קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז מע''מ בתיק האישי: 1. הודעת הערעור בערעור נאמר כי הוא מוגש על ידי המערער 1 (להלן: "המערער") בשמו אישית ובשם המערערות 2 ו- 3. בהודעת הערעור נאמר כי המערער הוא עו"ד אשר ייצג את המערערת 3 בסכסוך הנוגע לחברה בשם רון קול חברה למסחר בנייה והשקעות בע"מ (להלן: "רון קול") אשר עסקה בבנייה ושיווק דירות. הסכסוך הסתיים בכך שהמערערים קנו חלק מקרקע של רון קול באשקלון (להלן: "הקרקע"). עוד נאמר בהודעת הערעור, כי עבור רכישת הקרקע שולם סכום של 1.7 מיליון ש"ח כולל מע"מ. לטענת המערער, נעשתה רכישת הקרקע על ידו כנאמן - 90% משווי הקרקע עבור החברה ( שם החברה לא צויין בהודעת הערעור) ו- 10% משווי הקרקע נרכשו על ידי המערער לעצמו. המע"מ שולם במלואו כאשר המוכרים הגישו לשלטונות המע"מ את חשבונית המע"מ אשר שולמה על ידם. רכישת 10% משווי הקרקע על ידי המערער, היתה בהמשך להסכם בינו לבין המערערות 2 ו- 3 כדי שהתמורה, לאחר שהקרקע תמכר, תהווה את שכר טרחתו של המערער בגין הטיפול בתיק. הרכישה של 90 אחוז משווי הקרקע היתה עבור המערערת 3 או חברה אחרת בבעלות אותה שליטה בשם המערערת 2 כפי שיחליט הנאמן. לאור זאת, ביקש הנאמן להחזיר את תשלומי המע"מ אשר שולמו בגין רכישת הקרקע. בערעור נאמר כי מדובר בסכומים אשר שולמו למע"מ ומע"מ מסרב להשיב אותם, כפי שמתחייב על פי הדין וכפי שהוסכם בישיבה בין נציג מע"מ לב"כ המערערים. למערערים טרם נמסרה הודעה בדבר דחיית ההשגה שהוגשה מטעמם. אולם, הערעור מוגש נוכח הודעת חיוב שנשלחה ליועצת המע"מ של עו"ד כהן, ממנה עולה חשש שההשגה נדחתה. המערער טען כי בדיונים אשר התקיימו עם נציגי מע"מ, הוסכם שאם תוכח הרכישה בנאמנות ותהיה התחייבות של המערער להעביר את תשלומי המע"מ לחברה, וכן אישור של מנהלי החברה לכך שהמע"מ יימסר למערער - המע"מ יוחזר. לדברי המערער, הומצאו על ידו כל המסמכים שנדרשו על ידי המשיב ואף דרך פתיחת תיק החברה. כל ההתנהלות בוצעה בהסכמה מראש עם מע"מ. למרות זאת טרם הוחזר המס וגם הפרש המע"מ בגין רכישת 10 אחוז מהקרקע באופן פרטי לא הוחזר. להודעת הערעור צורפו מסמכים שונים בעניין מיסוי המקרקעין אשר אינם רלוונטים לערעור. 2. תשובת המשיב בכתב התשובה נאמר כי הערעור מתייחס לתשומת שומות אשר הוצאה למערער על ידי המשיב ביום 8.7.04, בגין ניכוי מס תשומות בניגוד לחוק מס ערך מוסף תשמ"ו - 1975 (להלן:"החוק"). זאת לאור העובדה כי המערער ניכה בתיקו האישי את מס התשומות בגין רכישת הקרקע, אותה רכש על פי הצהרותיו שלו לא עבורו אלא בנאמנות עבור המערערת 2. השגתו של המערער נדחתה על ידי המשיב ביום 14.7.05. ביום 21.10.01 חתמו המערער והמערערת 2 על הסכם נאמנות לעניין רכישת הקרקע מחברת רון קול. בהסכם הנאמנות, אשר צורף כנספח א' לתצהירו של המערער, צויין כי המערער רכש בנאמנות מגרש עבור המערערת 2, אשר היתה באותו זמן חברה בהקמה. המערער ניכה מס תשומות בסך של כ-262,000 ₪ בתיקו האישי, שעה שהוא לא רכש את הקרקע כאמור לעיל. מאחר והמערערת 2 היא רוכשת הקרקע, מי שהיה לכאורה זכאי לבקש את ניכוי מס התשומות היא המערערת 2. אולם, במועדים הרלוונטים לערעור לא היתה המערערת 2 רשומה כעוסק על פי החוק במשרדי המשיב. המשיב הפנה להוראות סעיף 38 (א) לחוק אשר מאפשר לעוסק לנכות מס תשומות הכלול בחשבונית שהוצאה לו כדין. בערעור לא מתקיים התנאי הבסיסי - היותו של מי שזכאי לקזז את מס התשומות בגדר עוסק והיות הקיזוז מתייחס לחשבונית שהוצאה כדין לאותו עוסק. המערער עצמו אינו זכאי לקיזוז המס בתיק האישי, שכן הוא פעל כנאמן בלבד ולא היה צד לעיסקת רכישת הקרקע. לכן, הקיזוז אשר בוצע על ידו עומד בניגוד להוראות סעיף 38 לחוק. המערער, על אף הנחיות המשיב, לא פעל לפתיחת תיק נאמנות במשרדי המשיב במטרה לפעול לניכוי מס תשומות עבור המערערת , בטרם הקמתה ורישומה כעוסק, אלא בחר לנכות את מס התשומות בתיקו האישי. ההשגה כלל לא הוגשה על ידי המערערת 2 ולכן גם מסיבה זו ערעורה אמור להידחות. למערערת 3 אין כל מעמד ביחס לעיסקת רכישת הקרקע. עוד התייחס המשיב לטענות המערער בדבר הסכמה כלשהי בינו לבין המשיב במסגרת הדיון בהשגה, לעניין התרת קיזוז מס התשומות על ידי המערער עצמו בתיק האישי. לדברי המשיב, אין לטענה זו כל בסיס לא בעובדות ולא בדין. המערער לא הופיע ולא נכח בדיוני ההשגה ומי שנכח בדיונים היתה עו"ד שובל ממשרדו. לגופו של עניין, לא הובטח ולו ברמז במסגרת הדיונים בהשגה, כי יותר למערער לנכות את מס התשומות בתיקו האישי, אם יציג מסמכים שיהיה בהם כדי להעיד ששימש כנאמן מטעם המערערת 2 לצורך רכישת הקרקע. מר בן ציון מרדכי (להלן: "מרדכי"), אשר דן בהשגה, הבהיר לעו"ד שובל כי המערער רשאי לפתוח תיק נאמנות במשרדי מע"מ במסגרתו יוכל לבקש את ניכוי התשומות עבור המערערת 2 עד לרישומה כעוסק. משבחר המערער שלא לפתוח תיק נאמנות כאמור, ניתנה ההחלטה בהשגה נשוא הערעור. הסדרי שכר טרחתו של המערער אינם מעניינו של המשיב. עמדתו של המשיב היא כי הליכי הערעור נועדו אך ורק כדי לאפשר למערער לנסות ולממש את הסדרי שכר הטרחה שלו. 3. דיון והחלטה א. העיסקה והצדדים לה הסכם המכר, אשר איננו נושא תאריך, צורף כנספח לבקשה דחופה מטעם המערערים לדחיית מועד דיון, אשר הוגשה לבית משפט ביום 8.11.06. הסכם מכר זה קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט ביום 21.10.01. ההסכם נערך בין המערערת 3 לבין ה"ה דהן והרוש ורון קול. בסעיף 7.1 להסכם נאמר כי התשלום בגין הקרקע יבוצע באמצעות מחיקת הלוואת בעלים שניתנה לחברת רון קול. המערער צירף כנספח ח' חשבונית/קבלה מס' 446, בסך 1.7 מיליון ₪ אשר הוצאה על ידי רון קול למערער. בחשבונית נאמר כי התשלום בוצע בשיק וסכום המע"מ המופיע הוא כ- 261,000 ₪. המערער הגיש למע"מ דוח החזר לחודש דצמבר 2002, מש/2, במסגרתו ביקש לנכות תשומות בסכום של 254,659 ₪ בתיקו האישי. יש לציין, כי בכתב הערעור נטען שרכישת הקרקע היתה עבור מי מהמערערות על פי שיקול דעתו של המערער. בתצהיר עדות ראשית חזרה גרסה זו בסעיף 7 לתצהירו של המערער. במהלך חקירתו הנגדית של המערער, נאמר על ידו כי המערערת הרלוונטית נכון להיום היא המערערת 3, ואילו המערערת הרלוונטית בזמן הגשת ההשגה היתה המערערת 2. מקובלת עלי עמדת המשיב בסיכומים, על פיה לא זכאי אף אחד מהמערערים לקזז על פי הדין את מס התשומות נשוא הערעור. המערער עצמו אינו זכאי כמובן לנכות את מס התשומות באופן אישי , שכן הוא לא היה צד לעיסקת המקרקעין בוודאי שלא שילם את המע"מ, כולו או חלקו. המערערת 2 - אשר לגביה נטען כאמור כי עבורה נרכשה הקרקע בנאמנות בזמן הגשת ההשגה - לא היתה רשומה כעוסקת במשרדי המשיב במועד הוצאת שומת התשומות ובמועד מתן ההחלטה בהשגה. לכן, אין לראות בה בגדר "עוסק" על פי הוראות סעיף 38 לחוק מע"מ. באשר למערערת 3 - נטען לגביה בשלב מאוחר יותר כי עבורה נרכשה הקרקע בנאמנות. חברה זו הינה חברה זרה אשר אינה רשומה בישראל והיא אף אינה בעלת תיק עוסק אצל המשיב. לכן, ברור שגם המערערת 3 אינה זכאית לקזז מס תשומות בגין עיסקת המקרקעין. ב. טענת ההבטחה בעניין אפשרות קיזוז מס התשומות בתיק האישי של המערער. טענה זו היא למעשה הטענה העיקרית עליה מתבסס הערעור. למען הדיוק יש לחזור לאמור בסעיף 10 להודעת הערעור. בסעיף זה נאמר כאמור כי בדיונים שהתקיימו עם נציגי מע"מ, הוסכם כי אם תוכח נאמנות ותהיה התחייבות של המערער להעביר את התשלומים לחברה ואישור של מנהלי החברה, כאשר לא ברור באותו שלב באיזה מהמערערות מדובר, יוחזר המע"מ. המערער המציא למע"מ את המסמכים ואת דרך פתיחת תיק החברה. מדברים אלה לא עולה טענה בדבר הבטחה של המשיב כי ניתן יהיה לקזז את המע"מ בתיק האישי של המערער, אלא כי התנהלו דיונים בהם התבקשה הוכחת הנאמנות ואף דובר על "דרך פתיחת תיק החברה". דברים אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של המשיב, אליה אתייחס בשלב מאוחר יותר. בסעיף 2 לתצהיר העדות הראשית של המערער, נטען כי סירוב המשיב להחזיר את המע"מ הוא בניגוד גמור למה שהוסכם בישיבה שנערכה בין נציג מע"מ וב"כ המערערים. על פניו מדובר בטענה כי ההבטחה ניתנה בשלב הדיון בהשגה, שלב בו התקיימה אכן ישיבה בין המשיב לבין עו"ד שובל ב"כ המערער. אולם, כאשר נשאל המערער בחקירתו הנגדית האם כוונתו באותו סעיף לדיון שהתקיים בהשגה, ענה כי היו דיונים ופגישות גם לפני כן עם האנשים מטעמי כגון ניצה ג'אן יועצת המס. אולם, הוא לא זוכר את כל הפגישות ואף אינו יודע לאיזו ישיבה ספציפית הוא מתכוון והוא גם לא זוכר אם הוא נכח בישיבה או היו אנשים מטעמו. (עמ' 6 לפרוטוקול). גם בשלב מאוחר יותר בחקירתו הנגדית, טען המערער כי ההבטחה ניתנה עוד לפני הדיון בהשגה. כך עולה מעדותו של המערער בעמ' 15 לפרוטוקול, שם מאשר המערער כי לטענתו קיבל הבטחה על פיה יוכל לקזז תשומות בתיק האישי שלו עוד לפני הוצאת השומות. מדובר לדבריו, במסמכים וחומר שנשלחו על ידי נציגים מטעמו, בין היתר, רו"ח אבירם מלמד ויועצת המס ניצה ג'אן. טענה זו איננה מקובלת עלי ממספר טעמים. ראשית, הגרסה אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של המערער באשר להליכים אל מול המשיב אשר התקיימו בשנת 2003. המערער הגיש כאמור את הדו"ח בו ביקש לקזז את המע"מ בתיק האישי, לחודש דצמבר 2002. המערער נשאל האם נכון שכבר בסוף פברואר 2003 נמסר לו על ידי המשיב כי אין הוא רשאי לדרוש החזר מס תשומות, וכי יש לפתוח תיק עוסק למערערת 2 ולדרוש שם את התשומות. תשובתו היתה "בשלב כלשהו נמסר לרו"ח מלמד מטעמי מסמך שצריך לפתוח תיק עוסק מורשה למערערת 2.". (עמ' 13 לפרוטוקול). כלומר, בשלב הסמוך להגשת הדו"ח לא רק שלא ניתנה הבטחה כלשהי על ידי המשיב, אלא שהובהר למערער באמצעות נציגיו שיש לפתוח תיק עוסק למערערת 2. עוד יש לציין, כי גב' ג'אן ורו"ח מלמד לא הוזמנו על ידי המערער להעיד, על מנת לתמוך בעמדתו כי ההבטחה ניתנה לו. ההנחה העולה כי עדותם של היתה תומכת בגירסתו. יתרה מזאת, המערער העיד כי לא פתח למערערת 2 תיק עוסק מורשה ואף הפסיק את טיפולו של רו"ח מלמד. המערער העיד "פתיחת התיק הוקפאה ואף הפסקתי את טיפולו של רו"ח אבירם כתוצאה מהליכי ההשגה שהתקיימו עם צופנת (עו"ד שובל - ד.ק.) ודובר בסוף שנוכל לקבל את ההחזר במסגרת הנאמנות... לאחר מכן ולמרות שהגשתי ערעור פתחנו תיק עוסק מורשה למערערת 2. זה היה בשנת 2006".(עמ' 13 לפרוטקול). מכאן עולה בבירור, כי ההבטחה הנטענת ניתנה לכאורה רק בשלב הדיון בהשגה, כאשר קודם לכן היה ברור כי יש צורך לפתח תיק עוסק למערערת 2. כך גם טען המערער בתצהירו, בסעיפים 19, 20 ו- 22. לאור זאת, לא היה גם כל מקום לטענתו של המערער במסגרת סעיף 4 להשגה, על פיה הודיעו רשויות המס כי יוחזר למערערת 2 סכום המע"מ אשר שולם. לגופו של עניין, הגרסה על פיה ניתנה הבטחה כלשהי בעניין קיזוז המע"מ בתיקו האישי של המערער בשלב ההשגה - אינה אמינה עלי. לאחר שהתיק נקבע להוכחות, ביקשו המערערים להוסיף את תצהירה של עו"ד שובל, אשר ניתן במסגרת תשובתם לתגובת המשיב בבקשה לסילוק על הסף, כראיה במסגרת הדיון עצמו. תצהיר זה הוגש לבית משפט רק לאחר שבתצהירו של מרדכי, בתשובת המשיב לתגובת המערערים לבקשה לסילוק על הסף, נאמר כי המערער עצמו כלל לא הופיע ולא נכח בדיון בהשגה, וכי מי שנכחה בדיוני ההשגה היתה עו"ד צופנת שובל ממשרדו. באותו תצהיר מאוחר של עו"ד שובל, נאמר כי עו"ד שובל עבדה כעו"ד שכירה במשרדו של המערער. היא נכחה בדיון בהשגה אשר נערך עם נציג המשיב מרדכי והגיעה פעם נוספת על מנת להמציא מסמכים לבקשתו של מרדכי. בסעיף 7 לתצהיר נאמר על ידי עו"ד שובל, כי במסגרת הדיונים שקיימה מול מרדכי, הגיעו להסכמה כי המע"מ בגין רכישת הקרקע יוחזר במישרין באמצעות המערער. זאת בכפוף להוכחת הנאמנות ומתן התחייבות של המערער להעביר את התשלומים לחברה וכן הסכמתם לכך שהמע"מ יימסר למערער. בעקבות הסכמה זו הומצאו המסמכים אשר פורטו בתצהירו של המערער. לדברי עו"ד שובל, מעולם לא דובר ולא נאמר כי יש צורך בפתיחת תיק נאמנות נפרד במשרדי המשיב, במסגרתו יוכל המערער לבקש בנאמנות את ניכוי התשומות. להבנתה, היה על המערערים להמציא מסמכי נאמנות בלבד, כפי שנעשה בפועל. לעומת גרסה זו, העיד מרדכי כי מעולם לא הובטח על ידו ולו ברמז במסגרת הדיונים בהשגה, כי יותר למערער לנכות את התשומות נשוא הערעור בתיקו האישי של המערער במע"מ, באם יוצגו מסמכים המעידים על כך ששימש כנאמן. מרדכי העיד כי הבהיר לעו"ד שובל כי המערער רשאי לפתוח תיק נאמנות במשרדי מע"מ, במסגרתו יוכל לבקש בנאמנות את ניכוי השומות עבור המערערת 2 עד לרישומה כעוסק במע"מ. לשם כך הסביר לעו"ד שובל כי יש להמציא מסמכים להוכחת הנאמנות. משבחר המערער לא לפתוח תיק נאמנות במשרדי המשיב, ניתנה על ידי מרדכי החלטה בהשגה אשר דחתה את ניכוי התשומות בתיקו האישי של המערער. העדפתי לחלוטין את עדותו של מרדכי על פני גרסתה של עו"ד שובל. מרדכי העיד בחקירתו הנגדית כי כאשר הופיעה עו"ד שובל לישיבה, היא הגיעה ללא יפוי כח וכי כל יתר הדיון התנהל בטלפונים ובמסמכים שנשלחו. מרדכי העיד כי עו"ד שובל היתה במשרד כמה דקות בלבד ומאחר שלא הציגה יפוי כח, התבקש יפוי כח ומסמכים נוספים. לאחר מכן, המשיך הדיון בשיחות טלפון. (עמ' 31 לפרוטוקול). עו"ד שובל העידה בחקירתה הנגדית, כי לא התמחתה בתחום המיסים וכי לא ניהלה הליכים מול רשויות המס, מלבד אותה השגה בה טיפלה בשמו של המערער. עו"ד שובל נשאלה אלו מסמכים הציגה בדיון בהשגה. תשובתה היתה כי קשה לה להגיד בגלל חלוף הזמן, אך היא משערת שהיא הגיעה עם כל התיק של המערער. בניגוד גמור לטענתו של המערער כאשר חקר את מרדכי, על פיה התייצבה עו"ד שובל עם יפוי כח (עמ' 31 לפרוטוקול), הרי כאשר נשאלה עו"ד שובל אם הגישה יפוי כח במשרדי מע"מ - היתה תשובתה שלילית אם כי לטענתה הנושא כלל לא עלה. עדות זו תומכת בגרסתו של מרדכי, על פיה התייצבה עו"ד שובל לדיון בהשגה ללא יפוי כח ולכן לא ניתן היה לקיים דיון לגופו. עמדתה, על פיה נושא זה כלל לא עלה בדיון, איננה מקובלת עלי, לאור עדותו הברורה של מרדכי "אני לא אדון בתיק ביקורת מבלי שיהיה יפוי כח" (עמ' 31 לפרוטוקול). הן מעדותה של עו"ד שובל והן מעדותו של מרדכי, עולה כי נדרשו מסמכים לשם הוכחת הנאמנות. גם בעניין זה מקובלת עלי עדותו של מרדכי, על פיה מסמכי הנאמנות נדרשו לאחר שהובהר לעו"ד שובל כי על המערער לפתוח תיק עוסק של נאמנות, על מנת שניתן יהיה לבקש בנאמנות את ניכוי התשומות עבור המערערת 2 עד לרישומה כעוסק במע"מ. עדות זו גם עולה בקנה אחד עם עדותו של המערער, על פיה הובהר לו על ידי המשיב, עוד בשלב מוקדם, באמצעות רו"ח מלמד, כי יש לפתוח תיק עוסק למערערת 2. מכאן עולה כי עמדתו של המשיב היתה עקבית לאורך כל הדרך, וגם בכך יש כדי להצביע על אמינותו של מרדכי. יתרה מזאת, המכתבים אשר נשלחו למשיב על ידי עו"ד שובל, לאחר הדיון בהשגה, אליהם התייחס המערער בהרחבה בסיכומים, אינם תומכים בגרסתו של המערער על פיה הבטיח המשיב כי יאפשר את ניכוי התשומות בתיק האישי של המערער. כל מה שנאמר במסמכים הוא, כי בהמשך לדיון במע"מ מועברים מסמכים המעידים על הנאמנות. מסמכים אלה תומכים בגרסתו של המשיב, כפי שפורטה לעיל, על פיה התבקשו המסמכים על מנת להוות בסיס לפתיחת תיק נאמנות במשרדי מע"מ, פעולה שלא בוצעה בסופו של דבר על ידי המערער. התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי טענת ההבטחה הנטענת לא הוכחה על ידי המערערים, עליהם מוטל נטל הראיה מתחילת הדיון ועד סופו. ג. טענת המערערים כי קיימת זכאות מהותית להחזר המע"מ בסיכומי התשובה טענו המערערים כי טענתו של המשיב היא טענה פורמאלית, שעניינה בשאלה במסגרת איזה תיק מורשה יש להחזיר את המע"מ. לדברי המערערים, ניתן להתגבר על הבעיה הפורמאלית ולהורות על הזכאות להחזר המע"מ. ניתן לקבוע כי המערערים ייפתחו תוך זמן סביר תיק מורשה במע"מ בנאמנות, על מנת שהחזר המע"מ ייתבצע במסגרתו ולא במסגרת תיקו האישי של המערער. אין לקבל טענה זו של המערערים. המערער עצמו מציין בסיכומים כי ההתגברות על הבעיה הפורמאלית ניתנת לביצוע, אם בית המשפט יקבל את גרסת המערערים על פיה: היתה עיסקה, כי שולם מע"מ כי חוזה המכירה היה בתשלום בכסף וכי קיימת חשבונית. אין ספק כי עצם תשלום המע"מ על ידי המוכרת מהווה נדבך מהותי ביותר בשאלת הזכאות לקיזוז המע"מ כדין. למשמעותו של עקרון ההקבלה ראה ע"א 4069/03 מ.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מע"מ. ההלכה היא כי על מנת שניתן יהיה לנכות מס תשומות, יש להוכיח תשלומו של מס עיסקאות מהצד השני. עובדה זו לא הוכחה במקרה הנוכחי. המערער טען אומנם בתצהירו כי בגין הרכישה שולם המע"מ במלואו, וכי המוכרים הגישו לשלטונות המע"מ את חשבונית המע"מ אשר שולמה על ידם. אולם, במהלך הדיון התברר כי מדובר בעיסקת חליפין, כפי שציינתי לעיל. הקרקע הועברה כאמור תמורת ויתור על חוב כספי אותו חבה המוכרת רון קול או מי מבעלי מניותיה - לבעל השליטה במערערת 2. מעדותו של המערער בעמ' 5 לפרוטוקול עולה במפורש כי לא הועברו כספים כלשהם בין הצדדים. כאשר נשאל המערער האם הוא יודע אם מס העיסקאות שולם לרשויות המס, היתה תשובתו חיובית. המערער הופנה למש/2, שהוא דוח תקופתי של רון קול למע"מ, כאשר סכום התשלום המצויין בו הוא אפס. משהוצג למערער הדו"ח טען כי "זה לא זה". עם זאת, מדובר בדווח לתקופה של דצמבר 2002 כאשר סכום המס לגביה חלה חובת הדיוח הוא הסכום המדוייק של המע"מ שנכלל בחשבונית בגין העיסקה - 261,520 ₪. לאחר מכן, נאמר על ידי המערער כי העובדה שבמש/2 מופיע סכום אפס לתשלום, אין בה כדי להעיד על כך שהמע"מ לא שולם. לטענתו, המע"מ משולם בין אם הוא משולם בפועל ובין אם הוא מקוזז מחבויות של מע"מ שהגיע לקבל ובין אם הוא מוסדר בהסדרים אחרים. בעדות זו אין כמובן כדי להצביע בדרך כלשהי על תשלום אשר בוצע למע"מ על ידי המוכרת. נטל ההוכחה באשר לזכאות לנכות את מס תשומות, מוטל כאמור על המערערים. גם בעניין תשלום המע"מ היוצר את הזכאות לעצם הניכוי לא עמדו המערערים. לאור זאת, לא מדובר בטענה פורמאלית מטעם המשיב אלא בטענה מהותית אשר משמיטה את הבסיס לדרישת הניכוי על פי הוראות 38 לחוק. התוצאה מכל האמור לעיל, כי דין הערעור להידחות. המערערים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ פלוס מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. מיסיםתיק אישיקיזוזמע"מ (מס ערך מוסף)