קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות מקומית בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב: 1. מהם כללי הסמכות המקומית החלים על בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, ומהי הדרך להעלות טענת חוסר סמכות מקומית במסגרתה של בקשה כזו? אלה הן השאלות הצריכות הכרעה בבקשת רשות הערעור שלפניי. רקע עובדתי ודיוני 2. המבקשת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בהתאם להוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז 1967 (להלן - בקשת ביצוע). 3. המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים התנגדות לבקשת הביצוע. בהתנגדותה כפרה המשיבה בסמכותו המקומית של בית משפט השלום בירושלים לדון בבקשה, וביקשה שהתיק יועבר לבית המשפט המוסמך במחוז תל-אביב. ביום 18/3/09 הורה כב' רשם ההוצאה לפועל, נ' פלקס, כדלקמן: להעביר הענין לבית משפט השלום בירושלים. לעכב הליכים. להודיע. יוער, כי מקום שלטענת החייבת בית המשפט המוסמך אינו זה שלידו לשכת ההוצאה לפועל אצלה מתנהל התיק עליו להגיש התנגדותו ללשכת ההוצאה לפועל שליד בית המשפט המוסמך לטעמו. בנסיבות העניין החייבת לא עשתה כן, ולפיכך בהתאם להוראות הדין מועברת ההתנגדות אל בית המשפט שליד לשכת ההגשה, היא אף הלשכה בה מתנהל התיק. 4. בהתאם להחלטת כב' הרשם הועברה אפוא ההתנגדות לבית משפט השלום בירושלים (בש"א 3143/09). ביום 7/4/09 הגישה המשיבה לבית המשפט בקשה להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בתל-אביב (בש"א 3537/09) . בית משפט השלום, מפי כב' השופטת א' שניידר, קבע בהחלטתו, כי על פי תקנה 109ב(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן - תקנות ההוצאה לפועל), ניתן להגיש התנגדות ללשכה שאליה הוגשה הבקשה לביצוע, או ללשכה שליד בית המשפט, שאליו ניתן היה להגיש את בקשת הביצוע כתובענה אלמלא הוגשה ישירות לביצוע בהוצאה לפועל. מכאן שהמשיבה פעלה כדין כאשר הגישה את התנגדותה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים, ואין בכך כדי ללמד מיהו בית המשפט המוסמך לדון בתביעה. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי דיון בהתנגדות לתביעה על סכום קצוב זהה במתכונתו לדיון בבקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר. כפי שניתן להעלות טענת חוסר מקומית במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן, כך ניתן להעלותה במסגרת הדיון בהתנגדות. בענייננו, בהסכם שמכוחו הוגשה התביעה קיימת תניית שיפוט, שלפיה יוחדה הסמכות לבית המשפט המוסמך בתל אביב. על כן הורה על העברת הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בתל אביב. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. טענות הצדדים 5. בפי המבקשת שתי טענות עיקריות: האחת, רשם ההוצאה לפועל התייחס בהחלטתו לטענת חוסר הסמכות המקומית ודחה אותה. המשיבה לא ערערה על החלטה זו אלא העלתה טענותיה מחדש בבית משפט קמא תוך התעלמות ממנה, ויש לדחותן ולו מטעם זה; השנייה, תקנות ההוצאה לפועל הקנו לנתבע את הזכות לבחור את בית המשפט המוסמך מבחינת המקום לדון בהתנגדות, אלא שזכות זו אינה ניתנת למימוש אלא בעת הגשת ההתנגדות, באמצעות הגשת התנגדות לבית המשפט הנבחר, ואין היא יכולה להיעשות על דרך של כפירה דקלרטיבית בסמכות בית המשפט שליד לשכת ההגשה ובהגשה מאוחרת של בקשה להעברת מקום הדיון. 6. המשיבה חזרה בתגובתה על נימוקיו של בית משפט קמא תוך שהדגישה, כי על פי מגמתה של ההלכה הפסוקה חל פיחות בחשיבותם של כללי הסמכות המקומית. עוד צוין, כי תקנות סדר הדין האזרחי מקנות מעמד בכורה לתניית שיפוט ייחודית מסוג זו הקיימת במקרה שלפנינו. דיון והכרעה 7. לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לגופו של הערעור החלטתי לקבלו, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולקבוע כי התנגדות המשיבה תידון בבית משפט השלום בירושלים. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי. 8. בניגוד לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי לגבי תובענות, בקשה לביצוע פסק דין יכולה להיות מוגשת בכל אחת מלשכות ההוצאה לפועל שבישראל, בהתאם לבחירתו של הזוכה (סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל), ובהתאם לכך כל בקשה מוגשת ללשכה שבה מתנהל התיק (תקנה 15(א) לתקנות ההוצאה לפועל). בכך העדיף המחוקק את נוחותו של הזוכה, והטעם לכך ברור, שהרי להבדיל מתובע, הזוכה כבר מחזיק בידיו פסק-דין לטובתו, וקיים אינטרס לאפשר לו לממשו באופן הנוח והיעיל ביותר מבחינתו. 9. בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב הנה יצור כלאיים, שהרי הביצוע כפוף לזכותו של הנתבע להגיש התנגדות (והכול כמפורט בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל). לפיכך, למגיש הבקשה ניתנה אפשרות להגישה בכל לשכת הוצאה לפועל, וזאת בדומה להגשתה של בקשה לביצוע פסק דין רגיל. אלא שבה בעת נקבעו כללים מיוחדים למקרה שבו מגיש הנתבע התנגדות. כללים אלו מפורטים בתקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל, שזו לשונה:  109ב. בקשה לביצוע תביעה (א) ... (ב) על אף האמור בתקנה 15(א), התנגדות, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות או בקשה או תגובה לבקשה בענין בקשה לביצוע תביעה מהסוגים שעליהם יודיע שר המשפטים בהודעה שתפורסם ברשומות, יגיש הנתבע ללשכה שאליה הוגשה הבקשה או ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין, אלמלא הוגשה ישירות לביצוע בהוצאה לפועל לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק (להלן - לשכת ההגשה). (ג) נתבע שהגיש בקשה או תגובה לבקשה באמור ללשכה שאינה הלשכה שבה הוגשה הבקשה לביצוע התביעה כאמור בתקנת משנה (ב) יפרט בה את הטעמים שלפיהם לשכת ההוצאה לפועל האמורה היא המוסמכת לפי תקנת משנה (ב). (ד) נקבע דיון במעמד הצדדים בבקשה או בתגובה לבקשה שהוגשו ללשכת ההגשה ייערך הדיון בלשכת ההגשה. (ה) מלבד האמור בתקנות משנה (ב) ו-(ד) תבוצע הבקשה לביצוע תביעה בלשכה שאליה הוגשה בידי התובע. גם תקנה 109ח (א), המפרטת כיצד על הנתבע לערוך את ההתנגדות, קובעת, כי יש לפרט בהתנגדות, בין היתר, את הטעמים שבגינם לשכת ההוצאה לפועל שאליה הוגשה ההתנגדות היא המוסמכת לפי תקנה 109ב(ב). סעיף 81א1(ד)(2) לחוק קובע, כי עם הגשת התנגדות, על רשם ההוצאה לפועל להעביר את בקשת הביצוע ואת ההתנגדות לבית המשפט. הוראה חשובה, הקובעת לאיזה בית משפט יועברו הבקשה וההתנגדות, נמצאת בתקנה 109ט, הקובעת לאמור: 109ט. (א) עוכב ביצוע הבקשה לביצוע התביעה נגד המתנגד לפי סעיף 81א1(ד)(2) לחוק, יועברו הבקשה לביצוע תביעה, כתב ההתנגדות וכל המצורפים אליהם לבית המשפט שליד הלשכה שאליה הוגשה ההתנגדות. (ב) משהועברו לבית המשפט הבקשה לביצוע תביעה וכתב ההתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהיה דינו של כתב התביעה שצורף לבקשה לביצוע התביעה, על המצורפים לו, ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר; בית המשפט ימציא למבקש עותק אחד של כתב ההתנגדות ושל המצורפים אליו לפי תקנה 109ח(ב)(1) ו-(2). (ג) החליט בית המשפט לדחות את ההתנגדות, כולה או מקצתה, או נתן פסק דין לטובת מבקש הביצוע לאחר שניתנה רשות להתגונן, ימציא הזוכה את ההחלטה או את פסק הדין, לפי העניין, ללשכת ההוצאה לפועל בתוך 7 ימים מיום נתינתם, ולשכת ההוצאה לפועל תמשיך, לפי בקשתו של המבקש, בהליכי ביצוע בהתאם להחלטה או לפסק הדין; ההליכים יימשכו בתיק ובלשכה שבהם הוגשה הבקשה לביצוע התביעה. 10. מהוראות התקנות שפורטו לעיל עולה, כי לנתבע הוקנתה זכות לבחור האם להגיש את ההתנגדות ללשכת הביצוע שבה פתח התובע בהליך; או שמא ללשכה שליד בית המשפט, שלו הייתה נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה אלמלא הוגשה ישירות להוצאה לפועל. התקנות קובעות, כי במקרה האחרון חייב הנתבע לפרט בהתנגדותו את הטעמים שלפיהם לשכת ההוצאה לפועל האמורה היא הלשכה המוסמכת. משהוגשה ההתנגדות לאחת מלשכות אלו (המכונות בתקנות - לשכת ההגשה), יעביר רשם ההוצאה לפועל את הדיון בהתנגדות לבית המשפט שליד לשכת ההגשה. יודגש כי מלשונה של תקנה 109ט(א) עולה, שהרשם מצווה להעביר את ההתנגדות כמות שהיא לבית המשפט שליד לשכת ההגשה, היינו, לבית המשפט שליד הלשכה, שאליה בחר הנתבע להגיש את ההתנגדות. מסקנה זו מתחוורת ביתר שאת למקרא סעיף 81א1(ו) לחוק ההוצאה לפועל, שלפיו הוסמך הרשם לקבוע כי לא התקיימו התנאים להגשת תביעה על סכום קצוב. הוראה אחרונה זו מלמדת, שכאשר ביקש המחוקק להקנות לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון בטענות סף כלשהן של הנתבע, עשה כן באופן מפורש. והנה, בחוק או בתקנות אין הוראה, המסמיכה את הרשם לדון ולהכריע בטענת חוסר סמכות מקומית. 11. מה הדין במקרה שבו בחר הנתבע להגיש את ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל שבה נפתח ההליך על פי החלטת התובע, אך בה בעת כפר בסמכותו המקומית של בית המשפט שלידה, אשר אליו העביר הרשם את ההתנגדות? פסיקתם של בתי משפט השלום בשאלה זו אינה אחידה. כך, לדוגמא, בבש"א (ת"א) 182673/08 כהן נ' די.בי.אס.שרותי לווין (1998) בע"מ, , ובת"ת 10868/09 (חיפה) פלאפון תקשורת בע"מ נ' אלדין הוחלט, כי הנתבע אינו מנוע לכפור בסמכותו המקומית של בית המשפט, וכי על בית המשפט שאליו הועברה ההתנגדות לברר את טענות הנתבע ואם תתקבלנה, להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט במחוז אחר. ראינו לעיל, כי זו הייתה עמדתו של בית משפט קמא במקרה שלפנינו. לעומת זאת, בבש"א (ת"א) 164366/08 אבו דאוד נ' ידיעות מנויים, , ובבש"א (ת"א) 168752/08 רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' מ.א.מ תעשיות מזון בע"מ, , נקבע, כי לאחר שהנתבע בחר להגיש את התנגדותו ללשכה שאליה הגיש התובע את בקשת הביצוע, אין הוא יכול להוסיף ולכפור בסמכותו המקומית של בית המשפט שליד אותה לשכה. 12. עמדתי היא כעמדת הפוסקים האחרונים. ראינו לעיל כי על פי התקנות קובע הנתבע מיהו בית המשפט המוסמך מבחינת המקום לדון בהתנגדותו, כאשר לרשם ההוצאה לפועל לא הוקנה כל שיקול דעת בעניין זה. אלא ששטר ושוברו בצידו: על בחירת הנתבע להתבצע באמצעות הגשת ההתנגדות ללשכה, אשר בבית המשפט שלידה הנו מעוניין לקיים את הדיון בהתנגדות. לכן, כאשר הנתבע מעוניין לקיים את הדיון בבית המשפט, אשר לשיטתו אליו צריך היה להגיש נגדו תובענה על פי תקנות סדר הדין האזרחי, עליו להגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בית משפט זה. לעומת זאת, אם הנתבע יבחר להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה פתח התובע בהליך, אזי הוא יראה כמי שמחל על טענת חוסר הסמכות המקומית וכמי שהסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט שליד לשכה זו. 13. מסקנה זו מתחייבת, בראש ובראשונה, מלשונן של התקנות. ראינו לעיל, כי תקנה 190ב(ג) קובעת, שעל הנתבע לפרט את עמדתו בנושא הסמכות המקומית רק כאשר הוא בחר להגיש את ההתנגדות בלשכה שונה מזו שבה פתח התובע בהליך. הוראה דומה קיימת בתקנה 109ח(א), שגם בה נאמר, כי על הנתבע לפרט את עמדתו בנושא הסמכות המקומית רק כאשר הגיש את ההתנגדות ללשכה, שאינה הלשכה שבה הוגשה הבקשה לביצוע. על פי פשוטם של דברים, כאשר הנתבע בוחר להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה פתח התובע בהליך, אין הוא רשאי לכלול בהתנגדותו טענות כפירה בסמכות המקומית. מסקנה זו מתיישבת יפה עם תקנה 109ט(א), שלפיה מצווה רשם ההוצאה לפועל להעביר את ההתנגדות לבית המשפט שליד הלשכה שאליה הוגשה ההתנגדות. ועיקרם של דברים: מסקנה זו מתחייבת מתכליתו של ההסדר החקיקתי דנן, לסייע לתובע לממש את זכותו ביעילות תוך חסכון בזמן ובמשאבים. מתכלית זו נגזר הצורך להבטיח דיון מהיר ויעיל לגופה של ההתנגדות, תוך הימנעות מעיסוק עקר בטענות סף של הנתבע, מחד גיסא, ומניעת "נדידת" תיקים חסרת תכלית מבית משפט אחד למשנהו, מאידך גיסא. תוצאה, שלפיה הנתבע יכול לכפור בסמכות המקומית למרות שמחל על זכותו להגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בית המשפט המוסמך, לטענתו, אינה מתיישבת עם תכלית החקיקה ואינה משרתת כל תכלית ראויה. 14. בהקשר זה מקובלת עליי עמדת המבקשת, שלפיה סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, שבו נקבע כי "לענין הדיון בבית המשפט יראו את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר לפי תקנות סדר הדין", אינו מלמד כי ניתן לפתוח מחדש את סוגיית הסמכות המקומית ולאפשר לבית המשפט שליד הלשכה שבה נפתח ההליך לדון בבקשה להעברת מקום הדיון. סעיף 81א1(ד)(2) מסדיר את המתווה הדיוני שלפיו יש לדון בהתנגדות בבית המשפט ולהכריע בה, כאמור בתקנה 205 ואילך לתקנות סדר הדין האזרחי לגבי בקשת רשות להתגונן. להחלטה בנוגע לסמכות המקומית אין ולא כלום עם הדיון בבקשת רשות להתגונן זה ולא לכך מכוון החוק. 15. בענייננו, בחרה המבקשת להגיש את בקשת הביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים. כל שהיה על המשיבה לעשות על מנת להגשים את רצונה לקיים את הדיון בתל-אביב, הוא להגיש את ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, תוך פירוט טענתה מדוע בית המשפט שליד לשכה זו הוא בעל הסמכות המקומית. לו רק הייתה המשיבה עושה כן, היה רשם ההוצאה לפועל בתל-אביב מעביר את ההתנגדות לבית המשפט המוסמך שלידו, והצדדים היו מוזמנים זה מכבר לדיון לגופה של ההתנגדות. דא עקא, המשיבה בחרה, מטעמים השמורים עימה, להגיש את ההתנגדות בירושלים. רשם ההוצאה לפועל בירושלים העביר את ההתנגדות לבית משפט השלום בירושלים ולעיל ראינו, כי כך בדיוק היה מצווה לעשות על פי התקנות. באה, אפוא, העת לדון בגופה של ההתנגדות. לאחר שהמשיבה מחלה על זכותה להגיש את ההתנגדות בתל-אביב, אין היא יכולה להוסיף ולכפור בסמכותו המקומית של בית המשפט בירושלים. 16. מטעמים אלו דין החלטתו של בית משפט קמא להתבטל, והדיון בהתנגדות יתקיים בבית משפט השלום בירושלים. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח ומע"מ. הפיקדון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה. תביעה על סכום קצובסמכות מקומית