במסגרת נזקי התלויים הנובעים מאובדן שירותי הורה אין לפסוק פיצוי אלא עבור מה שאבד, היינו החיים הנורמליים שצפויים היו התלויים לחיות בעזרת ההורה המנוח אלמלא אֵרע הנזק. פיצויים עבור אובדן שירותי אב לא נועדו לפצות עבור שירותים מיוחדים שנצרכים לאחר אֵרוע הנזק, בעקבות השינוי שחל בחייהם של התובעים, שכן את הנזקים הללו יש לסווג כנזקים משניים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אובדן שירותי הורה: רקע בצומת נחשון, בדרכו לירושלים, ביום יז' בניסן תשס"ה (26.4.05), נהרג הרב X בתאונת דרכים, בהיותו כבן 36. גם אמו קיפחה את חייה באותה תאונה. בנו הפעוט ניצל. המנוח הותיר אחריו משפחה גדולה: אלמנה (התובעת 1) ואחד-עשר ילדים. כבעת התאונה כן גם היום, כולם קטינים. הגדול היה אז כבן שתים-עשרה שנים, אחיו ואחיותיו היו בני אחת-עשרה, עשר, שבע, שש, ארבע, שלוש, תינוק בן שנה, ושלישיית פעוטות כבני חודשיים. אין עוררין על אחריות הנתבעת בתביעת פיצויים זו שלפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, בגין נזקי התלויים. על שני עניינים, בעיקר, נחלקו הצדדים. 3. האחד, בסיס השכר שלפיו יש לחשב את שיעור הפיצויים. המנוח היה אדם יוצא דופן מבחינת כישוריו. אין עוררין על כך ולא על בחירתו לממש את כישוריו באֹהלה של תורה - בלימודהּ ובהוראתהּ. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת שיעור שכרו של המנוח למעשה, עד לפטירתו, ובייחוד בשאלה כיצד יש להעריך את שכרו העתידי. התובעים מבקשים להעמידוֹ על שילוש השכר הממוצע במשק, בהתאם לכישוריו של המנוח. הנתבעת טוענת כי בהתחשב בבחירתו של המנוח, לחיות חיי תורה בצמצום ובדוחק, יש להעמיד את שכרו בשיעור נמוך בהרבה, בהתאם למצבו הכלכלי של המנוח עד למותו. 4. המחלוקת השנייה שבין הצדדים נוגעת לפיצוי בגין אובדן שירותי האב. התובעים טוענים כי החלק שנשא בו המנוח בנטל הטיפול בבית ובמשפחה, ובטיפוח הילדים, היה מרכזי. באובדנו, נזקקת המשפחה לסיוע חיצוני רחב היקף, ובהתאם להיקפו הם מבקשים כי ייפסקו להם פיצויים. הנתבעת סבורה כי לא כל מרכיבי הסיוע הם תוצאה של התאונה. הנתבעת מבקשת להסתמך על תקדימים שאמדו את ראש הנזק הזה בנסיבות דומות בשיעורים צנועים בהרבה. בסיס שכרו של המנוח 5. בתקופה שלפני מותו היו למנוח מקורות הכנסה אחדים. הראשון הוא המשכורת שקיבל מישיבת אדרת אליהו, מאז שהחל ללמד בה באמצע שנת 2004. ממוצע שכרו בשלושת החודשים האחרונים לפני מותו, כעולה מתדפיסי תלושי השכר, עמד על סך של 5,970 ₪ לחודש ברוטו. מקור ההכנסה השני הוא מכולל 'שב שמעתא', בגין לימוד בכולל והשתתפות בלימוד בחברותא עם סטודנטים מהאוניברסיטה העברית במסגרת פרוייקט 'אפיקים'. בתקופה שסמוך למותו עמדה ההכנסה הזו על סך של 2,830 ₪ לחודש כפי שעולה מתדפיסי הנהלת החשבונות. הכנסה זו שולמה כמילגה, ולפיכך לא הופחת ממנה מס (עמוד 25). עוד שני מקורות הכנסה טענו התובעים שהיו למנוח, שלגביהם אין ראיה בכתב. האחד הוא תשלום שהיה המנוח מקבל באופן ישיר מהוראה פרטית לתלמידים בישיבה בשעות הצהריים; האחר הוא לימוד בחברותא עם אנשים פרטיים אמידים בשכונת 'שערי חסד' בירושלים, בשעות הבוקר המוקדמות. 6. בגין ההכנסות הנטענות הללו, לא שולמו מסים, אך כפי שנפסק מימים ימימה, אי-דיווח לשלטונות המס על הכנסה אינו מהווה מחסום, בתביעת נזיקין, מפני תביעת סכום כסף בשיעור גבוה מזה שעליו דוּוח (ע"א 5794/94 אררט נ' רחל בן שבח, פ"ד נא(3) 489 (1995)). עם זאת, על נישום אשר דיווח לרשויות המס על הכנסות בשיעור מסויים, וכעת מבקש לטעון אחרת, מוטל נטל כבד להוכיח את טענתו, שכן עליו להוציא עצמו מחזקת מי שלא דיווח את מלוא האמת (ע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד י"ז 2400 (1963)). התוצאה מן הנטל הראייתי הזה עשויה להיות קבלה של טענותיו באופן חלקי, והעמדת שיעור ההכנסה היתרה על מה שדוּוח למס ההכנסה על דרך של אומדן: "אכן למחדלו של המערער לדווח על הכנסתו הנוספת, נודע משקל בעת בחינת אמינות גירסתו ביחס לגובה הכנסתו הנטענת. ומקביעת השופט, אשר דחה את גירסת המערער ביחס לגובה הכנסתו הנוספת ואמד הכנסה זו, על יסוד התרשמותו מכלל הראיות, בשיעור של 500 ש"ח לחודש בלבד, אמנם עולה כי הוא ייחס משקל רב לעובדה שהמערער נמנע מלדווח על הכנסתו" (ע"א 4797/92 ריעני נ' מכלוף (פיסקה 7; , ניתן ביום 26.1.94)). 7. לגבי ההוראה הפרטית בישיבה, כפי הנטען, השתכר המנוח סכום של 400$ לחודש. על-פי שער יציג של 4.36 ₪ לדולר, כפי שהיה סמוך למותו, סכום כסף זה שווה לסך של 1,744 ₪. לבד מהעדר הדיווח למס הכנסה, לא הובאה לתמיכה בטענה ראיה מעדות חיצונית, לבד מחשבונות בנק, אך אין ניתן ללמוד מהם דבר ממשי. המקור היחיד לביסוס הטענה הזו ולקביעת שיעור סכום הכסף, הוא תצהירהּ של התובעת 1 (סעיף 44), שעליו חזרה גם בעדותה (עמוד 18 שורות 23-26). היא העידה גם כי את הכסף שהתקבל, במזומן או בשיקים, הייתה מפקידה בבנק. איננו יודעים האם השתכרות זו הייתה למשך זמן ארוך ורציף. על טיבה של ההכנסה הזו לא נחקרה התובעת 1 על-ידי ב"כ הנתבעים. בהתחשב בכל זאת דומני כי יהא זה שקול לאמוד הכנסה זו על סכום נמוך יותר, ואני מעמידו על מחציתו, היינו 870 ₪ ברוטו לחודש. 8. מקור ההכנסה הרביעי הוא הלימוד בבקרים בשכונת שערי חסד, בחברותא ובשיעורים. העיד בפניי מר הייער, כי סמוך למותו של המנוח שילם לו סכום של 6,000$ בגין שנת לימודים, שווה ערך ל500$ לחודש, תמורת קביעת לימוד בחברותא עם המנוח. הוא אמנם לא ידע לומר כיצד הועבר סכום הכסף (עמוד 6), אולם התובעת 1 העידה כי הכסף התקבל במזומן, וכי לאחר התאונה ביקשה להחזירוֹ אך מר הייער סירב לקבּלוֹ (עמוד 16). אין להתעלם מן העובדה שהלימוד הזה לא התקיים למעשה, ואין לדעת בוודאות אם אמנם היה בכוחו של המנוח, מבחינת סדר יומו, להוציא לפועל את התחייבותו-זו, מבלי לפגוע בלימוד ובהוראה במסגרת מקורות ההכנסה האחרים. כמו כן נטען על אדם נוסף ששילם למנוח סכום כסף דומה בתמורה לשיעורים שהמנוח היה מלמד בשכונת שערי חסד בבקרים. לא היו בידי התובעת 1 מסמכים בכתב להציג כראיה לכך (עמוד 17). אליעזר טוקר, גיסה של התובעת 1, העיד בעניין זה, אך גם הוא לא ידע להעיד על התשלום הנדון עדות ישירה, כי אם עדות שמיעה בלבד. עם זאת, העד תיאר כיצד לאחר שהחליף את המנוח פנו אליו משתתפי השיעור וביקשו לשלם לו סכומי כסף. בהתחשב בכך ששיעוריו של המנוח, כך על-פי עדות טוקר, היו אהודים ונערצים עשרת מונים משיעוריו שלו, הוא דרש קל וחומר לגבי סכומי כסף שהוצעו או שולמו למנוח (עמוד 28). העדות הזו היא נסיבתית, ובהתחשב בהעדר הצהרה למס הכנסה, יש לקבלהּ במידה של הסתייגות. העדות גם אינה תואמת לחלוטין את עדותה של התובעת 1 בתצהירה, אשר לא ציינה קבלת תשלום עבור לימוד הבוקר בשיעור בשערי חסד (סעיף 39), אם כי ציינה, בנפרד, שהמנוח קיבל סכום כסף של כ-2,500 ₪ עבור "שיעור למבוגרים" (סעיף 44). בהתחשב בכל הנסיבות והטעמים הנ"ל, בכלל זה חוסר ודאות לגבי משך הזמן והרציפות במתן השיעורים הללו, גם כאן בדרך של אומדן, אני מעמיד את שיעור סכום הכסף שהיה המנוח משתכר עבור השיעורים והלימוד בחברותא בשערי חסד על סך של 500$, שהם 2,180 ₪ ברוטו לחודש. 9. סיכומו של דבר, בסיס שכרו של המנוח בעת שהלך לעולמו היה 11,850 ₪ לחודש ברוטו, ובניכוי מס (למעט מן החלק שהוא מלגה) יש להעמידו על סך של 10,974 ₪. השכר העתידי הצפוי 10. השאלה העיקרית העומדת בפנינו כעת היא כיצד לקבוע את הפסד שכרו העתידי של המנוח. מכלל העדויות שהובאו בפניי הצטיירה ועלתה דמותו של המנוח כדמות של בן-עליה. כבר בהיותו תלמיד בבית הספר היסודי והתיכוני התבלט בכישוריו. בחינות הבגרות לא היוו כלל אתגר עבורו, בבחינה הפסיכומטרית השיג ציון גבוה במיוחד, והתקבל ללימודי רפואה כעתודאי (עדות אביו, עמוד 10). כשהיה אמור להתגייס לצה"ל התחיל את דרכו בעולם הישיבות החרדי. זהו גיל מאוחר למדיי ביחס למקובל, ואף-על-פי-כן בתוך תקופה קצרה הוא התבלט כבעל כישורים מיוחדים. בתוך שנים אחדות קנה לו שם של תלמיד יוצא דופן, וגם של מורה רב כישרון. המנוח היה בעל יכולת לימוד עצמאית גבוהה ביותר, והוא ניצל אותה גם כדי להרחיב את ידיעותיו מעבר ללימודיו התורניים שלמענם הקדיש את רוב זמנו. שילוב זה, של תלמיד חכם מעמיק, מהיר תפיסה ורב כישרון, עם ידע כללי ומדעי רחב ומקיף, ושל אֵלו עם יכולת הוראה, הדרכה, וקשרי אנוש מצויינים, הפכוהו במהלך השנים למלמד, רב, מורה ומרצה מבוקש ומוערך עד מאד. העדים תיארוהו כמי שתלמידיו בישיבת 'אדרת אליהו', שיחידי סגולה מתקבלים להיות מורים בה, ראו בו מורה משכמו ומעלה, אשר אין לו תחליף. הם סיפרו כיצד בסדרת מפגשים בין סטודנטים ובחורי ישיבה, שהוא נִמנה בין המרצים בה, הפך במרוצת הזמן למרצה המבוקש ביותר שהותיר את כל שומעיו פעורי-פה בידענותו ובכושרו הרטורי. הם תיארו כיצד השיעורים שהיה מלמד בבקרים בשכונת שערי חסד משכו אליהם שומעים שהעריצוהו, חלקם בעלי ממון שמיוזמתם ביקשו לתגמלו בסכומי כסף נאים. עוד סיפרו כיצד העביר שיעורים ב'דף היומי' בתלמוד באמצעות הטלפון, באנגלית, ברהיטות ובעמקות יחודיים. הם העידו על הצעות שהוצעו למנוח, ללמד שיעור 'דף יומי' באינטרנט, לעמוד בראש ישיבה חדשה בתל-אביב, לקבל משרת הוראה בחו"ל - הצעות ששכר נאה מאד בצידן - אולם הוא דחה אותן לעת ההיא כדי שיוכל להמשיך ולהשתלם בתלמודו. לבד מכל אלה, הצטיירה דמותו כדמות אדם חרוץ ומסור, אשר נכון היה לעבוד וללמוד שעות רבות מתוך היממה, מתוך משמעת עצמית ומחוייבות אין קץ. 11. מכלול העדויות הללו שהובאו במהלך המשפט, של חברים וקרובי משפחה, אשר השלימו האחת את השנייה והאירו כל אחד מזוית שונה את פסיפס חייו של המנוח, הותירו רושם מיוחד במינו. אמת, כי לעת ההיא לא השתכר המנוח את מלוא השכר שיכול היה להשתכר בהתאם לכישוריו. בחירתו בחיי תורה, הייתה בּצִדה גם בחירה של הסתפקות במועט. על דרך ההפרזה, ניתן לומר על המנוח, כי בחר לקיים בגופו את דרכה של תורה: "פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל" (משנה אבות ו, ד). המנוח נתמך לעיתים על-ידי הוריו ובמידה מסויימת גם על-ידי הורי אשתו (עדות אביו, עמוד 11; עדות התובעת 1 עמוד 14), ולא רדף אחר הממון. הנתבעת טוענת כי על-פי בחירתו זו יש לאמוד את השתכרותו העתידית, ולקבוע כי גם בהמשך חייו היה מוסיף להסתפק במועט ולהשתכר משכורות שאינן גבוהות. 12. יש דברים בגו, אולם דומני כי נכון יהא להעריך שהדבר צפוי היה להשתנות בתוך שנים אחדות. המנוח טרם הגיע לשיא התפתחותו בתחום שבו בחר, וכוכבו דרך. יש להניח כי בתוך מספר שנים היה מפחית מן הלימוד וההשתלמות האישיים, ומעלה את חלקם של ההוראה, ההדרכה וההרצאה. הצעות והזדמנויות, כפי שנוכחנו לראות, מהארץ ומחו"ל, לא חסרו לו, ויש לשער כי כמותן ואיכותן צפויות היו רק לעלות, ובצִדן - שכרו. כפי שהיה לפני מותו, לבד מהעסקתו במוסדות רשמיים, נדבנים אוהבי תורה ששו לתמוך בו ולתגמלו על הוראת התורה. נכונות זו צפויה הייתה לגדול עוד. לא יהא זה מופרז לשער כי בד בבד עם גדילת בניו ובנותיו, ועם בֹּא הצורך לחתנם, היה מקבל עליו משרות והצעות עבודה ששכר נאה בצידן. התובעים לא הוכיחו אמנם את שכרו של אדם חרדי במסלול דומה לזה של המנוח, ועדים מטעמם שיכלו להעיד על כך סֵרבו לעשות זאת (עמוד 29 שורה 7), אך בכגון דא קשה ממילא להקיש מן הפרט אל הכלל, או מן הפרט אל פרט אחר. 13. לאחר שקילת כל השיקולים הללו, על-פי אומד הדעת, אני קובע כדלהלן: ב- 7 השנים שעד הגיעוֹ לגיל 43 היה המנוח מוסיף להשתכר כפי שהשתכר ערב מותו. ב- 7 השנים שלאחר מכן, עד הגיעו לגיל 50, היה משתכר סך של 18,000 ₪ ברוטו לחודש, שווה ערך ל- 14,327 ₪ לאחר ניכוי מס. מגיל 50 והלאה, עד לגיל הפרישה, היה שכרו מתקרב אל שילוש השכר הממוצע במשק, סכום כסף שאותו אני אומד בסך של 22,000 ₪ ברוטו, ולאחר ניכוי מס 16,927 ₪. גיל הפרישה; תקופת התלות של הילדים; שכרה של האלמנה 14. התובעים טענו כי יש להניח שהמנוח לא היה פורש מעבודתו בגיל 67, וכי יש להניח פרישה בגיל מאוחר יותר. יש טעם בדברים הללו. מסלול החיים שהלך בו המנוח היה מובילוֹ קרוב לודאי למשרה של ראש ישיבה או עמדה מנהיגותית אחרת, שנכון להניח כי לא היה פורש ממנה בגיל מוקדם. פרישה בגיל 70 מסתברת כהגיונית בנסיבות הללו. 15. לגבי גיל התלות של הילדים, יש מקום לקבל את טענת הנתבעת כי אין לקובעו יתר על גיל 18. מדובר בבני המגזר החרדי, וכפי שהדברים נראים כעת צפוי כי ינהגו כאביהם ולא ישרתו בצה"ל. 16. אשר להשתכרותה של התובעת 1, ממוצע שכרה בשנת 2004, עד סמוך ללידת השלישייה, עמד על סך של 5,528 ₪ לחודש ברוטו (שיעור המס הוא 0). כאם לשלישיית עוללים יש לשער שממילא לא הייתה שבה לעבודה מייד, אלא כעבור תקופה מסויימת. היא העידה כי התכוונה לחזור לעבודה בסופה של השנה באופן חלקי (עמוד 17 שורה 26). דומני כי נכון יהא להעמיד את תקופת העדרותה מהעבודה עד להגעת השלישייה לגיל שנתיים. בנוגע לגיל פרישתה, יש להתחשב בכך כי בקרב מורים נהוגה פרישה מוקדמת קמעא ביחס למקובל במקצועות אחרים. מנגד, מסתבר כי מורים בתפקידי ניהול אינם פורשים מוקדם כחבריהם, וכן כי מורים רבים מוסיפים לעבוד במתן שיעורים פרטיים גם לאחר פרישתם הפורמלית. בנוסף לכך, יש להתחשב בכך שהתובעת 1 עסקה גם בהדרכת מורות משתלמות, עיסוק שיש לשער כי ניתן להמשיך ולעסוק בו גם בגיל מבוגר. לאור כל הנתונים הללו אני סבור כי נכון יהיה להעמיד את גיל פרישתה של התובעת 1 על 62. תביעת העיזבון - הפסד השתכרות בשנים האבודות 17. את התקופה שמיום פטירתו של המנוח ועד ליום שבו עתיד היה לפרוש לגימלאות יש לחלק אפוא בהתחשב בפרמטרים הללו: תקופת חזרתה לעבודה של התובעת 1; מועדי הגעתם של הילדים, כל אחד בנפרד, לגיל 18; מועדי הגעתו של המנוח לגיל 43 ולגיל 50; מועד פרישתה הצפויה של התובעת 1. עבור כל אחת מן התקופות יש לחשב את שיעור שכרו של המנוח, שיעור שכרה של התובעת 1, ומספר הידות. תביעת העיזבון בגין אובדן ההשתכרות גבוהה יותר מתביעת התלויים בעניין דנן; כך לפי תחשיב הנזק של התובעים וכך לפי ההיגיון, שהרי בחישוב על-פי תביעת העיזבון חלקה היחסי של ידת המנוח קטן יותר. לפיכך יש צורך לחשב את תביעת העיזבון בלבד, קרי, כדי לבודד את החלק שבו היה צפוי המנוח להשתמש למחייתו, לצורך הפחתתו מן ההכנסה הצפויה שאבדה, יש להקצות 'ידה' אחת לכל אחד מן התלויים בכל תקופה, 'ידה' אחת למנוח, 'ידה' אחת למשק הבית ועוד 'ידה' לחיסכון (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון כרכבי (, ניתן ביום 19.12.2007)). 18. אלה הן התקופות: תקופה א: מיום התאונה (26.4.2005) ועד יום הגיע שלישיית הפעוטות לגיל שנתיים (27.2.2007): הקופה המשותפת - הכנסתו של המנוח בלבד - 10,974 ₪. מספר הידות - 11 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 15 ידות. תקופה ב: עד הגיע הבן הגדול, בנימין ברוך, לגיל 18, ביום 20.1.2011. הקופה המשותפת - 16,502 ₪. מספר הידות - 11 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 15 ידות. תקופה ג: עד הגיע המנוח לגיל 43, ביום 31.1.2012. הקופה המשותפת - 16,502 ₪. מספר הידות - 10 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 14 ידות. תקופה ד: עד הגיע הבן השני, ישראל מאיר, לגיל 18, ביום 30.5.2012. הקופה המשותפת - 19,855 ₪. מספר הידות - 10 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 14 ידות. תקופה ה: עד הגיע הבת השלישית, זהבה, לגיל 18, ביום 26.12.2013. הקופה המשותפת - 19,855 ₪. מספר הידות - 9 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 13 ידות. תקופה ו: עד הגיע הבת הרביעית, רות, לגיל 18, ביום 24.2.2016. הקופה המשותפת - 19,855 ₪. מספר הידות - 8 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 12 ידות. תקופה ז: עד הגיע הבת החמישית, דבורה מאטל, לגיל 18, ביום 9.12.2017. הקופה המשותפת - 19,855 ₪. מספר הידות - 7 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 11 ידות. תקופה ח: עד הגיע המנוח לגיל 50, ביום 31.1.2019. הקופה המשותפת - 19,855 ₪. מספר הידות - 6 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 10 ידות. תקופה ט: עד הגיע הבת הששית, רבקה, לגיל 18, ביום 6.11.2019. הקופה המשותפת - 22,455 ₪. מספר הידות - 6 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 10 ידות. תקופה י: עד הגיע הבן השביעי, אהרן, לגיל 18, ביום 29.12.2020. הקופה המשותפת - 22,455 ₪. מספר הידות - 5 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 9 ידות. תקופה יא: עד הגיע הבן השמיני, דוד, לגיל 18, ביום 28.2.2022. הקופה המשותפת - 22,455 ₪. מספר הידות - 4 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 8 ידות. תקופה יא: עד הגיע השלישייה, יהודה, יונתן ויוסף, לגיל 18, ביום 27.2.2023. הקופה המשותפת - 22,455 ₪. מספר הידות - 3 ילדים, בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 7 ידות. תקופה יב: עד הגיע בת הזוג, התובעת 1, לגיל 62, ביום 1.7.2030. הקופה המשותפת - 22,455 ₪. מספר הידות - בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 4 ידות. תקופה יג: עד הגיע המנוח לגיל 70, ביום 31.1.2039. הקופה המשותפת - 16,927₪. מספר הידות - בת הזוג, המנוח, בית וחיסכון, סה"כ 4 ידות. סך הפיצוי שיש לשלם עבור הפסדי השכר בשנים האבודות עבור כל התקופות הללו, בניכוי ידת הקיום של המנוח, עומד על סך של 3,351,830₪. אובדן שירותי בעל ואב 19. פסיקת פיצויים בגין אובדן ההשתכרות כאילו מדובר בתביעת עיזבון איננה שוללת פסיקת פיצויים לתלויים בגין אובדן שירותי בעל ואב (ע"א 2739/06 עזבון דוביצקי נ' אסדי רזקאללה (, ניתן ביום 1.6.2008)). התובעים ביקשו לכלול תחת רכיב זה של הפסד שירותי האב והבעל הפסדים ונזקים רבים. בלשונו של בא-כוחם: "עזרה במשק בית, טיפול בילדים, לימודים, הוצאת הילדים לטיולים, עלויות טיפולים אלטרנטיביים להשאירם במצב נורמלי טרם התאונה, הנסיעות לצורך כל אותם דברים, ...הבישול, אנו מכלילים אותם תחת רכיב הפסד תמיכת בעל ואב, אף אם בפועל מבחינה סכמטית משך זמן השקעתו של המנוח טרם התאונה לא הגיע לאותם שעות שנדרשות לאחר התאונה, אבל מאחר וצריך להשיב את המצב לקדמותו לתרומה שהייתה למנוח בבית, זה הפיצוי הדרוש" (עמוד 49). 20. מן העדויות למדנו כי המנוח הצטיין והתבלט לא רק בתחום הלימוד וההוראה התורניים, כי אם גם בביתו, כבעל וכאב. התובעת 1 העידה כי היה "בעל ואבא מדהים", כי "מילא את כל עולמי", וכי התייעצה עמו בכל דבר. הוא היה "אבא שאין כמוהו. אהב את ילדיו בכל נפשו ומאודו. היה אחראי באופן מוחלט על החינוך והלימוד שלהם... נתן להם אהבה ותשומת לב באופן מיוחד. היה לוקח אותם לטיולים, משחק איתם, מספר להם, גם היום הוא בלתי נשכח" (סעיפים 14-20 לתצהירה). כך באופן כללי, ומסתבר כי הדברים הללו באו לידי ביטוי מעשי ביום-יום. על אף סדר יומו העמוס והתובעני, היה המנוח מקפיד להיות נוכח בבית בשעות ה'עומס' מבחינת הטיפול בילדים: בהכנתם ליציאה למוסדות החינוך בבוקר, בקבלתם בצהריים, ובייחוד בערב, לקראת השכבתם לישון (עדות התובעת 1, עמוד 15). המנוח הקפיד גם להקדיש זמן ללמוד עם ילדיו, היה מעורב בהכנת שיעורי הבית ובשינון החומר הנלמד בבית הספר. בשבתות היה מקדיש זמן מיוחד לשם כך. גם זמנים של ארוחות ונסיעות ניצל לשם שינון וחזרה עם ילדיו על לימודיהם (עדות התובעת 1, עמוד 18; סעיף 8 לתצהיר X; סעיפים 15-16 לתצהיר יריב מורד; סעיפים 21-24 לתצהיר יוסף פטרוף). התובעת 1 העידה גם כיצד בתקופה שקדמה ללידת השלישיה, כשהייתה בשמירת הריון, כל עבודות הבית נפלו על שכמו, וגם אז, כדי שלא להחמיץ את הלימוד עם הילדים, היו משכימים קום ולומדים בשעות הבוקר המוקדמות (סעיפים 32 ו-37 לתצהירה). העדים תיארו משפחה שמחה, עליזה, מגובשת, מתפקדת למופת. 21. מאז התאונה נתונה המשפחה במשבר עמוק. מצבה קשה ועגום. המנוח הלך לעולמו בהותירוֹ אחריו אחד-עשר ילדים, חמישה מהם טרם נגמלו משימוש בחיתולים. עד מהרה התגלו אצל הילדים בעיות נפשיות והתנהגותיות, ירידה בתפקוד הכללי וקשיים בלימודים. מצבה הנפשי של התובעת 1 רעוע. היא נתונה תחת מעמסה עצומה, מתקשה לישון בלילות, ועברה כמה משברים נפשיים קשים. "הבית התמוטט לחלוטין", העידה בצער התובעת 1 (סעיף 36 לתצהיר). התובעת 1 מנתה בתצהירה את הסיוע שהיא נזקקת לקבלוֹ בניהול הבית והטיפול בילדים: טיפול בילדים ועזרה בשיעורי בית תמורת סך של 3,500 ₪ לחודש; שתי עוזרות למשמרות בלילות, בסך כולל של 8,000 ₪ לחודש; עוזרת פיליפינית בסך של 1,500$ לחודש; ליווי וטיפול בסכרת הנעורים שהתגלתה אצל זהבה בסך של 1,000 ₪ לחודש; עזרה בניקיון הבית תמורת 2,000 ₪ לחודש. בסך הכל מגיע הסיוע לסך של כ- 20,500 ₪ לחודש. 22. אני מניח כי הסכומים הללו אכן משולמים. יש גם לציין כי העד יוסף פטרוף העיד כי ההחלטות על מה להוציא כסף ועל מה להימנע מלהוציא מתקבלות בהתייעצות עם הרב שמואל אוירבך, המעורב אישית בשיקומה של המשפחה (עמוד 30). ברור גם לחלוטין כי מעמדו של המנוח במשפחה היה מרכזי וחשוב מאין כמותו. אין תחליף עבור ילדים רכים להורה שנפטר, על אחת כמה וכמה כשמדובר באישיות כֹּה דומיננטית ומקרינה, באדם כֹּה חרוץ ומסור, אבהי ואוהב. אף-על-פי-כן, יש להבחין בין סכומי כסף שנדרשת המשפחה להוציא בגלל אובדן שירותיו של האב, לבין סכומי כסף שיש להניח שהיה על המשפחה להוציא ממילא. יש גם לזכור כי הולדת שלישיית תינוקות הוא מאורע המצריך סיוע רב למשפחה בכל מקרה. על אחת כמה וכמה כאשר מלבד שלישיית התינוקות מטופלים ההורים בעוד תינוקות וילדים רכים בשנים נוספים רבים. המנוח נפטר רק חודשיים לאחר הולדת השלישיה, כך שכמעט ולא ניתנה הזדמנות ליצירת שיגרת חיים במשפחה, כדי שניתן יהיה לבחון מהו היקפה של העזרה הנוספת שהיה על המשפחה לקבל בטיפול בילדים ובהחזקת הבית, גם אלמלא נפטר. 23. חלק נכבד מן הסיוע נדרש בגין צרכים שאינם קשורים כלל למותו של המנוח. כך לגבי סכרת הנעורים של הבת זהבה, שלא הובאה כל ראיה כדי לקשור בינה לבין התאונה, ואף מתיקה הרפואי שהוגש (ת/5) לא עולה קשר כזה. יש להניח כי חלק מן העזרה של העוזרת הפיליפינית נצרכת גם בשל הפגם הנוירולוגי שעמו נולד אחד משלישיית הפעוטות. רק חלק מסכום הכסף שמשולם לה, ניתן לזקוף לחובת המצב המשפחתי הכללי. עוזרת-בית לניקיון עבדה בבית המשפחה עוד שלוש שנים לפני מות המנוח, גם אם בהיקף קטן יותר (סעיף 38 לתצהיר התובעת 1). יציאות מדי פעם לטיולים משפחתיים עולות ממון בין אם האב בחיים ובין אם לאו (אם כי בחייו, ובכישוריו, ידע המנוח להקטין עלויות), וגם בנסיעות היום-יום, עלות ניודה של משפחה בת שלוש-עשרה נפשות עולה ממילא כדי סכום נכבד. גם עזרה כללית לטיפול בשלישיית התינוקות סביר כי הייתה המשפחה נאלצת לקחת, תוך הוצאה כספית לא מבוטלת, אם היו ההורים חפצים שלא לפגוע בעיסוקיו של המנוח. 24. עיון בפסיקה מלמד כי בגין ראש הנזק הזה מקובל לפסוק סכומים בסדר גודל אחר מזה שדורשים התובעים, גם כאשר מדובר במשפחות ברוכות ילדים ובהורה דומיננטי שנפטר (ת"א 205/01 (חיפה) מאיר רות תקווה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (, ניתן ביום 16.3.2007)). עם זאת, העניין דנן ייחודי, ונסיבותיו קיצוניות אף יותר מאלו שנדונו בעניין מאיר הנ"ל, שכן המנוח הותיר אחריו חמישה פעוטות בגילאים נמוכים מאד, שאף טרם נגמלו מחיתולים. אינני מתעלם אפוא מטענת ב"כ התובעים כי יש ליתן משקל מיוחד לאידיליה ששררה בבית המנוח והתובעת 1 עד לתאונה, לעומת השבר והקשיים שהם מנת חלקם של התובעים לאחריה. 25. לבד מן הסיוע בניהול הבית וגידול הילדים בשגרת היום-יום, טענו התובעים כי בעקבות התאונה הם נאלצים לשאת בעלויות נכבדות של טיפולי תמיכה מיוחדים. התובעים, בלי יוצא מן הכלל, נזקקים לטיפולים כאלה: הבכור, בנימין, מטופל ברכיבה טיפולית וכן על-ידי פסיכיאטר ילדים; ישראל מאיר מטופל אף הוא על-ידי פסיכיאטר ילדים, ברכיבה טיפולית וטופל ב'תקשורת מקדמת' תמורת תשלום חודשי ממוצע בסך של כ-3,600 ₪; זהבה טופלה ברכיבה טיפולית, על-ידי פסיכולוגית, לומדת כינור ותרפיה באמנות, והיא מועמדת לטיפול פסיכולוגי נוסף; רות ודבורה מטופלות ברכיבה טיפולית ותרפיה באמנות, ובחוגי התעמלות; רבקה מטופלת בתרפיה באמנות ולעיתים נזקקת לטיפול פסיכולוגי; אהרן ודוד מטופלים באמנות, ושלישיית הפעוטות מטופלת על ידי מטפלת בבעלי חיים, עקב אֵחור בדיבור ובעיות התנהגותיות. עלותן הכוללת של כל הפעילויות הללו עולה על-פי הנטען על סך של 7,000 ₪, ומחיר הסעתם של הילדים אליהן הוא כ-5,000 ₪ לחודש. כל ההוצאות הללו הוכחו על-ידי חשבוניות. לבד מן הטיפולים שלהם נזקקים הילדים, גם התובעת 1 נזקקת לטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים. היא הגישה חשבוניות מן הטיפולים הללו, וכן הפניות לקבלת תרופות פסיכיאטריות שאותן היא נוטלת דרך קבע. 26. יש להבחין היטב בין תביעת פיצויים מטעם קרוביו של נפגע בגין נזק משני שנגרם להם-עצמם, לבין תביעה שמגישים תלויים בשל ההפסדים שנגרמו להם בגין אובדן שירותי אב מצִדו של המנוח. תביעה מן הסוג הראשון היא תביעת נזק ככל תביעת נזק אחרת, העומדת בפני עצמה. היא בת-פיצוי במצבים מסויימים, כפי שנקבע ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990). תביעה מן הסוג השני היא תביעת נזקו של נפטר, המוגשת על-ידי תלוייו בגין אובדן שירותי האב שאותה צפויים היו לקבל מן המנוח אלמלא אֵרע הנזק. ב"כ התובעים עמד בסיכומיו על ההבחנה הזו: "אני לא בא להכניס את תביעת הגוף של הילדים, ממש לא. חוות הדעת מונחות בפני בית המשפט לא לצורך פסיקת הנזק גוף שנגרם לאותם ילדים..." (עמוד 45). ואכן, התובעים 2 ו-3 הגישו תביעה נפרדת לבית משפט השלום הנסמכת על הלכת אלסוחה הנ"ל, ובה הם תובעים פיצוי מן המשיבה בגין נזקי גוף שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מן התאונה (ת"א (י-ם) 12389/07; נ/2). במסגרת התביעה ההיא הגישו גם חוות דעת רפואית, לביסוס הטענה בדבר הקשר שבין הנזקים לבין האֵרוע הנזיקי (ת/4). 27. ב"כ התובעים הבהיר כי תביעת התלויים כאן, בהקשר של צרכיהם המיוחדים שבעטיים הם נאצלים לקבל טיפולים מיוחדים, אינה תביעת נזקי גוף, כי אם 'סעיף' של תביעת התלויים בגין אובדן שירותי האב: "... חוות הדעת מוצגות להראות עם איזה מארג האלמנה צריכה להתמודד היום... הטיעון שלי הוא שכיום האלמנה צריכה להתמודד עם 11 ילדים שכל ילד הוא כמו שלושה ילדים רגילים... אם היום המשפחה התרסקה והאלמנה מקבלת טיפולים פסיכיאטריים ושני ילדים מטופלים וילדים אחרים מקבלים עזרה שלא יגיעו לפסיכיאטר ועזרה באמנות, וטיפול ברכיבה, ועזרה בהסעות, אז אין ברירה. אם אלה העלויות והן אמיתיות אין מנוס, צריך לפסוק למשפחה את השבת המצב לקדמותו" (עמודים 45-46). אולם קצרה היד מהושיע, ולא ניתן להענות למבוקשם של התובעים ולפסוק להם פיצויים בגין כל ההוצאות הללו, וזאת משני טעמים. הטעם הראשון נוגע בטיבו של הנזק. במסגרת נזקי התלויים הנובעים מאובדן שירותי הורה אין לפסוק פיצוי אלא עבור מה שאבד, היינו החיים הנורמליים שצפויים היו התלויים לחיות בעזרת ההורה המנוח אלמלא אֵרע הנזק. פיצויים עבור אובדן שירותי אב לא נועדו לפצות עבור שירותים מיוחדים שנצרכים לאחר אֵרוע הנזק, בעקבות השינוי שחל בחייהם של התובעים, שכן את הנזקים הללו יש לסווג כנזקים משניים. הנזקים הנתבעים כאן אינם במסגרת החיים הנורמליים שהיו התלויים צפויים לחיות. הם, על-פי הטענה, תוצאה של ההרעה שחלה במצבם. לפיכך אין להכניסם תחת כנפי ראש הנזק המוכר כ'אובדן שירותי אב', כי אם כנזקים משניים. אכן, כפי שטען ב"כ הנתבעת, ישנם נזקים, נזקי-משנה, שאין הדין מכיר בחובה לפצות בגינם (ראו למשל ד"נ 24/81 חונוביץ נ' כהן, פ"ד לח(1) 413, 420 (1984)). הלכת אלסוחה הנ"ל, המגבילה את הפיצוי בגין נזקים כאלה למקרים של פגיעת נפש מובהקת, ובתנאים מסויימים בלבד - תוכיח (ע"א 2572/90 קרחש נ' בן עזרא, פ"ד מט(5) 150, 152 (1996)). הטעם השני הוא ראייתי. הטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הנ"ל לבין התאונה הוא עניין שברפואה, ולפיכך, לשם הוכחתהּ, היה הכרח לצרף חוות דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). חוות דעת כאלה לא הוגשו, למעט חוות הדעת בעניינו של ישראל מאיר, שבגין נזקו הוגשה כאמור תביעה נפרדת. 28. העולה מדברינו עד כה הוא שאין מקום לפסוק פיצוי במסגרת תביעה זו בגין הטיפולים המיוחדים שהתובעים נזקקים להם. נציין רק, לשלמות התמונה, כי חלק ניכר מן הטיפולים הללו זכאים התובעים לקבל ללא תשלום מן המדינה, מכוח חוקי הבריאות והרווחה. במסגרת תביעה זו, תחת ראש הנזק של אובדן שרותי אב, יש צורך אפוא להתחשב בשיקולים הבאים: דמותו יוצאת הדופן של המנוח כהורה, מידת הסיוע שהמשפחה היתה נזקקת לו ממילא, וסכומי הכסף המקובלים בפסיקה. את אובדן שירותי האב יש לחלק גם לתקופות, בהתאם לצרכיהם של הילדים ולגילם. לפיכך, על דרך האומדן, אני קובע כי יש לפצות את התובעים בגין אובדן שירותי האב מצִדו של המנוח כדלהלן: מיום התאונה ועד היום, סך הכל 45 חודשים, בסכום של 3,500 ₪ לחודש. הסכום המתקבל, בתוספת ריבית מאמצע התקופה, הוא 168,696 ₪. מהיום ועד הגיע שלישיית הפעוטות לגיל עשר, קרי, 1.3.2015, תקופה בת 73 חודשים, סך של 2,500 ₪ לחודש. מקדם ההיוון הוא 66.65, והתוצאה היא 166,625 ₪. עד הגיע הפעוטות לגיל שמונה עשרה, קרי, 1.3.2023, תקופה בת 96 חודשים, סך של 1,500 ₪ לחודש. בהכפלה במקדם היוון 85.2546 - 127,882 ₪. מקדם היוון כפול - 0.8375, בסך הכל 107,101 ₪. עד אחרית ימיה של התובעת 1, קרי, שנת 2051, תקופה בת 336 חודשים, סך של 500 ₪ לחודש. בהכפלה במקדם היוון 227.1347 - 113,567₪. מקדם היוון כפול - 0.6611, בסך הכל 75,080 ₪. תוצאת צירוף הסכומים מכל התקופות עבור ראש הנזק של אובדן שירותי בעל ואב הינה סך של 517,502 ₪. הוצאות קבורה ואבל 29. הוצאות הקבורה של המנוח היו גבוהות במיוחד. צירוף של כמה נסיבות מיוחדות הביא לכך: בני המשפחה ביקשו לקוברו לצד אמו, שאינה תושבת ירושלים ולפיכך אינה זכאית לחלקת קבר בלא תשלום. בנוסף לאילוץ הזה, בני המשפחה הם כוהנים, והיה צורך למצוא מקום שיאפשר גישה קרובה לכוהנים. משום כך שולמו לחברה קדישא בירושלים מעל 31,000 ₪ רק עבור חלקת הקבר של המנוח, לבד מהוצאות מצבה ושאר הוצאות האבל והשבעה. את החלטתם של בני המשפחה יש לכבד, אולם אין להטיל על הנתבעת לשאת בעלויותיה. בגין ראש נזק זה אני פוסק לתובעים סכום כללי של 20,000 ₪. כאב וסבל לעיזבון 30. הסכום הקבוע לעיזבון, בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, משוערך להיום, עומד על סך של 43,914 ₪. הבקשה לפיצול סעדים 31. התובעים ביקשו לפצל את סעדיהם, כדי שיוּתר ליתומים לתבוע בעתיד בגין הפסד נדוניה אם יתברר שנגרם להם נזק כזה, בשל היותם יתומים או בעלי בעיות נפשיות. מצד הדין אין מניעה לבקש פיצול סעדים כל עוד לא נסתיים הדיון בתובענה (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם פ"ד מב(1) 541, 547 (1988)). יש טעם מסויים בבקשה הזו, משום שכעת הילדים עודם קטנים, ולא ניתן להוכיח טענה כזו. לפיכך, ומבלי לנקוט כל עמדה בשאלה אם אמנם עומדת למי מהם עילה זו, אני מתיר את פיצול הסעדים כמבוקש. סיכום 32. צירוף כל הסכומים הנ"ל, בגין אובדן ההכנסה בשנים האבודות של המנוח, אובדן שירותי האב, הוצאות הקבורה והנזק הבלתי ממוני, עומד על סך של 3,933,246 ₪. מסכום כסף זה יש להפחית את תגמולי המל"ל (על-פי חוות דעת אקטואריות נ/3 שהוגשו בהסכמה, לפי האמור בעמוד 37 לפרוטוקול, בכפוף לתֵאומים המתחייבים מפסק הדין) ואת אשר שוּלם כתשלום תכוף (משוערך). על סכום הכסף שייתקבל לאחר הפחתת תגמולי המל"ל והתשלום התכוף, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצרוף מע"מ כחוק. אף שלא הוצג על-ידי התובעים צו ירושה, הוגש צו שניתן כדין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, ובו מונתה התובעת 1 למנהלת העיזבון. מאחר שהיא גם אפוטרופוסתם של יתר התובעים, ישולם לידיה כל סכום הכסף האמור.מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכים