קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום על צ'ק לביטחון בלבד / רישום המילים "לביטחון בלבד" על צ'ק: א. מהות התובענה תחילתה של התובענה היא בהתנגדות הנתבע לביצוע שלושה שיקים שהוגשה בהוצל"פ. התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שלושה שיקים משוכים ע"י התובע שהוצגו לפרעון ולא כובדו: שיק מספר 5030216 ע"ס 1,000,000 ₪ שמועד פרעונו 15.2.2001. שיק מספר 5030217 ע"ס 5,100,000 ₪ שמועד פרעונו 20.2.2001. שיק מספר 5030019 ע"ס 7,000,000 ₪ שמועד פרעונו 15.8.2001. רשמת ביהמ"ש המחוזי, דחתה את הבקשה לרשות להגן שהוגשה, ברם בערעור על החלטתה, בהסכמת הצדדים, ובהפקדת כל סכומי השיקים, ע"י הנתבע,- ניתנה רשות להגן. (ע"א 5427/02). התיק הועבר להרכב זה ונקבע לראיות לתאריך 10.4.2007. מאחר והמדובר בדיני שטרות, פתח הנתבע בהבאת ראיותיו. ב. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: - האם המדובר בשיקים לבטחון או בשיקים שייצגו הלוואות שניתנו? - האם ניתן היה להגיש את השיקים להוצל"פ? - האם התובעת הינה אוחז כשורה בשיקים? - היש לנתבע זכות קיזוז? ג. גירסאות הצדדים גירסת הנתבע טענתו של הנתבע, בקצירת האומר היתה שהשיקים נועדו לבטחון בלבד. הם ניתנו במסגרת עיסקה של מכירת חברת הסלולר הבולגרית מובילטל (MOBILTEL.AD), שהיתה בשליטתו של מר מיכאל צ'רנוי. (להלן: "מובילטל"). לגירסתו הוא היה אמור לקבל עמלה בגין ביצוע עיסקת מובילטל, חלק מהעמלה הוקדם לו והשיקים היו צריכים להיפרע רק באם עיסקה זו לא תצא אל הפועל, שאז תיחשב העמלה כהלוואה. העיסקה יצאה גם יצאה אל הפועל, אבל עמלתו לא שולמה והליך זה נפתח למעשה , בחוסר תום לב, כדי לקדם תביעה כספית מטעמו. את איש העסקים והבעלים של חברת מובילטל, מר מיכאל צ'רנוי, הכיר הנתבע במהלך שנת 2000. זה האחרון הלווה לו בעבר ועובר לעיסקת מובילטל, סכום של 4.5 מליון דולר כדי שאפל יקדם עיסקה בספרד, שצ'רנוי שקל להצטרף אליה כשותף. ההלוואה נעשתה בעל-פה וללא כל בטחונות. (עמ. 91 עדות רום). לאחר מכן, בחודש דצמבר 2000 , כשעיסקת מובילטל כבר היתה בתהליך, קיבל הנתבע סכום של 1.5 מליון דולר. סכום זה התקבל באמצעות רום, שהיה יד ימינו של צ'רנוי, לפחות בכל הנוגע לעיסקת מובילטל. בהקשר זה רק אציין כי רום העיד, שהלוואה זו ניתנה מכספיו (עמ. 91) בעוד שההלוואה על סך 4.5 מיליון דולר (שם 198) ניתנה מכספי צ'רנוי (שם) והגביה הכוללת נעשית בשביל התובעת. עדות צ'רנוי הוא זה אשר הזרים לתובעת את הכספים (עמ. 8). בגין הסכום של 1.5 מיליון דולר ניתנו ל-רום שני השיקים הראשונים בסכום כולל של 6.1 מליון ₪ שהיו 1.5 מיליון דולר לפי השער ליום מסירתם (ר' סעיף 18 לתצהיר רום). גירסת הצדדים לגבי מה שנעשה זהה, אבל הפרשנות לה שונה. בעוד גירסת הנתבע היא כי הוסכם שכספים אלה הם מקדמה ע"ח שכר טרחתו בעיסקת מובילטל וכי הם ישולמו רק אם העיסקה לא תצא אל הפועל; אזי גירסת התובעת היא כי המדובר בשלוש הלוואות שאינן קשורות לעיסקה זו (וע"כ בפירוט להלן). לגירסת הנתבע, עם הכרזת שלטונות בולגריה על צ'רנוי כ"אישיות בלתי רצויה" וכשהם איימו להלאים את חברת מובילטל או לשלול את רשיונה, פנה אליו צ'רנוי והציע לו לרכוש את החברה. מאחר והוא לא היה מעונין הוא הציע לסייע במציאת קונה אחר תמורת תשלום עמלה. לאור זאת הוא הגיע לסיכום הבסיסי שהוא ביחד עם זאב רום, שהיה בנוסף גם בעל מניות במשיבה ומנהל שם, הם יפעלו במשותף לאיתור קונה. בתמורה לשרותיו, רום היה אמור לקבל מצ'רנוי סכום של 20 מליון דולר ואפל יקבל מהקונה הפוטנציאלי עמלה בסך 37.5 מליון דולר. ל-רום היה אינטרס בשכלול עיסקת מובילטל, מאחר וביום 22.9.2000 נחתם הסכם בין רום לבין הנתבע לפיו הם יתחלקו בעמלות ובכל הכספים להם יהיו זכאים מעיסקה זו באופן שווה. (נספח י"ב לתצהיר הנתבע). אפל פנה לקבוצת דנקנר וזו החלה בבדיקת העיסקה ובהעברת טיוטות בגינה, ברם הדבר לא יצא אל הפועל. לאחר מכן פנה ללב לבייב. הצפיה היתה שהעיסקה תושלם עד סוף שנת 2000; לכן בחודש נובמבר 2000 כשנתן לו רום סך של 1.5 מיליון דולר, סוכם כי סכום זה ישולם לו כמקדמה על חשבון עמלת התיווך שתגיע לו ולרום. כאמור, סיכום דומה הושג גם לגבי הסכום של של 4.5 מליון דולר שנתן צ'רנוי לנתבע, עוד קודם לכן. בתחילה הסכום המקורי של העיסקה נקבע עם קבוצת דנקנר לסך של 1,100,000,000 דולר . במגעים נוספים בין הצדדים הוסף למחיר הרכישה של מובילטל סכום של 37.5 מליון דולר, היא התמורה שהיתה אמורה להגיע מאת הקונה הפוטנציאלי. הסכום היה אמור להשתלם כמכלול בעד העיסקה לצ'רנוי, וזה האחרון היה אמור לשלם אותו לנתבע. (על הסכמת הצדדים לסכום הרכישה החדש ע"ס 1,137,500,000 (ר' נספח ב' לתצהיר הנתבע וכן ר' עדות רום על הדרך להסכמות אלה בעמ. 93). יש לציין כי ב-15.10.2000 נחתם מזכר בגין העיסקה ותנאיה, ברוח זכרון הדברים לעיל (נספח ב' לתצהיר אפל). סעיף 8 מציין כי ההסכם הינו סודי, אין לגלותו לאדם שאינו צריך לדעת ממנו וזה הבסיס למימוש העיסקה. סעיף 6 מאפשר לקבוצת דנקנר במשך 45 ימים שבו מבוצע, בין היתר, גילוי נאות, גם למצוא קונה פוטנציאלי או משקיע. כאמור לעיל,העיסקה עם קבוצת דנקנר לא יצאה אל הפועל, כשהסיבות לכך לא נודעו לביהמ"ש. מאחר וצ'רנוי היה אמור "להיפרד" מאחזקותיו בחברת מובילטל, אליבא דהממשלה הבולגרית, עד לחודש אפריל 2001, אפל החל לנהל מו"מ עם לב לבייב והציע לו לרכוש את מניות מובילטל, ובאופן יותר ספציפי להיכנס בנעלי העיסקה שהוצעה לדנקנר השקעות, באותו מבנה של עיסקה שכבר שוכלל, לרבות התשלום שהגיע לו בסכום של 37.5 מליון דולר, כלומר בסכום כולל של 1,137,500,000 דולר. ההסכם עבר תיקונים ברוח זו. אין מחלוקת בין הצדדים כי זו היתה רוח העיסקה, ואלה היו הסכומים המדוברים. לטענת הנתבע מכירת מובילטל הצליחה, אבל אחרי שצ'רנוי קיבל תמורה מלאה בעיסקה זו, הוא טען שהנתבע לא זכאי לעמלה, מאחר והעיסקה עם לבייב בוטלה, ולא יצאה אל הפועל בכלל. טוען הנתבע כי מה שקרה בפועל הוא שחברת מובילטל הועברה על שם חברה שבבעלות לבייב בשלב ראשון, ואילו בשלב השני, פעלו הצדדים קרי: צ'רנוי ולבייב במשותף כדי למכור את החברה לצד ג', ואכן מכרוה למרטין שלאף, כשנקבע בהסכם כי המחיר ייקבע אך ורק ע"י צ'רנוי. בצורה כזו כך הוא טוען, יכול היה צ'רנוי למכור את החברה לצד ג' ללא החשש שהשלטונות הבולגריים יגרמו להפסקת הפעילות של החברה ולנזקים כלכליים רבים לו. לטענת הנתבע השיקים נשוא תביעה זו, נתנו כבטחון בלבד לכספים שקיבל מרום בשנת 2000, כשהיה ברור לכל כי העיסקה בין צ'רנוי ולבייב עומדת להיחתם, וכי כספים אלה וקודמיהם יגיעו לו כשכר טרחה בגין עיסקת מובילטל. מאחר והמדובר בצדדים עיסקיים, נלקחה בחשבון גם אפשרות שהעיסקה לא תצא אל הפועל, ולכן להבטחת המקדמה שניתנה לו בפועל ע"י רום הוא נתן לו את שיקים מחשבונו הפרטי לבטחון קרי: האחד - ע"ס 1,000,000 ₪ , והשני ע"ס 5,100,000 ₪. שניהם לפרעון בחודש פברואר 2001, הוא המועד שהיה מתוכנן, לכל היותר, לסיום העיסקה עם לבייב. השיקים מייצגים סכום של 1.5 מיליון דולר שקיבל מרום. השיקים ניתנו "בתפזורת" כזו מאחר ומקור הכספים לעמדתו היה שונה. באותה תקופה נערכה חקירה של משטרת ישראל ונתפסו שני השיקים לעיל. בפגישה שהיתה בין רום לנתבע, ביקש רום, בין היתר, לטענת הנתבע, שהוא יתן לו תחליף לשני שיקים אלה. לכן הנתבע , לבקשת רום, מסר לו שיק חלופי בסך 7,000,000 ₪ במקום שני השיקים שנתפסו ע"י המשטרה. שני השיקים הראשונים, כמו גם השיק השלישי, הם שיקים עצמיים, לא כתוב על אף אחד מהם שהוא שיק לבטחון; הם הוסבו ע"י אפל על גבם כשחתימת היסב שניה היא של התובעת מתאריך 1.8.2001 ; כלומר עוד בטרם הגיע מועד פרעונו של השיק השלישי. חיבור של שני השיקים הראשונים מביאנו לסכום של 6,100,000 ₪. הסכום של השיק השלישי הוא 7,000,000. אם נבדוק את שערי הדולר היציג למועדים אלה נקבל את התוצאה הבאה: שווה הערך הדולרי של 1,000,000 ₪ לתאריך 15.2.2001 (שער של 4.1030) הוא הסכום של 243,724.10 דולר. שווה הערך הדולרי של 5,100,000 ₪ לתאריך 20.2.2001 (לפי שער של 4.1180) הוא הסכום של 1,238,465.27. חיבור שני שיקים ראשונים אלה נותן את הסכום בדולרים שהוא - 1,482,189.37 דולר. שווה הערך הדולרי של 7,000,000 ש"ח נכון לתאריך 15.8.2008 (שער יציג של 4.2400) הוא הסכום של 1,650,943.39 דולר. התחשיבים לעיל נעשו לפי שער יציג של הדולר. כלומר השיק המחליף, לגירסת הנתבע את שני השיקים האחרונים, גבוה מהם שקלית ודולרית, כשהסכום הדולרי הוא 168,754 דולר. ואם תהיתי בקשר להפרש זה בין השיק המחליף לבין השיקים המקוריים שניתנו. אזי מעיד על כך מר רום בתצהירו: "מסר לי אפל באותה פגישה את השיק השלישי על סך 7 מליון ₪ (כ-1.5 מליון דולר ארה"ב נוספים, נכון לאותו מועד) אשר ניתן על חשבון ההלוואה מצ'רני אשר באותה עת היה בעל השליטה באלומיניום...(שם סעיף 33) לא הסתפקתי בקבלת השיק השלישי ואף דרשתי מאפל בטוחה נוספת (ההדגשה לא במקור - הערה שלי - ד.פ.) להבטחת פרעון ההלוואות. בהתאם לדרישתי זו, מסר לי אפל בנוסף לשיק השלישי גם מעטפה סגורה ובה שטר מניות למוכ"ז של 1,000 מניות רגילות בנות 1.00 GBP כל אחת...של חברה אשר נתאגדה ורשומה בגיברלטר... וזאת כשטר בטחון במידה ואפל לא יפרע את ההלוואות במועדן". ( שם סעיף 34). ובסעיף 33 לתצהירו הוא מציין כי: "מסר לי אפל באותה פגישה את השיק השלישי על סך 7 מליון ₪ ( כ-1.5 מיליון דולר ארה"ב נוספים נכון לאותו מועד)...". בהקשר זה אעיר כי, יחד עם זאת ובאותה נשימה - העיד רום בתצהירו (סעיף 36) כי השיק השלישי לא בא להחליף את שני השיקים הראשונים, אלא הוא מייצג ג"כ הלוואה עצמאית שניתנה ל-אפל. ועדיין אין לנו תשובה, האם המדובר אכן בהלוואות מקוריות כפי שנכתב במסמכים וכפי שהתובעת התיחסה לכך, - או שמא המדובר בעיסקה מסוג אחר, שכספים שהוזרמו במהלכה ו/או על חשבונה היו דו-תפקודיים: הם כונו בשם הלוואות, במידה ועפ"י גירסת הנתבע יגיע השלב (שלו הוא לא פילל) שהעיסקה לא תמומש והוא יצטרך להחזיר כספים שקיבל. מגירסתו של העד יעקב ברדוגו מטעם הנתבע (סעיף 16 לתצהירו) עולה כי : "סוכם בין רום לדוד אפל כי במקום שני השיקים הראשונים אשר נתפסו בידי משטרת ישראל, ימסור דוד אפל לידי רום שיק שלישי, בסך של 7 מליון ₪ אשר מועד פרעונו נקבע בהתאם למועד המעודכן החוזי...למימוש העסקה, והשימוש בו כפוף לאי מימושה, בהתאם לסיכום המקורי שבין רום לאפל. רום ביקש כי אציין במסמך שערכתי כי על אפל יהיה להשיב את הכספים שקיבל בסך 1.5 מיליונ י דולרים בלבד בתוספת ריבית של ¾% לחודש ואפל לא סירב לכך, שכן היה ברור לכולנו כי סכום זה ישולם על ידי צ'רני תוך זמן קצר. רום לא היה זכאי לקבלת סכומים נוספים מאפל ושום סכום נוסף לא צויין בהסכם פרט לסך 1,500,000 דולר שהובטחו באמצעות השיק החלופי שניתן לידי רום". גירסת התובעת כבר במהלך גירסת הנתבע הבאתי מקצת מהתיחסות התובעת לגירסה שהעלה הנתבע, ועתה אפרטה במלואה. התובעת גורסת כי היא אוחזת כשורה ובעד ערך בשלושה שיקים שמשוכים ע"י אפל ונושאים על גבם את חתימתו כמסב בסכום כולל של 13,100,000 ₪. שיקים אלה מייצגים הלוואות שניתנו לאפל, לגבי אותם סכומים שאפל מתייחס אליהם בעדותו. (עמ. 92) במקום אחר (עמ. 93) מעיד רום ששני השיקים הראשונים היו לבטחון. במילים אחרות - אין מחלוקת בין הצדדים על הסכומים שניתנו, אם כי יש מחלוקת לגבי הפרשנות שיש ליתן הן לסכומים והן לשיקים ש"ליוו" את הסכום של 1.5 דולר שניתן באמצעות רום. כן מדגישה התובעת כי המדובר בתביעות שטריות, עפ"י שיקים, וכי נטל הראיה מוטל על הנתבע להוכחת טענותיו. היא מציינת כי על פני השיקים לא כתוב שהם ניתנו לבטחון, ואכן לגירסתה הם לא ניתנו לבטחון, אלא הם מייצגים, כאמור לעיל, הלוואות שניתנו לנתבע. המדובר הוא בהלוואות לזמן קצר, שניתנו לאפל, לאור בקשותיו. חלק ניתן לו באמצעות רום וע"י חברת אלומיניום אחזקות - היא התובעת. וחלק נוסף ניתן לו ע"י צ'רנוי, שהמחה את זכויותיו לתובעת. (ר' כתב המחאת חיובים מוצג ד' שהינו ללא תאריך), וזאת בגין הסכום של 4.5 מיליון דולר שנתן בעבר לנתבע. לגבי גירסתו של אפל שקיים כלפיו חוב לאור שכלולה של עיסקת מובילטל, שבה הוא תיווך את מכירת החברה הבולגרית מצ'רנוי, ל-לב לבייב או לצד ג' אחר מטעמו, - הם גורסים כי אכן היתה הצהרת כוונות של לבייב ושל צ'רנוי להכנס בנעלי קבוצת דנקנר ולשכלל את העיסקה לרכישת מניות מובילטל, ברם עיסקה זו לא יצאה אל הפועל, ולכן לא מגיעים לנתבע כל כספים מהם, ומכאן שגם לפי גירסתו, שמוכחשת על ידם (בטענת כי לאפל ניתנו הלוואות) אין להתיחס לכספים שקיבל כאל מקדמות ע"ח העיסקה. הם שוללים אפשרות של קיזוז בין התובעת לבין כספים שניתנו לו מצ'רנוי, לאור העובדה שהמדובר ביישויות משפטיות שונות. ד. שילוב הגרסאות בראיות שהובאו הנתבע הביא, בין היתר, לעדות את צ'רנוי ואת לבייב. העיד צ'רנוי (בתרגום מרוסית) כי: "לאחר שהעסקה עם דנקנר נכשלה...היתה לנו מערכת יחסים טובה עם דודי אפל. דודי אפל אמר, כל עוד..העסקה הקודמת..מר לבייב מעונין לקנות מובילטל. אמרתי בבקשה. אני מוכן להיפגש אתו...בסוף הדרך נחתם המסמך הזה". (עמ. 23) לעדות צ'רנוי, לאחר מכן, לבייב יצא מהעיסקה והיא בוצעה ישירות בינו לבין מרטין שלאף. (עמ. 30). לדבריו הוא לא הבטיח לדודי אפל כל עמלה, ואם רום הבטיח לו עמלה, - הרי שעשה זאת מיוזמתו ולא על דעתו. הוא הכחיש שרום היה יד ימינו לכל דבר וענין, וציין כי רק בעיסקה הנוכחית הוא גילה מעורבות יתר. העיד גם לב לבייב. לעדותו (עמ. 43) אפל היה במשרדו לענין תרומה מסוימת, ובהזדמנות זו הציע להעביר לו את העיסקה מקבוצת דנקנר שלא יצאה לפועל. הוא חתם על מזכר הבנות ובדיקת מסמכים לצורך העיסקה; נסע לבולגריה כדי לראות במה מדובר, וכן לראות את החברה והאנשים. ( עמ.44) ברם עיסקה זו לא יצאה אל הפועל. ( עמ. 45). לבייב העיד שמונה צוות של אנשים מטעמו, לרבות רואה חשבון, דבר שנעשה, במסגרת הגילוי הנאות, כדי לבדוק את עסקי החברה. לעדותו הוא לא קיבל כספים במסגרת עיסקת מובילטל, לא רכש את החברה ולא מכר אותה למרטין שלאף. (עמ. 48) כשנשאל על סכום העיסקה ששונה מ- 1,100,00 דולר, ל- 1,137,500,000 דולר, ומתאים לעמלה אותה דרש הנתבע בגין העיסקה,- העיד כי לא ידע שהסכום הזה כולל עמלה של אפל. (עמ. 50) וכי חשב שאפל הוא שותף של צ'רנוי (עמ. 51). ע.ה.3 - עו"ד ברדוגו מסר תצהיר (נ/7) ועדות. לעדותו התקיימה פגישה בה נכח ביחד עם רום, צ'רנוי ואפל. "כל מהות הפגישה מצד אחד, היתה על הכעס של מר רום בנוגע לפגישה שלנו עם מר צ'רנוי... אקדים ואומר שהפגישה שלנו עם מר צ'רנוי היתה בגלל שמר אפל, כבמילים עדינות, הביע תרעומת על כך שהופקדו צ'קים שהיו לבטחון והוחזרו. בפגישה עם רום, כחלק מהטענות האחרות, רום טען שהצ'קים האלה נתפסו על ידי המשטרה באיזושהי פעולה משטרתית שנעשתה במשרדו או במשרדם, אני כבר לא זוכר, או בביתו, ושהוא ביקש החלפה של הצ'קים התפוסים מאפל. ..הוא ביקש שיהיה לו צ'ק' לבטחון כי הצ'קים האלה לא נמצאים אצלו אלא במשטרה, הוא ביקש צ'ק בטחון שיחליף, את הצ'קים שנתפסו" (עמ. 54). לתצהירו של עו"ד גיל צורף נספח א' שהוא כתב הוראות לנאמן, עו"ד אורי ברגמן. תאריכו 5.4.2001 ובו נכתב כי המוכרת בעיסקת מובילטל היא חברת שמחזיקה במניותיה ושמה EASTERN MARKET TELECOM FUND LIMITED והקונה היאL.L. TELECOMMUNICATIONS HOLDING B.V. בפיסקה 6 לאותו מסמך מוגדר לב לבייב כ- ULTIMATE BENEFICIARY OWNER OF THE BUYER IN WHICH MR LEV LEVIEV PROPOSES YOU TO ACT AS A TRUSTEE ON THE SELLER'S BAHALF WITH REGARDS TO THE SHARES AND THE SHAREHOLDERS...". עדותו של מר לב לבייב היתה עדות זהירה ומאד ממוקדת. במסגרתה הוא בעצם אישר כי ראשי התיבות L.L בשם חברת הטלקומיוניקשיין לעיל הן של חברתו, וכי הוא גם הבעלים של MEJJER WITGOED CAPELLE B.V. (נ/2) כן אישר כי רו"ח שלמה זוהר מונה לתפקיד יו"ר של מובילטל במסגרת הגילוי הנאות. (עמ. 47) וכדי שלא ייעשו שינויים בחברה. לאחר שנחתם מזכר ההבנות מונו לענין זה ע"י רוה"ח זוהר גם מר גרינשפן ואליהו פרקש. (עמ. 48) בתשובה לשאלות אם מכר את חברתו למרטין שלאף ולאחר מכן שונה שמה, השיב כי זה לא ידוע לו וכי עוה"ד מטעמו צריכים לבדוק זאת. הוא שב והכחיש ששילם כסף לצ'רנוי או למרטין שלאף וכי בכלל בוצעה העיסקה זו על-ידיו. (עמ. 51) מטעם התובעת העיד עוה"ד גיל לב, שליווה חלקים מהעיסקה, אם כי לא נוכח בעת חתימת העיסקה, אם היתה חתימה כזו. לעדותו (עמ. 61): "זו לא עסקת מכר. זה תואם את מה שאני מכיר מהמו"מ. אני שוב חוזר ואומר, שלא היתה הסכמה על גובה העסקה. אחד הפתרונות שדיברו עליו היה, שבשלב מסויים הם ימכרו את הנכס, בגלל שהמוכר היה משוכנע שהשווי של העסק גבוה ושהעסק ישביח את עצמו עם הזמן, כאשר בזמן העסקה הקונה לא היה בטוח שהעסק שווה את הסכום שהמוכר דרש". ובהמשך: "כאן לבקשת המוכר, מצרכים שלו ולפי מה שהבנתי בשעתו, בגלל שיקולים רגולאטורים, עשו הסבה של המניות לחברה בבעלות לבייב, אבל מה שקרה הוא, שעו"ד ברגמן מונה כנאמן מטעם המוכר, למעשה מר ברגמן החזיק בנאמנות את המניות של חברת מובילטל בחברה שבבעלות לבייב, כשבכתב הנאמנות הוגדר מה יקרה אם העסקה לא תושלם (עמ. 63). ...אני יודע שהצדדים רצו לאפשר מסגרת שכן תוכל לאפשר את ביצוע העסקה. המסגרת שהותוותה היא מסגרת של החזקת מניות בנאמנות על ידי עו"ד ברגמן, מתוך ידיעה שאם העסקה לא תושלם המניות יוחזרו למוכר או לצד שלישי שהוא יורה עליו....כך התגלגלנו במשך חודשים, שהמניות הוחזקו בנאמנות וכתב הנאמנות הוארך מפעם לפעם, עד שהבנו שאי אפשר לבצע את העסקה והחזרנו את המניות". (שם). הוגש תדפיס מאתר האינטרנט של מיכאל צ'רנוי בעברית. מר צ'רנוי לא גילה בקיאות במה שכתוב באתר שלו, ועשה נסיונות להתנער ממנו, כפי שעשה גם לגבי התסריט לו טען הנתבע. נראה כי גם בנושא שיוך הכספים ויעודם הוא לא היה בקי בפרטים, והתרשמתי כי אכן המוציא והמביא לפחות לגבי פרטי נשוא התביעה היה זאב רום, שגם כעס על פגישה שנושא שנעשתה בהעדרו. (ר' עדות ברדוגו בעמ. 54), אם כי למר צ'רנוי היתה ידיעה והסכמה לעיסקה ולאופייה, ובשלב זה כבר אוסיף - וגם לאופיה המשתנה. על כל פנים, המדובר אכן במסמך מהאתר של צ'רנוי שהוגש ללא התנגדות, שבו נכתב בהקשר לחברת מובילטל כך: "אחד הסממנים הראשונים של השינוי (בהשקעות בבולגריה - הערה שלי - ד.פ.) הוא העובדה שחברת "מובילטל" נמכרה לאחרונה בבעלות קונסורציום של מספר חברות אוסטריות ידועות ושל בנק אוסטרי מוביל". לגבי מכירת העיסקה העיד רום: "ברגע שמרטין שלאף נכנס. אמר לי צ'רנוי שאני סיימתי את תפקידי ומאז אני לא ידעתי כלום על המגעים עם האוסטרים. אני רק זוכר את הנסיבות, אני הייתי אצמל עו"ד כספי,לשם בא צ'רנוי ואמר, שכיוון שלבייב לא הביא כסף הוא רוצה לסיים איתו. הוא אמר שיש לו קונה אחר. הוא ביקש ממני לצאת מהחדר, נשאר לבד..." (עמ. 95). מעדותו גם עלה ( עמ. 95) כי לפחות לתקופת ביניים, במסגרת הגילוי הנאות, העביר לב לבייב את החברה על שמו ואנשים מטעמו, בעת בדיקת הנאותות, בעצם ניהלו אותה. (שם) מסקנת ביניים - מכל העובדות לעיל, ניתן להגיע למסקנות העובדתיות הבאות: לגבי סכומי השיקים שניתנו - - הצדדים עשו חשבון מעוגל (או חשבון שלא לפי שער יציג דווקא) ונראה שלא הקפידו ב"רחל בתך הקטנה" על התאמה מדוייקת לשער החליפין של הדולר. - הסכום של 7 מליון ₪ הוא שווה ערך דולרי לסכום של 6,100,000 ₪, ושניהם שווי ערך לסכום דולרי 1,500,000 מיליון דולר. - אחת הגירסאות של רום תומכת בחלק מגירסת הנתבע ועדו קרי: כי השיק השלישי בא להחליף את שני השיקים הראשונים. - אחת הגרסאות של רום תומכת בגירסת הנתבע, כי המדובר היה בשיקים לבטחון, וכשמעטפה ובה שטר מניות נוסף, היתה בטחון לגבי כספיו של צ'רנוי. (עמ. 100) התוצאה היא שכל השיקים היו לבטחון בלבד. לענין זה אעיר כי היעדר רישום של "לבטחון בלבד" על פני השיקים, אינו מחייב בהכרח את המסקנה לכך שהם לא ניתנו לבטחון, ובהחלט שוכנעתי מהראיות שההפך הוא הנכון. ( ע"כ להלן בפרק הדיון). לגבי מכירת חברת מובילטל - - חברת מובילטל שהיתה בשליטתו של צ'רנוי - שינתה בעלויות, ועפ"י אתר האינטרנט של צ'רנוי עצמו (ר' בהמשך בפרק הדיון ועדות רום) היא נמכרה ונמצאת בבעלות צד ג', שמורכב ממרטין שלאף האוסטרי. ה. ד י ו ן התרשמות כללית לעדות הובאו עו"ד ואנשי העסקים: רום, צ'רנוי לבייב ו-אפל. אפתח ואומר, כי אנשי העסקים הן של התביעה והן של ההגנה הם אנשי עסקים, שעסקיהם חובקי עולם. הם זהירים בעסקיהם, כמו גם בעדותם. עדותם נמסרה (למעט עדותו של אפל), תוך "קמצנות במילים", ובהסתייגויות. - ייתכן שזהירות זו נובעת מההבדל שאולי נבע בין הסיווג העיסקי-מסחרי של העיסקה לבין הסיווג המשפטי שלה. - ייתכן שזהירות כזו היא התכונה המבדילה אנשי עסקים טובים מאחרים; - ייתכן שזהירות זו נבעה מהמסמך עליו חתמו הצדדים לעיסקה, ואשר רוחו "שירשרה" גם לקרובים להם, שהם לא יגלו את פרטי ההסכם, אלא לאנשים שיצטרכו "להפעיל" את העיסקה; - ייתכן שחוסר הבקיאות בפרטים כאלה או אחרים נבע מכך שהמדובר "רק" בעיסקה של כ - 13 מיליון ₪; - ייתכן שזו היתה הסיבה, שבקשה לגילוי ההסכם שהוגשה במסגרת גילוי מסמכים בין עוה"ד (ר' מוצג ד' לתצהיר הנתבע) לא נענתה ע"י התובעת, שניסתה "להפיל" את המחדל לאי הבאתו על הנתבע; וזאת שלא כדין; - יתכן שאי גילוי מסמכים שהתובעת התבקשה לגלות ע"י הנתבע שרצה להוכיח את גרסתו, - נבע מכך שזו שיטת העבודה בסוג כזה של עסקים; אשר לעוה"ד שהעידו, התרשמתי כי הם היו מודעים לחלקים בלבד של העיסקה ולא לכל פרטיה; הם לא היו מודעים לשכלולה המלא בדרך כזו או אחרת ,סיבות לביטולה ולתחליפיה, עד כמה שהיו. לקראת סופה של הדרך מודר גם רום מפרטי ההתקשרות. כשהתרשמות זו לנגד עיני, אבחן את העדויות, השתלבותן זו בזו ובמסמכים הקבילים שהוגשו. פרטי הדיון כפי שציינתי לעיל, השתכנעתי כי שני השיקים הראשונים ניתנו כבטחון, והשיק השלישי החליפם, גם כן כבטחון. ב"כ התובעת הדגיש וחזר והדגיש כי מאחר והמדובר באנשי עסקים, היה על הנתבע לציין ע"ג השיקים שהם ניתנו כבטחון, וכי אם לא עשה כן, ולא ציין את הדבר במסמך בכתב אחר(ר' נספח ו' לתצהיר רום) - הדבר מדבר בעדו. בנסיבות המקרה לעיל, - איני סבורה כך. "פלוני האוחז בשטר לפירעון, רשאי להחזיק בו עד למועד הפרעון ואז לתבוע את המושך או העושה או לסחרו לאחר קודם למועד הפרעון. ואולם אוחזו של שטר בטחון, אינו רשאי לסחרו או לתבוע על פיו כל עוד לא נתקיים התנאי". דברים אלה נאמרו ביחס לשטר שלא נכתב עליו שהוא שטר לבטחון (ההדגשה שלי ד.פ.), אלא שהצדדים סיכמו על-כך בעל-פה או במסמך נפרד". (שלום לרנר, דיני שטרות, ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין, עמ. 223). מכאן, שלא קיימת חובה לרשום על שטר שהוא לבטחון, אם כי זה כמובן האינטרס של מושך השטר. העובדה שלא הופיע כיתוב על פני השיק כי הוא ל"בטחון בלבד" יכולה לנבוע מכך שדווקא אנשי עסקים מודעים לכך שכל סטיה מהנוסח הסטנדרטי של השיק, עלולה לגרום לקשיים או לפחות לשאלות אם לא מעבר לכך, בעת הצגתו לפרעון, ולעכב אם לא לחסום את הפרעון בגינו. ולכן העובדה שאין כיתוב אינה מפריעה ואין לפרשה לרעת הנתבע. ואשר לטענה שאיש עסקים לא היה נותן שיק נוסף לבטחון, כשהוא אינו מקבל את שני השיקים הראשונים שהשיק השלישי, לגרסתו, אמור להחליף, אומר כי: איש עסקים זהיר אכן היה מציין במסמך בכתב מאוחר, שנערך במועד ההחלפה, (ר' מוצג ו' לתצהיר רום) כי שיק נוסף שהוא נותן מחליף את השיקים האחרים, אין מחלוקת כי דבר זה לא נעשה, והוכח לשביעות רצוני כי הנושא גם לא הועלה בשיחה שבין הצדדים עובר לכתיבתו של המסמך. יחד עם זאת, ניתן בהחלט להבין את הנתבע אם בנסיבות העיסקה הגדולה והעמלה שהוא אמור היה לקבל בגינה, לא רצה לבקוע בקע נוסף ביחסי האמון שהחלו להיסדק מעט, ולא עמד על החזרת השיקים, ולו וירטואלית בכתובים, שהרי השיקים היו בחזקת המשטרה. בהקשר זה יש לציין כי לא כל ההסכמות בהקשר לעיסקה "וסביבתה המסחרית" הועלו על הכתב. (ר' עדות מר רום בדבר היעדר כתב מינוי לתפקידו כיו"ר מובילטל, והיעדר כתב לגבי השכר שהוסכם בינו לבין צ'רנוי בגובה של 2% כלומר 20 מליון דולר בגין שיכלול העיסקה הנוכחית. (בעמ. 102). דרישה מעין זו היתה פוגעת יותר ביחסי האמון, שאפיינו לפחות את תחילתה של העיסקה, ונסדקו כל פעם יותר עם התקדמותה. יש לזכור, כי בעת מתן השיק השלישי שני השיקים הראשונים היו מוחזקים ע"י המשטרה. החזקה מעין זו, אינה יכולה לשרת צד מסחרי-כלכלי, במידה והוא רוצה לעשות שימוש בבטוחה או לגבות חוב, מהטעם הפשוט שהם אינם תחת ידיו, והוא אינו יכול להיות בטוח שהם ישוחררו לידיו כשיאבה בכך, הוא אינו יכול להיות בטוח שלא יאבדו במשמורת זו. היעדר הזהירות לעיל של הנתבע נרפא בעדויות שני הצדדים, שהעידו כי בזמן אמת זו היתה הגירסה של הנתבע ואלו היו העובדות בשטח. (ר' ציטוטים לעיל). הפועל היוצא הוא שגירסת הנתבע, שמדובר בשני שיקים לבטחון ושיק שלישי נוסף לבטחון שהחליפם בנסיבות שנוצרו,- קיבלה חיזוק וסיוע מעדים נוספים לרבות אמירות של רום. משהגענו למסקנה שהמדובר בשיקים לבטחון, יש לבחון מה היה התנאי החיצון , שבהתקיימו הם היו אמורים כן להיות מוצגים ולהפרע? מה היה מעמד התובעת והנתבע? לפי גירסת התובעת, המדובר בתובעת שהיא אוחזת כשורה בשיקים. רום הוא שנתן בפועל סכום של מליון וחצי דולר; סכום קודם ניתן ע"י צ'רנוי ע"י הזרמת כספים לתובעת. צ'רנוי היה בעל 75% בתובעת ומר רום בעל היתרה. בשלב מסויים המחה צ'רנוי את זכותו לקבל את הכספים שנתן לנתבע, באמצעות התובעת לרום; בתאריך 21.3.2002 לפי עדות צ'רנוי הוא "נתן במתנה" את החברה התובעת לרום, כנראה במסגרת התחשבנות איזושהיא ביניהם, שאולי קשורה גם לעיסקה הנוכחית, וגם לגביית חובות של צ'רנוי מאחרים. (ר' עדות רום בעמ 98) מה שלא תהיינה מלוא העובדות, שאני סמוכה ובטוחה שלא התגלו לבית המשפט, ברור הוא כי אין התובעת אוחז כשורה. סעיף 28 לפקודת השטרות (נוסח חדש), מגדיר בסעיף 28(א)(2), בין היתר, את היסודות של האוחז כשורה: "(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה". שאלה היא - האם התובעת נטלה את השטר בתום לב ובעד ערך? אם הגעתי למסקנה שהמדובר בשטר בטחון,- אין מה להאריך בתשובה. יחד עם זאת, מעדות רום עלה, שאם הוא נותן כספים מכספיו הוא דורש בטוחות. איך זה "מסתדר" עם כך שהתובעת נתנה תמורה בגין השטר? מה עם האישיות הנפרדת של החברה? ואם ניתנה ההלוואה מהתובעת, באמצעות רום לנתבע, המדובר, אם כך, בצדדים סמוכים לשטר. פסק הנשיא ברק: "אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה. על כן רשאי היה עושה השטר להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום בו הוא חייב על פי עסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו - שאינה טובה כלפי אוחז כשורה - טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם". אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז. אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד. ושוב: הגנה זו עומדת לחייב רק כלפי אוחז "סתם". היא אינה עומדת לחייב כלפי אוחז כשורה". (דנ"א 258/98 ויקטור נ' רחל שלשבסקי ואח', פ"ד נה(4) 193, 196). ובע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי, פ"ד נה(4) 83, עמ. 86-87 פסק הנשיא ברק: "נראה לי כי בין צדדים קרובים אין כל ייחוד לשיק, ועל כן הוא יפורש על פי לשונו ונסיבות עריכתו. לעומת זאת, בין צדדים רחוקים, לשון השיק (ללא נסיבות עריכתו) הם המקור ממנו ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים". מכאן, שדינם של צדדים קרובים לשטר, הושווה בפסיקה לצדדים לחוזה. לפיכך רשאי היה הנתבע גם להעלות טענות הגנה וגם לטעון לגבי תניות חוץ-חוזיות. בדיני החוזים, הלכה היא, כי תניה בחוזה, יכולה להיות מחוץ לחוזה, וניתן להוכיחה. (ר' גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהד. שניה, דין הוצאה לאור בע"מ ירושלים תשנ"ה, עמ. 330). מכאן, שברמה העקרונית, אין כל מניעה להחיל הלכות אלו בדיני שטרות, לגבי צדדים קרובים. לגירסתו של אפל, התנאי לעמלה היה שיכלולה של עיסקת מכר שהיתה אמורה להציל את השקעותיו של מר צ'רנוי בחברת מובילטל. בגירסתו זו תומך עו"ד גיל, מטעם התובעת, שהעיד על קשיים שהרגולטורים בבולגריה עשו לצ'רנוי, וכן תומך אתר האינטרנט של צ'רנוי שמבכה את "התעללות" השלטונות בו . לפי עדות אפל, כתבה זו כבר הוסרה מאתרו של מר צ'רנוי; יש לציין כי לגבי כתבה זו וכתבות עיתונאיות אחרות, - לא היתה כל התנגדות בעת הגשת תצהירו של מר אפל, אליו הן צורפו. הוגש תצהירו של הנתבע (סומן ת/9) על נספחיו. ממנו (נספח ד') אנו למדים כי התובעת נדרשה, בין היתר, להמציא חוזים בנוגע למכירת חברת מובילטל למר לב לבייב או למי מטעמו (סעיף ו'), הסכם המכירה של חברת מובילטל (סעיף ה') . לא הומצאו מלוא המסמכים, ולכך משמעות משפטית. מה עולה מהמסמכים שהומצאו ושצורפו? התרשמתי כי נקודת המחלוקת בין הצדדים עולה מתשובה לשאלה 20 (כתוב שאלה מס. 18) שהשיב רום והיא שאפל זכאי לתמורה: "רק במידה שהוא מביא קונה"; יותר נכון לאמר, שנקודת המחלוקת נבעה מהפרשנות שנתנו הצדדים להתקשרות שביניהם. בעוד שאפל סבור כי יש לפרש זאת או אמירה דומה לה בדרך הפרשנות הרחבה, כלומר שהוא זכאי לעמלתו, במידה והוא מצליח "להציל" את חברת מובילטל מסגירה, הקפאה או נזק אחר שיכול להיגרם לה כתוצאה מכך שהממשלה הבולגרית לא היתה מעוניינת בהמשך פעילותו הכלכלית של צ'רנוי בחברה זו; אזי, התובעת סבורה שיש לפרש אמירה זו או דומה לה בצורה הצרה, שאם לא השתכללה עיסקת מכר בכלל ועם לב לבייב בפרט, - כי אז אין לאפל כל זכות לדרוש עמלה. במילים אחרות - האם יש לפרש את ההתקשרות שבין הצדדים כהסכמות מצומצמות, כלומר רק אם אפל בפועל מביא קונה מסויים ועמו נכרת הסכם מכירה, כי אז הוא זכאי לתמורה שסוכמה עמו, שתשולב בעיסקה ותשולם, למעשה באמצעות צ'רנוי, או שמא יש לפרש את ההסכמות שבין הצדדים, שבמידה ומובילטל מועברת, בדרך כזו או אחרת לצד ג' שמוציא את צ'רנוי מהתמונה ובצורה כזו מונע ממנו מלהפסיד כספים, - כי אז זכאי אפל ג"כ לעמלה; וההבדל בין שתי הגישות - ברור. מהמסמכים שהוגשו ושצורפו, ללא התנגדות לתצהיר הנתבע, וכן מהעדויות עלה כי העיסקה קיבלה גוון מורכב יותר מעיסקת מכירה "רגילה" של מוכר וקונה, וזו כנראה גם הסיבה לכך שהן מר צ'רנוי והן מר לבייב הכחישו מכירה של מובילטל ל-לבייב. המדובר היה, כפי שהעיד עו"ד גיל, בשיתוף פעולה בין צ'רנוי המוכר לבין חברה בבעלות לבייב הקונה להעביר את המניות לצד ג' ; מירב התמורה , אם לא כולה, היה אמור לבוא מאותו צד ג', כשבתקופת הביניים הקריטית, עד לאחר בדיקות הממשלה הבולגרית, תנוהל מובילטל ע"י אנשי לבייב, ומניותיה יוחזקו בנאמנות בידי עו"ד ברגמן ב"כ מר לבייב. (שלא העיד, למרות בקיאותו הנרחבת יותר מאשר של עו"ד גיל, (נספח ו') בפרטי העיסקה ובדרך סיומה ושכלולה, וגם הדבר הזה אומר דרשני). הצדדים החלו במימוש פרטי העיסקה (ר' החלטת הדירקטוריון נספח ז'), ונראה, לפחות לפי העתונות הכלכלית, (שכאמור לעיל לא היתה התנגדות לקבלת כתבות ממנה שצורפו לתצהיר הנתבע) שלא הבחינה בין הפן המסחרי-כלכלי לבין הפן המשפטי, - הסכם "מכירה" מתאים נחתם. (ר' נספח ח') (אני ערה שלתצהירו של מר אפל צורפו מסמכים נוספים שעל פניהם נראים כתרגום של החלטות בית משפט בסופיה שבבולגריה. ברם לאור התנגדות מוקדמת יותר של ב"כ התובעת, (ר' התנגדות לגבי , נ/3, נ/4, נ/5 והחלטתי בנושא, שיש להגישם בדרך הראיות המקובלת, דבר שלא נעשה,- לא אתייחס אליהן). אני מוכנה להניח שכל אחד מהעדים דיבר את האמת הידועה לו. אפל - שחשב שהיתה מכירה ללבייב. עו"ד גיל - שחשב שלבייב יצא מהעיסקה, ברם לא ידע את "פרטי היציאה". צ'רנוי ולבייב - שעשו ביחד עיסקה סיבובית לגיטימית בעזרת עו"ד, שכנראה אינה עיסקת מכר בהגדרה המשפטית, אבל תוצאתה הוא בפועל מכר לאחר. התפתחות אחרונה זו של העיסקה, נבעה מ"שידוך" ראשוני שנעשה בין לבייב ו-וצ'רנוי באמצעות אפל, למטרה של העברת שליטת צ'רנוי במובילטל לאחר, ללא נזקים. "רמז" למשמעות המשפטית המדויקת שיש ליתן לעיסקה שנעשתה, ניתן למצוא בתשובותיו של לבייב, שהרבה להפנות לעוה"ד שלו כדי להגיע לתשובות המדויקות לשאלות שנשאל . יתר על כן, ולצורך הדיון בלבד, אפילו היה מדובר בהסכם שבו נמכרה חברת מובילטל ללב לבייב והוא רכש אותה במשמעות "הצרה" של הדברים, אזי לפי תנאי העיסקה, שגם אפל הודה בהם לבסוף בעדותו, וזאת למרות שניסה לגבות בתחילה את שכרו מלבייב ישירות, שכרו של אפל התווסף לעיסקה, והיה אמור להתקבל במסגרת התשלום בגינה ע"י צ'רנוי ולהשתלם מצ'רנוי אליו. (ייתכן באמצעות רום, שעמו היה לו הסכם "שותפות" לחלוקת הכספים בגין עיסקה זו כשתמומש). אם נתיחס לעדותו של צ'רנוי, ברור שהחברה יצאה מחזקתו ומבעלותו. כלומר, בשלב איזשהוא היא הועברה/נמכרה, בדרך זו או אחרת לצד ג'. אם המכירה הסופית היתה למר מרטין שלאף או אחר, דרך חברת נאמנות של לב לבייב או בצורה אחרת, - הדבר אינו משנה לענינו של אפל. עובדה היא שהחברה עברה לצד ג', ובכך נצלו האינטרסים הכלכליים של צ'רנוי בחברה, - כל זאת תודות למשיכה בחוטים בה החל הנתבע, ע"י הבאת רוכשים פוטנציאליים. לכן חוזרת השאלה לפרשנות ההסכם שבין הצדדים. נראה לי בסבירות גבוהה שדרך הפרשנות הרחבה, היא זו שהיתה מקובלת הן על אפל והן על צ'רנוי בזמן אמת. צ'רנוי רצה להציל את כספו, ו-אפל היה מעונין להרוויח רווח יפה. הם היו "אדישים" לכך אם הדבר ייעשה ע"י עיסקה שתוגדר מבחינה משפטית כעיסקת מכר ישירה, או שהמדובר יהיה בעיסקת מכר או אחרת עקיפה. העובדה שבסופו של יום חברת הסלולר מובילטל, עברה לצד ג' עפ"י הפרסום באתרו של מר צ'רנוי, די בה כדי להעיד על כך שהעיסקה בוצעה, ובכך יש כדי לתמוך בדברי אפל כי הוא היה אמור לקבל סכום של 37.5 מליון דולר; גם מסמכי היסוד שרצו לאורך כל העסקה "הידועה" תומכים בגירסתו כי לתמורת המכירה צורף הסכום שאותו הוא היה אמור לקבל כעמלה. דברים אלה תומכים בגירסתו הן לענין קיום עיסקה, הן לגבי גובה התמורה ומשליכים ע"כ שסביר להניח, שבמקום להחזיר כספים שניתנו לו, הדבר ייחשב כמקדמה ע"ח העמלה. גירסה זו היתה קיימת כבר בעת מתן שטרי החוב. אשר על כן אני קובעת כי הנתבע הוכיח כי המדובר בשני שטרי חוב שניתנו לבטחון בלבד, ומאחר והעיסקה מומשה אין לפורעם. השיק השלישי, היה אמור להחליף את שני השיקים הראשונים, ודינו כדינם. (על משמעות שיק מוחלף, ר'- י' זוסמן, דיני שטרות, מהד. שישית, 1983, סעיף 254). גירסתו של אפל בדבר מהות העיסקה,- נתמכה ע"י כל הצדדים, ובסיומו של יום מבחן התוצאה הוא שלבייב היה מעורב בעיסקה, וכיום מחזיק בחב' הסלולר צד ג', כלומר גם הטענה של הנתבע שהיה סוג של מכר,- נתמכת באמצעות מבחן זה. לאור האמור לעיל, מתייתר הצורך לדון בשאר הפלוגתאות, ואני דוחה את התביעה כבר בשלב זה. הליכי ההוצל"פ ייפסקו. לענין ההוצאות: נראה שדיני הראיות זרים לשני הצדדים כאחד, לפחות לענין משפט זה, והדבר עולה מבקשות הדדיות למחיקת קטעים בסיכומים ומהסתמכות על ראיות לא קבילות. אשר על כן אני קובעת שכל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום 21.1.2009, בהעדר. שיקים