קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה נגד שימוש באריזות מוצר: 1. זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה למשיבות להימנע מלעשות שימוש באריזות המוצרים מסדרת Gold Leaf ו- The Leaves Collection מתוצרת ויסוצקי, בטענה שאריזות מוצרים אלה מפרים את זכויותיה של המבקשת באריזות מוצריה. לכתבי הטענות של כל אחד מן הצדדים צורפו תצהירים. הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים ובמעמד הדיון בבקשה ביום 15/11/09 הסכימו למתן החלטה על סמך כתבי הטענות בלבד. 2. המבקשת היא חברה המאוגדת בישראל, אשר פועלת כייצרנית ומשווקת של מוצרי תה "פרימיום" תחת שם המותג Ceremonie. על פי הנטען בבקשה, קטגוריית תה הפרימיום הינה קטגוריה נפרדת מקטגוריית התה העממי ואפיונה בשקיקי תה שקופים המכילים עלי תה באיכות מעולה. המבקשת טוענת כי אריזות מוצריה פותחו ועוצבו באופן מקורי ובלעדי לה, בתהליך שבו השקיעה ממון רב, כשרון, יצירתיות ומחשבה. עיצוב אריזות התה של המבקשת נעשה על ידי המעצב דני גולדברג תוך שימוש באלמנטים ייחודיים המבדילים את מוצרי המבקשת מיתר מוצרי התה הנמכרים בישראל בקטגוריית תה הפרימיום ובכלל. לטענת המבקשת, מוצריה ואריזותיהם הייחודיות צברו מוניטין והכרה בקרב צרכני התה בישראל. המשיבה 2 הינה חברה פרטית העוסקת בייצור ושיווק מוצרי תה שונים ובשליטתה כ- 78% מנתח שוק התה בישראל. לפי הטענה, המשיבה 1 אינה חברה פעילה וכל זכויותיה הועברו לפני שנים למשיבה 2 ולפיכך הוגשה התגובה לבקשה בשם המשיבה 2 בלבד (להלן: "המשיבה"). לאחרונה החלה המשיבה לשווק סדרת מוצרים חדשה אשר לטענת המבקשת מהווה חיקוי בוטה לסדרת מוצרי המבקשת. המבקשת טוענת כי אריזות מוצרי המשיבה מסדרת The Leaves Collection המיועדת לרשתות השיווק ואריזות סדרת מוצרי Gold Leaf המיועדת לשיווק בבתי קפה ומסעדות, דומות לאריזות מוצרי המבקשת עד כדי הטעיה. 3. המבקשת טוענת כי העיצוב המטעה של אריזות התה של המשיבה, בידי אותו מעצב שעיצב את אריזות התה של המבקשת - מר דני גולדברג, לא נעשה בכדי ונועד על מנת לסלק את המבקשת משוק התה הישראלי תוך ניצול כוחה המונופוליסטי של המשיבה בתחום זה. עובדות אלה מבססות למבקשת, לטענתה, עילת תביעה בעוולה של גניבת עין, גזל מוניטין, תחרות בלתי הוגנת, הטעיית הציבור בניגוד לחוק הגנת הצרכן, עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות והפרת חובה חקוקה. עוד היא טוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה באשר השקת סדרת המוצרים המפרים והפצתם תגרום לה לנזק כלכלי כבד ולנזק תדמיתי בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי. 4. המשיבה מכחישה את טענות המבקשת ולטענתה, פרט לעובדה שאריזות המבקשת ואריזותיה שלה מכילות תה, אין ביניהן כל דמיון. המשיבה טוענת כי אין למבקשת כל בלעדיות במוצרים הנטענים וכי אין ייחודיות באריזת מוצרים אלו באריזות השחורות, כפי שטוענת המבקשת. לטענת המשיבה, המבקשת אוחזת בנתח שוק של 0.6% בלבד ולפיכך היא אינה יכולה לטעון למוניטין כלשהו בתחום זה. עוד נטען כי העובדה שהיקף מכירות המבקשת עומד על 0.6% משוק התה בישראל בעוד שהיקף מכירות המשיבה עומד על כ-78% מעיד על כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיבה באשר מתן הצו המבוקש יגרום לה לנזק כלכלי גדול לאין שיעור מנזקה של המבקשת אם לא יינתן הצו. 5. סיכויי התובענה עילת התביעה העיקרית עליה סומכת המבקשת את תביעתה היא גניבת העין. סעיף 1 (א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, שעניינו גניבת עין, קובע כך: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". הלכה היא כי על מנת לבסס תביעה בעילה של גניבת עין על התובע להוכיח קיומם של שני יסודות: הראשון הוא מוניטין במוצר שהוא מוכר או בשירות הניתן מטעמו. במידה והוכח קיומו של מוניטין כאמור, על התובע להראות קיומו של חשש סביר להטעיה, כך שלקוח הרוכש מוצר או שירות מידי הנתבע יסבור בטעות כי מדובר במוצר או שירות שמקורם בתובע. כך למשל נפסק בע"א 6316/06 אילן זגגות רכב בע"מ נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ (לא פורסם, , 1/8/07) בעניין זה: "המוקד של עוולת גניבת העין, על-פי לשונה, הוא בחשש מפני הטעייה. העוולה קמה, מקום בו אדם גורם לכך שנכס או שירות מבית מדרשו, ייחשבו בטעות כנכס או שירות של אחר. ואולם, לא תוטל אחריות מכוח עוולה זו, אלא מקום בו רכש האחר מוניטין בנכס או בשירות, לאמור - "כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע" (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 942; ראו גם ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies de Saint Gobain, פ"ד מח(3) 224; ע"א 4030/02 עמיחי טרייד בע"מ נ' שרש ערכות נוודים בע"מ (טרם פורסם) ; ע"א 307/87 מ' וייסברוד ובניו נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ, פ"ד מד(1) 629; א' ח' זליגסון, דיני סימני מסחר ודינים קרובים להם (תשל"ג) 119-118). אמנם, המונח מוניטין אינו מופיע בהגדרת העוולה, אולם הפסיקה הכירה בו כיסוד מכונן של העוולה, המצטרף ליסוד החשש מפני הטעייה, ולאמיתו של דבר נראה, כי נתקשה לדבר על "הטעייה", בהיעדר "מוניטין". שהרי, אם לא רכשו הטובין או השירותים שמציע התובע מוניטין בציבור, כך שאין הם מתייחדים בעיני הציבור לעסקו של התובע דווקא, ממילא לא יוטעה איש לחשוב, כי הטובין או השירותים שמציע הנתבע לציבור - של התובע הם (עוד על עוולת גניבת העין כאמצעי להגנה על המוניטין, ראו ע' פרידמן, סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה (תשנ"ח) 402-400)". 6. מוניטין באשר להגדרת המונח מוניטין, נקבע בפסיקה כי מדובר בתדמית חיובית שיש למוצר בעיני הציבור, שהודות לה קיים למוצר שוק לקוחות פוטנציאלים המעוניינים ברכישתו. כך נפסק ברע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 315: "המושג מוניטין קשה להגדרה מדוייקת וממצה. הכוונה היא לתדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח, אשר מעוניינים ברכישתו של המוצר". [ובהקשר של גניבת עין ראה גם ע"א 634/89 ריין נ' fuji Electronics Mfg. Co. פ"ד מה(4) 837, 846 וכן ע"א 9568/05 שמעוני נ' "מובי" בירנבאום בע"מ (לא פורסם, , 25/06/07)]. על מנת להוכיח קיומו של מוניטין, על התובע להראות כי "השם, הסימן או התיאור רכשו להם הוקרה והערכה (reputation) בקהל, ושהקהל התרגל לראות בסימן ובתיאור או השם את ציון עסקו או סחורותיו של התובע" [ע"א 307/87 מ. וייסברוד ובניו נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ, פ"ד מד(1) 629, 632]. ובעניינו, על המבקשת להראות כי ציבור הלקוחות מזהה את המוצרים על פי חזותם, עם תוצרתה. דרישת הוכחה זו אינה פשוטה כלל ועיקר אך מקובל לומר ששימוש נרחב וממושך במוצר עשוי ללמד על קיומו של מוניטין, כמו גם ייחודו של המוצר. משקלם של שני גורמים אלה משתנה ומשקלו של האחד מושפע במידה רבה ממשקלו של האחר. כך נפסק בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראלים פיניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3) 224, 241: "ככל שהייחודיות העובדתית של המוצר קטנה יותר, כך דרוש שימוש ממושך נרחב יותר, ויש מוצרים בעלי ייחודיות עובדתית קטנה ששום שימוש, יהיה ארוך כשיהיה, לא יספיק להם לרכישת מוניטין". 7. בענייננו, טענה המבקשת כי מוצריה זכו למוניטין נרחב הודות לייחודיותם ולייחוד אריזותיהם. מר דני כהן, מנהל המבקשת, הצהיר כי אריזות מוצריה של המבקשת הן פרי של תהליך פיתוח ועיצוב בו השקיעה המבקשת מאות אלפי שקלים. עיקר ייחודן של האריזות הוא בצבען השחור ובחזית האריזה מופיע עיגול צבעוני שבתוכו מצוירים עלים. צבע העלים בולט על רקע הצבע השחור של האריזה והוא משתנה מאריזה לאריזה, על פי סוג התה שהיא מכילה. הכיתוב על גבי האריזה הוא בצבעי זהב ולבן. פרט לאריזות הגדולות, אשר מכילות 18 שקיקי תה ומיועדות לשיווק ברשתות השיווק השונות. בנוסף, קיימים בסדרה גם מוצרים באריזה אישית המוצעים לצרכנים בבתי קפה ומסעדות שונות. מדובר באריזת קופסה קטנה המכילה שקיק תה אחד ועיצובה דומה לזה של האריזות הגדולות יותר. האריזות האישיות מוצעות לצרכן בתוך מגש מותאם וייחודי המכיל 10 "קוביות תה" בטעמים שונים לבחירה. על פי תצהיר המבקשת, צורת הגשה זו הינה ייחודית לה ומטרתה ליצור חוויה אישית אצל הצרכן, אשר לאחר חשיפתו למוצר המבקשת בדרך זו יבקש לאתרו ולרכשו ברשתות השיווק השונות. עוד על פי התצהיר, שיטת השיווק של המבקשת נעשית באמצעות החדרה אינטנסיבית של המוצר לשוק על ידי סוכני שטח אשר עורכים אלפי פגישות אישיות בשנה עם לקוחות שונים ברחבי הארץ (מסעדות, בתי קפה וכו') ולא באמצעות כלי התקשורת. על אף שהמבקשת לא נקטה במסעות פרסום נרחבים ברשתות התקשורת, הרי שמוצריה נמכרים בכ - 400 נקודות מכירה בישראל, בהן גם רשתות שיווק וסופרמרקטים, ובהיקף של מיליוני שקלים בשנה. בנוסף לאלה הוצגו בפני גם כתבות פרסום אודות מוצרי המבקשת שפורסמו באתרי אינטרנט שונים. 7. המשיבה טענה כי המבקשת אינה יכולה לטעון למוניטין שצברה מאחר והיקף מכירות מוצריה נמדד בכ - 0.6% מנתח שוק התה המקומי. בעניין זה קיבלתי את טענת המבקשת לפיה נתון זה אינו משקף את אחוז מכירות המבקשת בשוק המקומי מאחר והוא מתייחס לקטגוריית התה העממי ובכלל. נתון זה אינו מתייחס לקטגוריית תה הפרימיום שהיא, גם לשיטת המשיבה, קטגוריה עצמאית בעלת מאפיינים שונים. לטענת המבקשת, בקטגוריה זו אוחזת היא באחוז מכירות מרשים של כ- 60% מהיקף השוק. אפילו אקבל נתון זה כמות שהוא, הרי שלא ניתן לומר כי הוא מצביע על קיומו של מוניטין למוצר המבקשת משום השימוש "הנרחב והממושך" בו, שהרי מלכתחילה מדובר בפלח שוק קטן וספציפי שאליו מיועדים מוצרי המבקשת. בנוסף, מדובר במוצר חדש באופן יחסי. המבקשת החלה את פעילותה בשנת 2004 ומוצריה עדיין נחשבים לחדשים בשוק התה המקומי. חיזוק לכך נמצא בנספח ה' שצורף על ידי המבקשת לבקשה, שם בפרסום באתר O-mama, צוין שמה של המבקשת תחת הכותרת "חידושים בעולם התה 2009". לציין, כי גם לשיטת המבקשת מדובר ב"קטגוריה מתפתחת וחדשה לחלוטין" (סעיף 20 בתשובה לתגובה לבקשה) ועל כן מסקנתי היא כי אין המדובר במוצרים המצויים בשימוש נרחב וממושך. מאחר וכך, הרי שמידת ייחודם של המוצרים הנדרשת על מנת להוכיח מוניטין שצברה בהם המבקשת הינה גבוהה יותר. 8. בכל הנוגע לצבעה של הקופסה, שוכנעתי כי אין ייחודיות בצבע השחור הדומיננטי וכי בסוג זה של מוצרים נפוץ ונהוג לעשות שימוש בצבע השחור כצבע עיקרי לאריזה. לשם כך הוצגו בפני אריזות מוצרים רבים אחרים המצויים בשוק, הן של המשיבה והן של חברות מתחרות אחרות, שצבען שחור. מבין מוצרי המשיבה קיימות שתי סדרות של מוצרים שהוצגו בפני : סדרת התה ארל גריי - רויאל גריי - לורד גריי וכן סדרת התה טאג' מאהל - ריקשה - הימלאיה. בשתי סדרות אלה נעשה שימוש בצבע השחור כצבעה הכללי של הקופסה וכן בצבע נוסף דומיננטי המתחלף לפי סוג התה שמכילה האריזה וטעמו. לציין כי מדובר במוצרים הקיימים בשוק מזה שנים ולגביהם לא עלתה כל טענה מצד המבקשת. נתון זה מלמד כי אין ייחודיות בעיצוב המבוסס על צבע כללי לסדרה וכן צבעים מתחלפים לכל פריט בסדרה. אשר לאריזות התה האישיות, הוצגו בפני אריזות קרטון אישיות וקטנות של חברות מתחרות הקיימות בשוק, אשר גודלן כגודל אריזותיה של המבקשת. מכאן אני למד כי גם באופן האריזה האישי אין כל חידוש או ייחוד. 9. עם זאת, אני סבור כי ניתן להסיק קיומו של מוניטין למוצרי המבקשת לאור אופן השיווק המיוחד שבו נקטה המבקשת: שיווק מוצרי המבקשת לא התבסס על מסעות פרסום גדולים באמצעי התקשורת, אלא על החדרת המוצר לשוק באמצעות חשיפת הלקוח למוצר במסעדות ובתי קפה, תוך הקפדה על אופן הגשת המוצר ללקוח (בתוך מגש ייעודי שבו 10 אריזות אישיות בטעמים שונים לבחירה). מטרת המבקשת היתה ליצור אצל הלקוח חווית שתייה ייחודית שתעורר אצלו רצון, בשלב השני, לרכוש את המוצר בחנויות בהן הוא משווק (חנויות פרטיות, רשתות טבע ולבסוף ברשתות השיווק הגדולות). העובדה כי למרות היעדר הפרסום הנרחב, נמכרים מוצרי המבקשת במליוני שקלים ובנקודות מכירה רבות בארץ (בהן גם סניפי רשת "מגה"), מצביעה על כך שקיימת למוצרי המבקשת תדמית חיובית בעיני הציבור וכי קיים שוק לקוחות פוטנציאלים המעוניינים ברכישת מוצריה ואף רוכשים אותם בפועל. על אף שאין נתונים מדויקים אודות מאפייני שוק לקוחותיה של המבקשת, אני סבור שבשלב זה ולאור האמור ניתן להניח כי קיים למבקשת מוניטין ראוי להגנה. 10. חשש סביר להטעיה על אף קיומו של מוניטין כאמור, לא שוכנעתי בקיומו של חשש סביר להטעיה, קרי חשש לכך שאריזות מוצרי המשיבה יחשבו בטעות כאריזות מוצריה של המבקשת או ככאלה שיש להן קשר למבקשת. לטענת המבקשת אריזות מוצרי המשיבה דומות לאריזות מוצריה עד כדי הטעיה, והיא עומדת על נקודות הדמיון שבין האריזות ואף טוענת כי הרעיון העיצובי כולו הינו פרי העתקה ממוצריה למוצרי המשיבה. כך, גם אריזות המשיבה כאריזות מוצריה שלה הן קופסאות קרטון שחורות המכילות שקיקי תה שקופים בצורת פירמידה, על חזיתן של האריזות מתנוסס סימן גדול של שיח תה ועלים, הכיתוב על גבי האריזות הוא בצבע זהב ופרט לרקע השחור של הקופסא ישנו צבע מאפיין לכל אריזה על פי סוג התה שהיא מכילה. לטענת המבקשת גם סדרת המוצרים המיועדת לשיווק בבתי קפה ומסעדות מעוררת חשש להטעיה: מדובר באריזות קטנות המכילות שקיק תה יחיד והן המוגשות על מגש המכיל מספר אריזות תה אישיות. גם הקופסאות האישיות הינן קופסאות קרטון שחורות בעלות צבע נוסף מאפיין המשתנה על פי סוג התה שהן מכילות. כטענת המשיבה וכפי מסקנתי שלעיל, נמצא כי אין ייחוד בשימוש באריזת קרטון בצבע שחור והוא מקובל לסוג זה של מוצרים. עוד מקובל שימוש בצבע דומיננטי נוסף ומשתנה המבחין בין מוצרים שונים באותה סדרה. 11. כאשר משווים את אריזות מוצרי המבקשת לאריזות מוצרי המשיבה, נראה כי רב השונה על הדומה. בתגובתה לבקשה המשיבה מנתה את נקודות השוני הרבות שבין המוצרים, אך בהביאי בחשבון את גורם זיכרונו הבלתי מושלם של הצרכן הממוצע, אשר אינו יורד לפרטי ההבדלים הדקים שבין כל מוצר ומוצר, אתייחס לחוזי הכללי של המוצר ולשוני העיקרי שבין האריזות: ראשית, מדובר בקופסאות קרטון בגודל שונה, כאשר אריזת המשיבה גבוהה וצרה יותר מאריזת המבקשת. שנית, כאשר מתבוננים באריזת המבקשת המאפיין העיקרי והבולט ביותר לעין הוא סימן העיגול הצבעוני שבחזית האריזה ובתוכו ציורי עלים ופרחים. סביר כי צרכן המבקש לרכוש את מוצר המבקשת יתור אחר סימן העיגול הצבעוני המאפיין אותו. סימן זה אינו קיים באריזת המשיבה. המוטיב המרכזי באריזות אלה הוא סימן של עץ בצבע זהב מבריק, בעל ענפים, עלים ושורשים ולא ניתן להתבלבל בין השניים. בנוסף, בשונה מאריזת המבקשת, אריזת המשיבה מעוצבת כחפיסת סיגריות גדולה לרבות מכסה הנפתח כלפי מעלה - כמכסה חפיסת סיגריות. מכסה החפיסה הוא צבעוני וצבעו משתנה מאריזה לאריזה, בעוד שאריזת המבקשת היא קופסה שכל פאותיה שחורות. קופסאות המשיבה ארוזות בנייר צלופן שקוף, בשונה מאריזות המבקשת. נקודה עיקרית נוספת - המשיבה בענייננו היא בעלת מותג חזק יותר ממותג המבקשת, לכל הדעות. מדובר בחברה ותיקה מאוד בישראל ובעלת מוניטין גבוה. סימן ההיכר הבולט של המשיבה - האות W - מופיע על מכסה האריזה בחזיתו של המוצר שהיא משווקת. דומה כי כל צרכן בישראל שיראה סימן זה על מוצר תה יקשר אותו באופן מיידי עם המשיבה, חברת ויסוצקי, ולא יטעה לחשוב שמדובר במוצר מתוצרתו של אחר או הקשור ליצרן אחר. לפיכך אני סבור כי אין חשש שצרכן האוחז במוצר של המשיבה יטעה לחשוב שמקורו במבקשת. 12. אשר לאריזות התה האישיות, גם ביחס לאלה לא סברתי כי מתעורר חשש להטעיה. על אף ששתי האריזות הן קטנות ואישיות, הרי שגודלן שונה ואריזת המבקשת קטנה יותר מאריזת המשיבה. בשונה מאריזה המבקשת, אריזת המשיבה מעוצבת כקופסאת גפרורים קטנה והיא אף נפתחת באופן שבו נפתחת קופסאת גפרורים. גם אריזה זו נעדרת המאפיין העיקרי של אריזות המבקשת - סימן העיגול הצבעוני בחזית, ואין חשש לטעות בין שתי האריזות. עוד יש להוסיף כי אריזות אלה אינן מוצגות לצרכן כיחידות, אלא הן מוגשות בתוך כלי ייעודי המכיל מספר אריזות יחד. מוצרי המבקשת מוגשים בתוך מעין "מגש יפני" והאריזות מוצגות כשחזיתן כלפי מעלה, כך שהצרכן רואה לפניו את סימן ההיכר של המבקשת, אותו עיגול צבעוני המוטבע על כל אריזה אישית. לעומת זאת, מוצרי המשיבה מוגשים בתוך תיבה נפתחת שבתוכה ניצבות האריזות על צדן. גם ביחס לאריזות אלה לא סברתי כי קיים חשש לטעות בין המוצרים. 13. אשר לטענת המבקשת ביחס לשכירת שירותיו של מר דני גולדברג, המעצב האחראי על עיצוב סדרת מוצרי המבקשת, המשיבה הבהירה כי שכרה את שירותיו של מר גולדברג לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע אשר המליצו על מר גולדברג כעל גרפיקאי מוכשר. היא ציינה כי תהליך עיצוב סדרת המוצרים לפלח השוק האמור ארך כשנה וחצי ומטרתו מעולם לא היתה חיקוי מוצרי המבקשת. עוד נטען כי הרעיון העיצובי העומד בבסיס כל אחת משתי הסדרות הוא אחר. אינני סבור כי העובדה שאותו האדם עיצב את שתי סדרות המוצרים מעידה על כוונת חיקוי או כי היתה כוונה כזו למשיבה בענייננו. סביר כי גרפיקאי אשר צבר ניסיון בתחום מסוים ימשיך לעבוד באותו התחום עם חברות שונות ואפילו מתחרות, בהנחה והוא אינו מנוע מלעשות כן על פי דין או הסכם. 14. מאחר ולא שוכנעתי בסיכויי התובענה להתקבל, הרי שאני דוחה את הבקשה. 15. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עו"ד בבקשה זו בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.צוויםצו מניעהמוצר