קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון מחדש בהחלטה עקב גילוי עובדות חדשות: 1. בקשת 13 דיירי הבניין ברח' העצמאות 54 בפתח תקווה (להלן: "המבקשים" ו- "הבניין") לעיון חוזר ועיכוב ביצוע החלטה מיום 22.11.09 (בשא 9560/09) לאור עובדות חדשות שהתגלו, ובקשת הדייר מיכאליאן (להלן: "מיכאליאן") לפסוק לו הוצאות ושכ"ט עורך דין, בגין קבלת בקשתו נשוא ההחלטה הנ"ל. רקע עובדתי 2. ביום 29.9.09 נחתם צו להסדרת רישום הבניין כבית משותף ורישום זכויות הדיירים בו בלשכת רישום המקרקעין (להלן: "הצו"). בבניין נבנו 17 יחידות דיור והוא בן 7 קומות. נכון למועד קריסת חברות חפציבה באוגוסט 2007 נמכרו בבניין 14 יח"ד, ושלוש יחידות נותרו כדירות מלאי למימוש על-ידי הכונס. במסגרת הליכי הכינוס רכש מר מיכאליאן מאת הכונס דירה מס' 13 בבניין, הממוקמת בקומות ה'+ו' (להלן: "מיכאליאן"). קומה ז' הינה קומת הגג והיא מחולקת ל- 3 חלקים: 2 חלקים הינם חלק מדירות 16 ו- 17 (כל חלק בהתאמה לדירה שתחתיו) הממוקמות בקומות ו'+ז' וחלק שלישי הינו יתרת הגג הממוקם פיזית מעל לדירת מיכאליאן והוא שעמד בבסיס המחלוקת בבשא 9560/09 (להלן: "הגג" ו- "הבקשה"). (קיים גג נוסף מעל לחלקי דירות 16 ו- 17 המצויים בקומה ז' (היינו, בקומה ח'), והוא גג משותף. בבקשה עתר מיכאליאן לשנות את נוסח הצו במובן זה שהגג יירשם צמוד לדירתו ולא כרכוש משותף. לטענתו, במסגרת הסכם המכר לרכישת דירתו נמכר לו גם הגג. כן נטען כי גם אם ייקבע כי ההסכם אינו כולל את הגג, גוברות תוכניות המכר, שהוגשו לעיריית פתח-תקווה לשם קבלת היתר בניה, על הוראות ההסכם, ובהן מסומן הגג כצמוד לדירתו ולא כרכוש משותף. כונס הנכסים, המנהל המיוחד ו- 13 דיירי הבניין חלקו על זכותו של המבקש בגג. לדידם, הסכם המכר עם המבקש, פרוטוקול ההתמחרות ונוסח ההזמנה להציע הצעות כפי שהתפרסמה על-ידי הכונס, לא כללו את הגג כחלק מהגדרת הממכר. כן נטען כי התוכניות המופקדות בעירייה היו נתונות לשינויים והן אינן מעודכנות, והוראות הסכם המכר גוברות עליהן. הצדדים ביקשו כי תינתן הכרעה לגופה של מחלוקת, הגם שספק אם ההכרעה נתונה היתה לסמכותו של בית משפט זה היושב כבית משפט של פשיטת רגל. במסגרת הדיון בבקשה לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי מתחילה יועדה דירת המבקש להיות טריפלקס (שלושה מפלסים) הכוללת את הגג שבמחלוקת. גם לא היה חולק כי בתוכניות שהוגשו לעירייה לשם קבלת היתר בניה סומן הגג כצמוד לדירתו של המבקש. הדיירים טענו אמנם כי בתוכניות אלה נערכו שינויים, אך הטענה לא הוכחה. הדיירים גם לא חלקו על הטענה כי בתוכנית המכר שצורפה להסכמים שנחתמו עימם סומן הגג כצמוד לדירת מיכאליאן, וטענה זו אף קיבלה חיזוק בתוכנית שצורפה להסכם שנחתם עם משפ' אביעוז סמוך לקריסה. בהחלטה מיום 22.11.09 נקבע כי לשון הגדרת הממכר בהסכם המכר כוללת גם את הגג. הגם שבתשריט שצורף להסכם לא סומן הגג כצמוד לדירת מיכאליאן, הגג גם לא סומן כרכוש משותף, ולכן התשריט לא סתר את הוראות ההסכם. די היה באלה כדי לקבל את בקשת מיכאליאן. יחד עם זאת, לשם הבהרת נקודה זו, פנינו לתוכניות המכר אשר, כאמור, לא הובאה הוכחה לשינוין, ובהן סומן הגג כצמוד לדירת מיכאליאן. לאור האמור נקבע כי תוכניות המכר המופקדות בעירייה, תומכות בהגדרת הממכר בהסכם גופו הכולל גג. בבקשה זו עותרים המבקשים לעיין מחדש בהחלטה הנ"ל ולהורות על עיכוב ביצועה. לטענתם, לאחר קבלת ההחלטה הם ניגשו לעירייה על מנת לעיין בתיק הבניין וגילו להפתעתם כי בתיק הבניין מצויה החלטת וועדת התכנון מיום 15.2.05 לביטול הטריפלקס. כמו כן, בתוכניות הבנייה ובהיתר המאושר מתאריך 9.11.05 הגג אינו מוצמד לדירת מיכאליאן המוגדרת כדופלקס ולא כטריפלקס, וגם בתוכנית השינויים מיום 31.7.07 (ימים ספורים לפני הקריסה), שטרם אושרה, הגג לא הוצמד לדירת מיכאליאן. התשריט שצורף להסכם המכר עם מיכאליאן תואם אם כן תוכניות אלה מהן עולה מסקנה אחת בלבד והיא כי הגג לא צורף לדירת המבקש. טענות הצדדים 3. לטענת המבקשים, החלטת בית המשפט התבססה רק על תוכניות המכר, אולם בעקבות ההחלטה התגלה כי ההיתר החתום בעירייה אינו מקנה את הזכויות בגג למיכאליאן, ובסתירה בין תוכניות מכר להיתר הבנייה גובר ההיתר הסופי שאושר על ידי וועדת התכנון והבניה. כתב ההתחייבות אליו מפנה מיכאליאן הינו קודם בזמן לתוכניות שאושרו ביום 9.11.05 ולכן אין בו כדי ללמד דבר. המבקשים מודים כי אין זו דרך המלך לערער על החלטת בית המשפט, אך לדידם גם ההחלטה לדון מלכתחילה בזכויות בגג לא היתה בסמכותו של בית משפט של פירוק, ומשנתקבלה הסכמה להכרעה בסוגיה בהליך מהיר אין הסכמה זו יכולה לעמוד בעוכריהם, ועל בית המשפט לשוב ולדון בסוגיה על סמך כל המסמכים שלפניו. הצדדים סמכו על הכונס שהיה אמור לערוך הבדיקות הנדרשות בקשר למצב הזכויות בגג ועל כן לא ערכו הבדיקות הנדרשות במועד. מן המסמכים החדשים עולה כי ההחלטה בעניין הגג הושגה במרמה ועל כן נסוג עקרון סופיות הדיון מפני כללי הצדק והיושר, ומן הראוי לברר הסוגיה בשנית על ידי בקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט שנתן את ההחלטה. התנהלות מיכאליאן שהצהיר כי בדק את התוכניות בעירייה, אך לא הציג התמונה המלאה, נגועה בחוסר תום לב. המבקשים עותרים לערוך דיון מחודש תוך חקירת מצהירים ועדים, ולעכב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בסוגיה. לטענת מיכאליאן, ההלכה הפסוקה אינה מכירה בהליך של דיון חוזר אלא במקרים של הליכי ביניים ולא במקרים של הליכים שהסתיימו בפסק דין שסיים את ההתדיינות. בכל מקרה, אין מדובר בראיות חדשות שהתגלו שהרי המבקשים יכולים היו להביא את הראיות "החדשות" במסגרת הדיון בבקשה, ומשלא עשו כן אין להם להלין אלא על עצמם. גם הטענה לתרמית משוללת יסוד. שהרי אין בפי המבקשים טענה כי המסמך שהוצג על ידי מיכאליאן לא קיים בתיק הבניין, אלא כי בידם מסמך אחר שלדעתם מלמד אחרת. אין בין טענה זו לבין טענת התרמית ולא כלום. לגופן של טענות - אין במסמכים שהוצגו כדי ללמד דבר. בעוד שתוכנית המכר מצורפת להסכם המכר כחלק מן המפרט על פי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 והיא מהווה את הבסיס לזכויות החוזיות כלפי המוכר ולזכויות הקנייניות כלפי כולי עלמא, הרי שתוכניות הבנייה מוצאות בהתאם לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, והן עוסקות רק בהיבט התכנוני של הבניין ולא בהיבטים החוזיים והקנייניים בין המוכר לקונה ובין בעלי הדירות עצמם. היתר בנייה נערך לפי טופס 3 שבתוספת הראשונה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), וטופס כאמור לא צורף לבקשה אלא רק בקשה להיתר. משלא הוכח כי נערך בתוכנית המכר שינוי, להבדיל מהתוכניות בעלות ההיבט התכנוני, אין בהן כדי לשנות ממסקנת בית המשפט. ההליך התכנוני הוא הליך פונקציונאלי הנגזר מצרכים תכנוניים ולא אחת הוא נקבע במנותק מהבעלות. בעניינו, המסמכים היוצרים את זכויות מיכאליאן בגג הם אך ורק חוזה רכישת הדירה ותכנית המכר, ואילו המסמכים שהציגו המבקשים אינם קובעים דבר בקשר לזכותו של מיכאליאן בגג. המבקשים מתעלמים מתוכניות המכר שצורפו להסכמי המכר שנחתמו עמם, בהן צוין הגג כצמוד לדירת מיכאליאן. תמיכה למסקנה כי הגג צורף לדירת מיכאליאן ניתן ללמוד מכתב ההתחייבות מיום 12.4.05 אשר הוגש לעירייה לאחר שתוכניות הבנייה היו בו כבר בתאריך 8.3.05 ועליהן נכתב "אין הערות" (נספח א' לבקשה) ועליו חתום בועז יונה, ובו התחייבה החברה לרשום את מבני העזר כרכוש משותף, ובתוכנית המצורפת לו סומן הגג כצמוד לדירת מיכאליאן. לטענת הכונס והמנהל המיוחד - מהמסמכים החדשים שהוגשו עולה כי לא נפרסה מלוא התמונה בפני בית המשפט בעת הדיון בבקשה, ונראה כי לשם בירור מלוא העובדות יש צורך בפעולות נוספות, לרבות שמיעת עדים רלוונטיים כגון אדריכל הפרוייקט וכד'. לטענת הכונס, סמכותו של בית המשפט לשוב ולעיין בהחלטתו קבועה בהוראת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 ולטענת המנהל המיוחד הסמכות לעיין מחדש קיימת כשם שקיימת סמכות לעיין בכל החלטת ביניים. משפ' אביעוז תומכת בטענות מיכאליאן. לדידם מדובר בפסק דין ולא בהחלטה ולכן אין סמכות לבית המשפט לשוב ולעיין בה. גם אם ייקבע כי מדובר בהחלטה אחרת לא נתקיימו במקרה זה התנאים המצדיקים עיון מחדש בה. אין גם לומר כי מדובר בהחלטה שניתנה מכוח פקודת פשיטת הרגל שהרי מתן ההחלטה לא היה מלכתחילה בסמכותו של בית המשפט והיא ניתנה מכוח הסכמת הצדדים. כמו כן, העובדה כי דירת מיכאליאן נבנתה בסופו של דבר כדופלקס ולא כטריפלקס אינה מוציאה מכלל אפשרות כי הגג הוצמד לדירתו, ואין בתוכניות שהגישו המבקשים כדי להביא למסקנה זו או אחרת שהרי לא צוין בהן דבר בקשר לזכויות בגג. דיון 4. סמכותו של בית משפט זה לשוב ולעיין בהחלטה נגזרת ממהות ההליך נשוא ההחלטה בה מבוקש לעיין. בפתח הדברים ייאמר, כי אין לקבל הטענה כי סמכותו של בית משפט זה יונקת מסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, שהרי סמכותו של בית משפט של פשיטת רגל לעיון חוזר בהחלטותיו מתייחסת רק להחלטות שניתנו מכוח סמכותו בפשיטת רגל. אין חולק כי ההחלטה נשוא דיון זה לא ניתנה במסגרת סמכותו של בית משפט זה כבית משפט של פשיטת רגל אלא מכוח הסכמת הצדדים, ולא היתה מחלוקת כי אין ההכרעה בסוגיית הזכויות בגג נתונה לבית משפט של פשיטת רגל. אם כן, חלים בעניינו הכללים החלים בכל הליך אזרחי. אם ייקבע שמדובר בהחלטת ביניים - הלכה פסוקה היא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין, ועל כן ניתן להביאה מחדש בפני אותה ערכאה שהחליטה בה לראשונה, וזו רשאית לשנותה אם השתנו הנסיבות מאלו שהיו קיימות עת ניתנה ההחלטה הראשונה (ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות נ' אלי זנגי, פ"ד נה(3), 537 (להלן: "קרנית"), פיסקה 3). מנגד - אם ייקבע כי ההחלטה הינה בבחינת "פסק דין" הרי שהסמכות לשנותה או "לעיין בה" נתונה לערכאת הערעור. במידה ופסק הדין הפך לסופי ולא ניתן לתקפו בדרך של ערעור, אזי ניתן לעתור לביטולו במידה והוא הושג בתרמית (א. גורן "סוגיות בדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003) (להלן: "גורן"), עמ' 276). ההבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת לא תעשה על-פי הכותרת אלא על פי מהות ההחלטה. פסק דין הוא החלטה המסיימת את הטיפול בתיק ואילו החלטה אחרת היא החלטת ביניים שאינה מסיימת את הדיון בתיק (גורן, עמ' 493). במקרה שלפנינו, ההחלטה סיימה את הטיפול בתיק והוכרעה סוגיית הזכויות בגג ולכן מדובר בפסק דין ולא ב"החלטה אחרת". משההחלטה לא הפכה לחלוטה והיא עדיין ניתנת לערעור, אין מקום לתוקפה בדרך של בקשה לביטול פסק דין, הדומה במהותה למשפט חוזר המוכר במשפט פלילי (שם, עמ' 276). גם לגופו של עניין ייאמר כי אין מקום לטענת תרמית. מיכאליאן טען בדיון בבקשה וחזר על הטענה בבקשה זו, כי תוכניות המכר מקנות לו הזכויות בגג וכי הן לא שונו. טענה זו לא נסתרה אף במסגרת המסמכים שצורפו לבקשה זו. לגישתו, יש להבחין בין תוכניות המכר לתוכניות בנייה המוגשות במסגרת בקשות לקבלת היתר בנייה. אולם גם המסמכים שצורפו לבקשה ונוגעים לתוכניות הבניה, אינם סותרים טענת מיכאליאן, שהרי, גם לאחר שינוי תוכניות הבניין, כטענת המבקשים, ובכל תוכנית שהוצגה על ידם לא צוין בשום מקום כי הגג יהפוך להיות רכוש משותף. נראה כי דווקא ביטול הטריפלקס הוליד הצורך להצמיד הגג לדירת מיכאליאן שהרי, אם הדירה היתה טריפלקס לא היה צורך בהצמדת הגג אליה, שהרי אז היה הגג חלק מן הדירה (כפי שצוין בתוכניות לגבי דירות 16 ו- 17 בהן לא מופיעה "הצמדה"). המבקש טען מלכתחילה לפן הקנייני ולא לפן התכנוני, ולכן אין לראות באי הצגת התמונה התכנונית המלאה משום תרמית או חוסר תום לב, בפרט נוכח העובדה כי המצב התכנוני אינו עומד בסתירה לטענותיו במישור הקנייני, הגם שייתכן והיה ראוי לפרוס תמונה רחבה יותר של המצב התכנוני. לכך יש להוסיף, כי המסכת העובדתית שנפרסה על ידי המבקש יכולה היתה להיבדק הן על ידי הכונס והן על ידי הדיירים, אך הם שבחרו לא לבצעה, ובחרו להסתמך על פרשנות מיכאליאן לנפקות המסמכים. 5. אף אם הייתי קובע כי ההחלטה נשוא בקשה זו הינה "החלטה אחרת" ולא פסק דין, ולא היא, לא היה מקום להיעתר לבקשה. הבקשה לעיון מחדש הוגשה 10 ימים לאחר מתן ההחלטה. הצגת המסמכים מתיק הבניין בעירייה אינה בבחינת "נסיבות חדשות" או "עובדות חדשות" שנתגלו, אלא מקצה שיפורים. טענות מיכאליאן נפרסו הן בבקשה הן בתשובה לתגובות והן בסיכומים. בידי הדיירים והכונס היה ללכת לעירייה ולבדוק התיק, ולהציג פרשנותם לתוכניות הבניה ותוכניות המכר. משלא עשו כן, אין הבדיקה שבאה בעקבות ההחלטה בבחינת עובדות חדשות שהתגלו. נראה כי אם היתה מתקבלת החלטה הפוכה שאינה מקנה הזכויות בגג למיכאליאן, לא היו עושים המבקשים הבדיקה המשלימה וההחלטה היתה נותרת על כנה. לאור האמור, אין גם מקום לומר כי נתקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים עיון חוזר. המקרים בהם ישנה בית המשפט מהחלטת ביניים שנתן ללא שינוי בנסיבות הם נדירים ביותר ובית המשפט לא יתן ידו לשימוש לרעה בהליך החריג של עיון חוזר (פרשת קרנית, פיסקה 3). אין זאת, כי אם במסגרת ההסכמה להכרעה בסוגיה, הסכימו הצדדים כי ההכרעה תינתן על בסיס החומר המונח בפני בית המשפט. לא ניתן עתה משההחלטה אינה לרוחו של זה או אחר להרחיב היריעה במסגרת בקשה לעיון מחדש תוך עקיפת הדרכים המקובלות להגשת ערעור. לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות. אין לקבל הטענה כי הסכמת הצדדים לדיון בסוגיה במסגרת זו תעמוד בעוכריהם באם תידחה בקשה זו, שהרי יכלו לערוך הבדיקות הנדרשות במסגרת הדיון בבקשה, וההסכמה לדון בה במסגרת זו לא הותנתה בהגבלה במסכת הראיות שתוצג. כמו כן, יש לדחות הבקשה לעיכוב ביצוע היות ולא הוכח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. 6. למעלה מן הצורך וכהערת אגב ייאמרו מספר דברים גם לגופן של טענות: השאלה היחידה שעמדה לדיון בבקשה היתה האם הגג נמכר למיכאליאן אם לאו. השאלה היתה במישור הקנייני בין המוכר (הכונס בשם החברה) לבין מיכאליאן, ללא כל קשר למצב התכנוני של הגג. כך למשל, ככל שהיה נקבע כי הגג אכן נמכר למיכאליאן ומכירה זו היתה עומדת בסתירה למצב התכנוני של הגג שנועד, נניח, להיות רכוש משותף, אזי היו עומדות לדיירים טענות כנגד הכונס הכיצד מכר רכוש "שלהם" למיכאליאן, אולם לא היה בכך כדי לשלול הקביעה כי הגג נמכר למיכאליאן. בסופו של יום בחינת המסכת הראייתית שהונחה בפני בית המשפט הובילה למסקנה כי המישור הקנייני עולה בקנה אחד עם המישור התכנוני, ולכל הפחות אינו עומד בסתירה אליו. הקביעה כי הגג נמכר למיכאליאן, לא נסמכה, כטענת המבקשים, על תוכניות המכר, אלא על הגדרת הממכר בהסכם המכר גופו. הסכם המכר בין הכונס למיכאליאן הוא הקובע והוא שעמד בבסיס ההחלטה. התשריט שצורף להסכם המכר לא ציין דבר בנוגע לגג, לא כי הוא רכוש משותף ולא כי הוא מוצמד לדירת מיכאליאן, ודי היה באלה כדי להכריע בשאלת זכויות מיכאליאן בגג. לשם הבהרת התמונה נערכה הפנייה לתוכניות המכר, אשר היוו אך חיזוק למסקנה זו, אך לא הבסיס לה. אין לקבל טענות המבקשים כי המסמכים החדשים "שופכים אור" על הפרשה ו"הופכים הקערה על פיה", שהרי גם המסמכים "החדשים" אינם קובעים כי הגג הינו רכוש משותף, ולכל היותר הם שוללים את כוחם הראייתי של תוכניות המכר כחיזוק למסקנה כי הגג צמוד לדירת המבקש. הן תוכניות המכר והן תוכניות הבניין אינן יכולות להכריע בשאלה האם הגג נמכר למיכאליאן או לא, שאלה זו תוכרע, כאמור, אך ורק על סמך הסכם המכר, והן יכולות רק ללמד על כוונת החברה להצמיד הגג או להותירו כרכוש משותף. חיזוק זה אף לא היה דרוש במקרה שלפנינו שהרי עסקינן במשפט אזרחי בו הכלל הוא כי דרושה מידת הוכחה במאזן ההסתברויות. כאשר מחד - אוחז מיכאליאן בחוזה המכר הכולל בהגדרת הממכר גם גג ובתשריט שצורף לו השותק בעניין הגג ומנגד עומדים הדיירים וטוענים "שלי הוא" אך אינם מציגים שום מסמך או תוכנית הקובעים כי הגג שבמחלוקת הינו רכוש משותף אלא רק תוכניות השותקות אף הן בסוגיה זו, ידו של מיכאליאן הינה על העליונה (שהרי אם הגג היה רכוש משותף הוא היה אמור להיכלל בתיאור הרכוש המשותף במפרט המצורף להסכם המכר בהתאם לצו מכר דירות (טופס של מפרט), תשל"ד-1974 (סעיף 9)). מסמכים המלמדים על ביטול דירת מיכאליאן כטריפלקס והפיכתה לדופלקס, אינם מוציאים מכלל אפשרות הצמדת הגג לדירתו. לבסוף יצוין, כי טענת מיכאליאן כי הצמדת הגג לדירתו צוינה בתוכנית המכר (להבדיל מתוכניות הבניין) שצורפה לכל אחד מחוזי המכר עם המבקשים, לא נסתרה במסגרת הדיון בבקשה, ואף לא במסגרת בקשה זו לעיון מחדש. הגם שממצא זה צוין בהחלטה בין השיקולים לקבלת בקשת מיכאליאן, אף אחד מבין 13 הדיירים לא מצא לנכון להמציא לבית המשפט את תוכנית המכר שצורפה להסכם המכר שלו ובו סיווג הגג, ולכן חל הכלל כי המצאת התוכנית היתה פועלת לרעת המבקשים. הצמדת הגג לדירת מיכאליאן בתוכניות המכר שצורפו לכל אחד מן ההסכמים עם הדיירים או לפחות הוצאתו מהרכוש המשותף, גורמת לתחושת אי נוחות בטענות הדיירים. 7. באשר לבקשת מיכאליאן לפסוק לו הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין קבלת בקשתו, הרי שלא מצאתי מקום להעתר לה היות והמחלוקת בעניין הגג נולדה על רקע המשבר של קריסת חפציבה. המחלוקת היתה כנה, לא היה את מי לשאול והעניין דרש בירור. לעומת זאת, פסיקת הוצאות יבואו על חשבון הנושים. יחד עם זאת, אי פסיקת ההוצאות בבקשה הקודמת, תבוא במנין השיקולים בקביעת ההוצאות בבקשה זו. התוצאה 8. הבקשה נדחית. הדיירים ישאו בהוצאות הבקשה ועוד שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪ + מע"מ.עיון חוזרמסמכים