קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת אי ידיעה על תניית שיפוט ייחודית בחוזה בחו''ל: ערעור על החלטת בית המשפט שלום בתל אביב (כב' השופטת פליגלמן פנינה ) מיום 15.2.2007 במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה, לעכב את ההליכים בת.א 21822/03 , בשל תניית שיפוט זר. הצדדים המערערת, "איילון חברה לביטוח בע"מ", הינה חברה לביטוח אשר ביטחה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה את חברת "ישראמט בע"מ" - שבבעלותה מפעל לעיבוד שבבים. המשיבה, "חברת טורנוס בע"מ", היא חברה אשר מקום מושבה בשוויץ ועיסוקה העיקרי ייצור מכונות לעיבוד שבבים ושיווקם בכל רחבי העולם. המשיבה הפורמאלית 1 - "יוסף רוזנטלר בע"מ" (להלן: "רוזנטלר"), משמשת נציגתה מזה מספר שנים של המשיבה בישראל. רקע ישראמט רכשה מאת המשיבה מכונה ליצור שבבים. ביום 24.3.2002 פרצה שריפה באולם ייצור במפעל ישראמט. בדיקות שנערכו לאחר האירוע מטעם המערערת העלו כי מקור האש היה במכונה עקב כשל בתכנון המכונה, בייצורה ובהתקנה. כתוצאה מהאירוע ניזוקה המכונה באופן מוחלט. המערערת שילמה לחב' ישראמט את תגמולי הביטוח המגיעים לה והגישה תביעה לשיבוב כנגד המשיבה וכנגד רוזנטלר. ביום 8.10.2003 המציאה המערערת את כתב התביעה לחברת רוזנטלר כמי שמשמשת מען להמצאת כתבי בי דין עבור המשיבה בישראל. ב - 20.10.2003 החזירה רוזנטלר את כתב התביעה לידי המערערת תוך שהיא מציינת כי אינה מורשית לקבל כתבי בית דין עבור המשיבה. המערערת הגישה בקשה להורות על חברת רוזנטלר לשמש מען להמצאת כתבי בי דין. הבקשה נדונה בפני כב' השופט ירון בשן. בהחלטתו מיום 5.9.2004 קבע כי מערכת היחסים בין המשיבה לבין רוזנטלר "מתאפיינת באמון אישי, קומוניקציה בלתי פורמאלית ובלתי אמצעית, תכופה למדי ובמשך שנים רבות. רוזנטלר מתקשרת בעסקאות שונות עבור הנתבעת 3 (בענייננו המשיבה) ולמעשה היא המנהלת את עסקיה בישראל - ככל שיש לה בישראל עסקים. משמע: רוזנטלר משמשת כזרועה הארוכה של הנתבעת מס' 3 בישראל. ובמושגי תקנה 482 ניתן לראותה כמורשית שלה". ובכך קיבל את בקשת המערערת. בקשה לעיכוב הליכים ביום 22.12.2005, הגישה המשיבה בקשה לעיכוב הליכים בשל "תניית שיפוט זר". בבקשתה טענה היא: כי ההתקשרויות העסקיות בינה לבין ישראמט החלו לפני כ- 40 שנים, במהלכם רכשה ישראמט כ- 80 מכונות; כל הרכישות הוסדרו באמצעות מערכת הסכמית אשר נחלקה ל"הסכם מסגרת" General Conditions of Contract for the supply of plant and) machinery), ו"הצעת מחיר"; כי היא נוהגת להעביר את שני ההסכמים בגין כל מכונה ומכונה וכן כי כך היא פועלת מול כל לקוחותיה ברחבי העולם. לטענתה סעיף 19 להסכם המסגרת, מסדיר כי כל המחלוקות, הטענות והמענות של לקוחותיה בקשר להתקשרויות עמה, יידונו במקום מושבה, שוויץ. סעיף 19 להסכם, קובע כדלקמן: “19. Jurisdiction and applicable law 19.1 The place of jurisdiction for both the customer and the supplier shall be at the registered office of the supplier the supplier shall, however, be entitled, to sue the customer at the latter’s registered address. 19.2 The contract shall be governed by Swiss Substantive law. “ לטענת המשיבה המדובר ב"תניית שיפוט זר ייחודית" אשר קובעת באופן בלתי משתמע לשני פנים, כי הפורום הנאות לדיון במחלוקות נשוא העסקה זו היא בתי המשפט בשוויץ. לבסוף נטען כי הסכם המסגרת הועבר ככתבו וכלשונו לידי ישראמט וכי טענתה של זו האחרונה לפיה לא קיבלה את הסכם המסגרת וכי אינה מכירה את תנאיו, נגועה בחוסר תום לב. בתגובה לבקשה, טענה המערערת כי הסכם המסגרת עליו מבססת המשיבה את בקשתה נעדר כל תוקף משפטי מחייב, מן הטעם שישראמט מעולם לא הסכימה לאמור בו, תוכנו של ההסכם מעולם לא הובא לידיעתה או הועבר לרשותה וממילא לא נחתם על ידה. באשר לתניית השיפוט, טענה המערערת כי המדובר בתניית שיפוט מקבילה המאפשרת את סמכות השיפוט לבתי משפט נוספים וכן כי הנוסח אינו שולל מפורשות את סמכות בתי המשפט האחרים. עוד טענה המערערת כי לאור מבחן "מירב הזיקות" ויישומו, הפורום הנאות לדון בהליך זה הוא של בית המשפט בישראל. החלטת הערכאה הדיונית בית משפט קמא חילק את הדיון בבקשה לשתי סוגיות מרכזיות: סוגיה עובדתית, היינו, האם אכן התקבל הסכם המסגרת על ידי ישראמט. סוגיה משפטית, היינו, האם להסכם המסגרת תוקף משפטי וכן מה אופייה של תניית השיפוט (ייחודית או מקבילה). באשר לסוגיה הראשונה, העיד מר קספרד, מנהל מכירות מטעם המשיבה. מר קספרד ציין כי הנוהל הנוהג הוא כי הסכם המסגרת נשלח לקונה פעמיים. תחילה, בצירוף להצעת מחיר שנשלחת ללקוח. ופעם שנייה בצירוף להצעה כאשר היא חתומה על ידי שני הצדדים. בית המשפט קיבל עדותו והדגיש כי זו אמינה ומהימנה בעיניו. באשר לעדותה של הגב' אנלן מטעם המערערת, אשר חתמה על אישור ההזמנה, קבע בית המשפט, כי היא מתארת מצב בעייתי, ממנו ניתן ללמוד כי אינה נוהגת לקרוא במלואם את המסמכים עליהם היא חתומה. אשר על כן, קובע בית המשפט, שאין לישראמט להלין אלא על עצמה. עוד נקבע כי לאור העובדה כי שתי החברות עובדות יחדיו במשך שנים ארוכות והיחסים העסקיים ביניהם הוסדרו בחוזה כתוב שעליו חתומים שני הצדדים, טענת ישראמט כי לא ראתה אותו, אינה מעלה ואינה מורידה לצורך בחינת תקפות ההסכם. מכאן הסיק בית המשפט כי ההסכם מחייב את שני הצדדים וכן כי יש לו תוקף ונפקות משפטית. באשר לסוגיה השנייה, נקבע כי אף אם תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי משפט אחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית. בית המשפט סבר כי חברה המתקשרת עם חברות שונות ורבות בכל העולם, תרצה להגן על האינטרסים שלה ולרכז את הדיונים המשפטיים בעניינה במקום הנוח לה ותחת דין אחד. ובמקרה דכאן הסמכות הבלעדית נתונה לבית המשפט בשוייץ, תחת החוק השוייצרי. מכאן הערעור שבפנינו. הערעור טענות המערערת המערערת טוענת כי בשל החלטת בית המשפט נמנע ממנה, באופן בלתי סביר, לפנות לערכאות בישראל; כי ההסכם שהוצג בפני בית המשפט אינו ההסכם הרלוונטי, וממילא ההסכם שהוצג בפניו לא חתום על ידי מי מהצדדים להליך. יתר על כן, אותו הסכם חיצוני, לא הוצג בפני ישראמט, אלא לראשונה במסגרת כתב ההגנה; כן נטען כי תניית השיפוט הזר הינה תניית שיפוט מקבילה, שכן לשון החוזה אינה שוללת מפורשות סמכותם של בתי המשפט האחרים. טענות המשיבה המשיבה שבה וטוענת כי היא נוהגת לשלוח במהלך עסקיה הרגיל, את הסכם המסגרת האמור לכל לקוחותיה, בגין כל רכישה ורכישה אשר נעשית באמצעותה; כי הסכם המסגרת אותו הציגה בפני בית משפט קמא הוא ההסכם המיוחס וזאת על אף השוני בלשון הכותרת; כי טענת המערערת לפיה לא קיבלה את הסכם המסגרת וכי אינה מכירה את תנאיו, נגועה בחוסר תום לב; וכן כי המערערת מנסה כעת להיבנות מרשלנות ישראמט במהלך ניהול עסקיה, לאחר שנציגיה לא טרחו לקרוא את הסעיפים הרלוונטיים במסמכים. דיון לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. "מדיניות ראויה היא זו שאינה נועלת דלת בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית...גישה חופשית ויעילה אל בית המשפט היא זכות יסוד, אף אם עדיין אינה כתובה עלי חוק יסוד, ובית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות". (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נגד קליל תעשיות בע"מ).    מהאמור לעיל ברי כי לאור התוצאה הסופית, היינו, מניעת הגישה לערכאות השיפוטיות בישראל, החלטתה של הערכאה הדיונית הינה בעלת משמעות רבה ומרחיקת לכת. על מנת שבית המשפט ישתכנע בכך, על הטוען טענה בדבר תניית שיפוט זר, להמציא ראיות כבדות משקל לכוונת הצדדים, לידיעה בדבר ההגבלה ולהסכמה לכך, כפי שיפורט להלן. הבחינה העובדתית של משלוח וקבלת ההסכם כידוע הלכה היא כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון את הראיות ולהכריע בעניין ממצאים עובדתיים, אך במקרה דנן ראינו לעשות כן נוכח דלות החומר שעמד לפני הערכאה הדיונית בבואה להכריע כפי שהכריעה בפסיקתה. בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבה ופסק כי די בכך שקיים נוהל קבוע, לפיו נוהגת המשיבה לשלוח את הסכם המסגרת פעמיים, ומכך הסיק כי ישראמט קיבלה את הסכם המסגרת לידיה ואין בכך כדי לשנות באם הייתה מודעת המערערת למשמעות ההסכם ככלל, ולקיומה של תניית שיפוט בפרט. קביעתה זו של השופטת אינה משיבה ברורות על השאלה העובדתית שבמחלוקת ואינה מוליכה בהכרח למסקנה כי הסכם המסגרת נתקבל אצל ישראמט ומחייבה. מבחינה עובדתית ההצהרה באשר לקיומו של נוהג לשלוח את ההסכם פעמיים איננה עומדת במבחן הביקורת ואין בה כדי להוכיח כי מסמך מסגרת כזה אכן הועבר ונתקבל. כמו כן המשיבה לא הוכיחה משלוח הסכם המסגרת או הסכמה מפורשת על תניה זו או אחרת. יתר על כן, מנהלת חב' ישראמט מזה שנים רבות, הגב' אלישבע אלנן, הצהירה, בניגוד לעמדת המשיבה כי: "...לא צורף להצעה כל מסמך נוסף ולבטח לא צורף הסכם המסגרת המיוחס. כמו כן ולמען הסר ספק, לא נמסר לי בכל שלב שהוא כי סמכות השיפוט לדון בכל המחלוקות הנוגעות לעסקה נשוא התביעה מסורה לבית המשפט בשוויץ". ובהמשך ציינה כי: "הסכם המסגרת לא הועבר אליי, לא הובא לידיעתי ותוכנו לא נמסר לי. למיטב זכרוני, מעולם לא ראיתי את הסכם המסגרת הנטען וזאת חרף עסקאות קודמות שביצעתי בעבר עם המבקשת. יתרה מכך, מר קספארד לא הזכיר ולא ציין אף לא ברמז הסכם זה בפני ולא הביא לידיעתי כי סמכות השיפוט מסורה לבית המשפט בשוויץ". (נספח ז'). לאור הצהרה זו חלה אחריות מוגברת על המשיבה להוכיח כי הסכם המסגרת אכן נשלח בפועל, כי המערערת הייתה מודעת לפרטיו וכן כי היה נהיר ובהיר כי קיימת תניית שיפוט אשר עלולה למנוע מהמערערת גישה לערכאות שיפוטיות. במקרה דנן, לא הציגה המשיבה בפני הערכאה הדיונית אף לא ראיה אחת בדבר משלוח הסכם המסגרת המדובר לידי המערערת, מלבד אותו נוהג והצעת המחיר - וחסר זה מדבר בעד עצמו. עובדה זו עומדת בעוכריה של המשיבה שהיה עליה לעשות כל לאל ידה להוכיח טענתה, במיוחד לאור העובדה כי המאמץ הנדרש לשם כך איננו רב. אשר על כן לא היה מקום להסתפק אך בטענה כי ישנו נוהג קיים. השאלה המשפטית אף אם הייתה עומדת המשיבה בנטל ההוכחה ומראה כי ההסכם אכן הועבר לידי המערערת ואף אם היינו מקבלות את קביעת הערכאה הדיונית לפיה להסכם המסגרת תוקף משפטי, לא היה בעובדות אלו כדי להועיל, שכן אין הדבר מלמד על כי ישראמט הכניסה עצמה תחת עול תניית השיפוט שהמשיבה טוענת לקיומה ולתקפותה או כי תנייה זו קיימת כחלק מן החוזה המחייב בין שני הצדדים. שכן גם אם נתקבלו מסמכים אלה, עדיין אין בקבלתם, כדי לחייב את המערערת, ויש צורך לבחון ולקבוע, אם בנסיבותיה של הפרשה יש בהסכם זה, בהנחה שאכן נתקבל, כדי לחייבה. אף אם היינו מגיעות בסופו של יום לכלל מסקנה כי תניית השיפוט כלולה בחוזה ההתקשרות ובהסכם המסגרת, עדיין נותר להידרש לשאלה, אם תניית השיפוט הנדונה היא תניית שיפוט ייחודית, ועל כן השיפוט מוקנה לשוויץ בלבד, או שהיא תניה הקובעת שיפוט מקביל, וממילא לא נשללה סמכות שיפוט ממדינות אחרות, ובכללן ישראל. תניית השיפוט - ייחודית או מקבילה המבחן לשאלה שבפנינו הוא זה: "מהותה של תניית שיפוט, אם ייחודית היא, אם מקבילה, נמדדת על פי לשונה של ההוראה. מכיוון שכך, ממילא עניין לנו בפירושה של לשון התניה". (ע"א 9/79 סמואל ויגיסר קרפול נ' ישראל הורוביץ , פ"ד לד(1), 266). תנית שיפוט תתפרש כייחודית אך אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסויגת המעניקה סמכות לבית משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים. כאשר מפרשים תנית שיפוט יש לסטות במקצת מן העקרונות הרגילים של פרשנות חוזים וכן לעמוד יותר על דרישות פורמליסטיות לשוניות. הטעם לכך הוא כי המבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה. (ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה, פ"ד מד(3) 612). בענייננו די להפנות לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה עצמה שם מצויין כי היא: "ערה לכך, כי הסכם המסגרת, אשר נחתם ברוחו ובעקרונותיו של החוק השוויצרי, לא הגדיר את תניית השיפוט ככזו אשר שוללת סמכות שיפוט של בתי משפט אחרים". מעבר למסקנותינו הנ"ל כפי שפורטו בהרחבה, ואף ללא הצהרת ב"כ המשיבה אנו קובעות כי הנוסח אינו ייחודי. פורום בלתי נאות באשר לטענת "פורום בלתי נאות", נקבע כבר בעבר כי על הטוען אותה לשכנע את בית המשפט כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. שכן, על מנת לעכב את ההליכים, על בית המשפט להשתכנע, בהתייחס למבחן מירב הזיקות, כי אכן קיים פורום שבאופן ברור מתאים יותר לניהול הדיון. החלת מבחן מירב הזיקות בענייננו מעלה כי: השריפה התחוללה בישראל; המפעל; המכונה, נושא התובענה הנזיקית ממוקמת בישראל; העדים כולם נמצאים בישראל; המומחים, ובכללם גם המומחים מטעם המשיבה יושבים בישראל וכן גם אם יהיה צורך להמחיש בפני בית המשפט טענות כאלו או אחרות הנוגעות לתקינות המכונה, תהיה לבית המשפט בישראל נגישות קלה אל המכונה, מה שאין כן לבית המשפט בשוויץ. שיקולי נוחות אלו מטים את הכף לטובת הפורום הישראלי. כמו כן, המשיבה היא חברה הממוקמת בשוויץ, המשווקת את מוצריה ברחבי תבל. לצד רווחיה מעצם תפוצה רחבה של מוצריה, עליה לקחת בחשבון גם את האפשרות ואי הנוחות באשר לסחר הבינלאומי, היינו, האפשרות שביום מן הימים, תיתבע לדין באחת מן הארצות שאליהן שווקו מוצריה. שכן: "...מי שמבקש לעמוד בקשרים מסחריים עם גורמים ברחבי תבל, חייב להשלים עם האפשרות, שבאחד הימים ייתבע לדין באחת הארצות, אשר עמן הוא מבקש לסחור" (ע"א 182/82 ג'ינגט בע"מ נ' ברקליס בנק אינטרנשיונל לימיטד מלונדון, 792). רציונל נוסף הוא זה המבוסס על ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים. תיאר זאת כב' השופט אור באומרו: "בעבר, קשיים שנגרמו לנתבעים, אשר נדרשו להתדיין בפני פורום זר, היו רבים ואמיתיים. אלה נבעו הן מקשיי הקומוניקציה והן מעלותם הרבה. בימינו, בעידן מטוסי הסילון הטלפון הסלולרי, הפקסימליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק ניכר מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל"כפר אחד גדול", שבו למרחקים שבין מקום אחד למשנהו אין עוד אותה משמעות מכבידה כבעבר." (רע"א 2705/97, הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. ואח', פד נב(1)1, 114). נדגיש כי, נקבע על ידי כב' השופט ירון בשן, כי למשיבה סוכן מורשה, רוזנטלר. על החלטה זו לא ערערה המשיבה, אשר על כן אין עליה מחלוקת. במצב עניינים זה, מתקיימת ציפיה סבירה ולגיטימית של המערערת, כי הסוכן המורשה יהווה הזרוע הארוכה וייתן פתרון מקומי לבעיות שמתעוררות. אשר על כן דין הערעור להתקבל. הערבון המופקד בתיק יוחזר לידי ב"כ המערערת. תניות בחוזהחוזהתניית שיפוט