קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים בגין ירי בשכונת מגורים: 1. המשיבים מואשמים, יחד עם עוד שניים מאחיו של המשיב מס' 1, בעבירות אלימות שבוצעו ביום 13/07/09, על רקע סכסוך בין משפחותיהם למשפחת דודם - משהור. 2. ביום האירוע אמורה היתה להערך מסיבת הנישואין של בתו של משהור, ברחבת הכביש הסמוכה לבית אביה. בשעות אחר הצהריים החלו בני משפחתו של משהור בהכנות לחתונה וסייע להם קטין כבן 15 בשם חסן (להלן: "חסן"). לפי הנטען בכתב האישום, בשלב מסוים פנה מוחמד, בנו של משהור, אל דודו טאלב, שהוא אביו של המשיב מס' 2, וביקש את רשותו להזיז את פחי האשפה שהיו ברחבה למקום אחר. טאלב המתגורר בסמיכות לבני משפחתו של משהור סירב, החל לאיים ולצעוק על בניו של משהור. בעקבות זאת התלהטו הרוחות ופרצה במקום תגרה, במהלכה היכו הנאשמים 2 ו-3 (כנגדם לא הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים), את בני משפחת משהור במקל ובברזל, וידו אבנים לעברם. באותה סיטואציה, מואשם משיב מס' 2, כי עלה על גג הבנין והחל לזרוק משם אבנים וחפצים כבדים לעבר בני משפחת משהור. בשלב כלשהו הביא משיב מס' 1, שהוא שוטר מג"ב, את נשקו הצבאי מסוג M16, כוונו באופן מאיים לעבר משהור ובניו וירה מס' יריות לעבר ראשיהם. כאשר ביקש חסן להמלט מן המקום בעקבות הירי, הניף משיב מס' 2 שולחן ברזל השוקל משקל רב וזרק אותו לעבר חסן כדי למנוע את מנוסתו ובכדי לגרום לו חבלה חמורה. כתוצאה מפגיעת השולחן נחבל חסן בפניו, נגרם לו חתך וחשד לשבר באף, שבר באגודל ימין, שפשופים בחזה וחתכים בגפיים העליונות והתחתונות, מצבו הצריך אשפוז וטיפול רפואי. 3. בגין עבירות אלו, יוחסו למשיבים עבירות של תגרה, חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. למשיב מס' 1 יוחסו בנוסף גם עבירות של מעשה פזיזות או רשלנות, יריות באזור מגורים ואיומים. 4. באישום השני בכתב האישום מואשם המשיב מס' 1 בעבירות נוספות של מעשה פזיזות או רשלנות ויריות באזור מגורים, בכך שביום 19/06/09 ירה יריות בודדות וצרורות במהלך כל שעות היום לאות שמחה על כך שבנו של מועד יצק את גג ביתו בכפר. 5. הבקשה למעצר עד תום ההליכים, הוגשה כאמור, רק כנגד המשיבים, נאשמים 1 ו-4 בכתב האישום, נוכח חלקם בביצוע המעשים. המבקשת עותרת להורות על מעצרם, בהסתמך על עילת המסוכנות, מכוח החזקה הסטטוטורית, וטוענת כי חרף העדר עבר פלילי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. 6. ב"כ המשיבים כפר בקיומן של ראיות לכאורה, הצביע על ראיות מהן ניתן ללמוד, כי המשיבים הותקפו על ידי בני משפחת משהור והתגוננו מפני המתקפה, טען כי אין עילה למעצרם וביקש לשחררם לחלופת מעצר. קיומן של ראיות לכאורה: 7. כידוע, המבקשת נדרשת להציג בשלב זה בסיס ראייתי לכאורי, בו טמון פוטנציאל סביר להרשעת המשיבים במיוחס להם בכתב האישום. העובדה שחומר החקירה כולל גם עדויות המציגות תמונה אחרת, שונה מזו המתוארת בכתב האישום, איננה שוללת את קיומן של ראיות לכאורה, שיש בהן, אם יזכו לאמון בימ"ש, להביא להרשעה. 8. בידי המאשימה ראיות לכך, כי בין המשפחות, הדודים ובני הדודים, הגרים בסמיכות זה לזה, פרצה תגרה במהלך ההכנות לחתונת בתו של משהור, לאחר שטאלב סירב להיענות לבקשתם של בני משהור להזיז את פחי האשפה, ולהזיז את כלי הרכב שהפריעו בהכנות לחתונה, איים וצעק (הודעתו של נועמאן זועבי, שכן המשפחה, מיום 13/07/09 הודעתו של חסן מיום 15/07/09, הודעתו של מוסטפא בן משפחת משהור מיום 13/07/09, הודעתו של מוחמד זועבי מיום 17/07/09 וכן ראה הודעתו של מועד, אביהם של המשיב מס' 1 ונאשמים 2,3 מיום 17/07/09 והודעתו של טאלב מיום 17/07/09). 9. בתגרה שפרצה בין בני הדודים, נטלו חלק משיב מס' 1 ואחיו סלים, (נאשם מס' 2), שאחז מקל והיכה באמצעותו (הודעתם של חסן נועמאן זועבי ולואי זועבי וכן הודעתה של נהיל, מיום 15/07/09). 10. עדים רבים, בני משפחת משהור ושכנים, שאינם צד לסכסוך המשפחתי, מסרו בהודעותיהם כי הבחינו במשיב מס' 1, כשנשק בידו, יורה לעבר האנשים ולעבר ביתו של משהור (הודעתו של נועמאן מיום 13/07/09, הודעתו של לואי זועבי, בן דודו של חסן, מיום 13/07/09, הודעתו של חסן מיום 15/07/09 והודעתו של אחמד משהור זועבי מיום 14/07/09). בנוסף, השכנה נהיל מסרה בהודעתה, כי אמנם לא ראתה את הירי, אך שמעה אותו ולאחר מכן ראתה את המשיב מס' 1 אוחז בנשק. 11. למעשה, העובדה שהמשיב מס' 1 אחז בנשקו הצה"לי וירה בו, לא היתה שנויה במחלוקת. המשיב מס' 1 הודה בכך כבר בהודעתו הראשונה, אך טען, כי ירה שני כדורים באוויר וזאת מאחר ונזרקו אבנים לעבר ביתו ובבית שהו באותה עת אמו, אחיותיו, גיסתו וילדים קטנים. המשיב מס' 1 טען, כי בניו של משהור הם שזרקו אבנים לעבר ביתו, בזמן שהוא התחבא, יחד עם משפחתו בתוך הבית. גרסתו בעניין זה עומדת בסתירה לראיות לכאורה שבידי המבקשת (כגון הודעתו המפורטת של מוחמד זועבי מיום 17/07/09), שלפיהן מג'די היה מעורב בקטטה, ובשלב מסוים פנה לביתו, הביא את הנשק וחזר אל הזירה, וכן לראיות מהן עולה, כי כיוון את נשקו לעבר בני משפחת משהור וביתם, כאשר ירה מנשקו. 12. ראיות לכאורה נוספות, מטעם משפחת המשיבים, מלמדות כי המשיב מס' 1 ניגש לביתו במהלך הקטטה כדי להביא את נשקו: אמו של המשיב מס' 2, סיפרה בהודעתה, כי משיב מס' 1 ירד בתחילה במדרגות וחזר לקחת את נשקו כיוון שנזרקו אבנים (הודעתה מיום 17/07/09). אמו של המשיב מס' 1-פאטמה, מסרה בדומה, כי בנה היה למטה, בזמן שאבן נזרקה לעבר ביתה וניפצה חלון, הוא עלה הביתה במהירות ונטל את נשקו, ירד חזרה למטה וירה שתי יריות באוויר (הודעתה מיום 17/07/09). טאלב מסר בהודעתו מיום 17/07/09, כי משיב מס' 1 ירד מביתו, לאחר שהחלה כבר התגרה, ואז נזרקו אבנים לעברו והמשיב עלה לביתו, שבקומה השניה וחזר עם נשקו, ממנו ירה יריות באוויר. 13. בחקירתו השניה עומת המשיב מס' 1 עם הראיות שנאספו, אשר הצביעו על כך שפרט לנשק, היה בידו גם מקל. בתגובה אישר בתחילה כי אחז במקל, לפני שהביא את הנשק, וטען כי זרק אותו כאשר עלה לביתו. בשלב מסוים הפסיק המשיב מס' 1 לשתף פעולה ולהשיב לשאלות החוקר, כשנאמר לו שישנה עדות מצולמת לכך שהמקל היה בידיו גם לאחר הירי. בהמשך, המשיב הודה, כי שיקר בחלק מפרטי הדברים שמסר, אך שב והדגיש, כי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע באיש. 14. מגרסת המשיב מס' 1 במשטרה לא עלה כי פעל מתוך הגנה עצמית ומכל מקום מול גרסתו ישנן ראיות אחרות המצביעות לכאורה על כך שפעל מתוך כוונה לפגוע במתלוננים. לטענת ב"כ המשיב מס' 1, כאילו נאלץ לעשות שימוש בנשק החם, מאחר והתמודד לבדו מול בני משפחה רבים מצד בני משהור, אין תימוכין בחומר הראיות. על פי הודעותיהם של העדים, לרבות גרסתו של משיב מס' 1 עצמו, הוא לא היה לבדו בקטטה. בני משפחה נוספים שלו היו נוכחים, וכפי שניתן ללמוד, המשיב מס' 1 עצמו אחז מקל באותה הזדמנות, כך גם אחיו נאשמים מס' 2 ו-3, כך שלא ניתן לקבל את הטענה כי המשיב מס' 1 חש כה מאוים עד שנאלץ להביא את רובהו. 15. באשר לחלקו של המשיב מס' 2 בפרשה, קיימות גם כן ראיות לכאורה למכביר, בעדויות השכנים שסייעו בהכנות לחתונה ובהודעותיהם של בני משפחת משהור (ראה הודעתו של לואי זועבי, מוסטפא משהור זועבי, נועמאן, משהור זועבי, נהיל זועבי ועוד). חסן שנפגע מפגיעת השולחן הכבד בראשו ונחבל בחלקי גוף רבים, העיד כי הבחין במשיב מס' 2 זורק חפצים מן הגג, וכי הוא היה היחיד שעמד על הגג בטרם נזרק ממנו השולחן ופגע בחסן. משיב מס' 2, טען בהודעתו מיום 13/07/09, בסתירה לכל ההודעות שהצביעו על מעורבותו, כי ישן בעת שהחלה הקטטה והתעורר לשמע הצעקות. לדבריו, לא יצא מן הבית, התבונן על הנעשה רק ממרפסת ביתו ולא היה מעורב כלל בקטטה. גרסה זו עומדת בסתירה, לא רק לראיות התביעה, אלא גם להודעה שמסר משיב מס' 1 באותו יום, לפיה הבחין במשיב מס' 2 בקטטה, אך לא ראה אותו זורק חפצים. 16. כפי שניתן לראות, נגד המשיבים קיימות ראיות לכאורה למכביר למעשים המיוחסים להם. אמנם, מנגד, קיימות ראיות לכאורה לכך שבני משפחת משהור מצידם ידו אבנים לעבר המשיבים ובתיהם. המאשימה אף ציינה בכתב האישום כי התפתחה תגרה במקום, קרי, בוצעו מעשי אלימות משני הצדדים, אך הראיות מצביעות על כך שהמשיבים ובני משפחתם אחזו במקלות, נשק קר וירו מנשק חם לעבר המתלוננים, ובכך הסלימה האלימות עד כדי ביצוען של העבירות החמורות יותר המיוחסות למשיבים בכתב האישום. 17. בית המשפט איננו נכנס בשלב זה לשיקולי מהימנות העדויות. גרסת הגנה מוצקה ומבוססת, העומדת בסתירה לראיות התביעה יכולה ליצור בקעים בעוצמת ראיות המאשימה, עד כי לא יהא בחומר שבידיה כדי להצדיק מעצרם של נאשמים. לא כך במקרה זה. מול עדויות התביעה, המציגות לכאורה תמונה ברורה של מעשי המשיבים, הועלו גרסאות מטעם המשיבים ובני משפחתם, שאינן מתיישבות זו עם זו, חלקן הועלה בשלב מאוחר, כעבור מס' ימים, וגם בשים לב אליהן, עוצמת הראיות היא כזו, המצדיקה הארכת המעצר. 18. לא מצאתי גם תימוכין לטענת ב"כ המשיבים לכך שהמשטרה נקטה באיפה מול איפה, כאשר תמכה בגרסת המתלוננים, לא התייחסה לעדויות המשיבים ונקטה בדרך שלא אפשרה למשפחת המשיבים להגיש תלונתם במועד. בני משפחת המתלוננים נחקרו תחת אזהרה, משהועלו כנגדם חשדות לביצוע העבירות. משפחת המשיבים הגיעה למשטרה בכדי להגיש תלונות רק ביום 17/07/09, לאחר שמעצרם של המשיבים הוארך. במהל חקירתם הוצגה בפניהם השאלה מדוע השתהו בהגשת התלונה, ומתוך תשובותיהם לא ניתן ללמוד, כנטען, כי נמנע מהם, בשל התנהלות המשטרה, למסור גרסתם מוקדם יותר. מועד נשאל מדוע לא הגיע להגיש תלונה עד ליום 17/07 והשיב כי היה עסוק. ראידה זועבי-אמו של המשיב מס' 2, טענה שלא יכולה הייתה לצאת מן השכונה ולכן הגיעה רק ביום 17/07. פאטמה מסרה בהודעתה, כי הגיעה למשטרה בימים שני עד חמישי, אך לא הסבירה מדוע לא הגישה תלונה בכל אותם ימים. טאלב מסר בהודעתו מיום 17/07/09, כי הגיע פעם אחת קודם לכן למשטרה ביום 14/07/09 והחוקר אליו הופנה לא היה במקום. פרט לכך לא הסביר מדוע השתהה במסירת ההודעה. 19. טענת המשיבים להפליה בינם ובין המתלוננים, איננה יכולה לסייע להם. ראשית, לא הוברר האם התקבלה החלטה באשר להעמדתם לדין של המתלוננים בעבירות בהן נחשדו ועליהן נחקרו. שנית, אין המדובר בהפליה בין חשודים שביצעו עבירות דומות אלה כלפי אלה, אלא בחשדות לגבי מעשי אלימות בדרגה שונה של חומרה, כאשר ישנן ראיות לכאורה לכך שמי שהצית את הלהבה היו בני משפחת המשיבים, בעוד המתלוננים ניגשו לבקש רשותם להזיז פחי אשפה או רכבים לצורך ההכנות לחתונה, דבר שעורר כעסם של המשיבים, נוכח התנהגות בני משפחת משהור בעבר. 20. ב"כ המשיב מס' 1 טוען, כי בהיותו שוטר, נמנע היה מהמשטרה לחוקרו, ולכל הפחות, לחוקרו בעבירות האישום השני, לגביו לא ניתן אישור מח"ש, וכי אישור מח"ש מעיד כי חלקו בפרשה משני. בידי המבקשת אישור מח"ש לחקור את המשיב מס' 1 בעבירות שבוצעו באישום הראשון. באישור נאמר, כי מהמידע שהתקבל אצל מח"ש עלה, כי מהירי לא נפגע איש. האישור איננו מתייחס לאישום השני. יחד עם זאת, אף בהנחה כי המשטרה מנועה הייתה מלהגיש כתב אישום או לחקור את המשיב מס' 1 בעובדות האישום השני, די בראיות הלכאוריות באשר לאישום הראשון, המקימות חזקה סטטוטורית בדבר מסוכנותו של המשיב. אוסיף עוד בעניין האישום השני, כי אכן כטענת הסניגור, לא מצאתי כי המשיב נחקר תחת אזהרה לגבי העבירות שיוחסו לו באישום זה. עילת מעצר וחלופה: 21. סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), קובע חזקה סטטוטורית בדבר מסוכנותו של נאשם, שביצע עבירה תוך שימוש בנשק קר או חם. ב"כ המשיב מס' 1 טען כי הערך המוגן של העבירה של ירי בנשק באזור מגורים איננו מצדיק החלת החזקה הסטטוטורית על העבירה; לא ניתן לקבל טענה זו. ראשית, לפי לשון הסעיף ירי בנשק חם באזור מגורים הוא שימוש בנשק, ושנית, מבחינת מטרתה של ההוראה, אין ספק כי שימוש כזה מהווה יצירת סיכון מוגבר לציבור, המצדיק החלת החזקה הסטטוטורית על מי שמבצע עבירה מסוג זה. על כל פנים, הדיון בשאלה הנ"ל הינו תאורטי במקרה שלפני, שכן, למשיב מס' 1 לא מיוחסת רק עבירה של ירי באזור מגורים. לפי הנטען בכתב האישום, כיוון המשיב מס' 1 את נשקו לעבר המתלוננים ולעבר בתיהם, בשל כך יוחסה לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירה זו נכנסת, ללא כל ספק, לגדר החזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. כך גם קיימת חזקה בדבר מסוכנותו של משיב מס' 2, עקב ביצוען לכאורה של העבירות, תוך שימוש בחפצים כבדים, אותם זרק מן הגג, עבירות אשר הסבו בסופו של דבר, את הנזק והפגיעה לקטין. 22. משקמה חזקה זו לגבי מסוכנות המשיבים, מוטל הנטל על המשיבים לסתור אותה. העדר עבר פלילי הוא אחת האינדיקציות להפחתת המסוכנות, אך הוא כשלעצמו, איננו מפריך את החזקה. במקרה זה, מתחזק החשש כי שחרורם של המשיבים עלול לסכן את שלום הציבור מתוך כך שהעבירות בוצעו על רקע סכסוך ממושך עם בני משפחתם, דודם ובני הדודים, הגרים בסמיכות להם בכפר מסר. 23. המשיבים מבקשים לסמוך על הסכם סולחה שנערך בין משפחתם ומשפחתו של חסן, הקטין שנפגע באירוע, אלא שאין חולק כי חסן איננו בן משפחתם של משהור, הוא נקלע למקום בבואו לסייע בהכנות לחתונה. הסכסוך שעמד ברקע לתגרה ולעבירות שהתפתחו בעקבותיה, לא הוסדר ואין כל הסכם סולחה בין הצדדים לו. לפיכך, לקיומו של הסכם סולחה עם משפחתו של חסן יש השלכה מצומצמת על השאלה האם יש עילה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים שכן הוא יכול ללמד, לכל היותר, על כך, שלא צפוי להתפתח סכסוך נוסף בין משפחות המשיבים ומשפחתו של חסן, בעקבות פגיעתו באירוע. 24. התוצאה היא, שהוכחה עילה למעצרם של המשיבים, מסוכנותם נלמדת מהתנהגותם במהלך האירועים ונכונותם לפגוע בשלומם של אחרים. 25. המבקשת מתנגדת לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר כלשהי. מבלי להביע עמדה באשר לאפשרות לשחרורם לחלופה, אני רואה לנכון לקבל תסקירי מעצר, אשר יבחנו את מידת הסכנה הנשקפת מן המשיבים ואת טיב החלופה המוצעת, וזאת בעיקר בהתחשב בגילם הצעיר, בעברם הנקי ובעובדה שקיימו אורח חיים נורמטיבי עד לאירוע זה. מקרי ירימעצרמעצר עד תום ההליכים