קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקביעת שכר טרחת כונס נכסים מימוש משכון: 1. מהות הבקשה הבקשה שבפניי הינה בקשה לקביעת שכר טרחת כונס נכסים בגין מימוש משכון. בקשה זו הינה בקשה מתוקנת לאחר שהתקיים דיון בבית משפט. בקשתו המקורית של כונס הנכסים הוגשה במסגרת בש"א 3388/09 . במסגרת בקשה זו ביקש כונס הנכסים לאשר לו שכר טרחה בסכום של כ- 8 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, בהפחתות הנדרשות על פי עמדת הנושה המובטח. לבקשה זו הוגשו תגובות הן מטעם החייב והן מטעם נושים בלתי מובטחים של החייב. בשלב מאוחר יותר, הוגשה לתיק בית משפט הודעה בהסכמה מטעם כונס הנכסים הנושה המובטח והחייב בהסכמת הכנ"ר, בה נאמר כי הצדדים הסכימו כי שכר הטרחה יעמוד על סך של 3.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. בעקבות הודעה זו נקבע על ידי דיון במעמד הצדדים, כולל צדדי ג' אשר הגישו תגובתם לבקשה המקורית. בעקבות דיון זה הוגשה הבקשה הנוכחית. 2. הן בבקשה המקורית וכן בהודעה המוסכמת התבקש בית משפט לפסוק שכר טרחה על פי השיעורים הנהוגים בהליך מימוש משכון בהוצל"פ, תוך התחשבות בעובדה כי מדובר בהליך פרטני ולא בהליך קולקטיבי של חדלות פרעון. העובדות הרלוונטיות שיש להתייחס אליהן לצורך הבקשה הן כלהלן: ביום 16.9.08 הגיש הבנק בקשות לאכיפת השעבוד ולמינוי כונס נכסים (זמני וקבוע) בשל חוב של החייב לבנק, הנושה המובטח, בסכום של כ- 158 מיליון דולר. באותו יום ניתן על ידי למינוי כונס נכסים זמני על כ- 3.7 מיליון מניות של חברת אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ (להלן: "המניות") אשר שועבדו לטובת הבנק על פי שטר משכון אשר נחתם בין הבנק לבין החייב. מינוי זה הושהה לתקופה של שבעה ימים, על מנת לאפשר לחייב למכור את המניות בעצמו שלא במסגרת כינוס נכסים. החייב הסכים להגביל את טענותיו כנגד הבנק לסכום של 21.7 מיליון ₪ ואף נתן הוראה להעביר לבנק סכום של כ- 38 מיליון ₪ לצורך הפחתת חובו. בדיון שהתקיים ביום 25.9.08, הודיע ב"כ החייב כי הוא ירכוש את המניות. בהתאם לכך נחתם הסכם על פיו ירכוש ב"כ החייב את המניות תמורת כ- 110 מיליון ₪ ובדרך זו ישולם החוב לבנק. הסכם זה אושר על ידי בית משפט. לאחר מכן, פנה לבית משפט צד שלישי וטען כי יש לקיים התמחרות בין ב"כ החייב לבינו על מנם להשיא את תמורת המכר. בדיון שהתקיים ביום 2.10.08 הוסכם על קיום ההתמחרות. לאחר מכן פנה נושה אחר של החייב לבית משפט ודרש לעכב את ההתמחרות. בדיון שהתקיים ביום 5.10.08 הודיע ב"כ המשיב כי אין בכוונתו לשלם את הסכום לשם רכישת המניות. בעקבות זאת, נקבע כי צו הכינוס הקבוע יכנס לתוקף. הכונס ציין בבקשה כי לאור ירידת שווי המניות והמצב הכלכלי אשר היה באותו עת במגזר הפיננסי הן בעולם והן בישראל, פעל כונס הנכסים במהירות ופירסם בעיתון הזמנה להציע הצעות לשם ביצוע התמחרות. בישיבת ההתמחרות שקיים הכונס נמכרו המניות בתמורה לסכום של 135 מיליון ₪. הסכם המכר בוצע וקיבל את האישורים הנדרשים. כונס הנכסים טען כי המסגרת הנורמטיבית המתאימה לצורך פסיקת שכר טרחתו, היא זו הנהוגה ביחס למימוש משכון של אדם להבדיל מחברה על פי חוק המשכון בלשכת ההוצל"פ. לדברי כונס הנכסים, אין ליישם במקרה הנוכחי את תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם) תשמ"א - 1981. תקנות אלה מתייחסות לבעלי תפקיד שמונו על פי חוק החברות ואילו כאן מדובר בנכס של יחיד הממומש על פי חוק משכון. אומנם, ניתן היה לפעול כנגד החייב בלשכת ההוצל"פ. אולם, מאחר ולא דובר בהליך של מימוש סטנדרטי החליט הבנק לבחור בחלופה של בית המשפט המחוזי. הבחירה נעשתה מאחר שמדובר במימוש מורכב וקשה במיוחד, בשונה מזה הנוהג בלשכת ההוצל"פ. שכר טרחה לפי חוק המשכון אמור להיות בגובה שבין 6% ל- 10% מגובה החוב או משווי הנכס. בחישוב לפי גובה החוב אמור היה שכר הטרחה לעמוד על סכום שבין 9.5 מיליון ₪ לבין 15 מיליון ₪. שכר הטרחה לפי ערך רכוש ממומש אמור היה לעמוד על סכום שבין 10 מיליון ₪ לבין 17 מיליון ₪. בסופו של דבר, תוך הדגשת העבודה הקשה והפעולה המאומצת במהלך החגים, קיום ההתמחרות בפגרת חול המועד סוכות והסכום שבו מכר הבנק את המניות - התבקש כאמור שכר טרחה בסכום של 8 מיליון ₪ + מע"מ. הצדדים השלישיים אשר הגישו תגובותיהם לבקשה זו, טענו כי שכר הטרחה גבוה במיוחד ואיננו מוצדק. עוד נטען כי יש לחשב את שכר הטרחה על פי תקנות החברות וכי במקרים סבוכים וקשים יותר נפסק שכר טרחה נמוך בהרבה מזה שהתבקש במקרה הנוכחי. ביוזמת הכנ"ר נפגשו הצדדים ובסופו של דבר הוסכם ששכר הטרחה יעמוד על סך 3.5 מיליון ₪. גם בהודעה זו נאמר כי נלקחו בחשבון העובדה כי מדובר בהליך מימוש משכון בו נהוגים שיעורי שכר טרחה בין 6 ל- 10 אחוז, כי לא מדובר בהליך קולטקטיבי של חדלות פרעון והסכומים הגבוהים במיוחד בהם מומש הנכס (המניות). בעקבות הודעה זו נקבע על ידי דיון נוסף, בו הוחלט כי תוגש בקשה מתוקנת לקביעת שכר הטרחה כאשר במסגרת הבקשה יינתן פירוט של דרך החישוב על פי תקנות החברות, ואף יינתן פירוט של שעות העבודה שהושקעו בפועל לעניין המימוש. ב"כ החייב הסכים לדרך זו ובלבד שהתוצאה לא תעלה על הסכום המוסכם בסך של 3.5 מיליון ₪, וב"כ הנושים השאירו את הנושא לשיקול דעת בית משפט. 3. בבקשה המתוקנת חזר וטען כונס הנכסים כי תקנות החברות אינן חלות באופן ישיר על המקרה הנוכחי, וכי הבקשה המקורית הוגשה בהתאם לנהוג בהוצל"פ. המשיב הנכון היה החייב וצירופו של הכנ"ר נעשה בהתאם לבקשת בית משפט. בתמיכה לעמדתו בעניין שכר הטרחה הראוי, היפנה כונס הנכסים לדברי כב' הנשיאה ארד במסגרת ת.א (י-ם) 5330/03 צבי שמיר עו"ד נ' בלוואה עמירם ואח', . עם זאת, בעקבות הערות בית המשפט באשר לדרך החישוב הראויה במקרה הנוכחי, היפנה הכונס לתקנה 8 לתקנות החברות . על פי תקנה זו הרי שבגין מימוש מניות אוסיף תמורת סכום של 135 מיליון ₪, על פי המדרגות הקבועות שם, שכר הטרחה מגיע לסך של 1.5 מיליון ש"ח. בהתאם לתקנה 8 א' לתקנות החברות שכר החלוקה מגיע לסכום של 14 מיליון ₪. באשר לשעות העבודה - היקף השעות שהושקעו בתיק זה עומד על 1850 שעות ומתוכן 1064 לאחר מינוי הכונס. בטיפול במימוש הנכס עסקו 5 עורכי דין ושתי מתמחות. על פי חישוב ממוצע של 250 דולר לשעה מתקבלת תוצאה של 1.8 מיליון ₪ בגין הטיפול כולו ו- 1.6 מיליון ₪ בגין הטיפול של הכונס. כמו כן , נאמר בבקשה כי אם יחליט בית משפט לפסוק שכר טרחה שלא על פי הנהוג בהוצל"פ - ראוי לפסוק תוספת בגין מאמץ מיוחד. הכונס סבור כי העסקת מספר גדול של עורכי דין בתקופת החגים ובמהלך פגרת סוכות והתוצאה המוצלחת של המכירה, מצדיקים תוספת מאמץ מיוחד בשיעור 100%. בסופו של דבר התבקש בית משפט לפסוק שכר טרחה בסכום של 1,531,896 מיליון ₪ בתוספת מאמץ מיוחד. בית משפט התבקש לשקול שמא ראוי להתחשב בסכום פקדון בית"ר ולפסוק שכר מימוש נוסף בשיעור 1% מסכום הפקדון בסך של כ- 38 מיליון ₪. כמו כן התבקש בית משפט לאשר את ההוצאות שהתבקשו בבקשה המקורית. הכנ"ר הודיע כי אין הוא מתנגד כי בית משפט יפסוק שכר טרחה על פי תקנה 8 לתקנות החברות. כמו כן, אין הכנ"ר מתנגד לפסוק תוספת בגין מאמץ מיוחד בשיעור של 50 אחוז מסכום שכר הטרחה שייפסק לכונס. 4. נראה כי בנסיבות העניין שבפניי יש מקום להחיל את תקנות החברות ואין מקום לפסוק שכר טרחה בגין מימוש משכון במסגרת הליכי הוצל"פ. הנושה המובטח בחר במודע להגיש את בקשתו בדרך של בקשה לאכיפת שעבוד ומינוי כונס נכסים קבוע, לשם מימוש מניות אוסיף ששועבדו לו מכוח שטר משכון. מדובר אכן במימוש משכון אשר נעשה על ידי אדם פרטי ולא מדובר במקרה הנוכחי בהליך של חדלות פרעון קולקטיבי. עם זאת, התנהל התיק שבפניי כתיק פש"ר לכל דבר ועניין, כאשר כונס הנכסים שהתמנה התמנה כפי שמתמנה כונס נכסים בכל בקשה אחרת לאכיפת אגרת חוב מכח דיני החברות. כונס הנכסים אף הבהיר בבקשתו לשכר הטרחה, כי דרך זו נבחרה לאור העובדה כי מדובר במקרה בלתי שגרתי ובהיקף כספי גדול אשר נבע ממימוש מניות אוסיף. בית המשפט כבר קבע בעבר כי קיימת נטיה בפסיקה להשוות שכר מוענק עבור תפקידים דומים במהותם. לכן נהגו בתי המשפט להיות מודרכים על ידי תקנות חברות אפילו במקרים בהם לא ניתן היה מבחינה פורמלית להחיל תקנות אלה. (ע"א 621/83 בנק לאומי נ' כונס נכסים של חברת בני דן פד"י מא (2) 660 בעמ' 665 ע"א 530/88 פרידמן נ' ארנון פד"י מג (4) 479 בעמ' 482). נראה כי ההפניה לפסק דינה של כב' הנשיאה ארד בעניין צבי שמיר איננה ישימה במקרה הנוכחי. שם דובר בתיק אזרחי במסגרתו התבקש בית משפט לקבוע שכר טרחה לכונסי נכסים של נכס מקרקעין, שהיווה בניין מגורים המורכב משתי דירות, בגין מכירתו במסגרת הליכי פירוק שיתוף ופינוי דיירים מוגנים בו. בית המשפט שם דחה את הטענה כי יש לקבוע את שכר הטרחה של כונסי הנכסים בהתאם להוראות תקנות החברות. זאת לאור העובדה כי הגדרת תקנות אלה לא כוללת כונס נכסים שמונה לצורך פירוק במקרקעין. בית המשפט ציין כי חוק המקרקעין קובע במפורש כי המכירה במקרה כזה תהיה בדרך בה נמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצל"פ. קביעה זו עולה בקנה אחד עם קביעת בית המשפט העליון, כי יש להחיל את תקנות החברות על בעלי תפקיד הדומים במהותם. כונסי נכסים אשר מתמנים על ידי בית משפט במסגרת תיק אזרחי לשם ביצוע הליכי פירוק או פינוי דיירים, אינם דומים במהותם לתפקיד כונס הנכסים שמונה בתיק שבפניי. בתיק הנוכחי ננקטו כאמור הליכי פש"ר על מנת לאכוף שעבוד בגין חוב של כ- 158 מיליון ש"ח כלפי הנושה המובטח. דרך ניהול ההליך ופעולות המימוש שננקטו, היו זהים לחלוטין לאלה המתקיימים במסגרת הליך של חדלות פרעון כאשר נאכפת איגרת חוב כלפי חברה בע"מ. הבנק אף פנה לבית משפט זה כדי שההליך יתנהל על ידו בדרך זו ולא בדרך של מכירה בהוצל"פ. אין לכן לראות בתפקידו של כונס הנכסים במקרה הנוכחי כתפקיד דומה לזה של כונס נכסים אשר התמנה בעניין צבי שמיר. לאור זאת, יש לפסוק את שכר הטרחה על פי תקנה 8 לתקנות החברות בגין מימוש מניות אוסיף תמורת סכום של 135 מיליון ש"ח, בסכום הנקוב בסעיף 6 לבקשה. בשולי הדברים, יש לציין כי כאשר נפסק שכר טרחה על פי הוראות חוק ההוצל"פ, רשאי בית משפט להפעיל את שיקול דעתו ולבצע הפחתה של הסכום, כאשר שכר הטרחה איננו עומד בקשר פרופרוציונאלי להיקף העבודה או בגין נסיבות ייחודיות אחרות אשר מקימות עילה להתערבות ראש ההוצל"פ. כך גם כאשר ערכו של הנכס גבוה במיוחד כמו במקרה שבפניי. (בר"ע (ת"א) 2999/05 גולדבלט נ' בנק אוצר החייל, ; בר"ע (חיפה) 276/00 החברה לפיתוח מרכזים מסחריים נ' אדמות שמאי יקיר, ). שיקול דעת זה, יחד עם הדיווח באשר להיקף השעות שהושקעו בתיק, היה מביא גם הוא לקביעת שכר טרחה בסכום הקרוב לסכום אותו יש לפסוק לפי תקנות החברות. מקובלת עליי טענת הכונס כי הושקעה אכן עבודה מואמצת בתיק זה, למרות העובדה כי המימוש עצמו בוצע בסופו של דבר בתקופה של חודשיים. חודשיים אלה היו מאומצים, הוגשו מספר רב של בקשות בתיק והתקיימו דיונים בהתראה קצרה אשר דרשו תגובה מיידית. אין ספק כי מימד הזמן והצורך לפעול במהירות היו רלוונטים ביחס למימוש המניות אשר נסחרות בבורסה לניירות ערך, במיוחד לאור המצב הכלכלי בו היה נתון המשק באותה תקופה. נראה כי תוספת מאמץ מיוחד בשיעור 60% תהווה תגמול ראוי בנסיבות העניין. באשר לפקדון של בית"ר - אינני סבורה כי יש לקחת אותו בחשבון לצורך שכר המימוש, שכן סכום זה הועבר לבנק במסגרת מגעים בינו לבין החייב אשר קדמו למעשה לביצוע פעולות המימוש. התוצאה בסופו של דבר היא, כי יש לפסוק לכונס הנכסים שכר טרחה בסך 1,531,890 ש"ח בצירוף מע"מ וכן תוספת מאמץ מיוחד בשיעור 60% מסכום זה. כמו כן, ניתן אישור לתשלום הוהצאות אשר התבקשו במסגרת בש"א 3388/09.משכוןשכר טרחהכינוס נכסים