירב לתת צו מניעה זמני המונע כינוס אסיפה כללית לשם קיום בחירות למועצת המנהלים של המשיבה מס' 1. לכאורה אין עיגון בחוק או בתקנון החברה לטענה בדבר היות המועד קצר מדי. על כל פנים, כל טענותיו של המבקש לענין פרק הזמן בין מתן ההחלטה על קיום הבחירות, לבין כינוסה של האסיפה לשם כך או בהקשר לפרסום מועד הכינוס וכל טענה אחרת הנוגעת לתקינותה של ההחלטה יכולה להיטען על ידי המבקש באסיפה הכללית עצמה, בה מוזמן הוא להשתתף. במידה וטענותיו לא תתקבלנה ותתקבלנה החלטות שלא תנחנה את דעתו, רשאי הוא לפנות לבית המשפט, אם תקום לו זכות כזו לפי טיב ההחלטות" (ניתנה ביום 14.3.99, וראה גם בש"א 1440/95 אורנן נ' עמותת קונסרבטוריון "דונה ויצמן", , ניתנה ביום 6.4.95). טעם נוסף שניתן לדחיית בקשה למניעת התכנסות דומה הוא האפשרות שלאור ההחלטות שתתקבלנה באותה התכנסות, עשויה הבקשה להתייתר. וראה הדברים שנאמרו בבג"צ 9100/05 כהן נ' יו"ר הועדה לבחירת שופטים, : "דרך כלל, ולמעט במקרים חריגים, אין בית משפט זה נוהג להתערב במהלכים הננקטים בידי גוף הנתון לביקורתו השיפוטית, מקום שזה טרם דן בענין, והחלטתו טרם נתקבלה. שהרי עשוי להיות שההחלטה, לכשתתקבל, תייתר את השאלות העולות בעתירה, ואלה תיהפכנה תיאורטיות" (ניתנה ביום 30.9.05). כך גם בענייננו. יוזמי האסיפה הכללית מבקשים להציע בחירת ועד חדש. המבקשים רשאים להעלות השגותיהם כנגד בחירת ועד חדש בעת האסיפה. לא מן הנמנע כי ההחלטות שתתקבלנה תייתרנה את השגות המבקשים. סוף דבר 18. הנני מורה על דחיית הבקשה. בהתחשב במועד הגשת הבקשה, בהיקפה, ובלחץ הזמנים בו נאלצו המשיבים לערוך את תשובתם ולהיערך לדיון, ישלמו המבקשים למשיבים 2-7 את הוצאות הבקשה בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. למשיבה 1 ישלמו הוצאות בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. דיני חברותאסיפה כלליתעמותות