תשתית ראייתית לכאורית למעצר עד תום ההליכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשתית ראייתית לכאורית למעצר עד תום ההליכים: פתח-דבר ביום 22.9.08 הוגש לבית משפט זה כתב אישום בתפ"ח 10953-09-08 המייחס למשיבה (נאשמת 2 בכתב האישום. להלן, לפי העניין:"המשיבה" או "מרי") ולנאשם נוסף, רוני בן יחזקאל רון, הוא בן זוגה של המשיבה (להלן, לפי העניין: "הנאשם 1" או "רוני") עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן בהתאמה:"הנאשמים"; "החוק"). עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה זו למעצרם של רוני ומרי עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם (מ"ת 10948-09-08. , להלן: "הבקשה"). בו ביום נקבע מועד לדיון בבקשה, במהלכו עתרו באי-כוח הנאשמים לדחיית הדיון בה ליום 27.10.08 לשם עיון בחומר הראיות. ביום 22.10.08 הגישה באת-כוח מרי בקשה לדחיית מועד הדיון בבקשה. ביום 23.10.08 נעתרתי למבוקש (לאחר קבלת הסכמת ב"כ המבקשת וב"כ הנאשם 1), תוך שהוריתי על המשך מעצרם של הנאשמים עד למתן החלטה אחרת. במהלך הדיון בבקשה מיום 7.12.08 הודיע בא כוחו של רוני על הסכמה למעצרו עד לתום ההליכים. על כן, הוריתי בו ביום על מעצרו של רוני עד לתום ההליכים נגדו. המשך הדיון בבקשה התקיים רק ביחס למרי. בדיון מיום 7.12.08 כפרה באת-כוח מרי בקיומן של ראיות לכאורה. לטענתה, לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית המספקת כדי הרשעת מרי בעבירת רצח ככל הנדרש לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים. על כן, כך הטענה, יש לשחרר את מרי ממעצר בלא כל תנאי. בשל אי העברת חומר החקירה בשלמותו אל ב"כ מרי, נדחה הדיון בבקשה ליום 31.12.08. בדיון מיום 31.12.08 נשמעו טענות ב"כ המבקשת וב"כ מרי לעניין קיומן או אי קיומן של ראיות לכאורה לעבירת רצח. נוסף על כך הגישו ב"כ המבקשת וב"כ מרי עיקרי טיעון בכתב בסוגיה זו. כיוון שעיקרי הטיעון בכתב מטעם מרי הוגשו במהלך ישיבת 31.12.08 מבלי שהיה סיפק בידי ב"כ המבקשת לעיין בהם, ביקשה זו האחרונה ליתן לה הזדמנות להגיב עליהם, ככל שיהיה צורך בדבר. בתום הדיון החלטתי להיעתר למבוקש. קבעתי כי המשך הדיון בבקשה יתקיים ביום 20.1.09. ביום 19.1.09 הודיעתני ב"כ המבקשת כי אין צורך בקיום דיון נוסף בבקשה, שכן לאחר קריאת עיקרי הטיעון מטעם מרי התברר לה כי היא התייחסה לנטען בהם הן בטיעוניה בכתב והן בטיעוניה בעל-פה. בו ביום קבעתי כי החלטה בבקשה תינתן ביום 27.1.09. משבאנו לכאן, הגיעה עת ההכרעה. למען הסדר הטוב, וכדי למנוע הכברת מלל מיותר אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בהחלטה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת. העובדות לפי כתב האישום על-פי המתואר בכתב האישום הנאשמים, שהינם בני זוג, מואשמים ברצח רוז פיזם ע"ה, קטינה ילידת אוקטובר 2003 (להלן, לפי העניין: "המנוחה רוז" או "רוז"), שהייתה בחזקתם והייתה בִּתָה של מרי ונכדתו של רוני. על פי האישום, גרמו רוני ומרי בכוונה תחילה למותה של רוז במועד, בדרך ובמקום שאינם ידועים למבקשת. כעולה מכתב האישום, במהלך שנת 2001 הכירה מרי את בנג'מין פיזם, בנו של רוני (להלן: "בנג'מין"). בנג'מין התגורר דרך קבע בצרפת ועד שנת 2004 לא היה בקשר עם רוני. בין בנג'מין למרי התפתחה מערכת יחסים זוגית וביום 3.10.03 נולדה בּתָם המנוחה רוז. בשנת 2004 נישאו בנג'מין ומרי. לאחר מכן הגיעו בנג'מין, מרי ורוז לישראל והתגוררו בביתו של רוני במודיעין. בתחילת שנת 2005 עזב בנג'מין את ישראל, לאחר שמערכת יחסיו עם מרי עלתה על שרטון. הוא שב לצרפת, והמנוחה רוז עימו. מרי נשארה להתגורר בביתו של רוני. בינה לבין רוני התפתחה מערכת יחסים רומנטית שבמהלכה נולדו להם שתי בנות, בשנת 2006 ובשנת 2007. במהלך שנת 2007, בעקבות הליכים משפטיים אותם ניהלה בצרפת, קיבלה מרי חזקה על בִּתָה המנוחה רוז. בחודש דצמבר 2007 הביאה מרי את רוז מצרפת לישראל. החל ממועד זה התגוררו רוני ומרי יחד עם שתי בנותיהם הקטינות ורוז בדירה בנתניה. לימים, נסתבר לבני הזוג כי קשתה עליהם מלאכת גידולה של המנוחה רוז. עקב כך, החליטה מרי כי אינה רוצה שרוז תמשיך להתגורר עימם. היא ביקשה מרוני שידאג להוצאת המנוחה רוז מביתם ואיימה כי אם לא יעשה כן - תתאבד. לנוכח האמור העביר רוני, בחודש מרץ 2008, את המנוחה רוז לבית אמו, ויויאן יעקב (להלן: "ויויאן") בנתניה. רוז התגוררה אצל ויויאן, למעט ימים ספורים בהם שהתה במחיצת מרי ורוני. עובר ליום 12.5.08 ביקשה ויויאן מרוני כי ידאג למסגרת חינוכית עבור רוז. רוני לא נענה להפצרותיה של ויויאן. ביום 12.5.08, ביקשה ויויאן מרוני כי ייקח את רוז מביתה, משום שעליה להיעדר מן הבית בשעות הערב. במעמד זה התנתה ויויאן את חזרתה של רוז לביתה בכך שרוני ידאג לרישומה של רוז למסגרת חינוכית כלשהי. ביום 12.5.08 בשעה 16:30, או בסמוך לכך, יצא רוני מדירת הנאשמים במטרה לקחת את רוז מויויאן. סמוך לפני יציאתו, דרשה ממנו מרי, בבכי ובצעקות, שלא יחזיר את רוז לביתם. בתכוף לאחר מכן הגיע רוני לביתה של ויויאן ולקח משם את רוז. מפאת חשיבותו של הנטען בהמשך כתב האישום לצורך הדיון בבקשה, אביא אותו כלשונו: "15. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, עובר למתואר בהמשך כתב האישום, גמלה בליבם של הנאשמים ההחלטה לגרום למותה של רוז, והם החליטו להוציאה אל הפועל בדרך שאינה ידועה למאשימה. 16. הנאשמים, או מי מהם, נטלו תיק נסיעות גדול מדירתם (להלן: "התיק"), וזאת במטרה להכניס לתוכו את גופתה של רוז. הנאשמים, או מי מהם, הכניסו לתיק בגדים ומיטלטלין שונים השייכים לרוז. 17. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לאחר האמור בסעיף 14 לעיל, גרמו הנאשמים, או מי מהם, בהחלטה משותפת ובמתכוון, למותה של רוז, בדרך ובמקום שאינם ידועים למאשימה. הנאשמים, או מי מהם, הכניסו את רוז לתיק, לאחר מותה או בעודה בחיים. 18. בהמשך נטל הנאשם 1 (רוני. מ' י') את התיק ובתוכו רוז או גופתה, והשליכו לתוך מי נחל הירקון בתל אביב. 19. במעשים המתוארים לעיל, גרמו הנאשמים בכוונה תחילה למותה של רוז". טענות הצדדים המבקשת טוענת בבקשתה כי יש להורות על מעצר מרי עד לתום ההליכים נגדה. ראשית, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של מרי ברצח. המבקשת מונה בסעיף 4 לבקשה מקבץ ראיות התומך, לטענתה, במסקנה זו. שנית, קיימת במקרה דנן עילת מעצר סטטוטורית שיסודה בסעיף 21 (א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). לפי הטענה, מרי מואשמת בעבירה שדינה מאסר עולם ולפיכך קיים יסוד סביר לחשש כי היא תסכן את בטחון הציבור. שלישית, נוכח נסיבות ביצוע העבירה, לא תוכל מרי להפריך חזקת המסוכנות הסטטוטורית. לפיכך, אין זה המקרה המתאים, כך הטענה, לשחרר אותה לחלופת מעצר. מרי כופרת בקיומן של ראיות לכאורה. עמדתה היסודית היא כי לא ידעה דבר וחצי דבר על אודות כוונתו של רוני לרצוח את רוז; לא נקטה כל פעולה לקידום מעשה הרצח; לא עודדה את רוני לבצע את המעשה ומעולם לא התכוונה שרוז תקפח את חייה. אכן, מרי לא חיה בשלום עם רוז ולא הצליחה (לדבריה) לקבל את התנהגותה. לכן לא רצתה שרוז תוסיף ותתגורר במחיצתה ובמחיצת רוני ושתי בנותיהם. היא סברה כי רוני נטל את רוז מבית אימו, ויויאן, והעבירה לבית הספר הצרפתי. היא לא העלתה בדעתה כי רוז נרצחה. אשר על כן, מרי סבורה כי אין בידי המבקשת כל בסיס ראייתי, ולו לכאורי, אשר בכוחו להוביל למסקנה אחת ויחידה הקושרת אותה לעבירת הרצח. לפיכך, יש להורות על שחרורה ממעצר בלא תנאים מגבילים. למעשה, המחלוקת שבין הצדדים הינה, בעיקרה, בנושא אחד: האם קיימת כלפי מרי תשתית ראייתית לכאורית למעורבותה בהמתת רוז, אם לאו. בטרם אתייחס למחלוקת זו יש לעמוד על המסגרת הדיונית והנורמטיבית שחלה בענייננו. לכך אעבור עתה. המסגרת הדיונית מוסכם על הצדדים כי מערכת הראיות בעניינה של מרי היא נסיבתית. בעניין זה כותבת המבקשת בסעיף 2 לעיקרי הטיעון מטעמה כדלקמן: "התיק מבוסס על מקבץ של ראיות נסיבתיות מגוונות, המשתלבות זו בזו, שגם אם לא די באף אחת מהן, כשהיא לעצמה, כדי להוכיח את המיוחס למשיבים בכתב האישום, הרי שבהצטברותן- כפי שיפורט להלן- הן מובילות למסקנה אפשרית אחת ויחידה שמתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, והיא, שאחת היא באיזו דרך בדיוק מצאה הילדה רוז את מותה, לא נותר מקום לספק שהיא מצאה את מותה, ראשית- מידי המשיבים, ושנית, כי היה מדובר במעשה מכוון ולא בתאונה, שום מסקנה אחרת אינה יכולה להתיישב עם העדויות ועם התנהגות המשיבים". (ההדגשה במקור. מ' י'). עוד מוסכם כי על בית המשפט לערוך בדיקה עצמאית ונפרדת של תשתית הראיות לגבי מרי. יפים לענייננו, בשינויים המתחייבים מן העניין, דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2649/02 בקייב נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 15.5.02, לפיהם: "הערר שלפני אכן מצריך בחינה עצמאית של חומר הראיות בעניינו של העורר לצורך הכרעה במסגרת הליך זה האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית המספקת להרשעתו ככל הנדרש בהליך מעצר. העובדה כי אותו חומר ראיות עצמו נבחן כבר על ידי בית משפט זה בהקשר לנאשם הנוסף אינה יכולה לייתר בדיקה נפרדת לגבי העורר, תוך הפעלת שיקול דעת שיפוטי על בסיס טענות הצדדים כפי שנטענו בהליך זה". התשתית הנורמטיבית העומדת בבסיס הדיון מספר עקרונות כלליים יתוו את דרכי בדיון זה. (א) בבוא בית המשפט להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים נגדו שומה עליו לבחון את דבר התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים הקבועים בסעיף 21 לחוק המעצרים. התנאי המצטבר הראשון עניינו קיום ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום (סעיף 21(ב)). מדובר בתנאי מהותי שבלעדיו אין (ראו האמור בספרו של המלומד י' קדמי על סדר הדין בפלילים חלק ראשון הליכים שלפני משפט (כרך א', מהדורה מעודכנת, 2008) 236). ראיה לכאורה כהגדרתו של הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 146-147 (1996) היא: "...מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או את חפותו של נאשם... . 'ראיה לכאורה' היא אפוא ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. ... מהותה של הראיה לכאורה היא אפוא בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה פוטנציאל זה יוצא מהכוח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית ולאחר קביעת אמינות ומשקל. הראיה ה'רגילה' אשר תישלף מהראיה לכאורה תיבחן על-פי מידת ההוכחה הדרושה במשפט הפלילי להוכחת אשמה או חפות, כלומר, הדרישה שהאשמה תוכח מעל לכל ספק סביר. כל עוד אנו מצויים בשלב הלכאורי, בחינה שכזו אינה נעשית ואינה יכולה להיעשות. ... אכן, אין זה ראוי לעצור נאשם אלא אם כן קיים סיכוי סביר שהראיות הקיימות נגדו, לאחר שיעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, יש בכוחן להוכיח את אשמתו. אם חומר החקירה אינו מטיב זה, אין זה ראוי לשלול את חירותו של הנאשם". ובהמשך (בעמ' 150) נאמר כי: "שלב המעצר עד תום ההליכים אינו חזרה כללית לקראת המשפט הפלילי עצמו ... . אין זה 'קדם משפט פלילי'. זהו הליך נפרד ומיוחד, שבו נבחנת שאלת הראיות לכאורה. אל לו לשופט להופכו לחלק מהמשפט הפלילי עצמו. אל לו לשופט להביע עמדתו שלו באשר למשקל הראיות ולאמינות העדים. אל לו לנקוט עמדה בשאלה אם על יסוד חומר החקירה הוא היה מרשיע את הנאשם או מזכה אותו. עליו להעריך סיכויים. עליו להניח הנחות באשר לאמון ולמשקל. עליו להיות מודע לאופי הלכאורי של החלטתו. בדיקתו היא מטבע הדברים כללית וכוללנית". ודוק: בית המשפט אינו נדרש בהליך של מעצר עד תום ההליכים לשאלות של מהימנות עדים או למשקלן של העדויות אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין (בש"פ 7908/08 אבו סלאח נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 23.9.08). בהליך המעצר על בית המשפט לבחון את משקלן הסגולי של הראיות המפלילות, ובאין אפשרות לקבוע ממצאי מהימנות נקבע משקל הראיות המפלילות על יסוד סבירותן ועל סמך השוואתן עם ראיות אחרות (בש"פ 4192/97 חסין נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 27.7.97). התנאי המצטבר השני עניינו קיומה של עילת מעצר כמפורט בסעיף 21(א) לחוק המעצרים. התנאי המצטבר השלישי עניינו בחינת התאמתה של חלופת מעצר בנסיבות העניין. במסגרת תנאי זה נדרש בית המשפט לבחון אם ניתן להפיג את חזקת מסוכנות הנאשם על ידי חלופת מעצר הולמת (סעיף 21(א) סיפא). העובדה כי לנאשם מיוחסת עבירת רצח וישנן ראיות לכאורה נגדו אינה מביאה בהכרח למסקנה שיש לעצור אותו עד תום ההליכים במשפטו. עדיין על בית המשפט לבחון האם ניתן להפיג את חזקת המסוכנות ואת החשש להימלטות על ידי חלופת מעצר. בחינת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: ההיבט האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול אם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה, לא פורסם, , ניתן ביום 19.7.04. להלן: "עניין גרה"; בש"פ 4812/05 זחלאקה נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 20.6.05. להלן: "עניין זחלאקה"). עם זאת, הלכה היא כי כדי להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית שיוצרת מעורבות במעשה רצח או במעשה הריגה מכוון, לצורך החלת חלופת מעצר, נדרשות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק שחרורו של נאשם בתנאים שיאיינו או יפחיתו באופן ממשי את החשש לשלום הציבור הצפוי משחרורו (ראו האמור בבש"פ 982/07 מדינת ישראל נ' אביסדריס, לא פורסם, , ניתן ביום 20.2.07. להלן: "עניין אביסדריס"; בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 523, 526 (1997). להלן: "עניין עודה"). (ב) לבית המשפט נתונה הסמכות לעצור נאשם עד תום ההליכים, כאשר בית המשפט מוצא תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו בעבירה השונה מזו המצוינת בכתב האישום, אך העולה מן העובדות המצויות בו. סמכות זו תואמת את סמכותו של בית המשפט להרשיע נאשם בעבירה שונה מכוח הוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (ראו: בש"פ 414/01 אלקובי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 559, 563-564 (2001). להלן: "עניין אלקובי"; עניין אביסדריס; בש"פ 5052/05 אלמרבוע נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 7.5.05). כך למשל, במקרה של אישום ברצח כאשר התשתית הראיתיית לכאורה מבססת לפחות הרשעה בעבירה של הריגה. ראו לעניין זה דברי כב' השופט קדמי בבש"פ 4972/97 אלימלך נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 22.8.97: "לעניין מעצר די בכך כי הראיות הקיימות מקימות סיכוי סביר להרשעה בהמתת המנוח ואין נפקא מינה עם ההמתה באה בגדרי עבירה של רצח או בגדרי עבירה של הריגה". כן ראו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בעניין אביסדריס, לפיהם: "מעורבותו של המשיב במעשה המתה הוא יסוד בעל משקל רב בבחינת מסוכנותו, בין אם מדובר ברצח ובין בהריגה". (ג) דינן של ראיות נסיבתיות הוא דין מיוחד. בבש"פ 2512/96 מדינת ישראל נ' נסאסרה, פ"ד נ(2) 101, 104 (1996) שנינו מפי כב' השופט זמיר לאמור: "... כידוע, ראיות נסיבתיות עשויות להספיק לצורך הרשעה, אם הן מובילות בהכרח למסקנה הגיונית כי הנאשמים אכן ביצעו את העבירות המיוחסות להם. לפיכך השאלה היא אם, במקרה זה, זו אכן המסקנה העולה בהכרח מן הראיות, או שקיים הסבר סביר אחר לעובדות העולות מן הראיות. ברור כי התשובה תלויה במידה רבה בניסיון החיים ובשכל הישר של השופט". כללי היסוד הנוהגים לעניין הרשעה בפלילים על יסוד ראיות נסיבתיות נסקרו על ידי כב' השופט א' א' לוי בע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 1.12.04, כדלקמן: "הרשעתם של המערערים מתבססת, רובה ככולה, על ראיות נסיבתיות, שבחינתן ושרטוט התרחישים האפשריים העולים מהן נסמכים על ההיגיון, על השכל הישר ועל ניסיון החיים. כידוע, אין משקלן של ראיות מסוג זה נופל מכוחן של ראיות ישירות, ובלבד שלא ניתן להסיק מהן אלא מסקנה הגיונית אחת המקימה יסוד להרשעה. אף לא נדרש כי כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה תוביל להרשעה, ודי בכך שכל הראיות יחד כאשר הן משתלבות זו בזו מעשה-פסיפס, יצביעו על הנאשם, וברמה הנדרשת בפלילים, כמבצעה של העבירה ... ככלל, משניתן לספק למסכת הראיות הנסיבתיות הסבר חלופי, המתיישב עם חפותו של נאשם, אין די בראיות אלה לצורך הרשעתו. אולם, לא סגי בקיומו של הסבר תיאורטי ורחוק. כידוע, מידת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי אינה של ודאות מוחלטת, אלא 'מעבר לספק סביר', ומכאן מתחייב כי כדי לאפשר לנאשם את פתח המילוט לו הוא נזקק, על התרחיש החלופי להיות מבוסס וסביר דיו ..." כן ראו דבריו בע"פ 5928/99 גלדסון נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 1.9.05: "עובדה נוספת אשר תנחה אותנו בהילוכנו בערעור זה, היא שראיות המשיבה ראיות נסיבתיות הן, וביחס לאלו כבר נקבע כי רק כאשר משקלן המצטבר מצביע על מסקנה הגיונית אחת, ומאידך, הן מאיינות את הסבריו של הנאשם, ניתן לבסס עליהן הרשעה בפלילים (ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2), 565, 570; חולי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 477, 484). מטבע הדברים, הכלים המשמשים אותנו לבחינתן של הראיות הנסיבתיות, כל אחת בפני עצמה וכולן כמקשה אחת, הוא ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים. אולם דווקא עובדה אחרונה זו היא החושפת אותנו, שופטים של בשר ודם, לטעויות אפשריות. על כן מלאכתו של בית המשפט בתחום זה קשה היא, וראוי לה שתיעשה בזהירות מופלגת, כדבריו של השופט י' טירקל בע"פ 9724/02 אבו-חמאד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 71, 93-94". בע"פ 9372/03 פון וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745, 754 (2004) נפסק כי תהליך הסקת מסקנות מפלילות מראיות נסיבתיות הינו תהליך תלת-שלבי: "בשלב ראשון נבחנת כל ראייה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי; בשלב שני, נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת, לכאורה, את הנאשם בביצוע העבירה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות, בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך. בשלב שלישי, מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר ביחס להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית המשפט מניח את התיזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תיזה של ההגנה, ובוחן האם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסתו והסברו של הנאשם". בהמשך החלטתי אסקור את תשתית הראיות הקיימת ביחס למרי בהתאם לאמות מידה אלה. (ד) התגבשותה של עבירת רצח בכוונה תחילה על-פי סעיף 300(א)(2) לחוק מותנית בהוכחתם של שלושה רכיבים מצטברים: החלטה להמית, הכנה והעדר קנטור (ראו סעיף 301 לחוק הקובע מהי "כוונה תחילה"). בע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 577, 595 (2003) מצינו: "על התביעה להוכיח במסגרת עבירת הרצח בכוונה תחילה קיומה של החלטה להמית, הכנה והעדר קנטור. לא נתקיים אחד מהם, ממילא לא נתגבש יסוד ה'כוונה תחילה' הנדרש לצורך עבירת הרצח, והאישום עשוי להיות מוחלף מרצח לעבירת הריגה". בע"פ 7520/02 חמאתי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 710, 716 (2004), נפסק לעניין רכיב ההחלטה להמית, כדלקמן: "לביסוס היסוד בדבר ה'החלטה להמית', נדרשת התביעה להוכיח כי הממית חזה, או צפה, את התוצאה הקטלנית של מעשיו, וכן על התביעה להוכיח כי הממית קבע לעצמו מטרה לגרום למותו של הקורבן ורצה בהתגשמותה ... עוד נפסק כי יסוד ה'החלטה להמית' יכול להתגבש כהרף עין, אף במהלכו של האירוע הקטלני גופו, וכי המבחן היחיד להתקיימותו נעוץ בשאלה אם גם בפרק זמן קצר ביותר אכן חזה הממית את תוצאות מעשיו וחפץ בהגשמת כוונתו". חשוב לציין כי המבדיל והמבחין בין עבירות ההמתה השונות (רצח; הריגה; גרם מוות ברשלנות) הוא היסוד הנפשי הדרוש להרשעה לפי כל אחת מהן. היסוד העובדתי יכול עקרונית להיות זהה בכל אחת מהן (ראו י' קדמי על הדין בפלילים חוק העונשין (חלק שלישי, 2006) 1047). לעניין עבירת הרצח, היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות לאפשרות גרימת ההמתה וכוונה לגרימתה. לעומת זאת, היסוד הנפשי הנדרש בעבירת ההריגה הוא מודעות לאפשרות גרימת מותו של הקרבן ופזיזות כלפי התממשותה, אם באדישות ואם בקלות דעת. (ה) ביצוע בצוותא של עבירה. בסעיף 29 (א) לחוק מוגדר מבצע עבירה באופן הבא: "לרבות מבצעה בצוותא או באמצעות אחר". סעיף 29(ב) לחוק קובע בזו הלשון: "המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקא מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר". מכבר נפסק, כי ביצוע פיסי של יסוד מיסודות העבירה וכן נוכחות בזירת העבירה, אינם תנאים הכרחיים לביצוע בצוותא (ע"פ 6157/03 הוך נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 28.9.05, והמובאות הנזכרות שם). בפסק הדין בעניין הוך סקר כב' השופט א' א' לוי את המצב המשפטי בנוגע למבצעים בצוותא, בציינו (פסקה 16): "מעורבותו של נאשם בתכנונו של הפשע, היוזמה לביצועו, גיוסם של יתר המבצעים, הגעתו לזירת יחד עם המבצע העיקרי, או קידומו של הביצוע בכל דרך אחרת, עשויים לטמון בחובם תרומה כה רבה לביצוע, עד כי יהיה די בהם לשם סיווגו של הנאשם כמבצע-בצוותא של העבירה. מבצע-בצוותא הוא אפוא מי שניתן להגדירו כנמנה על ה"המעגל הפנימי" של מבצעי העבירה, וכזה הוא מי שמשמש כרוח החיה לקידום ביצוע העבירה אף אם הוא אינו נוכח בעת הביצוע, וגם אם הוא לא חוטא בהתנהגות האופיינית לה, ובלשון הפסיקה:   "המבצעים בצוותא משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית. כולם עבריינים ראשיים. האחריות של כל אחד מהם היא ישירה. כל אחד מהם נוטל חלק בביצוע העיקרי של העבירה. תרומתו של כל אחד מהמבצעים בצוותא היא 'פנימית'. כל אחד מהם הוא חלק מהמשימה העבריינית עצמה" (ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239, 250).   ובמקום אחר-   "המאפיין את המבצע בצוותא שהוא אדון לפעילות העבריינית. בידיו השליטה הפונקציונלית - מהותית, יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, על העשייה העבריינית. הוא חלק מהחלטה משותפת לביצוע העבירה. הוא חלק מהתכנית הכוללת להגשמת הפעולה העבריינית האסורה. הוא פועל יחד עם המבצעים האחרים, כך שכל אחד מהם שולט - יחד עם האחרים - על הפעילות כולה. מעמדו ביחס להחלטה לביצוע העבירה הוא של איש 'פנים'. תרומתו היא 'פנימית'. חלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת" (ע"פ 2796/95 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (3) 388, 403).   אולם, סיווגו של נאשם כמבצע בצוותא של עבירה, אינו מסתיים בממצאים לפיהם בתרומתו הפיסית יש כדי להפוך אותו לחלק מהמעגל הפנימי של העבירה. בנוסף לכך יש לבחון אם בעניינו התקיימה הכוונה לבצע בצוותא את העבירה במישור החפצי. ודוק: בהקשר זה לא די בכוונה לבצע עבירה כלשהי, והתביעה נדרשת להוכיח כי הנאשמים פעלו במטרה לבצע, בצוותא חדא, את העבירה המסוימת המיוחסת לכל אחד מהם".   לרקע עקרונות אלה, אבחן את חומר הראיות שלפניי, במשקפיים לכאוריות בלבד. דיון ומסקנות לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, קראתי את עיקרי הטיעון מטעמם ועיינתי ארוכות בחומר החקירה שהוצג לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, במובן זה שקיימות ראיות לכאורה המובילות למסקנה הגיונית יחידה לפיה מרי הייתה מעורבת בהמתת רוז. כמו כן, קיימת עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21 (א) (1) (ג)(1) לחוק המעצרים. שאלת חלופת המעצר - ככל שקיימת כזו - אינה עניין שיש לדון בו עתה. להלן עיקר נימוקיי. יוטעם ויובהר כי במסגרת החלטתי אבחן את קיומן של או אי קיומן של ראיות לכאורה לגבי מעורבות מרי בהמתת רוז. בהתאם להלכות בעניין אלקובי ו-אביסידריס, עת עסקינן בהליך של מעצר עד תום ההליכים, מוסמך בית המשפט לבחון אם נתקיימו במרי יסודות עבירה הפחותה מרצח, קרי: עבירת ההריגה. בית המשפט נדרש לבחון אם הייתה למרי מודעות לאפשרות גרימת מותה של רוז ופזיזות (אדישות או קלות דעת) כלפי התממשות תוצאה זו. לפנים מן הנדרש יוער, כי מכוח קל וחומר נראה שניתן ליישם את הלכות אלקובי ו-אביסידריס אף על עבירה נגזרת דוגמת שידול או סיוע לרצח (סעיפים 30 ו-31 לחוק, בהתאמה), אך לא על עבירה נגזרת לעבירת המתה פחותה מרצח, קרי, עבירת הריגה. ראיות לכאורה: כללי עיקרי הראיות לכאורה למעורבות מרי בהמתת רוז, על פי טענת המבקשת, הן אלו: (א) המניע של מרי היה להיפטר מרוז שכן מאסה בה. רוני שיתף פעולה עם מרי, לשם ריצוייה אף בעניין זה, במיוחד עת חייהם התנהלו לפי גחמותיה. על כן, לא ייתכן שרוני היה מבצע את הרצח על דעת עצמו, בלי לשתף את מרי מראש. (ב) התנהגות מרי לאחר מעשה ההמתה, ולפני מעצרה, מצביעה על מופרכות גרסתה: (1) יחסהּ לרוז עובר ליום 12.5.08. (2) שתיקתה כשרוני אמר בהזדמנויות אחדות בפני אנשים שונים שרוז מצוייה במקומות שונים (אצל אימו או "בקייטנה של הפרנסאווים") ולא בבית הספר הצרפתי; (3) אמירתה לאִמָה שרוז בפנימייה של אוטיסטים; (4) הימנעותה מלומר לשוטרים שהגיעו לבית מרי ורוני, ביום 12.8.08, כי רוז נמצאת בבית הספר הצרפתי ואי נקיטת פעולה לקידום הבאתה של רוז משם; (5) בקשתה מחבר של רוני להביא ילדה בת 5 לשם הצגתה למשטרה כאילו היתה זו רוז. (ג) הכנת התיק: קיימות בחומר הראיות "פליטות פה" של מרי ורוני המסגירות את מרי, כגון שלא הכינה התיק כי היה קשה לה, כי זה "הסוף"; רוני נכשל בלשונו ואמר כי רק הוסיף דברים לתיק ומכאן שלא הוא שסידר את התיק מלכתחילה; הוא לא זכר לומר מה שם בתיק. (ד) עניין בית הספר הצרפתי: מרי טענה כי האמינה שרוני הכניס את רוז לבית הספר הצרפתי. אולם, חומר הראיות מכיל ריבוי גרסאות מצד מרי: מחד, היא ידעה מראש על תכנית זו; ומאידך, היא ידעה על כך רק לאחר שרוני חזר בשעת ערב ללא רוז. מרי ידעה, לטענת המבקשת, שאין בית ספר צרפתי בתנאי פנימייה. (ה) העימות בין רוני לבין מרי ביום מעצרם: שפת הגוף של רוני ומרי "מדברת" בעד עצמה; מצופה היה שמרי תהא מופתעת ממעצרה ותדרוש מרוני שיביא את רוז על אתר, אך לא כך אירע; מרי גילתה שיעמום ואדישות עת דיבר רוני על רוז במהלך העימות שנערך ביניהם; חיוכה הקטן, האדיש והקבוע של מרי, נמחה רק למראה האזיקים לרגלי רוני. במהלך העימות, נעשו נסיונות תיאום גרסאות לגבי זהותו של מי שסידר את התיק שנלקח מבית רוני ומרי, ובו בגדים של רוז, ולגבי לקיחתה של רוז לבית הספר הצרפתי. מרי מסרה לחוקר בעת העימות כי סברה שרוני לקח את רוז לבית הספר הצרפתי, לפי תכנית שגובשה מראש ולכן לא שאלה להיכן מועדות פניהם. לאחר שמרי ורוני נשארו לבד, אמר רוני למרי: "Because I told you ...but you say now that ... we knew before because me I promised to you that I take her (to the french school. M.Y.). O.k.? "ככה זה היה ... רוני אמר שייקח עליו הכל ויחתום שהכל עליו; דבריו אלו מאפיינים שיח של שותפים. (ו) חקירת התקשורת: דווקא ביום האירוע לא התקשרה מרי אל מכשיר הטלפון הנייד של רוני, בניגוד למנהגה. על פי דוח"ות תשאול שערכה השוטרת רפ"ק רויטל אלמוג סיפקה מרי הסברים סותרים לכך; יתר על כן, ביום 30.6.08, שב רוני לנחל הירקון, למקום בו השליך את התיק עת רוז הייתה בתוכו. מרי התקשרה אליו 3 פעמים במשך שהותו במקום (בין השעות 00:20 - 02:57) ושוחחה עימו, אך לא היה בפיה הסבר מדוע שוחחה עימו 3 פעמים. כאמור לעיל, המבקשת מכירה בכך שהראיות, למצער בכל הנוגע למרי, הן ראיות נסיבתיות, על כל הנובע והמשתמע מכך. שלב ראשון: בחינת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה המניע של מרי היה להיפטר מרוז שכן מאסה בה המבקשת טוענת כי מרי מאסה ברוז והמטרה המרכזית בחייה הייתה הרחקתה מן הדירה בה התגוררה עם רוני ושתי בנותיהם. לשיטת המבקשת, ביסוס לכאורה למסקנה האמורה נמצא בהתבטאויות מרי לפני רוני והפצרותיה בו להוציא את רוז מחייה, לרבות איומיה להתאבד אם לא ייעשה כן. לשם תמיכת האמור, נסמכת המבקשת על דו"חות תשאול מיום 13.8.08 (אורית זילברשטיין) ומיום-14.8.08 (יגאל בן שלום). דו"חות תשאול אלה הם, למעשה, מזכרים של חוקרי המשטרה, פרי התרשמותם מדברים שמסרה מרי בחקירתה. במובן זה, עניין לנו בראייה משנית גרידא, שכן הראייה הראשית והעיקרית היא לכאורה בדברים שאמרה מרי בחקירתה ולא בהתרשמותו של חוקר זה או אחר ממה שאמרה. למקרא התמלילים מיום 13.8.08 עולה, בין השאר, כי מרי לא האמינה לדברי החוקרת שרוז אינה בין החיים וכי רוני הוא שקיפד את פתיל חייה ואף הודה בכך. הדברים הגיעו עד כדי כך שאחת החוקרות אמרה למרי "הוא (רוני. מ' י') גם סיפר את זה, אבל את לא קולטת. מה, להביא לך פטיש חמש קילו על הראש כדי שתקלטי, אהמ? הוא רצח את רוז. אם את לא הבנת את זה הוא רצח אותה, ואת עזרת לו. את רק לא אומרת" (עמ' 34 ל-מט 762/08). אשר לדו"ח התשאול מיום 14.8.08 - נאמר בו כי מרי איימה על רוני שאם לא ייקח את רוז - היא תתאבד. העיון בתמליל מט 740/08 אינו מצביע על כך. אכן, מרי אמרה "אם היא תבוא בחזרה אני הולכת, אני לא יכולה לראות אותה, אני לא יכולה" (עמ' 63) וכאשר היא נשאלה "איימת כאילו להתאבד אם הוא לא לוקח אותה" השיבה מרי "מה זה?" וכשתורגמה לה המילה לאנגלית, השיבה "לא ככה, אבל כן, שאני הולכת ליפול והוא יודע שאני הולכת ליפול, שקשה, שאני רואה ..." (שם). יתר על כן, מרי אכן הביעה את רצונה באוזני רוני כי רוז לא תחזור לביתם. מרי לא כפרה באמירות מסוג זה, השזורות בחקירתה הנזכרת ובחקירות אחרות (ראו למשל החקירה מיום 18.8.08 שעה 15:02 שורות 49 ואילך). אולם, בה במידה אמרה מרי כי הרגישה הקלה כשרוז לא הייתה עימם (שורה 85) וכן אמרה "אני רציתי שרוז תהיה באיזה מקום שתהיה מאושרת בו" (שורות 50 - 51); "רציתי שהיא תלך למקום שהיא תוכל לחייך" (שורה 62. ראו גם ההודעה מיום 15.9.08 שורה 45). הנה כי כן, דו"חות התשאול אינם יכולים להוות, לדעתי, ראיה לכאורה שניתן לבסס עליה ממצא עובדתי בעל פוטנציאל הרשעתי למעורבות מרי בהמתת רוז. המבקשת ביקשה ללמוד על כוונותיה (הפליליות) של מרי ביחס לרוז, אף מהתכתבויותיה בדואר אלקטרוני עם שתיים מחברותיה, רוקסן וקאמי. העיון בתרגומן לעברית של התכתבויות אלו מלמד, לכאורה, כי מרי אכן שאפה שרוז לא תתגורר עמה ועם משפחתה (היינו: עם רוני ושתי בנותיהם), מחמת התנהגותה הבעייתית (ראו למשל התכתובת עם רוקסן מיום 4.4.08 שעה 11:47:38; 11:50:23; 12:10:39) והיא אכן ראתה שהדבר מוביל ל-cata (יום 4.4.08 שעה 12:08:36), קרי: קטסטרופה. ברם, כאשר נשאלה מרי לפשר דבריה אלו, מילאה פיה מים, משום מה ולא הסבירה אותם בהזדמנות הראשונה (ראו עמ' 90 - 91 למט 887/08). שאיפת מרי לכך שרוז לא תתגורר עמה ועם משפחתה מקבלת חיזוק לכאורה גם בדברי חברתה רוקסן (ראו תכתובת מיום 8.5.08 שעה 17:58:05). מן התכתובות של מרי עם רוקסן מסתבר כי כך סברה מרי גם משיחותיה עם "הפסיכולוגית" (כפי שכינתה מרי את גב' איריס בר און סגל) ושתי האחרונות היו אמורות לדון בנושא בפגישתן הבאה (ראו דברי מרי לרוקסן ביום 8.5.08 בין השעות 17:37:38 - 17:58:53). גם במכתבה של מרי לרוני (א.ל. 10), אמרה היא בין השאר "I want she go ... it’s the solution", ככל הנראה כּאוֹת לרצונה שרוז לא תתגורר עימם. לכאורה, מסמכים אלו אינם מצביעים חד משמעית על רצון או שאיפה לקפד את חיי רוז. הם מלמדים על כוונה להרחיק את רוז מחיי מרי ומשפחתה. ואמנם, מאז חודש מרץ 2008, לא גרה רוז עם מרי ומשפחתה, כי אם אצל ויויאן, עד אשר נלקחה על ידי רוני ביום 12.5.08. מהודעותיה של מרי בחקירות מסתבר כי היא העמידה אולטימטום: אם רוז שבה הביתה - אני עוזבת. המבקשת טוענת כי מרי השליטה על רוני את רצונה בסילוק רוז, ואין תימה בדבר, שכן חייהם המשותפים של מרי ורוני, התנהלו על פי גחמותיה של מרי. מכאן שלא יתכן שרוני היה ממית את רוז ללא ידיעת מרי. הראיות לכאורה מלמדות כי מרי לא שלטה ברוני. היפוכו של דבר. הוא שלט בה, לכאורה. ראייה לכאורה אובייקטיבית לכך מצוייה בדברי איריס בר און סגל, לפיהם התייחס רוני אל מרי כאילו הייתה ילדתו והוא המפרנס שלה וצריך לעזור עם הילדות ומרי צריכה למצוא את עצמה, אולי מקצוע, "וזה מצב שהוביל להתקפי זעם ותסכול של רוני" (הודעת איריס בר און סגל מיום 27.8.08 שורות 19 - 20). לכך מצטרפת הודייתו של רוני בהתנהגות אלימה כלפי מרי (ראו למשל עמ' 6 להשלמת תימלול העימות, שם מביע רוני את שמחתו שהמשטרה תפסה את מכתביה של מרי אליו, בהם מתועדת אלימותו כלפיה; הודעת רוני מיום 16.9.08 שעה 10:40 עמ' 4 סיפא; מט 807/08 עמ' 8). העיון במכתבים שונים שנתפסו בארגז המיטה בבית מרי ורוני, מדגים את האלימות והיחס המשפיל (לגישת מרי) שנקט רוני כלפיה (ראו, למשל, עמ' 2 רישא למכתב מיום 11.1.08 שסומן א.כ.1; עמ' 1 למכתב מיום 27.6.07 שסומן א.ל.3; עמ' 3 סיפא למכתב שסומן א.ל.9; עמ' 2 סיפא למכתב שסומן א.ל.12; עמ' 4 למכתב א.ל. 20; עמ' 1 למכתב מיום 25.7.06 שסומן א.ל. 27; העמוד הראשון והעמוד האחרון למכתב מיום 26.9.06 שסומן א.ל. 56; עמ' 1 למכתב שסומן א.כ. 7; עמ' 1 ו-2 למכתב מיום 30.9.07 שסומן א.כ. 9; עמ' 1 למכתב מיום 24.9.07 שסומן א.כ. 13. אגב, שעה שמרי כותבת I am all of me blue inside and outside because you don't know to control yourself, כוונתה שהיא עצובה (ולא כחולה, כפי שתורגם בטעות הן במכתב זה והן במכתבים נוספים) מבפנים ומבחוץ משום שרוני אינו יודע לשלוט בעצמו). העולה מן האמור הוא שאין בהתכתבויות השונות כדי להוות ראיה לכאורה לכך שמרי שלטה ברוני. מכאן שלכאורה, לא ניתן לייסד עליהן ממצא עובדתי לפיו לא יתכן שרוני ימית את רוז על דעת עצמו בלבד וללא שיתוף מרי. המסקנה מן האמור לעיל היא שקיימות ראיות לכאורה לכך שמרי לא רצתה עוד את רוז בביתם ואיימה בעזיבתו אם רוז תחזור. אולם, ראיות לכאורה אלו אינן מספיקות - כשהן לבדן - לביסוס מסקנה בדבר מעורבותה של מרי, לכאורה, בהמתת רוז. התנהגות מרי לאחר מעשה ההמתה, ולפני מעצרה המבקשת טוענת כי בשלב בו לקח רוני את רוז מאימו, היה ברור כי נפל הפור והתכנית לקטול את רוז קרמה עור וגידים והייתה ברורה לחלוטין למרי ולרוני. המבקשת טוענת כי "המשיבה מסגירה את עצמה בפליטת פה , לפיה התקשתה לעמוד מול רוז, עוד לפני היום הגורלי, משום שידעה שימיה ספורים, ומכאן ברור, כי המשיבים גזרו את דינה זה מכבר" (עמ' 9 רישא לטיעוני המבקשת). התמיכה לטיעון האמור, מצויה - לגישת המבקשת - בשורות אחדות מחקירתה של מרי מיום 14.8.08 (מט 740/08), שם מצויות התבטאויות אלו: חוקרת: ואת לא מקלחת אותה כבר את לא נוגעת בה כבר בתקופה הזאת? נחקרת: לא, כי אני יודעת שהיא תלך (עמ' 64). חוקר: הבגדים שלה הכנת לה תיק משהו? נחקרת: לא שום דבר. לא רציתי לעשות את זה. חוקרת: לא רצית לגעת לה בדברים? נחקרת: לא בגלל זה הבגדים שלה, כי קשה לעשות את זה (עמ' 67). בהמשכם של דברים, מצויות התבטאויות של מרי שהיא לא תראה עוד את רוז, משום "שהיא הולכת לעשות את החיים שלה" (עמ' 79). אין לנתק את דבריה הנזכרים של מרי מגרסתה-שלה לפיה, לאחר שרוני לקח את רוז מבית אימו ויויאן, הוא מסר אותה לבית הספר הצרפתי ועל כן, שוב לא תראה אותה (ראו למשל עמ' 77 ל-מט 740/08). כפי שאראה בהמשך, לכאורה, אין בסיס בחומר הראיות הגולמי לגרסת בית הספר הצרפתי. לפיכך, אין ממש אף בטענתה הנוכחית של מרי, כאילו לא תשוב לראות את רוז לאור שליחתה לבית הספר הצרפתי. הווי אומר: התבטאויותיה של מרי מראות, לכאורה, שהיה לה ידע מוקדם על אודות הכוונה להמית את רוז. המבקשת טוענת כי במשך 3 חודשים תמימים, עת נשאלו מרי ורוני היכן רוז, בחרו הם להתחמק ממתן תשובות או שמסרו גרסאות שונות בדבר מקום הימצאה. העיון בחומר החקירה מלמד כי אכן כך הוא. (א) מרי סיפרה לאמה כי הכניסה את רוז לפנימייה של אוטיסטים (הודעת מרי מיום 21.8.08 שורות 119 - 120; הודעת מרי מיום 27.8.08 שורות 49 - 51). מרי ידעה שהדבר אינו נכון, ולו נוכח טענתה-שלה כי רוני אמר לה ששם את רוז בבית הספר הצרפתי. אני סבור כי אמירה זו בבדידותה אינה צופנת פוטנציאל הרשעתי כלשהו לעניין מעורבותה של מרי בהמתת רוז. (ב) רוני אמר לבייביסיטר ענבל גולן בנוכחות מרי כי רוז אצל אימו. מרי לא תיקנה את דבריו, על אף שידעה כי אינם נכונים. (ג) רוני אמר לחברו עוזי ענטר, כי רוז נמצאת בקייטנה של הפרנסאווים. מרי שנכחה בשיחה זו, לא הגיבה על כך. לגבי שני הנושאים הנדונים בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), אני מסופק אם בהם לבדם יש כוח ראייתי כלשהו: לא ידעתי מה מקור חובתה של מרי לתקן את דברי רוני (או, בלשון אחר, לסתור את דבריו) בשיחת חולין שמתנהלת בינם לבין צד ג'. ואם אכן אין חובה כאמור (והמבקשת לא הצביעה על כל מקור לחובה מעין זו) - פשיטא שהשתיקה היא ניטרלית לחלוטין. לא ניתן להסיק הימנה ולא כלום לחובת מרי. אילו דובר בשתיקה לפני רשות מוסמכת, היה מקום להתחשב בערכה הראייתי של השתיקה. לא כן בעניין דנן. (ד) בכך אין הדברים מתמצים. ביום 12.8.08, עת הופיעה המשטרה בבית מרי ורוני, אמר זה האחרון לשוטר רפי שמילוביץ כי רוז נמצאת בגן. מרי נכחה במקום ולא טרחה לתקן גם הפעם את דברי רוני (ראו דו"ח הפעולה מיום 12.8.08 שערך רפי שמילוביץ). מששתקה מרי אין לראות בכך משום שתיקה ניטרלית לכאורה. דווקא כאן היה על מרי לנקוט עמדה ולומר את האמת שלה. משלא נעשה כן - פועל הדבר לחובת מרי ומצטבר לראיות שבכוחן לבסס לכאורה הרשעה בעבירת ההמתה של רוז. (ה) ביום מעצרם של מרי ורוני (12.8.08), ניסו הם להשיג ילדה בת גילה של רוז במטרה להציגה במרמה כרוז. רוני ביקש מאחותו להביא ילדה כבת 5 לשם הצגתה כרוז. אין טענה למעורבות מרי בעניין זה. מנגד, עובדה בלתי מוכחשת היא כי אחרי מעצרו של רוני ולפני מעצרה שלה, התקשרה מרי לחברו של רוני (ליאור מסלאווי) וביקשה ממנו להביא ילדה בגיל המתאים למשטרה שאם לא כן "רוני ייכנס לכמה שנים לכלא". עצם העובדה שאכן התקשרה מרי לליאור מסלאווי אינה נתונה במחלוקת. השאלה היא אם יש בהתנהגות זו כדי ללמד על כך שמרי הייתה מעורבת בגרימת מותה של רוז. אני סבור כי הראייה האמורה היא אכן בעלת פוטנציאל להרשיע את מרי, אך לא בעבירה הנמנית על חוג עבירות ההמתה (אלא בעבירה של ניסיון לשיבוש הליכי משפט, שאינה עומדת על הפרק). הלכה היא כי ההתנהגות לאחר האירוע הינה, למעשה, ראיה נסיבתית אשר במקרים מסוימים ניתן ללמוד ממנה על תחושת אשמה והיא עשויה לחזק את ראיות התביעה (ע"פ 9439/06 איפרגן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 10.4.08). במקרה דנן, אני סבור כי יחסה של מרי לרוז עובר ליום 12.5.08 כמו גם הימנעותה מלציין באוזני השוטרים שהגיעו לדירה בה התגוררה עם רוני, ביום 12.8.08, כי רוז נמצאת בבית הספר הצרפתי, תומכות בעמדת המבקשת לפיה, מרי הייתה מעורבת בהמתת רוז והייתה לה מודעות לאפשרות גרימת המוות ופזיזות כלפי התממשותה של אפשרות זו. הכנת התיק שאלה היא מי הכין את התיק גדול המידות (36X40X76), והניח בו את בגדיה של רוז. בחומר הראיות יש פנים לכאן ולכאן בנוגע לשאלה אם הייתה מרי מעורבת בהכנת התיק וסידור בגדי רוז בתוכו. מחד, ישנן אמירות המצביעות על כך שמרי מרחיקה עצמה מעניין זה, כי ידעה שזה הסוף (עמ' 79 למט 740/08) או שקשה היה לה לסדר את התיק ולכן לא עשתה זאת (שם, בעמ' 66). מאידך, רוני מספר כי רק הוסיף דברים לתיק והוא אינו יודע לומר מי הכין את התיק (ראו מט 870/08 עמ' 11 ו-18). להכנת התיק יש משמעות ראייתית לכאורה. נטילת תיק גדול מידות (ששימושו העיקרי היה בנסיעות משפחתיות לחו"ל), על מנת להניח בו חולצות ומכנסיים אחדים (ראו חוו"ד רפ"ק וייס מיום 28.9.08 וכן חוו"ד ד"ר זייצב וד"ר כהנא מיום 15.9.08, המפרטות את תכולתו הזעומה של התיק), אינה מקרית. כמות הבגדים שנלקחה, הייתה יכולה להיארז בשקית ניילון או בתיק קטן. לכאורה התיק לא נלקח אך ורק למטרת אריזת בגדים בתוכו. השימוש שיועד לו היה, ככל הנראה, אחר: הנחת רוז בתוכו. לכאורה, ניסיון מרי להרחיק עצמה מן התיק ומהכנתו, תורם למסקנה הלכאורית בדבר ידיעתה על הצפוי לרוז. עניין בית הספר הצרפתי מרי טענה כי "בסופו של יום משהודיע רוני למארי כי מצא עבורה מקום בבית הספר הצרפתי לא פקפקה זו לרגע כי דבריו אינם אמת. כהמשך ישיר למסע החיפושים שערך רוני ובהסתמך על הייעוץ שקיבלה מארי מהגברת איריס בראון האמינה כי רוז זקוקה למסגרת פנימייה מחוץ לבית וכי ניתן לסמוך על רוני כי מצא מקום טוב עבור הילדה" (סעיף 124 לטיעוני מרי. ההדגשות - אינן במקור). הנחת היסוד של מרי היא אפוא כי החיפושים אחר מסגרת חינוכית לרוז קדמו ליום בו היא נלקחה על ידי רוני מביתה של ויויאן, הוא יום 12.5.08. אם אקבל את גרסת מרי לפיה בית הספר הצרפתי אותר רק לאחר מסע החיפושים האמור, הרי שלכאורה היה איתור זה רק לאחר יום 12.5.08, הוא יום מותה של רוז, ולא לפני כן. כך מסתבר מעיון בחומר החקירות שהונח לפניי. אבאר את הלך מחשבתי בעניין זה. (א) העיון בהודעת מנחם ברוד מיום 18.8.08 מלמד כי חודשיים או שלושה קודם למסירתה, היינו בין אמצע חודש מאי 2008 לבין אמצע חודש יוני 2008, ביקר רוני אצלו והשאיר לו פתק בו ביקש שמר ברוד ייצור קשר עם גב' איריס בר און סגל. מר ברוד אכן התקשר עימה ומששמע את המבוקש (מציאת סידור לילדה כבת 5 במוסד ממוסדות חב"ד) - הבהיר לה שבכפר חב"ד יש פנימייה לבנים בלבד ולא לבנות. (ב) ביום 21.5.08 ביקש רוני להתעניין במוסדות צאנז אם ניתן להכניס אליהם את רוז ואף נפגש עם מר סעאדה, עובד ארגון לב לאחים בנתניה. המפגש היה ביום 3.6.08 או 4.6.08. (ג) במוסד בית אלעזרקי התעניין רוני לערך באמצע חודש מאי 2008 ואותה עת נפגש עם הגב' ריקי כהן אם הבית במוסד זה (ראו הודעתה מיום 8.9.08). מכאן, שאם בית הספר הצרפתי אותר כהמשך למסע החיפושים המתואר, ומסע זה החל מאמצע חודש מאי ואילך - ממילא המסקנה מחויבת המציאות היא כי "איתור" בית הספר הצרפתי לא היה אלא אחרי יום 12.5.08, ובדיעבד, לאחר מעשה, קרי: לאחר נטילת רוז על ידי רוני מבית אימו, ויויאן, ביום 12.5.08 ולאחר שחייה קופדו. לכך מתווספות הסתירות שבין גרסאות מרי על אודות מועד ידיעתה באשר לתכנית להכניס את רוז לבית הספר הצרפתי. פעם אחת טענה היא כי הדבר תוכנן מראש, לפני 12.5.08 (עמ' 14 - 15 ל-מט 738/08 ; עמ' 66 ל-מט 740/08; עמ' 3 להודעת מרי מיום 18.8.08. ראו גם דברי רוני בעניין זה בעמ' 187 ל-מט 751/08). פעם אחרת היא טענה כי ידעה על הדבר רק בדיעבד, לאחר שובו של רוני ללא רוז, ביום 12.5.08 (ראו עמ' 2 שורות 33 - 34 להודעת המשיבה מיום 27.8.08; עמ' 99 ו-100 למט 887/08). מרי ביקשה להראות כי היא נקיית כפיים ואינה מעורבת בדבר, שכן רוני אמר לה כי כי לקח את רוז לבית הספר הצרפתי, והיא האמינה לו. אולם, הואיל וגרסת בית הספר הצרפתי באה לכאורה לעולם רק לאחר אמצע חודש מאי 2008 (היינו: לאחר שרוז לא הייתה עוד בין החיים), פוגמת העלאתה בטענת מרי לניקיון כפיה. חיפושים אחרי מוסד חינוכי על מנת לשלב בו את רוז, אין בהם ולא כלום משום שלכאורה נעשו לאחר מותה. איש מבין אלו שמסרו הודעות, לא העיד כי ראה את רוז עם רוני עת בא להתעניין במקום עבורה. גם מרי מסרה כי רוז נשארה עימה ברכב שעה שרוני נכנס למוסד חב"ד (מט 740/08, עמ' 53 - 57). המסקנה לכאורה היא כי גרסת בית הספר הצרפתי לא הייתה אלא בבחינת חכמה שלאחר מעשה, קרי: היא נרקמה לאחר שרוז כבר לא הייתה בין החיים. העלאת הגרסה מפי מרי על מנת להראות את ניקיון כפיה, מצביעה לכאורה לכיוון ההפוך, קרי: מעורבותה בהעלמת רוז והוצאתה מחייה בדרך שאין חזרה הימנה. העימות בין רוני לבין מרי ביום מעצרם מכאן, לטענות הנסבות על שהתרחש בעימות מיום 12.8.08 (הוא יום מעצרם של מרי ורוני). צפייה בסרט העימות, יכולה לפרנס את מסקנת מעורבותה של מרי בביצוע העבירה, ואנמק. במהלך העימות, הנמשך כ-17 דקות, קיימים פרקי זמן בהם נותרים מרי ורוני כשהם לבדם בחדר החקירות. רוני מודיע למרי כי הם מצולמים ומוקלטים so pay attention . בהמשך, מתאם הוא עמדות עם מרי בכך שהוא עורך לה "סימולציית חקירה" על מה שאירע אחרי שלקח את רוז מבית אימו; הוא שואל I do her the bag or you do her the bag I don't remember …. מרי משיבה לו: you do ורוני מוסיף: I do? Yes … I do . משמע: יש תיאום בין רוני למרי לגבי זהותו של מי מביניהם שהכין את התיק (וכזכור מרי הרחיקה עצמה מעניין הכנת התיק). השיחה נמשכת דקות אחדות בעניינים אחרים. לאחר מכן, נכנס החוקר לחדר ושואל את מרי על אודות קורות היום בו נלקחה רוז מביתה של ויויאן. מרי מספרת לחוקר, בלשון מקוטעת ומהוססת, מה היה ומדי פעם מתערב רוני בשיחה, ואף אומר למרי כי כאשר הוא הביא את רוז, היא ירדה לגן עם שתי הבנות הקטנות, ומרי חוזרת אחריו על דברים אלו. כאשר עוזב החוקר את החדר, פונה רוני אל מרי ומתאם עימה את מועד ידיעתה בדבר הכוונה להעביר את רוז לבית הספר הצרפתי. בהמשך, אומר רוני למרי כי הוא ייטול על עצמו את כל האחריות וכי יחתום שהכל עליו ומוסיף: "I told them that you don't know nothing, that you are nothing here … you don't take decisions ok? You listen? And I take a decision to take her …" . לא זו אף זו. רוני אומר למרי: "… they don't have nothing against you or against us. Don't fall down, you have a lawyer tomorrow". ומיד בסמוך: "and they will blame you for the disappearing of the chiled or unresponsebility or whatever and of course you don't know nothing, so אין לך מה להגיד, רק עם עורך דין שלך את צריכה לדבר. You must fix עורך דין my lawyer meet your lawyer" ומיד בסמוך: "so my lawyer meet your lawyer, they know what they say now" (המובאות דלעיל הן מתמלול העימות: עמ' 10 - 20 למט 738/08, לרבות התמלול המתוקן). לא ניתן לומר כי תגובות מרי לדבריו של רוני הן תגובות המביעות הפתעה או מחאה. היא אינה מסרבת לקבל את עצתו לבל תדבר אלא עם עורך דינה (ההדגשות אינן במקור). ראייה גולמית זו של העימות יכולה לבסס לכאורה מעורבות של מרי בהמתת רוז, מכוח שתיקתה נוכח אמירותיו ועצותיו של רוני ומכוח תגובתה שאין בה הפתעה כלל ועיקר למשמע דברי רוני לפיהם, מסר את רוז לכנסייה קתולית כלשהי. ראייה זו אמנם מאוחרת למועד ביצוע מעשה ההמתה, אולם השיחה נסבה על אודות מאורעות שהתרחשו לפני ביצוע מעשה זה וכוללת קטע בו מדריך רוני את מרי כיצד עליה לנהוג בעת החקירה. מי שידיו אינן מעורבות באספקט כלשהו של המעשה -מצופה היה כי יגיב על ההצעות מצד רוני במחאה חריפה, לא בקול דממה דקה. אגב, דעתי בעניין חשיבותו הראייתית של העימות לביסוס לכאורה של הרשעה, מתחזקת מפרט נוסף: מרי טענה בחקירתה כי כאשר רוני הביא את רוז מבית אימו לביתם, היא לא הייתה בבית אלא בגן הציבורי, עם שתי בנותיה, וראתה את רוני ורוז מרחוק (עמ' 4 למט 762/08). בעימות עולה לפתע גרסה אחרת: מרי מספרת " ... ואז הוא הלך להביא אותה ו... ו... מתי הוא בא ... אני חושבת שראיתי אותה ... כמה ... 5 דקות ... והלכנו ... הלכתי עם השתי ילדות" (וכאן באה ההנחיה מרוני שהן ירדו לגן). שתי הגרסאות של מרי, האחת שהייתה עם רוז דקות אחדות והאחרת שראתה אותה מרחוק, אינן מתיישבות זו עם זו, ולא נעשה שום ניסיון להסביר את הסתירה ביניהן. סתירה מהותית זו בין שתי הגרסאות מחזקת את העמדה לפיה מרי מבקשת להרחיק עצמה מרוז ביום האירוע, על מנת להציג מצג כאילו לא ידעה מה צפוי להתרחש. חקירת התקשורת חקירת התקשורת עליה הצביעה המבקשת, מלמדת כי ביום ה-12.5.08 לא יצרה מרי כל קשר במכשיר טלפון סלולרי עם רוני, בניגוד למנהגה ליצור עימו קשר מספר רב של פעמים. מנגד, ביום 30.6.08 שעה שרוני אוכן בהיותו בנחל הירקון, שוחחה עימו מרי 3 פעמים בשעות הקטנות של הלילה. מכאן חפצה המבקשת ללמוד כי ההתנהגות ביום המעשה וביום חזרתו של רוני למקום השלכת רוז, קושרת את מרי למעשה ההמתה. איני סבור כי יש באמור לעיל כדי להוות ראייה לכאורה המצביעה, לבדה, על קשר כלשהו של מרי למעשה ההמתה. שלב שני: בחינת מארג הראיות הנסיבתיות כולו אקבוץ לבקעה אחת את אותן ראיות נסיבתיות לכאוריות, הצופנות פוטנציאל הרשעתי כלפי מרי ביחס למעורבותה בהמתת רוז: (א) למרי אכן היה רצון להביא לכך שרוז תצא מחייה. (ב) יחסה של מרי לרוז עובר ליום 12.5.08 מצביע על קשייה של מרי לטפל ברוז, מאחר והיא יודעת כי רוז עומדת לצאת מחייה. (ג) ניסיונה של מרי להרחיק עצמה מהכנת התיק בו הונחו בגדיה של רוז. (ד) מרי ידעה כי עניין בית הספר הצרפתי נולד לאחר יום 12.5.08 (הוא כמדומה יום מותה של רוז). (ה) מרי לא אמרה לשוטרים שבאו לביתה ולבית רוני ביום 12.8.08 כי רוז נמצאת בבית הספר הצרפתי. היא החשתה שעה שרוני אמר לשוטרים כי רוז נמצאת בגן. (ו) מן העימות שנערך בין רוני לבין מרי ביום 12.8.08 עולה ניסיון לתיאום גרסאות בין השניים, אמנם בהובלת רוני, אך מרי לא הביעה כל מחאה על כך.  אלו הן אפוא הראיות הנסיבתיות הלכאוריות אותן מצאתי ככשירות לבסס הרשעה של מרי במעורבות במותה של רוז. אף אם אין בכוחה של כל ראיה נסיבתית בנפרד להצביע חד משמעית, לכאורה, על מעורבותה של מרי בהמתת רוז, הרי שבחינת ראיות אלה כמכלול משנה את המאזן ומטה את כפות המאזניים לחובת מרי. שלב שלישי: האם מרי הצליחה להציג הסבר סביר המפריך את החשד הלכאורי שביססו הראיות הנסיבתיות נגדה? עתה יש להידרש לשאלה אם מרי הציגה הסבר סביר (שאינו רחוק, דמיוני או תיאורטי), אשר בכוחו לשלול את המסקנות אשר עולות לחובתה מן הראיות לכאורה. די לה, למרי, להצביע על הסבר שבכוחו להעמיד ספק סביר. כאן אוכל לקצר. אני סבור כי ההסברים שניסתה מרי לספק במהלך חקירותיה במשטרה ובמהלך הדיון לפניי, לא עלו לכדי הסברים האוצרים כוח לשמש הסבר סביר. בריח התיכון מצוי, לטעמי, בגרסת מרי בסוגיית בית הספר הצרפתי. לעיל הראיתי כי עניין בית הספר הצרפתי התעורר רק לאחר יום 12.5.08, ולא לפני כן. מכאן, שהסברה הבסיסי של מרי כאילו ידעה שרוני עומד למסור את רוז לבית הספר הצרפתי והאמינה שכך עשה, אין בו ממש. משנופל הסבר זה, לא נותרת לכאורה כל מסקנה הגיונית אחרת, פרט למסקנה לפיה מרי הייתה מעורבת בהמתת רוז וידעה מראש על מזימה זו. ראיות לכאורה: סיכום הנה כי כן הראיות הנסיבתיות שפורטו בסעיף 33 לעיל, בוודאי בהצטברותן, מלמדות לכאורה על מעורבות מרי במותה של רוז, בניגוד להסבריה כי לא היה לה כל חלק ונחלה בדבר. דומני, כי לא עלה בידי מרי להפריך את כוחן המצטבר של ראיות נסיבתיות אלה. אני סבור כי לצורך ההליך שלפניי (מעצר עד תום ההליכים) די בראיות הנסיבתיות האמורות כדי ליצור תמונה ראייתית לכאורית הקושרת את מרי להמתת רוז. בשלב זה של הדיון רב ה"יש" על ה"אין". קיומה של עילת מעצר אישום בעבירת רצח מקים מעצם טיבו וטבעו עילת מעצר (סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים). מכבר נפסק כי רק לעתים רחוקות לא יעצר נאשם בעבירת רצח עד לתום ההליכים נגדו (ראו: עניין אביסדריס; עניין עודה). יחד עם זאת, על בית המשפט לבחון בכל מקרה קונקרטי אם ניתן להפיג את חזקת המסוכנות על ידי חלופת מעצר (ראו, למשל, פסקי הדין בעניין גרה ו- זחלאקה אותם הזכרתי לעיל). מתן הזדמנות להפיג את חזקת המסוכנות הסטטוטורית על ידי חלופת מעצר אני סבור כי בטרם הכרעה סופית בבקשה, יש מקום לקבל תסקיר מעצר בעניינה של המשיבה במסגרתו תיבחן המסוכנות הנשקפת מן המשיבה והדרכים להפיגהּ, והכל - בהתאם לקבוע בסעיף21 א (ב) לחוק המעצרים. בהקשר זה, אפנה לבש"פ 5540/08 מרזן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , ניתן ביום 9.7.08, בו שנינו מפי כב' השופטת ארבל, כדלקמן: "תסקיר שירות המבחן הינו כלי חשוב ביותר בהערכת האפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר. שירות המבחן בודק את תמונת המצב בכלים מקצועיים ומשמש כלי עזר חשוב של בית המשפט לבחינתם של נושאים אשר בית המשפט אינו יכול לבחון בעצמו. בעבר, ציינתי כי: "שירות המבחן הוא הגורם בעל הכלים המקצועיים להעריך בשלב המעצר את מסוכנותו של נאשם ואת התאמתן של החלופות המוצעות כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לבוא בהמלצה בדבר אמצעי פיקוח נוספים, באם ההמלצה היא על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר". ... אכן, אין חולק כי המלצת שירות המבחן אינה כובלת את ידיו של בית המשפט, וכי בית המשפט יכול להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר אף ללא תסקיר במקרים מסוימים ... עם זאת, במקרים מסוג המקרה דנן, בהם המסוכנות הנשקפת מהעורר מחייבת את מעצרו עד תום ההליכים וכאשר בית המשפט לא התרשם כי על פני הדברים קיימות נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה, אין אני סבורה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי להמתין עד קבלת תסקיר הינה בלתי-סבירה ומצדיקה התערבות בה...". סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיפים 15 ו-39 לעיל. ישיבה נוספת תקויים ביום 18.2.09 שעה 14:00. המשיבה תישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת ותובא לדיון הנ"ל על ידי שב"ס. מעצרמעצר עד תום ההליכים