קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה זמני נגד השמדת עדר צאן: הבקשה היא לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים או מי מטעמם להשמיד עדר צאן המוחזק על ידי המבקשים במשק "חוות טופז" במושב אשבול (להלן "העדר") וזאת עד לזימונו של שמאי מטעמם של המשיבים אשר ישום את העדר על כל ראשיו וסוגיו ויסדיר את גובה הפיצוי המגיע למבקשים כתוצאה מהשמדת העדר. כן התבקש להורות כי הצו שינתן יעמוד על כנו עד להכרעת בית המשפט בתובענה עיקרית שתוגש ע"י המבקשים באשר לפיצוי המגיע להם בשל השמדת העדר בעקבות מגפת ברצולוזיס אשר פשתה בה. הבקשה הוגשה בטרם הגשת כתב תביעה. ביום 3/6/09, ניתן צו ארעי והבקשה נקבעה לדיון ליום 7/6/09 בכפוף להגשת תובענה עיקרית. בו ביום (3/6/09) הוגשה התובענה העיקרית ל"צו מניעה קבוע" אשר זהה בסעדיה לאלו המפורטים בבקשה לצו המניעה הזמני. לטענת המבקשים, העדר מונה כ 1300 עזים. ביום 9/2/09 הוטל הסגר על העדר, ע"י השירותים הווטרינריים, עקב מציאת 7 עזים נגועות החיידק הברוצלה, ומיום 22/3/09 נאסר על המבקשים לשווק תוצרת חלב עיזים אשר שווקה עד לאותו יום למחלבות גד. ביום 1/6/09 קיבלו המבקשים הודעה על השמדת העדר ביום 3/6/09, ומכאן הבקשה. המבקשים טוענים בבקשתם, כי השמדת העדר תגרום לפגיעה קשה ובלתי הפיכה בזכויותיהם הקנייניות ואשר לא ניתן יהיה לפצותם בגינה, באם לא ייעתר ביהמ"ש לבקשה. המשיבים עותרים לדחות את הבקשה, הן מהטעם כי הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי והן לגופו של עניין, באשר על פי פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה- 1985, (להלן:"הפקודה"), אין מוטלת על המשיבים כל חובה לשלוח שמאי מטעמם בטרם השמדת העדר, אלא, שווי בעל חיים שהומת על פי הפקודה יוערך ע"י רופא וטרינר ממשלתי והחלטתו תהיה סופית. עדר העיזים המוחזק ע"י המבקשים נגוע במגפת הברוצלוזיס ולפיכך, ובהתאם לסמכותו על פי הפקודה, הורה רופא וטרינר ממשלתי על השמדתו. סע' 16 (ב) לפקודת מחלות בעלי חיים קובע את סכום הפיצוי שזכאי לו בעליו של בעל חיים שהומת לפי הפקודה בהתאם לקריטריונים שנקבעו בו [סוג; מין; נגוע במחלה; חשוד שנגוע במחלה אך לא היה נגוע; ניכוי בגין החזרת גוויה לשימוש]. עוד נקבע, כי שר החקלאות רשאי לקבוע סכום מרבי של פיצויים שישולמו לכל מין או סוג בעלי חיים שהומתו לפי הוראות הפקודה (סע' 16(ג) לפקודה). אשר לשומת בעלי החיים שהומתו קובע סע' 16 (ד) לפקודה כדלקמן: "שווים של בעל חיים שהומת לפי הוראות פקודה זו ושל גוויה שנמצאה ראויה לשימוש יוערך בידי רופא וטרינר ממשלתי והחלטתו בענין תהיה סופית." המבקשים אינם חולקים על כך, כי הפיצוי שיהיו זכאים לו, לאחר השמדת העדר, הוא זה אשר קבוע בפקודה ובתקנות, הם גם אינם חולקים על כך כי העדר נגוע ויש להשמידו. דרישתם היא, כי בטרם יושמד העדר, יגיע שמאי מטעם המשיבים וישום אותו. בסופו של יום, המחלוקת בין הצדדים מתמצית במועד עריכת השומה - לטענת המשיבים, השיטה הנוהגת לצורך שומת העדר, מתבצעת במועד ההשמדה, עת מגיע ווטרינר המסמן ומונה את הגוויות על פי הקריטריונים השונים, כפי שנקבעו בפקודה ובתקנות, ועל בסיס זה נקבע הפיצוי. המבקשים מאידך עומדים על סימון העדר על פי הקריטריונים השונים, קודם השמדת בעלי החיים ובעודם חיים על מנת שיוכלו להתנגד באם הסימון יהיה שגוי לטעמם. לא מצאתי כי יש ממש בדרישת המבקשים. ראשית, הפקודה אינה מטילה כל חובה על המשיבים לבצע את השומה מראש. כאמור בסע' 16(ד) לפקודה - שווי בעל חיים שהומת יוערך בידי רופא וטרינר והחלטתו בענין תהיה סופית. דרך המלך היא לפיכך עריכת שומה לאחר ההמתה. זאת ועוד, קיים הגיון בשיטה הנקוטה בידי המשיבים כפי שתוארה לעיל, היינו ביצוע השומה לאחר ההמתה, שכן נהיר הקושי במיון וסימון עדר בעל 1300 ראשים, בעוד בעלי החיים נעים באופן חופשי במרחב שהוקצה להם. סימון בתנאים שכאלו, גורם טרחה מיותרת ועלול בקלות להביא לידי טעות, לעומת סימון בעלי החיים לאחר המתתם בהיותם נייחים. לא מצאתי מאידך כי שיטה זו עלולה לקפח את המבקשים, אותה ביקורת על שיטת ואופן הסימון על ידי הויטרינר יכול ויתבצע גם בעת הסימון בשעת ההמתה. בעת שקילת מאזן הנוחיות לא מצאתי כל הצדקה להקשות על מלאכת המשיבים ומקל וחומר לעכב השמדתו של עדר נגוע המסכן את בריאות הציבור. הבקשה לפיכך נדחית. מבוטל צו המניעה הארעי שניתן ביום 3/6/09. בעלי חייםצו מניעה זמניצאןצוויםצו מניעהענף הבקר