קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה ייצוגית נגד נושאי משרה: 1. האם ניתן לתבוע בתביעה ייצוגית נושאי משרה בחברה מנהלת כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005? 2. במסגרת תובענה ייצוגית שהגישו התובעים נגד הלמן-אלדובי קופות גמל בע"מ ("החברה"), נתבעו גם שבעה נושאי משרה בחברה: מנכ"ל החברה מר יאיר אהרוני, מנהלת אגף ההשקעות בחברה, גב' ג'קי סטרומינגר, מר רוני הלמן - ממייסדי החברה ובעליה, המשמש גם כיו"ר הדירקטוריון שלה וכחבר בועדת ההשקעות של החברה, מר משה קופרברג, דירקטור חיצוני וחבר בכמה ועדות של החברה, ומי ששמש יו"ר ועדת ההשקעות של החברה בתקופה הרלוונטית לתביעה, מר חיים רוזן ומר ראובן ויטלה ששמשו כדירקטורים חיצוניים וחברי ועדת השקעות, ומר שמעון סיילס, שהיה חבר בועדת השקעות. התובעים טוענים כי ניהול כושל של שלוש קופות גמל של החברה גרם להפסדים יוצאי דופן, להם ולחברי הקבוצה. לפני בקשת הנתבעים 2-9 לסלוק התביעה על הסף, מן הטעם שחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 אינו מאפשר תביעה נגד נושאי המשרה בחברה. 3. טענתם העקרית של המבקשים היא כי פרט 2 בתוספת לחוק תובענות ייצוגיות מאפשר להגיש תביעה רק נגד החברה, ולא נגד נושאי המשרה שבה; עוד נטען, כי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 מלמד אמנם על אחריות אישית של נושאי המשרה, אולם מאפשר רק ליועץ המשפטי לממשלה להגיש תביעה נגד נושאי משרה (סעיף 54 לחוק קופות גמל); כי החלת הוראות חוק תובענות ייצוגיות על נושאי משרה תביא להפרת האיזון הראוי שבשני החוקים הנ"ל, ועלולה להרתיע נושאי משרה; כי החברה הוקמה על פי דין לצורך נהול קופת גמל, וודאי שלא כמסתור למנהליה ולבעלי המניות שלה; וכי צרוף נושאי המשרה אינו תורם לנהול התביעה או לסעד המבוקש. להיפך, יש בכך כדי לסרבל את הדיון בשל הצורך בבחינה פרטנית של התנהלות כל אחד מנושאי המשרה. 4. המשיבים מפנים לחובת הנאמנות המוטלת על פי סעיף 3 בחוק קופות גמל על כל העוסק מטעם החברה בניהול נכסי קופת הגמל. כך נלמד גם מהצעת החוק ודברי ההסבר לה. לדעתם, הוראת סעיף 54 בחוק קופות גמל אינה מוציאה את אפשרות התביעה של נושאי המשרה ע"י העמיתים עצמם בתובענה ייצוגית. תובענה ייצוגית אינה מצומצמת נגד החברה, למרות האמור בפרט 2 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. כשם שבחוקים אחרים השמוש במלה "חברה" אינו מוציא את אפשרות הרמת המסך נגדה, כך גם בחוק תובענות ייצוגיות. ניתן לתבוע את נושאי המשרה הן מכח הרמת מסך, הן מכח אחריותם האישית של נושאי המשרה, שבעצמם ניהלו את כספי העמיתים ועל מומחיותם הושתתה פעולת החברה. 5. חוק תובענות ייצוגיות מכח הוראת סעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגיות, אין להגיש תובענה ייצוגית אלא בתנאים המפורטים באותו סעיף, ולעניננו - "בתביעה כמפורט בתוספת השניה", שבה רשימת סוגי התביעות שניתן להגיש בהן בקשה לאישור תובענה ייצוגית. סעיף 2 בתוספת השניה לחוק קובע: "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לעניין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (ההדגשה שלי - א"ש). פרוש מילולי של האמור מלמד כי בתביעה נגד החברה המנהלת עסקינן, ולא בתביעה נגד נושאי המשרה שבה. שמקום שרצה המחוקק להוסיף על הנתבעים הפוטנציאליים, כגון את סוכן הביטוח בנוסף למבטח, עשה כן. 6. בבש"א (מחוזי י-ם) 7933/07 עו"ד גן צבי נ' מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ (לא פורסם , 23.7.2008), פירש כב' השופט י' ענבר הוראה סמוכה בתוספת השניה (סעיף 1). במקום שהחוק מאפשר להגיש תובענה ייצוגית נגד "עוסק" פירש בית המשפט כי המונח כולל גם אורגן בתאגיד שבצע את הפעולות שכוננו את עילת התובענה נגד התאגיד. על כן טוענים המשיבים כי גם כאן אין להסתפק במילה "חברה" כדי ללמד על אפשרות התביעה נגד האורגנים של החברה. אלא שהנסוח אינו שווה: פרשנות המונח "עוסק" בנסיבות גן צבי נצרכה לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 שסעיף 1 בו מגדיר "עוסק" כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". במלים אחרות, המונח "עוסק" אינו מצומצם לאישיות משפטית יציר החוק. מה שאין כן בעניננו, שהמונח "חברה" מניח מראש העדר זהות בין החברה לבין נושאי המשרה בה, ולא להיפך. יתרה מזו, בנסיבות פס"ד גן צבי הנתבע היה בעל המניות היחיד והמנהל היחיד של החברה, מצב ייחודי המאפשר האנשת המושג "עוסק" ביתר קלות, ובית המשפט מדגיש זאת באותה החלטה. 7. פרשנות דבר חקיקה צריכה להתחשב במשמעות המלולית של הנאמר, במידת ההתאמה שלו למרחב הכללי של החוק הנדון, במטרת החוק, ובשילוב הפרשנות באופן הרמוני במסכת החוקים הרלוונטית. אהרון ברק פרשנות במשפט כרך שני- פרשנות החקיקה (תשנ"ד-1994), 81 ואילך. בהקשר זה ראוי להסתכל אל מאחורי הקלעים של חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, ואל הצהרת המחוקק בדבר מטרות החוק: א. נושאי התובענה הייצוגית נבחרו בקפידה, והוגדרו במפורש ע"י המחוקק. הסיבה לכך היתה הצורך לאזן את השינוי העקרי שחולל חוק תובענות ייצוגיות: חוסר האחידות בתביעות הייצוגיות על פי החוקים השונים הצריך איחוד הדינים והרחבת נושאי התביעות באופן יחסי להגדרת אפשרות התביעה על פי החוקים השונים. על כן הורכבה רשימת נושאים שבהם ניתן להגיש תובענות ייצוגיות, תוך שניתנה סמכות לשר המשפטים להוסיף על הרשימה בעתיד, לפי שקול דעתו על פי הנסיון המצטבר. ראה במיוחד דברי הסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ה"ח הממשלה התשס"ה 234 , בעמ' 257: "החוק המוצע נועד ליתן מענה לבעיות האמורות. החוק הוא חוק מקיף וכללי וככזה הוא נותן פתרון לבעיה הראשונה. הוא מסדיר את שאלת היקף הענינים שבהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית. בעניין זה הועדף מודל הדרגתי שלפיו מפורטים בתוספת לחוק הענינים שבהם ניתן להגיש תובענות ייצוגיות. תפיסת החוק היא שעדיפה בחינה נפרדת של התאמת ההליך לכל תחום בנפרד, תוך בחינה מהותית של מידת קשיי האכיפה שמעורר התחום, אמצעי האכיפה האלטרנטיביים, התועלת הכוללת שבהליך הייצוגי לקידומו של תחום מסוים, והסיכונים הכרוכים בהפעלתו באותו תחום." ב. בתי המשפט מקפידים שלא להרחיב את גדר הזכאות על פי החוק, לא של התובעים ולא של עילות התביעה שלהם. לדוגמא: בש"א (מחוזי ת"א) 18181/07, פן (בן מרגי) נ' רכבת ישראל בע"מ (לא פורסם, , 15.10.2007), שבה נדחתה טענה כי ניתן לראות בועד העובדים של רכבת ישראל משום "עוסק". שם בחרה כב' השופטת ר' רונן להבהיר אותו רעיון במלים הבאות: "...המחוקק הותיר בעינו את המצב לפיו ניתן להגיש תביעות ייצוגיות רק במספר מוגבל של מקרים, שהם המקרים המנויים בתוספת השנייה לחוק. מקרה שאיננו כלול בתוספת השנייה, לא יוכל להיות נדון כתביעה ייצוגית - אף אם הוא "מתאים" להידון כתביעה ייצוגית מבחינות אחרות" (שם, בפסקה 9 לפסק הדין). ג. הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 תוקנו על ידי חוק תובענות ייצוגיות כך שבוטל סעיף 53 בחוק קופות גמל, שמכוחו הוגשו התביעות הייצוגיות נגד קופות גמל לפני חקיקת חוק תובענות ייצוגיות. במקום אותו סעיף בא סעיף 2 בתוספת השניה. בעוד שבסעיף 53 הוחלו הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 , שבהן האפשרות להגיש תביעה ייצוגית מכח החוק, קובע חוק תובענות ייצוגיות עתה את האפשרות להגיש תובענה ייצוגית נגד חברה מנהלת, בקשר לענין שבינה לבין עמית. ההוראה החדשה מרחיבה אמנם את עילות התביעה הייצוגית, בכך שאינן מוגבלות עוד לעילות שהיו קבועות בחוק קופות הגמל אך מצמצמת את הנתבע ל"חברה מנהלת", צמצום שלא היה קיים בסעיף 53 הנ"ל (סעיף 53 בחוק קופות גמל החיל את הוראות פרק ה'1 בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, שלפיהן רשאי תובע לתבוע "בשל כל עילה אשר בשלה יכול התובע לתבוע בשמו ונגד כל נתבע אשר התובע רשאי לתבוע בשמו לפי סעיפים 38 ו-39 וכן לפי פרק ה'"). ד. ניתן להאיר אותה מגמה גם מן ההוראות המיוחדות שבסעיף 54 בחוק קופות גמל, שקובע: "היועץ המשפטי לממשלה רשאי, לבקשת הממונה, לתבוע בשם חברה מנהלת, בעבור קופת גמל שבניהולה, נושא משרה בחברה המנהלת, בשל נזק שנגרם לקופת הגמל או לעמיתים בקופה, ממעשה או ממחדל בניגוד לחובותיו כלפיה או כלפי העמיתים לפי הוראות חוק זה, הוראות התקנון או הוראות כל דין אחר". בדברי ההסבר להצעת חוק קופות גמל (ה"ח 175, ט"ז באייר התשס"ה, 25.5.2005), נאמר בהתיחס לסעיפים 53 (שאותו החליף חוק תובענות ייצוגיות) ו-54 כך: "מוצע להקנות לעמית בקופת גמל אפשרות להגיש תביעה ייצוגית כנגד החברה המנהלת את קופת הגמל בה הוא עמית אם הוא סבור כי נגרם לו נזק, וזאת בהתאם להוראות חוק הפיקוח על הביטוח. מוצע גם לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה, לבקשת הממונה, לתבוע בשם חברה מנהלת, עבור קופת גמל שבניהולה, דירקטור או נושא משרה אחר, בשל נזק שנגרם לקופת גמל או לעמיתי קופת גמל ממעשה או מחדל בניגוד לחובותיו כלפיה על פי דין". כלומר שהמחוקק בקש להבחין בין תביעה ייצוגית שתוגש נגד החברה המנהלת בלבד לבין תביעה אפשרית נגד נושאי משרה - שניתנה סמכות תביעה מיוחדת ליועץ המשפטי לממשלה לתבוע בגינה. ראוי להדגיש כי חוק קופות גמל לא מנע מן העמית להגיש תביעה אישית עצמאית מזו של היועץ המשפטי לממשלה. 8. הרמת מסך מאז תיקון מס' 3 לחוק החברות תשנ"ט-1999, אין להרים את מסך ההתאגדות מעל חברה במקרים המנויים בסעיף 6 לחוק המתוקן, אלא כלפי בעלי מניות בחברה, ולא כלפי נושאי משרה בה (ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט (לא פורסם, , 20.9.2007), בעמ' 32 לפסק הדין; ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (לא פורסם, , 16.10.2005), סעיף 9 (י"א)(4) לפסק הדין). אם אין בתביעה משום עילת תביעה ישירה כלפי מי מן המבקשים, אזי למעט מבקש מס' 3, מר רוני הלמן, שהוא גם בעל מניות בחברה, לא ניתן לתבוע את האחרים תוך בקשה להרים את מסך ההתאגדות כלפיהם. 9. אחריות אישית של נושאי המשרה התובעים טוענים בתשובתם כי תביעתם את נושאי המשרה נעשית מכח אחריותם האישית של נושאי המשרה, ולאו דוקא כהרמת מסך לחברה. האחריות האישית נלמדת מחוק קופות גמל שמטיל על נושאי המשרה חובות נאמנות מיוחדות, חובה למנות ועדת השקעות וקביעת סמכויותיה, ודו"חות של החברה מזהים את נושאי המשרה ואת אחריותו של כל אחד מהם. התובעים טוענים כי יש להטיל על נושאי המשרה אחריות הן מכח רשלנות בנזיקין, הן בשל הפרת חובת תום לב בקיום החוזה. באופן מיוחד נטען כי פסיקת בית המשפט העליון בע"א 345/03 רייכרט נ' שמש (לא פורסם, , 7.6.07) מלמדת על אפשרות התביעה את בעל השליטה בחברה, לאחר שהופעל מבחן האשמה המוסרית, שלפיו תוטל אחריות על כל אחד מן המבקשים. ב"כ התובעים טוענים בשם ההרמוניה החקיקתית, כי יש לתת משמעות לכל הסעיפים בחוק קופות גמל המטילים אחריות ברורה על נושאי המשרה, בין ועדת השקעות ובין הנהלת החברה, ובאופן מיוחד בפן העונשי של הטלת האחריות. הקושי בטעון זה ברור: בעוד שתביעה נגד החברה ומכח הרמת המסך אפשרית מלולית לפי סעיף 2 בתוספת לחוק תובענות ייצוגיות, קשה לפרש את המלה "חברה" ככוללת את נושאי המשרה מכח אחריות אישית שלהם. אשר לענין רייכרט: הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נתקבלה ואושרה ברע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש פ"ד נה(5) 276 (2001). כאמור שם לא היה ערעור על ההחלטה לאשר את התביעה הייצוגית נגד בעל השליטה בשל תפקידו ככזה, ונראה שהדבר נובע מן העובדה הפשוטה שבאותה עת התביעה היתה לפי חוק ניירות ערך, שלא הגביל את זכות התביעה לחברה המנהלת בלבד. מכל מקום, אין מחלוקת בדבר אחריותו האישית של נושא המשרה, נושא שעליו מצאו ב"כ המשיבים להרחיב. המחלוקת היא בענין אחד בלבד, והוא אם מאפשר חוק תובענות ייצוגיות תביעה נגדם. לא הרי עילת תביעה אישית כהרי עילת תביעה שתאושר לפי חוק תובענות ייצוגיות. 10. אזכיר, כי אין תובענה ייצוגית אלא על פי חוק תובענות ייצוגיות. כבר הובהר, כי כוונת החוק היתה לאפשר רשימה סגורה של עילות תביעה, תוך "התקדמות" להרחבתן עם הנסיון שיצטבר בהפעלת החוק. אין עדיין הוראות אחרות המאפשרות תביעה אישית. ב"כ המשיבים מודעים לקושי וטוענים כי "הדין המהותי מטיל אחריות וחובת זהירות מושגית על הנתבעים. ולפיכך, יש ליישר קו גם ברמה הפרוצדוראלית". אין לשעות לטעון זה, שמנוגד ממש לסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות. הסעיף קובע במפורש סייגים לתביעה ייצוגית, כך: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית"... גם אם סבורים ב"כ המשיבים, כי פרשנות יצירתית תקדם את מטרות החוק - אין אלא להפנות אותם לדברי ההסבר להצעת החוק כפי שצוטטו לעיל, ולקביעה המפורשת כי רצון המחוקק היה לקבוע רשימת עילות, לבחון אותן כעבור זמן, ולאפשר להוסיף עליהן בבוא העת. העת הזו עדיין לא הגיעה. 11. התובעים טוענים כי אין לסלק בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף, אלא במקרים קיצוניים במיוחד, כפי שנקבע ברע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסם, , 13.7.2007). ענייננו עומד במבחן העקרי שקבע בית המשפט בענין אר-און: "...סעד שכזה יינתן במקרים חריגים וקיצוניים, בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום". הואיל והתברר כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית אינה יכולה לעמוד כלפי המשיבים, כלומר כי לא ניתן לתבוע אותם בתובענה ייצוגית - אזי ראוי לסלק את התביעה נגדם על הסף, ולא להמתין ולעשות כן רק לאחר דיון באחריות האישית של כל אחד מהם. 12. מכל הסיבות שלעיל אני מקבלת את הבקשה לסילוק התביעה על הסף נגד כל המבקשים, באופן שהתביעה נגד נתבעים 2-9 נדחית. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו, בסכום של 5,000 ₪ בצרוף מע"מ. משרהתביעה ייצוגית