קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול ייפוי כוח לעורך דין בניסיון התחמקות מתשלום שכר טרחה: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת ס.נ אלמגור שושנה) מיום 11/7/07 בת.א 77020/04 , שקיבל את תביעת המשיבה כנגד המערערים, לתשלום שכר טרחה למשיבה בגין פעולותיה לקבלת פיצויים מאוקראינה לנספים באירוע טראגי ומצער של אסון התרסקות מטוס אייר סיביר ביום 4/10/01 שהופל על ידי טיל אוקראיני במסגרת תרגיל אימונים של צבא אוקראינה, כאשר יקיריהם של המערערים היו בין הנספים. העובדות והמחלוקות 2. אין מחלוקת שבעקבות הקמת ועד משפחות של הנספים באסון המטוס, התארגנו משפחות הנספים לקבל יצוג משפטי, וביום 14/11/01 הודיעו נציגי המשפחות למשיבה כי נבחרה לייצגן ובסמוך לכך בני המשפחות, בכללן המערערים, למעט המערערים 3 ו-6 חתמו על חוזי שכר טרחה וייפוי כוח לטיפול משפטי בקבלת פיצוי על נזקי האסון. על פי הסכמי שכר הטרחה התחייבו המערערים לשלם למשיבה שכ"ט בשיעור 13% + מע"מ מסכום הפיצויים שיקבלו. על פי העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא בפסק דינו, עם קבלת יפוי הכוח נפגשו פרקליטי המשיבה עם בני המשפחות, לרבות המערערים, על מנת לגבות מהם מידע ונתונים לצורך חישובי הנזק של כל אחד ואחד מהם לצורך הגשת תביעה. במקביל, ובהמשך להחלטת ממשלה מיום 28/10/01 שמדינת ישראל תסייע למשפחות הנספים בייצוג עניינם מול אוקראינה, וכי שר המשפטים ירכז את הטיפול בנושא מטעמה של מדינת ישראל, לאחר שסוכם עם נשיא אוקראינה על טיפול ישראלי אוקראיני ברמה מינסטריאלית, בכל סוגיית הפיצויים למשפחות הנפגעים באסון - נפגשו עו"ד בלכר ועו"ד אלי זהר עם שר המשפטים ועם גורמים אחרים במשרד המשפטים ומשרד החוץ, על מנת להציג בפניהם את דרישות המשפחות בבוא המדינה לנהל מו"מ עם ממשלת אוקראינה בדבר היקף כספי הפיצויים אשר ישולמו למשפחות. מטעם המדינה הוקם צוות בינמשרדי של עורכי דין ממשרד החוץ וממשרד המשפטים שעבד בשיתוף פעולה עם פרקליטי המשיבה, בין היתר, בכל הנוגע לדרישה שתוצב מול ממשלת אוקראינה לגובה כספי הפיצויים למשפחות, כאשר הוחלט כי יידרש פיצוי בסכום קבוע עבור כל נספה, ושסך התקבולים יחולק בין בני המשפחות לפי סכום הפיצוי הריאלי המגיע לכל אחד מהם, אשר יחושב לפי דין הנזיקין הישראלי, ולצורך כך הכינה המשיבה את תחשיבי הנזק. המו"מ עם ממשלת אוקראינה נמשך כשנתיים, כאשר הממשלה האוקראינית לא היתה מוכנה להגיע להסכם פשרה אלא לאחר שנמסר לה שהרוב המכריע של המשפחות מסכים לקבל את הצעת הפשרה, כאשר בסופו של יום סוכם על תשלום של 200,000 דולר לנספה, סכום הגבוה בכ-15% מתחשיבי הנזק הריאליים שביצעו פרקליטי המשיבה. ימים ספורים לפני הפגישה הראשונה עם נציגי ממשלת אוקראינה, ביום 20/1/02, הודיעו המערערים כי הם מבטלים את ייפוי הכוח שנתנו למשיבה ואת החוזים שכרתו עימה, בטענה של אי עמידה בהתחייבויות. המו"מ עם ממשלת אוקראינה נמשך, וביום 31/12/03 העבירה ממשלת אוקראינה את סכום הפיצוי המוסכם עבור כל המשפחות לממשלת ישראל. המערערים קיבלו את חלקם בפיצוי ממשלת ישראל, אך סירבו לשלם למשיבה את שכר הטרחה, ומכאן התביעה. 3. המשיבה תבעה את שכה"ט על בסיס העילה החוזית, הפרת החוזה והחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. לחילופין תבעה שכ"ט ראוי בגובה השכר המוסכם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. 4. המערערים טענו כי המשיבה עשתה מעט מאוד ערב ביטול החוזים על ידם, ולא עשתה די להבאתם לדין פלילי באוקראינה של האחראים לקרות התאונה. כן נטען שמי שהביאה לכריתת הסכם הפשרה היתה מדינת ישראל ולא המשיבה. פסק הדין של בית משפט קמא 5. בית המשפט קבע כי המערערים ביטלו את החוזה עם המשיבה תוך שהם מפרים את חובת תום הלב המוטלת עליהם לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). זאת, כאשר ערב הנסיעה לאוקראינה, מועד בו הודיעו המערערים למשיבה על ביטול החוזה - הם ידעו כי עיקר העבודה המשפטית בוצעה על ידה. ביהמ"ש קבע כי מקובלת ומהימנה עליו עדותו של עו"ד בלכר כי באותה נקודת זמן עבדו פרקליטי המשיבה שעות מרובות על עריכת תחשיבי הנזק והפיצוי המגיע לכל אחד ואחד ממשפחות הנספים, כולל פגישות אישיות, גביית מידע ומסמכים, עריכת ישיבות ומתן הסברים לצורך הערכת הנזק ועריכת תחשיבי הנזק. כן קבע בית המשפט כי אין גם משמעות לביטול החוזה ערב הנסיעה הראשונה לאוקראינה, שכן המשיבה ביחד עם נציגות המדינה עמדו לנהל מו"מ עם ממשלת אוקראינה בשם כל המשפחות, וזו לא היתה מסכימה לשלם פיצויים בפשרה אלא אם כן תתקבל הסכמה של רוב המשפחות. בית המשפט קבע גם כי הטענה לביטול החוזה עקב זאת שהמשיבה לא פעלה די על מנת שהאחראים לאסון יועמדו לדין פלילי באוקראינה, התבררה כנימוק קלוש לביטול החוזה, כאשר ברור שמאחוריו מסתתר הרצון להימנע מתשלום שכ"ט המשיבה, מקום בו ברור היה כבר למערערים שעיקר העבודה נעשתה ושגם אם יבטלו את יפוי הכוח ייוצגו כדבעי על ידיה. בית המשפט לא נתן אמון בעדויות המערערים וקבע שעדותם לא הותירה ספק שהסיבה לביטול החוזה לא היתה, כפי שטענו, משבר אמון או אי עמידה בהתחייבויות המשיבה על פי החוזה, אלא העובדה שידעו שעובר לביטול החוזה כבר נעשתה עיקר העבודה בידי המשיבה, וכל שנשאר לעשות הינו ניהול מו"מ שינוהל ע"י פרקליטי המשיבה גם בשמם, בין אם יבטלו את החוזה ובין אם לאו, ושהביטול נעשה על מנת להימנע מתשלום שכ"ט המשיבה, שעה שברור היה למערערים כי הפיצוי ישולם להם גם אם יבטלו את החוזה. כן דחה בית המשפט את טענת המערערים כי סמכו על נציגות המדינה שתנהל מו"מ בשמם, ועל כן לא היה צורך בשירותי המשיבה, שכן מהעדויות עלה כי פרקליטי המשיבה היוו חלק חשוב ומרכזי במו"מ שנוהל עם ממשלת אוקראינה והם עשו מלאכתם נאמנה, ולכן ביטול החוזה נעשה בניגוד לחובת תום הלב ולא בדרך מקובלת. בית המשפט קבע כי בנסיבות הענין תוצאות ההפרה עולות כדי גובה פיצויי קיום החוזה וזאת עקב הפסקת החוזה למתן השירותים המשפטיים בחוסר תום לב, תוך חזות מראש כי תוצאות ההפרה תהיינה כאלה שהמשיבה תמשיך ליתן להם את שירותיה, לאחר שעיקר העבודה כבר בוצעה והושגו עבורם השגים ללא צורך למנות פרקליט אחר, ולכן מן הראוי לפצות את המשיבה על הנזק שנגרם לה עקב הפרת החוזה, העולה כדי מלוא גובה שכה"ט עליו הוסכם בחוזה, וזאת למעלה מן הצורך, גם מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט. לכן התקבלה התביעה במלואה, תוך פסיקה ששכה"ט ישולם לפי חישוב המשיבה לפי שערו היציג של הדולר ביום קבלת הפיצוי עבור המערערים מממשלת ישראל, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהמועד האמור עד לתשלום המלא בפועל תוך חיוב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 17% + מע"מ מהסכום הפסוק. טענות הצדדים בערעור 6. טענתם העיקרית של המערערים בערעור, כפי שציין גם מפורשות ב"כ המערערים בדיון בפנינו, הינה ניגוד האינטרסים וניגוד העניינים שהתבטא בכך שהמשיבה סברה לפני המו"מ שאוקראינה תציע פיצוי בסכום גלובלי לכל נספה בשיעור של כ-100,000 דולר עבור כל נספה, וזאת באופן הנמוך משמעותית מהמקובל לפי הדין הישראלי לתלויים (כאשר לפני הלכת אטינגר הפיצוי לתלויים היה גבוה משמעותית מהפיצוי לשארים), כאשר הגדלת חלקם של משפחות התלויים באה על חשבון משפחות השאירים. לטענתם "כדי לשמור על שקט" בקרב משפחות השאירים הוסתר מן המשפחות המידע לגבי הסכום הגלובלי המצופה ומנגנון החלוקה העתידי, כאשר ברור כי מנגנון זה יוצר ניגוד עניינים בקרב קבוצת הזכאים, ולכן דאגה המשיבה להחתים את כולם על חישוב הנזק ועל הסכמתם להתפשר וזאת כדי לחלצה ממצב של ניגוד עניינים בין הלקוחות. המערערים, שלא היו מודעים לשיקולי המשיבה הנ"ל, לא הסכימו עם חישובי המשיבה, לא הסכימו להתפשר בפיצוי בשיעור של 70% ובהמשך הודיעו על ביטול יפוי הכוח. לטענתם, ביהמ"ש קמא טעה בכך שנמנע מלבחון את מצב ניגוד העניינים בין הלקוחות, כאשר על עו"ד נאסר לייצג צדדים בעלי עניינים מנוגדים, ולכן המשיבה לא יכלה להמשיך בייצוגם, קל וחומר שלא זכאית לפיצויי קיום בגין התקופה שלאחר ביטול ייפוי הכוח, מה גם שהמשיבה הפרה את חובת הנאמנות כלפי הלקוח בהסתרת מידע והצגת מצגי שווא. לטענתם, הם לא ידעו כיצד יסתיים המו"מ כשביטלו את יפוי הכוח הואיל והמערערים רצו שהמשיבה תפעל בצורה אחרת ותדרוש הודאה מממשלת אוקראינה לגבי האשמה באירוע. המערערים תוקפים את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לגבי ידיעתם בזמן ביטול יפוי הכוח, וכן את הקביעות לגבי אמינותם ועל כך שאין משמעות לביטול לאחר שעיקר העבודה כבר נעשתה. 7. לטענת המשיבה, השירות המשפטי שניתן על ידה היה ללא דופי באופן שבסופו של דבר תודות למאמציה, בשיתוף פעולה עם שאר חברי המו"מ מטעם מדינת ישראל, השיגה המשיבה למערערים פיצוי העולה על הפיצוי הריאלי שהיה נפסק להם לו היה הענין נדון בבית משפט בישראל, כאשר המערערים ביטלו את יפוי הכוח רק לאחר שהבינו שעיקר העבודה כבר נעשתה, וכי הישגי המו"מ ממילא יחולו עליהם. ואכן, לאחר שהמו"מ הסתיים בהצלחה, קיבלו את הפיצוי במישרין ממשרד המשפטים בלא לשלם למשיבה את שכר טרחתה. לטענתה, ביטול יפוי הכוח נעשה שלא בתום לב, ושלא בדרך מקובלת, כאשר המערערים תוקפים קביעות וממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנפסקו כנגדם ע"י בית משפט קמא. לטענת המשיבה, יש לדחות את הטענה לגבי ניגוד העניינים, הן בהיותה טענה חדשה שלא נטענה בבית משפט קמא ולכן לא היה מקום לדון בה, והן לגופה. ייצוגם של תלויים והשאירים של הנספים, בצוותא חדא, לא יצר ניגוד עניינים שכן חישוב זכאותו של כל מקבל, זכאי, נעשה על פי דין, וכך הוטב מצבם של הפרטים בנפרד ושל הקבוצה כולה, כאשר ההחלטה לחלק את כספי הפיצויים לפי דיני הנזיקין החלים במדינת ישראל התקבלה ע"י מדינת ישראל בתמיכת המשיבה ובידיעת והסכמת משפחות הנספים באוקראינה. לטענת המשיבה, היא זכאית לפיצויי קיום מכוח דיני החוזים, לאחר שנקבע שהמערערים פעלו בחוסר תום לב ונדחתה טענתם לכך שהיה להם יסוד לביטול יפוי הכוח, מלבד הרצון להימנע מתשלום שכר טרחה, לאחר שעיקר העבודה נעשתה והם ידעו שהם ייהנו מהמו"מ שימשיך גם בלעדיהם, כאשר היא זכאית גם לשכ"ט מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. 8. המשיבה בהגינותה הסכימה כי נפלה טעות בפסק הדין בעת שנקבע שהסכום שנפסק יישא ריבית והצמדה, ולא ריבית שנתית משתנה בשיעור של כ-1% לשנה, והיא מוכנה לתיקון טעות זו, בלא קשר לתוצאת הערעור ולהסכמת המערערים לחזור בהם מהערעור. דיון 9. לאחר ששמענו את הצדדים בפנינו, ולאחר שעיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון של הצדדים - החלטנו לדחות את הערעור. עם כל הצער וההבנה למצבם של המערערים שאיבדו את יקירהם באסון, לא היה כל בסיס לתביעה זו שנדחתה בדין בבית משפט קמא, ולא בכדי הצענו למערערים בדיון בערעור לחזור בהם מהערעור, ברם הם עמדו עליו. 10. למעשה, הטענה העיקרית שמעלים המערערים, כיום, בערעור הינה טענת ניגוד העניינים של המשיבה, טענה שלא הועלתה על ידם כלל במסגרת כתב ההגנה ו/או תצהיריהם בבית משפט קמא, ונטענה רק באופן חלקי וכללי בסיכומים. לכן, לא בכדי בית משפט קמא לא התייחס לטענה זו שלא בא זכרה בהליך ההוכחות בפני בית משפט קמא ולא הובאו ראיות לגביה, ולכן אין מקום להעלאת טענה זו, ודי בכך כדי להביא לדחיית הטענה. מעבר לצורך, לא מצאנו ניגוד עניינים בכך שהחלוקה של כספי הפיצויים נעשתה לפי דיני הנזיקין בישראל, ואין בכך פסול, כשם שלא היה פסול אם היו הולכים לפי התקדים של ממשלת ארה"ב, שבמקרה אחר שילמה פיצוי בסך 250,000 דולר בגין נספה שאינו מפרנס ו- 350,000 דולר בגין נספה מפרנס. כמדיניות הוסכם על ידי המשיבה וצוות המו"מ מטעם המדינה שהמו"מ מול ממשלת אוקראינה יתנהל לפי התקדימים הבינ"ל בעוד החלוקה בין כל הניזוקים תהיה לפי דיני הנזיקין במדינת ישראל, כמוסכם גם על משפחות הנספים (כעולה מעדות עו"ד קינן ועו"ד בלכר שביהמ"ש קיבלן). כך, המשיבה דרשה מממשלת אוקראינה 350,000 דולר בעד כל נספה, ברף העליון של התקדימים הבינ"ל, בעוד לכל הצדדים היה ברור כי הכסף יחולק בישראל לפי דיני הנזיקין בישראל, וממשלת רוסיה תחלק את חלקה בכסף שתקבל לפי דיני הירושה ברוסיה, ואין בכך כל פגם וזו היתה גם עמדת נציגות ממשלת ישראל, כאשר כך גם נעשה החישוב הנזיקי הריאלי של כל אחד מהחתומים על ההסכמים. 11. בית המשפט קמא קבע קביעות נחרצות וחד משמעית הן לגבי פועלה, ללא דופי, במקצועיות ובנאמנות של המשיבה ותרומתה המכרעת לתוצאות המו"מ שהביא לפיצוי, והן לגבי חוסר תום לבם של המערערים בביטול יפוי הכוח, ידיעתם לגבי העובדה שעיקר העבודה נעשתה ושביטול יפוי הכוח ערב הנסיעה לאוקראינה לא ישנה דבר מהמו"מ שינוהל בשם כל המשפחות, כדרישת ממשלת איקראינה, כאשר הם ימשיכו להיות מיוצגים ע"י המשיבה ויהנו מהפיצוי שיתקבל (כפי שקרה בסופו של דבר). בית המשפט גם קבע קביעות נחרצות לגבי חוסר האמינות של עדויות המערערים, שמפאת כבודם נמנע מלחזור עליהם, שהם נהגו בחוסר תום לב בביטול יפוי הכוח בתירוצים שונים, בעוד הסיבה האמיתית לביטול יפוי הכוח היתה אך ורק כדי להימנע מתשלום שכר טרחת המשיבה. כידוע, בית משפט של ערעור לא יתערב בקביעות עובדתיות, ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו עי יד הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית והמקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים סטיה מן הכלל הנ"ל. 12. המשיבה, שנקבע שפעלה באופן מקצועי וייצגה את המערערים כדבעי ואף זכתה להישגים נכבדים, זכאית היתה לקבלת שכר טרחתה, מחמת פסיקת פיצויי קיום במקרה כה בולט של ביטול יפוי הכוח בחוסר תום לב באמתלות שונות כמסווה לרצון להימנע מתשלום שכ"ט, וזאת לאחר שנקבע כי היה ברור למערערים כי עיקר העבודה כבר נעשתה ע"י המשיבה ושאף אם יבטלו את יפוי הכוח ייוצגו כדבעי ע"י המשיבה, כפי שקרה בפועל והן מחמת דיני עשיית עושר ולא במשפט. כפי שצויין ע"י בית המשפט העליון מפי כבוד השופט דנציגר בע.א 8854/06 חיים קורפו עו"ד נ' משה סורוצקין, ט.פ (20/3/08) אין מקום לאפשר לצד להפסיק התקשרות עם עו"ד כאשר לא מדובר באי שביעות רצון מעבודתו מבלי להיות חייב בתשלומי ציפיה וכדבריו: "דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות ע"י הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו ע"י עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחוייב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה". 13. בענייננו, בנסיבות שבהן נדחתה טענת המערערים לכך שהעדר אמון במשיבה הביא לבטול יפוי הכוח, ונקבע כי הביטול נעשה בחוסר תום לב מסיבה אחת בלבד, כדי להימנע מתשלום שכ"ט עו"ד למשיבה, באמתלות שונות שלא היה להן בסיס ובידיעה כי עיקר העבודה נעשתה והמערערים צפויים להינות מפירות המו"מ שיבשיל - היתה הצדקה מלאה לפסיקת בית משפט קמא את מלוא שכר הטרחה אותו התחייבו המערערים לשלם למשיבה, כעולה הן מסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) לתשל"א 1970, הן מכוח עקרון תום הלב והפרת סעיף 39 לחוק החוזים והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. מעבר לצורך יש לציין גם שהמערערים הודיעו בעיקרי הטיעון מטעמם כי הסכימו לשלם למשיבה שכר ראוי בגין עבודתם בפועל בתקופה שעד ביטול יפוי הכוח, ומשקבע בית המשפט שמרבית העבודה נעשתה ממילא עד אז, הרי גם לפי שיטתם זו, הם חייבים ברוב שכה"ט שנפסק. התוצאה 14. התוצאה הינה, כי בכפוף לתיקון של הטעות שהמשיבה הודתה והסכימה לכך בהגינותה, שהסכום שנפסק יישא ריבית שנתית משתנה בשיעור של כ-1% לשנה, במקום ריבית והפרשי הצמדה כדין, כפי שפסק בית משפט קמא - נדחה בזאת הערעור. המערערים ישלמו למשיבה שכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ (כולל מע"מ), כאשר הפקדון הכספי שהפקידו המערערים יועבר למשיבה, באמצעות בא כוחה, לכיסוי הנ"ל. בשולי פסק הדין אך לא בשולי הענין, למרות שהמשיבה חזרה בה מהסכמתה מלפנים משורת הדין במהלך הדיון, שהותנתה בחזרת המערערים מן הערעור שלא לגבות את ההוצאות שנפסקו לזכותה בבית משפט קמא (סכום העומד לשיטת המשיבה על כ- 250,000 ₪), כפי שנהגה עד כה, אנו ממליצים למשיבה, בהתחשב בנסיבות הטרגיות של האירוע ושל המשפחות המערערות שאיבדו את יקיריהן באסון, לדבוק בהסכמה זו גם בעתיד. עורך דיןמסמכיםייפוי כוח