קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת תניית שימור בעלות בתוצרת חקלאית לחברה בפירוק: המבקשים הגישו בקשה למתן הוראות ובה הם עותרים למספר סעדים כשהראשון שבהם הוא שבית המשפט יורה למשיבים 1 ו-2 ("המנהלים המיוחדים") למסור למבקשים 3 ("המגדלים") "את כל התוצרת החקלאית של תירס מתוק, אפונה ושעועית ו/או מוצריה שסופקה לחברת פרי הגליל בע"מ ("החברה") במהלך שנת 2008 והמצויה בחזקת החברה או בשליטתה". סעד נוסף אותו ביקשו המבקשים הוא להורות לחברה "להעביר למגדלים את כל התמורה שהתקבלה או שתתקבל כתוצאה ממכירת תוצרת המגדלים וזאת עד לסכום החוב של החברה כלפי המגדלים" (ההדגשה הוספה) ובנוסף לכל אלה ביקשו המבקשים גם כי "בית המשפט יקבע שכל תוצרת המגדלים המצויה בחזקת החברה או בשליטתה היא קניינם ורכושם של המגדלים" וכן קביעה כי "המגדלים זכאים לעקוב אחרי התוצרת החקלאית שסופקה לחברה בשנת 2008 ואחרי התמורה שהתקבלה בגינם ולתת למשיבים הוראות בהתאם לכך". התשתית העובדתית ככל שהיא צריכה לבקשה זו היא פשוטה. המגדלים סיפקו בשנת 2008 תוצרת חקלאית (תירס, אפונה ושעועית) על פי הסכמים הכוללים תניות אשר להלן אתייחס אליהן בכינוי הכולל תניות שימור בעלות. לתניות אין נוסח אחיד ונראה לי כי די אם אצטט להלן ארבע דוגמאות של נוסחים אלה אותם בחרתי באופן אקראי מתוך נספחי הבקשה כדלקמן: (כרך נספחים 5 נספח ה' (הסכם אפונה)) "5.3 התמורה הקנין באפונה, מוצריו או תמורתו, יישארו של המגדל כל עוד לא תשולם בעבורו מלוא התמורה, כאמור בסעיף 5.3.1. מובהר כי המפעל יהיה רשאי לעשות שימוש באפונה כראות עיניו ולפי שיקול דעתו הבלעדי גם לצרכים שאינם מוזכרים בהסכם זה, וזאת מבלי לגרוע מזכות המגדל לתשלום בגין האפונה. " (כרך נספחים 5, נספח ז'2) "7. מסירה א. היבול יימסר למפעל ע"י הקונה במפעל. ב. מועדי המסירה יתואמו בין הצדדים בסמוך למועד הקטיף ובהתאמה ללוח האספקה. ג. הצדדים מסכימים בזאת כי הבעלות על השעועית תהא של המוכר עד תום התשלומים בעבורה. בתום ההתחשבנות וגמר התשלום לא תהא למוכר כל תביעה או דרישה לגבי השעועית שסופקה על ידו." כרך נספחים 4א' נספח ד'3 דף מס' 56 ע"ג תעודת משלוח: "הקנין בתירס, מוצריו או תמורתו, ישארו של המגדל כל עוד לא תשלום לו מלוא התמורה עבור התירס". כרך נספחים 1 נספח ב'6 (עמ' 3) "4.12 הקניין בתירס, מוצריו או תמורתו, ישארו של המגדל כל עוד תשלום לו מלוא התמורה עבור התירס. " על יסוד תניות אלה טוענים המבקשים כי הבעלות בתוצרת החקלאית שסופקה לחברה במהלך 2008 נותרה בידיהם ומכאן, כך הם טוענים, שכל תוצרת המגדלים המצויה היום במחסני החברה לרבות מוצרים שיוצרו ממנה ולרבות תמורה עבור מכירתם של מוצרים אלה היא קנינם של המגדלים. המבקשים טוענים כי החברה, כמו גם חברת ויטה פרי הגליל שיווק בע"מ (להלן ביחד: "פרי הגליל") חייבת להם סכומים העולים כדי כשלושים מיליון ₪ בגין אספקת עשרות אלפי טונות של תירס, אפונה ושעועית. על רקע חידלות פרעונה של פרי הגליל כמו גם של קפולסקי שווק וקימעונאות (2001) בע"מ, המצויות בניהול מיוחד על פי החלטתו של בית משפט זה מיום 19.1.09, יש לקבוע כי התוצרת החקלאית או המוצרים שיוצרו ממנה, או התמורה בגין מכירתם איננה חלק מנכסי פרי הגליל וכי המגדלים זכאים לסעדים להם עתרו כאמור בפתח החלטה זו. הבסיס המשפטי עליו מושתתת הבקשה היא ההלכה שנפסקה ברע"א 1690/00 מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' א. אבגל טכנולוגיה בע"מ (בפרוק זמני) פ"ד נז(4) 385 ("עניין קידוחי הצפון") לפיה ניתן תוקף לתניית שימור בעלות הקובעת כי הבעלות בטובין שסופקו על פי הסכם הכולל תניית שימור בעלות נשארת בידי הספק. את טענתם לזכות עקיבה מבססים המגדלים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בפש"ר 1153/02 בש"א 20964/03 דלתא טכסטיל שווק בע"מ נ' ישראל קנטור, עו"ד מנהל מיוחד (טרם פורסם, , 13.5.2004) ("עניין דלתא") שם קבע בית המשפט, על יסוד הוראות חוזיות בין הספקית לבין החברה חידלת הפרעון כי לראשונה זכות קניינית במוצרים אותם סיפקה לזו האחרונה, ובעקבות כך גם לתמורה שהתקבלה ממכירתם של מוצרים אלה. בתשובתם, חולקים המשיבים על הסכומים הנזכרים בבקשה והם טוענים כי במהלך שנת 2008 שילמה פרי הגליל סכומים העולים כדי מיליוני ₪ ועל פי טענתם סך כל החובות למבקשים בגין אספקת תוצרת חקלאית אינו עולה על 15,000 ₪ והטענה כאילו החוב הוא כשלושים מיליון ₪ אין לה על מה שתסמוך. בקשר לכך אומר כבר עתה כי אין בכוונתי לקבוע , בגדר בקשה זו, דבר וחצי דבר בשאלה מהי יתרת החוב כלפי המבקשים או מי מהם בגין אספקת תוצרת חקלאית או אם בכלל קיימת יתרת חוב כזאת. טעמו של הדבר הוא בשניים . ראשית, מפני שבבקשת המבקשים, שעל פיה נקבעת המסגרת הדיונית , אין עתירה לסעד של הצהרה בדבר קיומה של יתרת חוב כזאת או גובהה. שנית, וזה העיקר, אני מסופק אם בקשה למתן הוראות היא המסגרת הדיונית הנאותה לברר שאלות אלה במיוחד במקום שבו העובדות הרלבנטיות החשובות להכרעה בשאלת קיומה או גובהה של יתרת חוב שנויה במחלוקת כפי שהדבר עולה מכתבי הטענות . משום כך מתייחסת החלטה זו אך ורק לשאלה העקרונית אותה הביאו המבקשים בבקשתם והיא השאלה האם המבקשים זכאים לסעדים להם עתרו על יסוד תניות שימור הבעלות בהסכמי האספקה של התוצרת החקלאית. מובן כי אם אגיע למסקנה שיש לדחות את הבקשה כי אז השאלות של יתרת חוב או גובהה אינן מתעוררות כלל ומנגד אם תתקבל הבקשה יהיה צורך לשקול מהו ההליך הדיוני המתאים לברר את השאלות הקשורות ביתרת החוב. טענה אחרת של המשיבים היא שתניית שימור הבעלות עליה מושתתת בקשתם של המבקשים היא בבחינת שיעבוד אשר לא נרשם ברשם החברות ולכן אין לו כל תוקף. טענה נוספת שהם טוענים היא כי בנסיבות העניין אין משמעות לתניית שימור הבעלות שכן המגדלים לשמר בעלות בנכס שמעולם לא היה בבעלותם וממילא לא ניתן לשמר בו בעלות. המשיבים מוסיפים עוד וטוענים כי ככל שהדבר נוגע למוצרים שיוצרו ע"י החברה, או לתמורה שהתקבלה ממכירתם, אינה יוצרת זכות עקיבה. על מנת להגיע למסקנה בדבר התוצאה הנובעת מתניות שימור הבעלות שבהסכמי אספקת התוצרת החקלאית יש לסקור תחילה את התהליך שאותו עוברת התוצרת החקלאית המסופקת ע"י המגדלים לחברה. הכל מסכימים שבשער מפעלה של החברה מסופקת תוצרת חקלאית שלא עברה עיבוד מאז נקטפה/נאספה. עם קבלתה בשער המפעל עוברת התוצרת החקלאית תהליכים של עיבוד תעשייתי מסוגים שונים, בהתאם למוצרים אותם מייצרת החברה. מכל מקום, בסופם של התהליכים מתקבלים המוצרים אותם מייצרת החברה ומוכרת ללקוחותיה השונים. מוצרים אלה הם ירקות קפואים או שימורי ירקות מעוקרים. לכן נראה שאין קושי של ממש לקבוע כי המוצרים העוזבים את שער המפעל בדרכם אל לקוחות החברה להם הם נמכרו הם שונים בטיבם ובמהותם מן התוצרת החקלאית ששימשה כחומר גלם ליצורם כאשר ברור שבתהליך הייצור הושקעו, בנוסף לחומר הגלם בדמות התוצרת החקלאית, גם תשומות נוספות (כגון עבודת העובדים, אנרגיה, מים וחומרים אחרים המשמשים בתהליך הייצור). במצב ענינים זה אין המגדלים יכולים לטעון לזכות כלשהי במוצרים מכוחה של תניית שימור הבעלות מפני שתכליתה של תניית שימור בעלות, כשמה כן היא, לשמר את הבעלות בנכס הנמכר לרוכש על מנת להבטיח את התשלום עבור אותו נכס. לכן במקום בו הנכס הנמכר משמש לייצור מוצרים אחרים ניתן יהיה לתת תוקף לתניית שימור בעלות רק כל עוד לא נעשה בנכס הנמכר השימוש שלשמו הוא נרכש וכל עוד נשמרו תכונותיו ומאפייניו המקוריים. מרגע שאלה אינם קיימים עוד והנכס הוא אחד ממרכיביו של מוצר אחר לא ניתן להחיל לגבי המוצר האחר תנאי שכל עיקרו הוא שימור בעלות בעין בנכס שסופק. למסקנה כזו הגיע בית המשפט בע"א (תל-אביב) 1985/04 רכבת ישראל בע"מ נ' ולפמן תעשיות בע"מ (טרם פורסם, , 08.08.2006) ואין היא עומדת בסתירה לדברים שנאמרו ע"י בית המשפט בעניין קידוחי הצפון. מתן תוקף לתניית שימור בעלות מבוסס, בראש ובראשונה, על לשונה של התנייה ועל כוונת הצדדים אותה ניתן לייחס להם לאורה. כיון שתכליתה של תניית שימור בעלות היא לשמר את זכותו של המוכר בנכס הנמכר אזי משמעותו של כל ניסוח המרחיב את תחולתה של התנייה אל מעבר לנכס הנמכר גופו היא בעצם עיסקה חדשה לפיה רוכש הספק (המוכר) קניין במוצר אותו ייצר הרוכש ואיננה הוראה המשמרת את בעלותו של המוכר בנכס הנמכר. לכן התוצאה היא שתניות שימור הבעלות שעליהם מסתמכים המגדלים משתרעות מכוחו של פסק הדין בעניין קידוחי הצפון אך ורק על התוצרת החקלאית אותה סיפקו לחברה ויתכן, מבלי שאקבע סופית בדבר, שככל שהיתה ברשות החברה תוצרת חקלאית שסופקה במועד שבו ניתן צו כינוס הנכסים אזי ניתן אולי לראות תוצרת חקלאית כזאת כנכס שעליו חלות תניות שימור הבעלות. יש לדחות גם את טענת המגדלים בענין זכות העקיבה. הסיבה לכך היא שבדומה לקושי שמעוררת תניית שימור הבעלות בנסיבות הנוכחיות גם זכות העקיבה איננה ניתנת ליישום. בניגוד לנסיבות המקרה שנדונו בפסק הדין בעניין דלתא, התוצרת החקלאית שסופקה ע"י המגדלים לחברה שימשה חומר גלם בייצור מוצרים והיא נבלעה בהם במהלך הייצור והפכה להיות חלק מהם. בנסיבות אלה לא ברור כלל כיצד ניתן לממש את זכות העקיבה, גם בהנחה שזכות כזאת אכן קיימת שכן ברור כי את זכות העקיבה ניתן לממש ביחס לנכס שאולי עובר מיד ליד אולם איננו מאבד את צורתו או את תכונותיו, כפי שהיה הדבר בעניין דלתא שם היה מדובר במוצרים שסופקו ואשר לגביהם הוכרה זכות העקיבה של הספק. במקום שבו המוצרים כבר אינם קיימים לא ניתן לדבר על זכות עקיבה וממילא גם טענה זו צריכה להדחות. נוכח המסקנה שהגעתי אליה אין אני רואה צורך לדון בטענת המנהלים המיוחדים לפיה מדובר במשכון מוסווה כמשמעו בהלכה שנפסקה בע"א 455/89 קולומבו מאכל ומשקה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מה(5) 490. עם זאת אציין כי עתירתם של המבקשים להורות לחברה להעביר למגדלים את כל התמורה שהתקבלה או תתקבל "... וזאת עד לסכום החוב של החברה למגדלים" מעידה לכאורה כי גם המבקשים רואים בתניות שימור הבעלות בטוחה לסילוק החוב כלפיהם ולא כתניות שימור בעלות במשמעות שניתנה להן, בין היתר, בפסק הדין בעניין קידוחי הצפון. אלא שכאמור הדיון בשאלה זו התייתר שכן הגעתי למסקנה שלבקשת המבקשים אין בסיס מספיק והתוצאה היא שאני דוחה את הבקשה. המבקשים ישלמו למנהלים המיוחדים שכר טרחת עורכי דין בסכום של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ. במהלך הדיון שהתקיים ביום 4.2.09 נטען ע"י ב"כ המבקשים כי לדידם חלות תניות שימור הבעלות גם בנוגע למוצרים הנמצאים באחסנה בידי צדדים אחרים (המשיבות בבקשה מס' 6) ולמען מנוע ספק והגשת בקשות מיותרות אני קובע כי החלטה זו כוחה יפה גם ביחס לצדדים אלה. בשולי החלטה זו אוסיף כי בקשר אליה, וכחלק ממנה, הגיש ב"כ המבקשים לבית המשפט אסופת מסמכים המחזיקה כמה אלפי עמודים שהם, לפי טענתו, כל המסמכים המתעדים אספקת תוצרת חקלאית לחברה בשנת 2008. הגשת מסמכים במתכונת כזו לא זו בלבד שהיתה מיותרת, שכן מסמכים אלה הם בלתי רלבנטיים לבקשה, אלא שהיא גם מכבידה הן על בית המשפט והן על הצדדים האחרים. כיון שאין כל צורך במסמכים אלה הם יועמדו לרשות ב"כ המבקשים במזכירות בית המשפט ואני מורה כי הוא יטול אותם לחזקתו בתוך 7 ימים. תניות בחוזהחוזהתניית שימור בעלותבעלותחקלאותפירוק חברה