קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם לתקופה בלתי קצובה עקב מיצוי תכלית: 1. בקשה למתן צו לאכיפת הסכם מיום 22/6/06 שבין המבקש (באמצעות נציגו) ולבין המשיבים (באמצעות נציגם), לרבות עתירה למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים לבצע פעולות בניגוד לאותו הסכם ולמתן צו הצהרתי לפיו הודעת הביטול, מיום 1/7/07, ששלחו המשיבים למבקש בנוגע עם ההסכם, חסרת תוקף ובטלה. כללי 2. המבקש והמשיבים, ביחד עם אדם נוסף בשם שלמה איזנברג, הנם בעלי המניות העיקריים ובעלי העניין בחברה בשם ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ (להלן: "ערד" או "החברה"). ערד הנה חברת אחזקות השולטת בשורה של חברות, פרטיות וציבוריות (ר' נספח א' לבקשה - תרשים מבנה האחזקות). למבקש, במישרין, ובאמצעות חברת קי.אפ. כימיקל בע"מ (חברה אנגלית פרטית שבבעלותו), 34.33% ממניות חברת ערד ולמשיבים, באמצעות המשיב 1, 18.17% ממניות חברת ערד. שלמה איזנברג מחזיק ב - 35.07% ממניות ערד. הבקשה 3. בבקשה נטען כי במהלך השנים נוהלה ערד על ידי איזנברג לבדו, באופן שלצדדים להליך זה לא הייתה כל השפעה על פעולות החברה. מצב דברים זה נבע מכוח הסכם שבין שלושת השותפים. לפני מספר שנים הועמדו איזנברג וערד לדין פלילי (והורשעו), בגין פעולות שאיזנברג יצר בערד, ובעקבות כך נוצר משבר אמון בין הצדדים להליך זה, מחד, ולבין איזנברג, מאידך. לפיכך, ולצורך הגנה על האינטרסים של הצדדים, נחתם בין הצדדים להליך זה הסכם מיום 22/6/06, במסגרתו הגיעו להסכמות לעניין הגנה על זכויותיהם וחובותיהם. יצוין כי הצדדים להליך זה ביטלו, כל אחד בנפרד, את ההסכם שבין שלושת השותפים. הרקע לכריתתו של ההסכם שבין הצדדים מפורט בסעיף 1 להסכם, ועיקרו 'מידורם' של הצדדים מפעילותה של ערד, מודעותם להחלטות שהתקבלו אך לאחר קבלתן ובדיעבד, ונטרולם, למעשה, מפעילות החברה. במסגרת זו, נקבעו בהסכם הסדרים לעניין זכות הצטרפות וזכות לסירוב ראשון במקרה של מכירת המניות על ידי מי מהצדדים, לרבות זכות הצטרפות, דהיינו, חובתו של צד המעוניין למכור את מניותיו להציע לצד האחר להצטרף לאותה מכירה, כאמור, באותם תנאים שהציע הצד השלישי, כאשר לצד השני עומדת גם זכות לסירוב ראשון, במידה שלא יבקש למכור את מניותיו (סעיף 4 להסכם). בסעיף 5 להסכם נקבעה דרך פעולה משותפת, במידה שאיזנברג יפנה למי מהצדדים בהצעה כלשהי. 4. בעקבות חתימת ההסכם הגישה חב' ערד ביום 20/7/06 דו"ח מיידי לבורסה בדבר חתימת ההסכם שבין הצדדים תוך שנאמר, בהודעה לבורסה, בין היתר: "בנוסף נקבע במסמך ההסכמות כי הצדדים לו יקנו זה לזה זכות הצטרפות או זכות סכום ראשונה במכירת מניותיהם בחברה" (נספח ד' לבקשה). הודעת ביטול 5. מוסיף המבקש ומפרט כי לאחר חתימת ההסכם ביניהם, ניהלו הצדדים, תוך שיתוף פעולה, מגעים מול איזנברג לעניין אפשרות היפרדות באמצעות מנגנון BMBY, כפי שהציע המבקש, ולעניין שינוי מבנה הדירקטוריון בחברת ערד, ולפתע נשלח, ביום 1/7/07, מכתב מטעם המשיבים בו מודיעים המשיבים על ביטול מיידי של ההסכם, באופן חד צדדי וללא התראה, הודעה מוקדמת או עילה. במכתב נאמר, בין היתר, כי מאחר שלא חלה התקדמות בנושאים הכלולים בהסכם, המשיבים מעוניינים "לבחון מחדש את האסטרטגיה כלפי ערד" ולכן מודיעים על ביטול ההסכם, (המכתב - נספח ה' לבקשה). בעקבות הודעת המשיבים למבקש בדבר ביטול ההסכם ביניהם, הוצאה הודעה דומה לחברת ערד וזו הוציאה דיווח מיידי לבורסה באותו עניין (נספח ו' לבקשה). תמצית טיעוני המבקש 6. לטענת המבקש, הודעת המשיבים בדבר ביטול ההסכם באופן חד צדדי ומיידי מהווה הפרה יסודית של ההסכם והמבקש זכאי לאכיפתו ושל ההסכם. מוסיף המבקש ומבהיר כי מניות המשיבים מהוות לשון מאזניים בין המבקש ולבין איזנברג לעניין האפשרות של השתלטות על חב' ערד ולכן המבקש חושש כי המשיבים עומדים למכור את מניותיהם לאיזנברג באופן שאיזנברג יהפוך לבעל השליטה בחב' ערד. המבקש מוסיף וטוען כי ההסכם הנדון איננו הסכם ללא זמן מוגדר, הניתן לביטול בהודעה בתוך זמן סביר מראש, שכן מדובר, כך נטען, בהסכם למתן זכות הצטרפות ולמתן זכות סירוב ראשון. כלומר, מדובר בהסכם הקובע מועד לקיום ההתחייבויות: המועד בו יחפוץ צד למכור מניותיו בתנאים הקבועים בהסכם, הסכם שלא ידוע פרק הזמן שיחלוף עד שיגיע מועד מימושו, אולם ברור כי עם המכירה של המניות על ידי אחד הצדדים, תתגבש זכות הצד שכנגד. קביעת העיתוי להשתכללות הזכות נתונה בידי הצד המוכר. לפיכך, לא ניתן לאיין זכות זו בהודעה חד צדדית. טיעוני המשיבים 7. מרבית העובדות הנטענות לעיל אינן שנויות במחלוקת על ידי המשיבים, ובעיקר לעניין הרקע שקדם לחתימת ההסכם בין הצדדים, הגורמים לכך, ושיתוף הפעולה לאחר מכן. טענתם המרכזית והעיקרית של המשיבים הנה כי מדובר בהסכם שאינו מוגבל בזמן, ומדובר בשיתוף פעולה לטווח ארוך ובלתי מוגבל, ועל כן, כך מסקנתם, ניתן לבטלו. לעניין טיעון מרכזי זה, נסמכים המשיבים, בין היתר ובעיקר, על דברי המצהיר מטעם המבקש, עורך הדין א' יקירביץ', אשר ייצג את המבקש בעריכתו ובחתימתו של ההסכם ולפיהם: "... ההסכם בין גזונטהייט לשפיצר הוא הסכם שמלכתחילה נועד לטווח ארוך ובלתי מוגבל ולכתחילה נקבע בו שיתוף פעולה ארוך טווח לביצוע צעדים שבמועד כריתת ההסכם היה ברור לצדדים כי השלמתם תארך שנים רבות מאוד..." (סעיף 34 לתצהיר). 8. יובהר כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה פסק הדין יינתן בהתאם למסמכים שבתיק ומבלי לחקור את המצהירים. הצדדים הגישו סיכומיהם והיו רשאים לצרף לסיכומיהם את ההתכתבות ההדדית שבין הצדדים. טיעוני המשיבים - פירוט 9. המשיבים סקרו את עיקר הסכמות הצדדים בהסכם שביניהם שנועדו להגביר את מעורבות הצדדים בניהול ותפעול חברת ערד והחברות הבנות, לרבות מינוי דירקטורים וחלוקת דיבדנדים, אולם בפועל מאמציהם להידבר עם איזנברג בנושא שינוי מנגנון קבלת ההחלטות, מינוי דירקטורים וחלוקת רווחים - נכשל, וגם ההצעה לקיום מנגנון התמחרות בנוסח BMBY בין הצדדים ולבין איזנברג - לא התקבלה. עוד פירטו המשיבים כי במשך השנה שחלפה מחתימת ההסכם, לא באה כל פניה מצד שלישי לרכישת המניות (להוציא הצעה בודדת אשר לא הייתה רצינית). לא רק זאת, אלא נוכח חילוקי הדעות העמוקים בין איזנברג ולבין המבקש, ונוכח טענות איזנברג בדבר נטילת 8% ממניות החברה השייכות לו לטענתו, על ידי המבקש, שלא כדין, הודיע איזנברג כי לא יגיע לכל הסכם עם המבקש והמשיבים, כל עוד המבקש והמשיבים פועלים יחדיו, ואף איים בסיכול כל מכירת מניות לצד ג'. על רקע מצב דברים זה, ומשנוכחו המשיבים, כטענתם, לדעת כי "אין עוד תקווה להתקדמות, הן במישור הפעולה התקינה של החברה, הן במישור רכישת מניות איזנברג והן במישור מכירת המניות שלהם לצד שלישי כלשהו..." (סעיף 13 לסיכומיהם), הוחלט, ביום 1/7/07, להודיע למבקש על סיום שיתוף הפעולה והסכם ההבנות. המכתב, לשיטת המשיבים, מפורט ומנומק, הוא עמד על סיכול כוונת הצדדים בכך ששיתוף הפעולה לא נשא פרי, הדרך לנטרל את איזנברג היא ארוכה ומייגעת ותפגע קשות בחברה, ומאחר שלא נמצא צד שלישי המעוניין לרכוש את המניות, והדרך להתמחרות עם איזנברג לא צלחה - נשמט הבסיס לברית שבין הצדדים. על רקע דברים אלה ועל רקע טענת איזנברג לפיה קיים בין שלושת הצדדים הסכם משנת 1988 המונע מכר מניות לצד ג' ללא הסכמתו, עמדה שנטען כי נתמכה במשך השנים על ידי המבקש, סוברים המשיבים (סעיף 16 לסיכומיהם) כי "השאלה העומדת לפנינו היא האם צדדים שכרתו ברית למטרה מסוימת, נגד אדם מסוים בחברה מסוימת, חייבים להישאר כבולים בתוך הברית הזו עד אין סוף, או שמא ניתן לפרוש מן הברית על ידי מתן הודעה מראש". המשיבים מעלים שלוש טענות חלופיות כנגד אפשרות אכיפת ההסכם: (א) לכל צד בהסכם הזכות, ממהות ההסכם, להביאו לסיומו: מדובר בהסכם לתקופה לא קצובה. זהו אומד דעתם של הצדדים וגם ניתוח ההיגיון העסקי של ההסכם, וקיימת מגמה משפטית להימנע ממתן תוקף ל"הסכמים נצחיים". (ב)טענת סיכול (ג) גם אם מדובר בהפרת הסכם מטעם המשיבים, הסעד המתאים הוא מתן פיצויים לנזק ולא אכיפתו של החוזה. פירוט טיעוני המבקש 10. המבקש תומך את עיקר יתדותיו בדברים אשר נאמרו מפי הנשיא ברק, בע"א 9609/01 מול הים (1970) בע"מ נ. עו"ד ד"ר י' שגב, פ"ד נ"ח (4) 106 (באי כוח המבקש אזכרו פסק דין זה בסיכומיהם וציטטו ארוכות מהאמור בו וחזרו על כך, לרבות הציטוט במלואו, גם בתשובתם לסיכומי המשיבים). ב"כ המבקש נסמכים על האבחנה העולה מפסק הדין בעניין "מול הים" לעניין יישום הכלל החל על חוזה שלא הוגבלה תקופתו ושניתן לסיימו כעבור פרק זמן סביר, על ידי כל אחד מהצדדים, באמצעות הודעה הניתנת פרק זמן סביר מראש, ולפיה כלל זה אינו חל על כל סוגי החוזים אלא על חוזים הדדיים, מתחדשים: "כגון חוזים לאספקת סחורה או שירותים, חוזי סוכנות והפצה והסכמי שכירות". הטעם שניתן לכך, כאמור בפסק הדין, נעוץ בכך "שההנחה במקרים מסוג זה היא שהצדדים לא התכוונו שהחוזה יקשור ביניהם לנצח". בניגוד לכך, כך נפסק: "כלל פרשני זה אינו חל על מצב שבו רכש צד אחד זכות קבועה בנכס או באינטרס של הזולת... המדובר למשל בחוזים המעניקים זיקת הנאה במקרקעין או חוזים לתשלום תמלוגים בגין זכות יוצרים. דוגמא נוספת... בעל עסק המוכר את עסקו תמורת התחייבות של הקונה לשלם למוכר בעתיד, לתקופה בלתי מוגבלת, אחוז מסוים מהכנסות בעסק". הנשיא ברק, בהתייחסו למקרה שנדון לפניו בפסק הדין בעניין מול הים, היה סבור כי מדובר בהסכם מסוג ההסכמים בהם אין תחולה לחזקת ההגבלה בזמן, שכן ההסכם אינו מתבסס על קשר הדדי מתמשך בין הצדדים וקיימת בו הפרדה בין מועד מתן השירותים המקצועי לבין מועד התשלום. במועד ההתקשרות היה צפוי כי רק בחלוף שנים ארוכות יתממש הפרויקט נשוא ההסכם ויצמיח רווחים. ההתקשרות התבססה על סיכוי לזכות ברווחים תקופת זמן ממושכת (כל עוד הפרויקט קיים) לבין הסיכון כי הפרויקט ייכשל. היחסים בין הצדדים אופיינו, באותו מקרה, כ"אינטרס בנכס של הזולת, מעין זיקת הנאה...". לשיטת המבקש, דברים אלה יפים גם לענייננו: למבקש ניתנה זכות סירוב ראשונה בנכס של המשיבים. 11. לטענת המבקש, המשיב לא היה רשאי לבטל את ההסכם באופן חד צדדי, זאת נוכח מטרת ההסכם וכוונת הצדדים לו בעת כריתתו ביחס למשך תקופת ההסכם ולאפשרויות ביטולו. הכלל, לפיו הסכם שלא ננקב בו מועד לסיומו, ניתן לביטול בהודעה של זמן סביר מראש, הוא כלל הניתן לסתירה וקיימים לו חריגים, כאשר אלה נבחנים, לאור מטרת ההסכם וכוונתם באשר למשך תקופת ההסכם. המבקש חולק על טענת המשיבים לפיה מטרת ההסכם היא למכר המניות בתוך פרק זמן קצר לצד שלישי, משלא נמצא רוכש כזה, פג העניין שבהסכם, ולטענתו מדובר בהסכם צופה פני עתיד ואת האפשרות שרק צד אחד יבקש למכור את המניות. לטיעון המשיבים באשר למטרת ההסכם, מכר לצד שלישי (ר' סעיפים 16 ו - 17 לתצהיר התשובה של המשיבים), אין בסיס, כך לשיטת המבקש, שכן לו אלה היו פני הדברים, היה נערך הסכם פשוט ובהיר בנוסח זה, וכך לא נעשה, אלא דווקא נכללו הוראות בדבר זכות הצטרפות וזכות סירוב ראשון, ואף האמור בסעיף 1 להסכם - הסבר בדבר הצורך בגיבוש חזית אחידה ומשותפת, הסדרת היחסים שבין הצדדים לצורך הבטחת ואבטחת זכויותיהם בחברה, והכללת זכות הצטרפות וזכות סירוב ראשון - כל אלה מעידים כי מטרת ההסכם הייתה למניעת אפשרות שאחד הצדדים ימכור מניותיו לצד שלישי ללא יידועו של הצד האחר וללא צירוף הצד האחר או קיום זכות הסירוב. ועוד, כך לטיעוני המבקש, האמור בסעיף 1 להסכם מאיין את כוונת הצדדים למנוע מצב שבו אחד מהם ימכור מניותיו לאיזנברג. טענת המשיבים בדבר מטרת ההסכם נשמטת, לשיטת המבקש, נוכח הוראת סעיף 5 להסכם לפיה כל צד חייב ליידע את משנהו בדבר כל פניה מאיזנברג באשר לנושאים הכלולים בהסכם. 12. עוד טוען המבקש כי טענת המשיבים לפיה במשך שנת קיומו של ההסכם לא היו פניות מצד ג' לרכישת המניות - טענה זו איננה נכונה ובאה הפניה להצעה כזו (ר' נספח א' לסיכומי המבקש - מכתבו של המשיב באמצעות בא כוחו), מה עוד שרכש המניות של החברה הנדונה מהווה עסקת ענק שאינה ניתנת לסיום מהיר. ההסכם נועד, כך טוען המבקש, להוות הסכם עקרונות אסטרטגי שאינו מוגבל בזמן ונועד למנוע מצב בו מי מהצדדים ימכור מניותיו לאיזנברג ויגרום רק לאיזנברג להיות בעל השליטה, או למכור מניות לצד שלישי בנפרד. זהו הסכם שנועד ליתן ודאות וביטחון לשני הצדדים גם יחד ולעגן באופן הדדי - לזמן בלתי מוגבל, ללא אפשרות ביטול - את ההסכמות הרלבנטיות למניעת סיכון עתידי אפשרי למכר מניות חד צדדי. 13. נימוק מרכזי נוסף אותו מעלה המבקש הנו כי הזכות לסירוב ראשון הנה זכות קניינית ועל כן לא ניתן לבטלה באופן חד צדדי. מדובר בזכות קניין שיש לאדם במניות הזולת. ב"כ המבקש ביקשו להשליך מהוראות סעיפים 99 - 106 שבחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969 (העוסקים בזכות קדימה במקרקעין) והיפים, לדעתו, ליישום גם לגבי זכות הסירוב. המבקש מפנה ביקורת להתנהלות המשיבים בביטול ההסכם ונטען לקיום כוונות "שאינן טהורות" (סעיף 56 לסיכומי המבקש) והוא תוקף את הדברים הכלולים בסעיף 21 לתצהיר התשובה של המשיבים ולפיהם ביטול ההסכם נועד לאפשר להם לפעול באופן חופשי ומבלי שיהיו כבולים להסכם שיתוף הפעולה. במיוחד, כך נטען, לאור הצעת המבקש לרכוש מניות המשיבים (סעיף 12 במכתב ב"כ המבקש מיום 3/7/07, נספח ח' לבקשה), פניה שלא נענתה. הסירוב למכור המניות למבקש מחד, וביטול ההסכם מאידך, מעלה חשד, לסברת המבקש, לכך שהמשיבים חפצים למכור מניותיהם לאיזנברג או לצד שלישי מבלי לקיים אחר זכות ההצטרפות או זכות הסירוב. לעניין המועד לקיום התחייבויות הכלולות בהסכם, טוען המבקש כי מועד זה הנו המועד בו יחפוץ צד למכור מניותיו בתנאים הקבועים בהסכם. לכן, כך נטען, אין מדובר בהסכם ללא זמן מוגדר. המבקש גם הרחיב בטיעוניו בדבר היות ההסכם מסוג ההסכמים שאינם ניתנים לביטול בהודעה של זמן סביר מראש (ר' סעיף 64 ואילך וסיכומי המבקש). טעון אחרון זה מבוסס גם על האמור בפסק הדין בעניין מול הים. לצד זאת נטען כי לא ניתן לבטל ההסכם שכן לא חלף זמן סביר מינימאלי ממועד חתימתו, מה עוד שמדובר בחוזה ארוך טווח. כך עולה מהתנהלות המשיבים ומתוכן ההסכם. וכן, בכל מקרה, לא ניתנה הודעה של זמן סביר מראש התלוי בנסיבות מערכת היחסים, ההקשר החוזי, ועוד (בהקשר זה נטען כי הצדדים החלו השקעותיהם בחברה לפני כ - 18 שנים. אולם, יצוין, כי המועד הרלבנטי הוא המועד בו חברו הצדדים לפעילות משותפת). דיון ומסקנות 14. המניע שעמד בבסיס חתימתו של ההסכם נעוץ בעובדת היות שני הצדדים, לשיטתם, בעמדת קיפוח בוטה בדבר יכולת ההשפעה והניהול בחברת ערד. לטענתם, מעורבותם שואפת לאפס, על אף האחוזים המשמעותיים של המניות המוחזקות על ידם, כאשר צד שלישי, הוא איזנברג, נמצא במוקד קבלת ההחלטות ומתוגמל על כך בדרכים שונות. יובהר כי חברת ערד שולטת בשורת חברות משמעותיות ביותר (ישרס, תים מחשבים, ליגד, מלמ מערכות, אומנטיק איכות, רסקו, ועוד, ר' סעיף 3 לבקשה). נוכח זאת, תסכולם של הצדדים ברור ומובן, מה עוד שהם מחזיקים במניות (רבות) בתקופה של כ - 18 שנים. כך ולפיכך, נולדה 'ברית' שנועדה ליתן משקל הולם לכוחם המשותף של הצדדים וליתרון המובהק של חבירה כזו על פני כוחו של איזנברג, וכפי דברי הפתגם 'טובים השניים מן האחד'. חבירה זו נועדה למנוע פגיעה ממשית בערך מניותיהם ובמשמעות אחזקותיהם. לצורך כך נקבע מנגנון 'זכות ההצטרפות' והזכות ל'סירוב ראשון', כאמור בסעיף 4 להסכם. הוראת סעיף זה מקנה לשני הצדדים עוצמה וחולשה גם יחד: עוצמה - במובן זה שכל פעילות במניות לא תהא חד צדדית ולא תביא לפגיעה בצד האחר. הפעילות תהא פעילות משותפת, בחזית אחת ובאינטרסים משותפים. חולשה - מניעת חופש פעולה ויכולת תמרון עסקית עצמאית ולפי אינטרסים אישיים ואנוכיים (לאו דווקא שליליים). סעיף 5 להסכם קשור לתיאור הרקע שבסעיף 1 להסכם והוא נועד למנוע מאיזנברג יכולת ואפשרות לפצל בין הצדדים: בסעיף 5 קבועה החובה המוטלת על כל צד להודיע למשנהו על כל פניה או הצעה של איזנברג, במישרין או בעקיפין, פנייה שעניינה אחד הנושאים הכלולים בהסכם, וכי לאחר פניה כזו של איזנברג יגיבו הצדדים בשיתוף פעולה ובתיאום. 15. ההסכם כולל שישה סעיפים: סעיפים 1, 4 ו - 5 הנם החשובים והעקרוניים לענייננו, ותוכנם כבר פורט לעיל. סעיף 2 מציין את הצורך בנקיטת צעדים לאיזון שיטת השליטה Control System) ) באופן שתשקף את האינטרסים הלגיטימיים של בעלי המניות העיקריים. סעיף 3 מונה את סדרת הפעולות הנחוצות למטרת איזון ההנהגה (Balancing the leadership) כגון הרכב ראוי של הבורד בחברת ערד, אופן מינוי דירקטורים בחברות בת וחברות קשורות, המטרה, בהצבעות בעלי המניות, תהא לטובת החברה, הצדדים יפעלו לגרום לכך שעובר לקבלת החלטות חשובות או השקעות חשובות (Major ) ידון הנושא בין נציגי בעלי המניות הגדולים לפני הבאתן להנהלה, ובמקרים של חוסר קונסנזוס - יוחלט על פי הרוב. תקבע מדיניות חלוקת רווחים על מנת שבעלי המניות ייהנו מהשקעותיהם, ובכל מקרה בו יבחר איזנברג לתקוף הסכמות - עקרונות אלה בבית משפט, הצדדים ישתפו פעולה לצורך השגת והגשמת המטרות. סעיף 6 להסכם קובע כי ההוראות של ההסכם יחולו גם על בני משפחה. 16. מכאן, השאלה המרכזית הנה פשר טיבו של ההסכם. יוער, כבר בשלב זה, כי אין חשיבות מיוחדת לתוכן הודעת הביטול, במידה שלמשיבים קמה הזכות לביטול נוכח טיבו של ההסכם ומקום שהביטול נעשה בתום לב. בנסיבות כאלה ניתן להביא את ההסכם לקיצו בהודעה חד צדדית וקצרה. בענייננו, הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים, המחלוקת, בעיקרה, הנה משפטית וההכרעה בה תבוא, בעיקר, מנוסחו של ההסכם ומהוראות הכלולות בו, שכן, וכמפורט לעיל, הצדדים בטיעוניהם בסיכומים ביקשו, איש לפי דרכו, להיבנות מהאמור בהסכם. 17. פרשנות מסמך הנה תהליך במסגרתו קיימת תנועה בין הנסיבות ולבין החוזה וחוזר חלילה (ר' א' ברק, פרשנות משפט - פרשנות חוזה, מהד' 2001, עמ' 490). המטרה העיקרית הניצבת בפירוש חוזה הנה אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה כולל מטרות יעדים, אינטרסים ותכנים שהצדדים מבקשים להגשים במשותף. בנסיבות אלה יש וניתן לעמוד על אומד דעת סובייקטיבי, ויש נסיבות בהן אומד הדעת יהא אובייקטיבי, שאז תישאל השאלה מהי כוונתם של צדדים סבירים (ר' שם, בעמ' 407 וכן פסק הדין מול הים, בעמ' 11). יאמר כבר בנקודה זו כי הצדדים לחוזה הנדון במסגרת פסק דין זה, הצהירו על מניעיהם וכוונותיהם באופן ברור תוך הגדרת יעדים, וניתן להגיע להכרעה מכח אומד דעתם הסובייקטיבית. יודגש כי לשון החוזה היא "נקודת המוצא לפעילות הפרשנית שבאה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה. אובייקט הפרשנות הוא הטקסט של החוזה (ר' פסק הדין בעניין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מ"ט (2) 265 בעמ' 299, ופסק הדין בעניין מול הים בעמ' 11). אף שניתן להעזר בנסיבות החיצוניות, בענייננו פורטו נסיבות אלה במסמך עצמו ועיקרו: ניטרולם של הצדדים מפעילות בחברת ערד ופעילותו הבלעדית של איזנברג, מנגד. 18. הרקע והגורמים לחתימת ההסכם עולים, צפים ומשתקפים היטב בהסכם. עיקרו: שינוי כללי המשחק. לא עוד ניהול בלעדי של איזנברג את חברת ערד והחברות הקשורות, אף שאיזנברג אינו בעל שליטה בחברה, ומנגד, מעורבות המבקש והמשיב בניהול החברה ובקבלת ההחלטות בנושאים החשובים. זו המטרה, והיא הובהרה היטב בהסכם, בסעיפים 1 ו - 3 שבו. המבקש והמשיב מאסו בעובדה שהם מחזיקים במניות בשיעור העולה באופן משמעותי על שיעור מניותיו של איזנברג ולמעשה צירוף המניות שבידיהם מעניק להם שליטה, אולם למרות זאת, ואף שמדובר באשכול חברות בעלות פעילות עסקית ופיננסית רחבת היקף במיוחד, בשטחי פעילות שונים, אין הם רואים תועלת באחזקה זו (פרט לשווי המניות והיכולת לממש את ערכן). 19. לפיכך, הצדדים נקטו, מבחינתם, במעשה הנכון והנבון והוא כריתת ברית שנועדה לשנות את המציאות, ככל שזו נוגעת לפעילות חברת ערד והחברות הקשורות. ברית זו משתקפת גם מהוראת סעיף 5 להסכם, כפי שפורט לעיל, שנועד לפעילות בעצה אחת, בתיאום ובשיתוף פעולה כנגד כל פנייה מצד איזנברג ובאופן שימנע ממנו מלתקוע טריז בין המבקש למשיב. לשם מה, אם-כן, נועדו הוראות סעיף 4 להסכם בדבר זכות ההצטרפות וזכות הסרוב? זכות ההצטרפות באה לקשור את ידי הצדדים ממכר מניות חד צדדי לכל המרבה במחיר וזכות הסירוב באה ליתן למי מהצדדים אפשרות ראשונה לרכוש את מניות הצד האחר מקום שאותו צד יבקש לעשות כן. זכויות אלו, זכות ההצטרפות וזכות הסירוב, לא באו לעולמם של הצדדים בחלל הריק וללא רקע. כאמור לעיל, בראש מעייניהם של הצדדים עמדה המטרה לשנות את התנהלות חברת ערד וחברות הקשורות בה באופן שהמניות המוחזקות בידי הצדדים תהיינה בעלות השפעה ולצד זאת 'להצר' את צעדיו של איזנברג ולקבוע כללים וגבולות לכוחו לשליטתו באשכול החברות. זכות ההצטרפות וזכות הסירוב נועדו לשמש כלים באותו מהלך כולל וזכויות אלה לא היוו מטרה לשמה. הולדתן נועדה לגרום לצדדים להתמקד במטרה העיקרית ולמנוע אפשרות לפיתוי מצד צדדים שלישיים או מצד אייזנברג. לא ניתן לומר, כטענת המבקש, בהסתמכו על אשר נפסק בעניין מול הים, כי מדובר בהסכם שבו צד אחר רוכש זכות בנכס או אינטרס של משנהו. הדוגמא אותה נותן המבקש - זיקת הנאה - אינה "דומה להפליא", כדבריו (סעיף 73 לסיכומיו) לזכות לסירוב ראשון. בהסכם הנוגע לזיקת הנאה, מהווה זיקת ההנאה את הנושא להסכם. בענייננו, הזכות לסירוב ראשון מהווה, אולי, מושא עקיף ב'משפט ההתקשרות' שבין הצדדים. הדוגמאות אליהן התייחס הנשיא ברק בפרשת מול הים, כללו רכישת זכות קבועה בנכס או באינטרס של הזולת, כגון חוזים המעניקים זיקת הנאה במקרקעין או חוזים לתשלום תמלוגים בגין זכויות יוצרים, או מכירת עסק תמורת התחייבות לשלם בעתיד, לתקופה בלתי מוגבלת, אחוז מסוים מהכנסות העסק. לב ההסכמה בין הצדדים, בעניין דידן, עניינו שיתוף הפעולה, החזית האחידה, והשתתפות פעילה בניהול. הסכמות אלה בעולם העסקים אינן יכולות להיוותר על כנן לנצח, ללא הגבלת זמן, מקום שלא נקבעה הגבלת זמן או הקצבת זמן בחוזה. ר' לעניין זה האמור בפסק הדין בעניין מול הים בעמ' 14, שם אף הובאה מגמת בתי המשפט בארצות הברית שלא לפרש חוזה כמחייב לצמיתות. יחד עם זאת, פסקו בתי המשפט בארצות הברית כי חוזים כאלה אינם ניתנים לביטול מיידי. בתי המשפט שם "ייחסו לצדדים, כאנשים סבירים, את ההסכמה כי הזכות לביטול מותנית בהודעת זמן סביר לצד השני" (פסק הדין מול הים, עמ' 14). הסכמות אלה נולדות, כמו בענייננו, לצרכים טקטיים העשויים להשתנות, ואין למנוע מצד לחוזה כזה לפרוש, כל עוד הדבר נעשה בתום לב ומשיקולים עסקיים הוגנים. בענייננו, לא הונחה תשתית לכך שאין מדובר בתום לב ובשיקולים עסקיים שאינם הוגנים. כאשר הצדדים מגיעים להסכמה במסגרת הסכם אשר לא הוקצב לו פרק זמן מוגדר מראש להתקשרותם, שני הצדדים לוקחים על עצמם סיכון וסיכוי: סיכון שהצד השני יביא ההסכם לידי גמר, והסיכוי שלהם לעשות כן בעצמם. אולם, דברים אלה יש לסייג: לא ניתן לבטל את ההסכם מבלי שחלף פרק זמן סביר, מינימאלי, ממועד חתימתו. לעיתוי הביטול - קיימת חשיבות, כאשר, יש לזכור, בענייננו מדובר בנסיבות בהן הצד המודיע על ביטולו של החוזה אינו טוען לביטול מחמת הפרתו על ידי הצד האחר. כפי שמביאים ב"כ המבקש מדבריהם של הפרופ' ד' פרידמן ונ' כהן (בספרם על דיני החוזים, עמ' 259): "בדרך כלל ניתן להניח שאף שצדדים שלא קבעו את משך החוזה, התכוונו לכך שיעמוד בתוקפו פרק זמן מינימאלי מסוים". בע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיבות ותיירות בישראל ואח' נ' פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל ואח', , התייחס כב' השופט י' זמיר לשאלה זו בהרחבה: "מהו, אם כן, דינו של חוזה שנערך לתקופה בלתי קצובה? האם יש להסיק כי חוזה כזה אינו יכול לבוא לידי סיום אלא, כפי שנוצר, בהסכמה הדדית? השאלה היא, באופן עקרוני שאלה של פרשנות החוזה. ראה סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי). ראה גם ע"א 46/74 מורדוב נ' שכטמן, פ"ד כ"ט (1) 477, 482 - 484. אולם כיצד יש לפרש את החוזה לעניין זה? ראשית תשובה נעוצה בחזקה (פרזומפציה) שחוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד. אף אין זו מדיניות ראויה, מבחינה כלכלית או חברתית, להקפיא חוזה כמין מומיה, עד שיבוא אליהו. חוזה נועד לחיות בתוך סביבתו, ולהיות מושפע משינויים שהזמן גרמם. אפשר שהשינויים יהיו מהותיים עד כדי כך שלא יהיו יותר לא טעם ולא תכלית בחיי החוזה. אמנם החוזה אינו אומר במפורש כי במצב כזה עבר זמנו ובטל קורבנו. אולם העובדה שהצדדים לחוזה לא נתנו דעתם לאפשרות שמצב כזה יווצר, ומכל מקום לא קבעו הוראה לגבי סיום החוזה במצב כזה, אין בה כשלעצמה כדי לשלול אפשרות של סיום החוזה. במצב כזה, אין זה סביר או רצוי לייחס לצדדים לחוזה כוונה להמשיך ולקיים את החוזה באופן מלאכותי. כך הדבר במיוחד בחוזים המתבססים על קשר אישי בין הצדדים, כגון, על יחסי אמון או נאמנות. כאלה הם, לדוגמא, חוזי עבודה, שותפות או סוכנות. אם היחסים בין הצדדים לחוזה כזה מעורערים, אין תועלת בהמשך הקשר ביניהם". 20. על המבקש להשתחרר מהחוזה ולהביאו לביטולו, להביא ראיות למשך הזמן הסביר והמקובל לביטול חד צדדי של הסכם מסוג זה, ובכל מקרה להמציא תשתית לכך שפרק הזמן שחלף הנו פרק זמן סביר. כפי שנאמר בפסק הדין בעניין מול הים, "השאלה מהו זמן סביר לקיומו של הסכם, בעיקר כשהצדדים לא מעלים זאת כלל במסגרת טענותיהם, הנה שאלה סבוכה ובעייתית, משום שמעצם טבעה היא מערבת ראיה בדיעבד של ההסכם" (עמ' 19), ובהמשך נאמר (בעמ' 22): "אמנם קיימת הנחה כללית לגבי חוזה שלא הוגבלה תקופתו כי החוזה ניתן לסיום כעבור פרק זמן סביר, על ידי כל אחד מהצדדים, באמצעות הודעה לצד האחר שתינתן פרק זמן סביר מראש (ע"א התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' פאזל חברות התעופה בישראל (לא פורסם)... כלל זה בדבר אפשרות סיומו של חוזה שלא נקבעה לו הגבלת זמן אינו חל על כל סוגי החוזים. הכלל מתייחס, על פי רוב, לחוזים הדדים מתחדשים, כגון חוזים לאספקת סחורה...". מנגד, קיימת קבוצת חוזים שלגביהם אין תחולה לחזקת ההגבלה בזמן, וכאמור, ההסכם הנדון אינו נמנה עליהם. ראיות לעניין משך הזמן הסביר לקיומו של החוזה הנדון וההתקשרות על פיו לא באו וכל שנטען הוא כי ההסכם "לא הוליד דבר וחצי דבר וכי מצבם לא שופר..." (סעיף 19 לתצהיר התשובה) "ומשסוכלה מטרת הצדדים ובטל היסוד למזכר ההבנות, נוצר מצב חדש ונוצרו נסיבות חדשות המאפשרות לכל צד מהצדדים לפרוש..." (סעיף 22 לתצהיר התשובה). הנטל בנקודה זו מוטל על כתפי המבקש להביא את ההתקשרות לידי גמר ולבטל חוזה, מקום שלא נטען להפרתו אלא למיצוי תכליתו. המשיבים לא עמדו בנטל זה. יובהר כי אין בפני ראיות, גם לא מטעם המבקש, לקבוע מהו משך הזמן הסביר לקיומו של הסכם כזה, אולם נוכח המטרות שהציבו הצדדים לעצמם, כמפורט בסעיף 3 להסכם, ונוכח העובדה שמדובר באשכול חברות שפעילותן ענפה במיוחד וביצוע עסקה במניות חברת השליטה, היא חברת ערד, אינו דבר של מה בכך, לא ניתן לומר כי פרק הזמן שחלף מאז כריתת ההסכם ועד ביטולו, שנה בלבד, הנו פרק זמן סביר לביטולו של ההסכם, מה עוד שמדובר בצדדים המחזיקים במניותיהם כ - 18 שנים. לכך יש להוסיף את דברי עורך-הדין א' יקירביץ', בתצהיר התומך בבקשה, בדבר ניהולו של המבקש (באמצעות עורך-הדין יקירביץ'), מגעים ממושכים מול איזנברג בעניין אפשרות היפרדות באמצעות מנגנון BMBY ובעניין שינוי מבנה דירקטוריון ערד. דברים אלה לא נסתרו. לצד זאת, קשה לומר כי אכן ניתן לומר, כטענת המשיבים, כי במועד מתן הודעת הביטול, סוכלו מטרות ההסכם או הגיעו לידי מיצוי. התוצאה 21. התוצאה הנה שדין הבקשה להתקבל. לפיכך, אני מורה למשיבים להימנע מלבצע כל פעולה בניגוד להסכם שבין הצדדים מיום 22/6/06. הודעת הביטול מיום 1/7/07 שנשלחה מטעם המשיבים בנוגע עם ההסכם - בטלה. בשולי הדברים יש לומר כי אין מקום, בנסיבות המקרה וטיב ההתקשרות, לטענתם החלופית של המשיבים לפיה הסעד המתאים הוא מתן פיצויים לנזק ולא אכיפת החוזה. בשלב זה לא התגבשו מעשים או עוולות שהביאו לנזק, האכיפה תמנע היווצרותו של נזק ואין כל מניעה שלא להורות על אכיפתו של החוזה הנדון. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש וכן בשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ.חוזהביטול חוזה