קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיווג טובין במכס בבית המשפט: השופטת מרים דיסקין: 1. בפני ערעור שהוגש על-ידי מדינת ישראל - אגף המכס והבלו (להלן: "המערערת") כנגד א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ (להלן: "משיבה 1") וכנגד לביא ציון הפצת סטריאו לרכב בע"מ (להלן: "משיבה 2"). הערעור מכוון כנגד פסק-דינו החלקי של בית-משפט השלום בתל-אביב - יפו, מיום 27.6.04 (כב' השופט בן-חיים) (להלן: "פסק הדין"). העובדות הצריכות לענין 2. המשיבה 1 ייבאה בין השנים 1994 - 1995 מכשירי אימובילייזר וסיווגה אותם, לצורך תשלום מכס, כפרט מכס 83.01.2010 לצו תעריף המכס, תחת הכותרת "מנעולים לרבות מנעולי תלייה (מופעלות באמצעות מפתח, קומבינציה או חשמלי) ממתכת פשוטה ...". באותם מועדים ייבאה גם משיבה 2 מכשירי אימובילייזר לרכב וסיווגה אותם, לצורך תשלום מכס, כפרט מכס 85.36.2041 לצו תעריף המכס, תחת הכותרת "מכשירים חשמליים למיתוג ... המיוחדים למערכת בלימה, לתאורה או לאיתות ...". 3. המערערת לא קיבלה את סיווגיהן של המשיבות ושלחה להן הודעות גירעון, במסגרתן הודיעה המערערת, כי הסיווג הנכון של פרט המכס , לצורך חישוב המכס שיש לשלם, הינו על-פי פרט המכס שמספרו 85.36.2049 בצו המכס, המתייחס ל"מכשירים חשמליים למיתוג או להגנת מעגלים חשמליים או לביצוע חיבורים אל או בתוך מעגלים חשמליים ... למתח שאינו עולה על 1000 וולט, מנתקי מעגלים חשמליים, מהסוג המשמש ברכב מנועי, אחרים ...". 4. בפסק הדין החלקי נשוא הערעור, אישר בית המשפט כי הסיווג בו בחרה המשיבה 2 הינו סיווג שגוי ובחר לאמץ כסיווג הנכון, את סיווגה של המשיבה 1, קרי - בית המשפט אימץ את הסיווג תחת פריט המכס שמספרו 83.01.2010 וקבע, כי נחה דעתו "כי אימבולייזר נתפס בכף ההגדרה המרחיבה של הערך 'מנועל'" (עמ' 6 - 9 לפסק הדין). טענות המערערת 5. המערערת חוזרת וטוענת, כי סיווגם הנכון של הטובין - האימובילייזר - צריך להיות תחת פרט המכס 85.36.2049, ומשכך, טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי יש להגדיר את האימובילייזר, לצורך חיובו במכס, תחת פרט מכס אחר. טוענת המערערת, כי לצורך סיווגו של המוצר, יש לבחון את מהותו וטיבו, ובכלל זה יעודו, תכונותיו והשימוש הרגיל והטבעי שניתן לעשות בו, וזאת כשלב ראשון ודומיננטי בתהליך הסיווג, וכי אין מקום למבחן השימוש והייעוד, אלא במקרים בהם המחוקק עצמו מפנה למבחן זה. לטענת המערערת, טעה בית-משפט קמא כאשר העדיף את מבחן הייעוד והשימוש של האימובילייזר על-פני מבחן המהות, ומשכך, יש לבטל את קביעתו. עוד טוענת המערערת, כי גם על-פי מבחן הייעוד והשימוש מתחייבת המסקנה, ולפיה ייעודו ושימושו של האימובילייזר הינו כמכשיר המבצע חיבורים וניתוקים של מעגלים חשמליים ברכב מנועי, ולא כ"מנעול", כפי שקבע בית-משפט קמא, ושלל את ההשוואה שערך בית המשפט קמא בין האימובילייזר לבין כרטיס חשמלי, המשמש לפתיחת דלתות חדרי בית-מלון, שכן הכרטיס החשמלי האמור אינו יכול לשמש כמנעול, משום שהוא אינו נועל את הדלת וייעודו הוא לפתוח את הדלת באמצעות הפס המגנטי הטבוע בו. המערערת חוזרת ומדגישה, כי "האימובילייזר אינו נועל דבר ברכב המנועי! האימובילייזר מביא להשבתת מערכות ההצתה והמנוע של הרכב המנועי, וזאת הוא עושה על-ידי ניתוק מעגל חשמלי, ולאחר-מכן, על-ידי חיבור מעגל חשמלי, הוא מאפשר את השימוש במערכת ההצתה והמנוע של הרכב המנועי". המערערת אף מוחה על הקביעה בפסק הדין, לפיה סיווגם של הטובין על פי צווי המכס נעשה על-פי "נטייה ספונטנית", שכן מערכת סיווג הטובין איננה ענין של "תחושות" או "נטיות", והוא נעשה על-פי כללים שנקבעו בצו תעריף המכס ובפסיקת בית המשפט העליון. לביסוס עמדתה מפנה המערערת לחוות-דעתו של המומחה מטעמה, מהנדס דוד חורי, ולחקירתו בבית המשפט, וכן לאמור בחוות הדעת שהוגשו על-ידי מומחי המשיבים - המהנדס דוד נמרי והמהנדס יוסף טנא - המאשרים בחוות הדעת שהגישו, כי תפקידו של האימובילייזר היא לגרום לניתוקים אוטומטיים של מערכות חשמליות ברכב. טענות המשיבות 6. המשיבות חוזרות וטוענות, כי האימובילייזר הינו מנעול אלקטרוני, והן מפנות להגדרת "מנעול", כפי שמופיעה בפרט המכס 83.01 פיסקת משנה 2010, הגדרה אשר לדעתן תואמת בדיוק את הגדרתו של האימובילייזר. המשיבות נסמכות על העולה מחקירתם של המומחים מטעמן: דבריו של המהנדס יוסף טנא, אשר טען בחקירתו כי האימובילייזר הינו למעשה מנעול אלקטרוני; וכן, מסקנותיו של המהנדס נמרי בחוות-דעתו, על-פיהן האימובילייזר הינו מנעול חשמלי. המשיבות אף מפנות להגדרה המילונית של הערך "מנעול", המוגדר כ"אביזר קבוע או נייד, שנועד לחסום את הכניסה או את הגישה למקום מסויים או לדבר מסויים. בדרך כלל, המנעול ננעל ונפתח על-ידי מפתח מתאים או באמצעות כרטיס מגנטי או אות אלקטרוני" (מילון "רב מילים" של שויקה, בהוצאת "המרכז לטכנולוגיה חינוכית"), הגדרה המתאימה, לדעתן, להגדרת האימובילייזר וסיווגו כמנעול. וכן למבחן "הייעוד והשימוש" ולעדותו של המהנדס יוסף טנא שהבהיר, כי מטרת האימובילייזר היא מניעת ההתנעה של הרכב. כן הן מפנות לע"א (י-ם) 1041/00 אוטו פרט בע"מ נ' מדינת ישראל, , שם העדיף בית המשפט את סיווגו של מנעול המיועד לשימוש בכלי-רכב, כמנעול הפטור מתשלום מס קנייה "בשים לב לתכלית החברתית החשובה שלו, שהיא מניעת גניבות". דיון 7. אומר מיד, כי לעניות דעתי דין הערעור להתקבל, ואבאר. המחלוקת נשוא פסק הדין סבה סביב סיווגם של מכשירי- אימובילייזר, שיובאו על-ידי המשיבות. כפי שפרטתי, בעוד משיבה 1 סברה כי יש לסווג את האימובילייזר כמנעול - ומשכך, לפטור אותה מתשלום מכס בגינו, ומשיבה 2 סברה כי יש לסווג את האימובילייזר כמכשיר חשמלי למיתוג - ומשכך, יש לשלם מס מוקטן בעבורו, סברה המערערת כי יש לסווג את האימובילייזר כ"מכשיר חשמלי למיתוג או להגנת מעגלים חשמליים או לביצוע חיבורים אל או בתוך מעגלים חשמליים ... מהסוג המשמש ברכב מנועי ...". צודקת המערערת בטענתה, כי לצורך ההכרעה במחלוקת כגון דא, נדרש בית המשפט לתהליך בחינה מדורג המורכב ממספר שלבים פרשניים, כפי שהובהר בע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות גליל, פ"ד נא(5) 160 165 - 167: "ההכרעה במחלוקות דוגמת זו שבפנינו כוללת מספר שלבי פרשנות. בשלב הראשון, יש להבהיר את טיבם ומהותם הפיזיים של הטובין המצויים בלב המחלוקת. המדובר בתיאור של מאפייני הטובין ובתוך כך עמידה על טיבם, השימוש שנעשה בהם בפועל, החומרים מהם הם עשויים, תכונותיהם וכיוצא באלה. תיאור זה נועד להוות נקודת מוצא להחלתן, בשלב השני, של הנורמות המשפטיות הקבועות בתוספת הראשונה לצו. אפיון הטובין יעשה על סמך ראיות, לרבות חוות דעת מומחים המובאות בפני בית המשפט, התרשמות השופט מן הטובין בהסתמך על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית (וראה לעניין זה ר"ע 530/82 עטר חברה למסחר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2) 337). בשלב השני, אם כן, יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין. פרשנותם של פרטי המכס תיעשה לאור תכלית החקיקה ובהתאם לכללי הפרשנות המקובלים, תוך ניסיון לתחום את קשת הטובין אשר פרט מכס זה או אחר חל עליהם. בשלב השלישי, יפנה הפרשן למלאכת סיווג הטובין, אשר מהותם הובהרה בשלב הראשון, לפי פרט מכס זה או אחר אשר משמעותו המשפטית נחשפה בשלב השני. זוהי מלאכת "ההתאמה" בין הטובין לבין פרט המכס המתאים לו. הסיווג, יכול שיהיה מיידי ופשוט. לא אחת, לאחר שהובהרה מהותם של הטובין ונחשפה הפרשנות הנכונה של פרטי המכס, לא נותרת אלא אפשרות סיווג אחת בלבד. כזה היה המצב ברע"א 530/82 הנ"ל, שבו קבע בית המשפט כי המוצר שלפניו הינו עט - ולא מילוי לעט - על סמך הבנתו את מהותו ואת מאפייניו של אותו מוצר שהיה בפניו ועל-סמך פרשנותו את פרטי המכס שבתוספת. אולם, לא אחת קיימת יותר מאופציה סיווגית אחת. במצב זה ייעשה הסיווג, בין היתר, בהסתמך על הוראות סיווג הנכללות בסעיף 5 לצו. המדובר בהוראות סיווג אשר נועדו לסייע בסיווגם של הטובין לפי פרט ספציפי זה או אחר, בעיקר מקום שטובין מסויימים ניתנים לכאורה לסיווג תחת שניים או יותר מפרטי המכס שבתוספת לצו (ראו, למשל, ע"א 284/85 אשר דיאמנט נ' מדינת ישראל, ). הוראות הסיווג קובעות מספר דברים: סדרי עדיפויות בסיווג טובין בין פרטי מכס שונים, כללי "שובר שוויון" מקום שטובין ניתנים לסיווג תחת שני פרטים או יותר, וכיוצא באלה. הוראות סיווג הטובין אינן מסייעות לפרשן להבין את טיבם של הטובין (השלב הראשון) או את משמעותם המשפטית המלאה של פרטי המכס עצמם (השלב השני). כל שבכוחן של הוראות אלו לעשות, הינו לסייע לפרשן בסיווגם, לצורך מכס, של טובין פלוניים תחת פרט מכס זה או אחר, לאחר שהובהרו מהותם של אותם טובין ופרשנותם של אותם פרטי המכס (ראה ר"ע 483/85 מדינת ישראל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות, פ"ד לט(3) 765). לעיתים, ואלו המקרים המגיעים בדרך-כלל לפתחם של בתי המשפט, חלוקים הצדדים באשר לאופן הסיווג הנכון של הטובין שבפניהם. הדבר יכול לנבוע מכך שהצדדים חלוקים באשר לטיבם של הטובין שבפניהם (השלב הראשון), או באשר לפרשנות הנכונה של פרט מכס זה או אחר (השלב השני), או באשר לאופן בו יש ליישם את הוראות הסיווג שבסעיף 5 לצו (השלב השלישי). יתכן מצב בו הצדדים חלוקים בנוגע לשניים או יותר מהשלבים הנ"ל. במצב זה, על בית המשפט מוטלת המשימה לפזר את הערפל השורר ממעל, ויהא סוג המחלוקת אשר יהא". המומחה מטעם המערערת, המהנדס חורי, סבר בחוות-דעתו, שיש לסווג אימובילייזר כפריט 85.36 לצו תעריף המכס, מן הטעם ש"האימובילייזר (משבת) הינו כאביזר לרכב מנועי שתפקידו לבצע חיבורים / ניתוקים אוטומטיים בזרם המוזרם למערכת ההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק, הקיימות ברכב מנועי" (ראה: סעיף 1 בפרק א'). ובהמשך הוסיף, כי "האימובילייזר משמש מעין מפסק מתוחכם. כאשר בעל הרכב נועל את מערכות הרכב על-ידי הוצאת מפתח הרכב, נפתח אוטומטית - לאחר פרק זמן קצר - המעגל החשמלי המוביל זרם למערכות הצתה ולמשאבת הדלק, בכך מושבתת עבודתן, ומערכות אלו לא יעבדו כל עוד לא ייסגר המעגל החדש" (שם, סעיף 3). המומחה מטעם המשיבות, מהנדס החשמל יוסף טנא, סמך את חוות דעתו ומסקנותיו על עקרון פעולתה של מערכת האימובילייזר. לדבריו (בסעיף 3.1 לחוות-דעתו), "לאחר פרק זמן הניתן לכיוון של 2 עד 30 שניות ממועד כיבוי המנוע (סגירת מתג ההצתה), מערכת האימובילייזר נכנסת למצב המכונה מצב דרוך". ובהמשך הסביר מר טנא, כי "על-מנת לשחרר את המערכת ממצב דרוך ולהתניע את מנוע הרכב, יש צורך לבצע את הפעולות הבאות: ליצור מגע בין המפתח האלקטרוני לבית המגעים. מגע זה גורם להעברת הקוד הייחודי של המפתח האלקטרוני מהמפתח לבקר של המערכת. במידה והקוד מתאים, הבקר מנטרל את הדריכה. עם ניטרול הדריכה, נורת הביקורת מפסיקה להבהב. תוך פרק זמן של 2 עד 30 שניות יש לסובב את מתג ההתנעה ולהתניע את הרכב. פתיחת מתג ההתנעה גורמת להשארת להשארת מערכת האימובילייזר במצב לא דרוך, כל עוד מתג ההתנעה נמצא פתוח" (ראה: סעיף 3.2 לחוות-דעתו). מר טנא מסכם את חוות-דעתו ואומר, כי לשיטתו "מערכת האימובילייזר מהווה למעשה "מנעול אלקטרוני", המספק הגנה כנגד שימוש בלתי-מורשה ברכב, המושגת באמצעות בלימת מערכות החשמל ומניעת התנעה, תפעול והמשך תנועת הרכב. מאפיין נוסף של המערכת, הוא איתות המתריע, הן לנהג והן לגנב הפוטנציאלי, על דריכת האימובילייזר. איתות זה מרתיע מפני נסיון פריצה או גניבת הרכב" (שם, בסעיף 4). מומחה נוסף מטעם המשיבות, מהנדס הרכב דוד נמרי, הסביר בחוות-דעתו, כי "האימבולייזר הוא מעל לכל ספק מערכת מנתקי-מעגלים אוטומטיים, שהם מערכת בלימה הבולמת את אפשרות הנסיעה ברכב, על-ידי חסימת יכולת ההתנעה של הרכב המנועי בו היא מותקנת. בנוסף, לאימובילייזר מערכת איתות המאותתת על-כך שיכולת ההתנעה נבלמה. האימובילייזר הוא מנעול חשמלי המיוחד לשימוש ברכב מנועי" (ראה בפרק המסקנות). בית-משפט קמא הסיק מהאמור, כי ייעודו העיקרי של האימובילייזר מתאים להגדרת מנעול, גם אם הוא מופעל באמצעות פיקוד חשמלי, ולחיזוק עמדתו היפנה להגדרה המילונית של הערך "מנעול". הנני בדעה, כי על-פי כל כללי הפרשנות שפורטו, לא ניתן להתייחס לאימובילייזר כאל מנעול. ראש וראשונה, אין ספק כי טיבו ומהותו הפיסי של האימובילייזר, על-פי תיאור מאפייניו, הינו מכשיר חשמלי או אלקטרוני אשר משמש לניתוק מערכות חשמליות ברכב. ודוק: האימובילייזר אינו משמש לנעילת או פתיחת הרכב. לשם כך קיים מפתח, הפותח את דלתות הרכב ומתניע את המנוע. אין חולק, כי עם הפעלת האימובילייזר לא ניתן להתניע את המנוע. אולם, אין גם חולק, שעם ניטרולו של המנוע באמצעות האימובילייזר לא ניתן להתניע את המנוע, אבל באותה מידה אין חולק, כי כדי להתניע את המנוע יש צורך בביצוע פעולה נוספת, שאין קשר בינה לבין ניטרול האימובילייזר - היא פעולת התנעת המנוע. אם כך, דומני, כי מפאת טיבו ומהותו של האימובילייזר, לא ניתן להגדירו כמנעול, אלא כמכשיר חשמלי הגורם לניתוק או חיבור מעגלים חשמליים, משמע, ההגדרה המופיעה בפרט המכס שמספרו 85.36.2049. וסבורני, כי קריאת חוות-דעתם של המומחים מטעם המשיבות, מובילה אף היא למסקנה זו. המשיבה 1 התייחסה לסוג של אימובילייזר המותקן בתוך מפתח ההתנעה, להבדיל מאימובילייזר חיצוני, הדורש הקלדת קוד מספרי, למשל. לטענתה, בניית האימובילייזר כחלק ממפתח ההתנעה, היא המחייבת את המסקנה כי מדובר במנעול. אינני מקבלת קביעה זו, שכן, מהותו וייעודו של האימובילייזר אינו נגזר מאופן התקנתו ברכב - מובנה במפתח ההתנעה או כקודן חיצוני - אלא מהמטרה שלשמה הותקן, והמטרה היא, כאמור, ניתוק המעגלים החשמליים ברכב לצורך מניעת אפשרות ביצוע פעולת ההתנעה. באשר לע"א (ת"א) 4474/98 מדינת ישראל נ' בי.אי.קי (לא פורסם), לא מצאתי את הקשר הנטען בסיכומי המשיבות. באותו ענין סב הדיון על שאלת סיווגם של מערכות חשמליות לנעילת דלתות הרכב, ועל-כן, לא ברור מהי הזיקה לצורך ענייננו בין אותן מערכות לבין האימובילייזר. והרי, אף המשיבות אינן טוענות כי האימובילייזר מהווה מערכת נעילת-דלתות חשמלית, ולאור האיפיונים הרבים והשונים של המכללים החשמליים והאלקטרוניים הקיימים בכלי הרכב, יש להתייחס לכל פריט ופריט בהתאם למהותו, הגדרתו וייעודו. באשר לע"א (י-ם) 1041/00 אוטו פרט בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) , התייחס בית המשפט לסיווג מנעולים למכסי דלק, ומשכך, גם כאן אין כל קשר בין אותו ענין ובין הענין אשר בפני. המשיבות מפנות לתכלית המתוארת באותו ענין - התכלית החברתית, שעניינה מניעת גניבת כלי-רכב. אין ספק כי מדובר בתכלית חשובה וראוייה, אולם, לו סבור המחוקק כי תכלית זו מצדיקה מתן פטור ממכס למנעולים ולמכללים אשר ייעודם, בסופו של יום, הוא למנוע את גניבת כלי הרכב, הרי שעליו לקבוע זאת במפורש בחקיקה. כל זמן שהמחוקק, המודע היטב לצורך בהתקנת מכללים ומנעולים כדי למנוע גניבות של כלי-רכב, אינו מוצא לנכון לפטור את רכישתם מתשלום מס, אין בית המשפט יכול לעשות כן במקומו, חרף התכלית הראוייה. לחילופין, טוענות המשיבות, כי האימובילייזר הינו "מכשיר המיוחד למערכות הבלימה והאיתות", והן סומכות טענתן זו על דברי המהנדס טנא, וכן על הגדרתו המילונית של המונח "בלימה" ו"עצירה". לוליינות מילונית-לשונית זו איננה מקובלת עלי. מומחי המשיבות לא טענו, ולו ברמז, כי מטרתו של האימובילייזר היא לבלום או לעצור משהו. לוליינות לשונית זו הינה מרחיקת לכת ואבסורדית. האימובילייזר אינו "עוצר וחוסם" את מערכות הרכב, שכן מטבע הדברים, בעת הפעלת האימובילייזר, או בעת ניטרולו, כל מערכות הרכב דוממות ממילא, ואין צורך לעצור אותן. גם ההיקש הלשוני, הלכאורי, על-פיו "עצירה" משמעה "חסימה", הינו מרחיק לכת ומופרך. האם כל דבר שעוצר הוא גם חוסם? ודאי שלא. מכל מקום, המשיבות לא תוכלנה להיוושע ממילים ומונחים כאלה ואחרים במילון כדי לנסות ולהוכיח את מהותו, טיבו וייעודו של האימובילייזר, שעה שקיימות מספר אינדיקציות ברורות המפריכות זאת. המשיבות התייחסו גם לעובדה, שהפעלת או ניטרול האימובילייזר גורמים לעיתים לאיתות אורות ברכב. לא ברור לי לשם מה הוזכרו הדברים. מכול מקום, אין באיזכורם כדי לשנות את טיבו של האימובילייזר, שכן הפעלת האיתות האמור - מטרתו סימון על הפעלת האימובילייזר או ניטרולו, וזאת בלבד. 8. למעלה מן הצורך אציין, כי פרטי המכס בהם בחרו המשיבות אינם מתאימים להגדרת האימובילייזר, משום בחינה שהיא. עם זאת, אך הוגן יהיה לצייין, כי גם ההגדרה בפרט המכס 85.36.2049 איננה ההגדרה האופטימלית לאימובילייזר, אולם אין ספק, שהגדרתה מתאימה הרבה יותר להגדרת האימובילייזר מאשר הגדרות פרטי המכס שנבחרו על-ידי המשיבות. במאמר מוסגר יצויין, כי בשנת 1996 שונתה ההגדרה בצו תעריף המכס, ומאז משמש פרט המכס שמספרו 85.36.9072 כפרט המכס הייעודי להגדרת אימובילייזר, הקובע כי מדובר ב"משבת לניתוק מערכת ההצתה ברכב מנועי למניעת גניבה" - הגדרה שהיא ההגדרה הקולעת ביותר לאימובילייזר. 9. סוף דבר. מהמקובץ עולה, כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי פרט המכס, על-פיו יש לחשב את המכס / פטור הינו 85.36.2049. 10. קבלת ערעורה של המדינה בסוגיית פסק הדין החלקי משמעותה גם קבלת ערעורה של המדינה כנגד המשיבה 2 במסגרת ערעור אזרחי 1012/06, שעניינו בשאלה עמידתן של המשיבות בתנאי חוק מיסים עקיפים (מס ששולם בחוסר או ביתר) התשכ"א-1995. לאור עמדתי בסוגיית פסק הדין החלקי יש לקבל את ערעור המדינה גם בשאלת החיוב הכספי. 11. ובאשר לערעור שהגישה א.ד.י. מערכות (משיבה 1 בתיק שלפנינו) נגד מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ במסגרת ערעור אזרחי 1032/06, הרי שקבלת הערעור על פסק הדין החלקי של בית משפט קמא מחייבת את דחייתו של ערעור זה ומותירה על כנה את חיובה של המערערת, א.ד.י מערכות, בתשלום. השופט רענן בן יוסף: חברתי כבוד השופטת מ.דיסקין הציגה את עובדות העניין, המחלוקת וטענות הצדדים בפירוט ובבהירות ומשכך לא אלאה את הקורא ואסתפק בהבעת עמדתי בסוגיה. במקרה שלפנינו, בקצירת האומר, עלינו להכריע בשאלת סיווגו של האימוביליזר לצורך תשלום מכס. המחלוקת הינה האם סיווגו הנכון הוא כשל "מנעול" תוך שימוש במבחן הייעוד, או שמא יש לסווגו כמכשיר המבצע חיבורים וניתוקים של מעגלים חשמליים ברכב מנועי תוך שימוש במבחן המהות. עמדתי היא, כי הכרעתו של בית משפט קמא לפיה יש לסווג את האימובילייזר כ"מנעול" נכונה היא ולכן דין הערעור להדחות. דיון מלאכת הסיווג מלאכה קשה היא וכבר נאמר מפי כבוד השופט אנגלרד בע"א 655/99 725/99 יורוקום תקשורת סלולרית נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ פד נה(5) 577 "...קשה סיווגם של מוצרים כקריעת ים סוף". הלכה ידועה, היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בנקל בקביעות עובדתיות, בקביעת מהימנות ובקביעת ממצאים מקצועיים המושתתים על חוות דעת של מומחה זה או אחר. ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ . אף כאן, לא מצאתי כי נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין המצריך את התערבות ערכאת הערעור בממצאיו של בית משפט קמא. קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא התבססו, בין היתר, אף על שמיעת עדים ועל חוות דעתם של מומחים, תוך שפסק דינו של בית משפט קמא הסתמך על נימוקים סבירים. עניין זה לטעמי די בו כדי להצדיק דחיית הערעור. אך גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי בית משפט קמא שגה בקביעת הסיווג. בפס"ד מירון ע"א 2102/93, מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל בע"מ, פד נא (5) 160, אשר צוטט בפס"ד של כבוד השופטת מ.דיסקין התווה בית המשפט העליון את שלושת השלבים להם אנו נדרשים בבואנו לסווג פריט מכס. בקליפת אגוז המבחן הוא: שלב א: להבהיר את טיבם ומהותם הפיזיים של הטובין, השימוש שנעשה בהם בפועל, החומרים שמהם עשויים, תכונותיהם וכוד'. האפיון יעשה על בסיס ראיות כגון חוו"ד מומחים, התרשמות שופט על סמך ניסיון חייו, וידיעתו השיפוטית. שלב ב': בחינת המשמעות של פרט הנכס. לאור תכלית החקיקה וכללי פרשנות מקובלים. שלב ג': להתאים בין הטובין לבין פרט המכס המתאים לו. במקרה בו קיימת יותר מאופציה סיווגית אחת ייעשה הסיווג לעיתים בהסתמך על הוראות סיווג הנכללות בצו. לעיתים, ואלו המקרים המובאים להכרעה בבית משפט, חלוקים הצדדים באשר לאופן הסיווג הנכון של הטובין, ובמצב זה על בית המשפט מוטלת מלאכת הסיווג הנכון. סבורני כי כלי העזר הנכון ביותר לשימוש במקרים שבהם בית משפט נדרש להכרעה בשאלת הסיווג, הוא מבחן השכל הישר אשר אומץ במקרים רבים ונכון הוא גם לעת הזו. ההגיון הבריא והפשוט לאו תכלית החקיקה הוא זה שצריך לנווטנו עת אנו באים להכריע בסוגיה זו. ראו ע"א 1041/00 אוטו פרס בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (פסקה 10 לפס"ד). לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא עת בחר שלא לאפיין את האימובילייזר ע"פ מבחן המהות, קביעה שתחייב את המשיבה בתשלום המס, בעוד לטענת המשיבה יש לאפיין את האימובילייזר על פי מבחן הייעוד שיישומה פטור מתשלום מכס. בר"ע 483/85 מ"י נ' החברה המרכזית לייצור משקאות, פד לט (3) עמ' 765 נבחנה שאלת הסיווג ע"י כבוד הנשיא שמגר "לעניין אמות המידה המנויות אשר יש בהן להעזר, מקובלת עלי הגישה לפיה יש לבחון את המהות התפקודית של המטלטלין, ומראיהם אינו מכריע לצורך סיווגם. כפי שלא היינו משנים מתאורו בתור שכזה של טרנזיסטור מאחר ועוצב בצורת מאפרה (ויש כאלה) כך גם אם חפץ פלוני מאבד אופיו כמכשיר קירור אם זה ייעודו המכריע ותהיה צורתו אשר תהיה..." בע"א (מחוזי י-ם) 1041/00, אוטו-פרט בע"מ נ' מדינת ישראל, (לא פורסם) (פסקה 8 לפסק הדין) נמצאנו למדים על החשיבות שבערך השמירה והגנה על כלי הרכב, יפים דברי כבוד השופט גל בפסק הדין דנן: "כלי רכב הוא נכס יקר של האזרח... לאור זאת טבעי הוא הדבר, שנדרשת הגנה מיוחדת עליו ועל פרטיו ואביזריו. זהו לדעתנו אינטרס חברתי ראשון במעלה. למנעול כזה אין שימוש עצמאי בכלי רכב, הוא נלווה, נספח וטפל לפריט אחר.... אילו המיון בענייננו היה צריך להבחן רק על פי מהותם של הטובין, נראה שמיצוי המדיניות המקלה היה נמנע במקרים רבים, בהקשר לכך יש ליתן אפוא תוקף מיוחד לתכלית המבטאת את רצון מחוקק המשנה, לקבוע תעריף מכס ומס קניה מופחת למנעולים המשמשים בכלי רכב. כאן מיושם באופן בולט מבחן הייעוד והשימוש - להקל על אמצעי המיגון ברכב - ולא מבחן המהות הפיזית..." עולה מחוות דעתם של המומחים מטעם המשיבות ומחקירת המומחה מטעם המשיבות בבית משפט כי תכלית האימובילייזר היא מניעת גניבות "האימובילייזר מהווה פריט בטיחותי ברכב המגביר במידה רבה את הביטחון מפני גנבת הרכב" (ס' 1 לחוו"ד של מהנדס טנא) "מדובר בביטחון ממניעת גניבות" (עמ' 8 לפרוטוקול חקירת טנא). לדידי, על בתי המשפט להעדיף סיווג שיעודד הגנה על נכסי האזרחים ועליו לבחור בפרשנות סיווגית שתעודד שימוש באמצעי המיגון. מניעת גנבות הינה תכלית חברתית ראשונה במעלה. מתוכן חוות דעתם של המומחים מטעם המשיבה וחקירת המומחה טנא בבית משפט קמא, השתכנעתי כפי שהשתכנע בית משפט קמא כי האימובילייזר מהווה מנעול, מנעול המספק הגנה כנגד שימוש בלתי מורשה ברכב, המושגת באמצעות בלימת מערות החשמל ומניעת התנעה, תפעול והמשך הרכב. (חוות דעתו של מר טנא מומחה מטעם המשיבות). חיזוק לכך נמצא אף בחוו"ד המומחה נמרי לפיה (ס' 3 למסקנות בחוו"ד) "האימובילייזר הוא מנעול חשמלי המיוחד לשימוש ברכב מנועי". שימוש במבחן המהות יעוות את המצוי ולא יביאנו לידי הרצוי. נכון הוא הדבר שבאימובילייזר יש חיבורים וניתוקים אוטומטיים בזרם חשמלי, אך העיקר הוא בכך שהניתוק הוא בזרם החשמלי המוזרם למערכות ההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק שברכב (כדברי עד מומחה מטעם המערערת). לא בכדי הניתוק הוא למקומות אלה ולא למערכת הצופרים של הרכב או למערכת המוזיקה שברכב, אלא הניתוק בא לנעול ולסגור בפני מי שמבקש לגנוב את הרכב לקחתו מבעליו הא ותו לא! זה ייעודו ומשכך זו גם מהותו. כל ניסיון לסווגו אחרת חוטא לאמת ולעיקר. סווג האימובילייזר כמנעול ייעודי משתלב עם תכלית החקיקה להקל בנטל המס המוטל על רכישת אמצעי מיגון לרכב. בע"א 515/80 שרפון בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד לח (1) 185, 187: נאמר: "אם בדרך כלל תיבדק מהותו של מוצר הרי כאשר מפנה המחוקק, ולענייננו מחוקק המשנה, במפורש למבחן הייעוד והשימוש יהיה מבחן זה השליט". לטעמי אף ע"פ שיטה זו עלינו להשתמש במבחן הייעוד כפי שעשה בית משפט קמא. חיזוק לעמדה זו מצאתי לכך שמחוקק המשנה ראה לנכון לפטור את האימובילייזר ממס קניה. בשנת 1995 תוקן פרט 83.01 והוענק פטור ממס הקניה גם למנעולים המשמשים לרכב מנועי מהטעם שיש במכשיר זה כדי להעניק הגנה לבעלי רכב מפני גנבים. נחה דעתי כי בית משפט קמא עשה מלאכתו נאמנה עת פירש את האימובילייזר כמנעול, ונימק מסקנתו אף בהגדרה המרחיבה של הערך "מנעול" במילון "רב-מילים", לפיו מנעול הינו: "אביזר קבוע או נייד שנועד לחסום את הכניסה או הגישה למקום מסויים או לדבר מסויים בד"כ המנעול נעול ונפתח על ידי מפתח מתאים או באמצעות כרטיס מגנטי או אות אלקטרוני". סבורני כי לא יכלה להיות הגדרה יותר מתאימה מזו לאימובילייזר. אף עמדת בית משפט קמא לפיה העובדה שהפעלת האימובילייזר נעשית באמצעות פיקוד חשמלי אין בה בכדי להוציאו מהגדרת מנעול - בצדק נקבעה. בית משפט קמא הפנה בעניין זה לע"א 4474/98 מדינת ישראל נ' בי.אי.קי (טרם פורסם) ושם נאמר בין היתר: "התפיסה של גורמי המכס הייתה משועבדת לצורות סגירה ופתיחה שנהגו פעם, אולם אין סיבה לכך שהפרשנות תתעלם מגרסאות חדשניות העולות מן הטכנולוגיה המודרנית ומקיימות את הפונקציה המרכזית העולה מן ההגדרה שבפרט המכס, מה גם שפרט המכס כבר התייחס מפורשות להפעלה חשמלית" שאלת זהות החומר שאלה נוספת העולה לדיון הינה מרכיב החומרים ממנו עשוי האימובילייזר. בחקירתו בבית משפט קמא מאשר המומחה יוסף טנא ש"לגבי החומרים יש גם מעגלים חשמליים ויש גם ברזל ופלסטיק" ובהמשך בחקירתו החוזרת, מסביר הוא שלגבי החוטים עשויים הם "מנחושת ומבידוד פי.בי.סי". גם הסברו של איציק ג'נו בחקירתו כי כל הפריטים המפעילים את האימובילייזר עשויים ממתכת, גם המפתח וגם המערכת, לא נסתרו ע"י המערערת. לכך יש לקרוא את הפרשנות של מתכת פשוטה בפרט 83.01 ככולל נחושת כמתכת פשוטה. לעניין הטענות האחרות שנשמעו בערעור דנא: בגין סיווג האימובילייזר כמכשיר המיוחד למערכות הבלימה והאיתות לא מצאתי מקום להרחיב בעניין והנני מסכים בעניין זה עם חוות דעתה של כבוד השופטת מ' דיסקין, כי מדובר לעניין זה בלוליינות מילולית לשונית וכל המוסיף גורע. סוף דבר: אם דעתי תישמע, ראוי לנו לקבוע שצדק בית משפט קמא בקביעתו כי האימובילייזר הינו מנעול אלקטרוני, המסווג בפרט 83.01. סיווג זה נכון לאחר שימוש במבחני השכל הישר, לאחר בדיקת הטובין והינו משתלב עם תכלית החקיקה להקל בנטל המס המוטל על אמצעי מיגון לרכב. עמדתי זאת צריך שתביא לדחיית ערעורה של המדינה בע"א 2916/04 ומשכך ולאור החלטתה של כבוד ס. הנשיאה (כתוארה אז) השופטת הילה גרסטל מיום 3/9/06, משמעותה התוצאות שיפורטו להלן: באי כח הצדדים ביקשו עיכוב הליכים בע"א 1012/06 ו-1032/06 עד למתן פס"ד בע"א 2916/04 , הוא הערעור שבפנינו. לבקשת הצדדים ניתנה תוקף של החלטה. ע"א 1012/06 הוגש ע"י המדינה כנגד המשיבה 2 - לביא ציון הפצת סטראו לרכב בע"מ. בשאלת עמידתן של המשיבות בתנאי חוק מיסים עקיפים (מס ששולם בחוסר או ביתר) התשכ"א-1965. המערערת מערערת על החלטת בית משפט קמא לפיה על המערערת להשיב למשיבה 2 את סכום המס שנגבה ממנה ביתר. לאור עמדתי בסוגית פסק הדין החלקי יש לדחות ערעור המדינה גם בשאלת החיוב הכספי. ענינו של ע"א 1032/06 הינו ערעור שהגישה א.ד.י מערכות נ' מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ ולפיה בפסק הדין שניתן ביום 14/11/05 מפי בית משפט קמא חויבה המערערת לשלם את סכומי הגרעון שהושתו עליה בגין יבוא אימובילייזר. אלא שבפסק הדין החלקי מיום 27/6/04 קבע והחליט בית משפט קמא שסיווג האימובילייזר כמנעול פוטר מתשלום מס קניה. פשיטא שעם דחיית הערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט קמא, יש לקבל ערעור זה ולבטל חיובה של המערערת דכאן בתשלום. השופטת יהודית שטופמן, אב"ד אין ספק כי המטרה שלשמה מותקן האימובילייזר היא ניתוק המעגלים החשמליים ברכב לשם מניעת ביצוע פעולת ההתנעה. משכך, נראה כי פרט המכס שמספרו 85.36.2049 המתייחס ל"מכשירים חשמליים למיתוג או להגנת מעגלים חשמליים אל או בתוך מעגלים חשמליים... מנתקי מעגלים חשמליים מהסוג המשמש ברכב מנועי..." היה פרט המכס המתאים ביותר לתיאור האימובלייזר, במועדים הרלבנטים. גם לדעתי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי פרט המכס על פיו יש לחשב את המכס/הפטור הוא 85.36.2049. סוף דבר: מוחלט כאמור בחוות דעתה של כב' השופטת מרים דיסקין, הערעור מתקבל והמכס או הפטור יחושבו עפ"י פרט המכס 85.36.2049. כן מוחלט כאמור בסעיפים 10 ו-11 של חוות הדעת (עמ' 10 לפסק הדין). שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, יושת על המשיבות, ביחד ולחוד, לטובת המערערת. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מכס