עיקול זמני על חברת ביטוח

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להטלת עיקול זמני על חברת ביטוח: לפני בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבה, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן:-"מנורה") על סך של 25,000,000 מיליון ₪, להבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין שיינתן בתובענה זו. לחילופין, עותרים המבקשים לחייב את המשיבה להפקיד סכום זה בקופת בית המשפט עד להכרעה בתובענה. העיקול מתבקש על סכומי כסף, ניירות ערך, תשלומים וזכויות העומדים או יעמדו לזכות מנורה אצל המשיבים הפורמאליים 1-11, והנכסים שמגיעים ויגיעו לה מהמשיבים הפורמאליים 12-22. כמו כן מתבקש עיקול על זכויות מנורה במקרקעין שברחוב אלנבי 115 שבתל אביב (להלן:-"הנכסים" או "נכסי מנורה"). הרקע העובדתי למבקש 1 (להלן:-"הקיבוץ") זכויות חכירה בקרקע שעליה היה בנוי מבנה (להלן:-"המפעל") שאותו הוא והמבקשת 2 (להלן:-"רהיטי צרעה") השכירו לשוכרים שונים, ביניהם רהיטי צרעה 2000 מקבוצת גלובל בע"מ (להלן:-"צרעה 2000"). בהסכם השכירות עמה, לקחה על עצמה צרעה 2000 את האחריות להסדיר את ביטוח מבנה המפעל על תכולתו. צרעה 2000 אכן עשתה כן, וביום 13.2.07 רכשה ביטוח אצל מנורה. ביום 25.6.07 נשרף כליל חלקו העיקרי של המפעל, על תכולתו. הקיבוץ פנה למנורה בבקשה לקבל מקדמה על חשבון תגמולי הביטוח שיגיעו לו בגין נזקי המבנה, ואז התעוררה מחלוקת בין הצדדים: מנורה כופרת בטענה שרהיטי צרעה בע"מ היא המבוטחת בפוליסה שלה בעוד שהקיבוץ גורס כי המבנה אכן בוטח אצל מנורה וכי המבוטחת היא רהיטי צרעה, שנמצאת, יש לציין, בבעלותו המלאה של הקיבוץ. ביום 6.1.08 הגישו המבקשים תביעה כספית נגד מנורה לתשלום דמי הביטוח עבור המפעל וכן תבעו סעד הצהרתי שלפיו חייבת מנורה לפצות את המבקשים על אובדן דמי השכירות בתקופה שממועד השריפה עד לתשלום בפועל. המבקשים העריכו תביעתם בסך של כ-18,000,000 מיליון ₪. במסגרת תובענה זו, אך בשלב מאוחר יותר, הוגשה הבקשה דכאן להטלת עיקול זמני על נכסי מנורה. טענות הצדדים טיעוני המבקשים המבקשים גורסים שהציגו תשתית ראייתית מהימנה מספקת לזכותם ולסיכויים לזכות בתובענה. לטענתם, בבסיס סירובה של מנורה לשלם להם את תגמולי הביטוח המגיעים להם עומד רצונה לדחות ולהימנע מכיבוד התחייבויותיה על פי הפוליסה, בגלל הפסדים כבדים שספגה לאחרונה ומצבה הכלכלי הרעוע. לתמיכה בטענתם זו הפנו המבקשים לכתבות עיתונות ולהודעות של מנורה לבורסה לניירות ערך. הפסדים אלה, לדעת המבקשים, מעמידים את מנורה בסכנת קריסה, ונוכח זאת, הם חוששים כי לא תהיה מסוגלת לפרוע את חיוביה הכספיים לאחר מתן פסק הדין. על כן, לדעתם, יש ליתן צו העיקול כמבוקש. המבקשים מודעים לקיומה של הלכת ארד, המצמצמת את המקרים בהם יוטל עיקול על נכסי חברות ביטוח, וזאת נוכח החזקה שגוף כלכלי גדול ופעיל יוכל לפרוע התחייבויותיו. לשיטת המבקשים נסיבות העניין מצביעות באופן ברור כי מנורה תתקשה לפרוע את חיוביה בבוא היום, ועל כן החזקה האמורה נסתרה על ידם. לדעתם, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם, שכן לא ייגרם כל נזק למנורה אם יינתן הסעד המבוקש. באשר לסיכויי תביעתם, המבקשים טוענים, כפי שטענו בתובענה עצמה, שמלשון פוליסת הביטוח שערכה צרעה 2000 עם מנורה עולה בבירור שהמבוטחת עבור נזקי אש למפעל היא רהיטי צרעה. לדעתם טענה זו הוכחה, ולכן הם מעריכים את הצלחת תביעתם כמבוססת. לסיכום, טוענים המבקשים כי מאז אירוע השריפה עשתה מנורה כל שלאל ידה לדחות ולהתחמק מביצוע חיוביה בהתאם לחוזה הביטוח. מהלכים אלה מהווים חוסר תום לב, ולכן סוברים המבקשים ששיקולי הצדק והיושר מחזקים זכותם לסעד הזמני שנתבקשתי להעניק. טיעוני מנורה מנורה טוענת כי המבקשים אינם מבוטחים על ידה כלל. לטענתה, המבוטחת בפוליסה אליה מפנים המבקשים היא צרעה 2000, ולא רהיטי צרעה או הקיבוץ. צרעה 2000, לטענתה, אינה בעלת זכויות במבנה המבוטח כלל, ומכאן, נזקים שנגרמו למבנה אינם נזקים שנגרמו למי ממבוטחיה. מכך שהמבקשים לא הוכיחו זכויות במפעל, גוזרת מנורה שהם לא הראו עילת תביעה לכאורה, ודין בקשה זו להדחות בשל כך. מנורה טוענת בנוסף שהמבנה מבוטח גם על ידי חברת ביטוח אחרת, אליה כבר פנו המבקשים לקבלת תגמולי דמי ביטוח, דבר המייתר תביעה זו. עוד טוענת מנורה כי המבקשים לא עומדים בתנאים שנקבעו בתקנות ובפסיקה למתן צו עיקול זמני, ומפרטת: המבקשים לא הביאו ראיות מהימנות לכאורה לביסוס עילת תביעה, שהרי הם אינם המבוטחים או המוטבים בפוליסה שמכוחה נטען לחבות מנורה. התצהיר שצורף לבקשה לוקה וחסר ערך ומהווה העתק סתמי של הבקשה עצמה, כשמרביתו מבוסס על ייעוץ משפטי גרידא. מנורה מוסיפה וטוענת כי בהיותה חברת ביטוח פעילה, ובהתאם להלכות בית המשפט העליון בסוגיה, מצויה בדרכם של המבקשים משוכה נוספת, בטרם יוענק לבקשתם צו עיקול זמני. לדעת מנורה, עליהם לסתור את החזקה שלפיה, כגוף פיננסי גדול, ביכולתה לפרוע את התחייבויותיה. חזקה זו, לדעת מנורה, לא נסתרה ע"י המבקשים, ולכן על בית משפט זה להימנע מלתת צו עיקול זמני כנגדה. המבקשים התבססו בטענה זו על כתבות בעיתון והודעות לבורסה שאין בהן כדי לתמוך בנטען ע"י המבקשים. לטענת מנורה, יש לסלק על הסף את בקשת רהיטי צרעה, משום שלא צורפה לבקשת העיקול התחייבות עצמית שלה, אלא על שתי הבקשות חתום הקיבוץ. מנורה גם טוענת כי המבקשים לא הביאו אף ראיה התומכת בקיומה של זכות כלשהיא שלהם במבנה נושא התובענה, למעט היותם משכירי המבנה לידי צרעה 2000. בהעדר הוכחה לזכותם במבנה, ממילא לא הוכיחו קיומה של עילת תביעה, ודין בקשת העיקול הזמני להדחות. זאת ועוד. המבקשים לא הציגו כל ראיה לזכאותם מכוח הפוליסה הנטענת ואין באפשרותם להציג ראיה שכן אין הם המבוטחים או המוטבים בה. מנורה טוענת גם כי המבקשים העלימו מבית המשפט עובדות חשובות הנדרשות לבירור העובדתי של בקשתם. בין היתר, מציינת מנורה כי המבקשים העלימו קיומו של גורם ביטוחי נוסף, מולו פועלים המבקשים אף שם במישור המשפטי. כך גם הועלמו מעיני בית המשפט עובדות חשובות הנוגעות להתקשרותם מול צרעה 2000, ולעצם זהותה של חברה זו. מנורה מייחסת למבקשים חוסר תום לב ומניעים זרים, וגורסת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי הבקשה לוקה בשיהוי ניכר ולא מוסבר. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית העיקול הזמני והתנאים למתן צו עיקול זמני מוסדרים בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), שדן בסעדים זמניים. תקנה 362 לתקנות קובעת כך: "...(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש..." תקנה 374(ב) לתקנות דנה בתנאים הייחודיים למתן צו עיקול זמני ובה נקבע כדלקמן: "...בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין..." מכל הנאמר לעיל נראה שעל המבקש צו עיקול זמני לעמוד בארבעה תנאים מצטברים, שהם התנאים הכלליים הנדרשים מכל מבקש סעד זמני שהוא, קרי - קיומה של עילת תביעה טובה; עמידה במאזן הנוחות, המותווה בתקנה 362(ב)(1) לתקנות; תום-לב ומידתיות. כמו-כן נדרש הוא לעמוד בתנאי הייחודי לעיקול זמני והוא - הוכחה לקיום חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. סוגיית העיקול הזמני נותחה ברע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC., לא פורסם, , 4.01.07 , ע"י כבוד השופט א' רובינשטיין, שקבע כי: "...תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. כן קובעת התקנה, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש... ...'ההוראה המיוחדת' לעניין עיקול זמני מצויה כאמור בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984... ... ליבה של הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש..." עמידתו של המבקש עיקול זמני בתנאים אלו תוכח באמצעות ראיות לכאורה, והדבר מוזכר במפורש בתקנות. אנו למדים שצו העיקול הזמני לא יינתן אך על סמך טענות הצדדים, כי אם לאחר תהליך בירור הטענות - אשר מוגבל בהיקפו, הן לנוכח נושא הבירור הן לנוכח הימצאות ההליך המשפטי בשלב מקדמי ביותר - וזאת על בסיס בחינת הראיות והתרשמותה של הערכאה המבררת ממידת מהימנותן, משקלן ודיותן. במקרה שלפני נסיבות מיוחדות, אליהן יש לתת את הדעת. הייחוד טמון במיהות הצדדים, ובעובדה שצו העיקול הזמני מתבקש על נכסיה של חברת ביטוח. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע זה מכבר שיש לבחון ביתר קפידה את הצורך במתן צו עיקול זמני על נכסיהם של גופים פיננסיים דוגמת חברות ביטוח ובנקים. הרציונל לכך ברור, וטמון בחזקה הניתנת לסתירה שלפיה מוסד פיננסי כזה יוכל לפרוע את התחייבויותיו. רציונל זה מתחזק נוכח היותן של חברות הביטוח, כמו גם הבנקים, בפיקוח ממשלתי, שצפוי למנוע מהם לקרוס, או להגיע לחדלות פירעון. וכך אכן נקבע בר"ע 246/85 ארד חברה לביטוח נ' מ.ב.י. בע"מ, פ"ד מא(1) 586, 587. (להלן:-"הלכת ארד") "אנו סבורים, שמקום בו הוגשה תובענה כנגד בנק או כנגד חברת ביטוח ודומיהם, שמושבם בישראל, קיימת חזקה, שהם בעלי יכולת כספית שנזילותה גבוהה, ולכן היה בית המשפט מסתפק בחיובם הפרופסקטיבי בחוב פסק הדין, כפי שהיה מסתפק בערבות חתומה על-ידיהם, שהייתה נמסרת כתחליף לעיקול על נכסי אדם אחר. בנסיבות אלה יימנע בית המשפט מלעקל את נכסיהם בהעדר ראיה לסתור, המצדיקה מתן צו עיקול" כללים אלה הם שינחו אותי בבואי להכריע בבקשת צו העיקול הזמני. מן הכלל אל הפרט באי כח הצדדים הכבירו מילים ופרסו טיעוניהם על פני עשרות עמודים. אמנם, ביום הדין ויתרו הם על חקירות נגדיות של המצהירים, אך, כאמור, מחזיקים הבקשה ותשובה עמודים רבים, בבחינת "מרוב עצים אין רואים את היער". נקודת המוצא לדיו שלהלן היא כי המבקשים הניחו תשתית ראייתית מספקת להוכחת זכותם, ככל שהדבר נדרש לשלב זה של הדיון. עדיין, כפי שיובהר מייד, אין הם זכאים לסעד המבוקש, הוא סעד של עיקול זמני. עסקינן בחברת ביטוח, והנטל מוטל על המבקשים לסתור את החזקה שלפיה מנורה תוכל לפרוע חיוב עתידי אם יינתן פסק דין נגדה בתובענה זו. סתירת חזקה זו, יכול שתעשה אך על ידי הצגת ראיות, ושכנוע בית המשפט תוך הבאת עובדות. חזקה זו לא נסתרת על ידי טיעון טענות בעלמא בכתב הבקשה. בקשת המבקשים והתצהיר התומך בה לוקה בחוסר בסיס מוצק לאמור בהם. הבקשה נתמכה, כתמיכה ראייתית, בתצהירו של מר גינת, מנכ"ל קיבוץ צרעה (להלן:-"התצהיר"), אלא שתצהיר זה, כטענת מנורה, הוא תצהיר סתמי, מהווה העתק מדויק של הבקשה, ולא כלול בו מידע מהותי הידוע למצהיר מידיעה אישית. אין בתצהיר אף אמירה מידיעה אישית, או ממקור מבוסס, לגבי יכולתה הכלכלית לשאת בסכום התביעה אם תמצא חייבת בדין. המבקשים היו מודעים לקיומה של הלכת ארד, וניסו לסתור אותה בכתב בקשתם, בסע' 39, הנושא את הכותרת "ראיות לסתור את חזקת ארד". עם זאת, תוכנו של הסעיף אינו כברו. כל שמנוי תחת סעיף זה הוא התייחסות לחברות גדולות ברחבי העולם שהתמוטטו כחלק מהקשיים שחווה עולם הכלכלה בשנים האחרונות, ובפרט לחברת הביטוח AIG, שהולאמה על ידי ממשלת ארצות הברית כדי לחלצה מקשייה. בכך אין כדי להצביע על חוסנה הכלכלי של מנורה. המבקשים לא מנו ולו ראיה אחת, בהתייחסותם לחזקת ארד בבקשה, אשר יש בה כדי לשכנע כי חוסנה הכלכלי של מנורה מוטל בספק. חוסנו הכלכלי של גוף פיננסי הוא עניין שבמומחיות. כתבות העיתונות שצורפו לבקשה, ואף ההודעות לבורסה, אינן יכולות להוות ראיות מהימנות, גם לא לכאורה, באשר למצבה הכלכלי של מנורה, או ליכולת פירעון התחייבויות פרוספקטיביות שלה. ראיות מהימנות היו יכולות להימצא, למשל, בחוות דעת מומחה, של כלכלן או רואה חשבון, שעל סמך נתונים מבוססים היה מחווה דעתו המקצועית באשר ליכולת מנורה לפרוע התחייבויות עתידיות, ומנמקה בצורה סדורה. זאת המבקשים לא עשו, אלא בחרו לסמוך ידיהם על טענותיהם בלבד ועל תצהיר, שבכל הכבוד, אין בו כדי להוסיף על כתב הבקשה. דבר זה תמוה בעיני, במיוחד נוכח היות מנורה חברה ציבורית, אשר נסחרת בבורסה לניירות ערך, ודוחותיה הכספיים גלויים לעין כל מכוח סעיף 36 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח - 1968, כמו גם מכח הוראות הפיקוח על הביטוח. איני יכולה לחשוב על כל סיבה שלא לתמוך את טענות המבקשים בחוות דעת מקצועית. מסקנתי זו מתחזקת נוכח העובדה שדווקא מנורה צירפה לתשובתה לבקשת צו העיקול הזמני חוות דעת מומחה מטעמו של רואה החשבון פרופ' יורם עדן. פרופ' עדן בחוות דעתו קובע, בין היתר כי: "...מתקבלת מסקנה חד משמעית בדבר איתנותה הפיננסית של החברה... ... סכום התביעה אינו מהותי ביחס להיקף פעילות מנורה... ...אני סבור כי אין בסכום התביעה כדי לערער את חוסנה הפיננסי של החברה, והיא תוכל לפרוע אותו ללא קושי במהלך עסקיה הרגיל... " חוות דעתו של פרופ' עדן מבוססת בעיני, ובהיעדר ראיות לסתרה, אני מוצאת, כאמור, שלא הוכח שחוסנה של חברת מנורה לצורך עמידה בהתחייבויות אפשריות תוצאת תובענה זו מוטל בספק. לפיכך, אני מוצאת כי לא עלה בידי המבקשים לסתור את החזקה שנקבעה בהלכת ארד. משקבעתי כאמור, ממילא נשמטת הקרקע תחת שאר טיעוני המבקשים, ואני קובעת שדינה של בקשה זו להידחות. סיכום הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות מנורה בסך של 20,000 ₪ . פוליסהעיקול זמניחברת ביטוחעיקול