תניית בלעדיות בהסכם פתיחת חנות מתחרה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תניית בלעדיות בהסכם פתיחת חנות מתחרה: 1. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לפתוח ולהפעיל חנות שעסקה דומה לזה של המבקשת, במרכז המסחרי ביג פולג בנתניה. 2. המבקשים הינם זכיינים של רשת "סבון של פעם". המבקשים התקשרו עם המשיבות 1-3 בהסכם לשכירת חנות במרכז המסחרי ביג פולג בנתניה, בעת שאלה היו בעלות הזכויות במרכז המסחרי. המשיבות 4 ו-5 הן בעלות הזכויות במרכז המסחרי ביג פולג כיום (להלן יקראו: "המשיבות"). לאחרונה, התקשרה המשיבה 6 עם המשיבות בהסכם לשכירת חנות אחרת במרכז המסחרי, לשם הפעלת עסקה. 3. על פי הנטען בבקשה המשיבות התחייבו שלא להשכיר חנות נוספת במרכז המסחרי לצד ג' כלשהו שיתחרה בעסקם של המבקשים. לטענת המבקשים מדובר בתנאי בסיסי לחוזה שאלמלא קיומו לא היה נכרת חוזה בין הצדדים. תנאי זה מופיע בזיכרון הדברים שנחתם בחודש יולי 2002 (נספח 1 לבקשה) ולפיו התחייבו המשיבות שלא לאפשר פתיחת חנות נוספת במרכז המסחרי אשר מטרת השכירות שלה תהא זהה למטרת השכירות של המבקשים. מטרת השכירות של המבקשים כפי שהוגדרה בסעיף 1.1 לזיכרון הדברים הינה: "חנות לממכר מוצרי סבון, כמקובל מעת לעת ברשת השוכר". לטענת המבקשים הגדרה זו רחבה דיה והיא כוללת בחובה גם את המוצרים הנלווים למוצרי הסבון, אשר לטענתם זהים למוצרים שאותם משווקת המשיבה 6. לאחר החתימה על זיכרון הדברים נמשך המשא ומתן בין המבקשים למשיבות לשם חתימה על חוזה, במסגרתו נמסרה למבקשים טיוטת חוזה. המבקשים ביקשו לשנות סעיפים מסוימים בחוזה המוצע ובין היתר ביקשו להוסיף את התנאי האמור. המשיבות לא הגיבו להצעת המבקשים והחוזה, בסופו של דבר, לא נחתם. המבקשים טוענים כי שתיקת המשיבות להצעתם לחוזה כמוה כהסכמה ועל כן יש לראות את תנאי הבלעדיות כמחייב את המשיבות. המבקשים טוענים כי המשיבות הפרו את התחייבותן כלפיהם בהשכרת החנות למשיבה 6, באשר עסקה של המשיבה 6 זהה לחלוטין לעסקם של המבקשים והם תובעים את אכיפת ההסכם. 4. המשיבות טוענות כי זיכרון הדברים אינו מקנה למבקשים את ההגנה מפני תחרות, שבשמה הם עותרים כעת לצו מניעה. טיוטת החוזה שנמסרה למבקשים לא נחתמה מעולם והמסמך היחיד המחייב את המשיבות הוא זכרון הדברים מחודש יולי 2002. על פי זיכרון דברים זה התחייבו המשיבות 1-3 למנוע פתיחת חנות שמטרת עסקה הינה זהה למטרת השכירות של המבקשים ואילו בבקשתם מתייחסים המבקשים לשכירות שמטרתה זהה או דומה, זכות רחבה הרבה יותר שלא ניתנה להם מעולם. נטען כי מטרת השכירות של המבקשים ומטרת השכירות של המשיבה 6 הינן שונות ועל כן בהשכרת החנות למשיבה 6 לא הופרה כל התחייבות מצד המשיבות. המשיבות טענו כי כל עניינה של הבקשה הוא בהגבלת תחרות מסחרית חופשית ולגיטימית. עניינה של התניה, שאת אכיפתה תובעים המבקשים, הוא בהגבלת התחרות והיא מעוררת קשיים בהיבט של דיני ההגבלים העסקיים. עקרון חופש התחרות הוא עקרון יסודי ולאורו יש לפרש את התחייבות המשיבות כלפי המבקשים בצמצום רב ככל הניתן. עוד נטען כי הבקשה לוקה בפגמים של חוסר תום לב וניקיון כפיים, כי לא הוכחה הכרחיות מתן הצו וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות, כך שאין להיעתר לבקשה. 5. ביום 17/11/09 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמהלכו ביקשו הצדדים שהות על מנת להודיע עמדתם באשר לחקירת המצהירים. בהמשך, הצדדים ויתרו על חקירות כאמור והסכימו למתן החלטה על סמך הטיעונים שבכתב. 6. עניינה של התביעה הוא באכיפת הסכם, וליתר דיוק באכיפת תניה ספציפית בהסכם שבין הצדדים. המבקשים טוענים כי טיוטת ההסכם שלא נחתמה (נספח 3 לבקשה) היא למעשה הסכם מחייב שיש לאכוף את קיומו, בכפוף לשינויים שערכו בו המבקשים במסגרת מכתב ששיגרו למשיבות ביום 28/08/2003 (נספח 4). המבקשים טוענים כי מסמך זה הפך מחייב מכוח שתיקת המשיבות. אומר כבר עתה כי סיכויי טיעון זה להתקבל - נמוכים עד מאד. 7. מן הראיות שהוצגו בפני בשלב זה אינני סבור כי יש סיכוי רב לטענה לפיה טיוטת החוזה שנשלח אל המבקשים היא מסמך מחייב. מדובר בהצעה שלא היה לה קיבול. המבקשים עצמם ערכו שינויים בהצעה זו, במסגרת נספח 4, ומכתב השינויים כמוהו כהצעה חדשה אשר לא קובלה אף היא. אינני סבור, כטענת המבקשים, כי שתיקת המשיבות והיעדר התגובה למכתב כמוה כהסכמה לו. אמנם יתכנו מקרים בהם גם בהיעדר חתימה על מסמך כתוב יתגבש הסכם מחייב בין הצדדים, אך זאת בתנאי שמתקיימים התנאים הבסיסיים לכריתת החוזה והעיקרי שבהם עניינו גמירות הדעת של הצדדים לו. שתיקת המשיבות אינה מלמדת על גמירות דעתן באשר לחוזה ואף לא נתפסה ככזו גם בעיני המבקשים. ראיה לכך מצויה במכתבו של עו"ד ולנר אל מר ערן אמציה, בשם המבקשים, מיום 15/04/07 (נספח 5 לבקשה). במכתב זה מתייחס עו"ד וולנר למשא ומתן המתמשך בין הצדדים וחותם במילים "מקווה שאפשר לקדם הנושא", ללמדך כי גם בעיני המבקשים לא הסתיים המו"מ וטיוטת ההסכם, לרבות השינויים שבנספח 4, לא התגבשו לכדי הסכם מחייב. 8. מעיון בכתבי הטענות עולה כי הצדדים אינם חלוקים בשאלת מעמדו של זיכרון הדברים (נספח 1) כמסמך המסדיר את יחסיהם החוזיים ונראה כי זהו המסמך היחיד המהווה חוזה מחייב בין הצדדים (להלן יקרא: "החוזה"). על פי סעיף 2.5 לחוזה התחייבו המשיבות 1-3, והמשיבות 4-5 קיבלו על עצמן התחייבות זו, שלא לאפשר "פתיחת חנות נוספת במרכז המסחרי, אשר מטרת השכירות שלה תהא זהה למטרת השכירות של השוכר, כאמור בסעיף 1.1. לעיל". בסעיף 1.1 לחוזה נקבע כי מטרת השכירות היא "חנות לממכר מוצרי סבון, כמקובל מעת לעת ברשת השוכר". 9. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נוגעת למהות ההתחייבות של המשיבות כלפי המבקשים ולפרשנות שיש לתת לסעיפי החוזה האמורים. לטענת המבקשים עסקה של המשיבה 6 זהה לחלוטין לעסק שהם מנהלים במרכז המסחרי. לא בכדי הוספו לסעיף מטרת השכירות המלים "כמקובל מעת לעת ברשת השוכר", שכן הקונספט והמוצרים הנלווים למוצרי הסבון שמשווקים המשיבים זהים לחלוטין לקונספט ולמוצרים שמשווקת המשיבה 6. הן המבקשים והן המשיבה פונים לאותו קהל יעד וקיימת ביניהם תחרות ישירה. מאחר וכך, הרי שיש בהשכרת החנות למשיבה 6 כדי להפר את התחייבות המשיבות כלפי המבקשים לבלעדיות ולמניעת פתיחת עסק מתחרה בעסקיה במרכז המסחרי. לעומתם, טוענות המשיבות כי כלל לא מדובר בעסקים זהים: חנות המבקשים הוגדרה כ - "חנות לממכר מוצרי סבון, כמקובל מעת לעת ברשת השוכר" ואילו המשיבה 6 משווקת מגוון רב של מוצרי טיפוח לגוף אשר מתוכם מהווים מוצרי הסבון נתח של 20% לכל היותר. עוד נטען כי מעולם לא ניתנה למבקשים התחייבות לבלעדיות ומניעת תחרות וכי מכל מקום יש לפרש את ההתחייבות שניתנה למבקשים על דרך הצמצום, מאחר ועניינה בהגבלת תחרות האסורה על פי דיני ההגבלים העסקיים. 10. המשיבות הפנו את בית המשפט לרע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (טרם פורסם, , 29/06/2009). גם בעניין זה, כבענייננו, ביקשה לואר למנוע הפעלת חנות המתחרה בעסקיה בהסתמך על התחייבות חוזית שניתנה לה מאת המשכיר. בעניין זה קבע כב' השופט מלצר בסעיפים 10-11 לפסק דינו כך: "בקשתה של לואר, במהותה, היא כי בית המשפט יתערב במערכת היחסים החוזיים שבינה לבין המשכירה, מקום שבו היא לא השכילה (או לא הצליחה) לזכות בהגנה חוזית מספקת לאינטרסים שלה (בהנחה שהגנה כזו אפשרית, ואף עניין זה איננו נקי מספקות בשל דיני ההגבלים העסקיים). רצונה של לואר, כעולה מן התכתובת שקדמה לכריתת ההסכם, היה להשיג "בלעדיות" לתחום פעילותה במרכז המסחרי ולמנוע כל תחרות אפקטיבית בעסקיה. ברם, התניה אשר המשכירה ניאותה להכלילה בהסכם לואר (איסור על הפעלת נקודת ממכר ש"עיקר עיסוקה הינו ממכר סבונים נרות ומוצרי אמבט") מקנה ללואר, לכאורה, הגנה מצומצמת בלבד מפני תחרות. ... אציין עוד כי פרשנות מרחיבה של התניה החוזית שעניינה איסור התחרות - היא לכאורה בעייתית, וזאת מבלי להיכנס לעומק השאלות המורכבות שבתחום ההגבלים העסקיים, היכולות להתעורר כאן ואשר בעלי הדין לא נזקקו להן בטיעוניהם בפני". 11. בדומה לעניין לואר שלעיל, גם המבקשים בענייננו הצהירו כי כוונתם בעת חתימת ההסכם היתה לקבל "בלעדיות" לתחום פעילותם במרכז המסחרי ולהימנע מתחרות בעסק אחר. תנית בלעדיות שכזו לא מצאה את ביטויה בהסכם שבין הצדדים וכל שיש בידי המבקשים הוא התחייבות המשיבות להימנע מפתיחת חנות שמטרת השכירות שלה זהה למטרת השכירות של המבקשים, קרי - "חנות לממכר מוצרי סבון, כמקובל מעת לעת ברשת השוכר". התחייבות זו מקנה למבקשים הגנה מצומצמת בלבד מפני תחרות ואינה מעניקה להם "בלעדיות" כפי שטענו בתביעתם. 12. מבלי להידרש לשאלת תוקפה והיקפה של ההתחייבות האמורה לאור דיני ההגבלים העסקיים, שאלה נכבדת אשר תידון בוודאי במסגרת ההליך העיקרי, אינני סבור כי המבקשים הניחו תשתית עובדתית לכאורית המצביעה על כי מדובר בשתי חנויות שפעילותן המסחרית זהה. העובדה שהמשיבה 6 משווקת סוגי מוצרים שאותם משווקים גם המשיבים אין בה לבדה כדי להצביע על הפרת התחייבות המשיבות כלפי המבקשים, ככל שזו תקפה. גם העובדה כי קיימת תחרות בין שני בתי העסק אינה מעידה על הפרת ההתחייבות כאמור, שכן אין בידי המבקשים התחייבות למניעת תחרות לעסקם. התחייבות המשיבות עניינה במניעת פתיחת חנות שמטרת שכירתה היא "ממכר מוצרי סבון, כמקובל מעת לעת ברשת השוכר", משמע - עיקר עיסוקה הוא במכירת מוצרי הסבון. מסכים אני עם טענת המבקשים כי לא בכדי נוספו המילים "כמקובל מעת לעת ברשת השוכר" לסעיף מטרת השכירות ואולם אינני סבור כי הסיפא היא עיקר ותכלית אלא היא נועדה לאפשר גמישות מסוימת בסוג המוצרים הנמכרים ברשת השוכר בעוד הדגש מושם על מוצרי הסבון. כעולה מן הראיות לכאורה, ממכר מוצרי סבון אינו מהווה עיקר עיסוקה של המשיבה 6 ועל כן לא שוכנעתי כי מדובר בחנויות שמטרת שכירתן זהה. 13. כפי שכבר ציינתי, אפילו הונחה תשתית עובדתית מספקת להוכחת הזהות בין החנויות, אין זה כלל ברור כי יש להיעתר לבקשת המבקשים ולאכוף התחייבות למניעת תחרות כאמור, לאור דיני ההגבלים העסקיים. מדובר בשאלה עובדתית ומשפטית הדורשת בירור יסודי שאין מקומו בהליך ביניים מסוג זה אלא בהליך העיקרי. מקום שבו זכות המבקשים אינה ברורה כלל, ולא שוכנעתי אחרת, אינני יכול להיעתר לבקשה למתן סעד זמני מסוג זה. 14. אשר למאזן הנוחות, כפי שהוברר חנות המשיבים נפתחה כבר במועד שנקבע לדיון בבקשה ואין מדובר עוד בצו מניעה שעניינו בשמירה על המצב הקיים כי אם בשינויו. במצב דברים זה הנזק העלול להיגרם למשיבה 6 בעקבות מתן הצו גדול יותר מזה שטענו לו המבקשים. הנזק העיקרי לו טוענים המבקשים הינו נזק כלכלי אשר ככלל ניתן לפיצוי כספי במידת הצורך, ואינו מצדיק מתן צו כאמור. 15. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. המבקשים ישאו בשכר טרחת עו"ד ובהוצאות המשיבות בבקשה זו בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחת משתי קבוצות המשיבות.תניות בחוזהחוזההסכם בלעדיות