קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שתי בקשות דומות לאישור תביעה ייצוגית: 1. מהות הבקשה וטענות הצדדים בבקשה שבפני עותרת המבקשת כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן : "החוק") ויורה על העברת הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית שהוגשה לבית משפט זה ביום 29.1.09 (להלן : "הבקשה השנייה") לבית המשפט המחוזי בירושלים. זאת, מאחר שהוגשה שם בקשה קודמת בזמן לאישור תובענה ייצוגית באותו עניין ובשם אותה קבוצה (להלן: "הבקשה הראשונה"). כמו כן, התבקש בית המשפט להורות על הארכת המועד להגשת תגובה לבקשה השנייה, עד לזמן סביר לאחר ההכרעה בבקשה שבפני ולשאלת איחוד או מחיקת אחת הבקשות לאישור התובענה כייצוגית. בבקשה נאמר כי ארבעה חודשים קודם להגשתה של הבקשה השנייה, הגיש מבקש אחר את הבקשה הראשונה אשר עוסקת באותו עניין בדיוק - בשירותי עמילות מכס שמעניקה חברת הדואר. הבקשה הראשונה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 2407/08). המבקשת טענה כי שתי הבקשות לאישור התובענה כייצוגית, עוסקות באותו עניין ושתיהן מבקשות לייצג אותה קבוצה - כל מי שלטענת המבקשים חויב לכאורה להשתמש בשירותי עמילות המכס של חברת הדואר. המשיב התנגד למבוקש בטענה כי עילות התביעה שונות וקבוצות המיוצגים שונות. לדבריו, כל אחת מן הבקשות מעוררת שאלות שונות של עובדה ומשפט, כך שלצורך בירורן תדרש מסכת ראיות נפרדת. לחילופין, נטען כי הבקשה השניה (כלומר - בקשתו של המשיב) מקיפה יותר, כך שהבקשה הראשונה נבלעת בה. גם ככל שיוחלט לצרף את הבקשות, מן הראוי כי הבקשה השנייה תהיה המובילה, על פי הסממנים אשר נקבעו בפסיקה. בתשובת המבקשת נטען כי הבקשה הראשונה עוסקת באותו עניין בו עוסקת הבקשה השנייה, וכי המשיב לא טרח לבדוק בפנקס התובענות הייצוגיות האם הוגשה בקשה בענין דומה, כפי שהיה מחויב על פי סעיף 5 (א) 2 לחוק. בדיעבד טוען המשיב כי מדובר כביכול בבקשות שונות מהותית, אולם לא כך הדבר. הנושא הכללי בו עוסקות שתי הבקשות הנו מתן שירותי עמילות מכס על ידי החברה וב"כפיה", לכאורה, של שירותים אלה על הציבור. לכן, מדובר בבקשות המעוררות שאלות משותפות של עובדה ומשפט. מעבר לכך, מדובר גם בקבוצות דומות או זהות ובתגובתו חידד המשיב את המאפיינים המשותפים לשתי הקבוצות. 2. דיון והחלטה סעיף 7(א) לחוק מורה כדלקמן: "(1) מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת - לאותו שופט או מותב. (2) מצא בית המשפט כי מתקיים האמור בפסקה (1), והיתה הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, יורה בית המשפט על העברת הדיון בבקשה לאישור המאוחרת לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת - לאותו שופט או מותב." עלי לבדוק, אם כן, האם במקרה שבפני מתעוררות שאלות משותפות של משפט ועובדה והאם קיימים זהות או דמיון בין הקבוצות שבשמן הוגשו הבקשות. בבקשה השנייה (היא, כאמור, הבקשה שבפניי) נאמר כי במהלך השנים נהג המשיב לקבל טובין שונים מחו"ל ולשחררם בעצמו בסניף הדואר הסמוך למכס. במהלך שנת 2008 התחיל המשיב לקבל הודעה טלפונית, בה נאמר כי המבקשת שחררה את הטובין מן המכס כאשר בתמורה למסירת הטובין נדרש המשיב לשלם סכומים שונים. סכומים אלה כללו סך משתנה בגין תשלומי המע"מ בשיעור 15.5% מערך הטובין לצרכי מכס, תשלומים קבועים [המורכבים מעמלת שחרור ממכס קולקטיבי, עמלת השתתפות באגרת רשומון וכן עמלת דמי הקצאת אשראי], וכן מע"מ בגין שירותים אלה. תשלומים אלה נגבו מן המשיב, למרות שהמשיב לא פנה אל המבקשת ולא ייפה את כוחה לתת לו שירותי עמילות ושחרור טובין מהמכס. בכל הנוגע לקבוצה המיוצגת, טען המשיב כי מדובר להערכתו ברבבות אנשים כאשר כל אחד מהם השתמש בשירותי המשיבה ואולץ לשלם אותם סכומים. בבקשה נאמר, בין היתר, כי התובע נדרש לשלם סך של 35 ₪ כתנאי לקבלת דבר הדואר כחיוב בגין עמילות מכס, גם אם אין חיוב בפועל של מכס וכי כאשר היה חיוב במכס לא חויב לשלם אגרה בגין עמילות מכס. עוד נאמר כי שווי המוצר המיובא נאמד על ידי רשות הדואר בסכומים מופרכים ובעקבות כך נגזר חיוב בלתי ריאלי במס. לטענת המשיב השוני בין הבקשות נובע, בין היתר, מכך כי בבקשה השניה מפורטים שלושה ראשי תביעה שהם הסכומים השונים שנתבעו על ידי רשות הדואר. בהעדר הגדרה לתשלום הנתבע בבקשה הראשונה, לא ניתן להתיחס ענינית לנושא זה ונראה כי התשלום נבלע בתביעת המשיב. עוד נטען כי מדובר בשוני מהותי בין הבקשות, מאחר שבבקשה הראשונה חויב המבקש לשלם סכום בגין שחרור מוצר פטור ממע"מ וממכס, כאשר בבקשה השניה קיימת חבות במע"מ. כמו כן, מדובר בשירות שונה לחלוטין. לכן, מדובר בשתי קבוצות תובעים שונות וכן בעילות תביעה שונות. כמו כן, התייחס המשיב בבקשה השנייה לעמלת הקצאת דמי אשראי אשר אינה מאוזכרת בבקשה הראשונה. יש לקבל את הבקשה. בניגוד לטענת המשיב, כי הבקשה הראשונה מתייחסת לגביית עמילות מכס רק כאשר מדובר בייבוא מוצרים הפטורים ממכס, הרי שמקריאת הבקשה הראשונה עולה כי היא מתייחסת לגביית עמילות מכס בגין יבוא מוצרים שנקבע בגינם חיוב במכס. במסגרת הבקשה הראשונה התבקש בית המשפט : "להורות לנתבעת (המבקשת) להציג בפני בית המשפט נתונים מדויקים ככל האפשר, בדבר סכום הכסף אשר גבתה במשך שלוש השנים האחרונות מהקהל הרחב, אשר כל אחד מהנמענים שילם לה 35 ₪ או סכום גבוה מכך בהקשר השרות שנתנה לו - מסירת דברי טובין שהגיעו אליו מחו"ל בין אם הוא נדרש ובין אם לא נדרש לשלם מכס, בין אם המעטפה - חבילה נפתחה או לא נפתחה ע"י הנתבעת;" הקבוצה אשר בשמה מוגשת התובענה הייצוגית הוגדרה בסעיף 2 לבקשה זו כדלקמן : "כל מי שקיבל שרות עמילות מכס ו/או שרות קבלת דבר טובין שהגיע אליו מחו"ל בשלוש (צ.ל.- השנים - ד.ק.) האחרונות ושילם בעבור זאת 35 ₪ או סכום גבוה מכך". (ההדגשות שלי - ד.ק.). מהאמור לעיל עולה כי הבקשה הראשונה רחבה דייה כדי לכלול גם את מי שנמצא בקבוצת התובעים שבבקשה השניה - כלומר, מי שקיבל שירותי עמילות מכס בגין סחורה אשר הוטל עליה מכס. כמו כן, גם אם רכיבי העמלה בגין עמילות מכס לא פורטו במסגרת הבקשה הראשונה, הרי שמן הבקשה הראשונה עולה כי היא מתייחסת לסכום של 35 ₪ כסכום המינימאלי, כאשר התובענה מבקשת לכלול בגדרה גם מי ששילם עמלות גבוהות יותר . בסעיף 17 לבקשה הראשונה נאמר כי - "לאור ההתנהלות הבלתי חוקית והבלתי הגיונית של הנתבעת שאל התובע את פקידי הדואר בשיחותיו עימם ישירות ובטלפון "..., כמה מעטפות מגיעות מחו"ל כל יום שאנשים מתבקשים לשלם 35 ₪.." תשובת הנתבעת ע"י הפקיד בסניף הדואר היתה :"..לפני כ- 3 שנים קיבלה הנתבעת זכות מרשות המכס לטפל בנושא של גביית מכס מטובין שמגיעים במעטפות או בחבילות מחו"ל ומדובר בכ - 2000 מעטפות או חבילות ביום, וכי חלק מהאנשים נדרשים לשלם עמלות עמילות מכס בסכום של לא פחות מ- 35 ₪, חלק מהאנשים נדרשים לשלם 127 ₪ וחלק מהאנשים כלל לא נדרשים לשלם וכי להערכתו מדובר בחיוב של לפחות 1,000 אנשים כל יום.." . זאת ועוד. בשתי הבקשות נטען כי עמלת עמילות המכס נכפתה על ידי המבקשת על התובעים, כי המבקשת לא הוסמכה ע"י התובעים לטפל בשחרור הטובין עבורם וכן כי הדבר נעשה בלא שהיו נהלים ברורים המסמיכים את המבקשת לפעול כאמור. מכאן עולה, כי הסוגייה העיקרית בשתי הבקשות נוגעת לסמכות גבייתה של עמלת עמילות מכס על ידי המבקשת ממי שקיבלו טובין מחו"ל, יהיו רכיביה של אלה ככל שיהיו, ויהיו הטובין ככל שיהיו. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי בשתי הבקשות מתעוררות שאלות משותפות של משפט ושל עובדה וכי מדובר בקבוצות מיוצגים דומות. לשם ההשוואה יש להבהיר כי מצב הדברים שבפניי שונה ממצב הדברים שנדון בבש"א 3075/08 רכבת ישראל בע"מ נ' רייסנר (מיום 13.6.08). באותו עניין נקבע כי הגם שעניינן של שתי בקשות האישור הוא בניסוי שעורכת הרכבת, הרי שכל אחת מהן עוסקת בעילת תביעה אחרת נגדה. בבקשה אחת נטען כי בעוד שההנחה המובטחת על ידי הרכבת במסגרת הניסוי ניתנת לנוסעים שרוכשים את כרטיסי הנסיעה בקופות שבתחנות הרכבת השונות - הנחה זו אינה ניתנת לנוסעים שרוכשים את כרטיסי הנסיעה במכונות האוטומטיות למכירת כרטיסי נסיעה, המוצבות באותן תחנות רכבת. לעומת זאת, בבקשה השנייה נטען כי כאשר נוסעים רוכשים בקופות שבתחנות הרכבת כרטיס נסיעה למסלול שרק חלקו נכלל במסגרת הנסוי - הם נדרשים לשלם מחיר מלא ולא נאמר להם שאם הם ירכשו כרטיס נפרד לקטע המסלול שנכלל בניסוי וכרטיס נפרד לקטע שאינו נכלל בניסוי - הם ייהנו מן ההנחה שניתנת לקטע המסלול שנכלל בניסוי. לאור כך קבעה כבוד השופטת ברון כי מדובר בעילות שונות המתייחסות לקבוצות תובעים שונות, המעוררות שאלות עובדתיות שונות בחלקן ויתכן כי אף שאלות משפטיות שונות. זה, כאמור, אינו מצב הדברים שבפניי - על רקע קביעתי כי הסוגייה העומדת על הפרק היא סמכותה של המבקשת לגבות דמי עמילות מכס בגין שחרורם של טובין שהגיעו מחו"ל, כאשר הטענות הנוגעות לרכיבים הנגבים בגדר כך והסוגייה בדבר מהותם של הטובין (פטורים ממכס או חייבים במכס) - אין בה כדי לשנות מן הסוגיה המשפטית והעובדתית המהותית העומדת לדיון. 3. סיכום ומסקנות לאור האמור בסעיף 7 (א) לחוק, הקובע כי בית המשפט רשאי להעביר את הדיון בבקשה המאוחרת לבית המשפט אליו הוגשה הבקשה המוקדמת, יש להעביר את הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים אליו הוגשה כאמור הבקשה הראשונה. לנוכח סעיף 7 (ב) לחוק, הרי שהמותב אשר עתיד לדון בתביעות הוא שיקבע את סדרי הדין בנוגע להן. המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ₪ +מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. תביעה ייצוגית