קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת הסכם עקרונות לרכישת נכס: מבוא 1. התובעת, גולן מלאכת מחשבת (1997) בע"מ (להלן: "התובעת"), טוענת, כי התקשרה בהסכם מיום 20.10.05 עם הנתבע, קיבוץ האון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "הקיבוץ"), לרכישת כפר הנופש של הקיבוץ שעל שפת הכנרת, לאחר שזכתה התובעת במכרז שבוצע על ידי הקיבוץ. ההסדר הוגש וסומן ת/1 והוא יכונה להלן "ההסדר" או "הסכם העקרונות"; תנאי ההסדר פורטו במכתבו של הקיבוץ מיום 20.10.05, שהופנה לתובעת, אשר לפיו: "לכבוד גולן מלאכת מחשבת בע"מ א.נ., הנדון: רכישת כפר הנופש בהאון בהמשך לפנייתך, בעניין שבנדון, הנני להשיבך כדלקמן: 1. הצעתנו בעניין שבנדון הינה כי בתמורה לרכישת כפר הנופש (זכויות חכירה בשטח 63 דונם על כל הבנוי והמחובר אליהם) ישולם על ידיכם סך בשקלים השווה ל- 5,000,000 $ (חמישה מליון דולר ארה"ב) בתוספת מע"מ (להלן: 'התמורה'). 2. הצעתנו זאת כפופה לקיומם של כל התנאים המתלים המצורפים בזאת ומהווים חלק בלתי נפרד מהצעתנו זאת (להלן: 'התנאים המתלים'). 3. מחצית מהתמורה תופקד במעמד חתימת ההסכם, בידיו הנאמנות של ב"כ הקיבוץ, ותועבר לידינו מיד עם ביצועם של התנאים המתלים, והיתרה תשולם באמצעות 36 תשלומים חודשיים צמודים לשער הדולר (ולא פחות משערו היציג של הדולר במועד הצעתנו זאת). 4. הננו להבהיר כי התמורה אינה כוללת בתוכה את תשלום דמי ההיוון בגין מלוא זכויות החכירה עד לתום תקופת החכירה (שנת 2028) - במידה ויהיה צורך או רצון להוונם, עובר להעברת זכויות החכירה, ובעניין זה הצעתנו הינה שהצדדים יישאו בתשלום זה -לפי העניין, בחלקים שווים ביניהם. 5. הצעתנו זאת עומדת בעינה במשך 48 שעות, ובמידה ולא נקבל את תשובתכם החיובית בכתב להצעה זאת, תהיה הצעה זאת בטלה ומבוטלת בזאת. 6. במידה והצעתנו זאת תאושר על ידכם כאמור לעיל, ובכפוף לתשלום פיקדון בסך 500,000 $ (לא כולל מע"מ) לידיהם הנאמנות של ב"כ בתוך 3 ימים ממועד אישורכם את הצעתנו זו, אזי אנו מתחייבים לחדול מניהול מו"מ למכירת כפר הנופש לצד ג' כלשהו. למען הסר כל ספק, סכום הפיקדון ישמש כבטוחה בידנו במידה ותחליטו לחזור בכם באופן חד צדדי מהסכמתכם להצעתנו זאת. 7. הננו להודיעך בנוסף לאמור לעיל, כי הננו מתחייבים לשאת בתשלום קנס בסך 750,000 $ וזאת במידה וקודם לתום 60 הימים כמפורט לעיל נודיעך על הפסקת ההתקשרות הנובעת מהצעתנו זו באופן חד צדדי מצידנו. 8. כמו כן, ברצוננו להבהיר כי התמורה המפורטת בהצעתנו זו הינה כנגד כל הזכויות בכפר הנופש כשהוא נקי מכל שעבוד או חוב כלפי צד ג' כל שהוא. 9. למען הסר ספק, היננו להבהיר כי הסדר זה כוחו יפה לתקופה של 30 יום במהלכם שני הצדדים יסכמו, יאשרו ויחתמו על תנאי ההסכם כאמור בסעיף 3 לעיל. במידה ולא נגיע להסכמות במהלך התקופה האמורה, יראו את ההסדר המפורט במסמך זה כבטל ומבוטל ולא תהיה לכם כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כנגד הקיבוץ. בכבוד רב, קיבוץ האון (חתימה) (חתימה + חותמת הקיבוץ)" 2. התובעת עותרת בתביעה דנן לאכיפתו של הסכם העקרונות; בד בבד עם הגשת כתב התביעה, ביקשה התובעת לפצל סעדיה ולאפשר לה הגשת תביעה נפרדת בגין נזקים כספיים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הפרת הסכם העקרונות על-ידי הקיבוץ. ביום 4.11.07 נעתרתי לבקשתה של התובעת (בש"א 2054/07) . טענות התובעת 3. התובעת טוענת, כי ההסדר נחתם ביום 20.10.05 בינה ובין הקיבוץ, במקביל העביר לה הקיבוץ רשימה של "תנאים מתלים", בהם צריך הקיבוץ לעמוד למען קיום ההסדר, והם: אישור של מינהל מקרקעי ישראל לביצוע העסקה; אישור אסיפת חברי הקיבוץ; אישור של הועדה הבין משרדית אשר הוקמה על-ידי הממשלה להסדרת ענייני הקיבוץ; אישור מהנושים של כפר הנופש (בנק הפועלים, הסוכנות היהודית וכיו"ב); אישור מטעם הממונה על ההגבלים העסקיים - אם יידרש; אישור של מטה הסדר הקיבוצים - אם יידרש; אישור מרכז ההשקעות במשרד התעשייה והמסחר (להלן: "התנאים המתלים"). עוד טוענת התובעת, כי לאורך חודשים ארוכים, ביקש הקיבוץ דחייה במועדים שנקבעו בהסדר כדי להשלים את קיומם של אותם תנאים מתלים; דא עקא, כך גורסת התובעת, במהלך התקופה בה הסכימה לאותן דחיות, נדהמה לגלות, כי כעבור כעשרה חודשים, התכחש הקיבוץ להסדר באופן חד צדדי ובאמתלות שונות ומשונות, התעלם מפניותיה והוציא את כפר הנופש למכירה מחודשת. בנוסף טוענת התובעת, כי נודע לה באופן מקרי, כי ביום 23.3.07 התקשר הקיבוץ בהסכם חדש עם צד שלישי למכירת כפר הנופש. 4. התובעת מוסיפה וטוענת, כי ביום 28.8.06 פנה הקיבוץ והודיע על דעת עצמו, כי התובעת אינה יכולה לעמוד בתנאי ההסדר ולכן ההסדר בטל. לשיטת התובעת, הקיבוץ הוא זה שהיה אמור לעמוד בתנאים המתלים לקיום ההסדר; הקיבוץ הוא זה, שביקש וקיבל כל פעם את ההארכות לקיומו של ההסדר. מנגד, הודיעה התובעת לקיבוץ ביום 21.9.06, כי היא דוחה את ניסיונותיו להתנער מן ההסדר ועומדת על זכויותיה לקיומו, כפי שהובהר לקיבוץ פעמים רבות בעבר - הן בכתב והן בעל-פה. בתגובה, הודיע הקיבוץ לתובעת ביום 3.10.06, כי ההתקשרות בטלה ומבוטלת. 5. ביום 8.11.06, ולאחר שהתובעת אימתה את השמועות שהגיעו לאוזני אנשיה בדבר ניסיונות הקיבוץ למכור את כפר הנופש לגורמים אחרים, היא פנתה לקיבוץ והודיעה את עמדתה החד משמעית לקיום ההסדר. כמו כן, דרשה התובעת לקבל לידיה פירוט של כל הפעולות שבוצעו על ידי הקיבוץ על מנת לקיים את התנאים המתלים. במכתבו מיום 13.11.06, דחה הקיבוץ את בקשת התובעת לקבלת פירוט של כל הפעולות לאישור התנאים המתלים כאמור. בנוסף, שב הקיבוץ והודיע את עמדתו, כי ההתקשרות הראשונית שנוצרה בשעתו לרכישת כפר הנופש אינה עוד על הפרק; הקיבוץ שב על עמדתו זו במכתבו מיום 17.1.07; ביום 19.3.07 פנה הקיבוץ לתובעת לקבלת פרטי חשבון להעברת הכספים המוחזקים אצלו בנאמנות על-ידי עו"ד אבנר צור, אולם, התובעת השיבה, כי היא עומדת על זכויותיה לאכיפתו של ההסדר או להפרתו. 6. במהלך חודש 4/07 גילתה התובעת, כי כבר ביום 26.3.07 פרסמה חברת נפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ דו"ח מיידי בו הודיעה, כי באמצעות חברת הבת שלה, חברת הנפט לישראל בע"מ, התקשרה במסמך עקרונות עם הקיבוץ לרכישת כפר הנופש תמורת סך כ- 25 מילון ₪ בכפוף לתנאים מתלים. 7. התובעת הדגישה, כי ביום 20.10.05 עמד סכום התמורה של כפר הנופש על סכום בשקלים השווה ל- 5 מליון דולר וכי ביום 26.3.07, כשנה וחצי לאחר מכן, הודיע הקיבוץ, כי הוא מוכר את אותו נכס בסך של 25,000,000 ₪, סכום השווה ערך לכ- 5,966,587 $. לטענת התובעת, המדובר ברווח לקיבוץ העומד על סך של כ- 966,254 $. 8. לטענת התובעת, הקיבוץ פעל ממניעים פסולים, בחוסר תום לב משווע, תוך גרימת נזקים לתובעת, הן כלכליים והן תדמיתיים, בשל ניסיונותיו לסגת מההסדר שביניהם. עוד טוענת התובעת, כי טענת הקיבוץ, לפיה, משלא הצליח להסדיר את כל התנאים המתלים, הוא נסוג מן ההסדר, הנה טענה שקרית, מקוממת ואין לקבלה. טענות הקיבוץ 9. בכתב הגנתו, טוען הקיבוץ, כי בשנת 2004 נתקבלה החלטת ממשלה, לפיה, הוקמה ועדה בין-משרדית ממשלתית לצורך שינוי סיווגו של הקיבוץ ליישוב קהילתי, אגב כך להסדיר את חובותיו לנושיו המובטחים וכן להסדיר את תשלומי הפנסיה לחבריו. כחלק מאותו הליך, נבחנו מספר מימושים אפשריים של נכסי הקיבוץ. כפר הנופש, שמשתרע על כ- 63 דונם לחופה של הכנרת, הינו אחד מנכסיו העיקריים של הקיבוץ. במהלך חודש 11/05 פנה מר עודד דסאו (להלן: "דסאו") לב"כ הקיבוץ, עו"ד אבנר צור (להלן: "עו"ד צור"), וביקש לרכוש את מקרקעי כפר הנופש וציודו תמורת 5 מליון דולר. לטענת הקיבוץ, נכון לאותה פנייה, לא חשף דסאו את זהותו של הגוף הרוכש, אם כי ציין, כי הוא שוקל לעשות זאת באמצעות תאגיד פרטי בבעלותו או באמצעות התובעת, שבאותו שלב היתה בשליטתו. הקיבוץ ממשיך וטוען, כי הפקדת סך 500,000 דולר על ידי התובעת לידיו הנאמנות של ב"כ הקיבוץ, בצירוף הידיעה שדסאו היה הבעלים של חלק ממלון הספא בחמת גדר, כך לפחות הוצג על ידו, נתנו פתח להתקשרות עקרונית ואכן מספר ימים לאחר אותה פנייה, נחתם ההסדר/הסכם העקרונות בין הקיבוץ ובין התובעת. 10. לטענת הקיבוץ, מיד לאחר חתימת ההסדר החל הקיבוץ לפעול לקיום התנאים המתלים, בין היתר, על ידי כינוס אסיפת חברים, פניה לנושיו של הקיבוץ וכד', פעולות שהצריכו ארכות שונות. כשלושה חודשים לאחר חתימת הסכם העקרונות, פנתה התובעת בחודש ינואר 2006 באמצעות מנהלה דאז, מר גילי פרס ובאמצעות דסאו, לב"כ הקיבוץ וביקשה להשיב לה את מלוא הסכום המופקד עד להוצאתה לפועל של העסקה המותלית, בכפוף למתן בטחונות חלופיים. בפגישה שהתקיימה בין הצדדים סוכם, כי מחציתו של הפקדון תוחזר לתובעת כאשר מנגד יינתן שטר חוב על סכום זה (250,000 דולר) על ידי התובעת לפקודת הקיבוץ בצירוף שני ערבים. 11. הקיבוץ מוסיף וטוען, כי מחודש מאי 2006 החלו לרווח שמועות אודות מצבה הכספי של התובעת ומצבו הכספי האישי של דסאו, שהולך ומחמיר. למעשה, כך לטענת לקיבוץ, נודע לכל, כי התובעת בקשיים עצומים עקב אירועים שונים שניקרו בהתנהלותה; קופתה של התובעת רוקנה מכספים, נושיה עטו על שרידיה, כל מנהליה התפטרו, לא נותר בידה של התובעת לשלם הוצאות חיוניות (משכורות, חשמל, מים), מונה כונס נכסים למניות בעל השליטה בה מטעם נושה שטען לחוב בהיקף עצום נגד התובעת ונגד דסאו אישית. לשיטת הקיבוץ, מצב דברים זה, מנע למעשה את האפשרות שנושי הקיבוץ, לרבות הסוכנות היהודית והבנקים השונים, שהסכמתם היוותה תנאי מתלה לכל ההתקשרות, יהיו מוכנים כלל להעלות על שולחן הדיונים אישור מבנה העסקה האפשרית עם התובעת. בהמשך, ולצורך קבלת "איתות חיובי" ולמען הזהירות המתבקשת לאור ההתפתחויות, פנה הקיבוץ, באמצעות נציגים של כונס הנכסים וביקש קבלת שטר חוב חתום על ידי שני ערבים ע"ס 250,000 $, אותו סכום שהושב אז לתובעת, ומכתב התחייבות או עמדה סופית של נושאי המשרה החליפיים בתובעת, לכך שהיא תוכל לעמוד בעסקה. משלא נתקבלה אף לא אחת מן הדרישות, הודיע הקיבוץ על ביטול/בטלות/פקיעת הסכם העקרונות. עוד טוען הקיבוץ, כי ארבעה חודשים לאחר מכן, נוצרה בין הקיבוץ ובין צד ג' התקשרות, שבמסגרתה נמכר לו כפר הנופש וחטיבת קרקע סמוכה נוספת, והוא מחזיק כיום בנכסים אלה לאחר ששילם את מלוא התמורה. 12. לגרסת הקיבוץ, החלטתו בעניין ביטול/בטלות הסכם העקרונות היתה סבירה ואף הכרחית; בשים לב למטרת הקיבוץ, להגיע להסדרים עם נושיו ולהבטיח תשלום כספי הפנסיה של חבריו, ובשים לב להתנהלות שאפפה את התובעת בתקופת הארכה האחרונה שניתנה לקיום הסכם העקרונות, לא היה ואין באפשרותו להמתין עד שתיפתרנה בעיותיה הכלכליות של התובעת מול נושיה. אילו הקיבוץ היה ממתין, היה מפר את מחויבותו להקטין כל נזק שעשוי להיגרם לו ולמי מטעמו, היה נוהג בחוסר אחריות כלפי עצמו, כלפי חבריו וכלפי נושיו ועומד בסיכון רב. ראיות הצדדים 13. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר דסאו, שהיה בעל השליטה בתובעת ויו"ר הדירקטוריון בה בעת החתימה על הסכם העקרונות ועד ליום 2.7.06, של רו"ח אליעזר גוז (להלן: "רו"ח גוז"), של ד"ר יהודה שנהב (להלן: "ד"ר שנהב") ושל רו"ח יהודה בר-לב (להלן: "רו"ח בר-לב"). מטעם הקיבוץ הוגשו תצהירי עדות ראשית של עו"ד צור, יועצו המשפטי של הקיבוץ, של מר דובי מילר, יו"ר הועד הממונה של הקיבוץ (להלן: "מילר") ושל מר בצלאל בן יצחק, מרכז המשק של הקיבוץ בתקופה הרלוונטית (להלן: "בן יצחק"). בנוסף, העידה במסגרת פרשת ההגנה רו"ח שושנה צאיג, ששימשה כדירקטורית אצל התובעת בתקופת ניהול תיק זה. בתום הבאת הראיות, הגישו הצדדים, כפי בקשתם, את סיכומיהם בכתב. פרשת התביעה 14. רו"ח בר-לב, מונה כדירקטור בתובעת בחודש 9/06, היינו לאחר חתימת הסכם העקרונות (בחודש 10/05). רו"ח בר-לב גרס, כי מעצרו של דסאו, כבעל שליטה בתובעת ויו"ר הדירקטוריון, אינו סיבה טובה לבטל את הסכם העקרונות; אמנם זו סיבה לחשוב ולחשוש, אך לא לבטל כפי שנהג הקיבוץ (עמ' 14-13 לפרוט'). העד אישר, כי דסאו היה יו"ר הדירקטוריון עת משך כספים מהתובעת (עמ' 14 לפרוט'); העד נשאל בחקירתו הנגדית: "האם העובדה ובהנחה שכל מה שתארנו כרגע, גניבה מהקופה של יו"ר הדירקטוריון, עיקולים, הטלת כינוס על מניות בעל השליטה, בקשת פירוק, התפטרות כל הדירקטוריון כולל המנכ"ל, האם העובדה שכל זה קרה בחודשיים זה תורם לחברה באופן חיובי או שלילי?" והוא השיב "אם כל זה מה שהיה קורה זה לא היה תורם, אבל זה לא מה שקרה" (שורות 9 - 12 עמ' 16 לפרוט'). רו"ח בר-לב מסר, כי פנה למר מורי גולדמן, שידוע כבעל הון (להלן: "גולדמן"), כדי שיעמיד מימון לעסקה, אך אין ברשותו עיגון בכתב לפנייתו, והוסיף, כי גולדמן לא שלל את האפשרות להעמיד מימון לעסקה, אך גם לכך אין לו תיעוד (עמ' 16 לפרוט'). לגישתו של רו"ח בר-לב, במידה והעסקה היתה רלוונטית, היתה אפשרות לקבל מימון מגולדמן, או מימון בנקאי, הנפקת אג"ח, אך לא עלה בידיו לשכנע, כי נעשו פעולות ענייניות או ננקטו מהלכים כלשהם למימושן של אפשרויות אלה, אם בכלל. רו"ח בר-לב אישר בעדותו, כי התובעת עברה משבר גדול בתקופה הרלוונטית וכי היתה שלד בורסאי ריק מתוכן (עמ' 20 לפרוט'). 15. מר דסאו מסר בעדותו, כי הוא היה הבעלים של 50% בחברת ספא טבע בע"מ באמצעות חברה שבבעלותו, לב האגם בע"מ, והוא מוכר באיזור כמי שלוקח אתר תיירותי עם פוטנציאל ומביא אותו לרמות אירופאיות, שאינן מוכרות באיזור (עמ' 20-21 לפרוט'). דסאו סבור, כי בתקופה הרלוונטית אכן היה לתובעת כסף כדי להשלים את העסקה (עמ' 22 לפרוט'). באשר לאירועים שקרו בהתנהלותה של התובעת החל מחודש מאי 2006, מסר דסאו, כי "היו נסיבות שהכריחו אותי לעשות מספר צעדים, שכתוצאה מהם הן התקשורת והן העולם העסקי איבד פרופורציה עקב דיסאינפורמציה בעיתון ובפרסום" (עמ' 23 לפרוט'). העד התחמק ממתן תשובה עניינית אם נטל לכיסו כסף מקופת התובעת, אך מסר, כי אכן מתנהל נגדו הליך פלילי בבית משפט אחר וביקש שלא לחשוף את פרטיו (עמ' 23 - 24 לפרוט'), אם כי, אישר בחקירתו, כי על-פי הדיווח של התובעת מיום 22.6.06, הוא משך סך 4.8 מליון דולר מהתובעת והתחייב להחזירם, אולם נכון להיום טרם עשה זאת מסיבות טכניות, כדבריו (עמ' 26 לפרוט'). דסאו אישר בחקירתו הנגדית את העובדה, כי בחודש 9/07 הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב בגין עבירות של העברות כספים לא חוקיות בסך עשרות מיליוני שקלים, גניבה בידי מנהל, הסתרת הגניבה מיתר המנהלים, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, אי קיום הוראות חוק ניירות ערך ואי פרסום מידע, אך דסאו כפר בעובדות כתב האישום. המדובר בעבירות לכאורה שבוצעו, בין היתר, במהלך שנת 2006 (עמ' 27 -28 לפרוט'). דסאו אישר גם את העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיו בחודש 7/06 (נ/16), אם כי, טען, כי הם הוסרו בהתאם להסכם פשרה, שנחתם בינו ובין התובעים (חברת בייז השקעות לישראל בע"מ וגולדמן) מיום 4.10.06 (נ/15). על-פי נ/17 - החלטה מיום 14.1.07 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו במסגרת ת.א. 1854/06 , נדחתה בקשתו של דסאו לביטול מינוי כונס נכסים על כלל מניותיו בתובעת מיום 27.8.06. בנוסף, אישר דסאו, כי כל הדיווחים של התובעת לבורסה בתקופה הרלוונטית הינם נכונים. עם זאת, הוא טען, שאם הקיבוץ היה פונה אליו בצורה נאותה, הוא היה משלים את העסקה (עמ' 33-34 לפרוט'). 16. ד"ר שנהב מונה ביום 10.7.06 ליו"ר דירקטוריון התובעת וכהונתו הסתיימה ביום 12.9.06, וזאת יחד עם אשתו, ד"ר חנה שנהב כדירקטור בתובעת, כעולה מ- נ/20 -נ/22. העד אישר שמינויו בתובעת על ידי גב' ורדה דסאו, אשתו של דסאו, היה בתקופת דחק שעברה התובעת (עמ' 37 לפרוט') וכעולה מ- נ/23, שבו דיווחה התובעת "דוח מיידי על אירוע או עניין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים". ד"ר שנהב הוסיף, כי אכן בתקופת כהונתו הוטלו עיקולים על נכסי התובעת ובקופת התובעת היו כ- 3 מליון דולר, עליהם הוטל עיקול על ידי גולדמן (עמ' 38 לפרוט'). העד אישר גם, כי על סדר היום של הישיבה שכינס ביום 12.9.06, היה דיון והחלטה בדבר שינוי שמה של התובעת, כעולה מהדיווח של התובעת לבורסה מיום 6.8.06 (נ/24), אך טען, שזה לא בגלל הפגיעה שנעשתה בתדמיתה של התובעת אלא מדובר ברעיון שעלה (עמ' 38 לפרוט'). 17. רו"ח גוז, מונה על ידי הדירקטוריון ביום 30.7.06 כמנכ"ל זמני לתובעת וביום 12.9.06 מונה כמנכ"ל קבוע (עמ' 45 - 46 לפרוט'); הוא אישר בחקירתו, כי לפי נ/14 (דו"ח תקופתי לשנת 2007) בעמ' 6 סעיף 1.25- הוא מונה לתפקיד על-ידי כונס הנכסים על המניות של דסאו (עמ' 46 לפרוט'). ביום 31.3.08 חדל רו"ח גוז לכהן בתפקידו בתובעת "בשל מצבה הכלכלי של החברה" (נ/26). העד אישר, כי הדו"ח נ/14 בעמ' 10 פסקה אחרונה - לפיו, התובעת אינה יוזמת עסקאות חדשות, הינו דיווח נכון, והוסיף, כי היא פועלת להשלמת העסקאות שטרם הושלמו (עמ' 48-47 לפרוט'). רו"ח גוז הוסיף, כי העסקה של "אילת", היתה העסקה השניה מלבד העסקה דנן, שעמדה על הפרק, וכי הצד השני באותה עסקה הודיע אף הוא על ביטולה. בנוסף מסר רו"ח גוז, כי עסקה נוספת בה התקשרה התובעת באותה תקופה לרכישת משרדים ברמת החייל, אף היא בוטלה וכי עד ליום 25.12.06 הושעה המסחר במניותיה (עמ' 49 ועמ' 58 לפרוט'). רו"ח גוז הוסיף ומסר, כי באותה עת לא היה בקופתה של התובעת כסף נזיל ואף לא היתה לה תוכנית סגורה למימון השקעה ומטרתה היתה למצוא מקורות מימון חיצוניים (עמ' 48 לפרוט'). רו"ח גוז אישר בחקירתו הנגדית, כי בעת כתיבת מכתבו מיום 14.8.06 לב"כ הקיבוץ, שבו ציין, כי "החברה מעריכה כי תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לרכוש את הזכויות בכפר הנופש האון, בהתאם להסכמים בין הצדדים", רבצו עיקולים על נכסי התובעת לבקשת גולדמן (עמ' 51 לפרוט'). העד טען בחקירתו הנגדית, כי היו מספר משקיעים שדיבר איתם כגון עופר צור, עופר גלזר ושני יהלומנים שהכיר, שהיו מוכנים לממן את העסקה נשוא התובענה, אך לא עלה בידו להציג מסמך כלשהו בעניין זה, שכן לטענתו, הוא לא דרש מסמך והסתמך על הבנות שהיו ביניהם. ברם, לפי נ/9 - פרוטוקול ישיבת דירקטוריון של התובעת מיום 18.9.06 (עמ' 2 סעיף 13) צוין מפיו של העד, כי "למרות שביקשתי הצעות בכתב המעידות על רצינות כוונתם של אותם שני גורמים, לא קיבלתי" (עמ' 53 לפרוט'), ללמדך שלא היה מדובר בהצעות רציניות. ב- נ/29 מיום 14.8.06 כתב ב"כ הקיבוץ לרו"ח גוז, כי ההערכה כאמור במכתבו מאותו יום, נ/28, אינה מספקת ודרש התחייבות מאת התובעת, אך לא היה מענה מצדו של רו"ח גוז (עמ' 55 לפרוט'). בעקבות כך, וכעולה מעדותו של רו"ח גוז ומההתכתבויות בין הצדדים, הודיע ב"כ הקיבוץ ביום 28.8.06 לתובעת על ביטול הסכם העקרונות (נ/30) (עמ' 55 לפרוט'). פרשת ההגנה 18. רו"ח שושנה צאיג, שימשה כדירקטורית אצל התובעת מתוך שלושה דירקטורים, כעולה מ- נ/32 -דו"ח הדירקטוריון ליום 31.3.08, עם פיטורי רו"ח גוז, ומילאה תפקיד ניהולי אדמיניסטרטיבי בתובעת במהלך ניהולו של תיק זה. היא אישרה בחקירתה הראשית את האמור בעמ' 2 לדו"ח, שאושר ביום 28.5.08, לפיו, "קיים ספק משמעותי בדבר יכולת החברה לגייס הון לצורך מימון פעילותה, לרבות מימון השלמת עסקת רכישת המקרקעין באילת, לאור המצב המשפטי והכספי של החברה". בנוסף, מסרה העדה, כי אין כיום משרדים ועובדים לתובעת וכי באופן פורמאלי, כתובתה למשלוח דואר נמצאת במשרדו של עו"ד אסף ברם, וכי לתובעת לא היו בתקופה זו פעילויות נוספות פרט לשתי העסקאות האמורות (עמ' 60 - 62 לפרוט'). העדה הוסיפה ומסרה, כי באופן כללי, היא אינה מכירה את העסקה נשוא התובענה על כל פרטיה וכי כיום ישנם משקיעים חדשים בתובעת שמוכנים למימוש עסקאותיה (עמ' 63 - 64 לפרוט'). 19. מר מילר, כלכלן ומגשר במקצועו, ששימש החל משנת 2001 כיו"ר הועד הממונה של הקיבוץ, עמד על השיקולים שעמדו מאחורי יצירת ההתקשרות הראשונית עם התובעת והאירועים שהתרחשו בתובעת במהלך קיץ 2006, אשר הביאו להורדת אפשרות ההתקשרות עמה מסדר היום. מר מילר השתתף בישיבה שהתקיימה באוגוסט 2006 בקניון רמת אביב עם ד"ר שנהב ועו"ד צור (עמ' 65 - 66 לפרוט'). מר מילר הסביר, כי בעקבות אותה ישיבה, ביקש הקיבוץ מאת התובעת שטר חוב ע"ס 250,000 $ עם חתימה של שני ערבים. באשר להסכם העקרונות, מסר העד, כי המדובר במזכר הבנות, שאחריו היה אמור לבוא הסכם מפורט, לפיהם, הקיבוץ ימכור את כפר הנופש לרבות הקרקע והעברתה במינהל (עמ' 69 לפרוט'). העד נשאל בחקירה הנגדית, מדוע לא ערך בדיקה אודות מצבה הכלכלי של התובעת עובר לאוקטובר 2005, והשיב, כי זו הסיבה שבגללה דרשו בטוחה כספית במעמד החתימה על ההסדר, על מנת לאפשר בדיקה יסודית באמצעות יועצים משפטיים וגם מנהלים עסקיים (עמ' 70 לפרוט'); מאוחר יותר אנשי הקיבוץ נפגשו עם נושי התובעת - בנק לאומי, בנק הפועלים וכיו"ב - "ובלשון ציורית, הקירות רעדו מהצעקות שקיבלנו, בהבהרה חד משמעית שזה שותף..." (עמ' 71 לפרוט') וכי המסר שהתקבל מהישיבה עם נושי הקיבוץ, כי הם לא יאפשרו את העסקה (עמ' 72 לפרוט'). מר מילר העיד, כי הוא בעצמו טיפל בעניין התנאים המתלים שנקבעו בהסדר (עמ' 73 לפרוט'). העד הוסיף, כי ההחלטה הסופית שלא להתקשר עם התובעת התגבשה באוגוסט 2006, אם כי, החששות מאפשרות מימוש העסקה החלו קודם לכן בשל הפרסומים השונים שהיו בנוגע למצבה הכלכלי של התובעת ושל דסאו עצמו (עמ' 74 לפרוט'). בחקירתו החוזרת, הדגיש העד, כי מאוקטובר 2005 ועד אוגוסט 2006, הוא לא הפסיק את פועלו לקיום התנאים המתלים (עמ' 78 לפרוט'). 20. מר בן יצחק, ששימש בתקופה שבין אפריל 2001 ועד ספטמבר 2008 כמרכז המשק של הקיבוץ, מסר בחקירתו הנגדית, כי הכיר את דסאו לפני חתימת הסכם העקרונות, וכי משנת 2002 ועד 2005 דיבר עם דסאו במועדים שונים אודות העסקה של רכישת כפר הנופש (עמ' 79 לפרוט'). העד אישר, כי עיקר התמורה של עסקת מכירת כפר הנופש יועד לנושי הקיבוץ ואחר כך יועד סכום נוסף לפנסיה של חברי הקיבוץ (עמ' 81 לפרוט'). מר בן יצחק הוסיף, כי הידיעה על הסתבכותה של התובעת היתה סמוך ליוני 2006, היינו, קצת אחרי הארכה האחרונה ואילו ידעו בקיבוץ לפני כן על הסתבכותו של דסאו, לא היו מבקשים ארכה. עוד מסר העד, כי דסאו הציג את עצמו ואת התובעת בפני אנשי הקיבוץ, כמי שהתכוון למלא את התובעת כשלד בורסאי בהשקעות, בתיירות מאילת ועד רמת הגולן, וכבעלים של ספא בחמת גדר, וכי העסקה דנן תקשור את כפר הנופש עם חמת גדר (עמ' 82 לפרוט'). העד הוסיף, כי הם עשו עסקה עם שלד בורסאי שיש לו בעלים ומנכ"ל המוכרים כאנשים שעוסקים בנדל"ן ובתיירות (עמ' 83 לפרוט'). באשר לביטול העסקה, השיב מר בן יצחק, כי מאמצע יוני 2006 החל להתברר לכולי עלמא, שדסאו הסתבך בכל התחומים, בבורסה לניירות ערך, היה במעצר, פוטר כחבר בבורסת היהלומים, נתבע על ידי התובעת, הוטלו עיקולים על חלקו בספא חמת גדר וכי דסאו ירד מנכסיו. במקביל היו דיווחים על התפטרות מנכ"ל התובעת בעקבות משיכת כספים מקופת התובעת על ידי דסאו. "היה ברור לנו שאי אפשר יהיה לקיים את העסקה, בעיקר בגלל שלא יהיה כסף והנושים שהיו צריכים לתת הסכמתם לעסקה וחברי הקיבוץ שהיו צריכים לתת הסכמתם לעסקה, לא יתנו במצב זה לעסקה להתקיים" (עמ' 84 לפרוט'). אחרי שנודע על הסתבכותה הכלכלית של התובעת ושל בעליה, אמר ד"ר שנהב שהתובעת יכולה לעמוד בסכום העסקה ולכן התבקש לתת ערבות בסך 250,000 דולר עם שני ערבים שיאושרו על ידי הקיבוץ; בפועל, התקבל שטר ללא חתימות של ערבים (עמ' 87 לפרוט'). באשר לעסקה עם חנ"ל, מסר העד, כי פרטי העסקה איתה שונים מפרטי העסקה עם התובעת ולכן קשה לעשות השוואה דווקנית, כי יש הפרש של 52 דונם יותר לעומת העסקה שהיתה עם התובעת (עמ' 86 לפרוט'). 21. עו"ד צור, יועצו המשפטי של הקיבוץ, שהיה מעורב בהתקשרות ובחתימה על הסכם העקרונות ובמו"מ שהתנהל וכן בהתכתבויות בין הצדדים לפני ואחרי החתימה, מסר, כי ההסדר הינו מזכר עקרונות בלבד ולא בכדי צוין בו במפורש, שיהיה הסכם מפורט. מזכר העקרונות בא כדי לגבש את הרצון של הצדדים לבדוק את האפשרויות. עוד מסר, כי זכור לו, שהפקדון הוחזר על ידו לתובעת כפי בקשתה לקראת חודש ינואר-פברואר 2006 והפגישה עם דסאו היתה לפני החזרת הפקדון (עמ' 108 לפרוט'). עוד מסר, כי באותה עת לאור כל המצגים שעודד דסאו הציג וסיפר על כל העסקאות שהולך לעשות, ומאחר ונשאר בידיו מחצית הפקדון, אנשי הקיבוץ סמכו על גילי פרס, שעבד שנים בעמק הירדן בתחומי התיירות וניהל את אתר חמת גדר, על דסאו ועל היכרות של שנים רבות, והתייחסו אליהם באמון רב (עמ' 108 לפרוט'). עו"ד צור שלל את הטענה, לפיה, הקיבוץ התמהמה בביצוע התנאים המתלים שנקבעו בהסדר, והוסיף כי, הקיבוץ עשה כל שביכולתו בעניין זה (עמ' 106 לפרוט'). באשר למצבה הכלכלי של התובעת ושל דסאו עובר לחתימה על הסכם העקרונות, מסר עו"ד צור, כי לא היה צורך לבדוק את המצב הכלכלי שלהם, כי לדסאו היו אז מספר חברות והוא עצמו לא ידע באמצעות איזו חברה הוא יבצע את העסקה, הגם שהקשר היה עם דסאו, שהיה ידוע בעבר בניהול אתר חמת גדר (עמ' 107 לפרוט'). התובעת התחייבה למסור שטר חוב עם שני ערבים כנגד החזרת הפקדון. על-פי גרסתו של עו"ד צור, גם ממכתבו של גילי פרס וגם מהפגישות שהיו, סוכם מפורשות שיהיה שטר חוב עם שני ערבים (עמ' 110 לפרוט'). באשר להסכם עם חנ"ל, נשאל עו"ד צור "... למה הקיבוץ לא מוכן לקבל 5 מליון דולר של גולן היום, גם לא היה מוכן לפני חודשיים ולפני שנה וחצי, יש סיבה הגיונית?" והוא השיב "מעולם מהיום שהודיע על הפסקת ההתקשרות, לא באה גולן, מעולם לא הוצעה על ידי גולן הצעה אופרטיבית, למרות שבאחד המכתבים המצורפים על ידי חברי, נאמר שאם לגולן יש את האפשרות, המכתב מיום 28.8. סעיף 3 (נ/30) אם לגולן היתה הצעה אופרטיבית נאמר שהיא יכולה לחזור מבלי שיש לקיבוץ התחייבות לכך, בלבד שזו תהיה הצעה ממשית. אף אחד מהמכתבים שחברי צרף לא נקוט בלשון שיש לנו היום 5 מליון דולר לשלם עבור העסקה. לכן מלהציג כאילו, שאלה היפוטטית, כאילו לגולן יש, היא לא לעניין, לא רק בגלל שמעשה עשוי במובן שכבר ישנה עסקה וחברי יודיע שלחזור מהמצב שבו חברת חנ"ל כבר שילמה את כל ההתחייבויות שלה כבר נכנס להפעיל את כפר הנופש, אלא גם, אני מחזיר לבקשת חברי מיום 28.8 בה הודע לבית המשפט והיא הנותנת שלחברת גולן אין שום יכולת כלכלית" (עמ' 114-113 לפרוט'). דיון והכרעה 22. באשר להערכת מהימנותם ואמינותם של עדי הצדדים, אציין כבר עתה, כי המסכת העובדתית הרלוונטית עולה לא רק מפי העדים עצמם אלא גם מאותם מסמכים, שהוגשו והוצגו בתיק, אשר תוכנם אושר על ידי העדים שהעידו בפני. יחד עם זאת, אוסיף, כי עדותו של מר דסאו לא הותירה עלי רושם חיובי במיוחד ודבקו בה סתירות מהותיות, כפי שיפורט בהמשך; כמו כן, יתר עדי התובעת, הינם בעלי מקצוע ששימשו כמנהלים בתובעת בתקופה שלאחר כריתתו של הסכם העקרונות, והם לא מסרו פרטים מיוחדים מעבר לאישור הדברים שתועדו במסמכים השונים שהוגשו, ועדותם התאפיינה במגמתיות בולטת, לפיה, התובעת היתה מעוניינת בקיום העסקה והיתה מסוגלת לארגן ולגייס את סכום התמורה המוסכם; באשר לעדים שהעידו מטעם הקיבוץ, התרשמותי הכללית מעדויותיהם הינה חיובית; המדובר בעדים שהיו שותפים הן ליצירת העסקה ולעיצובה, הן למו"מ שהתנהל לפני ואחרי הסכם העקרונות, והן לביטולו, כך שעדותם הינה עניינית ורלוונטית. מעמדו של ההסדר ת/1 23. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר מעמדו של הסכם העקרונות; לשיטת התובעת, המסמך ת/1 מהווה "הסכם גמור ומוחלט" אף אם החוזה המפורט והפורמלי, לא נחתם בסופו של דבר, שכן מתקיימים בו שני המבחנים המצטברים שנקבעו בפסיקה: הראשון: גמירות דעת - כוונה ליצור קשר חוזי מחייב, והשני: הסכמה על הפרטים המהותיים של העסקה, שכן נקבעו במסמך כל התנאים בעסקה: הצדדים להתקשרות, הנכס הנמכר, המחיר ומועדי התשלום. מאידך, טוען הקיבוץ, כי הצדדים התקשרו ב"מזכר הבנות" בלבד ולא בהסכם מפורט בעל מסוימות, כאשר תוקפו של מזכר ההבנות הותנה במספר תנאים. 24. אין חולק, כי מעיון ב"הסכם העקרונות" עולה, כי עסקינן בהצעה של הקיבוץ ששוגרה לתובעת ביום 20.10.05; כפי שעולה ממכלול הראיות, ואין עוררין על כך, התובעת מצידה אישרה את ההצעה, קיבלה על עצמה את תנאי העסקה והדבר בא לידי ביטוי בכך, שהיא חתמה על ההצעה והפקידה בטוחה בסך 500,000 $ בידיו הנאמנות של ב"כ הקיבוץ, כפי דרישת סעיף 6 להסכם העקרונות. זאת ועוד, הסכם העקרונות כלל את מרבית פרטי העסקה, אם כי, הדגיש את עניין חתימתו של הסכם סופי כעולה מהרישא של סעיף 3: " מחצית מהתמורה תופקד במעמד חתימת ההסכם, בידיו הנאמנות של ב"כ הקיבוץ, .."; ובסעיף 7 נקבע קנס שישא בו הקיבוץ במידה ויודיע על הפסקת ההתקשרות באופן חד צדדי מצדו: "הננו להודיעך בנוסף לאמור לעיל, כי הננו מתחייבים לשאת בתשלום קנס בסך 750,000 $ וזאת במידה וקודם לתום 60 הימים כמפורט לעיל נודיעך על הפסקת ההתקשרות הנובעת מהצעתנו זו באופן חד צדדי מצידנו". כמו כן, סעיף 9 מדגיש, כי תוקפו של הסכם העקרונות מוגבל עד לתקופה מסויימת, שבמהלכה יחתמו הצדדים על ההסכם, כדלקמן: " למען הסר ספק, היננו להבהיר כי הסדר זה כוחו יפה לתקופה של 30 יום במהלכם שני הצדדים יסכמו, יאשרו ויחתמו על תנאי ההסכם כאמור בסעיף 3 לעיל. במידה ולא נגיע להסכמות במהלך התקופה האמורה, יראו את ההסדר המפורט במסמך זה כבטל ומבוטל ולא תהיה לכם כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כנגד הקיבוץ" ((ההדגשה אינה במקור - ש.א.). מהו, אם כן, מעמדו של הסכם העקרונות במקרה דנן? בע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן-שקד, פ"ד לג(2) 218, 288 התייחס כב' הנשיא (דאז) ברק לכוחם המחייב של מסמכים לסוגיהם, לרבות זכרון דברים, באומרו: "נוסחאות אלה ואחרות כבודן במקומן מונח, אך אין לראות בהן חזות הכל. הכל תלוי בכוונת הצדדים, עליה יש ללמוד ממכלול העובדות של המקרה". הלכה פסוקה, כי בדונם בשאלת תוקפו המחייב, יצאו בתי המשפט מתוך הנחה, כי אם לא נקבע אחרת, מהווה זכרון הדברים חוזה מחייב (ע"א 610/85 נוה עם ברמת - גן בע"מ נ' אלעזרי, פ"ד מג(4), 312); כמו כן, נאמר בהקשר זה בספרם של ד. פרידמן ו- נ. כהן, חוזים, חלק א', עמ' 297, כי: "לעומת זאת, אם הצדדים מציינים כי הם חותמים על הסכם 'עד שיוכן חוזה פורמלי' הרי שההסכם הראשוני הוא המחייב. ובדומה אם הם קובעים: 'יתרת החוב ...[תשלום] עם חתימה על החוזה הפורמלי, כך גם אם הצדדים קובעים כי הם 'מתחייבים לחתום על הסכם פורמלי, ועד אז הסכם זה קובע'. אולם, כאמור, הנוסחה כשלעצמה אינה מכרעת". עוד צוין בעמ' 299, כי: "בדרך כלל זכרון הדברים הוא מסמך הכנה למסמך מאוחר יותר, הוא החוזה המפורט, האמור לכלול פרטים נוספים על אלה הכלולים בזכרון הדברים. בזכרון דברים יכול שיימצא חלל לגבי נקודות עיקריות וטפלות כאחד, ואין הדבר פוגם בהכרח בתוקפו, זאת אם הצדדים התכוונו לכך שזכרון הדברים ייצור חוזה מחייב ביניהם". בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, סבורני, כי עסקינן בהסכם מחייב, שעיגן את הסכמת הצדדים העקרונית אודות מכירתו של כפר הנופש של הקיבוץ לתובעת; כוונת הצדדים ליצור חוזה מחייב ביניהם, נלמדת מכך, שהם סיכמו את פרטי העסקה הבסיסיים, לרבות מחיר ושטח הממכר, ואף ציינו מועדים ותנאים מתלים לקיומה של העסקה. יתירה מזאת, הצדדים הביעו רצינות וגמירות דעת להתחייבויותיהם ההדדיות, עת הפקידה התובעת סך 500,000 $ והקיבוץ התחייב שלא לנהל מו"מ עם גורמים אחרים למכירת כפר הנופש, והתחייב לפעול לקיומם של התנאים המתלים, ואף דאג בהמשך לבקש ארכות לכך. לא זו אף זו, בסעיף 7 להסדר, הקיבוץ התחייב לשאת בקנס בסך 750,000$ במידה ויודיע באופן חד צדדי על הפסקת ההתקשרות. משכך, אין בעובדה, כי הצדדים התכוונו לנסח הסכם מפורט בשלב מאוחר יותר, כאמור בסעיף 3 להסכם העקרונות, כדי לשנות מכוחו המחייב של הסכם העקרונות. עם זאת, אין להתעלם מלשון הסיפא של סעיף 9 להסכם העקרונות "במידה ולא נגיע להסכמות במהלך התקופה האמורה, יראו את ההסדר המפורט במסמך זה כבטל ומבוטל ולא תהיה לכם כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כנגד הקיבוץ" המלמדת על אומד דעתם של הצדדים, שההסדר אינו סוף פסוק, וכי כוחו יפה לתקופה זמנית שבמהלכה שני הצדדים יסכמו, יאשרו ויחתמו על תנאי ההסכם הסופי, יפעלו לקיומם של התנאים המתלים והתובעת תדאג לתשלום מחצית התמורה במעמד חתימתו של ההסכם הסופי, כאמור בסעיף 3 להסדר, וזאת כתנאיי סף לקיום העסקה. ביטול הסכם העקרונות על ידי הקיבוץ 25. טוענת התובעת, כי הקיבוץ הפר את הסכם העקרונות שלא כדין, פעל בחוסר תום לב בקיום הסכם העקרונות, לא מילא אחר התחייבויותיו ופעל בכוונת זדון ובחוסר תום לב משווע על מנת להתחמק מן העסקה, כאשר התובעת עמדה בכל חיוביה על-פי הסכם העקרונות ולכל אורך הדרך הביעה נכונותה ומחויבותה לקיים את העסקה ואף הציגה בפני הקיבוץ עמדה ברורה, לפיה, תוכל לעמוד בקיום העסקה. מנגד, טוען הקיבוץ, כי משנוכח לדעת, כי התובעת אינה יכולה למלא אחר התחייבויותיה כבר בשלב מוקדם לפני ביצוע העסקה, לאחר שניתנו לה הזדמנויות, חובה היתה עליו להקטין את נזקיו ולפעול כפי שפעל עת הודיע על בטלות העסקה. האמנם? 26. ממכלול הראיות, הן כעולה מדברי העדים והן מאותם מסמכים שהוצגו, מתקבלת המסכת העובדתית שלהלן: א. תחילה, דסאו פנה בעצמו לנציגי הקיבוץ, ביקש פרטים והציג הצעה לרכישת כפר הנופש באמצעות אחד ממספר התאגידים בהם הוא שולט; כשדסאו נשאל: "האם נכון שהתלבטת לעשות את העסקה לא באמצעות גולן מלאכת מחשבת אלא באמצעות לב האגם בע"מ?" הוא השיב, "לא חשבתי אפילו לשניה" (עמ' 21 לפרוט')! ברם, הקיבוץ הציג את הסכם העקרונות כשהוא חתום על ידי חברת לב האגם בע"מ נ/13, ודסאו אישר את חתימתו עליו. במסגרת הצעתו, התחייב דסאו, כי יפקיד בשלב חתימת הסכם העקרונות סך 500,000 $ כדמי רצינות, אשר עם הפקדתם יחדל הקיבוץ מלנהל מו"מ עם גורמים אחרים. באותו שלב ציין דסאו את שליטתו בתובעת ובחברת לב אגם בע"מ, כחברה שבשליטתו וכבעלים של מחצית ממלון הספא בחמת גדר, עובדה שהיתה רלוונטית לאור מיקומה של חמת גדר וכדוגמא של פיתוח אתר תיירותי על ידי דסאו. ב. לאחר החתימה על הסכם העקרונות, וכפי שעולה מעדותם של בן יצחק ושל מר מילר, החל הקיבוץ לפעול למילוי חלקו בהתקשרות הראשונית; הקיבוץ חדל מניהול מו"מ עם גורמים אחרים למכירת כפר הנופש והחל בהשגת האישורים הנדרשים למילוי התנאים המתלים לקיום העסקה. כפי שהעיד מר מילר (עמ' 71-72 לפרוט') נעשו פניות ונוהל מו"מ עם גורמים שונים כגון, נושי הקיבוץ לרבות הסוכנות היהודית, משקי עמק הירדן ובנק הפועלים לצורך קבלת אישורים לעסקה. כמו כן, וכפי שעולה מתצהירו של בן יצחק ומן הנספחים לו, הקיבוץ ניהל מו"מ מול חברת מ.ל.ט., שניתן לבקשתה ביום 6.12.05 צו מניעה ארעי המונע דיספוזיציה במבנים המוצבים בכפר הנופש, וביום 5.3.06 נחתם הסכם פשרה בין הצדדים. עוד עולה מפרשת ההגנה של הקיבוץ, כי כונסו אסיפות חברים בקיבוץ ולאחת הישיבות אף הצטרף מר גילי פרס, שמונה על ידי דסאו, כמנכ"ל התובעת. ג. תוקפו של הסכם העקרונות הוארך בתיאום בין הצדדים מספר פעמים; במהלך אחת הארכות ביקשה התובעת לקבל בחזרה סך 500,000 $, שהופקד בידי ב"כ הקיבוץ בעת החתימה על הסכם העקרונות. בחודש ינואר 2006 הסכים הקיבוץ לדרישת התובעת, להשבת מחצית סכום הפקדון כנגד שטר חוב של התובעת בחתימת שני ערבים, ולא להשבת כל כספי הפקדון כפי שדרשה התובעת. ברם, הקיבוץ לא עמד על קבלת השטר בשל האימון שנתן בנציגי התובעת כעולה מעדותו של עו"ד צור: "באותה עת לאור כל המצגים שעודד דסאו הציג וסיפר על כל העסקאות שהולך לעשות, ומאחר ונשאר בידינו מחצית הפקדון, נושא שטר החוב לא היה, באותה עת, בראש מעיננו ובראש מעיני אנשי הקיבוץ. סמכנו על האנשים, גם על גילי פרס שעבד שנים בעמק הירדן בתחומי התיירות וניהל את אתר חמת גדר, מי שהיה חבר קיבוץ וועד הקיבוצים השותפים בעמק, וגם עודד דסאו הכרות של שנים רבות, עדיין התייחסו אליהם באמון רב. ש. גם אתה התייחסת אליהם באמון רב. ת. בהחלט" (עמ' 108 לפרוט'). ד. לקראת חודש מאי 2006 החלו לרווח שמועות אודות מצבה הכספי של התובעת ומצבו הכספי האישי של דסאו; ביום 22.5.06 דיווחה התובעת לבורסה, כי למעשה לא הצליחה להעמיד מימון לעסקה שחתמה מול קואופרטיב דן לרכישת מחצית מחברת הנדל"ן של דן- חברת א.מ.ד. פיתוח נדל"ן והשקעות בע"מ וזכויותיה של התובעת בעסקה הומחו לצדדים שלישיים. ביום 11.6.06 דיווחה התובעת לבורסה על ביטול עסקה שנרקמה חודשיים לפני כן במסגרתה היא היתה אמורה לרכוש את מלון "אורלי" בנתניה וכי היה על התובעת לשלם פיצוי מוסכם בסך 380,000 דולר בגין ביטול העסקה, אלא שסכום זה לא שולם והוגשה בגינו תביעה נגד התובעת אליה נלוו עיקולים זמניים. ביום 22.6.06 דיווחה התובעת, כי בעל השליטה בה, מר דסאו, משך סכום של 4.8 מליון דולר מקופתה של התובעת עבור עסקה שהוצעה לתובעת אך טרם נידונה על-ידי הדירקטוריון שלה. מדיווח נוסף של התובעת מיום 25.6.06 עלה, כי מנכ"ל התובעת דאז, מר גילי פרס, התפטר מתפקידו בשל חילוקי דעות מהותיים בינו ובין בעל השליטה, מר דסאו, בנוגע לאופן התנהלות התובעת ולדרך ביצוע רכישת 50% ממניות חברת אבן וסיד שיש בע"מ. ביום 28.6.06 דיווחה התובעת, כי דסאו נחקר במחלקת החקירות של הרשות לניירות ערך בנוגע למשיכת הסך של 4.8 מליון דולר, ובתום החקירה שוחרר בתנאים מגבילים, וכי מיליוני דולרים הועברו מקופת התובעת לחשבונו הפרטי של דסאו. בהמשך דיווחה התובעת על פרישת נושאי משרה נוספים לרבות דסאו עצמו ביום 3.7.06, ששון נמרודי, והמבקר הפנימי אורי אילן. בנוסף, ביום 10.7.06 דיווחה התובעת לבורסה, כי הוגשו נגד בעלי השליטה שתי תביעות כספיות, אחת בסך 28 מליון דולר על-ידי מר גולדמן והשניה בסך 1.5 מליון דולר, שבמסגרתן הוטלו עיקולים זמניים על נכסיו של דסאו, לרבות מניותיו של דסאו בתובעת. עוד באותו יום 10.7.06, דיווחה התובעת, כי דסאו הודיע לה שאין ביכולתו להשיב את הכספים שנטל לכיסו מקופתה. עוד באותו יום הודיעה התובעת, כי בקופתה נותר סך של כ- 3 מליון ₪ בלבד, כי הוצאו מקופתה 12.1 מליון דולר (כ- 52 מליון ₪) שלא כדין [דבר שאושר בעדותו של דסאו עמ' 25 לפרוט') וכי ביטלה עסקאות בהן היתה אמורה לרכוש משרדים ברמת החייל ובאילת. בתקופה זו הוגשו תביעות נוספות נגד התובעת בסכומים גבוהים והוטלו על נכסיה צווי עיקול. ביום 12.7.06 דיווחה התובעת, כי מר גולדמן, מי שהוצג על ידי התובעת כמממן פוטנציאלי לעסקה דנן, הגיש תביעה נגד דסאו ונגד התובעת ע"ס 28 מליון ₪ וניתנו נגדם צווי עיקול זמניים. ביום 11.9.06 דיווחה התובעת על בקשה שהוגשה לפירוקה מטעם משרד עו"ד שטראוס, אדר ושות' בגין חוב שכ"ט בסך כ- 1.5 מליון ₪. יודגש, כי דסאו אישר בעדותו, כי לא השיב את הכספים לתובעת (עמ' 26 לפרוט') ורו"ח גוז מסר, כי התובעת ניסתה לגבות מדסאו את החוב אך ללא הצלחה (עמ' 49 לפרוט'). לא זו אף זו, דסאו אישר בעדותו, כי בחודש יולי 2007 הוגש נגדו כתב אישום במסגרתו הוא הואשם בהעברות כספים לא חוקיות בעשרות מיליוני שקלים, גניבה בידי מנהל תוך הסתרת הגניבה מיתר המנהלים, מרמה והפרת אימונים, אי קיום הוראות חוק ניירות ערך, השהיית דיווח מיידי, אי פרסום מידע או פרסום מטעה על-יד נושא משרה והדחה בחקירה. ה. ביום 8.8.06 נתקיימה פגישה בין ב"כ הקיבוץ ורו"ח אליעזר גוז, ששימש באותה עת כמנהלה הזמני של התובעת מטעם כונס הנכסים שמונה למניות דסאו; בפגישה זו, ציין רו"ח גוז, כי ביכולתה של התובעת לקיים את חלקה בעסקת כפר הנופש. ב"כ הקיבוץ דרש וכך סוכם, כי התובעת באמצעות רו"ח גוז, תמציא את שטר החוב ע"ס מחצית הפקדון שהושב לידיה, כשהוא חתום על ידי שני ערבים לשביעות רצונו של הקיבוץ. מספר ימים לאחר כן, ביום 14.8.06 ניתנה תשובתו של רו"ח גוז, כי התובעת מעריכה כי תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לרכוש את הזכויות בכפר הנופש וכי שטר החוב יועבר באמצעות שליח. שטר חוב על סך 250,000 דולר הועבר לידי ב"כ הקיבוץ, אך ללא חתימות של שני ערבים. ו. בעקבות ידיעות אלה בדבר מצבם הכלכלי של התובעת ושל דסאו עצמו, מסר עו"ד צור, כי הוא ניסה ליצור קשר עם מי מאנשי התובעת על מנת לקבל הבהרות וכדבריו: "... אנחנו ניסינו לחפש מי הגורם שאיתו מייצרים פגישה, קיבלנו הודעה מבית המשפט אחת ויחידה, שהנציגות אליה צריך לפנות היא מר שנהב. ניסיתי לתאם פגישה במשרדנו בתל אביב, הדבר לא עלה יפה ... קבענו פגישה שלי, יו"ר הועד הממונה, מר שנהב, בסוף יולי, בקניון רמת אביב..." (עמ' 109 לפרוט'). באותה פגישה, ציין ד"ר שנהב, כי יש באפשרות התובעת להנפיק אגרות חוב פרטיות על מנת לממן את העסקה, אך לא נערך תשקיף כלשהו בנדון, כעולה מעדותו של ד"ר שנהב (עמ' 39 לפרוט'), אף שרו"ח בר-לב מסר, כי גם בהנפקת אג"ח פרטי יש צורך בתשקיף (עמ' 17 לפרוט'). מאידך, על-פי נ/31 מיום 30.10.05 דיווחה התובעת לבורסה, כי היא מתכוונת לממן את העסקה באמצעים עצמיים ובמימון בנקאי. באותה פגישה, כך לפי עדותו של עו"ד צור, נדרש ד"ר שנהב להעביר את התחייבותו ועמדתו הסופית, כי התובעת מסוגלת לקיים את חלקה בעסקה וכן להעביר שטר החוב ע"ס 250,00 דולר עם חתימת שני ערבים; ברם, ד"ר שנהב יצא מהתמונה לאחר מכן ודרישות הקיבוץ לא מולאו. ז. ביום 8.8.06 נתקיימה פגישה נוספת בין עו"ד צור ורו"ח גוז, ששימש כמנכ"ל זמני של התובעת, בנוכחותו של מר דסאו; רו"ח גוז התחייב בשמה של התובעת להעביר לקיבוץ את מבוקשו הנ"ל, כעולה מסיכום הישיבה שהועלה על הכתב יום לאחר מכן ע"י עו"ד צור במכתבו מיום 9.8.06 - נ/27, לפיו: "בעניין שבנדון ובהמשך לפגישתנו מאתמול, כמוסכם, הנני ממתין לקבלת עמדתך הסופית בכתב לפיה יהא ביכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה לרכוש את הזכויות בכפר הנופש האון תמורת הסך הנזכר במסמך שנחתם בין הצדדים. לעניין זה, עמידה בהתחייבויות הן לעניין תשלום במזומן והן לעניין בטחונות לשביעות רצוננו לגבי הבטחת יתרת התשלום. כמו כן, אזכירך, כי טרם נתקבל במשרדי שטר חוב ע"ס יתרת דמי הפיקדון של 250,000 $ כשהוא חתום על-ידי החברה ושני ערבים. אודה לקבלת עמדתכם, כמו גם שטר הביטחון, לא יאוחר מיום 13 אוגוסט 2006". במכתבו מיום 14.8.06 (נ/28), השיב רו"ח גוז לעו"ד צור, כדלקמן: "1. החברה מעריכה כי תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לרכוש את הזכויות בכפר הנופש... שטר החוב ע"ס 250,000 $, יישלח אליך באמצעות שליח. ..." בעניין זה, מסר רו"ח גוז בחקירתו, כי "...אם באותו מועד היו לי 6 מליון דולר נזילים בבנק או 2.5 מיליון דולר לפי העסקה הזו, הייתי כותב החברה תעמוד בוודאות גבוהה, לכן בין זה שהערכתי בזהירות שניתן להשלים את העסקה ובין וודאות גדולה יש פער ואת זה לא כתבתי" (עמ' 54 לפרוט'). ח. בסופו של יום, שטר החוב הומצא לקיבוץ, כעולה ממכתבו של עו"ד צור מיום 28.8.06 (נ/30), כשהוא חתום על ידי ד"ר שנהב, היינו, התובעת ערבה לעצמה, ולא כדרישת הקיבוץ לשני ערבים. ט. הקיבוץ אף הפנה לתצהירו של ד"ר שנהב שצורף לבקשה לביטול צווי עיקול זמניים, שהוגשה על ידי ב"כ התובעת בחודש 8/06 (הבקשה צורפה לתצהירו של ד"ר שנהב ולתצהירים מטעם הקיבוץ וד"ר שנהב אישר את חתימתו על התצהיר - עמ' 41 לפרוט') ממנו עולה, כי התובעת נמצאת במצוקה כלכלית רצינית שבאה לידי ביטוי בכך, שמסחר מניותיה בבורסה לניירות ערך הושעה, חשבונה נבזז, התובעת מתקשה לשלם הוצאות שוטפות לרבות משכורות, ארנונה וחשמל, המחאותיה החלו לחזור וידה של התובעת אינה משגת לשלם אגרת בית משפט בתביעה שברצונה להגיש נגד בנק לאומי. הבקשה לרבות התצהיר הגיעו לידי נציגי הקיבוץ ביום 27.8.06. כפועל יוצא מכך, ביום 28.8.06 הודיע הקיבוץ באמצעות מכתבו של עו"ד צור, על סיום ההתקשרות הראשונית - הסכם העקרונות. באותו מכתב צוין, כי התחייבות נושאי המשרה של התובעת לא הועברה, כך גם שטר חוב חתום על-ידי שני ערבים, כי הדברים שצוינו בבקשה לביטול העיקול הובאו לידיעת הקיבוץ וכי קיים קושי להשיג את אישור הנושים השונים לעסקה. הקיבוץ הדגיש, כי מכתב זה יצא לאחר שהוכח לקיבוץ, כי התובעת קרסה לחלוטין וכי כל בר דעת מבחין, כי הצד השני, קרי התובעת, קורס ואינו מסוגל לעמוד ולו במקצת מהתחייבויותיו. י. לאחר קבלת הודעת הקיבוץ על סיום ההתקשרות, הודיעה התובעת על כך שהיא עומדת על קיומה, אם כי, וכפי שעולה מן העדויות מטעמה, היא ניסתה להסב את ההתקשרות הראשונית לצד שלישי. התובעת אף לא יכלה בשלב זה לשלם עבור חוות דעת כלכלית לעסקה, כעולה מעדותו של רו"ח גוז בעניין זה (עמ' 56 לפרוט') ומ- נ/8 סעיפים 27, 28 ו- 44. 27. עדי התובעת ציינו בעדותם, כי היתה קיימת אפשרות מימון באמצעות מר גולדמן. ברם, רו"ח צאיג מסרה בעדותה, כי היא לא פנתה ולא ביקשה מגולדמן מסמך שאומר, כי הוא יממן את העסקה דנן (עמ' 64 לפרוט'). גם מעדותו של רו"ח ברלב, עולה, כי גולדמן לא התחייב לממן את חלקה של התובעת בעסקה (עמ' 16 לפרוט'). מימון חיצוני נוסף שהתובעת העלתה, היה של עופר צור ושל שני יהלומנים שהם בעלי ממון, כדברי רו"ח גוז (עמ' 52 לפרוט'), אך גם לגבי אלה לא היה מסמך או תיעוד כלשהו המעיד על רצינות אותם גורמים ועל אפשרויות המימון של העסקה מגורמים חיצוניים. רו"ח גוז אף מסר בהקשר זה, כי: "היו מספר יזמים שפנו בעל פה לחברה והתעניינו ברכישתה מידי גולן... למרות שביקשתי הצעות בכתב המעידות על רצינות כוונתם לא קיבלתי..." (עמ' 2 לפרוט' ו-נ/9). התובעת אף לא טרחה להעיד מטעמה מי מהגורמים הנטענים שהיו מסוגלים לממן את העסקה, ויש לזקוף זאת לחובתה. 28. יתירה מזאת, הקיבוץ הוכיח, כי מצבה של התובעת התדרדר והחמיר עם הזמן; מעדותו של רו"ח גוז עולה, כי אין לתובעת משרדים (עמ' 47 לפרוט') ומעדותה של רו"ח צאיג אף עולה, כי כתובת התובעת למשלוח דואר נמצאת במשרדו של ב"כ התובעת (עמ' 62 לפרוט'). זאת ועוד, מדיווח התובעת לבורסה נ/26 מיום 31.3.08 עולה, כי העובד היחיד של התובעת רו"ח גוז, כעולה מעדותו, פוטר בשל מצבה הכלכלי של התובעת (עמ' 47 ועמ' 62 לפרוט'); נוסף לכך מ- נ/14 (דו"ח תקופתי לשנת 2007) עולה, כי "לאור מצבה המשפטי והכספי כיום, כמפורט להלן, החברה אינה בוחנת פרויקטים חדשים ..." (עמ' 8 לדו"ח). 29. בהינתן כל אלה, אין בידי לקבל את טענתה של התובעת, כי הקיבוץ פעל בחוסר תום לב עת הודיע על ביטול העסקה ואני קובע, כי כל צד סביר, שיכל היה להיות במקום הקיבוץ, היה מבקש לבטל את העסקה לאור המצב אליו נקלעה התובעת ואי יכולתה לעמוד בתנאי העסקה ובדרישותיו המאוחרות של הקיבוץ, שנבעו משינוי הנסיבות מאז החתימה על הסכם העקרונות, ואשר נועדו לשמירה על האינטרסים העסקיים הלגיטימיים של הקיבוץ. בע"א 5892/06 דואק נ. המועצה המקומית גדרה ואח' - , פס"ד מיום 19.5.09, נפסק, כי: "חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים משמעותה, בין היתר, כי על הצדדים לחוזה לפעול בהגינות לשם הגשמת כוונתם המשותפת, על פי רוח העסקה ובשיתוף פעולה תוך התחשבות באינטרסים של הצד האחר. עמידה דווקנית על לשון החוזה אף שהיא נוגדת בבירור את כוונתם המשותפת של הצדדים ואת רוח החיובים הכלולים בו וכן סירוב לשתף פעולה עם הצד השני על מנת להעמיד דברים על דיוקם ולאפשר את הוצאת העסקה אל הפועל, יש בה משום הפרת חובת תום הלב והפרה של חובה זו מהווה הפרה של החוזה (ראו: ע"א 3912/90 Eximin S.A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64, 78-76 (1993); ע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז(6) 319, 329 (2003); שלו, דיני חוזים, 111-105)". בענייננו, לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל ההוכחה, כי פעלה על-פי המתווה החוזי המוסכם ולהראות שהיא היתה מסוגלת לעמוד בתנאי העסקה ובעיקר בתשלום סכום התמורה לקיבוץ; נהפוך הוא, הקיבוץ הצליח להוכיח ולהראות, כי לאחר החתימה על הסכם העקרונות, התמוטטה התובעת מבחינה כלכלית, באופן שהקיבוץ לא היה יכול לקבל את הסכמת נושיו לעסקה ולעמוד בתנאים המתלים. בנוסף, התובעת לא המציאה לקיבוץ התחייבות ברורה שהיא מסוגלת לעמוד בתנאי העסקה ואף לא המציאה לו שטר חוב בחתימת שני ערבים. אי תיקונה של ההפרה על-ידי התובעת טרם הודעת ביטול ההסדר על-ידי הקיבוץ, פועלת אף היא לחובת התובעת ומלמדת מקל וחומר על כך, כי התובעת לא הייתה מסוגלת לקיים את העסקה בהתאם להסדר. 30. באשר לתנאים מתלים - התובעת חזרה על עמדתה לאורך כל הדרך, לפיה, ברגע שהקיבוץ ימלא אחר התנאים המתלים, אותם התחייב להשיג במסגרת הסכם העקרונות, היא תעמוד בחיוביה ותעמיד את המימון לעסקה. לטענתה, הקיבוץ לא הוכיח, כי פעל להשגתם של התנאים המתלים. לשיטת התובעת, הקיבוץ אינו זכאי להסתמך על אי קיומו של תנאי מתלה כטענה לביטול הסכם העקרונות, כאשר הוא בעצמו לא פעל להשגת התנאי (סעיף 28 לחוק החוזים). אין בידי לקבל את טענתה של התובעת; ראשית, הקיבוץ, הראה, כי נציגיו אכן פעלו כדי להביא את התנאים המתלים על סיפוקם; שנית, הביטול של העסקה לא היה אך בשל אי התקיימותם של התנאים המתלים, אלא בעיקר בשל אי עמידתה של התובעת עצמה בדרישות הקיבוץ להבטחת קיום העסקה לאור ההתפתחויות השליליות שקרו במצבה הכלכלי של התובעת ושל האיש שרקם את העסקה עם הקיבוץ, מר דסאו, שהיה בעל השליטה בה. אין התובעת יכולה לגלגל את כישלונה של העסקה לפתחה של התובעת. סוף דבר 31. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהרכישת נכסאכיפת חוזה