קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרסום קלטות חקירה במשטרה: 1. זוהי בקשה למתן היתר לפרסום קלטות מחקירת המשטרה של תיעוד חזותי של חקירתו של דודו טופז ז"ל (להלן: "טופז") שהוגשה במסגרת ת"פ 4127/09 + 4128/09 (מחוזי ת"א) ביחד עם אחרים, בביצוע שורה ארוכה של עבירות, וזאת מכח סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב - 2002 (להלן: "החוק"). הבקשה הוגשה על ידי המבקשת כנגד מדינת ישראל בלבד, ומשום כך הוריתי למזכירות להעביר עותק ממנה לצורך תגובה, ליורשיו ומנהלי עזבונו של טופז ז"ל, ואלה אף זומנו לדיון ההמשך שקבעתי במעמד הצדדים, והשמיעו את תגובתם שבמסגרתה התנגדו באופן נחרץ לבקשה, הכל כפי שיפורט בהמשך. עוד ראוי לציין שמדובר ב-13 דיסקים שהוגשו לעיון וצפיה של בית המשפט, ובנוסף להם שמורים בפרקליטות עוד מספר דיסקים המתעדים עימותים בין טופז ז"ל למעורבים אחרים בפרשה, שלא הועברו לעיון וצפיה של בית המשפט. 2. נימוקי המבקשת בבקשתה א. המבקשת, חב' חדשות 10 בע"מ, ביקשה להתיר לפרסם בהקדם קלטות המתעדות כאמור את חקירתו של טופז ז"ל במשטרת ישראל, כל זאת מן הטעם שהפרשה זכתה לסיקור תקשורתי חסר תקדים, כל זאת עקב חומרת העבירות שיוחסו לטופז ונוכח העובדה שקרבנותיו היו גורמים בכירים בשוק התקשורת בישראל. המבקשת טענה שטופז מואשם בסעיפים של איומים, קשירת קשר לביצוע פשע ותקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות, הוסיפה וציינה שטופז הודה בפני חוקריו שהוא עמד מאחורי ההתארגנות לתקיפת בכירי עולם התקשורת. ב. המבקשת הוסיפה וציינה שאמנם טופז שם קץ לחייו ביום 20.8.09, אך מותו המצער של טופז לא גרע מההלם שזעזע את אמות הסיפין של החברה בישראל, ולאור כל זאת ובשים לב בחשיבות האינטרס הציבורי במיגור מקרי אלימות חמורים, תופעה שלמצער תופסת יותר ויותר תאוצה בעת האחרונה, עתרה המבקשת לבית המשפט להתיר הצגת קלטות אלה לציבור כולו. ג. המבקשת עתרה לבית המשפט לפרש את סעיף 13 לחוק באופן מצמצם הואיל ולטעמה אין כל מחלוקת שהוראות הסעיף מכרסמות בעיקרון חופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת, וגם בעיקרון פומביות הדיון, זכויות יסוד שהוכרו זה מכבר בדין הישראלי, ומכאן הצורך להקטין ולמזער עד כמה שניתן את הפגיעה בעקרונות אלה. ד. לבסוף טענה המבקשת שהאיזון הראוי אליבה דתפיסתה בין האינטרסים המתנגשים מחייבת קבלת העתירה ועולה בקנה אחד עם פיסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומכאן הצורך בקבלת העתירה. 3. נימוקי המדינה המדינה באמצעות עו"ד בן זאב עתרה שלא להתיר את פרסום הקלטות המתעדות חזותית את חקירותיו של טופז ז"ל, כל זאת על אף ההכרה בחשיבות עקרונות בסיסיים: חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת ופומביות הדיון, כל זאת משום העובדה שפרשה זו זכתה לאזכור תקשורתי נרחב די צרכו, תוכן חקירותיו של טופס ז"ל הובאו זה מכבר באופן מפורט לידיעת הציבור, לא הובא כל טעם מטעם המבקשת המצדיק הקרנת קלטות אלה, ומאידך, קבלת הבקשה יש בה משום חשיפת מידע אינטימי שאינו קשור לחקירה ולא ראוי שזה יהיה נחלת הכלל, חשיפת המידע עלולה לפגוע בפרטיות המנוח, בהליך המשפטי והחקירתי, ואין לו כל הצדקה עניינית. 4. תגובת ילדיו הקטינים של המנוח ותגובת יורשי המנוח נוכח החלטת בית המשפט בדבר צירוף יורשי המנוח ועזבונו כמשיבים לבקשה, לבית המשפט הוגשו תגובות נפרדות, הן על ידי ילדיו של המנוח והן על ידי יורשיו. הראשונים מיוצגים על ידי עו"ד דבירי מנהל העזבון, והיורשים מיוצגים על ידי עו"ד לקנר כאשר בצד אלה הופיע בפני גם עו"ד ציון אמיר שייצג את טופז ז"ל במסגרת ההליך הפלילי, והעלה גם הוא שורה ארוכה של טעמים המצדיקים מבחינת משיבים אלה את דחיית העתירה. 5. טיעוני הצדדים בדיון בבית המשפט א. עו"ד לוטן ביקשה להדגיש בטיעונה בבית המשפט את עדיפותו של עיקרון פומביות הדיון על פני הזכות לפרטיות העומדת לנפטר ולבני משפחתו הואיל ובמקרה זה קיים ענין ציבורי לפרסום החקירה, מדובר באלימות חמורה שזעזעה את המדינה, מדובר בעבירות שבוצעו על ידי מי שהיה דמות ציבורית מוכרת, חי תחת עינו של הציבור, ולצד כל אלה אין להתעלם מהעובדה שקרבנות העבירות היו גם הם אנשי תקשורת. עו"ד לוטן טענה שקיימת חשיבות בהקרנת אותם דיסקים המתעדים חקירה חזותית של טופז ז"ל, כל זאת כדי להעביר לציבור באופן ישיר את דבריו, הסבריו ונימוקיו של טופז ז"ל לאופן שבו פעל, להציג בפני הציבור את חרטתו של זה ואת ההכאה על חטא מצידו - בייחוד כאשר מדובר בקשר ארוך שנים בין כלל הציבור בישראל לבין טופז ז"ל. עו"ד לוטן הוסיפה וטענה כי ההליך המשפטי בעניינו של טופז ז"ל הסתיים עם מותו, מכאן שאין ולא יכולה להיות מניעה ממשית מקבלת העתירה שתציג את האמת ותמקד את הציבור במניעיו, טעמיו והסיבות שהביאו את טופז לפעול כפי שפעל, ומאידך, להציג בפני הציבור את התמונה האמיתית במהלכה טופז הביע צער כנה ואמיתי, מכה על חטא ומתנצל בפני קרבנותיו. ב. עו"ד בן זאב, כהרגלה בבית משפט, הכינה טיעון יסודי ומקיף לגבי הסוגיה המשפטית שנותרה במחלוקת בין הצדדים, גיבתה את טיעונה בשורה ארוכה של החלטות ופסקי דין מחד, בדו"ח של הועדה לבחינת הסדרים בענין פרסומים מחקירות המשטרה וגופי חקירה סטטוטורים אחרים, בראשות כב' השופט בדימוס א' וינוגרד, צירפה את הצעת החוק, את פרוטוקול הדיון בפני הועדה לחוק חוקה ומשפט של הכנסת, ואת כל הפסיקה הרלוונטית בסוגיה זו שיצאה בשנים האחרונות מבית המשפט העליון ומבתי המשפט המחוזיים. עו"ד בן זאב לא התעלמה מאותם עקרונות בסיסיים בשיטת המשפט הישראלית שהוכרו כבעלי מעמד ייחודי שחשיבותם היא רבה אף שלא תמיד הם מעוגנים בדברי חקיקה, לרבות עקרון חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת, פומביות הדיון, הביקורת על רשויות החקירה, האינטרס הציבורי שבהצגת תיעוד שכזה כחלק ממלחמה בתופעת פסולות בחברה (בייחוד כאשר מדובר בעבירות של אלימות או מלחמה בנגע הסמים, או בעבירות שוחד וכיוצ"ב), אך למול אלה על בית המשפט לזכור שלעולם מדובר במי שהינו בגדר חשוד, שטרם הורשע בפלילים, וגם אם הורשע זה, עדיין יש לזכור שאין כל הצדקה לחשיפת חדר החקירות לרחבת השוק, ולהראות אותו קבל עם ועדה. עו"ד בן זאב לא התעלמה מהעובדה שבמקרה זה ישנה ייחודיות בגלל הנפשות הפועלות וגם בגלל הקרבנות לכאורה, אך באיזון המתחייב כפי שמצא את ביטויו בהלכה שיצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון בפרשת תורג'מן, הרי הכלל המנחה הוא שאין לפרסם בכל שלב בהליך, ועל מי שמבקש לפרסם להצביע על אינטרס וטעם מיוחד המצדיק זאת, ובענייננו לא קיים טעם שכזה. לא בכדי הגביל המחוקק את הפרסום החזותי בהוראת חוק מפורשת, ורק בהתקיים אינטרס מובהק לפרסם את הדברים ולחשוף את החקירה החזותית בפני הציבור, יהיה מקום לשקול פרסום חזותי זה, אך לא כך במקרה שבפנינו. גם לא כל אימת שמדובר באישיות ציבורית יש להעתר לבקשה, ובענין זה הפנה עו"ד בן זאב לפסיקה של מותב זה שניתנה בעניינו של גונן שגב, שם קבעתי שהואיל ומדובר במי שמילא תפקיד בכיר ברשות המבצעת, וביצע חלק מהעבירות הלכאוריות בהיותו מחזיק בדרכון דיפלומטי, היה מקום להתיר זאת בהתחשב במעמדו של הנחקר שם. עו"ד בן זאב הפנתה להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשה בעניינה של שופטת לשעבר, שם אסר בית המשפט את חשיפת הקלטות מנימוק של צנעת הפרט, הפנתה היא להלכה שנקבעה בפרשת זאדורוב ואליק, שם חזר בית המשפט על העיקרון שהפרסום הוא חריג לכלל ועל המבקש להרים את הנטל בקיומו של טעם מיוחד. באשר לשלב שבו נמצא המשפט, טענה עו"ד בן זאב שאמנם במקרה זה הנאשם הלך לעולמו, ולכאורה אין להתחשב בעמדתו בנדון, אך במקרה זה הוגשו תגובות של יורשיו, עזבונו וילדיו כמו גם תגובת בא-כוחו עו"ד אמיר, וכולם כאחד הביעו עמדה נחרצת כנגד העתירה הואיל ויש בזו כדי לפגוע שלא לצורך לא רק במנוח אלא גם בילדיו, יורשיו ועזבונו. ג. נימוקי בא כוחו של טופז ז"ל - עו"ד ציון אמיר עו"ד אמיר כמו עוה"ד לקנר ודבירי התנגדו נחרצות לעתירת המבקשת, בטענה שאין בבקשה כל עילה המצדיקה פרסום, והיא נשענת כולה ככולה על תרבות הרייטינג, תרבות של מציצנות שלא לצורך, שאין בינה לבין זכות הציבור ולא כלום. עו"ד אמיר ביקש להדגיש את העובדה שחקירות המתבצעות בחדרי חקירה נועדו רובן ככולן לצורך אחד ויחיד, חשיפת האמת על ידי הרשות החוקרת, לעיתים תוך ניצול מצוקתו של הנחקר שאינו בקיא ברזי החקירות, עומד לראשונה בחייו במצב קשה מבחינתו לאחר שלילת חירותו ותוך כבילתו וביטול רצונו החופשי, נסיבות אשר מביאות נחקרים רבים כפי שהביאו את טופז ז"ל כדי לחץ נפשי שאינו מורגל בו, התנהגות שאינה אופיינית לו, עד אשר כל מי שצופה בדיסקים רואה לפניו אדם שבור נפשית, המצוי במצוקה קשה, שאינו מכלכל את צעדיו באופן מחושב, התנהגותו אינה שגרתית והיא רצופה ברגעי משבר של בכי, מלמול, תנועות בלתי מחושבות, הבעות פנים מוזרות - כך שחשיפת הנחקר במערומיו בפני כולי עלמא עלולה רק לביישו וכך היא תעשה לא רק למנוח ולזכרו אלא תפגע באופן בלתי מידתי, בלתי נחוץ, ושלא לצורך, בילדיו, בשאר בשרו, בבני משפחתו ובחבריו, הכל על מזבח הרייטינג והרצון לחשוף את המנוח ברגעיו הקשים ביותר. עו"ד אמיר סקר גם הוא את ההלכה שיצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון וביקש לאבחן מקרה זה מאותם מקרים בהם התיר בית המשפט העליון את חשיפת הקלטות המתעדות את החקירה החזותית, מקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נקבע שהתנהגותה הבוטה של הרשות החוקרת, או מעמדו הרם מבחינה ציבורית של הנחקר, יכולים להצדיק זאת. ד. עמדת עוה"ד דבירי ולקנר עו"ד דבירי שטען בשם ילדיו הקטינים של המנוח, הצטרף גם הוא כמו עו"ד לקנר לעמדה שהובעה על ידי נציגת המדינה עו"ד בן זאב, ביקש להפנות את הזרקורים לעבר ילדיו הקטינים של המנוח שחוו טראומה קשה בעצם מעצרו של אביהם ז"ל, הליווי התקשורתי המאסיבי שהיה מנת חלקם בכל יום ויום בהם היה נתון אביהם במעצר, הסבל הנפשי והעצב שהיו מנת חלקם לאחר שאביהם שם קץ לחייו, 'הפסטיבל' התקשורתי שנסב סביב התאבדות אביהם. עו"ד דבירי ביקש להדגיש את העובדה שמדובר בקטינים שחייבים להמשיך בחייהם, תוך ניסיון להתגבר על שורת מכשולים הניצבת בפניהם לאחר שאיבדו את יקירם ומצאו עצמם שלא מרצון תחת משקפת ציבורית שחשפה אותם שלא מרצונם, נאלצו להתמודד עם הערות קשות ותגובות לא מחמיאות איתן הם צריכים להתמודד כמעשה יום ביומו, ואין להכביד עליהם יתר על המידה שהרי חשיפת הדיסקים רק תאריך שלא לצורך את סבלם של הקטינים. עו"ד לקנר הצטרפה כאמור גם היא לעמדה המתנגדת באופן נחרץ לעתירת המבקשת, חזרה על אותם מוטיבים עיקריים שבעמדת עורכי הדין בן זאב, אמיר ודבירי, הוסיפה שבנוסף לאותם טיעונים על בית המשפט לשקול קיומו של הליך אזרחי המתנהל בעצם ימים אלה על ידי קרבנות לכאוריים של מעשי אלימות שננקטו על ידי המנוח לכאורה כלפי אותם קרבנות, וחשיפת הקלטות בפני הציבור תכביד על ההגנה ותגרע מיכולתה להציג טיעון משפטי נקי מכל השפעה ציבורית, ומבלי להשחיר את פניו של המנוח. עו"ד לקנר הוסיפה וטענה שעל בית המשפט לשים לנגד עיניו את ההליך של התביעה האזרחית שלא חלף מהעולם על אף מותו של המנוח, כל זאת במסגרת השיקולים שנקבעו בפסיקת בית המשפט באשר לצורך להתחשב בשלב בו נמצא ההליך המשפטי הרלוונטי. 6. המסגרת הנורמטיבית סוגיה זו נדונה בבית המשפט העליון במספר מקרים, והשדה כבר נחרש בשורה ארוכה של החלטות מפורטות ומנומקות שעמדו על כל טיעון שיכול להיות בעל משמעות בסוגיה זו, ולאחרונה נדרש בית המשפט העליון לסוגיה זו בע"פ 10994/08, מדינת ישראל נ' רון תורג'מן ואח' , שניתן ביום 14.5.09, בו סקר בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת פרוקצ'ה, את הסוגיה הנדונה על כל היבטיה ושלל גווניה, ואין לי אלא להביא דברים מפי אומרם: "הסוגיה שבפנינו מצריכה הכרעה בשאלה מהו טיבו של האיסור הקבוע בסעיף 13 לחוק חקירת חשודים, האוסר פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה בלא רשות בית המשפט, וקובע ענישה פלילית להפרת איסור זה. גרעין השאלה נעוץ ביחס בין האיסור האמור לבין עקרון פומביות הדיון השיפוטי, שעיקרו בחשיפה של חומר ראיות לעין הציבור, בין בתחומי אולם בית המשפט... ; מהו משקלם של האינטרסים השונים המתנגשים בסוגיה זו, ובהם חופש הביטוי, הצורך בשקיפות בפעולותיה של הרשות החוקרת, בזכות הציבור לדעת מול עקרונות של שמירה על הפרטיות של הנחקר או צדדים שלישיים שעניינם עולה בחקירה ועלולים להפגע מן הפרסום, בהשפעה אפשרית על עדים שנחקרו ואשר טרם העידו במשפט, ובהשפעה כללית על עדים פוטנציאליים... מהי דרך האיזון הראויה בין מכלול השיקולים הרלוונטיים האמור, וכיצד איזון זה אמור להשפיע על פרשנותו של סעיף 13 לחוק חקירת חשודים ועל היקף תחולתו ומגבלותיו, זוהי השאלה בענייננו. לשאלה עקרונית זו נלווית סוגיית ההחלה הפרטנית של העיקרון הפרשני הראוי של סעיף 13 לחוק על נסיבות הענין המיוחדות שבפנינו". בפרשת זדורוב נדונה סוגיית הפער האיכותי בין פרסום התוכן המילולי של החקירה, לבין פרסום חזותי או קולי שלה מבחינת פוטנציאל הפגיעה הטמון בו, ושם נקבע על ידי בית המשפט העליון מפי כב' השופט י' אילון, שניתח את תכליות החוק ועמד על החשש מפני פרסום באמצעי תקשורת של קלטת חקירה שעלולה להרתיע שורה ארוכה של גורמים ממסירת עדות או הודעה במשטרה עקב הידיעה כי תיעוד זה עלול להיות משודר בפני עולם ומלואו, והדגיש את הפגיעה שעלולה להתלוות לפרסום זה: "ענין לנו, איפוא, באיסור הנועד למנוע הן פגיעה בהליך המשפטי לגופו, והן בפרטיותם וכבודם של מוסרי ההודעות או העדויות", ובמקום אחר בפסק הדין נקבע: "האינטרס המוגן אינו רק ההליך הפלילי המתנהל בבית המשפט לגופו אלא בנוסף לכך אינטרס ההגנה על פרטיותם וכבודם של מוסרי הודעות בחקירה משטרתית, אפילו לא הגיעה אותה חקירה לכלל משפט, והגשת כתב אישום, ואפילו הוגש כתב אישום ונסתיימו זה מכבר ההליכים" בית המשפט עמד בפרשת תורג'מן על השיקולים השונים שעל בית המשפט לשים לנגד עיניו בבואו להכריע בנקודת האיזון הראויה, שיקולים נוגדים וסותרים: "בדרך האיזון בין השיקולים הנוגדים, על בית המשפט לייחס את המשקל הייחסי הראוי לכל אחד מהם, בהתאם לעקרונת היסוד של השיטה. במלאכת האיזון, יש לתת משקל למעמדם של השיקולים השונים בהיבט המשפטי-עקרוני. בצד האיזון העקרוני יש לתת משקל לנסיבות הקונקרטיות של המקרה העומד לדיון, ולערוך איזון 'קונקרטי' המתחשב בתנאים המיוחדים של הענין. האיזון העקרוני והקונקרטי משתלבים, איפוא, בתהליך שקילת האינטרסים השונים שיש להתחשב בהם לצורך הענין. תיתכנה נקודות איזון שונות בשלבים שונים של ההליך הפלילי, בהתחשב באיזון העקרוני הנדרש המתבסס על העקרונות המתנגשים, ולאור האיזון הקונקרטי, הנותן משקל לנתונים המיוחדים של המקרה העומד להכרעה". בית המשפט עמד שם על הצורך לאבחן בין שלביו השונים של המשפט הפלילי, שהרי אין דומה מצב בו טרם החלו שמיעת ראיות בתיק למצב שבו ניתן פסק דין חלוט, כאשר לגבי האחרון הנטיה תהיה לבחון בעין אוהדת יותר בקשה זו עם בקשה להתיר פרסום קלטת חקירה לפי סעיף 13 באם לא נתקיים טעם שיכול להצדיק מניעת פרסום שכזה. הכלל הוא איפוא שעל מנת להתיר פרסום תיעודי או חזותי או קולי, יש צורך בקיומם של נימוקים המשכנעים קבלת עתירה שכזו, והנטל מוטל על המבקש לפרסם תיעוד שכזה מדוע לא ניתן להסתפק בחומר החקירה הכתוב. משמע, שעל מבקש הפרסום להצביע על תכלית ראויה של חיוניות בחשיפת הקלטות באופן שחשיפת התמליל אינה משיגה את המטרה של זכות הציבור לדעת, וגוברת בה בעת על ההגנה על הפרטיות. באשר להגדרת המונח ענין ציבורי, אין המבקש התרת הפרסום יוצא ידי חובה בעצם ההפניה לעובדה שמדובר באישיות המוכרת לציבור הרחב, או בעצם ההדגשה שעניינה של אותה אישיות מעניין חלק כזה או אחר של הציבור שהרי שיקולי בית המשפט אינם שיקולים של רייטינג ואחוזי צפיה, אלא בית המשפט משווה לנגד עיניו קיומה של תכלית ראויה המביאה תועלת לציבור ולאו דווקא סיפוק יצרים של סקרנות או צרכים שיווקיים של התקשורת. "אין זה ראוי שהציבור יהיה 'השופט' של הנאשם על סמך קטעי עדויות או פרסומים חלקיים ומגמתיים שפורסמו בתקשורת. זכות הציבור לדעת אינה זכות הציבור לשפוט. זכות זו מסורה למערכת המשפטית. ידיעת המערכת המשפטית על העדויות צריכה לבוא מהעדויות שהושמעו והוגשו לבית המשפט ולא מאמצעי התקשורת. אנו סבורים כי כנקודת מוצא עקרונית יש לאסור גילוי חומר חקירה בטרם הוגש כראיה לבית המשפט" (ראה דו"ח ועדת וינוגרד האמור בעמ' 15). 7. מן הכלל אל הפרט א. לצורך הכרעה בעתירה שהוגשה בפני, צפיתי ב-13 דיסקים שהוגשו לי על ידי ב"כ המאשימה, לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים. מדובר בקלטות המתעדות חקירתו של טופז ז"ל משך ימי חקירה רבים, משך כשבועיים ימים, החל מסוף חודש מאי 2009, כאשר תחילה הנ"ל כפר במיוחס לו והכחיש כל חשד שהוטח בו, וההמשך הודה כאמור ושיתף פעולה עם חוקריו באופן מלא ובלתי מסויג. לציין, כאמור, שאין מחלוקת בין הצדדים שתמלילי החקירה המלאים הועברו לצדדים במסגרת חומר החקירה הרלוונטי, ואין כל מניעה לפרסם תמלילי חקירות אלה, אך הבקשה כאמור מתייחסת לתיעוד החזותי והקולי של החקירות, לב לבה של המחלוקת בין הצדדים. ב. מצאתי לנכון לפרט את התרשמותי מצפיה בדיסקים אלה משך שעות רבות, עשרות שעות שנדרשתי לצורך כך, התרשמות שמהווה נדבך חשוב אם לא מרכזי בהכרעה בעתירה, הואיל ולא ניתן להכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים מבלי לצפות בכל אותם דיסקים ולבחון את נקודת האיזון הראויה לגבי כל אחת ואחת מחקירות אלה ביחס לאינטרסים הראויים. בבוא בית משפט להכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים, עליו לשקול מספר שיקולים מקדמיים שלא ניתן להתעלם מהם בכל מקרה ומקרה, אך חשיבותם ניכרת יותר באותם מקרים של נחקרים, שהם אנשים נורמטיביים בדרך כלל, שמוצאים עצמם לראשונה בחייהם מעורבים בהליך שכזה בו הם נעצרים על ידי המשטרה לראשונה בחייהם, חירותם נשללת, דבר מעצרם נודע לבני משפחתם ומקורביהם, לעיתים הוא מתועד כמו במקרה זה על ידי כל אמצעי התקשורת האלקטרונים, ומובלים לחדרי חקירה. בחקירתו הראשונה במשטרה הכחיש טופז ז"ל את המיוחס לו, זאת לאורך שעות רבות של חקירה כאשר תיעוד חקירה זו כמו גם חקירות אחרות, כולל בחובו הכנסתו לחדר החקירה, הותרתו במקום פרק זמן לא קצר כשהוא כבול לידיו או רגליו, הוא בהה באויר, מילמל לעצמו מילים, בחן את חלל החדר פעם אחר פעם, דיבר באופן לא ברור לעצמו, ניכר עליו היטב שהוא אינו יודע מה לעשות עם עצמו, ובהמשך משנכנסו החוקרים לסירוגין לחדר והציגו לו שאלות, הוא הקפיד להרכין את ראשו, לעטוף את פניו בידיו, דבריו נאמרו בלחש, הוא היסס במתן תשובות, מילמל לאורך שעות, שאל את עצמו שאלות וניסה דרך שאלות אלה להקשות על עצמו, כינה את עצמו בביטויים קשים, אך לאורך החקירה במשך שעות, ההתרשמות הבולטת ביותר היתה שהנ"ל מצוי במצב נפשי קשה, התנהגותו מלמדת על מי שאינו שלם עם עצמו, וכאמור דיבר לא לענין, היסס מאד להשיב לשאלות, מבטו היה מושפל לאורך שעות, והרושם הכללי הינו שהמצוקה הקשה כמו גם תחושת חוסר האונים ניכרו עליו היטב, מעמד שאינו מוסיף כבוד לנ"ל, ויש בו כדי לבזותו שלא לצורך במידה וקלטת זו תוצג ברבים. לציין עוד שטופז ז"ל השיב לחוקריו בשאלות שהפנה אליו עצמו וכאילו הוא מדבר לעצמו, שאין כל סיבה הגיונית לעשות את המעשים שמיוחסים לו, כינה את עצמו בביטויים קשים שלא מוסיפים לו כבוד, חזר פעם אחר פעם על האמרה שעדיף שאשתוק, פנה מספר פעמים לחוקריו בבקשה להסרת האזיקים מידיו תוך שהוא מדגיש את המצוקה שהוא חש נוכח עובדת היותו אזוק. לא ראיתי בקלטת זו כל טעם שיכול להצדיק קבלת העתירה להצגתה בפני רבים, שהרי אין בהצגת הקלטת אלא כדי להשפיל את הנ"ל מעבר לכל מידה וצורך ומבלי שיהיה בכך כל תועלת לאינטרס ראוי להגנה או לערך בעל משקל. ג. באשר לדיסק 93/09 המתעד חקירה נוספת של טופז ז"ל, חקירה מיום 2.6.09 החל מהשעה 18.17 (שקדמו לה תשאול מאותו יום בשעת בקר והודעה שנגבתה בשעה 11.45) הודה טופז ז"ל במיוחס לו והחל לשתף פעולה עם חוקריו, אך גם דיסק זה לא ראיתי להעתר לבקשת המבקשת הואיל והנ"ל מאזכר פעם אחר פעם שורת אנשים שעלולים להפגע במידה ודבריו יוודעו להם, מספר על אירועים שעלולים להשחיר פני אנשים שלא לצורך מבלי שיהיה בכך כל אינטרס ציבורי מלבד 'פיקנטריה ומציצנות', טופז ז"ל מזכיר ענייני כספים, סכומי כספים מופקדים פה ושם, קשרים כאלה ואחרים שיש לו עם מעורבים שאת פרטיהם לא מעונין לחשוף, מתן תשובות פורמאליות השוללות את התזה שמוצגת לו, אך תוך הבעת פנים ותנועות ידיים שאומרות ההפך, חשש שהביע לגורל ילדיו עקב שיתוף הפעולה שלו וגם עקב עובדות נוספות שאינני מוצא לנכון לפרטן. במהלך חקירתו זו כמו גם יתר חקירותיו מיום 5.6 , 6.6 , 8.6 , 10.6 , 13.6 ו-24.6 (בכולן אין חידוש וערך מוסף מלבד המידע האינפורמטיבי), שיתף טופז פעולה עם חוקריו, הביע נכונות למסור את כל אשר על לבו, אך אין בתיעוד החזותי כל ערך ייחודי מעבר לתמליל שמצוי ממילא בידי הצדדים, כך שלמעט אותו ענין של רצון להציג את הנ"ל במערומיו וברגעיו הקשים, אין ולא כלום. יתכן ויש ענין בהצגת כל חומר החקירה הנוגע לנ"ל, אך אין זה הערך שנשקל על ידי בית המשפט באופן בלעדי ובלבדי, וכאשר בית המשפט נוכח לדעת שהערך היחידי שקיים בתיעוד זה הינו תקשורתי בלבד במשמע שיתכן ולציבור יש ענין לראות את טופז ז"ל ברגעים קשים שלו, שעה שהוא נמצא במצב נפשי קשה - הנטיה תהיה להעדיף את הכלל שאין להתיר הצגת תיעוד זה ברבים. ד. באשר לציר הזמן ב"כ המבקשת טענה בפני שהואיל וטופז שם קץ לחייו, הרי ממילא ההליך המשפטי כנגד הנ"ל הסתיים, ואין כל מניעה מהצגת אותן קלטות המתעדות את חקירתו החזותית, אך אין דעתי כדעת ב"כ המבקשת הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי. מהפן העובדתי די לציין את העובדה שבחקירותיו אלה מסבך טופז ז"ל מעורבים אחרים בפרשה יותר מאשר בתמלילים עצמם. כבר ציינתי שבחלק מהחקירות טופז ז"ל חוזר פעם אחר פעם על דבריו שהודאתו מכוונת כלפי עצמו בלבד ואין רצונו לסבך אחרים, והוא מדגיש עובדה זו חזור והדגש, תוך שהוא מציין שהוא האשם היחידי במעשים, והוא נוטל אחריות מלאה לתוצאות המעשים. התרת הצגת החקירות באופן חזותי וקולי עלולה לפגוע באותם נחקרים שהם נאשמים באותו כתב אישום, שעניינם טרם התברר בפני בית משפט, ומצפיה בקלטות המתעדות את חקירתו של טופז ז"ל עולה שלצד אמירה מפורשת שלו שאין ברצונו לסבך אחרים, הרי מהצפיה בקלטת עולה שטופז ז"ל מאשר בתנועות ידיים, בתנועות פנים, את מעורבותם של האחרים, כך שיש בהצגת הקלטת/הדיסק כדי לפגוע באותם נאשמים אחרים שעניינם טרם נתברר בפני בית המשפט, ומכאן שאין מקום לקבל את התזה לפיה משהסתיים ההליך המשפטי כנגד טופז הרי אנו מצויים בציר זמן של סיום הליכים משפטיים. הנכון הוא שעל ציר הזמן, כאינטרס שעל בית המשפט לשקול, אנו מצויים עדיין בפתחו של הליך משפטי ככל שהעניינים נוגעים למעורבים אחרים בפרשה שדינם טרם נתברר, ומכאן שאין לקבל כאמור את התזה המוצגת על ידי המבקשת. גם בפן המהותי/המשפטי אין דעתי כדעת המבקשת ככל שזה נוגע למרביתם המכרעת של הקלטות המתעדות את החקירה החזותית (למעט סייג אחד של תשאול בעל פה מיום 2.6.09 שאודותיו ארחיב בהמשך), הכל כפי שנקבע בפרשת תורג'מן על ידי כב' השופטת פרוקצ'ה. ה. הפגיעה בפרטיות בחקירותיו של טופז ז"ל הועלו מספר רב של נושאים שנוגעים לעניינים פרטיים שראוי להותירם בגבולות ד' אמות חדר החקירה, שאם לא כן הצגת ברבים עלולה לגרום נזק רב, בלתי מידתי, לשמו ותדמיתו של טופז ז"ל אך בעיקר לילדיו הקטינים, לבני משפחתו, לחוג מכריו הקרוב יותר או פחות, ולאותם אנשים ששמם מוזכר על ידו במהלך חקירותיו (קשריו הרומנטיים עם נשים תוך ציון שמן, גילן, קרבתן הגיאוגרפית אליו, מקצוען וכיוצ"ב), ענייניו הכספיים, ענייניו המשפחתיים, עבירות שבוצעו על ידו וכיוצ"ב עניינים שקושרים לא רק את טופז ז"ל אלא גם אחרים, שעשו יד עמו לכאורה במעשים שכאלה. התרשמתי מצפיה של שעות רבות בדיסקים המתעדים את חקירותיו של הנ"ל, שאילו היה הנ"ל יודע שחקירותיו מצולמות, והן יוצגו ברבים, הוא היה מקפיד לא להתבדח על חשבון עצמו ולא להציג עצמו לעיתים קרובות באור כל כך שלילי, נלעג, תוך ביטול מוחלט של הדברים החשובים לו, תוך ביטול אישיותו, כאשר הוא נראה ברגעיו המביכים ביותר כשהוא מזיל דמעה לא פעם ולא פעמיים, נחנק מחוסר יכולת להסביר את פשר מעשיו הבלתי הגיוניים, הוא מכנה את מעשיו כמעשים מטורפים, בלתי מתקבלים על הדעת. בשקלול האינטרסים הראויים , אינני יכול להתעלם מהעובדה שגם אם ילדיו הקטינים של טופז ז"ל לא יצפו בקלטות בעצמם, הם ייחשפו לתגובות קשות מצד הסביבה הקרובה והרחוקה, יאלצו להתמודד עם תמונות שיעלו מאותו שידור, כך גם עלולים להפגע אחרים שפרטיהם הוזכרו על ידו באותן חקירות ועלולים להפגע במישרין או בעקיפין, כך גם המצב לגבי אחיו של טופז המנוח, ילדיו של זה - ואין צורך להעמיס על אלה סבל וכאב נוספים על אלה שהם חוו עד כה. 8. בצד כל אלה, לאחר בדיקה מדוקדקת וצפיה מתמשכת בקלטות החקירה, מצאתי לקבוע שקיים ערך מוסף לחקירה שבוצעה בתשאול על ידי ראש צוות החקירה ביום 2.6.09 בשעת בקר, כאשר במהלך מספר שעות עוד בטרם תחילת גביית הודעה פורמאלית, תושאל טופז ז"ל על ידי ראש צוות החקירה וחוקר נוסף שנכנס ויצא לסירוגין מחדר החקירה, כאשר במהלך תשאול זה ביקש ראש צוות החקירה ללמוד מטופז ז"ל על הרקע והמניע לביצוע המעשים. בתחילתו של תשאול זה כפר והכחיש טופז ז"ל מכל וכל מעורבות במעשים המיוחסים לו, בהמשך הוא טען שהוא יהיה נכון לדבר רק לאחר שיתייעץ עם עורך דינו, אך חוקריו המיומנים והמנוסים מצאו את הסדק שדרכו הם הצליחו להביא את טופז ז"ל לשנות מעמדתו ולשתף עמם פעולה, תחילה באופן חלקי, ובחלוף השעות הודאה כמעט בכל מה שמיוחס לו, כפי שמפורט בכתב האישום. תשאול זה שנערך בעל פה בלבד עוד בטרם גביית הודעה פורמאלית הוא בעל ערך ראייתי ומשפטי, ובנוסף להם הוא בעל חשיבות ציבורית משום שיש בו תיעוד של הכאה על חטא מצד טופז ז"ל, בקשת סליחה מאותם קרבנות, הדגשת הסבל שנגרם לו עקב הנזק שהוא גרם למתלוננים, חוסר יכולתו להבין את פשר מעשיו, הכאה על חטא ובקשת סליחה מפורשת מכל אותם קרבנות. מצאתי לקבוע שפרסום קלטת/דיסק של התשאול מיום 2.6.09 (מט 90/09) כן עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה ככל שהדברים נוגעים לתשאול בעל פה שאינו מלווה בגביית הודעה פורמאלית מטופז ז"ל, כל זאת מהטעמים שפרטתי לעיל, שיש בהם כדי להבליט מחד את האופן שבו נגבתה הודעת טופז ז"ל על ידי חוקרים מיומנים, מנוסים, מתוחכמים, שנהגו בו מחד בהוגנות וביושרה, ומאידך, ידעו לכלכל את צעדיהם כך שהם הובילו את טופז ז"ל לעבר הודאה מפורטת ומלאה, במקצועיות ובמיומנות ראויים. מה שהטה את הכף לטובת קבלת העתירה בכל הנוגע לדיסק זה, נעוץ בעיקרו דווקא בדבריו של טופז ,שנטל אחריות מ לאה למעשיו, הכה על חטא, התנצל בפני קורבנותיו, וגילה סימפטיות רבה לסבל שנגרם להם תוך שהוא מדגיש פעם אחר פעם שלא היתה לו כוונה ממשית לפגוע בהם והוא פעל כפי שפעל בלי להפעיל שיקול דעת ומבלי ליתן את דעתו למלוא השלכות מעשיו, כאשר הוא מדגיש שמדובר בהתנהגות מטופשת שלו, במעשה טירוף שבוצע על ידו, מעשים חסרי הגיון, חסרי תועלת, ואף על פי כן בוצעו על ידו, חוזר פעם אחר פעם שמדובר במעשה שהוא בגדר טירוף. דווקא כאשר מדובר בעבירות אלימות כה קשות, שתוצאתן בלתי נסבלת, ומשום שמדובר בתופעה שמימדיה למרבה הצער גדלו בשנים האחרונות, של שימוש באלימות לצורך פתרון סכסוכים, הרי יש בהצגת הקלטת/דיסק שמתעד באופן בלתי אמצעי את צערו הרב של טופז ז"ל על עצם ביצוע מעשים נלוזים שכאלה, אולי כדי לחזק את מלחמתה של החברה באלימות הגוברת והבלתי נסבלת שהפכה למרבה הצער לתופעה שהיא נחלת הכלל. אם יהיה בעת שידור קלטת זו כדי להניא אחרים מלבצע מעשים שכאלה, ולשקול פעם אחר פעם תוצאות מעשים שכאלה לאחר שהם נעשים, הרי די בכך כדי לענות אחר האינטרס הציבורי, המוגן במקרה זה, של מלחמה באלימות. יחד עם זאת, אני מתיר הצגת קלטת/דיסק זה במספר סייגים: א. השמטת אותו קטע בדיסק שבו מפרט טופז ז"ל את קשריו הרומנטיים עם נשים במהלך אותו שבוע (אין לשדר כלל את הקטע הזה שבו הוא מפרט קשרים עם מספר נשים במהלך התקופה האחרונה, אחרת יהיה בכך כדי לחשוף פרטים בלתי נחוצים שהם בגדר עיתונאות צהובה בלבד). ב. השמטת הקטע בדיסק שבו מתוודה הנ"ל על ביצוע מעשים שאינם חלק מכתב האישום. 9. סופו של דבר, הבקשה לפרסום קלטות/דיסקים המתעדים את חקירתו החזותית קולית של דודו טופז ז"ל, נדחית לאמור בסעיף 8 לגבי קלטת/דיסק 90/09 מיום 2.6.09, שכוללת את התחקור-תשאול בעל פה עוד בטרם תחילת גביית הודעתו הפורמאלית של טופז ז"ל, ובכפוף לצורך להשמיט את הקטעים שציינתי לעיל. על מנת לאפשר לצדדים לבחון אפשרות של הגשת השגה על החלטה זו, אני מעכב את יישום ההחלטה עד ליום 2.10.09 שעה 10.00. משטרהפרסוםקלטת