קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב עונש השעיה של עורך דין: 1. לפניי בקשת המבקש לעכב את ביצועו של עונש השעיה בפועל למשך שנה, אשר הוטל עליו במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין בבד"א 46/08, 53/08 שניתן ביום 11.3.09 (להלן: "פסק הדין"), שעליו הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה (על"ע 7010/09). 2. הנימוק המרכזי לבקשה הינו בנזק בלתי הפיך אשר לדעת המבקש עלול להיגרם לו אם לא יעוכב פסק הדין, בשל כך שעונש ההשעיה עלול לגרום לקריסת מפעל חייו - משרד עורכי דין אשר בנה בעשר השנים האחרונות והמונה, לטענתו, עשרות לקוחות, ואם תידחה הבקשה ייאלץ המבקש למסור להם את תיקיהם. עוד נטען כי אי היענות לבקשתו ייאלץ את המבקש לעזוב את תפקידו כבעל תפקיד בתיקים של כונס הנכסים הרשמי וכן יחשוף אותו לדרישות ולתביעות שכר טרחה אשר שולמו לו על ידי לקוחותיו. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, כיוון שהמבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גם לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, ראוי היה שהוא שידון בבקשתו ולא בית משפט זה, וזאת לאור הוראות סעיף 72(א1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין" או "החוק"). לגופו של עניין נטען, כי פסק הדין עליו הוגש הערעור ניתן בערכאה שנייה, והערעור הינו בערכאה שלישית ולפיכך נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. עוד נטען, כי למבקש הרשעות קודמות וחמורות ויש בהמשך עיסוקו במקצוע משום פגיעה קשה באמון הציבור בעורכי הדין וסיכון ללקוחותיו הפוטנציאליים, ומטעם זה הסמיך המחוקק את בית הדין המשמעתי להשעות עורך דין באופן זמני בטרם עניינו המשמעתי הסתיים (סעיף 78(א) לחוק). אשר לטענות בערעור נטען, כי המבקש לא המציא את בקשתו למשיבה ולפיכך השיבה המשיבה לטענה הראשונה של המבקש (בעניין אי מינוי סנגור) ודחתה אותה לגופה. 4. סעיף 72 לחוק לשכת עורכי הדין, כנוסחו היום, קובע כדלקמן: "72. דחיית הביצוע (א) ביצועו של פסק דין של בית דין משמעתי, לא יעוכב רק בשל כך שאפשר לערער על פסק הדין או שעוד לא תמו כל ההליכים בערעור שהוגש על פסק הדין. (א1)בית הדין המשמעתי, ואם הוגש ערעור - בית הדין שלערעור או בית המשפט שלערעור, רשאי להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין של בית הדין המשמעתי עד להכרעה בערעור או עד למועד מוקדם מזה שיקבע, בתנאים שיקבע או בלא תנאים. (ב) פסק דין מרשיע שאין עליו עוד ערעור, רשאי בית הדין המשמעתי שהטיל את העונש, ואם היה ערעור - בית הדין המשמעתי או בית המשפט שהכריע בערעור, לדחות, מטעמים שיירשמו, את ביצועו, כולו או חלקו, למועד שיקבע, בתנאים שיקבע או ללא תנאים. (ג) על החלטה לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 70 ו-71". הסעיף האמור הינו חלק מתיקון מקיף בנושא הדין המשמעתי שנעשה בחוק לאחרונה (ראו חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 32), התשס"ח-2008, ס"ח תשס"ח 2160, מיום 3.7.08, בעמ' 595, להלן: "החוק המתקן"), בעקבות מסקנותיה והמלצותיה של הוועדה לבחינת הדין המשמעתי של עורכי הדין שמינה שר המשפטים בשנת 1995 ואשר בראשה עמד השופט (בדימוס) שאול אלוני (ראו הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 32), התשס"ח-2008, (הצ"ח 388, כ"ח באייר התשס"ח, 2.6.08)). עובר לתיקון האמור קבע סעיף 72(א) לחוק, כי "עונש שהוטל על ידי בית דין משמעתי, וכן פרסום פסק הדין לפי סעיף 69(א)(6) או (ב), לא יבוצעו כל עוד אפשר לערער על פסק הדין, ואם הוגש ערעור - כל עוד לא תמו כל ההליכים בעניין". יוצא, אפוא, כי החוק המתקן הפך את היוצרות וקבע כי ביצועו של פסק דין של בית דין משמעתי לא יעוכב רק בשל כך שאפשר לערער על פסק הדין או שעוד לא תמו כל ההליכים בערעור שהוגש על פי פסק הדין, כפי המצב עובר לתיקון, אלא כל עניין ייבחן על פי נסיבותיו ובמקרים המתאימים בלבד יעוכב הביצוע (ראו הצ"ח, שם, בעמ' 612). 5. אשר לתחולת התיקון נקבע בסעיף 27(ד) לחוק המתקן כי "הוראות סעיפים 72 ו-78 לחוק העיקרי... יחולו על קובלנה שביום תחילתו של חוק זה [3.7.08 -א.פ.] טרם ניתן פסק דין של בית דין משמעתי מחוזי בעניינה" (שכן אם ניתן פסק דין על ידי בית דין משמעתי מחוזי הוא כבר עוכב על פי הוראות החוק עובר לתיקון). אלא מאי? שהצדדים לא צירפו את פסק דין של בית הדין המשמעתי המחוזי בעניינו של המבקש, ואף לא ציינו מתי ניתן, ואין בידי התשתית העובדתית לצורך הכרעה בשאלה האם חל החוק המתקן על המקרה דנן. 6. אשר לערכאה המוסמכת לעכב את ביצוע פסק הדין (בהנחה שהחוק המתקן חל על המקרה דנן). המבקש לא טרח לציין בבקשתו כי הגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין שנתן את פסק הדין. גם המשיבה לא ציינה בתגובתה מתי הוגשה בקשת המבקש לבית הדין הארצי, מתי הוגשה תגובתה והאם ישנה החלטה של בית הדין הארצי בבקשת המבקש, אם לאו. מכל מקום סבורני, כי לאור לשון הוראת סעיף 72(א1) לחוק (במובחן מההסדר שאומץ בתקנות 467-468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), נתונה סמכות העיכוב לבית משפט זה (ובמיוחד לאור הוראת סעיף 71א לחוק, הקובעת כי "בית משפט שלערעור רשאי לתת כל החלטה שבית הדין המשמעתי היה מוסמך לתתה"). 7. גם אם אניח לטובת המשיבה כי יש להחיל את הוראות החוק המתקן על המקרה דנן, כי אז לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לתקופת ההשעיה בפועל למשך שנה אחת, כבקשת המבקש. וזאת, בין היתר בהתחשב בעובדה שהמבקש הינו עורך דין יחיד במשרדו, ודומה כי דחיית בקשתו זו עשויה לגרום לו נזק בלתי הפיך, במידה שערעורו יתקבל (ואינני מביע עמדה באשר לסיכוייו להתקבל). לא נעלמו מעיני טענות המשיבה לעניין הרשעותיו המשמעתיות הקודמות של המבקש והסיכון ללקוחותיו הפוטנציאליים, ואולם דומני כי במאזן השיקולים, ולאור העובדה כי עונש התנאי שנגזר עליו איננו מעוכב, ובשים לב לכך שערעורים מסוג זה נדונים במהירות יחסית בבית משפט זה, אני מורה על עיכוב ביצועו של עונש ההשעיה בפועל עד להכרעה בערעור.השעיה מלשכת עורכי הדיןלשכת עורכי הדין (משמעת)השעיהעורך דין